בקשה הטנדר מאחר, שותקים, אוטובוס מאחר, הילד אשם?

  • הוסף לסימניות
  • #1
למלמדים ולמשיגחים שיחיו
כהורה לתלמיד הנוסע יום יום בתחבורה ציבורית אל הת"ת
לא אחת קורה אצלנו, שהילד יוצא מהבית בזמן, על פי רוב אפילו מוקדם מן הרגיל, עומד בתחנה לפני הזמן, אך האוטובוס מתעכב, או כלל לא מגיע. הילד עומד ממתין, משתדל ככל יכולתו, ולבסוף האוטובוס לא הגיע, או איחר והילד מגיע באיחור שאינו באשמתו כלל.

ואז, כשסוף־סוף מגיע לחיידר, הוא נתקל לעיתים במבט נוקשה או בדרישה מהמשגיח להביא פתק, כאילו האיחור נבע מזלזול. אבל זה לא כך. ההורים הוציאו את הילד בזמן, הילד עשה את שלו, וכל העיכוב נגרם מצד גורם חיצוני שאין עליו שליטה.

וכי מה יעשה התלמיד? יצא שעה לפני הזמן בכל יום, מחשש שמא האוטובוס יאחר? או לא יגיע ?
זה לא הגיוני ולא מציאותי.
וכשהטנדר של המוסד מאחר אף אחד לא מעיר לילדים, הרי זה סימן ברור שכולנו מבינים מתי האשמה באמת אצל הילד ומתי לא.

בשם כל ההורים שיש להם ילדים הנוסעים בתחבורה ציבורית, אנא, התחשבו.
אל תשלחו ילד להביא פתק על איחור שאינו באשמתו,
שהרי איך יביא פתק אם לא ידע מראש שהוא הולך לאחר?
הוא יצא בזמן, עשה את שלו, לא יכול היה לצפות שהאוטובוס יאחר או כלל לא יגיע.
אל תגידו לו "היית צריך לצאת מוקדם יותר", כאשר הוא כבר יצא בזמן זה פוגע.
וק"ו אל תענישו ילד שעמד בתחנה זמן רב והגיע באיחור שלא באשמתו.
ילד כזה לא צריך נזיפה, הוא צריך חיוך, עידוד, וחיזוק.
שידע שהמלמד מאמין בו, ושהוא רצוי ואהוב גם אם לא הצליח להגיע בדיוק בדקה הנכונה.
תודה


בברכה ובכבוד רב,
הורה מודאג – בשם כל הורים לילדים בתחבורה הציבורית
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
תאמת, שהייתי ילד גם זה קרה לי ככה אותו דבר ופשוט הרב שלי כמעט שלח אותי לבית (וזה היה רחוק מאוד מתלמוד תורה) הלכתי מהכיתה למנהל, והמנהל כן הבין אותי, וחזרתי לכיתה, והרב לא נתן לדבר להסביר למה אחרתי לכיתה, וזה מקרה ממש לא נעים,
חבל שככה עושים היום על ילד שזה ממש ממש לא באשמתו
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
הזדמנות לציין לטובה את המלמד של ילדי בשנה שעברה
זהו תלמוד תורה אזורי ורק הבן שלי הגיע מחוץ לשכונה
(לא כ"כ מרחק גדול אבל בכ"ז)
הוא אמר לו אם יצאת מהבית עד שעה X אתה לא צריך להביא פתק גם אתה מאחר
(שעה סבירה שאמורים להספיק אם אין לנהג אוטובוס קריזות)
אבל אם יצאת מהבית אחרי הזמן אז תביא פתק.

התחושת אמון שהוא נתן לילד זה פשוט הדהים אותי.
במילים אחרות אומר לילד 'אני סומך עליך' 'אני מאמין בך'
מרגש.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
רק הערונת -
יש צד שני לפתק. המוסד הלימודי לקוח אחריות על הילדים. גם כשהם בדרכם למוסד. ילד שמאחר, זה אומר שהוא באחריות המוסד ולמוסד אין מושג מה קורה איתו. מטרת הפתק היא [גם] לקיחת אחריות של ההורה על התלמיד עד שהגיע למוסד, שפוטרת את המוסד מהאחריות עליו. תחשבו על ילד מעט פיקח שכשיבין שאיחור של האוטובוס עובר בשתיקה 'יחגוג' על זה עד הסוף... לא ענין של אמון כמו תחושת האחריות הכבדה על כתפי המוסד הלימודי.
בדיוק בגלל זה, כשהטנדר - של המוסד - מאחר, אין כל ענין בפתק, בכל מקרה הוא באחריותנו.
אין בדברי הצדקה להתעלל רגשית בילד ולהעיר לו וכד', אבל חייבים להבין את המבנה, חוץ מהפרעה לכתה וחוסר סדר יום שנגרם בשל איחורים, שעל זה עוד לא דיברתי.
אכן, ההורים שלפתחם סוגיא כזו של הגעה מרחוק חייבים לעשות כל שביכולתם לטפל בזה עד תום, ואני בטוח שיהיה לזה יותר חשק כשיבינו היטב את הסוגיא ולא ימהרו להשליך אותה על המוסד. גם אם הרב'ה משחק אותה כאילו זו בעיה 'שלו', [ואולי אפילו הרב'ה לא מבין למה זה לא...] האמת היא שהבעיה של הרב'ה היא האחרונה בסדר הבעיות שהאיחורים גורמים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
קודם כל אתה צודק.
ופרקטית, אפשר שתסכמו עם הצוות לכתוב ביומן של התלמיד את השעה בה יצא מהבית, והמלמד יבין (או אמור להבין) שהוא לא שיחק גולות בדרך אלא היה עיכוב שלא באשמתו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
שימו לב לשלושה נקודות
1. לא תמיד יש למלמד אפרשרות לדעת האם כך היה או שזה תרוץ....
2. יש הבדל בין מקרה חד פעמי להוראת קבע של שלושה פעמים בשבוע
3. מבחינתי הכי משמעותי מה המרחק בין הבית לחיידר לא הגיוני שילד שגר במרחק הליכה
יאחר בחצי שעה כי האוטובוס איחר!!!

אבל הכי חשוב מלמדים הינם אנשים שמוסרים את נפשם למען ילדנו
אם מישהו חושב שמלמד של הבן שלו לא שיבקש ממנו להחליף אותו ל20 דקות בכיתה
ויבדוק האם הוא מסוגל שלא לברוח מהכיתה אחרי 5 דקות
הורים לא מסוגלים לדמיין כיצד נראה התנהלות של כיתה
לשם ההמחשה קראו היום אחה"צ לכל ילדי הכיתה לבוא לשחק אצלכם בבית...
נכון שיש מוצלחים יותר ומוצלחים פחות
אבל כל זמן שהילדים לא שוברים את העצמות אחד לשני מגיע לו צל"ש
אם הוא גם מצליח ללמד/לחנך מגיע לו צל"ש בונוס
לפני ביקורת צריך לבדוק מליון פעמים!!!!!
[ואני לא משמש היום כמלמד כמעט]
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
אצלנו יש 2 סוגי איחורים:
איחור עד 10 דק' באשמת האוטובוס, לא נחשב כאיחור
איחור רגיל

ויש מקום לימודים שלא מרשים לתלמידים ליסוע עם תח"צ.
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
כדאי שתדברו עם הרבה בעצמכם כהורים, תסבירו לו את הסיטואציה, ותגיעו להבנה להמשך השנה..
חבל שכל פעם הילד מתמודד מחדש עם הבעיה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
ויש מקום לימודים שלא מרשים לתלמידים ליסוע עם תח"צ.
רציני??
כל הילדים שלי נוסעים ללימודים בתח"צ, והרבה קורה להם שהאוטובוס מבריז, מאחר או בכלל לא מגיע,
בד"כ הצוות מקבל את סיבת האיחור- אשמת התחבורה, שהרי לא רק הילדים שלי מאחרים,
הם מגיעים קבוצות גדולות של תלמידים/ות.
שנה אחת נתקלנו במורה שלא קיבלה את סיבת האיחור, היא טענה שצריך לצאת מהבית יותר מוקדם,
כששוחחתי איתה נודע לי שאין לה מושג מה קורה עם האוטובוסים היות שהיא גרה בקרבת ביה"ס.
עם הידברות ניתן לפתור לפחות את הבעיה הזאת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
יש בזה היגיון מסוים
האם אתם יכולים לדעת שהילדים שלכם לא מפריעים לנהג באוטובוס ? האם הם לא משתוללים ?
אני מכיר שני חיידרים שיש להם תחנה ליד החיידר וכמה פעמים הנהגים הגיעו לת"ת להתלונן על התלמידים שלהם.
אז החיידר אומר מה לנו ולצרה הזו ? שלא יסעו בתח"צ וזהו.
האם ההורים יודעים אם הבנים שלהם מסתכלים בכל מיני מכשירים תוך כדי ?
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
סיפרה לי מורה שהייתה מקבלת פתקים בסגנון:
X יצאה מהבית בשעה Y,
בעני זה פתק אמיתי שמעיד על חלוקת אחריות מדויקת.
אני יודע שהרחוב מסוכן/ שהוא יצא בשעה גבולית ויתכן שיאחר/...., אני חושב שהילד שלי מסוגל לקחת אחריות,
אם יש משהו חריג, נא לשים לב.
בד"כ פתק כזה, אם מצורף הסבר מניח את הדעת של הילד (אם יש פער משמועתי בין שעת היציאה לשעת ההגעה...)
וכמובן- אם זה לא חוזר על עצמו בתדירות גבוהה מדי- יתקבל בסלחנות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
לדעתי אם באמת רוצים לטפל בבעיה צריך לעשות במקום מסוים הספה של כל המנהלים של התלמודי תורה מכל הארץ וגם כל גדולי ישראל והם יתנו הוראה מה לעשות במיקרים מסוימים והמנהלים יעבירו את זה לרבנים של התלמודי תורה
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
לדעתי אם באמת רוצים לטפל בבעיה צריך לעשות במקום מסוים הספה של כל המנהלים של התלמודי תורה מכל הארץ וגם כל גדולי ישראל והם יתנו הוראה מה לעשות במיקרים מסוימים והמנהלים יעבירו את זה לרבנים של התלמודי תורה
צריך שמלמד יהיה קשוב לילד, ויתן לו לומר את מה שהוא רוצה לומר, ולא שכשהילד פותח את דלת הכיתה ומנסה להסביר למה איחר כמה דקות, מיד יאמר לו: "סגור את הדלת, תביא פתק" או "לך למשגיח". אולי פשוט חסר להם המידע שתחבורה ציבורית בארץ אינה מן המשובחות, והמון פעמים פשוט מאחרת או לא מגיעה כלל.
מינימום של כבוד הוא להקשיב לילד, לשמוע אותו באמת, ולתת לו הרגשה שמאמינים בו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
סיפרה לי מורה שהייתה מקבלת פתקים בסגנון:
X יצאה מהבית בשעה Y,
בעני זה פתק אמיתי שמעיד על חלוקת אחריות מדויקת.
אני יודע שהרחוב מסוכן/ שהוא יצא בשעה גבולית ויתכן שיאחר/...., אני חושב שהילד שלי מסוגל לקחת אחריות,
אם יש משהו חריג, נא לשים לב.
בד"כ פתק כזה, אם מצורף הסבר מניח את הדעת של הילד (אם יש פער משמועתי בין שעת היציאה לשעת ההגעה...)
וכמובן- אם זה לא חוזר על עצמו בתדירות גבוהה מדי- יתקבל בסלחנות.
לא ממש קשור לנושא האשכול.. אנחנו גרים 5 דק' הליכה מהחיידר וקבוע כשילד יוצא באיחור אני כותבת שהוא צריך להגיע בשעה x- זמן ריאלי להליכה. ככה אנחנו רגועים שהוא לא מתעכב בדרך..
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
לדעתי אם באמת רוצים לטפל בבעיה צריך לעשות במקום מסוים הספה של כל המנהלים של התלמודי תורה מכל הארץ וגם כל גדולי ישראל והם יתנו הוראה מה לעשות במיקרים מסוימים והמנהלים יעבירו את זה לרבנים של התלמודי תורה
לדעתי זה לא מספיק,
אולי יותר משהו בכיוון של עצרת,
ושם גדולי ישראל יכריעו מה לעשות במקרה שהילד איחר בגלל האוטובוס
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
סיפור מלפני כמה שנים:
היתה לי חברה שגרה בעיר אחרת והמורה אמרה לה שאם היא מגיעה לפני שעה מסוימת, זה לא נחשב איחור.
אבל, לחברה שלי לא היה דרך להשפיע על האוטובוס שיגיע בזמן כל יום...
ואני מדברת על מורה בסמינר, המורה פשוט לא הבינה שזה לא תלוי בחברה שלי, כל יום היא נסעה על אותו אוטובוס, והתחלופה הייתה לצאת כל יום לפנות בוקר, ולהגיע זמן רב לפני הלימודים.
היא פשוט צברה איחורים, ונענשה.
לזה אני קוראת אטימות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
שם בתיק של הילדים פתק איחור, שנמצא שם כל הזמן לכל מקרה שלא יבוא.
לא יודעת אם כתבת עת זה בצחוק או רציני,
אבל בכל אופן- שלא תחשבו על זה אפילו.. ילדים יכולים לנצל את זה לדברים לא טובים...
וההורים אפילו לא יודעים.

וזה ממש בעייתי באמת בעניין ההסעות
באמת שהמורים והמורות לא יודעים מה לעשות-
כי מצד אחד הוא לא אשם, אבל מצד שני שלא יחשוב לנצל את זה אפילו..

מקווה שהובנתי..
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
לא יודעת אם כתבת עת זה בצחוק או רציני,
אבל בכל אופן- שלא תחשבו על זה אפילו.. ילדים יכולים לנצל את זה לדברים לא טובים...
וההורים אפילו לא יודעים.

וזה ממש בעייתי באמת בעניין ההסעות
באמת שהמורים והמורות לא יודעים מה לעשות-
כי מצד אחד הוא לא אשם, אבל מצד שני שלא יחשוב לנצל את זה אפילו..

מקווה שהובנתי..
כתבתי את הדברים בשיא הרצינות. אני סומך על הילדים שלי, ונתן בהם אמון, שידעו להשתמש בהיתר רק כשבאמת מאחרים שלא באשמתם. אני לא מקבל את המצב שבו הילד שלי יישאר בחוץ או יקבל גערה מהמנהל כשהוא כלל לא אשם, וזה קרה...
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

שיתוף - לביקורת נסיעה כלה
אנשי הדור הקודם אמרו: "מי שנדפק פעם אחת כבר לא יכול להיגמל מזה"
אף אני חשתי בעצמי באחד מן הימים שנתקיימה בי אמרה זו. כיצד? בת דודתי שתחיה נישאה בשעה טובה באחת מחורבות ירושלים, שאין לך אדם שיש סיפק בידו לשמוח בבתי האירועים המהודרים שמוציאים ממונו של אדם ומכלים אותו בדברים החולפים ועוברים מן העולם. אלא כך עושים יראי השם, שמתקינים עצמם במחסנים ובפחים שכל מעלתם היא שנאים הם מרחובה של עיר הקודש, ואין צריך לומר מרחובה של בני ברק ודומיה, ואין לנו להגביה עצמנו יותר מיעקב אבינו עליו השלום שנזהר בפחים קטנים - אף אנחנו נתדבק במידותיו, ואפשר שעל זה נתכוונו חכמינו באומרם "כל המשמח חתן וכלה כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים".

הכלל שנמצאתי עומד יחד עם בני ביתי ומשים פעמי אל מקום שמחת חתונת בת דודתי, נסתפקתי האם לילך אל התחנה הקרובה לביתי או שמא להרחיק נדוד אל תחילת מסלולו של האוטובוס, שאותו היום- יום רביעי של גלויות היה והצעירים הולכים לבלות בו את זמנם, קל וחומר לימי בין הזמנים שחשים עצמם פטורים מן התורה ולפיכך מרבים הם בנסיעה אל מקומות מגוונים שחלקם עומדים בנתיב נסיעתי, משציפיתי לעומס רב, נפלה ההחלטה בליבי להרחיק אל תחנה מוקדמת יותר, עם שאני צועד במורד הדרך אל התחנה, הופיע האוטובוס כמו בדעתו להשחיץ ולומר לי : "הי לך מחשב דרכים".
מכיוון שכך, גמרתי בדעתי לדלג אל רחוב אחר שבו צפוי האוטובוס לעבור בהמשך דרכו, לא היו דקות הרבה שעמדו רגלי בתחנה המאוחרת, דבר שהגיר את נשימתי לאורכה ולרוחבה, כי גופי לא רגיל היה למשימת ריצה כגון זו. על כל פנים, משעבר זמנו של האוטובוס לבא אל התחנה, התחלתי סותר את דעתי לאמר שמא טעות בידי לעמוד בתחנה זו, טעות לאו דווקא, אלא נאיביות לשמה שאף אם יבא האוטובוס, לבטח יתמלא הוא עד למאד. לבסוף אכן נתממשו חזיונותי והאוטובוס חלף על פני התחנה לבלתי עצור לנו.

היום התחיל להעריב עת ניצבתי בתחנה מוקדמת רוחץ בזיעת אפי שאף שדמדומי ערב הופיעו, עדיין החמה שולטת ואני נצלה באורה. כמנהג עירי תובב"א, האוטובוס הבא לא יצא וכשאני מחכה שאחד שלאחריו התמצקו החששות בליבותיהם של בני ביתי אודות החופה שנתפספסה. ברם עדיין אפשר שנספיק את עיצומה של השמחה בריקודים ובמחולות.

לא נלאה את קוראינו בדברים שאין בהם משמעות כגון דחק בלתי ראוי או צחנת ריקבון וכו' שהרי מורגלים אני בדברים מעין אלו בנסיעותינו התכופות. אלא וודאי שהלבנה שלטה ברקיע כשהגחנו מן ארון הקבורה החנוק העונה לשם אוטובוס ציבורי אל אווירה של ירושלים, בשונה מעירי, שעות הערב של ירושלים זו עת בה הצינה שולטת בכל, אנו הוחרגנו מכך בעקבות החיפזון הרב אל החתונה המתעצמת.
טלטולים רבים היו מנת חלקנו בדרכיה הפנימיות של ירושלים וביתר שאת בדרכים המובילות אל אזור התעשיה הידוע בו נערכה החתונה.

מרוטים וסרוחים נפלטנו אל מקום החתונה המבהיל באותו הרגע בו דממה התזמורת מהריקודים הראשונים. הגם שליבי עמוס היה בסתכול, עדיין נותר בו מעט מקום לאכזבה.
ייזכר לטובה בן דודי האהוב שמילה את כוסי במשקה ראוי ביותר שאינו נופל מן המשקאות ששתינו יחדיו אצל סבי בחג הסוכות דאשתקד.
אני לא יודעת אם זה המקום לשחרר כאן, אבל נמאס, פשוט נמאס מהצורה שבה (לא) עובדים.
כמויות האוטובוסים שלא יוצאים, יוצאים לא בזמן, משנים מהמסלול, לא עוצרים עולה כל הזמן!
כבר אין אפשרות להסתמך על לוחות זמנים כשרוצים לתכנן מסלול, זה נהיה לא הגיוני בעליל!!!

כמה אנקדוטות מהתקופה האחרונה:
ערש"ק פרשת חיי שרה.
הוזמנתי לאח שלי שגר בצפת.
לקווים אלו יש צורך בהזמנת מקום מראש. הזמנתי מקום מראש, כמו שצריך. עכשיו אני רגועה.
יום שישי בבוקר התארגנו מוקדם (יום שישי קצר, נסיעה ארוכה)
אנחנו יוצאים לכיוון האוטובוס (אנחנו עולים בתחנה אחרונה). כשאנחנו בדלת, ה"קל-קו" טוען שהוא עוד שלוש דקות בתחנה.
(מה שהיה לא הגיוני בעליל, כי זה היה 3 דקות לאחר שעת היציאה, לרוב זה משהו כמו 20 דקות נסיעה בתוך העיר)
מרוב ריצה, לא הספקנו לקחת כיסוי גשם לעגלה, לא מטריות ולא כלום. רצנו כמות שאנחנו, התעטפנו איך שהוא במעיל והגענו לתחנה.
פתאום - מהפך. עוד עשרים דקות האוטובוס מגיע. אנחנו מחכים מחכים מחכים.
אחרי 40(!) דקות משעת היציאה - האוטובוס מגיע. השעה 11:55. ואז - הוא מנופף לנו לשלום---------------------------- ושועט בדרכו לכיון היציאה מהעיר.

אני שבת (אמורה להיות) בצפת. איך אני מגיעה? טלפון מהיר ל8787 מבהיר לי שהאוטובוס האחרון מבני ברק יוצא ב12:05. הצצה קטנה בשעון מגלה שהשעה כבר 12:00, ואם אין לי רשיון טיס (ואין לי) - אין לי דרך להגיע לבני ברק בפרק הזמן הזה.

טלפון (עצבני למדי, חייבת לציין) לחברת המפעילה. הנציגה אומרת שתבדוק ותחזור אלי (כאילו שזה יעזור לי...)
לאחר כמה דקות היא חוזרת אלי וטוענת "האוטובוס היה מלא, ולכן הנהג לא עצר"
אז דבר ראשון, מסקנה, אנשים, פליזזזזזזזזזזזזזזזזזז תזמינו מקום. עקרונית צריך להזמין מקום, אבל אף אחד לא אוכף את זה בעליה לאוטובוס. מה קורה? האנשים שעולים בתחנות הראשונות - מסודרים, גם אם הם לא הזמינו מקום, והאלו בתחנות האחרונות - גם אם הזמינו מקום לא תמיד הוא מובטח להם. הנציגה אמרה לי שהם מוציאים כמות אוטובוסים לפני כמות האנשים שהזמינו.
לטענתה רק 20 איש הזמינו מקום, ולכן הוציאו רק אוטובוס אחד.
בבקשה, קצת מחשבה על האחר, תזמינו מקום! זה לא כזה מסובך. זה מסקנה לקוראים.
למעשה התחלתי להתווכח איתה, והיא חוזרת על טענתה שהחברה לא אשמה שאנשים לא הזמינו מקום (כמובן, היא לא מאשימה אותי, תודה רבה לה באמת...).
ביקשתי פיצוי, אין עם מי לדבר.
ביקשתי כמה וכמה פעמים מנהל, והוא "לא נמצא". משום מה, מעולם הוא לא נמצא במקום, וגם אין דרך להשיג אותו.
(שאלתי אותה מה הם יעשו אם פתאום יוודע להם שיש פצצה בבניין, האם גם אז הם לא ישיגו אותו...)
כשהיא שאלה אותי מה אני רוצה מהמנהל אמרתי לה שאני רוצה פתרון איך אני מגיעה לשבת לצפת
(אמרתי לה בצחוק ,מצידי שהמנהל יבוא על קורקינט לקחת אותי לצפת, היא קיבלה את הדברים כמות שהם, ועונה לי בשיא הרצינות. "לא, המנהל לא יבוא על קורקינט, הוא עכשיו בבית"... מה את אומרתתתתתתתתתתתתתתתתת...)
מפה לשם, הבנתי שאם אני לא מזמינה מונית, אין לי דרך להגיע לשבת לצפת.
שינינו כיון ונסענו להורים שלי לשבת
(אה, ושכחתי לספר שכל פעם שנמאס לנציגה התורנית לדבר איתי, היא פשוט מעבירה אותי להמתנה. לפי הפרוטוקול אסור להם לנתק לי, אז הם מעבירים אותי להמתנה שלא מובילה לשום מקום, ואז ברישומים מופיע שאני ניתקתי ולא הם. מעניין למה)
עד כאן הקפה א'...;)

סיפור נוסף, לפני כחודש.
יש לי תור עם הבן שלי לבדיקת BERA (בדיקת שמיעה) בביה"ח רמב"ם.
תכננתי לקחת אוטובוס לתחנת סבידור מרכז בתל-אביב, ומשם להמשיך ברכבת.
רק מה שלא הבאתי בחשבון - שאומנם 379 יוכל להביא אותי למחוז חפצי, אבל זה יקרה רק אם הוא יעצור לי...
ושוב, המחזה חוזר על עצמו, הנהג מנופף לי לשלום (יפה שיש להם דרך ארץ, והם מקיימים את "והווי מקדים בשלום כל אדם")
הערכת מצב פשוטה ומהירה מבהירה לי שעם האוטובוס הבא אני לא אספיק את הרכבת. מה אני עושה?
זו בדיקה עם המתנה יחסית ארוכה, ואני לא הולכת לפספס אותה.
פשוט וקל. מונית. רק 180 ש"ח לתחנת רכבת...


סיפורים ג', ד',ה' עד ש' סופית בערך מספרים על קווים פנימיים שלא יצאו,
אחד אחרי השני, קו 4, קו 6 וכו'
כשאני בלחץ להגיע לתורים, ובסוף, מחוסר ברירה מזמינה מונית.
זה כבר מצב לא הגיוני!!!
למה (לפחות) 5 פעמים בחודש אני אמורה לשלם על מונית???
שדדתי בנק ולא ידעתי? ירשתי את רוטשילד? נהייתי שותפה של איילון מאסק?


והנה סיפור טוב לקינוח.
ערש"ק פרשת וארא. ממש עכשיו.
אנחנו מתארחים בשבת אצל חמותי - בגני הדר.
יש שתי דרכים להגיע לשם. קו 180 לבני ברק - ואנחנו יורדים בצומת שערייה או קו 179 ישירות לפ"ת
החיסרון בקו 179 שאנחנו עולים עליו די בתחילת המסלול, מה שאומר נסיעה ארוכה בתוך העיר, כמו כן, התדירות שלו די נמוכה.
היתרון שזה אוטובוס עירוני, ולא צריך לקפל עגלות, לדחוף לתא-מטען מזוודות וכו'
ב180 זה בדיוק הפוך. זה אוטובוס בינעירוני, בתדירות יחסית גבוהה במיוחד בשעות המאוחרות של יום שישי, וזו תחנה אחרונה
יצאנו מהבית בשעה 12:55, אנחנו שומעים שיש לנו 180 עוד רבע שעה (יחסית הרבה זמן לחכות בשעות האלו)
קו 179 יוצא ב13:10. בחישוב פשוט נגיע הרבה יותר מהר עם 180. אנחנו הולכים לתחנה של 180 (שכחתי לציין שזה תחנות אחרות)
מחכים. מחכים, מחכים. וה"קל קו" ממשיך ודבק במשנתו שהאוטובוס יגיע בעוד 15 דקות.
בשעה 13:08, כשאנחנו מבינים שבזמן הקרוב לא יגיע 180, אנחנו רצים בחזרה לתחנה של קו 179. שיוצא עוד רגע.
או, ב"ה, אנחנו שומעים שהוא יצא ואפילו מתקרב לעברינו. אחרי כמה דקות שהוא לא מגיע, אנחנו מתקשרים שוב לקל קו, ומגלים שכמה נחמד, האוטובוס נעלם מהמסלול. חיכינו עוד כמה דקות ליתר בטחון, ואין זכר לאוטובוס.
רצים שוב בחזרה לתחנה של 180, שלא עבר עדין. (יש לנו נקודת תצפית על התחנה ההיא, זה ממול)
מקפלים עגלה, מתכוננים, ורק ב13:35 הגיע קו 180.
(במשך 35 דקות לא עבר הקו הזה!!! , בשעות האלו של יום שישי אמור להיות קו כל מקסימום 12 דקות)
במהלך הנסיעה הקצרה מאלעד למחלף שערייה הספקתי להתקשר לחברה.
הנציגה שענתה לי "בדקה" ואמרה שהיא רואה שהאוטובוס סטה ממסלולו. שאלתי למה, וקיבלתי תשובה שהנהג על דעת עצמו סטה מהמסלול. וכמובן שהוא יקבל על זה קנס וכו' וכו'.
כשממש התעצבנתי על ההתנהלות, אז היא אומרת לי, אני ממש מצטערת שהאוטובוס לא עצר לך (מה זה לא עצר? גם לא עבר בתחנה!)
הטחתי בה, את לא באמת מצטערת, זה לא מעניין אותך, אז היא עונה לי, נכון, אבל אני נציגה של החברה ואני מתנצלת בשמה...
כששוב ביקשתי מנהל, אז היא אומרת שהוא לא נמצא, וגם ממנו אני אשמע את אותן התשובות, והוא לא יפרט לי את הדרכים בהם הם מטפלים בדברים האלו. הסברתי לה שברור שהוא לא יפרט. אין מה לפרט, כי הם לא מטפלים!
היא המשיכה להגיד שבוודאי, וכל מקרה כזה מטופל, והנהג מוזמן לשיחת בירור וכו'. אני רק אמרתי לה שאני ממש מרחמת עליהם אם זה המצב שלהם אחרי שהם מנסים לטפל ולייעל...

זהו. קצת שפכתי...
ועכשיו ברצינות. תגידו, יש מה לעשות????
יש עם מי לדבר???
יש דרך כל שהיא לשפר את המצב?
תלונות לחברה, כפי שהבנתי שוות לכפרות
(המקסימום זה שהם שמרו את השם שלי בתור "נוסע נודניק - לא לענות...)
יש מישהו שהתלונן במשרד התחבורה או בכל מקום אחר וראה מזה תועלת?

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה