בקשה הטנדר מאחר, שותקים, אוטובוס מאחר, הילד אשם?

  • הוסף לסימניות
  • #21
כתבתי את הדברים בשיא הרצינות. אני סומך על הילדים שלי, ונתן בהם אמון, שידעו להשתמש בהיתר רק כשבאמת מאחרים שלא באשמתם. אני לא מקבל את המצב שבו הילד שלי יישאר בחוץ או יקבל גערה מהמנהל כשהוא כלל לא אשם, וזה קרה...
מכירה אמא שגם חשבה ככה.
התברר שילד הציק לבן שלה והצוות לא חתך את זה.
יום אחד היא מגלה אותו באמצע הבוקר ברחוב
 
  • הוסף לסימניות
  • #22
כתבתי את הדברים בשיא הרצינות. אני סומך על הילדים שלי, ונתן בהם אמון, שידעו להשתמש בהיתר רק כשבאמת מאחרים שלא באשמתם. אני לא מקבל את המצב שבו הילד שלי יישאר בחוץ או יקבל גערה מהמנהל כשהוא כלל לא אשם, וזה קרה...
בת"ת מסוים יש הסעות אחה"צ מהת"ת הביתה, וחובה לעלות עליהם. ואם ילד רוצה לרדת חד פעמי בתחנה אחרת - צריך להביא פתק אישור מההורים.
ואני מכיר אישית ילד שאז הוא היה בכיתה ב'. ילד מצוין בכל קני מידה ילד שאפשר לסמוך עליו במאת האחוזים וזה ילד חלק לגמרי שאף פעם לא הוריו לא קיבלו עדכון שלילי עליו.
ופעם אחת ילד אחר (בן דוד שלו) ירד בתחנה אחרת והביא למלווה פתק אישור שהוא יכול לרדת בתחנה ההיא.
המלווה היה חד עין, והוא הסתכל בפתק וזה היה נראה לו קצת מוזר. סוג הכתב לא היה נראה של מבוגר אלא של ילד וכן היה בו קצת שגיאות כתיב.
המלווה עדכן בפתק המוזר את המנהל.
התברר שהילד המצוין (שתיארתי אותו לעיל) כתב את הפתק לבן דודו ולא ההורים !
אז כדאי לשים לב ולא לתת להם פתח שיכולים לשקר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #23
רק רוצה להוסיף על הנ''ל - בית ספר מכין את הילד לחיים.
ובחיים צריך לבוא לעבודה בזמן. או שלא תהיה עבודה לבוא אליה. הכרתי סייעת שכל פעם הייתה מאחרת בגלל פקקים וכו וכו, תכל'ס - היא לא עשתה את העבודה שלה, להיות בגן בשמונה בדיוק.
ילדה שיוצאת מהבית עם פתק , כשהיא תלך לעבודה מי יכתוב לה פתק? אף אחד.
היא תצטרך ללמוד להתייצב בזמן הנדרש עם כל הקושי שבדבר - למה לא להבין את זה כבר עכשיו?
 
  • הוסף לסימניות
  • #24
שימו לב לשלושה נקודות
1. לא תמיד יש למלמד אפרשרות לדעת האם כך היה או שזה תרוץ....
2. יש הבדל בין מקרה חד פעמי להוראת קבע של שלושה פעמים בשבוע
3. מבחינתי הכי משמעותי מה המרחק בין הבית לחיידר לא הגיוני שילד שגר במרחק הליכה
יאחר בחצי שעה כי האוטובוס איחר!!!

אבל הכי חשוב מלמדים הינם אנשים שמוסרים את נפשם למען ילדנו
אם מישהו חושב שמלמד של הבן שלו לא שיבקש ממנו להחליף אותו ל20 דקות בכיתה
ויבדוק האם הוא מסוגל שלא לברוח מהכיתה אחרי 5 דקות
הורים לא מסוגלים לדמיין כיצד נראה התנהלות של כיתה
לשם ההמחשה קראו היום אחה"צ לכל ילדי הכיתה לבוא לשחק אצלכם בבית...
נכון שיש מוצלחים יותר ומוצלחים פחות
אבל כל זמן שהילדים לא שוברים את העצמות אחד לשני מגיע לו צל"ש
אם הוא גם מצליח ללמד/לחנך מגיע לו צל"ש בונוס
לפני ביקורת צריך לבדוק מליון פעמים!!!!!
[ואני לא משמש היום כמלמד כמעט]
למה ישר להתקיף. אפחד לא הביא ביקורות על המלמדי ייר"ש של ילדינו. בסה"כ העלו נקודה חשובה וענינית.ואם היה לך ילד נוסע בתחבורה ציבורית לא היית עונה כך.
וכל רבה שהיו מדברים איתו על הענין באופן אישי היה מאשר את האיחור כמובן באחריות ההורים עד שהילד מגיע לכיתה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #25
לא ממש קשור לנושא האשכול.. אנחנו גרים 5 דק' הליכה מהחיידר וקבוע כשילד יוצא באיחור אני כותבת שהוא צריך להגיע בשעה x- זמן ריאלי להליכה. ככה אנחנו רגועים שהוא לא מתעכב בדרך..
מבריק
 
  • הוסף לסימניות
  • #26
רק רוצה להוסיף על הנ''ל - בית ספר מכין את הילד לחיים.
ובחיים צריך לבוא לעבודה בזמן. או שלא תהיה עבודה לבוא אליה. הכרתי סייעת שכל פעם הייתה מאחרת בגלל פקקים וכו וכו, תכל'ס - היא לא עשתה את העבודה שלה, להיות בגן בשמונה בדיוק.
ילדה שיוצאת מהבית עם פתק , כשהיא תלך לעבודה מי יכתוב לה פתק? אף אחד.
היא תצטרך ללמוד להתייצב בזמן הנדרש עם כל הקושי שבדבר - למה לא להבין את זה כבר עכשיו?
אם אני מבין נכון, אתם מתכוונים שמצופה מהילד/ה לצאת יותר מוקדם מהבית כדי להגיע מוקדם?

ואז הם ייצאו מהבית ב6:30 ויגיעו ב7 ויחכו ליד השער שעה שלמה?
 
  • הוסף לסימניות
  • #27
אם אני מבין נכון, אתם מתכוונים שמצופה מהילד/ה לצאת יותר מוקדם מהבית כדי להגיע מוקדם?

ואז הם ייצאו מהבית ב6:30 ויגיעו ב7 ויחכו ליד השער שעה שלמה?
ולא רק זה. לא תמיד מה שמצופה מבן אדם מבוגר לא שייך לצפות מילד.
יש הרבה דברים שלא מלמדים בבית ספר שנחוצים להמשך החיים(גילאי יסודי)
 
  • הוסף לסימניות
  • #28
מכירה אמא שגם חשבה ככה.
התברר שילד הציק לבן שלה והצוות לא חתך את זה.
יום אחד היא מגלה אותו באמצע הבוקר ברחוב
תמיד יש מקרים יוצא מהכלל.
ב"ה עוד לא קיבלתי שום תלונה וזה כבר כמה שנים ויש אמון וזה עובד בס"ד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #29
למה ישר להתקיף. אפחד לא הביא ביקורות על המלמדי ייר"ש של ילדינו. בסה"כ העלו נקודה חשובה וענינית.ואם היה לך ילד נוסע בתחבורה ציבורית לא היית עונה כך.
וכל רבה שהיו מדברים איתו על הענין באופן אישי היה מאשר את האיחור כמובן באחריות ההורים עד שהילד מגיע לכיתה.
לפי דעתי - הוא כתב את הדברים מהכירות אישית ומניסיון ...
 
  • הוסף לסימניות
  • #30
תמיד יש מקרים יוצא מהכלל.
ב"ה עוד לא קיבלתי שום תלונה וזה כבר כמה שנים ויש אמון וזה עובד בס"ד
אולי אין תלונות כי אף אחד לא יודע שיש כאן בעיה?
ההורים נותנים אמון (זה חשוב מאד! מסכימה)
והרבה בחיידר בטוח שהפתק תקין ובידיעת ההורים
והילדים חוגגים... (מספיק פעם בחודש שזה יקרה ולמשך מס' דק')

אא"כ מדובר בילדים שבאמת לא יודעים לחרוג ולו בפסיעה קטנה מהכללים (וזה די חריג לגילאי האמצע של החיידר...)
 
  • הוסף לסימניות
  • #31
רק רוצה להוסיף על הנ''ל - בית ספר מכין את הילד לחיים.
ובחיים צריך לבוא לעבודה בזמן. או שלא תהיה עבודה לבוא אליה. הכרתי סייעת שכל פעם הייתה מאחרת בגלל פקקים וכו וכו, תכל'ס - היא לא עשתה את העבודה שלה, להיות בגן בשמונה בדיוק.
ילדה שיוצאת מהבית עם פתק , כשהיא תלך לעבודה מי יכתוב לה פתק? אף אחד.
היא תצטרך ללמוד להתייצב בזמן הנדרש עם כל הקושי שבדבר - למה לא להבין את זה כבר עכשיו?
בבית ספר שלי שכל הזמן גערו עליי על האיחורים שלי שלא באשמתי (נסעתי באוטובוסים) וכל פעם הביאו לי עונשים וכו'. זה לא עבד!
רק כשסיימתי לימודים התחלתי להגיע בזמן למקומות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #32
רק רוצה להוסיף על הנ''ל - בית ספר מכין את הילד לחיים.
ובחיים צריך לבוא לעבודה בזמן. או שלא תהיה עבודה לבוא אליה. הכרתי סייעת שכל פעם הייתה מאחרת בגלל פקקים וכו וכו, תכל'ס - היא לא עשתה את העבודה שלה, להיות בגן בשמונה בדיוק.
ילדה שיוצאת מהבית עם פתק , כשהיא תלך לעבודה מי יכתוב לה פתק? אף אחד.
היא תצטרך ללמוד להתייצב בזמן הנדרש עם כל הקושי שבדבר - למה לא להבין את זה כבר עכשיו?
יש כאן בלבול בסיסי בין ילד/ילדה למבוגר.
מבוגר אחראי לעצמו, רואה שהאוטובוס לא מגיע, הוא מחליף קו, לוקח מונית, או הולך ברגל. הוא יודע לאן לפנות ואיך להתמודד עם מצבים לא צפויים.
אבל ילד, לעומת זאת, לא יכול "להסתדר". הוא תלוי בלו"ז של קו מסוים, בתחנה מסוימת, ומורשה לרדת רק בתחנה קבועה. זה נעשה בכוונה, לשמור עליו, שלא יסתובב לבד ברחובות או ייכנס למצבים שלא מתאימים.
וכאן בדיוק ההבדל:
כשילד יוצא בזמן מהבית, זה כבר מראה על אחריות וחינוך מצוין מאוד. משם והלאה, כשהאוטובוס מאחר או נתקע, זה כבר לא בידיים שלו.
להעניש ילד על איחור שלא באשמתו, זו לא "חינוך" אלא חוסר הבנה בסיסי של המציאות שבה הוא יכול לפעול.

מבוגר צריך ללמוד לעמוד בזמנים, נכון הוא יודע להסתדר, אבל גם הוא לא תמיד מצליח. אז ודאי שאין לדרוש מילד לעמוד בסטנדרטים שמבוגרים בעצמם לא עומדים בהם תמיד.
חינוך אמיתי הוא להבדיל בין אחריות אמיתית לבין מצבים שאינם בשליטת הילד, וללמד גם סבלנות והקשבה, לא רק "שעון נוכחות".
 
  • הוסף לסימניות
  • #34
למלמדים ולמשיגחים שיחיו
כהורה לתלמיד הנוסע יום יום בתחבורה ציבורית אל הת"ת
לא אחת קורה אצלנו, שהילד יוצא מהבית בזמן, על פי רוב אפילו מוקדם מן הרגיל, עומד בתחנה לפני הזמן, אך האוטובוס מתעכב, או כלל לא מגיע. הילד עומד ממתין, משתדל ככל יכולתו, ולבסוף האוטובוס לא הגיע, או איחר והילד מגיע באיחור שאינו באשמתו כלל.

ואז, כשסוף־סוף מגיע לחיידר, הוא נתקל לעיתים במבט נוקשה או בדרישה מהמשגיח להביא פתק, כאילו האיחור נבע מזלזול. אבל זה לא כך. ההורים הוציאו את הילד בזמן, הילד עשה את שלו, וכל העיכוב נגרם מצד גורם חיצוני שאין עליו שליטה.

וכי מה יעשה התלמיד? יצא שעה לפני הזמן בכל יום, מחשש שמא האוטובוס יאחר? או לא יגיע ?
זה לא הגיוני ולא מציאותי.
וכשהטנדר של המוסד מאחר אף אחד לא מעיר לילדים, הרי זה סימן ברור שכולנו מבינים מתי האשמה באמת אצל הילד ומתי לא.

בשם כל ההורים שיש להם ילדים הנוסעים בתחבורה ציבורית, אנא, התחשבו.
אל תשלחו ילד להביא פתק על איחור שאינו באשמתו,
שהרי איך יביא פתק אם לא ידע מראש שהוא הולך לאחר?
הוא יצא בזמן, עשה את שלו, לא יכול היה לצפות שהאוטובוס יאחר או כלל לא יגיע.
אל תגידו לו "היית צריך לצאת מוקדם יותר", כאשר הוא כבר יצא בזמן זה פוגע.
וק"ו אל תענישו ילד שעמד בתחנה זמן רב והגיע באיחור שלא באשמתו.
ילד כזה לא צריך נזיפה, הוא צריך חיוך, עידוד, וחיזוק.
שידע שהמלמד מאמין בו, ושהוא רצוי ואהוב גם אם לא הצליח להגיע בדיוק בדקה הנכונה.
תודה


בברכה ובכבוד רב,
הורה מודאג – בשם כל הורים לילדים בתחבורה הציבורית
אולי תחליף את המילה אשמה למילה דאגה או לאחריות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #35
אני מורה,
אני דורשת פתק חד משמעית.
אני רוצה לדעת שההורים יודעים שהילד איחר. מה אם מישהו תפס אותו לשיחה או שהוא עצר איפשהו?
וקרה לי שאמא אמרה- "היא הולכת ברגל, לפעמים קצת יותר לאט, לפעמים יותר מהר. אם היא מאחרת ב10 דק' זה איחור הגיוני ביחס להליכה שלה. אין לי עניין לכתוב לה פתק כי היא יצאה 3 דק' מאוחר וגם ראתה פרפרים"
מקבלת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #37
אני מורה,
אני דורשת פתק חד משמעית.
אני רוצה לדעת שההורים יודעים שהילד איחר. מה אם מישהו תפס אותו לשיחה או שהוא עצר איפשהו?
וקרה לי שאמא אמרה- "היא הולכת ברגל, לפעמים קצת יותר לאט, לפעמים יותר מהר. אם היא מאחרת ב10 דק' זה איחור הגיוני ביחס להליכה שלה. אין לי עניין לכתוב לה פתק כי היא יצאה 3 דק' מאוחר וגם ראתה פרפרים"
מקבלת.
אני לא ממש מקבלת...
לדעתי גם איחור של כמה דק' הוא משמעותי.
הרבה של הבן שלי מבקש פתק על איחור הכי קטן. זה מקשה מאד כי איחור של דקה יכול לגרום לעיכוב של כמה דק'- למצוא דף ועט/ לעזוב ילד אחר שאני באמצע לארגן אבל זה הבטיחות של הילדים שלנו!!
ולכן גם משמעותי שיהיה כתוב צפי מתי הילד אמור להגיע...


כמובן לא נוגע לילד שנוסע באוטובוס ויצא בזמן מהבית...
 
  • הוסף לסימניות
  • #38
לא, לדעתי זה בית חולים מתחת לגשר שגם מלמד אתה ילד שאתה עושה צחוק מהמורה,
הרי יש מטרה מסוימת בלדרוש פתק...
פתרון אחר?אין לי.
אני לגמרי מבין את זה, אבל אחרי כמה מקרים שהבן שלי נענש למרות שהאיחור לא היה באשמתו, פשוט כי האוטובוס איחר או לא הגיע, חיפשתי פתרון שימנע ממנו את התחושה שהוא נענש על משהו שלא בשליטתו.
לכן השארתי בתיק שלו פתק קבוע למקרה כזה בלבד.
אני כן מאוד סומך עליו שהוא ישתמש בזה רק כשהאיחור באמת מוצדק.
כי יותר גרוע בעיניי, כשלא מאמינים לילד.
הרי כשהוא אומר לרבי / משגיח שהאוטובוס איחר ואתה עדיין מעניש אותו, המסר הסמוי שהוא מקבל זה שלא מאמינים לו, שהוא אולי “משקר”.
וכשילד מרגיש שלא נותנים בו אימון, זה כבר שובר לו את האמון במערכת.
לא אצלי. אני מאמין בילד שלי.
אם למישהו יש פתרון חכם יותר, אשמח לשמוע, באמת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #39
אבל מה אתם אומרים על הרעיון שלי??
לדעתי אם באמת רוצים לטפל בבעיה צריך לעשות במקום מסוים הספה של כל המנהלים של התלמודי תורה מכל הארץ וגם כל גדולי ישראל והם יתנו הוראה מה לעשות במיקרים מסוימים והמנהלים יעבירו את זה לרבנים של התלמודי תורה
 
  • הוסף לסימניות
  • #40
אם כבר עלה נושא ההסעות
אתמול עמדתי בתחנה והמתנתי לאוטובוס שלי
בנתיים עצר בתחנה אוטובוס תלמידים שהילדים יורדים בו מ 2 הדלתות
קדמית ואחורית.
כשיש מלווה אחד שנמצא רק מקדימה, נותן חצי מבט ומשלח אותם מהאוטובוס
ביניהם ילדים בני שנתיים וחצי- פעוטות ממש! לא פעם ראיתי מהם יורדים הפוך את המדרגות מרוב שהן גבוהות!
אחד מהפעוטות הללו ירד צורח ובוכה, אחיו בן אולי 7 ניסה לשדל אותו לבוא ולא ככ צלח, בכל זאת ילד קטן
והמשיך ללכת! הילד יושב על המדרכה וצורח!
מישו העיר את תשומת לב המלווה, לא נראה שהטריד אותו.
לא עוברות כמה שניות ומהדלת הקדמית מתגלגל פעוט נוסף את מדרגות האוטובוס ונחבט במדרכה!!
המלווה לא שם לב! הנהג שקוע בטלפון! (ולא מאחריותו בכל מקרה..)
אותו אדם מהמקרה הקודם פשוט הרים את הילד הצורח והחבול וניסה להרגיע אותו (חבלת ראש זה לא צחוק! מישו בכלל חשב לעדכן את ההורה? לבדוק את הילד?)
הורים יקרים!
קחו אחריות ותוודאו מה קורה עם הילדים הקטנים שלכם עד להגעתם למסגרת ושיש אדם אחראי באמת שעומד בתחתית האוטובוס ועוזר לילדים לרדת בבטחה!
מבעית ממש.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

שיתוף - לביקורת נסיעה כלה
אנשי הדור הקודם אמרו: "מי שנדפק פעם אחת כבר לא יכול להיגמל מזה"
אף אני חשתי בעצמי באחד מן הימים שנתקיימה בי אמרה זו. כיצד? בת דודתי שתחיה נישאה בשעה טובה באחת מחורבות ירושלים, שאין לך אדם שיש סיפק בידו לשמוח בבתי האירועים המהודרים שמוציאים ממונו של אדם ומכלים אותו בדברים החולפים ועוברים מן העולם. אלא כך עושים יראי השם, שמתקינים עצמם במחסנים ובפחים שכל מעלתם היא שנאים הם מרחובה של עיר הקודש, ואין צריך לומר מרחובה של בני ברק ודומיה, ואין לנו להגביה עצמנו יותר מיעקב אבינו עליו השלום שנזהר בפחים קטנים - אף אנחנו נתדבק במידותיו, ואפשר שעל זה נתכוונו חכמינו באומרם "כל המשמח חתן וכלה כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים".

הכלל שנמצאתי עומד יחד עם בני ביתי ומשים פעמי אל מקום שמחת חתונת בת דודתי, נסתפקתי האם לילך אל התחנה הקרובה לביתי או שמא להרחיק נדוד אל תחילת מסלולו של האוטובוס, שאותו היום- יום רביעי של גלויות היה והצעירים הולכים לבלות בו את זמנם, קל וחומר לימי בין הזמנים שחשים עצמם פטורים מן התורה ולפיכך מרבים הם בנסיעה אל מקומות מגוונים שחלקם עומדים בנתיב נסיעתי, משציפיתי לעומס רב, נפלה ההחלטה בליבי להרחיק אל תחנה מוקדמת יותר, עם שאני צועד במורד הדרך אל התחנה, הופיע האוטובוס כמו בדעתו להשחיץ ולומר לי : "הי לך מחשב דרכים".
מכיוון שכך, גמרתי בדעתי לדלג אל רחוב אחר שבו צפוי האוטובוס לעבור בהמשך דרכו, לא היו דקות הרבה שעמדו רגלי בתחנה המאוחרת, דבר שהגיר את נשימתי לאורכה ולרוחבה, כי גופי לא רגיל היה למשימת ריצה כגון זו. על כל פנים, משעבר זמנו של האוטובוס לבא אל התחנה, התחלתי סותר את דעתי לאמר שמא טעות בידי לעמוד בתחנה זו, טעות לאו דווקא, אלא נאיביות לשמה שאף אם יבא האוטובוס, לבטח יתמלא הוא עד למאד. לבסוף אכן נתממשו חזיונותי והאוטובוס חלף על פני התחנה לבלתי עצור לנו.

היום התחיל להעריב עת ניצבתי בתחנה מוקדמת רוחץ בזיעת אפי שאף שדמדומי ערב הופיעו, עדיין החמה שולטת ואני נצלה באורה. כמנהג עירי תובב"א, האוטובוס הבא לא יצא וכשאני מחכה שאחד שלאחריו התמצקו החששות בליבותיהם של בני ביתי אודות החופה שנתפספסה. ברם עדיין אפשר שנספיק את עיצומה של השמחה בריקודים ובמחולות.

לא נלאה את קוראינו בדברים שאין בהם משמעות כגון דחק בלתי ראוי או צחנת ריקבון וכו' שהרי מורגלים אני בדברים מעין אלו בנסיעותינו התכופות. אלא וודאי שהלבנה שלטה ברקיע כשהגחנו מן ארון הקבורה החנוק העונה לשם אוטובוס ציבורי אל אווירה של ירושלים, בשונה מעירי, שעות הערב של ירושלים זו עת בה הצינה שולטת בכל, אנו הוחרגנו מכך בעקבות החיפזון הרב אל החתונה המתעצמת.
טלטולים רבים היו מנת חלקנו בדרכיה הפנימיות של ירושלים וביתר שאת בדרכים המובילות אל אזור התעשיה הידוע בו נערכה החתונה.

מרוטים וסרוחים נפלטנו אל מקום החתונה המבהיל באותו הרגע בו דממה התזמורת מהריקודים הראשונים. הגם שליבי עמוס היה בסתכול, עדיין נותר בו מעט מקום לאכזבה.
ייזכר לטובה בן דודי האהוב שמילה את כוסי במשקה ראוי ביותר שאינו נופל מן המשקאות ששתינו יחדיו אצל סבי בחג הסוכות דאשתקד.
אני לא יודעת אם זה המקום לשחרר כאן, אבל נמאס, פשוט נמאס מהצורה שבה (לא) עובדים.
כמויות האוטובוסים שלא יוצאים, יוצאים לא בזמן, משנים מהמסלול, לא עוצרים עולה כל הזמן!
כבר אין אפשרות להסתמך על לוחות זמנים כשרוצים לתכנן מסלול, זה נהיה לא הגיוני בעליל!!!

כמה אנקדוטות מהתקופה האחרונה:
ערש"ק פרשת חיי שרה.
הוזמנתי לאח שלי שגר בצפת.
לקווים אלו יש צורך בהזמנת מקום מראש. הזמנתי מקום מראש, כמו שצריך. עכשיו אני רגועה.
יום שישי בבוקר התארגנו מוקדם (יום שישי קצר, נסיעה ארוכה)
אנחנו יוצאים לכיוון האוטובוס (אנחנו עולים בתחנה אחרונה). כשאנחנו בדלת, ה"קל-קו" טוען שהוא עוד שלוש דקות בתחנה.
(מה שהיה לא הגיוני בעליל, כי זה היה 3 דקות לאחר שעת היציאה, לרוב זה משהו כמו 20 דקות נסיעה בתוך העיר)
מרוב ריצה, לא הספקנו לקחת כיסוי גשם לעגלה, לא מטריות ולא כלום. רצנו כמות שאנחנו, התעטפנו איך שהוא במעיל והגענו לתחנה.
פתאום - מהפך. עוד עשרים דקות האוטובוס מגיע. אנחנו מחכים מחכים מחכים.
אחרי 40(!) דקות משעת היציאה - האוטובוס מגיע. השעה 11:55. ואז - הוא מנופף לנו לשלום---------------------------- ושועט בדרכו לכיון היציאה מהעיר.

אני שבת (אמורה להיות) בצפת. איך אני מגיעה? טלפון מהיר ל8787 מבהיר לי שהאוטובוס האחרון מבני ברק יוצא ב12:05. הצצה קטנה בשעון מגלה שהשעה כבר 12:00, ואם אין לי רשיון טיס (ואין לי) - אין לי דרך להגיע לבני ברק בפרק הזמן הזה.

טלפון (עצבני למדי, חייבת לציין) לחברת המפעילה. הנציגה אומרת שתבדוק ותחזור אלי (כאילו שזה יעזור לי...)
לאחר כמה דקות היא חוזרת אלי וטוענת "האוטובוס היה מלא, ולכן הנהג לא עצר"
אז דבר ראשון, מסקנה, אנשים, פליזזזזזזזזזזזזזזזזזז תזמינו מקום. עקרונית צריך להזמין מקום, אבל אף אחד לא אוכף את זה בעליה לאוטובוס. מה קורה? האנשים שעולים בתחנות הראשונות - מסודרים, גם אם הם לא הזמינו מקום, והאלו בתחנות האחרונות - גם אם הזמינו מקום לא תמיד הוא מובטח להם. הנציגה אמרה לי שהם מוציאים כמות אוטובוסים לפני כמות האנשים שהזמינו.
לטענתה רק 20 איש הזמינו מקום, ולכן הוציאו רק אוטובוס אחד.
בבקשה, קצת מחשבה על האחר, תזמינו מקום! זה לא כזה מסובך. זה מסקנה לקוראים.
למעשה התחלתי להתווכח איתה, והיא חוזרת על טענתה שהחברה לא אשמה שאנשים לא הזמינו מקום (כמובן, היא לא מאשימה אותי, תודה רבה לה באמת...).
ביקשתי פיצוי, אין עם מי לדבר.
ביקשתי כמה וכמה פעמים מנהל, והוא "לא נמצא". משום מה, מעולם הוא לא נמצא במקום, וגם אין דרך להשיג אותו.
(שאלתי אותה מה הם יעשו אם פתאום יוודע להם שיש פצצה בבניין, האם גם אז הם לא ישיגו אותו...)
כשהיא שאלה אותי מה אני רוצה מהמנהל אמרתי לה שאני רוצה פתרון איך אני מגיעה לשבת לצפת
(אמרתי לה בצחוק ,מצידי שהמנהל יבוא על קורקינט לקחת אותי לצפת, היא קיבלה את הדברים כמות שהם, ועונה לי בשיא הרצינות. "לא, המנהל לא יבוא על קורקינט, הוא עכשיו בבית"... מה את אומרתתתתתתתתתתתתתתתתת...)
מפה לשם, הבנתי שאם אני לא מזמינה מונית, אין לי דרך להגיע לשבת לצפת.
שינינו כיון ונסענו להורים שלי לשבת
(אה, ושכחתי לספר שכל פעם שנמאס לנציגה התורנית לדבר איתי, היא פשוט מעבירה אותי להמתנה. לפי הפרוטוקול אסור להם לנתק לי, אז הם מעבירים אותי להמתנה שלא מובילה לשום מקום, ואז ברישומים מופיע שאני ניתקתי ולא הם. מעניין למה)
עד כאן הקפה א'...;)

סיפור נוסף, לפני כחודש.
יש לי תור עם הבן שלי לבדיקת BERA (בדיקת שמיעה) בביה"ח רמב"ם.
תכננתי לקחת אוטובוס לתחנת סבידור מרכז בתל-אביב, ומשם להמשיך ברכבת.
רק מה שלא הבאתי בחשבון - שאומנם 379 יוכל להביא אותי למחוז חפצי, אבל זה יקרה רק אם הוא יעצור לי...
ושוב, המחזה חוזר על עצמו, הנהג מנופף לי לשלום (יפה שיש להם דרך ארץ, והם מקיימים את "והווי מקדים בשלום כל אדם")
הערכת מצב פשוטה ומהירה מבהירה לי שעם האוטובוס הבא אני לא אספיק את הרכבת. מה אני עושה?
זו בדיקה עם המתנה יחסית ארוכה, ואני לא הולכת לפספס אותה.
פשוט וקל. מונית. רק 180 ש"ח לתחנת רכבת...


סיפורים ג', ד',ה' עד ש' סופית בערך מספרים על קווים פנימיים שלא יצאו,
אחד אחרי השני, קו 4, קו 6 וכו'
כשאני בלחץ להגיע לתורים, ובסוף, מחוסר ברירה מזמינה מונית.
זה כבר מצב לא הגיוני!!!
למה (לפחות) 5 פעמים בחודש אני אמורה לשלם על מונית???
שדדתי בנק ולא ידעתי? ירשתי את רוטשילד? נהייתי שותפה של איילון מאסק?


והנה סיפור טוב לקינוח.
ערש"ק פרשת וארא. ממש עכשיו.
אנחנו מתארחים בשבת אצל חמותי - בגני הדר.
יש שתי דרכים להגיע לשם. קו 180 לבני ברק - ואנחנו יורדים בצומת שערייה או קו 179 ישירות לפ"ת
החיסרון בקו 179 שאנחנו עולים עליו די בתחילת המסלול, מה שאומר נסיעה ארוכה בתוך העיר, כמו כן, התדירות שלו די נמוכה.
היתרון שזה אוטובוס עירוני, ולא צריך לקפל עגלות, לדחוף לתא-מטען מזוודות וכו'
ב180 זה בדיוק הפוך. זה אוטובוס בינעירוני, בתדירות יחסית גבוהה במיוחד בשעות המאוחרות של יום שישי, וזו תחנה אחרונה
יצאנו מהבית בשעה 12:55, אנחנו שומעים שיש לנו 180 עוד רבע שעה (יחסית הרבה זמן לחכות בשעות האלו)
קו 179 יוצא ב13:10. בחישוב פשוט נגיע הרבה יותר מהר עם 180. אנחנו הולכים לתחנה של 180 (שכחתי לציין שזה תחנות אחרות)
מחכים. מחכים, מחכים. וה"קל קו" ממשיך ודבק במשנתו שהאוטובוס יגיע בעוד 15 דקות.
בשעה 13:08, כשאנחנו מבינים שבזמן הקרוב לא יגיע 180, אנחנו רצים בחזרה לתחנה של קו 179. שיוצא עוד רגע.
או, ב"ה, אנחנו שומעים שהוא יצא ואפילו מתקרב לעברינו. אחרי כמה דקות שהוא לא מגיע, אנחנו מתקשרים שוב לקל קו, ומגלים שכמה נחמד, האוטובוס נעלם מהמסלול. חיכינו עוד כמה דקות ליתר בטחון, ואין זכר לאוטובוס.
רצים שוב בחזרה לתחנה של 180, שלא עבר עדין. (יש לנו נקודת תצפית על התחנה ההיא, זה ממול)
מקפלים עגלה, מתכוננים, ורק ב13:35 הגיע קו 180.
(במשך 35 דקות לא עבר הקו הזה!!! , בשעות האלו של יום שישי אמור להיות קו כל מקסימום 12 דקות)
במהלך הנסיעה הקצרה מאלעד למחלף שערייה הספקתי להתקשר לחברה.
הנציגה שענתה לי "בדקה" ואמרה שהיא רואה שהאוטובוס סטה ממסלולו. שאלתי למה, וקיבלתי תשובה שהנהג על דעת עצמו סטה מהמסלול. וכמובן שהוא יקבל על זה קנס וכו' וכו'.
כשממש התעצבנתי על ההתנהלות, אז היא אומרת לי, אני ממש מצטערת שהאוטובוס לא עצר לך (מה זה לא עצר? גם לא עבר בתחנה!)
הטחתי בה, את לא באמת מצטערת, זה לא מעניין אותך, אז היא עונה לי, נכון, אבל אני נציגה של החברה ואני מתנצלת בשמה...
כששוב ביקשתי מנהל, אז היא אומרת שהוא לא נמצא, וגם ממנו אני אשמע את אותן התשובות, והוא לא יפרט לי את הדרכים בהם הם מטפלים בדברים האלו. הסברתי לה שברור שהוא לא יפרט. אין מה לפרט, כי הם לא מטפלים!
היא המשיכה להגיד שבוודאי, וכל מקרה כזה מטופל, והנהג מוזמן לשיחת בירור וכו'. אני רק אמרתי לה שאני ממש מרחמת עליהם אם זה המצב שלהם אחרי שהם מנסים לטפל ולייעל...

זהו. קצת שפכתי...
ועכשיו ברצינות. תגידו, יש מה לעשות????
יש עם מי לדבר???
יש דרך כל שהיא לשפר את המצב?
תלונות לחברה, כפי שהבנתי שוות לכפרות
(המקסימום זה שהם שמרו את השם שלי בתור "נוסע נודניק - לא לענות...)
יש מישהו שהתלונן במשרד התחבורה או בכל מקום אחר וראה מזה תועלת?

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה