דיון עושר זה מצב תודעתי?

[מתבונן קצת]

לדעתי תודעת עושר זה לא אומר לבזבז או לקנות בלי להתחשבן... זה יכול להיות גם אצל חסכן גדול

כמו שדקדוקי עניות הוא גרוע כך אנשים שחוסכים מדי וכל דבר בעולם נמדד אצלם בכסף זה גם נורא
רוצה לומר כמו כל דבר בעולם הכל צריך להיות בצורה מאוזנת

 

[זה אנוכי]

לא תאמיני כמה מהר היא תשיג אותך
היא רותמת את גלגל העושר (אני מקווה שהיא יודעת איפה להשקיע)
ואת בגלגל העוני
לכן היא תצליח להגיע מהר לרוגע כלכלי ואת כל הזמן מתרחקת ממנו.

בדיוק זה השאלה, למה אני לא חיה עכשיו ברוגע כלכלי- אם אני לא בלחץ ונהנית ממה שיש לי?
ולה כרגע אין שום רוגע- ואולי בעתיד יהיה לה רוגע כלכלי?

מסכנים הילדים
כל החיים הם יצטרכו להזין את המעגל הזה בשביל לחיות חיים נורמליים
וכדי להנות הם יצטרכו לעבוד קשה להשיג כסף
למה להעמיס עליהם?

לא דיברתי בצורה קיצונית על בזבוז כסף, אלא על חיים בשפע. וכן, לפעמים כשיש חודש עמוס יותר, כמו חגים וכו'- אז ברור שקונים פחות והילדים חשופים גם לזה.

זה מרדף אינסופי להתמקצע יותר כדי להרוויח יותר

להתמקצע, זה לא בהכרח, לשפוך כסף על לימודים וכו'.
יש עבודות שמקבלים בהם תעריף מסוים ועם השנים, אני עובדת אותן שעות ומרוויחה פי כמה וכמה. כי הניסיון שווה כסף.
תודה על התשובות. באמת מנסה להבין.

 

[MichalSh]

יש 2 שלבים בחיים, כך על הרוב.

בשלב ראשון בניית עושר דרך ריבית דריבית,
בשלב הזה הכי חכם לשריין כמה שיותר כספים לבניית העושר ולדחות סיפוקים.
השלב הזה אורך 10 שנים לאנשים מאוד יעילים ו50 שנה לאנשים פחות חסכנים.

לאחר שנות החיסכון
מגיע השלב השני שיש מספיק נכסים מניבים שאפשר לחיות מהם
ואז אפשר לחיות בהרחבה.
קרובי המשפחה שלך צודקים בתודעת העושר שלהם
אבל טועים בסדר הכרונולוגי
למעשה הקדמת חיי העושר, חוסמת מהם להגיע לעושר
והם חיים חיי עוני של עבודה קשה כדי לממן את הצריכה המוגזמת.

אם רק יסכימו לתפוס את הטעות שלהם
בעוד מספר שנים יהיה להם עושר אמיתי ושלווה.

תקנה את המנייה של החנות.

תקנה את מניית קוקה קולה.

כולם אוהבים לקנות.
החכמה לנצח במשחק השרידותי הזה
מחתנים ילדים נותנים להם לנהל כסף
ולא מספרים להם שכסף זה מוצר של הישרדות.

וואווווו איזה ניסוח מדהיםםםם של משנת חייי
חבל שלא היה לי אותו מתחילת דרכי כתשובה למלעיגים על 'דקדוקי העניות' שלי...
היום הם חושבים שאני עשירה למרות שעדיין כל מה שאני רוכשת זה רק בהזדמנות הנכונה..

 

[ילילי]

יש 2 שלבים בחיים, כך על הרוב.

בשלב ראשון בניית עושר דרך ריבית דריבית,
בשלב הזה הכי חכם לשריין כמה שיותר כספים לבניית העושר ולדחות סיפוקים.
השלב הזה אורך 10 שנים לאנשים מאוד יעילים ו50 שנה לאנשים פחות חסכנים.

לאחר שנות החיסכון
מגיע השלב השני שיש מספיק נכסים מניבים שאפשר לחיות מהם
ואז אפשר לחיות בהרחבה.
קרובי המשפחה שלך צודקים בתודעת העושר שלהם
אבל טועים בסדר הכרונולוגי
למעשה הקדמת חיי העושר, חוסמת מהם להגיע לעושר
והם חיים חיי עוני של עבודה קשה כדי לממן את הצריכה המוגזמת.

אם רק יסכימו לתפוס את הטעות שלהם
בעוד מספר שנים יהיה להם עושר אמיתי ושלווה.

מה הכוונה אנשים יעילים? שכמה חוסכים בחודש?
וגם דרך ריבית דריבית, תן דוגמא ריאלית איך בעשר שנים אפשר להגיע להכנסה פסיבית של 20K ולהפסיק לעבוד.

נשמע סיסמאות חסרות בסיס. ואני מכירה את מרוץ העכברים.
וקח בחשבון שעם כל ילד שנוסף למשפחה ההוצאות גדלות ואם זה בת צריך גם עוד 500K לחתונה שלה.

 

[ביקורת בונה]

"תודעת שפע" - מה זה בעצם שפע?
שפע הוא לאו דווקא כסף, אלא התחושה שאין מחסור. בשביל אחד, שפע זה לשכור רכב לחתונה, בשביל אחר אוטובוס שעוצר קרוב לבית. לאחת, שפע זה להזמין אוכל מוכן כשאין ארוחת צהריים, לאחרת שניצל תירס במקפיא. יש מי ששפע בשבילה זה לקנות בגד חדש בכל חג ועוד כמה בסוף עונה, ויש מי שמרגישה בשפע כשיש לה שני בגדים בארון שהיא באמת אוהבת.
כל אחד והשפע שלו. מה שנחשב שפע בשבילי, לא בהכרח יהיה שפע בשבילך ולהפך.
לכן, מי שמרגיש תחושת חסר, מומלץ שיעצור רגע ויבחן היכן הוא מרגיש מחסור: מהם הדברים שעליהם הוא מבזבז אנרגיה, שמלחיצים או מעציבים אותו. ואת הנקודות האלו לפתור ולמלא בשפע.

 

[java]

במקרה שלהם: הלוואות, עבודה קשה, בקשת עזרה מהסביבה.
אמנם זה לא מוצדק, אני לא מצדיקה את אורח החיים הזה, אלא הסבר שלמרות שהם נחשבים עניים מבחינה כלכלית הם חיים כמו עשירים, כך שעושר זה תודעתי.

הזוי לי איך את שמה הלוואות ועבודה קשה באותה שורה.
כשזה עבודה קשה וכסף שלהם, אפשר לא להסכים עם הדרך שהם מוציאים אותו,
אבל זה בחירה לגיטימית שלהם איך לנהוג.
כשזה הלוואות שמשמשות להתנהלות כלכלית לא הולמת (אפשר לכבס ולהגיד ׳תודעת שפע׳)
ואין איך להחזיר אותן,
זה בפשטות גניבה.

 

[רוחי ב]

מה הכוונה אנשים יעילים? שכמה חוסכים בחודש?
וגם דרך ריבית דריבית, תן דוגמא ריאלית איך בעשר שנים אפשר להגיע להכנסה פסיבית של 20K ולהפסיק לעבוד.

נשמע סיסמאות חסרות בסיס. ואני מכירה את מרוץ העכברים.
וקח בחשבון שעם כל ילד שנוסף למשפחה ההוצאות גדלות ואם זה בת צריך גם עוד 500K לחתונה שלה.

יש ביניים, בעיני הביניים של הציבור החרדי הוא השתקעות בדירה שמתאימה לצרכים שלך בשנים הקרובות (5-10 שנים לפחות) - או לחילופין השקעה של ההון הראשוני במקום דירה ושכירות במקום תואם להכנסות,
התבססות במקום עבודה, ציוד וריהוט לבית שכבר קיים, כנ"ל גם ציוד ראשוני לילדים.
כל זה לוקח בערך 3-5 שנים מהחתונה -
אם עבדתם קשה וחסכתם בתקופה הזאת, השקעתם במקום/ות העבודה שלכם (וזה אומר גם מסירות מעבר שאני רואה לא מעט שלא קיימת אצל צעירים...) לא התפרעתם על חופשות וביגוד וציוד ואבזור מטורף - רוב הסיכויים שתגיעו לאיזושהיא יציבות כלכלית אחרי כמה שנים, גם אם ההורים שלכם לא נתנו הרבה לדירה. כמובן שהשנים האלה הם זמן לבחירות אמיצות, הראשונה שבהם בימינו זה מגורים במקום תואם הכנסות/הון עצמי.
אחרי התקופה הזאת אפשר לשחרר קצת, לא להתפרע, אבל בהחלט החיים נכנסים לסדר כלשהוא, וגם אם צריך כבר לחסוך לחתונות הילדים - יש כבר בסיס שעוזר לזה.
גם אני כמוך לא רואה דרך הגיונית בה מתאפשר למשפחה חרדית קלאסית להנות מהכנסה פסיבית חודשית, זה מתאים למי שחי כרווק במשך 10 שנות עבודתו הראשונות, אשמח מאד אם מישהו יוכל להאיר את עיני איך זה אפשרי בציבור שלנו.

 

[שון שון]

פשוט צריך לחיות כל הזמן באופן שההוצאות יהיו מתחת לגובה ההכנסות

ככל שההפרש יותר גדול - אתה יותר עשיר
ככל שההפרש יותר קטן - אתה יותר ממוצע
וככל שההוצאות עולות על ההכנסות - אתה עני

עושר זה לא מה יש לי, או כמה אושר מניב לי הכסף
עושר זה בטחון כלכלי

דוגמא א'
זוג מכניס 15 ומוציא 19 - עניים

דוגמא ב'
זוג מכניס 12 ומוציא 9 - עשירים

(אני תמיד אומרת שזוצים הם האיכלוסיה הכי עשירה בפוטנציאל...)

 

[שון שון]

(אני תמיד אומרת שזוצים הם האיכלוסיה הכי עשירה בפוטנציאל...)

אגב,
מעניין אותי מה היה קורה אם זוגות היו צריכים לשלם שכירות לבד, מהרגע הראשון
ובמקום סיוע בשכירות היו מקבלים עוד 40K להון עצמי לדירה

כי כרגע מה שקורה זה שמ10 חודשים אחרי החתונה זוג נכנס לסטרס של
''איך משלמים עוד 3.5K בחודש אחרי שהתרגלנו לחסוך 500 ש''ח''...

מעניין מה היה קורה אם המצב היה שזוג יודע שהוא חייב לממן את עצמו ונאלץ להשאיר מאחור את הפנטזיה של
הורים_מממנים_אותך_ילד

 

[מאופסת]

מעניין מה היה קורה אם המצב היה שזוג יודע שהוא חייב לממן את עצמו ונאלץ להשאיר מאחור את הפנטזיה של
הורים_מממנים_אותך_ילד

יש כאלה
למה נראה לך שכולם מממנים?

 

[רוחי ב]

דוגמא ב'
זוג מכניס 12 ומוציא 9 - עשירים

זאת לא אקסיומה,
אמנם בוודאות מי שמוציא מעבר להכנסתו החודשית הוא עני,
אבל מי שמכניס מעט, ומוציא עוד יותר מעט - יכול להיות גם עני, אפילו מרוד שחי בדקדוקי עניות מחפירים.
אני לא חושבת שזאת מטרה נכונה בחיים לחיות ככה לאורך ימים ושנים...

 

[שון שון]

יש כאלה
למה נראה לך שכולם מממנים?

נו, ספרי, מה קורה איתם.
כמובן שלא כולם נותנים, אבל הרוב כן.

זאת לא אקסיומה,
אמנם בוודאות מי שמוציא מעבר להכנסתו החודשית הוא עני,
אבל מי שמכניס מעט, ומוציא עוד יותר מעט - יכול להיות גם עני, אפילו מרוד שחי בדקדוקי עניות מחפירים.
אני לא חושבת שזאת מטרה נכונה בחיים לחיות ככה לאורך ימים ושנים...

מי שמכניס מעט ומוציא עוד יותר מעט
לצורך העניין מכניס 9K ומוציא 8K
ויש לו את האפשרות לחיות כך לאורך שנים עם חסכון חודשי של 1,000 ש''ח - זה מעולה
הבעיה שאין כל כך אפשרות כי יש המון הוצאות פתאומיות שאי אפשר לחזות.

אבל לו יצוייר שיש להם בעו''ש 30K שמספיקים לארבעה חודשי מחיה
ועדיין הם ממשיכים בסכמה של הכנסה 9 והוצאה של 8
הם בפרוש נחשבים לבטוחים כלכלים.

גם אם הכל יד 2, ואין כמעט אוכל.
ברור שזה לא אידיאל, אבל אם זה מה שיש? אז המצב שלהם טוב מטוב.
לכן איזהוא עשיר השמח בחלקו

 

[rivkar]

וואו דיון מענין
אני יתרום את השנקל שלי
כל פעם שאוזל לנו מוצר בבית \ צריך משהו ואני אומרת לבעלי "אין לנו" התשובה שלו היא "יש לנו הרבה בחנות"
והאם אנחנו מאלה שכל דבר מיד רצים לקנות? ממש לא
רק מה? לשם משל - יש לי חברה ממש בלי שקל - קבלה מתנה 2000 שח מיד יצאו לסופש. היו לי גם 2000 שח פנוים והיה נחמד לי סופש.אנחנו לא יצאנו - חשבתי למה? בגלל שזו לא היתה מציאות נדירה אצלי ב"ה. יש סופש, יש את ה2000 - כשמתאים ונצטרך נצא.
בעיני - עשיר זה מי שיש לו הכל.אולי בחנות, אבל כשמתאים וצריך - זה אצלו. (ואנחנו רחוקים מאד מהיכולת באמת לנכס לעצמינו את כל החנויות למי שלא הבין נכון..)
עני - זה מי שצריך את הגשר בין "יש בחנות" לבין "לנו" וכשאין את הגשר הזה - הוא מרגיש חסר כל, ולכן לפעמים מרגיש צורך עוד ועוד "לנכס לעצמו" בשביל להרגיש את ה"לנו"

 

[ח.ג.ג'.]

אני מסכימה ממש.
מצד שני, הרעיון סביב שפע וכסף אפשריים לא אמורים להבהיל אותנו.
אני חושבת על זה שאם אדם בתודעת עוני יזכה בכסף הוא יבהל או יתלהב מידי ויתנהל לא נכון.
צריך להבין שכסף הוא כמו כלי וצריך לקבל את זה שהוא אמור לשרת אותנו ואת העולם סביבנו.
המקום האידיאלי של כסף זה לא חסכונות, השקעות מפוקפקים או בזבוז.
כסף נועד לתרום לסביבה, לרווחה, לתחושת יציבות, לפיתוח ושגשוג.

כך שכדאי ללמוד להשתחרר מיחס מצומצם כלפי כסף, לכיוון יחס נדיב.

חלק מ"לא לשרת את הכסף" הוא שזה לא יהיה רק היום, אלא גם מחר.
הכסף בחיסכון תורם לרווחה וליציבות של המחר, כנגד מקרים לא מתוכננים.
מי שחי "בנדיבות" בלי לדאוג גם לחסכונות, הוא לא באמת חופשי משעבוד הכסף, הוא עכבר שמשחק כשהחתול לא בסביבה, הוא משרת שיושב בסלון כשהאדון לא בבית.

 

[שון שון]

חלק מ"לא לשרת את הכסף" הוא שזה לא יהיה רק היום, אלא גם מחר.
הכסף בחיסכון תורם לרווחה וליציבות של המחר, כנגד מקרים לא מתוכננים.
מי שחי "בנדיבות" בלי לדאוג גם לחסכונות, הוא לא באמת חופשי משעבוד הכסף, הוא עכבר שמשחק כשהחתול לא בסביבה, הוא משרת שיושב בסלון כשהאדון לא בבית.

חח
אחלה דוגמאות

הוא המוכרת בחנות שהייתי בטוחה בתור ילדה שכל הכסף בקופה שלה

 

[אימא דואגת]

לדעתי תודעת עושר זה לא אומר לבזבז או לקנות בלי להתחשבן... זה יכול להיות גם אצל חסכן גדול

כמו שדקדוקי עניות הוא גרוע כך אנשים שחוסכים מדי וכל דבר בעולם נמדד אצלם בכסף זה גם נורא
רוצה לומר כמו כל דבר בעולם הכל צריך להיות בצורה מאוזנת

ההפך הוא הנכון תודעת שפע זה לא אומר לקנות ולפזר כספים כי זה הינו תודעת צימצום בראש ובשביל להשתחרר מזה אני חייב לקנות הכל שזה לא יצמצם לי את המח מי שיש לו תודעת שפע זה אומר שהשפע שלו זה בתודעה הוא מסתפק במועט וזה מספיק לו והוא לא צריך לחנוק את הרגש של הצמצום בקניות

 

[א. פרי]

לא המלצתי לקחת הלוואות או לעבוד קשה עבור חיי שפע, רק מעניין ללמוד לעבור לתודעת שפע בחשיבה, שזה מה שחשוב.

מה שכן נראה לי תודעת שפע זה למחוק את הערך של הכסף ולהבין שהוא נועד לשרת אותנו ואת העולם (אם אדם בתודעה כללית שאכפת לו גם מהזולת ויש לו כסף מיותר).
לכסף אין משמעות, וחבל סתם להיות בדאגה או בחשיבה מוגזמת סביב כסף, בשעה שאפשר לחיות בכיף מתוך ביטחון בה' ובטחון עצמי שמותר לי להשתמש בכסף ולא רק להיות בדאגה סביבו.

מצד שני, כסף כן משמעותי מאוד מאוד ואני לא מסכימה שצריך לחשוב שזה בסדר להיות עניים (איזהו עשיר השמח בחלקו זה נכון אבל עוני זה לא מצב רצוי בכלל...).

 

[רייזי 36]

נכון מאוד,
בספרים הקדושים למדו מזה שלכן צריך לחסוך

בתחילת השנה, ולא לבזבז בתחילת השנה את המזונות של כל השנה
אבל לא לחסוך לשנה הבאה

פלא שיש אנשים שהבינו מדברי חז"ל שאפשר לבזבז.

ופלא שיש אנשים שחושבים שצריך לעבוד השנה בשביל עוד 40 שנה
כמובן שהקצנתי, אבל גם אתה הקצנת לצד השני

 

[ספרא וסייפא]

עוד כיוון מחשבה:

בספה"ק מובא 'ה' צילך', השם הוא הצל שלך. הוא מתנהג איתך במידתך.
ראיתי זאת אצל הרבה אנשים, מי שחי בתודעה של "יש לי כל", וה' נותן לי מה שאני צריך, ולא מדקדק דקדוקי עניות, וכמובן נוהג כך בפה ובלב, גם במידת הצדקה וכדו', ולא דואג כל הזמן צרת מחר, מקבל הנהגה שמיימית איתו. ה' נותן לו מה שהוא צריך.
תודעת שפע אמרתם?

מאידך מי שחי בתודעה של "אין לי", "מה יהיה מחר", "צריך לחסוך", מקבל גם הוא הנהגה שמיימית של מים במשורה. כל אחד לפי דרגתו ורמתו.
ה' נותן לכל חי רצון. למי שצריך הרבה - הוא נותן הרבה. מי שרוצה להישאר 'מקבל' - יישאר מקבל.

אממהה.... תודעת השפע הזו לא 'עובדת' עם לקיחת הלוואות ללא חשבון ובקשת צדקות.

 

[וואי]

איך אמר פעם חכם אחד, ''עם תודעה לא קונים במכולת''.
ולכל המורמים מעם שמגיבים עם הרבה טענות של אמונה בכל אשכול כלכלי שיש, זה לא עובד ככה נקודה.
ודאי שלא בתור תשובה לשני.
תדמיינו לעצמם את סבא שלכם בזקנותו שהולך לדרוש ברופאים ומבקש שתעשו לו טובה ותיקחו אותו לרופא פלוני, גם אז תענו לו 'עזוב מה אתה עסוק בזה כל היום הקב"ה דאג דואג וידאג'.
זה נכון שכיהודים מאמינים יש לנו עוד הסתכלות בענין שהכל השתדלות וכו' אבל מי שלא נמצא בדרגה הזו לא יכול לומר את זה. ולומר זאת לאחרים אפילו מי שנמצא בדרגה הזו לא יכול לומר.