דרוש מידע מי נשאר עם הילד בבית

הרבה ממחלות חורף זה צינון דלקות אוזניים ראות שתן וכולי
שעל זה החיסון לא מכסה
הוא בעצם לא מגן על רוב מחלות החורף, אלא רק על שפעת
 
כמה נקודות שאנשים פה לא העלו לדעתי...
לטובת מרבית הילדים החולים להשאר עם האמא, בוודאי תינוקות קטנים.
למרות שלפעמים האמא כבר יוצאת מדעתה...

לגבי הענים החוקי- חוקית שי לדעת שאם הבעל לא עובד אין זכאות למי מחלת ילד.
זה החוק הבסיסי.
מכיון והרבה מקומות עבודה לא בודקים הרבה לא יודעים אבל זה החוק.
ובגלל שימי מחלה שייכים למעסיק (בניגוד לימי חופשה)
כלומר, הנזק הוא על חשבון המעסיק- צריך להתחשב בזה ברמה מסוימת.
בסופו של דבר מעסיקים הם לפעמים גם בני אדם..

בתור מנהלת עובדים (לא עסק שלי פרטי)
אני מבינה לגמרי עובדות שנשארות עם ילדים קטנים,
אני כן מצפה לאיזושהי אחריות.
לא להעלם בימים קריטיים אם זה לא מצב חירום (נכון לא תמיד אני יןדעת אבל יש לי יחסים הוגנים עם העובדות ואני מצפה שידברו איתי ברורות)
לנסות לענות לטלפון כי לפעמים אני תקועה עם משהו קטן והעובדת תענה לי דקה (ברור תינוק בוכה ברקע.. בגללו נשארת אלא מה) ותאפשר לכל המשרד להמשיך להתקדם...
וכן להיות במודעות שעובדת חרדית זה עובדת שב"ה יולדת הרבה (חלד, שמירת הריון, שעות הריון, שעות הנקה) תוסיפו על זה גם מחלת ילד
אם לא נציג מוסר עבודה, הוגנות- מעסיקים לא ירצו אותנו לא בגלל אפליה אלא בגלל מציאות פשוטה שזה הפסדי. זה פשוט לא כלכלי להעסיק נשים צעירות בשלב הזה של החיים.
וכן, זה חלק מהסיבה שמקומות חרדיים משלמים פחות. כי הם סופגים הרבה יותר נזק אגבי, שהעובדת אף פעם לא סופרת ולא שמה לב אליו.
 
וסתם סקר מענין לענין באותו ענין - גם בסביבתכם רבים החולים לאחרונה?
פה ממש מכה..
במשך שבוע בגן של 9 ילדים כל יום שלחנו לפחות ילד אחד הביתה כי העלה חום.
בעבר קרה לי כבר שהגן היה סגור עקב שכל הילדים בגן היו חולים (9 ילדים).
 
אם יש בחורות גדולות בבית הכי ראוי שהן תשארנה
מכאן מצא הקריאה למורות הסמינרים לייקר את הבנות העמלות לכבוד התורה,
ולא רק לכעוס עליהם, למה לא באו לשיעור על בית של תורה...
צריך ממש להיזהר לא להפיל על הגדולה/ות בבית אחריות גדולה מידי,
תנו להן להינות מהשלב הזה של החיים לפני העול שעוד יגיע..
 
נראה לי צריך להגדיר מחדש את נושא הדיון,
הרי אין מה לדון 'מה צריך לעשות בסיטואיציה המוזכרת', כי ברור שאשה עם ילדים קטנים שיצאה לעבוד כשבעלה לומד, זה מסירות נפש לתורה, בצורה הכי פשוטה של המילים, ולכן, כמו שהיא לקחה על עצמה לצאת כל יום לעבוד בשביל שהוא יוכל ללמוד ברוגע, ברור שהיא תעשה את זה גם במקרה חד פעמי של ילד שלא חש בטוב, ברור שהיא תעשה כל מאמץ להישאר איתו ולתת לבעלה ללכת ללמוד.
ואם הם החליטו שהוא נשאר בבית, ולא היא, ברור שזה מכורח המציאות, וכדי לאפשר את המשך הלימוד בקביעות - שלא תפוטר חלילה מהעבודה, ולא מתוך עצלות או רצון לנוח.... (ממש נחים בעבודה:))
ולכן אין מה לדון מה נכון לעשות, ברור שאם זה מתאפשר בצורה הגיונית - האמא נשארת, וכשא"א - כשזה בבחינת ביטולה היא קיומה, האבא יישאר (ונודה לה' שבדרך כלל זה ביטול חלקי, כי בדר"כ ניתן ללמוד משהו מהבית...)
ולכן הדיון יכול להיות - 'מה אתן מצליחות לעשות בכזו סיטואציה כדי להישאר', והרי ברור ופשוט שזה תלוי במהות העבודה, ולכן כדאי להגיב בצורה של:
אני עובדת ב...... ולכן מצליחה להישאר יותר/לא מצליחה כמעט/לא מצליחה בכלל.
וכן לתת טיפים איך ניתן למצוא פתרונות במקומות עבודה שונים.
אשריכן בנות התורה!
 
בלת"ק
השבוע במרווה לצמא יש כתבה בנושא זה בדיוק, עם הכרעות של גדולי ישראל בעניין
 
כמובן שזה תלוי לפי העניין, אבל הטענה שכביכול הכולל של הבעל פחות חשוב, אינה במקומה, כי הבעל יכול ללמוד גם בבית, אם כי פחות טוב ובלי חברותא וכו', אבל האישה מחוייבת לעבודה מבחינה הלכתית ממונית, וזה שהיא רוצה לשמור על התורה של בעלה על חשבון העבודה שלה, לא אומר שמותר לה "להחמיר", כמובן שזה לפי העניין, כגון , האם היא יכולה לעבוד מהבית, האם המחלה נמשכת יותר מיום- יומיים, ועוד ועוד כל מקרה לגופו
רפואה שלימה!
 
אם יש בחורות גדולות בבית הכי ראוי שהן תשארנה
מכאן מצא הקריאה למורות הסמינרים לייקר את הבנות העמלות לכבוד התורה,
ולא רק לכעוס עליהם, למה לא באו לשיעור על בית של תורה...
ממש לא נכון
לא נראה לי תפקיד של בחורה לגדל ילדים כרגע, בעז"ה בעיתו ובזמנו
 
בלת"ק
אגב- לגבי מורות
הרב שטיינמן זצ"ל היה תמיד מורה לאברכים להישאר, כי הפסד של כ"כהרבה תלמידות זה דבר שצריך להיזהר בו מאד.
אני קראתי בשמו שזה בגלל שהאמא מחויבת למעביד ואילו האברך לא מחויב לתת תפוקה לראש כולל (שילמד בבית)
ואסור לה להזיק אותו כדי שבעלה ילמד, ממילא זה לא רק הוראה למורות
הלכות בין אדם לחבירו זה עסק רציני...

אסייג שהראש כולל שלי דחה את הסברא הזו מכל וכל :)
 
נערך לאחרונה ב:
בלת"ק

נשים לקחו על עצמן את עול הפרנסה ובזכותן יכול הבעל לשבת וללמוד בכולל.
מן הראוי היה שאם יש קושי, ואין כ"כ אפשרות להחסיר מהעבודה כי לא נעים מהבוס, או כי תמו ימי המחלה,
שהבעל ישאר לשמור על הילדים,
שאם לא עבודת אישתו מסתבר שהוא היה צריך לעזוב יום יום את הכולל ולא ח"פ...
בכל מקרה זה מאוד אינדבדואלי בין זוג לזוג, אופי העבודה ועוד...
 
וואו
תלוי בכ"כ הרבה גורמים...
כמה כבר היו חולים ונעדרת בתקופה האחרונה?
איך הבוס מקבל את זה?
יש מחלה לפי חוק או יותר טוב?
כמה המצב הכלכלי דחוק.... שלא מאפשר להפסיד שקל מהמשכורת?
עקרונית וודאי שמושכל ראשון - האמא.
האבא לא מתבטל בכוילל, הוא מעמיד את העולם.
אגב- לגבי מורות,
הרב שטיינמן זצ"ל היה תמיד מורה לאברכים להישאר, כי הפסד של כ"כהרבה תלמידות זה דבר שצריך להיזהר בו מאד.
נראה לי שהרב שטימן אמר את זה בדור שלהיות מורה זה היה נטו שליחות קודש, ולא בדורינו שזה אמנם חייוני אבל לא שליחןת כמו פעם...
 
גם במגזר הכללי הרבה יותר מקובל שהאמא נשארת, היא יכולה לתת דברים שאבא לא תמיד יכול. אז לא חושבת שהמעסיק מפסיד מזה שהבעל לומד, כי זה בדיוק הפוך - ממה שאני רואה בעבודה שלי, נשות האברכים מגיעות והבעל נשאר עם הילד. ואלו מהמגזר הכללי , כמעט תמיד האישה תישאר יום ראשון.
 
נראה לי שהרב שטימן אמר את זה בדור שלהיות מורה זה היה נטו שליחות קודש, ולא בדורינו שזה אמנם חייוני אבל לא שליחןת כמו פעם...
בדורינו זה שליחות גדולה יותר
הרבה יותר קשה הרבה יותר נצרך (לתלמידות מורות מסורות)
יש אפשרויות הרבה יותר קלות לפרנס...
 
גם כששני בני הזוג עובדים זה סאגה לא פשוטה. באופן טבעי - זה התפקיד של האמא, אבל לא תמיד מסתדר עם העבודה והדרישות. זה מאוד אינדבדואלי ממשפחה למשפחה ותמיד דורש שיח זוגי והחלטות משותפות בהתאם לנסיבות הספציפיות. מכל הסיבות הרוחניות והטובות או מכורח המציאות - אמהות היום לרוב לא זוכות לתנאים אידיאלים לגידול ילדים - אמא בבית ורק בו.
 
אמהות היום לרוב לא זוכות לתנאים אידיאלים לגידול ילדים - אמא בבית ורק בו.
רוב הנשים בדורינו לא טוב להן רגשית ונפשית להיות רק בבית ולא לעבוד,
טוב ובריא להן יותר לצאת לעבוד,
אולי אפשר לפתוח אשכול סקר כל אחת (אולי לפי כמות וגילאי הילדים) מה היתה מעדיפה בלי קשר לשיקול כספי- לעבוד או להיות בבית כל היום?
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

אולי גם אתם חוויתם חוויה דומה?
ככה זה בכל מקום?

הבן שלי בכיתה א', ילד חמד,
בגן חיידר הבנתי שיש פער ושהוא רכרוכי ולא בשל. לא קיבלתי שום מידע מהגננת,
ורק שפניתי אליה היא אמרה שאני צודקת... רצינו להשאיר שנה בגן, ולא הסכימו.
במכינה, שיכנעתי את הרב'ה שהילד לא בשל, הרב'ה הסכים איתי באופן חלקי, אמר שהוא חלק, אבל לא היה מודאג מידי,
עשינו אבחון כנדרש, וועדת שילוב, קיבל שעות, מקבל קלינאית תקשורת. רצינו להשאיר במכינה ולא הסכימו.

אבל תכל'ס,
הילד המתוק הזה - לומד השנה בכיתה גדולה מאוד, (כמעט פי שניים מהמכינה)
אוהב את הלימוד מאוד, אבל חורק שיניים כל הזמן.
רכש יפה את הקריאה אבל מתאמץ מאוד, כותב נפלא, אבל בכיתה מתקשה ממש לכתוב והספר שלו מלא במחיקות :(
מבין מעולה את הנלמד, אבל לא מרגישה שזה מלהיב אותו במיוחד.
תכל'ס- מרגיש לי שהוא יכול לצלוח את זה, אבל הוא לא בשל.
כאילו בכח משאירים אותו במשבצת הזו ומנסים לעזור לו עם קביים, מה שיתכן, שאם רק היה נשאר עוד שנה במכינה,
יכולנו לחסוך לו את רוב הקשיים. אולי הוא לא היה שפיץ, אבל בטוח לא היה חלש.

א. למה ההורים צריכים לרדוף אחרי הצוות לקבל מידע? למה מרגיש כאילו, אם מסתדרים, אז יאלה יופי, נחליק את זה?
ב. למה בחיידרים אין אפשרות להשאיר גן / מכינה בעת הצורך? למה טובת הילד לא עומדת במרכז?
ג. האם אתם מכירים חיידר מעולה בירושלים שאפשר יהיה לקבל בו מענה אישי ומקצועי לילד ושיהיו קשובים לצרכים שלו?

אני חושבת שהשנים האלו קריטיות לכל העתיד של הילד, ואם עכשיו הוא רודף אחרי עצמו, מה יהיה בצמתים הבאים????

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה