יש אדם שגנב ממני סכום ענק.
עשיתי לו עבודה גדולה שהשקעתי בה המון, הוא קלט איזו חולשה שהוא יכול לנצל אצלי ולכן סתם לא שילם לי את רוב הסכום.
אני לא סולחת לו, לא מנסה לסלוח לו ולא מתכננת לפחות בזמן הקרוב לסלוח לו.
אני לא במצב המתואר בפתח האשכול, ועדיין לא מתיישבת לי על הלב אמירה שאני לא מוסרית בכך שאני לא סולח
בעיקרון זה נכון שאין חיוב למחול על כסף
כמו שרואים הרבה בגמרא סיפורים על אמוראים
שתבעו אחרים לבי"ד
ולא מחלו רק יש עניין מוסרי
כמו שכתוב ולא יהא אכזרי מלמחול
שזה מתכוין על מעשה הרשע שההוא עשה
כלומר להוריד את התרעומת שיש עליו
ושזה ישאר בעיניך כמו שהוא חייב לך כסף
בגלל הלואה וכדומה.
ונכון שאם ההוא לא בא לבקש סליחה
לכאורה אין את הענין הזה של אכזריות
שזה רק ברגע שההוא מתחרט על מעשיו
ורוצה לחזור בתשובה ומנסה לרצות
ולא נותנים לו שאת זה השם דורש מאיתנו
להידבק בדרכיו שמה הוא רחום אף אתה רחום
שעל אף שההוא פגע בך תמחול לו (כי באמת אם נתעמק עיקר הפגיעה זה
הזילזול בכבוד הזולת ולא עצם העובדה שהיה
שאת זה אפשר לראות הרבה איך שעובדה אחד
יכולה להיעשות ע"י שנים מאחד נפגע עד עומקי ליבנו
ומהשני זה לא יזיז אפי' כי תלוי באיזה צורה ההוא עושה את זה
וממה זה נובע וא"כ ברגע שהשני מתחרט זה אומר שהוא מכיר בכבודך
והוא מסכים איתך שהדבר הזה אסור שיקרה לך ובמילים אחרות
הוא מכיר בך כחשוב וכבעל ערך שדורש להיזהר שזה בעצם הדבר שהפריע
בדבר ההוא שהוא פגע וא"כ אז הוא יצא כבר מגדר פוגע
ועכשיו הוא בצד שלך כי מה משנה מה הוא חשב אז אם היום הוא מעריך ומכבד
וא"כ הפגיעה ההוא שהיה נשאר פשוט עובדה יבשה וא"כ אז למה לסלוח
ולכן באמת השם דורש מאיתנו למחול
אבל גם אם הוא לא מרצה טוב בשבלנו להוריד את זה מהלב
לפעמים זה קשה כי מרגישים שאם אנחנו נסלח לו בלב שלנו ובפרט כשההוא לא התנצל
אנחנו כביכול מסכימים איתו בכבודנו הנרמס שעדיין לא התרומם
אבל אם נחשוב על האנטרס שלנו נטו בלי לערב את הפוגע
שבשבילנו זה שוה כי ככה ורק ככה נוכל להתרומם כי ברגע
שנעבד את הדבר בצורה טובה ונגיד לעצמנו מה באמת קרה והאם הוא צודק
ונראה כמה שההוא לא צודק ובעצמנו נרים שוב את הכבוד של עצמנו
אנחנו נרגע
סליחה על שהארכתי כ"כ פשוט שהדברים יצאו ברורים
הנושאים החמים
)
