התייעצות איך אתם מחנכים פעוטים בגיל 2-3?

[כובע הנזיר]

כמה שאפשר לא להתעצל ולהמחיש את הלא במיידי. כדי שהילד/תינוק יבין שללא יש השלכות ומשמעות מיידית.

הילד דופק את הלורדים? לקום ולקחת. בלי כעס או משהו, זה פשוט לא בשבילו עכשיו.
העיף פתיתים לרצפה? לקחת את הצלחת לכמה דקות
מושך את הוילון? לקפל מייד ללמעלה
עמד בצורה מסוכנת על הכיסא? הכסא נכנס לחדר נעול

כמובן שלא תמיד מתאפשר אבל הרבה מאוד פעמים כן

בנוסף, לעיתים אין ברירה אלה להמחיש את הלא באופן פיזי (יודעת שלא עולם יסכימו)
משך שיערות לאחותו? לרדת לגובה העיניים שלו, פרצוף חמור ונגיעה עם קצה האצבע בכף היד הפתוחה של הילד. המגע הפיזי (העדין מאוד הזה) נחווה חזק והמסר בהיר.
שוב פרק את מגדל המגנטים? תפיסה אסרטיבית בזרוע והרחקה מהמקום

זה שלב הרבה יותר מוקדם מחינוך. זו התנייה פבלובית לגמרי, מתאימה מגיל לידה

 

[ח.ג.ג'.]

לאור ריבוי טעיות ההבנת
אני משנה מעתה ואילך את ההגדרה"עושה בדווקא"
ל-בדיקת גבול- זה בסדר? זה עובר אותך?
בדיקת גבול, זה מספיק פולטי קורקט?!

גם "בדיקת גבול" זה מונח שמייחס לילד הבנה וכוונה יותר ממה שיש לו בגיל הזה, ומתאים לגיל בוגר יותר. זה דורש להבין שלהורה יש עמדה. פעוט בן שנתיים בכלל לא חושב על הצד של ההורה. בגיל שלוש זה בקושי מתחיל.
זה לא עניין של פוליטיקלי קורקט או התייפייפות. הטיפול ב"בעיה" צריך להתאים לשורש שלה.
בשלב הזה הילד לא מנסה לבדוק אם ההורים עומדים מאחורי ה"לא" או שאפשר לגרום להם לשנות עמדה, כי הוא בכלל לא חושב במונחים האלה. זה השלב שבו הילד צריך ללמוד שני דברים - מה זה בכלל "לא", ואיך מתאפקים לא לעשות מה שבא לי.
זה נכון שגם כדי ללמד ילד מה זה "לא" צריך עקביות. בדיוק כמו שאם תנסה ללמד אותו מה זה "נעל" וחצי מהפעמים תצביע על כובע, הוא לא ילמד. זה לא עניין של סמכות, זה עניין של למידה.
החלק השני הוא למידה של דחיית סיפוקים. בשביל זה צריך לדעת גם להתאים את האיסורים (או ההוראות) ליכולת של הילד, ולעזור לו אקטיבית לבצע. אם נדרוש דברים שהילד לא מסוגל לעמוד בהם, נגיע לחוסר עקביות, כך או אחרת. (בין אם על ידי זה שנוותר, ובין אם על ידי זה שנתעקש עד שיגיע משבר, שזה לא מצב שלומדים ממנו משהו).

 

[הכל מאהבת השם אותנו!]

בלת"ק
גיל שנתיים נקרא בעולם היעוץ והפסכולוגיה "גיל המרי הראשון"- בודאי ששהם מנסים לבדוק גבולות וזה נראה כמו שהם "מצפצפים"
אבל חשוב לפני שכועסים על הילד- פעם אחת ללמד אותו שאסור או שלא כדאי, ואפשר גם להסביר לפעמים למה.
רק אח"כ מותר לזנוף.
אם התחלנו ישר בגערה או ענישה- זה לא פר כלפי הילד. מה שלא נלמד את הילד- הוא לא אמור לדעת!
אח"כ אפשר כמובן להעניש או לנזוף- בהתאם לחומרת המעשה.
ולזכור שזה טבעי, ושזה יעבור בעז"ה...

 

[קנגה]

בלת"ק
ילד בגיל הזה כבר מבין סיבה ותוצאה.
אם הוא נניח ייקח משחק שאני לא הרשיתי כרגע אני אקח לו לזמן קצר.
אם עשה בעיות בדרך הביתה לא יקבל משהו טעים אחרי האוכל (לדוגמא)
לא תמיד חייבים את התגובה הזו אבל מדי פעם בהחלט.

מצד שני כמה שמתאשר כן לתת לו להחליט, להתנסות, לעשות דווקא בדרך שהוא רוצה.
זה חלק מההתפתחות פיתוח העצמאות.
בהצלחה! לא גיל קל לפעמים..

 

[-רות-]

החלק השני הוא למידה של דחיית סיפוקים. בשביל זה צריך לדעת גם להתאים את האיסורים (או ההוראות) ליכולת של הילד, ולעזור לו אקטיבית לבצע. אם נדרוש דברים שהילד לא מסוגל לעמוד בהם, נגיע לחוסר עקביות, כך או אחרת. (בין אם על ידי זה שנוותר, ובין אם על ידי זה שנתעקש עד שיגיע משבר, שזה לא מצב שלומדים ממנו משהו).

נכון מאוד
והרבה פעמים נופלים בזה
אם יש ילד שאוהב ארונות והפיתוי של הארון גדול עליו, הרבה פעמים הדבר הכי נכון הוא פשוט לשים מנעולי ארונות.
ילד שנמשך לשיערות של אחותו - להפריד בינהם במידת האפשר עד שזה יעבור לו.
זה לא לדלג על החינוך, זה פשוט לעזור לו לעמוד בפיתוי.
למען ההשוואה לעולם המבוגרים - אנחנו שמים לעצמנו חסימה על האינטרנט לא כי אנחנו לא יודעים מה מותר ומה אסור אלא כי הפיתוי גדול עלינו ואנחנו צריכים עזרה חיצונית.

 

[חכמה זו תורה]

איזה רעיונות יש להעמיד במקום בגיל כזה?
מה אתם עושים כשהם עושים בדווקא?
מה ניתן לעשות כשהם פשוט מצפצפים עליך במודעות כמובן?
ומה הדרך הנכונה להשליט משמעת בגיל כזה?
אשמח שיעלו פה רעיונות וטיפים איך אתם מתמודדים

כל הכבוד לך אמא מסורה שמחפשת גישה הכי טובה לילדים שלה אשרייך
ומי שרואה בניסוח זיעזוע כמו המידד הנוסף סביר להניח שאין לך ילדים בגיל הזה...

 

[ח.ג.ג'.]

ורק להבהיר נקודה - צריך אולי להבין למה בדיוק מתכוונים ב"בדיקת גבולות".
ילד בן שנתיים-שלוש יכול לבדוק גבולות במובן של "בואו נבדוק מה אני יכול לעשות בלי שזה יופסק".
לעומת זאת במובן של "בואו נראה אם אמא מתכוונת באמת כשהיא אומרת שהיא לא מרשה", זה גדול על ילד בגיל הזה.
ההבדל הוא אם הוא בכלל חושב על המחשבות/רגשות/רצונות של אחרים, או שלו בלבד.

 

[leaha]

כל הכבוד על השאלה שלך
את עושה רושם של אמא שרוצה ללמוד.
חשוב מאוד לדעת שהורות היא מקצוע שצריך ללמוד אותו
ובניגוד למקצועות אחרים
חוסר ידע הוא קריטי
וההשלכות שלו יכולות להיות הרסניות
ממליצה מאוד לכל אמא צעירה ללכת ללמוד
אפשר גם לבד או בהנחית הורים
או להתייעץ עם אנשי מקצוע
ילדים הם אוצר מתנה ובעיקר פקדון שה' נתן לנו
הוא סמך עלינו שנעשה את תפקידנו בצורה הכי טובה
וכשיש בידנו יהלומים כל כך יקרים
הזכות והחובה שלנו זה ללמוד איך לגדל אותם בצורה הכי טובה שיש.

 

[Exotic]

ורק להבהיר נקודה - צריך אולי להבין למה בדיוק מתכוונים ב"בדיקת גבולות".
ילד בן שנתיים-שלוש יכול לבדוק גבולות במובן של "בואו נבדוק מה אני יכול לעשות בלי שזה יופסק".
לעומת זאת במובן של "בואו נראה אם אמא מתכוונת באמת כשהיא אומרת שהיא לא מרשה", זה גדול על ילד בגיל הזה.
ההבדל הוא אם הוא בכלל חושב על המחשבות/רגשות/רצונות של אחרים, או שלו בלבד.

זה לא כזה משנה
כמו שמשנה שהמבוגר אמור לבנות לו גבול בשביל נפשו של הילד
וזה לא משנה איך ומה הילד חושב, זה משנה שבניית גבולות בנפשו של הילד היא דבר קריטי

 

[ח.ג.ג'.]

זה לא כזה משנה
כמו שמשנה שהמבוגר אמור לבנות לו גבול בשביל נפשו של הילד
וזה לא משנה איך ומה הילד חושב, זה משנה שבניית גבולות בנפשו של הילד היא דבר קריטי

בעיני זה כן משנה.
קודם כל זה משנה למצב הנפשי של ההורה. התסכול הרבה יותר נמוך כשמבינים שהילד לא מבין, ולא מנסה לעשות דווקא או עושה מניפולציות.
גם ברמה המעשית, ההתייחסות לא תמיד תהיה אותו דבר. כשילד לא מציית, לא בהכרח נתייחס אותו דבר אם אנחנו חושבים שהילד בוחן את העקביות של ההורה, או אם אנחנו חושבים שיכולת דחיית הסיפוקים שלו נמוכה.

 

[פנינה לאה]

כמה שאפשר לא להתעצל ולהמחיש את הלא במיידי. כדי שהילד/תינוק יבין שללא יש השלכות ומשמעות מיידית.

הילד דופק את הלורדים? לקום ולקחת. בלי כעס או משהו, זה פשוט לא בשבילו עכשיו.
העיף פתיתים לרצפה? לקחת את הצלחת לכמה דקות
מושך את הוילון? לקפל מייד ללמעלה
עמד בצורה מסוכנת על הכיסא? הכסא נכנס לחדר נעול

כמובן שלא תמיד מתאפשר אבל הרבה מאוד פעמים כן

בנוסף, לעיתים אין ברירה אלה להמחיש את הלא באופן פיזי (יודעת שלא עולם יסכימו)
משך שיערות לאחותו? לרדת לגובה העיניים שלו, פרצוף חמור ונגיעה עם קצה האצבע בכף היד הפתוחה של הילד. המגע הפיזי (העדין מאוד הזה) נחווה חזק והמסר בהיר.
שוב פרק את מגדל המגנטים? תפיסה אסרטיבית בזרוע והרחקה מהמקום

זה שלב הרבה יותר מוקדם מחינוך. זו התנייה פבלובית לגמרי, מתאימה מגיל לידה

על איזה גילאים דיברת?
זה לא נותן לילד (לא בגיל שנתיים) תחושת אי אמון בו? אם אמרתי לו, אז הוא צריך לקיים בלי שאני אמנע ממנו פיזית.
פעם קראתי באיזה עיתון בכתבה שילדים שנענשים בצורה לא פרופורציונלית גדלים לחרדתיים יותר ופחות יוזמים ומנסים. והביאו כדוגמה לעונש כזה שלקחו את החפץ מהילד.

 

[מבוזבזת]

על איזה גילאים דיברת?
זה לא נותן לילד (לא בגיל שנתיים) תחושת אי אמון בו? אם אמרתי לו, אז הוא צריך לקיים בלי שאני אמנע ממנו פיזית.
פעם קראתי באיזה עיתון בכתבה שילדים שנענשים בצורה לא פרופורציונלית גדלים לחרדתיים יותר ופחות יוזמים ומנסים. והביאו כדוגמה לעונש כזה שלקחו את החפץ מהילד.

לי יש ילדים בגיל הזה יודעת שלפעמים צריך לקחת מהיד... יש ילדים שובבים
את יכולה גם להמשיך לשבת ולומר לילד בקול תקיף שאת לא מרשה לזרוק פתיתים
ולשכנע את עצמך שהוא צריך לקיים בלי שאת תמנעי ממנו פיזית

ומה שהכי לא מובן לי
למה לקחת צלחת פתיתים לילד שזורק זה עונש? ולמה זה עונש לא פרופורציונלי?
בעיני זה אפילו לא עונש.
תוצאה פשוטה של המעשה

 

[-רות-]

על איזה גילאים דיברת?
זה לא נותן לילד (לא בגיל שנתיים) תחושת אי אמון בו? אם אמרתי לו, אז הוא צריך לקיים בלי שאני אמנע ממנו פיזית.
פעם קראתי באיזה עיתון בכתבה שילדים שנענשים בצורה לא פרופורציונלית גדלים לחרדתיים יותר ופחות יוזמים ומנסים. והביאו כדוגמה לעונש כזה שלקחו את החפץ מהילד.

מדובר כאן על גילאי שנתים-שלוש
מענין על איזה גיל דובר בכתבה שעליה את מדברת, כי בגיל הזה לקיחת חפץ זה הכי פורפורציונאלי שיש, כמובן אחרי אזהרה ואפילו כמה פעמים אזהרות.
בגיל הזה אי אפשר להסביר לילד מה הכוונה "לא" בלי להדגים לו פיזית.

 

[leaha]

ועוד משהו גם כשיודעים איך לנהוג.
זה לא אומר שזה קל. גיל המרי יכול להיות קשה מאוד
ומתיש ברמות.
ילדים עם אופי חזק ודעתן יכולים בהחלט לתסכל

 

[נץ]

בואו ונצא מנקודת הנחה שצריך לשים גבול לילד שמנסה לבדוק.
מתוך אלו שמסכימים עם זה,
איך מציבים את הגבול, אם דיבור תקיף לא עוזר, וגם לא נגיעה אסרטיבית וכו'
איך ממשיכים מפה? הרי אני לא ארביץ לו כן?!..

(אגב מעניין אותי כל אלו שחושבים שלא צריך ומדברים גבוה גבוה
מה הם עושים טכנית?
ארונות מרוקנים?
כל הבית זרוק למטה?
וכל האינספור דוגמאות שאין לי כח לפרט
או שפשוט הילדים שלהם מאוד רגועים...)

 

[פנינה לאה]

מדובר כאן על גילאי שנתים-שלוש
מענין על איזה גיל דובר בכתבה שעליה את מדברת, כי בגיל הזה לקיחת חפץ זה הכי פורפורציונאלי שיש, כמובן אחרי אזהרה ואפילו כמה פעמים אזהרות.
בגיל הזה אי אפשר להסביר לילד מה הכוונה "לא" בלי להדגים לו פיזית.

לגיל 4, למשל.
שזה כן גיל שמבין. והציטוט שלי של הכתבה לא מדויק בכלל כי קראתי לפני הרבה זמן, אבל מאז אני מסופקת איך נכון לנהוג...
כי תמיד חשבתי שהכי קל זה למנוע כמה שיותר. לנעול ארונות, לשים דברים שאני לא רוצה שיגעו במקום גבוה וכו'. פחות חיכוכים.
ושם זה הצטייר כטוטאליות. אולי תלוי במעשה ובכוונה של הילד. אם הוא לא התכוון להזיק ורק בטעות קרה לו.

ולשאלה בכותרת: איך מחנכים פעוטות - מכניסים לראש טוב טוב שלחנך זה לא ניסוח אחר של לגדל ילדים מחונכים...

 

[קשיבות]

ללא קריאת תגובות

ילד בגיל הזה אינו בשל מנטלית ורגשית כדי "לציית" ולהפנים "משמעת" (אלא אם היא אלימה, וזו לא משמעת אלא פחד ואימה)
לכן א"א לצפות את זה ממנו
זה גיל שמתחילים להרגיל. ולא מצפים עדיין לתוצאות.
איך מרגילים? מבצעים איתו דברים ומשיימים את הפעולה "עכשיו הולכים להתרחץ" "עכשיו מחליפים טיטול" "אם אמא קוראת - באים, ובאים ולוקחים אותו בפועל"
לעיתים רחוקות אכן קוראים והוא בא, או מבקשים והוא מיישם, אלא אם זה משהו אטרקטיבי.
בנוסף, זה גיל מאד משמעותי של חיקויים, הוא פשוט מחקה מה שהוא רואה, לכן הוא מוציא כלים מהארון, לכן הוא נוגע בכל דבר, הוא מחקה, הוא עוזר, הוא רוצה להיות כמו גדול. אפשר בעניינות להגיד אמא מוציאה אתה לא, להגיד לא אבל להציע מה כן, ופשוט לקחת אותו משם.
ככל שקשובים לצרכים שלו, ומבינים מה הוא באמת מבקש עכשיו, כך קל לתת מענה, מענה זה לא אומר לתת לו מה שהוא מבקש, אלא להוציא אותו נינוח,
גם בגיל הזה ילד צריך כבוד. כבוד לא אומר להשתחחוות לו, כבוד זה אומר לראות אותו כאדם קטן שצריך להכין אותו לפני שמטפלים בו, וצריך להסביר לו מה עושים ולאן הולכים, ואם הוא מתנגד בעדינות לכוון אותו, מתוך ים אהבה ומודעות ליכולות המתאימות לגיל שלו, כלומר פשוט לא לצפות ממנו ליותר מדי, הוא עדיין תינוק.
וכשלא מצפים גם לא נפגעים, ולא מתעצבנים, ולא דורשים ממנו" משמעת"

לא, הוא לא עושה בכוונה, זה משחק, הוא רואה בזה צחוק, אנחנו משקפים לאט לאט, שזה מעשה לא ראוי, לא בצעקות, לא במכות, לא בעצבים, אלא פנים ניטרליות, כמה שיותר ענייניות, וכמה שיותר מעשים, אה וגם חיבוקים. אין פה יכולת הבנה מילולית ברמה של להבין ולעשות.

בהצלחה.

 

[קשיבות]

בואו ונצא מנקודת הנחה שצריך לשים גבול לילד שמנסה לבדוק.
מתוך אלו שמסכימים עם זה,
איך מציבים את הגבול, אם דיבור תקיף לא עוזר, וגם לא נגיעה אסרטיבית וכו'
איך ממשיכים מפה? הרי אני לא ארביץ לו כן?!..

(אגב מעניין אותי כל אלו שחושבים שלא צריך ומדברים גבוה גבוה
מה הם עושים טכנית?
ארונות מרוקנים?
כל הבית זרוק למטה?
וכל האינספור דוגמאות שאין לי כח לפרט
או שפשוט הילדים שלהם מאוד רגועים...)

להגיד לא ולהציע מה כן, לקחת אותו בפועל, להוציא לו משחקים
ככל שיש יותר משחקים בחוץ כך הוא פחות ייגע בארונות
הוא לא מסוגל להעסיק את עצמו יותר מדקות ספורות במשהו אחד
כן, זה גיל מאד דורשני ותובעני וסוחט, היכולות הפיזיות מפותחות הרבה יותר מהרגשיות והמנטליות, וזה מאאאד מאתגר.

 

[ככר השוק]

בואו ונצא מנקודת הנחה שצריך לשים גבול לילד שמנסה לבדוק.
מתוך אלו שמסכימים עם זה,
איך מציבים את הגבול, אם דיבור תקיף לא עוזר, וגם לא נגיעה אסרטיבית וכו'
איך ממשיכים מפה? הרי אני לא ארביץ לו כן?!..

(אגב מעניין אותי כל אלו שחושבים שלא צריך ומדברים גבוה גבוה
מה הם עושים טכנית?
ארונות מרוקנים?
כל הבית זרוק למטה?
וכל האינספור דוגמאות שאין לי כח לפרט
או שפשוט הילדים שלהם מאוד רגועים...)

1. להעסיק- נמצאים עם הילד בגיל הזה כל הזמן שהוא ער ומעסיקים אותו. יש ילדים שיכולים לשחק לבד 20 דקות, רוב הילדים לא והם צריכים מבוגר שיהיה איתם ויספק פעילות מותאמת
2. מניעה- מנעולים על ארונות. לא משאירים מגירה שאפשר לפתוח ולרוקן. רשתות על סורגים כדי שאי אפשר יהיה לזרוק דברים. כמה שפחות מוקדי חיכוך שידרשו ממכם לומר "לא" ולהתאכזב שלא קרה.

כשנמצאים עם הילד כל הזמן, צופים מה הולך לקרות ומונעים מוקדי חיכוך, נשאר לכוון אותו לפעילות שאתם רוצים במקום להגיב על מה שהוא בחר לעשות ולא מוצא חן בעינכם

 

[קוביית קרח]

איזה יפת נפש..
תודה על המחמאות
מה את עושה אם ילדך בן השלוש אוטוטו חלאקה
עושה לך בדווקא ונגיד מרוקן את המגירת בגדים שוב ושוב ולא שם עליך
חוץ מלראות בו את המראה שלך...
מה את עושה במקרה כזה?

להגיד לו ברוגע ”הבגדים נשארים במגירה”
פחות לדבר, יותר לפעול
שוב הוציא? יחד איתו מחזירים
לא להפוך את זה למשחקי כח..
הוא סה"כ בודק גבולות, לא מנסה להילחם בך.
ולתת אלטרנטיבה אחרת
מגירה עם משחק או דברים שהוא כן יכול להוציא..וכן מותר לגעת.