התייעצות איך אתם מחנכים פעוטים בגיל 2-3?

[מקצה הארץ-:)]

איך פותחים אשכול חדש

בעמוד הבית

 

[מיכל-]

אני כבר בשלב מתקדם מעבר לזה
אחרי צמצום כל נקודות החיכוך למינימום,
מנעולים,רשתות,העלאת מדפים,והינדוס הבית מחדש
עדיין יש המון דברים שהוא עושה ב"דווקא"( "בודק גבול" לאניני הטעם..)
גם אחרי השלב של ההסבר וה"המכה הקטנה".
הוא עושה זאת שוב, מיד אחרי, ובודק מה אני אעשה עכשיו.
וכאן הבעיה שלי,
כי אין לי מושג, איך להתקדם מכאן?
אני לא ארביץ לו!
והסברים ואמירה נחרצת בצורה נחושה ותקיפה, כבר לא עובדים!
גם לא שכנוע עצמי עמוק ופנימי בצדקת דרכי.
וגם לא הסתכלות בהשתקפות שלי במראה..
וכבר נראה לי הבנתם את הכיוון

תנסי לחשוב מה עומד מאחורי ההתנהגות הזו.
הוא מנסה לדבר איתך,
לי זה נשמע כמו ילד שמחפש ממך יחס.
אני יודעת שהרבה הורים מתנדים לאמרה הזו, אבל אני מאמינה בזה.
בדר"כ זו התנהגות שמתחילה כשנוסף ילד חדש למשפחה והמקום של הקודם מתערער,
כשהילדה שלי התחילה להרביץ או "לעשות דווקא"
הייתי לוקחת אותה ונותנת לה חיבוק, ממש כמה דקות.
אומרת לה שאני אוהבת אותה ושהיא הילדה הכי מקסימה העולם וכו'....
וזה ממש היה מרגיע אותה.

הבעיה הגדולה היא,
שכאשר הילד מתחיל להתנהג ככה, עוד יותר קשה לתת לו.
וממילא הוא מרגיש פחות אהוב וההתנהגות רק מחמירה,
כך נוצר כדור שלג שאין לו סוף...עד שהילד מקבל תוית "הילד המופרע"
ובגיל גדול הוא לא יגיד הייתי מופרע, הוא יגיד "לא אהבו אותי"-
זאת האמת. הוא מחפש ממך אהבה למרות ההתנהגות שלו!
לכן כדאי לתפוס את זה בשלב מוקדם.
לחבק, לאהוב, לתת יחס מועדף.( ובעז"ה לעצור נשירה בעתיד- ממש כך!!)
וכשהוא יקבל את היחס שהוא רוצה, את כבר תראי לבד איך זה פוחת.
בהצלחה.

 

[מיכל-]

ואם את חושבת שמאחורי ההתנהגות עומד משהו אחר,
והיית רוצה לחקור את זה יחד.
אפשר לדבר על זה בפרטי או בפל' ולנסות יחד להגיע לזה.
קצת חקירה לעומק והתמונה ממש מתבהרת.
בשמחה רבה.

 

[מיכל הולנד]

בלת"ק חוץ מהתגובה הזו...
אני שמתי לב בגיל הקטן הזה
שאם אני לא משתמשת במילה לרביץ אלא לדפוק
זה יותר קל למגר את זה
1. מבחינתי הוא פעוט ולא מתכוון להרביץ, אני אומרת לו- חמוד שלי, לא דופקים על אמא
או- זה ממש לא נעים לי שדופקים עלי
או זה לא מתאים שאתה דופק עלי וכו....
2. הילד מבחינתו לא נכנס למקום הזה שמרביץ, ותסכימו איתי שלהפסיק לדפוק יותר קל מלהפסיק להרביץ
וסתם כך באופן כללי אני אוהבת להכניס אותם למקום של 'הילד הטוב' ואם לא הולך בטוב, הולך בכוח
לדוגמא:
אני רואה את הילד מוציא ומרוקן את כל הארון- אומרת לו- וואו אתה רוצה לעזור לאמא לסדר את הארון שיהיה יותר מסודר? מקסים יופי בא נארגן את הערימה שכמעט נופלת, קח תקפל את המגבת שהתפזרה, וואו כל הכבוד!!!
אתה ילד שאוהב לעזור! אתה ילד דיושע לקפל ולשים במקום!
אני רואה את הילד תופס את אחיו הקטן ומורט אותו
אני ניגשת אליו, וואו חמוד שלי כמה אתה אוהב אותו ורוצה לחבק אותו! בוא נחבק אותו יחד, איזה כיף לחבק... וכן הלאה...
הם נכנסים לזה מהר יותר ממה שנראה לנו...! ומצדיקים את העין הטובה שלנו עליהם
פשוט למצוא בכל פעולה שלהם משהו טוב שיכול להסתתר שם....
מנסיון!
בהצלחה!

איזה תשובה מושקעת! תודה!
להכניס למקום של ילד טוב- זה מקסים. אהבתי ולקחתי לי.
בקשר לדפיקה (כמה יצירתיות צריך בהורות!), אנסה. אני תוהה כמה זה יעיל כשהילד יודע שהוא מרביץ מתוך כעס.

לא יודעת אם נכון פה. פשוט ההודעה שלך גרמה לי לחשוב על ההערה הנראה לי חשובה הזאת
אבל לא לכל דבר חייבים להתייחס ולהגיב
לפעמים אפשר לתת להם להביע את עצמם ותסכולם מדי פעם ולבלוע, בבר מצווה הוא לא ירביץ בטוח
אבל תלוי במינון

נכון. והייתה תקופה שניסיתי לראות אם הוא יפסיק כשיראה שזה לא עוזר לו לקבל את מה שרוצה. אבל זה לא עבד.הוא ממשיך.
ולי נשאר רק לחנך אותו כדי שלא ינהל את הבית כמו שהוא חושב.

 

[ח.ג.ג'.]

בלת"ק חוץ מהתגובה הזו...
אני שמתי לב בגיל הקטן הזה
שאם אני לא משתמשת במילה לרביץ אלא לדפוק
זה יותר קל למגר את זה
1. מבחינתי הוא פעוט ולא מתכוון להרביץ, אני אומרת לו- חמוד שלי, לא דופקים על אמא
או- זה ממש לא נעים לי שדופקים עלי
או זה לא מתאים שאתה דופק עלי וכו....
2. הילד מבחינתו לא נכנס למקום הזה שמרביץ, ותסכימו איתי שלהפסיק לדפוק יותר קל מלהפסיק להרביץ

מסכימה מאד עם הגישה שרואה את ההרבצה כמשהו שלא בא להכאיב או לעשות לא נעים (לפחות בגיל הזה). הילד עוד לא מבין, וצריך ללמוד מה זה אומר ש"לא נעים" או "כואב" לאחרים.
אבל אם תורשה לי הערה שאולי היא קצת קטנונית - אני חושבת שדווקא יש חשיבות לשימוש במילה "להרביץ", כי ההבדל הסמנטי עוזר ללמוד להבין שיש פה הבדל מהותי. כשאני דופק על השולחן זה נקרא "לדפוק" וזה בסדר. כשאני עושה אותו דבר לאמא או לילד אחר זה נקרא "להרביץ" וזה לא בסדר.
אני מבינה ששינוי המינוח עוזר פה לך בתור האמא למסגר נכון את האירוע, אבל נראה לי שלילד דווקא יותר נכון לשמור על המינוח ה"טעון", כי המטען זה בדיוק מה שמנסים ללמד אותו.

 

[רק בשמחה תמיד]

מסכימה מאד עם הגישה שרואה את ההרבצה כמשהו שלא בא להכאיב או לעשות לא נעים (לפחות בגיל הזה). הילד עוד לא מבין, וצריך ללמוד מה זה אומר ש"לא נעים" או "כואב" לאחרים.
אבל אם תורשה לי הערה שאולי היא קצת קטנונית - אני חושבת שדווקא יש חשיבות לשימוש במילה "להרביץ", כי ההבדל הסמנטי עוזר ללמוד להבין שיש פה הבדל מהותי. כשאני דופק על השולחן זה נקרא "לדפוק" וזה בסדר. כשאני עושה אותו דבר לאמא או לילד אחר זה נקרא "להרביץ" וזה לא בסדר.
אני מבינה ששינוי המינוח עוזר פה לך בתור האמא למסגר נכון את האירוע, אבל נראה לי שלילד דווקא יותר נכון לשמור על המינוח ה"טעון", כי המטען זה בדיוק מה שמנסים ללמד אותו.

תודה,
נקודה למחשבה!
מעניין,
עדיין חושבת שאפשר להסביר בצורה הזו- לדפוק על שולחן, כסא או ספה- זה מתאים
אבל לדפוק על אמא או על ילד או איש- זה ממש לא מתאים.
אגב, לפעמים אני נותנת לו פתרון ורעיון איך להתמודד- אתה מרגיש שאתה רוצה לדפוק על משהו? אתה ממש עצבני/ מתוסכל/ כועס? אז בוא נחשוב על מה אפשר לדפוק- אולי על הכסא? אולי על הספה?...
למה? אולי כי יש לי ריאקציה, אני מגיעה מתחום קידום ילדים ושומעת המון בפגישות אינטייק את הסטיגמה שמדביקים לילדים- הוא כל הזמן מרביץ, הוא נהנה להרביץ, הוא מרביץ לכולם...בעוד שהילד בן שלוש ארבע, לפעמים בכלל לא מתכוון להרביץ אלא מתעצבן וחווה קושי בוויסות הרגשי/ חושי וזה מתבטא בהרבצה... ייתכן שאם האמא לא הייתה לידו, הוא היה דופק על שולחן, מעיף כיסא או דופק את הראש ברצפה.....
עריכה- בינינו בסופו של יום זה לא כל כך משנה באילו מילים בדיוק תשתמשו העיקר זה המחשבה, הרצון, וההבנה....

 

[ח.ג.ג'.]

תודה,
נקודה למחשבה!
מעניין,
עדיין חושבת שאפשר להסביר בצורה הזו- לדפוק על שולחן, כסא או ספה- זה מתאים
אבל לדפוק על אמא או על ילד או איש- זה ממש לא מתאים.
אגב, לפעמים אני נותנת לו פתרון ורעיון איך להתמודד- אתה מרגיש שאתה רוצה לדפוק על משהו? אתה ממש עצבני/ מתוסכל/ כועס? אז בוא נחשוב על מה אפשר לדפוק- אולי על הכסא? אולי על הספה?...
למה? אולי כי יש לי ריאקציה, אני מגיעה מתחום קידום ילדים ושומעת המון בפגישות אינטייק את הסטיגמה שמדביקים לילדים- הוא כל הזמן מרביץ, הוא נהנה להרביץ, הוא מרביץ לכולם...בעוד שהילד בן שלוש ארבע, לפעמים בכלל לא מתכוון להרביץ אלא מתעצבן וחווה קושי בוויסות הרגשי/ חושי וזה מתבטא בהרבצה... ייתכן שאם האמא לא הייתה לידו, הוא היה דופק על שולחן, מעיף כיסא או דופק את הראש ברצפה.....
עריכה- בינינו בסופו של יום זה לא כל כך משנה באילו מילים בדיוק תשתמשו העיקר זה המחשבה, הרצון, וההבנה....

הנקודה היא שיותר קל לילד לקלוט את ההבדל כשמוצמד לו גם הבדל מילולי. פשוט יותר להבין שיש "לדפוק" ויש "להרביץ" מאשר "לדפוק על...." לעומת "לדפוק על...". זה מורכב אפילו ברמה הלשונית.
אם ניקח את זה עוד צעד קדימה, גם דפיקות על חפצים הן לא תמיד לגיטימיות. יש חפצים שאסור לדפוק עליהם תמיד, יש דברים שאסור לדפוק עליהם באופן מסוים, יש דברים שאסור לדפוק עליהם בזמן מסוים. אבל אנחנו לא מתייחסים אותו דבר לדפיקה על השולחן שעושה רעש לאמא, ולדפיקה על ילדים. פה נכנס ההבדל בין "להרביץ", שזה דפיקה על אנשים שאסורה תמיד, לבין "לדפוק" שזה תלוי הקשר וגם ברמת איסור פחות חמורה בדרך כלל...

ואני מסכימה שבשביל ההורים זה עוזר, אבל אם כבר מבינים את היכולות הקוגניטיביות של הילד ולא מייחסים לו כוונות שאין לו כשהוא מרביץ, חבל ליצור עיוות הפוך אצל הילד.

 

[נץ]

גם "בדיקת גבול" זה מונח שמייחס לילד הבנה וכוונה יותר ממה שיש לו בגיל הזה, ומתאים לגיל בוגר יותר. זה דורש להבין שלהורה יש עמדה. פעוט בן שנתיים בכלל לא חושב על הצד של ההורה. בגיל שלוש זה בקושי מתחיל.
זה לא עניין של פוליטיקלי קורקט או התייפייפות. הטיפול ב"בעיה" צריך להתאים לשורש שלה.
בשלב הזה הילד לא מנסה לבדוק אם ההורים עומדים מאחורי ה"לא" או שאפשר לגרום להם לשנות עמדה, כי הוא בכלל לא חושב במונחים האלה. זה השלב שבו הילד צריך ללמוד שני דברים - מה זה בכלל "לא", ואיך מתאפקים לא לעשות מה שבא לי.
זה נכון שגם כדי ללמד ילד מה זה "לא" צריך עקביות. בדיוק כמו שאם תנסה ללמד אותו מה זה "נעל" וחצי מהפעמים תצביע על כובע, הוא לא ילמד. זה לא עניין של סמכות, זה עניין של למידה.
החלק השני הוא למידה של דחיית סיפוקים. בשביל זה צריך לדעת גם להתאים את האיסורים (או ההוראות) ליכולת של הילד, ולעזור לו אקטיבית לבצע. אם נדרוש דברים שהילד לא מסוגל לעמוד בהם, נגיע לחוסר עקביות, כך או אחרת. (בין אם על ידי זה שנוותר, ובין אם על ידי זה שנתעקש עד שיגיע משבר, שזה לא מצב שלומדים ממנו משהו).

עשיתי סיכום מתחילת האשכול לראות מה יצא לי בשורה התחתונה באופן מעשי
האמת שהתייאשתי מלתת הגדרה להתנהגות, כי אני רואה שאיך שלא אגדיר את זה
עדיין זה יהיה שנוי במחלוקת
לכן אשאל באופן טכני
מה לעשות אם-
ילד בן שלוש קם מהמיטה בלילה שוב ושוב (ומטפל בתכולת ארנות בחדר...)
פותח את הברז בבית ושוטף ומכבס כל חפץ שהוא מוצא בבית כולל הרצפה( בהחלה צחקתי ועכשיו כבר ממש לא...)
מוציא ספרי קודש מהארון וקורע אותם
מושך את הוילון בסלון
זורק דברים לשירותים
עולה על השיש
וכן על זה הדרך עוד ועוד ועוד
אי אפשר כל פעם להסיח את דעתו למשהו אחר
מה שטכנית היה ניתן לפתור כבר- בוצע
לדבר אליו באופן נחרץ ותקיף -בוצע
להאמין בכל כוחי בדברי-בוצע
לראות בו את מראה שלי גם בוצע (לדברי ההורים שלי השובבות שלי היתה יותר גדולה...)

 

[קוביית קרח]

עשיתי סיכום מתחילת האשכול לראות מה יצא לי בשורה התחתונה באופן מעשי
האמת שהתייאשתי מלתת הגדרה להתנהגות, כי אני רואה שאיך שלא אגדיר את זה
עדיין זה יהיה שנוי במחלוקת
לכן אשאל באופן טכני
מה לעשות אם-
ילד בן שלוש קם מהמיטה בלילה שוב ושוב (ומטפל בתכולת ארנות בחדר...)
פותח את הברז בבית ושוטף ומכבס כל חפץ שהוא מוצא בבית כולל הרצפה( בהחלה צחקתי ועכשיו כבר ממש לא...)
מוציא ספרי קודש מהארון וקורע אותם
מושך את הוילון בסלון
זורק דברים לשירותים
עולה על השיש
וכן על זה הדרך עוד ועוד ועוד
אי אפשר כל פעם להסיח את דעתו למשהו אחר
מה שטכנית היה ניתן לפתור כבר- בוצע
לדבר אליו באופן נחרץ ותקיף -בוצע
להאמין בכל כוחי בדברי-בוצע
לראות בו את מראה שלי גם בוצע (לדברי ההורים שלי השובבות שלי היתה יותר גדולה...)

הייתי פונה להתפתחות הילד לבדוק , רב”ע, ויסות חושי וכו

 

[קשיבות]

עשיתי סיכום מתחילת האשכול לראות מה יצא לי בשורה התחתונה באופן מעשי
האמת שהתייאשתי מלתת הגדרה להתנהגות, כי אני רואה שאיך שלא אגדיר את זה
עדיין זה יהיה שנוי במחלוקת
לכן אשאל באופן טכני
מה לעשות אם-
ילד בן שלוש קם מהמיטה בלילה שוב ושוב (ומטפל בתכולת ארנות בחדר...)
פותח את הברז בבית ושוטף ומכבס כל חפץ שהוא מוצא בבית כולל הרצפה( בהחלה צחקתי ועכשיו כבר ממש לא...)
מוציא ספרי קודש מהארון וקורע אותם
מושך את הוילון בסלון
זורק דברים לשירותים
עולה על השיש
וכן על זה הדרך עוד ועוד ועוד
אי אפשר כל פעם להסיח את דעתו למשהו אחר
מה שטכנית היה ניתן לפתור כבר- בוצע
לדבר אליו באופן נחרץ ותקיף -בוצע
להאמין בכל כוחי בדברי-בוצע
לראות בו את מראה שלי גם בוצע (לדברי ההורים שלי השובבות שלי היתה יותר גדולה...)

וואו קשוח
זה רק אחד על אחד, לגשת להתייעץ פרטנית

 

[ככר השוק]

עשיתי סיכום מתחילת האשכול לראות מה יצא לי בשורה התחתונה באופן מעשי
האמת שהתייאשתי מלתת הגדרה להתנהגות, כי אני רואה שאיך שלא אגדיר את זה
עדיין זה יהיה שנוי במחלוקת
לכן אשאל באופן טכני
מה לעשות אם-
ילד בן שלוש קם מהמיטה בלילה שוב ושוב (ומטפל בתכולת ארנות בחדר...)
פותח את הברז בבית ושוטף ומכבס כל חפץ שהוא מוצא בבית כולל הרצפה( בהחלה צחקתי ועכשיו כבר ממש לא...)
מוציא ספרי קודש מהארון וקורע אותם
מושך את הוילון בסלון
זורק דברים לשירותים
עולה על השיש
וכן על זה הדרך עוד ועוד ועוד
אי אפשר כל פעם להסיח את דעתו למשהו אחר
מה שטכנית היה ניתן לפתור כבר- בוצע
לדבר אליו באופן נחרץ ותקיף -בוצע
להאמין בכל כוחי בדברי-בוצע
לראות בו את מראה שלי גם בוצע (לדברי ההורים שלי השובבות שלי היתה יותר גדולה...)

זה לא מצב נורמלי של חינוך רגיל. נשמע מאד קשוח ודורש מעקב יותר פרטני של התפתחות הילד+ הנחית הורים.

 

[מבוזבזת]

עשיתי סיכום מתחילת האשכול לראות מה יצא לי בשורה התחתונה באופן מעשי
האמת שהתייאשתי מלתת הגדרה להתנהגות, כי אני רואה שאיך שלא אגדיר את זה
עדיין זה יהיה שנוי במחלוקת
לכן אשאל באופן טכני
מה לעשות אם-
ילד בן שלוש קם מהמיטה בלילה שוב ושוב (ומטפל בתכולת ארנות בחדר...)
פותח את הברז בבית ושוטף ומכבס כל חפץ שהוא מוצא בבית כולל הרצפה( בהחלה צחקתי ועכשיו כבר ממש לא...)
מוציא ספרי קודש מהארון וקורע אותם
מושך את הוילון בסלון
זורק דברים לשירותים
עולה על השיש
וכן על זה הדרך עוד ועוד ועוד
אי אפשר כל פעם להסיח את דעתו למשהו אחר
מה שטכנית היה ניתן לפתור כבר- בוצע
לדבר אליו באופן נחרץ ותקיף -בוצע
להאמין בכל כוחי בדברי-בוצע
לראות בו את מראה שלי גם בוצע (לדברי ההורים שלי השובבות שלי היתה יותר גדולה...)

חוץ מזה ההתפתחות שלו כרגיל?
מדבר תקין ותואם גיל, מבטא את עצמו, יוצר קשר עין, מתנהג בגן בצורה תקינה (אין תלונות מהגננת),
אוכל נורמלי- בלי בררנות וכדו'
משחק עם בני גילו,
כשנמצא בגינה, משחק במשתקנים או שנמשך כל הזמן לחול ולברז?

 

[נץ]

הייתי פונה להתפתחות הילד לבדוק , רב”ע, ויסות חושי וכו

וואו קשוח
זה רק אחד על אחד, לגשת להתייעץ פרטנית

זה לא מצב נורמלי של חינוך רגיל. נשמע מאד קשוח ודורש מעקב יותר פרטני של התפתחות הילד+ הנחית הורים.

חוץ מזה ההתפתחות שלו כרגיל?
מדבר תקין ותואם גיל, מבטא את עצמו, יוצר קשר עין, מתנהג בגן בצורה תקינה (אין תלונות מהגננת),
אוכל נורמלי- בלי בררנות וכדו'
משחק עם בני גילו,
כשנמצא בגינה, משחק במשתקנים או שנמשך כל הזמן לחול ולברז?

לא נראה לי עניין של ויסות חושי או משהו כזה
בגן הוא מאוד חברותי ומוביל לדברי הגננת
משחק רגיל במתקנים
אבל לא מופרע ,הוא כן שובב
אבל איך מתמודדים עם שובבים?
זה כבר נהיה כבר" אובר"

 

[מבוזבזת]

לא נראה לי עניין של ויסות חושי או משהו כזה
בגן הוא מאוד חברותי ומוביל לדברי הגננת
משחק רגיל במתקנים
אבל לא מופרע ,הוא כן שובב
אבל איך מתמודדים עם שובבים?
זה כבר נהיה כבר" אובר"

מדבר תקין? משפטים, סיפורים? מביע את עצמו?
קשר עין, מגע (חיבוק ונשיקה) מתרחץ, מתלבש בלי בעיות?
פשוט הייתי בודקת אם בכללל הדברים הוא תקין לגמרי זו כנראה "רק" שובבות
אם יש משהו שאתה לא בטוח אז כדאי לבדוק

 

[קשיבות]

לא נראה לי עניין של ויסות חושי או משהו כזה
בגן הוא מאוד חברותי ומוביל לדברי הגננת
משחק רגיל במתקנים
אבל לא מופרע ,הוא כן שובב
אבל איך מתמודדים עם שובבים?
זה כבר נהיה כבר" אובר"

בכנות? אחרי אשכול שלם ומלא רעיונות, יש לכם פה מגוון דרכי פעולה אפשריים
האשכול לא יתן לכם יותר אלא איש מקצוע שישמע את הפרטים וידע לשאול את השאלות הנכונות ולתת תשובות
זה קצת מרגיש שציפית שיתנו פה איזה קסם או שיעבירו את האחריות למישהו אחר
זה לא הולך לקרות
זה הילד שלכם, והעבודה היא שלכם
בעז"ה תמצאו מענה ויהיה שווה, כי לפני שאנחנו מגדלים - אנחנו קודם גדלים בעצמינו
זה חתיכת סויטש במח לקחת את האחריות הזאת, כשעושים את זה נכון זה שווה בסוף
בהצלחה!

 

[מיכל הולנד]

לא נראה לי עניין של ויסות חושי או משהו כזה
בגן הוא מאוד חברותי ומוביל לדברי הגננת
משחק רגיל במתקנים
אבל לא מופרע ,הוא כן שובב
אבל איך מתמודדים עם שובבים?
זה כבר נהיה כבר" אובר"

יש לו מקום לפרוק שובבות?
מרפסת שאפשר לנסוע בה או לשים בה נדנדה ומגלשה?
ערכת כלי עבודה שעושה מלא רעש?
סירי משחק שאפשר לדפוק איתם במקום לפרק את המגירת סירים?
משחק מכונת כביסה שמסתובב ועושה רעש במקום להדליק את המכונה?

דברים כנ"ל ועוד- עזרו לי בבית מאוד.
יכול להיות?

 

[קוביית קרח]

לא נראה לי עניין של ויסות חושי או משהו כזה
בגן הוא מאוד חברותי ומוביל לדברי הגננת
משחק רגיל במתקנים
אבל לא מופרע ,הוא כן שובב
אבל איך מתמודדים עם שובבים?
זה כבר נהיה כבר" אובר"

ומה יקרה אם תבדקי?
זה לא עולה כסף, רק המתנה..
מקסימום יגידו זה כלום

 

[דג הכסף]

עשיתי סיכום מתחילת האשכול לראות מה יצא לי בשורה התחתונה באופן מעשי
האמת שהתייאשתי מלתת הגדרה להתנהגות, כי אני רואה שאיך שלא אגדיר את זה
עדיין זה יהיה שנוי במחלוקת
לכן אשאל באופן טכני
מה לעשות אם-
ילד בן שלוש קם מהמיטה בלילה שוב ושוב (ומטפל בתכולת ארנות בחדר...)
פותח את הברז בבית ושוטף ומכבס כל חפץ שהוא מוצא בבית כולל הרצפה( בהחלה צחקתי ועכשיו כבר ממש לא...)
מוציא ספרי קודש מהארון וקורע אותם
מושך את הוילון בסלון
זורק דברים לשירותים
עולה על השיש
וכן על זה הדרך עוד ועוד ועוד
אי אפשר כל פעם להסיח את דעתו למשהו אחר
מה שטכנית היה ניתן לפתור כבר- בוצע
לדבר אליו באופן נחרץ ותקיף -בוצע
להאמין בכל כוחי בדברי-בוצע
לראות בו את מראה שלי גם בוצע (לדברי ההורים שלי השובבות שלי היתה יותר גדולה...)

אז תשאל את ההורים מה הם עשו במצבים האלה...

לא קראתי את כל האשכול אבל יש עוד הרבה מאד ילדים שמתנהגים ככה, פעם היו קוראים להם שובבים.

 

[GITARIST]

לא נראה לי עניין של ויסות חושי או משהו כזה
בגן הוא מאוד חברותי ומוביל לדברי הגננת
משחק רגיל במתקנים
אבל לא מופרע ,הוא כן שובב
אבל איך מתמודדים עם שובבים?
זה כבר נהיה כבר" אובר"

לא פשוט

 

[GITARIST]

אז תשאל את ההורים מה הם עשו במצבים האלה...

לא קראתי את כל האשכול אבל יש עוד הרבה מאד ילדים שמתנהגים ככה, פעם היו קוראים להם שובבים.

זה חמוד

אבל ניראה לי עד שזה קורה באמצע הלילה
וגם ביום זה מתיש נורא