מעבירה חומר שמשהו שלך לי
בס"ד
לאחר היכרות עם כמה נרקיסיסטיים בסביבתי הקרובה (לא הורים, ברוך ה') חקרתי מעט את הנושא וקראתי כמה ספרים ומאמרים מדעיים, כמו כן גם שוחחתי עם כמה נפגעים מנרקיסיסטיים. בסיכום הניסיון והידע התגבשו אצלי כמה תובנות בעניין.
אין כאן ניסיון להגדיר כל התסמינים ולא לתת דוגמאות וסיפורים אלא קצת להבין את התופעה. חשוב גם לציין שמדובר אמנם בידע אך לא מדובר בידע המגיע מלימודים מקצועיים.
בניגוד מוחלט לחלק מהאמור לעיל, נרקיסיזם אינו תורשתי גנטי כלל, אך הוא נחשב לתורשתי התנהגותי. כלומר, החוויה המתמשכת בחיים בצל נרקיסיסט עלולים לגרום להתפתחות נרקיסיסטית.
כדי להבין זאת היטב יש להבין קודם מה זה נרקיסיזם.
הנרקיסיזם נכנס תחת הכותרת של הפרעת אישיות, מתוך למעלה מחמש עשרה סוגים שונים של הפרעת אישיות.
הפרעת אישיות לא מוגדרת כמחלת נפש. בניגוד למחלות נפש שונות, הפרעת אישיות לא מגיעה עם שום שינוי במוח ולכן גם אין לה שום תרופה פסיכיאטרית.
הפרעת אישיות מוגדרת כהפרעה התנהגותית וההסבר שלה הוא תפיסת מציאות שגויה. הסובל מהפרעת אישיות מפרש את המציאות באופן שונה מהמציאות האמיתית. (ניתן אולי לשבר את האוזן שמחלת נפש היא במוח והפרעת אישיות היא בשכל).
תפיסת מציאות מעוותת יכולה להופיע בכל מיני צורות ואלה נחלקות לסוגים של הפרעת אישיות.
כך למשל הפרעת אישיות של תחושת רדיפה גורמת לסובל ממנה להיות בטוח שישנם אנשים שרודפים אותו בזמן שהמציאות שונה לחלוטין. ההפרעה תגרום לו לפרש את המציאות שכולם רואים באופן מעוות וכך יהיו לו ראיות שונות ומשונות לרדיפה. במקרה כזה יתכן טיפול שלא באמת פותר את הבעיה בשורשה על ידי נטילת תרופות נגד חרדה וכדומה, ויתכן טיפול אמיתי על ידי שיחות. כדי להצליח בטיפול, המטופל יצטרך ראשית כל להסכים להבין שיש לו בעיה בתפיסת המציאות.
וכך ישנם עוד כל מיני סוגים שונים ומשונים של הפרעת אישיות.
הפרעת אישיות נרקיסיסטית היא אתגר קשה לעולם המדע. הסיבה הפשוטה לכך היא שבניגוד לכל המחלות, אין שום דרך בעולם להגיע לשיתוף פעולה בין הסובל מהנרקיסיסטיות לבין הפסיכולוגיים והחוקרים. בניגוד לכל יתר הסובלים ממחלה כלשהיא שפונים או מסכימים לפנות לטיפול, הנרקיסיסט לעולם לא יסכים לשום טיפול.
משום כך לא ניתן לתעד מקרים כאלו וכמעט כל המחקר כולו מבוסס על עדויות שמיעה מאלו שסבלו מהנרקיסיסטיים.
כך קשה מאוד לחקור ולהבין מה גורם לנרקיסיסטיות להתפתח, קשה להגדיר באופן מובהק את כלל התסמינים ואת ההקשר ביניהם וקשה לדעת מה האחוז של הנרקיסיסטיים באוכלוסייה. למעשה ההשערה הברורה היא כי מקרי הנרקיסיסטים המאובחנים נמוך מאוד ביחס לחלקם האמיתי באוכלוסייה.
שאלו כיצד ניתן להבחין בין אגואיזם לנרקיסיזם.
התשובה הפשוטה היא שסימן ההיכר המובהק ביותר לנרקיסיזם הוא דחף לשליטה על ידי התעללות רגשית תוך שימוש במניפולציות.
סימן ההיכר המובהק הזה הוא למעשה קשה מאוד לאבחנה. כדי להבין למה כל כך קשה לאבחן את זה צריך לשים לב למילים "שימוש במניפולציות".
ברוח ימים אלו אפשר לקחת משל מהאיראנים. כל מי שקורא את הודעות הממשל האיראני רואה איך הוא מציג את עצמו כנרדף וכשוחר שלום. זה בדיוק מניפולציה.
וכעת ניתן לדמיין מה היה קורה ומה היו התגובות בעולם אילו למדינת ישראל לא הייתה שום ראייה לכך שאיראן מעבירה כספים לארגוני טרור ולא הייתה שום ראייה לכך שאיראן מפתחת גרעין לצורכי מלחמה (כפי שהמצב אכן היה לפני כשני עשורים), ואז מדינת ישראל הייתה פותחת במבצע שאגת הארי נגד איראן. במצב כזה לא היה צריך להיות אנטישמי כדי לטעון שמדינת ישראל מחרחרת מלחמה ומבצעת פשעי מלחמה נגד המשטר האיראני התמים והטוב.
ובמה שהאיראנים נכשלו הנרקיסיסטיים אלופים. הם מצליחים כל כך עד שברוב המקרים, הקורבנות שלהם בעצמם מאמינים להם ולא מבינים את הסיטואציה ההזויה שלהם. הקורבנות כל כך שבויים במניפולציות עד כדי כך שאי אפשר בכלל להסביר להם את האמת.
מקובל לחשוב שבמשפחה של נרקיסיסט/ית, בדרך כלל רק ילד אחד או שניים מתפכחים. כל השאר ממשיכים להאמין בטוב ליבו של הנרקיסיסט שמתעלל בהם (רגשית) ואפילו מצטרפים לרדיפה (הרגשית) נגד הפורש. כן, בדיוק כמו בכת.
איך בדיוק הם מצליחים באופן מדהים שכזה לסובב את כולם ומי לימד אותם את השיטות המופלאות שלהם? זו אחת התעלומות המסתוריות ביותר בעולמם של הנרקיסיסטיים. בהמשך יובא לכך הסבר אפשרי.
ההתעללות הרגשית הנוראה והמניפולציות הם כאמור הביטוי של הנרקיסיזם, אבל מה קורה אצלם בפנים שגורם לכך?
התכונה המרכזית של הנרקיסיסטיים היא הרצון לשלוט. אין להם שום רגש והם לא אוהבים אף אחד, הם לא אוהבים אפילו את הילדים שלהם. זה עלול להישמע מאוד מוזר (בפרט אם מדובר בנשים) אך ניתן להמחיש זאת תוך השוואה לילדים קטנים.
1. תינוק קטן בטוח שהוא היחיד שקיים בעולם, הוא אפילו לא חושב על זה אבל למה בכלל להעלות על הדעת שקיים עוד מישהו. האוכל מגיע אליו לבד, הוא רק בוכה וכבר מגיע אוכל. 2. התינוק קצת גדל והוא פתאום שם לב שהאוכל לא מגיע לבד, למזלו הטוב יש לו אמא שנבראה בדיוק בשביל לתת לו אוכל. ועדיין רק הוא קיים בעולם, אבל חוץ ממנו בעצמו יש עוד כל מיני דברים שקיימים בעולם רק בשבילו כמו שמיכה ומוצץ וגם אמא. בתפיסתו התינוקית הוא לא מעלה בדעתו שאמא היא אדם בפני עצמו. 3. התינוק גדל עוד קצת והוא לפתע מגלה שקיימים עוד יצורים בעולם ולמרבה הצער הם לא קיימים בעולם כדי לעזור לו אלא כדי להפריע לו. יש לו אחים שלא נותנים לו כל מה שהוא רוצה ואפילו לפעמים לוקחים לו דברים, גם אמא מפריעה לו הרבה פעמים. והתינוק לומד שככה זה החיים הכול שייך לו והכול מגיע לו אבל כדי להשיג את מה שהוא רוצה הוא צריך לבכות ולצרוח או לנסות לחטוף בכוח. 4. בשלב הבא התינוק מבין שאכן לא הכול שייך לו, יש דברים ששייכים לאנשים אחרים כמו לאחרים או לחברים בגן או לאבא ואמא. כאן האתגר של התינוק הוא לקחת בלי שאף אחד שם לב. אי אפשר להסביר לילד בן שנתיים שאסור לקחת שוקולד, אפשר רק להסביר לו שלא כדאי לו לקחת שוקולד כי עלולים לעשות לו נו נו נו.
במילים אחרות ניתן לומר שלתינוק יש הפרעת אישיות. כלומר, התינוק לא מבין ולא מפרש את המציאות כפי שהיא. אצל תינוק זה נורמלי אבל אצל מבוגר זה לא נורמלי.
ובדיוק כמו אצל תינוק כך גם אצל הנרקיסיסטיים יש כל מיני סוגים של הפרעה.
יש כאלו שיודעים שיש עוד אנשים בעולם אבל כולם נועדו רק בשבילם. יש כאלו שיודעים שאחרים לא "נועדו" בשבילם אבל הכול שייך להם והאחרים רק מפריעים להם. ויש כאלו שבכלל לא רואים את האחרים כבני אדם. ניתן להגדיר את הדברים גם באופנים שונים אך לצורך המשל זה מובן.
לאור הבנה זו ניתן להבין את העובדה המזעזעת והבלתי נתפסת שהנרקיסיסטיים לא אוהבים את הילדים שלהם. בתפיסתם הם היחידים שקיימים בעולם, כולם נועדו רק לשרת אותם ותו לא. אין להם את מי לאהוב...
נכתב כאן כבר פעמים רבות שנרקיסיסטיים אף פעם לא מטפלים בעצמם ואין להם (כמעט) סיכוי להשתנות. הסיבה לכך היא מה אותה תפיסת מציאות מעוותת בה הם אינם מכירים בקיומם של זולתם. הם הכי מושלמים הם הכי חכמים והם הכי מסכנים והם הכי צודקים.
נשאר עדיין להבין מדוע יש להם את הדחף הנוראי להתעללות רגשית בכל מי שהם יכולים.
כאמור לעיל אין לכך תשובה חד משמעית בגלל חוסר היכולת לחקור את ההפרעה אבל ישנם השערות לתשובות.
התשובה הפשוטה היא שהם הרי רוצים לשלוט באחרים והדרך לשליטה רגשית מלאה עוברת דרך התעללות רגשית מזוויעה.
ישנה תשובה נוספת שמקובלת אצל החוקרים ושמסבירה את התפתחות הנרקיסיזם (תוכן הדברים יהיה מובן בעיקר למי שמכיר ורגיל בעולם הפסיכולוגיה). והיא שהנרקיסיסטיים סובלים מחוסר זהות פנימית. הדרך שלהם לקבל זהות ומשמעות פנימית עוברת דרך התעללות ברגשות האחר. הם מקנאים קנאה עזה באחרים והם מרגישים דחף עצום להרוס לחבל ולהשחית את שמחת החיים של האחר ומשם הם שואבים את ההנאה הרגעית מהרגשת הזהות שלהם עצמם. הזהות שלהם כמובן אף פעם לא מתמלאת וההנאה הסדיסטית ממכרת ומעצימה את הדחפים הנוראיים.
מסיבה זו הם לא מקנאים בהצלחות חומריות אלא בהצלחות רוחניות ורגשיות, הם נטפלים לאנשים הכי רגישים ורגשיים עם העולם הפנימי העשיר ביותר. שם נמצא מושא קנאתם ומתוך הרס חייהם הם שואבים את זהותם ואת הנאתם המבחילה.
מקובל לומר שהנרקיסיזם עובר בתורשה התנהגותית, כלומר שלמרות שאין לכך שום קשר לגנטיקה, בכל זאת מי שיש לו אבא או אמא נרקיסיסטיים יש לו סיכוי גבוה יותר לפתח הפרעה נרקיסיסטית בעצמו.
ההסבר הפשוט לכך הוא שכמו בכל דבר, גם בזה כל איש ואשה רגילים לחקות את ההתנהגות של ההורים שלהם. אך לפי ההסבר הנ"ל לא מדובר רק בחיקוי, אלא החיים בצל הדורסנות וההתעללות הנרקיסיסטית מונעים את ההתפתחות של הזהות העצמית ומביאים להתפתחות נרקיסיסטית חדשה.
עוד מקובל לומר שנרקיסיסטיות עלולה להתפתח אצל מי שחווה חוסר גבולות בילדות, גם לכך יש קשר הדוק לאור המקובל אצל אנשי החינוך שגבולות אצל ילדים הם דבר הכרחי ומהותי בגיבוש הזהות שלהם.
איך שלא יהיה, הצורך בשליטה הוא המנוע והתכונה העיקרית אצל הנרקיסיסטיים. בשילוב עם התכונות של חוסר מוחלט ברגשות אהבה ורחמים בשילוב הכישרון בתכונה המניפולטיבית נוצרת מפלצת שממררת את החיים לכל מי שנמצא תחת שליטתה.
התכונות האלו יוצרות את השילוב הבלתי נתפס בין התדמית החיצונית, כולל התדמית בעיני הקורבנות, לבין ההתנהגות המזוויעה.
ההתעללות באה לידי ביטוי גם בלעג ובהשפלה תכופה אשר נעשית באופן ערמומי במשפטים תמימים ובהערות אגב מתוחכמות שנאמרות לפעמים בפומבי, באופן שנחשב לשומעים כהומור ושהיחיד שמבין את ההשפלה הוא הקורבן בעצמו.
התדמית החיצונית נעה בין אדם מושלם ומיוחד באופן נדיר שכולם צריכים להעריץ אותו ולשרת אותו – נרקיסיסטיות גרנדיוזית, לבין אדם מסכן ואומלל קדוש מעונה שכולם צריכים לרחם עליו ולפצות אותו – נרקיסיסטיות קורבנית.
ההתעללות הרגשית כה מעמיקה והמניפולציות כה משכנעות עד שכמעט תמיד הקורבנות, בני הזוג, הילדים, העובדים, החברים (ולפעמים גם הרבנים... ששש לא אמרתי כלום...) משוכנעים שהצדק אצל הנרקיסיסט. את הגרנדיוזי כולם מעריצים, והוא אכן מגיע פעמים רבות לתפקידי מפתח מפורסמים (אל תחשדו באף אחד... אני לא צריך שינקמו בי...) ועל הקורבני כולם מרחמים ומזדעזעים אם למישהו יש עליו תלונות.
השאיפה לכך שהחברה תוקיע את הנרקיסיסטיים היא לא מציאותית בגלל שכמעט תמיד הסימפטיה תהיה בצד של הנרקיסיסט.
כמה נקודות להשלמה.
עלתה כאן שאלה על ניתוק מהורים או גירושין במקרה של נרקיסיזם. מבלי להיכנס לשאלה ההלכתית והמוסרית, ניתן לומר שאכן לא נמצאה עד היום שום דרך להתמודדות מול נרקיסיזם מלבד ניתוק ובריחה כמה שיותר מהר וכמה שיותר רחוק.
עם זאת הניתוק יהיה תמיד חד צדדי. הנרקיסיסט אף פעם לא מתנתק ממי שנשלט על ידו. בעיני רוחו הוא עדיין שולט בו והוא ימשיך לרדוף אחריו ולנסות למרר את חייו עד יומו האחרון וגם אחר כך בצוואות מרושעות ומניפולטיביות (מעשים שהיו).
לא תמיד הנרקיסיסטיים מתעללים בכל הילדים שלהם. פעמים רבות הם מתעללים בחלק מילדיהם, מתעלמים מחלק מהילדים, מתחברים לחלק מהילדים ופעמים רבות יש להם גם "ילד פלא" שהם מפנקים אותו ומנפנפים בו. הכול תלוי בשאלה כמה כבוד ותועלת הילד ייתן להורה מול כמה הילד יאתגר את תדמית ההורה בעיני עצמו, לא בבחירתו של הילד אלא בעצם מהותו.
אצל ילדים להורים נרקיסיסטיים ההתפכחות וההכרה במצב קורית בדרך כלל בסביבות גיל שלושים. השיקום נמשך בדרך כלל החל מכמה שנים ועד כל החיים. כמובן שפעמים רבות המצב שונה.
אכן בגלל התעתוע של הנרקיסיזם זה דבר שמאוד קל להשמיץ ולהעליל אותו על חפים מפשע. עם זאת אדם מקצועי יכול בקלות לשלול אותו אם הוא לא נכון.
במאמר המוסגר, בהתאם לאמור עד כה שלנרקיסיסטיים הצורך בשליטה הוא כה חיוני, ניתן אולי להבין את התשובה לשאלה איך הנרקיסיסטיים כל כך ערמומיים ומתוחכמים במניפולציות המדהימות שלהם. התשובה היא שבעלי החיים וגם האדם הם יצורים הישרדותיים. הקב"ה ברא כמין מנגנון שפועל אצל כל יצור חי ומפתח אצל כל אחד את הכישורים הנדרשים לו להישרדות פיזית ונפשית. אצל הנרקיסיסטיים למרבה הצער התכונות המניפולטיביות הן התכונות העיקריות הנדרשות כדי לשרוד. ויש גם תשובה פשוטה יותר, הנרקיסיסטיים רגילים במניפולציות וחיים כך באופן תמידי, במשך הזמן הם לומדים ומתפתחים יותר ויותר ומפתחים לעצמם טכניקות שאדם מן השורה לא מסוגל לדמיין. הרי שתי תשובות אפשריות ואולי שתיהן נכונות.
ועדיין, מי שלא חווה ומי שלא הכיר לא הבין ולא יבין.
הנושאים החמים
