אצלי, את הבנים שלי גמלתי מייד כשהיו גמולים 100% ביום, אחרי שבועיים מאז שהתחלנו את התהליך.
השני שלי ממש התעקש לחכת לישון בלי טיטול, זרמתי איתו, הלך לישון בלי טיטול, בבוקר קם יבש.
היו לילות שפיספס והיו שלא, ממש לא התייחסתי לזה, אמרתי לו שהוא ענק שישן בלילה בלי טיטול, בעלי התעקש להעיר אותו ב-4 בבוקר (שמנו לב שכל הלילה יבש ומרטיב בין 4-6 בבוקר) והעיר כמה ימים.
היום הילד מעיר אותנו בעצמו כשצריך, לדעתי ברגע שהערנו אותו, הוא הבין שזו ההרגשה שמרגישים תוך כדי שינה כשצריך ולכן כבר מודע לעצמו ב"ה.
לגבי זו שכתבה על כך שאת ה"רציני" הבן שלה פוחד לעשות בשרותים, אם תסתכלי באשכול שפתחתי לפני שבועיים, פתחתי באותו נושא, מה שעשינו במובן הרוחני-תרמנו כסף והתפללנו להצלחתו, ובמובן הגשמי-ציירתי יחד איתו, אותו יושב על הישבנון וצוחק (התעקש שאצייר את עצמי יושבת על הרצפה ומספרת לו סיפור

) הדבקנו על הדלת של השרותים יחד עם דף מדבקות, בכל פעם כשראינו שהוא צריך, פשוט לקחנו אותו בעדינות אבל בנחישות לשרותים וסיפרנו לו שהנה הוא בדף יושב יפה וצוחק ולמה הוא צוחק? כי הוא עושה כמו גדול!!!
כשגמר לעשות נתנו לו את ה"כבוד" להוריד את המים וכמובן-קיבל מדבקה על החולצה-כמו הגננת!!!
הוא הסתובב כל היום עם "אותות" הכבוד שלו, היה לו שווה.
היום, כמו שכתבתי, הוא גמול 100%,
אגב נסענו לשבת, והנסיעה היתה 3 שעות, הילד לא הרטיב ולא ביקש אפילו פעם אחת ללכת לשרותים, לפני הנסיעה אמרנו לו שכדאי לו ללכת לשרותים כי באוטובוס אין שרותים.
וזה הספיק!