שיתוף> שבר בא מפראק

  • הוסף לסימניות
  • #1
<<<>>><<<>>><<<>>><<<>>><<<>>>

יש לי הרבה "נערוון" בפרסום הבדלה הזו. מצד אחד עד היום היא התפרסמה רק במשפחה, ושם מאוד אהבו אותה.
מצד שני במשפחה מכירים אותי, ואתם לא כ"כ, ונסיתי לקרוא אותה ולחשוב מה הייתי אומר אם מישהו אחר שאינני מכיר היה כותב אותה, ונראה לי שהייתי מאוד מתעצבן.
לכן אני מוכרח להוסיף הבהרה חשובה [מתנצל מראש על האריכות]:
הכנסתי אותה לתוך ציטוט כדי שלא יפריע בעינים.

ואני מבקש ומזהיר:
אין להעתיק את הבלדה ולהוציאה מחוץ לגבולות פרוג, או להראותה למישהו שלא יוכל להבין את כל הנ"ל.


הקטע שפניכם עוסק בנושא רדיפת הכבוד, ודמות ה"קרבן" שבו החליט הכותב להתעלל בו הוא מגיד שיעור מרביץ תורה. למה בחרתי דווקא מרביץ תורה?
א. פשוט מאוד, העולם בו אני חי היום מוקף באברכים, מו"צים, מגידי שיעורים וכו'. מימיני, משמאלי, בכולל, בבנין, במשפחה, זו הסביבה שלי, וזה מה שקרוב אלי.
ב. רופאים ועורכי דין וכיוצא בהם, שמתנהגים ברדיפת כבוד, זה דבר שהרבה פחות צורם מאשר יושבי בית המדרש. אצלם, המושג כבוד הוא בכלל לא דבר שלילי.
אצלנו, כולם מכירים את המסילת ישרים [פכ"ב] "והכבוד אינו אלא הבל הבלים המעביר את האדם על דעתו ועל דעת קונו ומשכחו כל חובתו, ומי שמכירו ודאי שימאס בו וישנאו"
ולכן זה מפריע יותר לראות אנשים שנגועים בזה.

הבעיה בבלדה הזו, שכביכול יש בה ריח של ביזוי תלמידי חכמים. ולכן אני חייב להודיע בשער בת רבים: חלילה וחס! אל תיחסו אלי כאלה כוונות נוראיות! אין כאן שום כוונה לפגוע בלומדי התורה.
ועומדים תמיד לנגד עיני דברי הגר"ח מוולוז'ין [נפה"ח פרקים (אחרי שער ג') פ"ב]:
"האדם העוסק בתורת ה' אפילו שלא לשמה אם כי ודאי שעדן אינו במדרגה הגבוה האמיתית אמנם חלילה וחלילה לבזותו אפי' בלב ואדרבה כל איש ישראל מחוייב גם לנהוג בו כבוד"

זאת ועוד, הדמות המתוארת לא קשורה לשום ראש ישיבה, משגיח, או מגיד שיעור שלמדתי אצלו.
הקטע לא מתאר תופעה נפוצה, אלא בתופעת לוואי של אחד ל... ממש מיעוטא דמיעוטא דמיעוטא דמיעוטא.

ועוד נקודה, הבלדה לא נכתבה כדי לתאר "בעיה" של אדם פלוני או אחר. היא נוגעת לכל אחד, כי כמעט לכל אחד יש שייכות לדבר הזה אם מעט ואם הרבה.
ומלבד זאת, כמו שניסיתי לעשות גם ב"שמור על הניקיון", "הרצחת וגם דרשת", "הקרון שהפך לקטר", ו"חכם להרה" [שנערך ע"י המערכת ל"חכם הרזים"], אני מנסה גם לספק פתרונות.
התכוונתי שיצא מזה חיזוק. בבלדה ציינתי "מראה מקום" למשנה באבות. בכוונה לא פרטתי את התוכן, כי כשכתבתי את זה התכוונתי שאדם שיקרא את זה ילך לארון הספרים ויפתח בעצמו לראות מה כתוב.
במשפחה הקרובה זה עבד [ואפילו קבלתי הערה שהציון אינו מדויק לגמרי].

אז אני מבקש, מודיע ומזהיר:
א. רוב ככל לובשי הפראק שאני מכיר, הם אנשים נפלאים ויקרים, שהכבוד רודף אחריהם בעל כרחם, ומגיע להם בצדק שכן "הכבוד האמיתי הוא ידיעת התורה באמת" [מסילת ישרים פי"א], ורחוקים מאוד מהדמות שבבלדה.
ב. מי שחושד בי שהתכוונתי למשהו אחר- שיחשוש לנפשו מרביצת האלה של "החושד בכשרים...." [שבת צז.]
ג. אין להעתיק את הבלדה ולהוציאה מחוץ לגבולות פרוג, או להראותה למישהו שלא יוכל להבין את כל הנ"ל.

ותעשו טובה, תפתחו את הקישור שהבאתי לקראת סוף הבלדה, ותבדקו מה אתם יכולים ללמוד ממנו. כי כמעט בטוח שגם בך יש משהו מזה.
בתפלה שלא תצא תקלה מתחת ידי, ותגרום בלדה זו רק להעלאת חיוכים ולתועלת רוחנית.


בתפלה שלא תצא תקלה מתחת ידי, ותגרום בלדה זו רק להעלאת חיוכים ולתועלת רוחנית.

<<>><<>><<>>
ועוד הבהרה, למי שבמקרה לא יודע ולא מבין [מנסיון, יש כמה כאלו]:
ימים= "ימים על ימי מלך תוסיף שנותיו כמו דור ודור". פסוק בתהלים [סא, ז] שמקובל לשיר כשאישיות תורנית נכנסת לאירוע. בהברה אשכנזית זה נשמע "יוֹמִים". מלעיל, כמובן.

זהו, מתחילים! להדק חגורות [אולי בעצם עדיף שלא...]

זעליג אמזלג (לשעבר שמרל)

<<<<>>>><<<<>>>>><<<<<>>>>><<<<<>>>>><<<<<>>>>>

שבר בא מפראק
או: Chemdasyomim
הפיסוק באדיבות @פנס בערפל


הדוקטור סטיב ג'רי, ההוא מהקרטטה,
חוזר אלינו שוב.
הפעם יושב מולו במרפאה,
מרביץ תורה חשוב.

הדוקטור שלנו מסביר לפציינט,
תוך כדי שהוא מתחיל לכתוב:
"אין לי שום הסבר הגיוני-
למה אתה לא מרגיש טוב!

תשמע אדוני, כבר בדקתי דם,
ועל הדרך גם בדקתי כינים.
מצאתי הרבה והוצאתי הרוב,
אך שאר הממצאים - תקינים.

לרפואה הרגילה אין מה להציע.
תנסה אולי דרך אחרת-
כמו דיקור מוח, סיני אחד,
או הוצאת עין הרע בעופרת..."

הרופא הביט בפציינט המאוכזב
שהסתובב לצאת מול פניו,
שני כפתורים במרכז חליפתו
צדו לפתע את עיניו.

ד"ר ג'רי היה רחוק מעולמם
של בעלי כובע וחליפה,
אך בכל זאת משהו נראה לו מוכר
ופתאום זה בא לו בשליפה:

"רק רגע אדוני, אם יורשה לי לשאול
שאלה קצת חפרנית,
האם זה נכון שאולי, בעבר,
נשאת משרה תורנית?"

האדון הנכבד הסתובב חזרה,
אפוף מבוכה ובלבול:
"כן, אה.. כן, זאת אומרת... כן,
בעצם קלעת בול!

מסרתי שיעורים מספר שנים,
בישיבה גדולה די קטנה.
הישיבה נסגרה, שלחו אותי הביתה
ומאז אני בהמתנה"

"זהו זה, מובן", זרח הדוקטור.
"יש את כל הנתונים והסימפטומים!
הסיבה לכך שאתה לא מרגיש טוב,
היא מחלה שנקראת חֶמְדַסְיוֹמים-

בעודך בתפקיד היית רגיל,
שכשאתה נכנס לאירועים-
מיד פוצחים בשירת 'יָמים'
רוקדים סביבך ומריעים.

מאז שפוטרת, בכל אירוע-
החֶמְדַסְיוֹמִים קופץ ועולה.
זה גורם לכאבי בטן וראש,
ולכן אתה מרגיש חולה.

יש גם מכנים זאת 'דלקת פראקים'
ולפעמים- 'שבר בא מפראק'.
היא אינה מופיעה בספרי הרפואה,
אך גלה זאת יהודי מבני ברק

הבני-ברקי גם הסביר לי איך לרפאות,
לא כדורים, לא זריקות כואבות.
רק תיגש לארון הספרים ותקח-
משניות מסכת אבות.

את המשנה פרק ד' משנה כ"א........................................ [**בקצת דפוסים משנה כח]
תלמד תשנן ותחזור,
לפחות שלוש פעמים ביום,
ואז זה אמור לעזור.

ובינתים, עצה. עד שהכאב
יתחיל ללכת, ולפחות.
תכנס בערך פעם בשבוע,
לתוככי אולם שמחות.

תגש לחתן ותתפוס בידיו,
ותצעד עמו אחורה קדימה.
תראה איך מיד 'ימים' יבואו
כמו שהיה מימים ימימה"...

<<<>>>

אז אם בחתונה נכנס פראק לא מוכר,
ו"ימים" מתחילים לנגן,
אולי זה מקרה של חֶמְדַסְיוֹמִים.
אז אנא... תרקוד, תפרגן!


זעליג אמזלג (לשעבר שמרל)
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #2
שיר נהדר ומצחיק ביותר
ההתנצלות מראש מלמדת אותנו שככל הנראה אתה איש מתוק ביותר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
תודה שקיבלת את הצעת הפיסוק..
איזה קטע מקסים, מאיפה האומץ, מאיפה.

געציל
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
זעליג אמזלג (לשעבר שמרל)
תשמע אדוני, כבר בדקתי דם,
ועל הדרך גם בדקתי כינים.
מצאתי הרבה והוצאתי הרוב,
אך שאר הממצאים - תקינים.
יש גם מכנים זאת 'דלקת פראקים'
ולפעמים- 'שבר בא מפראק'.
תראה איך מיד 'ימים' יבואו
כמו שהיה מימים ימימה"...
אחי, לא נעים לי לצחוק בקול פה ליד אנשים, אבל זה ענק...
רק לכותרת בנפרד מגיע לייק.

חגי מאכבוים (פאהן)
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
ענק, ענק, ענק.

קריקטורה נלווית:
ראש מורכן, כניסה מתונה לאולם השמחות, טוריים מכילי תלמידים משולהבים באקסטזה.

סאונד נלווה:
אז, יבקע כשחר אורך
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
שיר נהדר ומצחיק ביותר
ההתנצלות מראש מלמדת אותנו שככל הנראה אתה איש מתוק ביותר.
יואל, להתנצל זה כבוד. (סתם חיפשתי תירוץ להקפיץ את האשכול, ואם אפשר על הדרך לרדת עליך, אז בכלל...)
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
זהו, זאת הקפצה, זכרתי את זה.
אני לא אלשין לרוששיבע, אבל...

ולגופו של ענין זה נהדר, ולאו דווקא בעניין צחצוח הכפתורים, אלא כל אדם שאין לו משמעות בחייו, ואינו יכול להיות משמעותי עבור אחרים. זה מתסכל. ולא קל, כלל.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

שיתוף - לביקורת בסוף הוא בא.
בלילה, אני יושבת במטבח. קפה לוהט צורב את גרוני, זכרונות מתוקים.
הילדים במיטות, רחוצים. המלאך הגואל, וסיפור. אמהוּת שלא אמכור בשום הון שבעולם.
אני משלבת אצבעות סביב הכוס, מתחממת. 'מספר אחת בעולם!', אני עוקבת אחר סלסול האותיות המעוצבות.

דפיקות בדלת.
אני קופאת. אלו הדפיקות שלו!
רגועות, קצביות ומרקדות. "זאת דלת, לא פסנתר." הקניט אותו פעם ישראל.
הוא כאן?

'קומי, תפתחי לו!' מאיץ בי קול יציב, 'הוא כאן!'
'את יודעת שזה לא הוא', הקול השני יציב יותר, מפוכח.
אולי זה אבא של קליין, מהקומה.
'מה פתאום קליין? זה הוא, אלו הדפיקות שלו!' מתעקשת התקווה להאחז בליבי.
כל שריר בגופי, כל עצם, דוחקים בי למהר לדלת. אלו הדפיקות שלו, מבטיחה.
בניגוד לכל חוק טבע אפשרי, אני נשארת לשבת במטבח.
כוס קפה לפותה בידי, אותיות מסתלסלות. מספר אחת. בעולם. בעולם.
הדפיקות נחלשות. פעימות הלב שלי מאפילות עליהן, בעוצמתן.

"אמא, למה את לא פותחת את הדלת?" ילדונת בפיג'מת הלו קיטי מציצה מהחדר, מתפלאת.
אני פוצה פה, היא כבר בדלת.
פותחת כדי סדק, דוחקת דרכו תלתל רטוב, עין בצבע חום-דבש ואף סולד. "מה?"
אה. הכתפיים שלי נופלות בהשלמה; עיניים נעצמות בייאוש, לרגע.
"אין לנו קקאו," אני מודיעה לה אחר כך. "למיטה, גברת."

'אמרתי לך?' מתגרה בי קול-יודע-כל. 'למה חשבת בכלל שזה יהיה הוא?'
אני פוקחת עין, מישירה מבט למקום הפנימי ההוא, המסתפק. זה שאינו מעז לקוות.
"ואף על פי שיתמהמה, עם כל זה אחכה לו."
שיתוף - לביקורת פסיכדליה
ראשי כבד, ראש סחרחר, זה כבר מהבוקר שאינני במיטבי.
נכנסתי למיטה במוח מקומט וצללתי אל עולם החלומות.
בשעת לילה התעוררתי רוטט כולי, משקולת נקשרה לראשי וגופי רתת בזעף. הגשמים מבחוץ הוסיפו להרגשה הכללית והרעם האריך בתפילתו.
נטלתי 2 גלולות להורדת החום. נזדעזעו איברי בזה אחר זה ויצאתי מהמיטה.
שבת מידפקת על דלתנו ואני נצרך ללכת למרכז הקניות להצטייד במיני מאכל וכיוצא בהם.
יותר מאוחר אלך לידידי הבצל ליטול ממנו קיתון של חמין, אבל כעת אני בדרך לקניות.
ברוך אתה הרב גוטרמן שבראת את קו 7.
מפאת הקור ומצבי הכללי שנשתפר בעקבות לקיחת האופטלגין, נצרכתי לכוסית אספרסו. המוכר לא יודע מה זה אספרסו, ברוך שומר אוהביו שנתן בינה בלב המוכר השני שמילא את מבוקשי.
בזהירות נזהר שלא להיכוות אני נכנס ליש - אחד משבעת פלאי עיירת הנופש שגם אם נחקור ונהפך בהם ככברה לא נוכל לרדת לעומק יסודם.
עם שאני נכנס, מתחילות האזניות לזמר את 'לילה שקט עבר על כוחותינו בסואץ', המונולוג הגאוני שעיקרו הוא המשפט האדיר: 'שמתי לב שיש דברים שנגמרים, אבל החיים כל הזמן נמשכים,
וגם הקטע ההוא בסואץ, הלא הוא הדבר הנפלא עם קטעים קשים במיוחד,
הזמניות חברים, הזמניות,
כל דבר נגמר בסוף, גם טוב,
אבל,
למי שלא מאמין בטוב יש לי חדשות בשבילו,
גם רע נגמר בסוף.'

אלו דברים נאים במיוחד, אני מהרהר לעצמי בעוד אדם מדר מנגן באזני בכינורו.
רע מוכיח בתופים, מיקי שביב בבס ויהודה עדר בגיטרה מתערבלים אל מוחי שהולך ונטחן ושפתי עושות דין לעצמם ומתחילות לשרוק בהילוך כפול מזה של הזמר.
הבריות מביטים בי בתמיהה אבל אני מתערבל אל המנגינה.
קורא איים בזרם מאת ארנסט המינגווי, תרגם את זה יפה אהרן אמיר...
אני מתלבט לגבי היין לקידוש ונזכר שעברה שעת מכירת האלכוהול ומתקדם הלאה.
ירח שועלים מלא מרביץ בהיר את כל העיר ההר הים גזרת המגננה.
אני נוטל טיטולים מידה 4+ וחוזר אל פירורי הלחם המוזהבים, ראייתי מתחילה להתערפל אך השיר דוחק בי.
אולי מחר אני חוזר סופסוף הביתה לחופשה אני נצמד אל המשקפת לא לחשוב, באנל מחכים לי אור ותה פלחי תפוח וסיגריה וסיפור חזק וטוב.
שמן, דובונים, ביסלי פיצוחים, אני נשאב אל השיר והכרתי אובדת לי.
ועוד מבט אל הירח, על העיר ועל הים ואז חבר בא ואומר זמנך עבר, הו האואוהואו! אוהוואווהוהואו!
מחלקת הירקות הנצחית מקדמת את פני בריח ריקבון טבעי, הבצל והפלפלים נזרקים אל השקית, תפוחי האדמה אינם רקובים כמקובל והם ששים להצטרף אל העגלה הרטובה.
Hey nice jewish gui, what are you doing...
איפה הכנפיים? איפה הכנפיים? רק של צאנז נשאר? מה רע? צבעי העולם מתערבבים, ירוק בוורוד בכתום. אני נשאב מגופי. אני דולפין. אינני דולפין. מי אני?
אברך ורעייתו שחים בהבלי העולם הזה, היא נוטלת לבן תות, הוא מסתובב.
החלב נוסף לעגלה. הכל נארז בשקיות.
השיר מסתיים.
אני נוחת אט אט לקרקע, מפסיק לשרוק, יוצא עם השקיות אל הגשם.
קו 2 מגיע לתחנה, אני מחכה לו שיפתח, הנהג הערבי משאיר את הדלתות סגורות ומחייך.
הכביש הפך לנהר איתן הזורם לארכו ולרחבו.
כשאני נרטב בגשם והופך לטישיו מעוך שאין לו דורש.
פי וליבי ממללים כאחד.
יִישַׁר כֹּחַ הָרַב גּוּטֶרְמָן.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה