שינוי תזונה בבית

  • הוסף לסימניות
  • #21
לא פחות חשוב מתזונה בריאה חשוב מאוד ללכת לישון מוקדם ולקום מוקדם
כשערים בלילה מחפשים מה אפשר לנשנש
 
  • הוסף לסימניות
  • #22
אני רק רוצה להוסיף ששינוי תזונה צריך לבוא לא רק מנקודה של ח"ו להמנע מהמחלה הארורה ההיא. שינוי בתזונה מביא עימו הרבה תופעות מבורכות כמו הרגשה כללית טובה יותר, ערנות, חיוניות, פתרון לבעיות ריכוז וקשב קלות עד קשות, מערכת עיכול שחוזרת לתפקד כמו שצריך, חוסר בכבדות ועייפות אחרי האוכל ועוד ועוד.
לצערי יש לי כמה קרובי משפחה קרובים מאוד ששמרו על תזונה בריאה ואכלו בעיקר ירקות, פרות וקטניות. בלי חומרים משמרים ובלי תוספות מלאכותיות ונפטרו דווקא מגידולים במערכת העיכול. כך שהכל בגדר השתדלות.

עיקרון נוסף לשינוי התזונה שלא עלה כאן הוא פשוט מאוד אבל קשה ליישום במרוץ החיים המטורף שלנו: אכילה מסודרת!
-הקפידו על 3 ארוחות מסודרות ביום. אל תדלגו על ארוחת בוקר.
-אכלו ארוחת צהרים בשעות הצהרים ולא אחרי הצהרים.
-אל תנשנשו סתם בין הארוחות אלא בזמנים מוגדרים ואוכל נורמלי.
-ארוחת ערב לא אחרי 7 בערב. או כמה שיותר מוקדם שלאוכל יהיה זמן להתעכל.
-לכו לישון בזמן ולא מאוחר. מה שפותח פתח לנישנושים ליליים שהופכים את השינה לכבדה ולא בריאה. ידעתם שזמן העיכול הכי טוב הוא שעות הלילה?
-שבו בזמן האוכל...

הערה בקשר לעוגות מקמח מלא- אפשרי בהחלט להכין עוגות מקמח מלא בלי להרגיש בשינוי. צריך רק למצוא את המתכון הנכון לך ולבני ביתך. אם תבדקי את המרכיבים מהם עשוי הלחם הפשוט שאת נותנת לילדיך תגלי שעוגה מקמח מלא שהכנת לבד בבית יוצאת בריאה יותר....

בהצלחה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #23
כמו שטוליפ כתבה,
אם אכן את מבשלת ומכינה הכל בבית,
המצב הבסיסי שלך הרבה יותר טוב,
קצת שיפורים, והמטבח שלך בע"ה מושלם.

שינוי בתזונה אמור להגיע מרצון חיובי לתזונה בריאה,
כך השינוי יחזיק מעמד הרבה יותר מאשר שינוי שמגיע מפחד.

יש סדרה לשמיעה של הרב אשרוב "מי הרופא",
אחרי ששומעים ומתחברים לדברים - קל יותר ליישם,
גם לא חייבים לקחת את כל ההמלצות שלו - רק מה שאת ודאי יודעת שזה אפשרי.

מאחר ומדובר בבית עם ילדים, וב"ה אין לחץ לבצע שינוי עכשיו ומיד,
חשוב שהשינוי יבוא בהדרגה, כל תקופה משהו קטן,
ראיתי משפחות שהלכו על "הכל" - וחזרו אחרי פרק זמן למצב הקודם.

עוד נקודה, חשוב לתת לילדים (וגם לנו) מידי פעם את שלהם,
לדוג' אם החלטתם שאין יותר חטיפים, אז כשילד ירצה פעם חטיף - לקנות לו, או להחליט שקונים חטיפים לטיולים.
אם החלטת שאין שתיה מתוקה, לשאול מידי פעם את הילדים אם הם רוצים, ולקנות להם את מה שליבם חפץ.
עדיף לוותר על העקרונות מידי פעם, כדי להשיג שלמות נפשית במהלך.

מידי פעם רצוי לבחון: האם אני שמחה בשינוי, כדאי גם לשאול את הבעל והילדים, לוודא שהם איתך, ושהם לא מאוכזבים ממשהו...

המון הצלחה ובריאות לכל בית ישראל
 
  • הוסף לסימניות
  • #24
פסטה מקמח מלא - מנסיוני הפסטות הדקות (כמו ספגטי) טעימות ממש כמו פסטה רגילה.
העבות יותר (כמו מסולסלים) טעימות רק עם רוטב עסיסי.

אבקת מרק - במרק עם הרבה ירקות עלים זה ממש לא נחוץ
וברוב התבשילים האחרים, אם שמים מספיק מלח ותבלינים זה מיותר לחלוטין.
אין לי תבלין ספציפי שמחליף אבקת מרק, בכל תבשיל מה שמתאים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #25
1. יש למישהו מושג מה התחליף למרק עוף? אני משתמשת המון המון , בכל דבר.
2. פיצה שאני מכינה בבית , זה ג"כ גרוע מאד?
3. איזה אוכל בריא אני יכולה להכין לילדים חוץ מירקות , נאמר לארוחת ערב?
4. ומאד יהיה קשה בלי פסטה או פתיתים , שמידי פעם מאד אוהבים אצלי לארוחת ערב, או במרק אני שמה אטריות סבתא מידי פעם.
יש לזה תחליף בריא? פסטה מקמח מלא או משהו , מישהו ניסה? זה טעים בכלל?

:)
הלואי ויהיה שינוי כללי בציבור, משום מה, נראה לי שבציבור החרדי נושא הממתקים והתזונה הקלוקלת, פרוץ יותר מבציבור הכללי שיש שם יותר מודעות וחיבור לנושא
אני בעצמי בקטע של כל הזמן להשתפר בנושא, לפע' יש עליות ולפע' מורדות
בד"כ אחרי שקוראים ספרים בנושא אז מתלהבים אבל כשיש כ"כ הרבה פיתויים מסביב זה מה שקשה, להיות יוצא דופן,
(יש לי מנוי לבוסתן, יש שם הרבה מתכונים, מאמרים וכו', זה מוסיף ידע וכח...)
לבן שלי עשיתי מבצע שהחזיק מעמד מאוד יפה, הוא ויתר על כל הממתקים שמקבלים במוסדות הלימוד, בחפץ לב - פשוט לא לקח ועשה רשימה של הויתורים, (הם מקבלים כמויות הזויות, גם בשבת כל ה'חברה' וכו'...)
אבל לאחרונה נחלשה לו המוטיציה ויש נפילות ואני לא יודעת מה אפשר לעשות, כי כמה אפשר להיות יחיד מול רבים?
כשאני מציעה בבוקר לקחת ירקות, הילדים שלי פשוט מתביישים להביא לחיידר ירקות. זה לא עצוב?
כל החברים מביאים שקיות מלאות בחטיפים ופחמימות והם לא רוצים להיות יוצאי דופן,
מחכה לשינוי כללי... :) אולי מכאן...

לגבי השאלות ששאלת:
פיצה ביתית בכלל לא כ"כ גרוע לדעתי, כמובן בלי לשים תבלינים ומחזקי טעם ועדיף להמיר גבינה צהובה במלוחה. ולשים מעט פתיתי גבינה צהובה כך אין הבדל במראה.
לארוחת ערב מאוד בריא דיסת קוואקר או דייסת קינואה, אפשר גם דייסת בורגול (אני לא נגד חלביי.)
ובמקום פסטה אצלנו מאוד אוהבים בורגול, לפע' עם אטריות (צהוב) ולפע' עם ירקות
אגב,
לא יודעת אם אמרו פה אבל שינוי השמנים הוא גם נושא חשוב מאוד,
להחליף שמן קנולה בשמן זית - אפשרי כמעט בכל המתכונים, וזה גם סור מרע וגם עשה טוב...
כמובן צריך להשיג שמן זית איכותי (לא מזויף) ובכבישה קרה ועדיף חמיצות עד 0.5 / 0.8)
הרבה בריאות...
 
  • הוסף לסימניות
  • #26
כשהורי ראו שהתרופות רק ממכרות ולא משפרות את המצב הם עברו שינוי תזונה ממש מהקצה לקצה ,
השינוי כלל הורדת תבלינים כמעט לאפס
תבלינים?
יש תבלינים נהדרים ובריאים שמוסיפים המון טעם ובריאות, אולי את מתכוונת לאבקות מרק?
(ולא, אני לא מרוקאית)
 
  • הוסף לסימניות
  • #27
נקניקיות עוף זה מוצר מעובד, מאד מאד כדאי להוציא.
1. אבקת מרק עוף? אני מורידה מהכל וזה פשוט לא חסר, לאוכל יש טעם יותר טבעי (תיזכרי בפסח..)
אפשר לשים תבלינים במקום כמו כורכום וכמון במקומות שזה מתאים ( או אבקת בצל)
2. פיצה יכולה להיות מעולה, מה רע?
3. מה את מכינה היום?
4. מה רע בפסטה ופתיתים? זה הרבה יותר בריא מלחם...
פסטה מיוצרת מחיטת דורום שהיא חיטה מעולה, וחוץ מקמח אין בה כלום.
לעומת לחם שהוא מורכב מעוד הרבה חומרים תעשייתים, שמן , סוכר , מלח מייצבים.
אני חושבת שבשלב זה לא כדאי לסמן את הקמח הסוכר והשמן כאויבים.
כן כדאי להמעיט, אבל לא להסחף.
לדעתי קמח לבן בכלל לא כל כך גרוע, זה לא שיש בו חומרים מעובדים , פשוט הוציאו ממנו את הסובין, לעומת זה, חומרים מייצבים הם בוודאות חומר כימי.
ולכן אם את שואלת אותי מה עדיף, פסטה מקמח לבן או לחם מהחנות מקמח מלא , אני מעדיפה בוודאות פסטה.

אצלי יש כמה סדרי עדיפויות:

1.אוכל שהוא לא אוכל, מכיל רק רעלים ולא נותן לגוף שום דבר בתמורה
(למשל: רטבים (סויה, צילי, טריאקי) אבקות מרק, מנה חמה, ג'לים, במבליק, צבע מאכל, חומרים משמרים)
- לא נכנס לבית עד כמה שניתן .
2. אוכל מעובד שמשלב רעלים + מזון , משתדלת לא להכניס הביתה
למשל בסלי, בייגאלאך , שניצלים ונקניקיות קפואים, תבלינים כמו גריל
3. אוכל מזין שמעובד בצורה גרועה -
סוכר, שמן מזוכך , קמח ומלח.
אני משתמשת , ומשתדלת להחליף ולהמעיט.
שמן זית למשל, (לסוכר חום אין הרבה משמעות) , ועדיין בלי נקיפות מצפון כשיש בפשטידה שמן קנולה, כן משתדלת לעשות מה שפחות עוגות ולהתרגל לאוכל אחר במקום
(עוגות בריאות אין כמעט חיה כזו, ומה שכן מאד יקר)
4. אוכל מזין אמיתי - כמו ירקות פירות, שמן זית , עופות, מוצרי גבינה וחלב, אוכלים בכיף ובלי הגבלה.
(אני יודעת שיש אלפי טענות נגד מוצרי חלב , למשל, אבל עדיין אצלי זה עדיף מכל השאר)
5. אוכל מזין ולא רעיל בכלל - את זה אני שומרת לימות המשיח:
ירקות ופירות אורגנים, עופות ובשר אורגני וכו'...

למשל פיצה, שמשלבת בצק מקמח ושמן, רוטב עגבניות ביתי, וגבינה צהובה, בעיני זה בסדר גמור.
אולי לא על בסיס יומיומי בגלל הקמח השמן והסוכר, אבל עדיין לא גרוע מלחם קנוי..
 
  • הוסף לסימניות
  • #28
תחליף לאבקת מרק: אני קונה בחנות תבלינים תערובת ירקות מיובשים ללא שמן, טוחנת את זה ויש לי אבקת מרק ללא תוספות מזיקות.
מלבד זאת - תבלינים ועשבי תיבול אלו מחזקי הטעם הכי טעימים.

לגבי חטיפים וממתקים לילדים, אני לא בעד למנוע מהם, או להבטיח להם פרס תמורת ויתור: א. כי ילד צריך את זה. ב. כי זה גורם לו לרצות יותר כשאסור
אבל בבית קונים חטיפים רק לשבת אחד לפני הדלקת נרות ואחד אחר הצהריים בשבת. בעדיפות לחטיפים שאין בהם מונוסדיום, ולא סוכריות וג'לי. יותר?: במבה נוגט, שוקולד, צ'יפס טבעי
והאמת: שממתקים שהם מקבלים מהמוסדות או שקית ממתקים בהזדמנויות, הם מתחילים לאכול ובאמצע עוזבים או מחלקים לאחים ונשארים חצאי שקיות שבשמחה רבה ובהסכמתם מגיע לאשפה.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #29
ובאופן כללי, כדאי לך פשוט ללמוד לקרוא רכיבים.
ופשוט תיווכחי, שכמעט כל מה שקנוי, לא בריא...
אבל יש המון דברים שכדאי לקרוא.
למשל - סילאן יש כאלו שהם 100% תמרים, לעומת סילאן שהוא מאד לא טבעי
חמאת בוטנים ועוד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #30
וגם... גישה חיובית :)
התחלתי ברוך ה' את החלק השני של 'המסע האמיץ של אביגדור',
ובדיוק בפרק הקודם ערכתי טיול בחשבון ה'בנק' של הגוף -
משיכות, הפקדות... ויש גם כאלה שנכנסים לאוברדראפט,
עליזה דשם נשברת מזה שהיא לא מצליחה, ו'ליבו' לוקח אותה לסיור בנקאי.

הרעיון היה של בעלי, בתקופה שהתקשיתי מאד להישמר מכל הדברים המזיקים,
ומה שנקרא - נפלתי, שוב ושוב,
ואז יש תחושה רעה כזו של 'מה כבר שווה הכל', ו'מה זה משנה'.
ואם כבר נפלתי, אז לעג לרש עכשיו לעשות התעמלות, או לאכול סלט.
באמת. סלט בתוך ים של שטויות.
אבל הוא אמר לי בפשטות לחשוב שזה כמו חשבון בנק.. כל כסף שאת מכניסה,
את משפרת את המאזן.
כל דבר טוב שאת עושה, עוזר.
וזה ממש עזר לי!

בנוסף, גילו שאנשים שמלקים את עצמם, וכל הגישה שלהם (לא רק בדיאטה) היא בכעס,
בבוז עצמי, (אני פשוט לא יכולה להתאפק, אני אפס. אני לא שווה כלום. כמו ילדה קטנה. וכד')
נופלים באמת לתוך הבורות שהם עצמם כל כך לא רוצים להיות בתוכם, ועמוק כל כך - שקשה לצאת,
בריאות זה חשוב, בשמחה הכי חשוב, (לבריאות!)
לקחת הכל באהבה וברגיעה, לא להיות קשה עם עצמך,
לא להלחם עם עצמך,
להבין שאת והרצון לאורח חיים בריא - הם אותו אחד.
וגם הרצון לאכול שטווית - הוא גם את.
זה לא שתי ישויות שצריכות להלחם זו בזו.
מקווה שכתבתי ברור ושעזרתי משהו.. :)
בהצלחה!!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #31
הלואי ויהיה שינוי כללי בציבור, משום מה, נראה לי שבציבור החרדי נושא הממתקים והתזונה הקלוקלת, פרוץ יותר מבציבור הכללי שיש שם יותר מודעות וחיבור לנושא
אני בעצמי בקטע של כל הזמן להשתפר בנושא, לפע' יש עליות ולפע' מורדות
בד"כ אחרי שקוראים ספרים בנושא אז מתלהבים אבל כשיש כ"כ הרבה פיתויים מסביב זה מה שקשה, להיות יוצא דופן,
(יש לי מנוי לבוסתן, יש שם הרבה מתכונים, מאמרים וכו', זה מוסיף ידע וכח...)
לבן שלי עשיתי מבצע שהחזיק מעמד מאוד יפה, הוא ויתר על כל הממתקים שמקבלים במוסדות הלימוד, בחפץ לב - פשוט לא לקח ועשה רשימה של הויתורים, (הם מקבלים כמויות הזויות, גם בשבת כל ה'חברה' וכו'...)
אבל לאחרונה נחלשה לו המוטיציה ויש נפילות ואני לא יודעת מה אפשר לעשות, כי כמה אפשר להיות יחיד מול רבים?
כשאני מציעה בבוקר לקחת ירקות, הילדים שלי פשוט מתביישים להביא לחיידר ירקות. זה לא עצוב?
כל החברים מביאים שקיות מלאות בחטיפים ופחמימות והם לא רוצים להיות יוצאי דופן,
מחכה לשינוי כללי... :) אולי מכאן...
הבנים שלי גם התביישו כי החברים כנ"ל. דיברנו הרבה על הנושא ששמירת הגוף היא מצווה ומי שרוצה לעשות רצון ה' וגם להיות בריא צריך לאכול אוכל בריא וזה חילחל.
קניתי להם את הקומיקס "המסע האמיץ של אביגדור" והם הפנימו את המסר.
בן ה11 שלי מספר שאחרי שהתחיל להביא ירקות וגם לא להסתיר ולהתבייש בהם, ולמי ששאל/לעג/קינטר הוא ענה שהוא אוכל ירקות כדי להיות בריא, התחילו עוד הרבה ילדים להביא ירקות לחיידר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #32
תחליף לאבקת מרק: אני קונה בחנות תבלינים תערובת ירקות מיובשים ללא שמן, טוחנת את זה ויש לי אבקת מרק ללא תוספות מזיקות.
מלבד זאת - תבלינים ועשבי תיבול אלו מחזקי הטעם הכי טעימים.
איזו תערובת, ממה עשויה או איך זה נקרא?
 
  • הוסף לסימניות
  • #33
בפסח חשבתי לעצמי איזה כיף עם התזונה הטבעית והבריאה הזו!
בלי אבקות, בלי דגני בוקר, בלי מוצרי טבעול וכל המתועשים למיניהם!
רציתי מאוד להמשיך את פסח לכל השנה
אבל--
בפסח יש חופש
והרבה זמן פנוי להכין אוכל טעים
ולחתוך סלטים בריאים.
יש גם את ההרגשה הזאת כאילו 'בפסח אין מה לאכול'
ואז נרתמים להיכנס למטבח ולהכין אוכל. כי אם לא נכין אז מה נאכל?

אבל בימי השגרה הברוכים,
בקושי יש זמן לאכול
איפה אמצא את הזמן להכין מה לאכול?
אוכל איכותי ולא מתועש?

והילדים יוצאים מידי יום לבית הספר.
חייבים שקית 'מזונות' ביד.
אין לי זמן לאפות
אז לוקחים דברים קנויים.
דגני בוקר, עוגיות וכו'
פירות וירקות הם אוהבים רק חתוך
לי אין זמן לחתוך בבוקר
ואם נחתוך מהלילה, הם יתקמטו ויאבדו צורה.

אני לא שמחה מזה בכלל
אבל לא רואה איך אפשר לשנות את זה?
 
  • הוסף לסימניות
  • #34
יש לנו את "המסע האמיץ של אביגדור"....
באמת הילדים מאוד נהנו לקרוא בספר, הוא מרתק
יצא עכשיו גם ספר נוסף לילדים (קומיקס) בנושא הבריאות "הפופיטים"
מישהו מכיר / ממליץ?
 
  • הוסף לסימניות
  • #35
אבל בימי השגרה הברוכים,
בקושי יש זמן לאכול
איפה אמצא את הזמן להכין מה לאכול?
אוכל איכותי ולא מתועש?
זה באמת לוקח זמן.
אין מה לעשות..
אבל אם זה באמת חשוב, אפשר להקציב 5 דקות בבוקר, לא?
 
  • הוסף לסימניות
  • #36
זה באמת לוקח זמן.
אין מה לעשות..
אבל אם זה באמת חשוב, אפשר להקציב 5 דקות בבוקר, לא?
לי לוקח בבוקר יותר מ-5 דקות לחתוך ירקות ל-5 ילדים.
חצי שעה על הכריכים, משתדלת להשקיע... כל אחד יוצא עם 2 כריכים, אחד לצהריים.
הילדים גם יוצאים מהבית נורא מוקדם (7:20)
כך שאני צריכה לקום ב-5:00 אם אני רוצה להספיק הכל.
אבל בגלל שאני מטופלת בתינוקת שקמה בלילות
אני לא מסוגלת להחלץ מהמיטה לפני 6:30
 
  • הוסף לסימניות
  • #37
ירקות אפשר לחתוך בערב ולאחסן בקופסה אטומה.
לא קורה להם כלום.
מקסימום להעביר אותם במים בבוקר , להחזיר להם את הרעננות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #38
לי לוקח בבוקר יותר מ-5 דקות לחתוך ירקות ל-5 ילדים.
חצי שעה על הכריכים, משתדלת להשקיע... כל אחד יוצא עם 2 כריכים, אחד לצהריים.
הילדים גם יוצאים מהבית נורא מוקדם (7:20)
כך שאני צריכה לקום ב-5:00 אם אני רוצה להספיק הכל.
אבל בגלל שאני מטופלת בתינוקת שקמה בלילות
אני לא מסוגלת להחלץ מהמיטה לפני 6:30
וואו
את גם מקלפת ? אני חותכת לעצמי סלט שלם שכולו רק 5 דקות..
אולי תוכלי להעביר את הכנת הכריכים ללילה? הם נשמרים יותר טוב במקרר, לדעתי.
(ולא חייבים להתחיל מכל הירקות יחד, בשלב ראשון אפשר לחתוך 3 פלפלים ל 5 ילדים)
 
  • הוסף לסימניות
  • #39
יש דברים שאין צורך בהכנה מקדימה, כמו שקדים, אגוזים, תמרים,
גם פרות כמו תפוז וכדומה.
(אבל מה עושים עם הפרצוף של הילד כשאין לו את הופלים/ עוגיות/ דגני בוקר שהוא אוהב...:)
 
  • הוסף לסימניות
  • #40
לא מקלפת. רק שוטפת וחותכת לרצועות. ואורזת לכל אחד.
אז חלק רק מלפפון, וחלק רק גמבה וחלק גם וגם..
זה נשמע כאילו בקטנה, יאללה תחתכי ומה את עושה סיפור?
אבל זה בוקר
ולבוקר המטורף שלי אני לא מצליחה להכניס אפילו מחשבה על חיתוך ירקות.
הילדים שלי אוהבים לקום בשניה האחרונה, להכנס לבגדים, נטילה, צחצוח שיניים
חוטפים ת'אוכל ועפים החוצה. אז אני לא יכולה לרתום אותם לעניין.
ובין לבין בת השנה וחצי מתעוררת ודורשת את ה'צומי' שלה
והקטנטנה גם מצטרפת לסמפוניה.
ב"ה! שאלה יהיו הצרות שלנו!
אנחנו צריכים לערוך שינוי יותר עמוק בבוקר שלנו
ואז לצרף את הירקות :)
 
נערך לאחרונה ב:

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

כשיצאתי לאור (הכוונה – כשהסכמתי לעצמי להשתדל בכל דרך לפרסם את ספריי ובהמשך את רעיונותיי וכתיבתי וכו') חשבתי שיש לי מטרה לשנות את העולם.

היתה לי בזה מטרה מסוימת, אישית, שלא אוכל לפרט.

עם הזמן אני מתחילה להבין את הפואנטה.

אני לא פונקציה, לא הייתי ולא אהיה פונקציה - אני לא חשובה בתמונה הכללית, אפילו לא מעט, בטח לא יותר מאדם אחר.

אני לא צריכה לשנות. אני לא צריכה להיות במרכז.

מצד שני, אני קצת מצטערת שלא הגעתי למרכז, זה היה מעניין לראות, אם היה לי קהל משמעותי מאוד או אם דעתי היתה מקבלת במה ציבורית, זה היה מעניין לראות אם היה לי אכפת מאנשים אחרים או הייתי מתרכזת בשליחות שלי.

היה מעניין לראות אם הייתי עוזרת לאנשים אחרים לצאת לאור או הייתי רוצה שיקשיבו רק לי.
מצד שני, זה קצת מפחיד לעמוד בניסיון כזה. לא בטוחה שיש אדם שהיה מסוגל לעמוד בזה.
לפעמים אני רואה אדם שמקבל במה וחושבת שהיה נחמד אם היה מביא לכל אחד במה - אבל זו חשיבה לא הגיונית, על זה נאמר "מרוב עצים לא רואים את היער" - כן יש מקום לאומן וקהל. זה העולם...

*

כיום אני מבינה שהתפקיד של כל אחד זה לקבל את השני באופן שוויוני.

אולי אני טועה (ואני טועה הרבה פעמים).
אולי כן יש מקום לדמויות מפתח, למנהיגים, כי העם חייב מנהיג, דמות אחת עם קו ברור שתנהיג את כולם.

אבל אני חושבת מצד שני, שבתודעה – צריך לזכור שכולנו שווים, אין צורך להתלהב מאדם ספציפי אלא לתת ערך לכל אדם.

זו תודעה שהביטוי "ציבור למען הציבור", מסביר אותה היטב.

לציבור יש כח. האמת היא שהכח היחיד שקיים הוא הכח הציבורי.

הבעיה שכיחידים אין לאף אחד כח, כמעט.

כציבור – יש לנו כח עצום.

ככל שהציבור יותר רחב ומאוחד כך הכח שלו גדל.

"איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק".

אם הציבור יכיר בכח שלו, יכנע לעובדה הפשוטה שהכח שלנו הוא באחדות שלנו! אז נזכה אט אט להשתקם.

לכן הממסד עמל להפריד, לסכסך, לפלג, להשפיל, לבזות את היחידים, כדי שכל אחד ילקק את פצעיו ונשכח שאנו יכולים להאיר פנים זה לזה, לתמוך, לעודד, להיות בשביל השני, ל

שמעתי לאחרונה שהטבע הבסיסי הנכון שלנו הוא אהבה.

לכן אנחנו רוצים מחמאות, רוצים לייקים, רצים לצאת לאור.

הכל זה כדי להגיע לאהבה.

אבל לא צריך לאהוב בגלל סיבה.

לא צריך לאהוב את האדם מכיוון שהוא מפורסם ויש לו קהל או כסף, או נראות טובה, או כי זה יביא לנו ערך.

צריך לאהוב אהבת חינם.

המון מילים טובות סתם ככה, איפה שאפשר...

זה מביא תודעה בריאה, שמחה, יציבה.

זה יביא טוב לעולם.

*

אם נאהב אהבת חינם, סתם ככה, נלמד לחלק מחמאות סתם כי בא לנו לחפש את הטוב.

נחפש לראות את האנשים האנונימיים, הרגילים, ולא להסתנוור דווקא ממפורסמים.

נאמר שהתורה באה דווקא מהר סיני, ממקום נמוך, לאנשים האנונימיים יש חכמה, צריך להקשיב לה.

וגם אם יש אדם שמדבר שטויות, להבנתנו, אפשר לאהוב אותו ולהעריך את דבריו כי 'הוא', חלק אלוק ממעל, אמר אותם.

בפרקי אבות יש במה לכל דעה.

וזה כיף גדול לנטרל את השיפוטיות, מתוך ענווה, ולהקשיב לכל אדם, כי כל אדם מתקן איזה ניצוצות של קדושה.

אני בהחלט חושבת שצריך לחזור למי שאנחנו – עם ישראל בתפארתו – שנותן במה תודעתית, לכל יהודי, לאו דווקא כדי להיות מושפעים, כי האמת היא פנימית ולא חיצונית, ולכל אחד יש שליחות עצמאית, אלא כי כולנו צריכים אחדות אמיתית.

באופן אישי אני למדתי להקשיב גם לאנשים כופרים (אבל זה רק לאחר שחקרתי היטב וביססתי בעצמי את החשיבה המאמינה, וגם אין לי אינטרס לכפור), ולמדתי להקשיב לכל מיני אנשים.

אמנם בהתחלה, כשהייתי מקשיבה להם, הייתי למרבה הבושה שמחה לאיד (אוף, מה לעשות...) כי היה לי קשה לקבל שיש אנשים מלבדי, אבל עם הזמן אני לומדת שאמונה בה' היא משהו פנימי ולא שיכלי. הכוונה – האמונה היא מלשון אימון, כמו בחדר כושר שמתאמנים, אז גם אמונה היא לפתח את התודעה ולא לצמצם אותה, להכניס חשיבה של אור, של תקווה וכו'. ומי לנו גדול כהרמב"ם ששילב הקשבה לעולם והגיע למקום רחב.

התורה רחבה מיני ים ונמצאת בכל העולם, וכל הדרכים מובילות אליה.

יש לי דודה שהתחנכה בקיבוץ ותמיד היו לה דברי כפירה, זלזול או דיבורים ציניים ובדיחות.

לאחרונה היא מדברת מעצמה דיבורים של אמונה. הופתעתי שאמרה לא פעם, מעצמה, בלי לחזור בתשובה: "רק מצוות רק תורה זה מה שצריך".

כל אחד כשמתחבר לפנימיות שלו, לומד בכוחות עצמו שמשה אמת ותורתו אמת, כך שדעות של אנשים לא מפחידות, לדעתי, כי האמת היא אמת, וכל דעה שבעולם לא יכולה לשנות את האמת.

מצד שני, דיבורי כפירה כן יכולים להשפיע כי נאמר "תנו עוז לאלוקים", האדם מביא עוז לבורא עולם בעצם האמונה שלנו בו יתברך, כך שצריך להשאר באמונה תמימה כל הזמן.

כמו שנאמר על אברהם אבינו שהתחסד עם בוראו.

צריך להשאר תמיד באמונה ובתודעה מחוברת לה', אבל להבין שאם אדם כופר, זו הדרך שלו, המסלול בדרך לאסוף ניצוצות קדושה עבור עולם מתוקן יותר.

לסיכום, כמו שארבעת המינים מאוגדים (אבל אתרוג קצת נפרד, רמז ללומדי התורה שתמיד צריכים להיות מובדלים מעט בגלל תפקידם), אז כמו ארבעת המינים כך יש מקום אמיתי להסכים לקבל כל יהודי, לא לדחות, ולסגל חשיבה מקרבת ואוהדת.

וזה ייעשה אם נבין שכולנו שווים, כי רק ה' קיים ואין עוד מלבדו.

אני חושבת שצריך להגיע למקום בו אנחנו שמחים בשמחת הזולת ורוצים שיהיה טוב לכולם ולא מרגישים שמשהו לוקח לנו משהו, אלא הכל קיים בתוכנו. זה קשה, מאתגר ביותר ואפילו בלתי אפשרי, אבל אין מה לעשות - זה אנחנו:
ערבים זה לזה.
אני יודע שהמאמר קצת ארוך, אבל הוא שווה את זה!

המאמר משתף אתכם בידע שמתי מעט יודעים אותו.

למי שרוצה
כאן השאלות הידועות והמחשבות הקדומות על היפנוזה.

אז קדימה,

מתחילים!

היפנוזה!

מה אנחנו יודעים עלייך?


זה שנים רבות מסעירה ההיפנוזה את דעתו של כל מי ששמע עליה.

נשמעת כמו קסם יותר מאשר כמדע.

ונתונה למחלוקת רבה בדעתם של האנשים...

אבל מה באמת אנחנו יודעים עליה? לא הרבה יותר ממה שאמרו לנו...

אנשים רבים מפחדים מהיפנוזה, אבל האם יש צדק בפחד הזה?

האם היא לא הצטיירה כמפלצתית מדי?

אז בוא נפתח את כל הקלפים!
  • מהי היפנוזה?
  • מהי מדיטציה?
  • מהו דמיון מודרך?
  • איך הם קשורים?
  • ואיך כל זה קשור לשיטת הטיפול NLP?

מהי היפנוזה?

במשמעות הדבר היפנוזה היא תהליך כדי לגרום לשינויים בתת-מודע, שינויים שבמצב רגיל לא ניתן לעשות אותם בקלות.

אבל איך זה עובד?

בשביל זה נגדיר קצת את המודע ואת התת-מודע:

המוח שלנו מחולק לשני חלקים עיקריים: המודע והתת-מודע,

(ישנו עוד חלק ה"לא-מודע" שאחראי לתהליכים הפיזיולוגיים והביולוגיים, אבל הוא לא הנידון כרגע).

המודע הינו בסך הכול כ-5 אחוזים מהמוח בלבד, וכל השאר זה התת-מודע.

בקצרה: למודע ישנם 4 תפקידים עיקריים:

  1. "המוח האנליטי" החלק בנו שמנתח נתונים, משווה אותם וכו'.
  2. "הרציונל" שזה בעצם ההיגיון.
  3. "זיכרון לטווח קצר" כפשוטו.
  4. "כוח הרצון" הכוח שמניע אותנו להתחיל דברים.
לתת-מודע נשאר כל השאר:

זיכרון לטווח ארוך, רגשות, רצונות, אמונות, ערכים, ידיעות וכו'.

כל מה שאנחנו עושים/מרגישים/שומעים/רואים ולא שמים לב אליו (לדוגמה נשימות, תחושת מנח כף הרגל בנעל וכו'), נמצא בתת-מודע,

וכל מה שאנחנו עושים/מרגישים/שומעים/רואים ושמים לב אליו - זה נמצא במודע.

לתת-מודע אין שום היגיון או מוח מנתח, ואם נצליח להחדיר אליו "סוגסטיה" (כלומר הצעה), היא תתקבל (כמעט) בלי עוררין.

לדוגמה: אם נצליח להחדיר לשם שסיגריות הן דבר מגעיל, אז האדם כבר לא יוכל לראות סיגריות.

אבל הקב"ה לא השאיר אותנו חשופים,

ויצר בנו את "הגורם הביקורתי".

הוא השומר שמחליט איזה מידע נכנס לתת-מודע ואיזה לא.

כדי לעשות את תפקידו נאמנה משתמש הגורם הביקורתי בכל הכלים של המודע, ומנתח את הנתון החדש: בודק אם הוא הגיוני, ואז משווה אותו למידע שכבר נמצא בתת-מודע.

אם הנתון לא מסתדר הגיונית או לא תואם מידע שכבר נמצא, אז השומר פשוט לא נותן לו להיכנס!

ולכן כל מעשן שתגיד לו שסיגריות הן דבר מגעיל, זה אולי יחדור למודע שלו, אבל התת-מודע שמנהל לו את הרגשות והרצונות לא יאמין לזה.

חשוב להדגיש שהגורם הביקורתי הוא חלק מהמודע, ולא מהתת-מודע.

בעצם התפקיד שלנו בהיפנוזה הוא לעקוף את אותו "גורם ביקורתי".

אז איך עושים את זה?

יש בזה שתי גישות עיקריות: הגישה הקלאסית והגישה האריקסונית.

בקצרה:

  • הגישה האריקסונית: בשונה מהגישה הקלאסית, היא לא מנסה "להרדים" את הגורם הביקורתי, אלא להתחמק ממנו.
היא נקראת גם שיטת הערפול, ומשתמשת בשיטות מיוחדות כדי להסיח את המודע ואת ה"גורם הביקורתי", ומתחת לפני השטח להשחיל "סוגסטיה" (הצעה).

כרגע נתמקד יותר בגישה הקלאסית:

בגישה הקלאסית
: הרעיון הוא להרדים את המודע, וכך גם את הגורם הביקורתי.

המודע והתת-מודע פועלים כמו מאזניים: כשהמודע בשיא פעילותו התת-מודע מתחבא עמוק עמוק, אבל כשהמודע יורד – התת-מודע נחשף.

לדוגמה, חלומות נובעים מהתת-מודע והם מגיעים במצב שבו המודע חלש מאוד.

לכן הדרך שלנו לחשוף את התת-מודע היא להרחיק את המודע – פשוט להירגע. כן!

ההיפנוזה שכולם רועשים ממנה היא בסך הכול רגיעה!

אבל כדי להגיע לשינויים עוצמתיים צריך רגיעה עוצמתית,

ופה נכנס שלב ה"אינדוקציות" – שזה תהליך איך לעזור לאדם להגיע לרגיעה עוצמתית.

(אם תבקשו אולי אני אכתוב גם על זה מאמר).

אך אל דאגה, גם ברגיעה העוצמתית ביותר תמיד המודע עדיין נוכח. בלתי אפשרי להגיע למצב שבו המודע לא נוכח בכלל,

ואם כן, דבר שינגוד את רצונו של האדם לעולם לא יוכל לחדור פנימה גם במצב של היפנוזה! כפי שנרחיב בהמשך.




רמות פעילות המוח

ושוב בקצרה:

המוח עובד על גלי חשמל בתדרים מסוימים; ככל שהגלים מהירים יותר, זה מראה שהמוח פעיל יותר.

  • גלי ביתא: המצב שבו המוח נמצא רוב היום – פעילות אינטנסיבית ומחשבה רודפת מחשבה.


  • גלי אלפא: המצב של המוח כשהוא ברגיעה קלה או בהתרכזות (פעילות נמוכה יותר), כמו בקריאת ספר, שחמט או שמיעת מוזיקה.


  • גלי תטא: מצב של רגיעה עמוקה. בשלב הזה המחשבות איטיות מאוד ומעורפלות. זה המצב של המוח כשאנחנו חולמים, וכן כמה שניות לפני שינה.


  • גלי דלתא: גלי מוח איטיים ביותר, כמעט ואין מחשבות. זה המצב של המוח כשאנחנו ישנים.
בהיפנוזה אנחנו מחפשים להגיע לגלי תטא, או לפחות לגלי אלפא.

בקיצור: התחושה במצב ההיפנוטי דומה לתחושה של הרגעים האחרונים לפני שינה.

בשלב הזה התת-מודע הרבה יותר נגיש, והמודע עם הגורם הביקורתי הרבה פחות ביקורתיים, וכך נוצר מצב שבו התת-מודע גמיש ומוכן לשינויים.




מה זה מדיטציה ודמיון מודרך?

למען האמת, גם מדיטציה ודמיון מודרך הם מצב היפנוטי לכל דבר, אם כי בדרך כלל הם נעשים ברמה יותר חלשה של רגיעה (גלי אלפא).

ההיפנוזה שקוראים לה "היפנוזה" היא בדרך כלל בגלי תטא.

עכשיו אנחנו מבינים שאין הרבה מה לפחד בהיפנוזה; אדם נכנס למצב היפנוטי בין 7 ל-12 פעמים ביום וזה תהליך טבעי לחלוטין.

אבל רגע לפני שנשפוט – נעבור לשאלות המעניינות...

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה