שינוי תזונה בבית

במרקי ירקות אני מוסיפה לפעמים כמה עשבי תיבול (פטרוזיליה, שמיר, סלרי)
לרוב אני אפילו לא מטגנת בצל ואין במרק אף טיפת שמן.

.
חשוב לשים שמן במרקים בעיקר במרק עם ירקות כתומים זה עוזר לויטמין A להיספג,
אפשר להוסיף כף שמן אחרי הבישול כך זה יותר בריא
 
אני עושה רוטב פטריות מקסים , בלי אבקת מרק, בלי קפה, מעט מלח...
ואני לא חושבת שלאבקת מרק יש טעם מצוין , אלא זוועה,
הוא פשוט ניסיון לרכז הרבה אוכל לתוך מעט חומר.
ולכן במקום אבקת מרק אני אשים חבילת פטריות אמיתית, יוצא מעולה.
ובכלל , אין צורך במקום, הוא לא משהו שצריך להחליף אותו, פשוט עושים בלעדיו והאוכל יוצא יותר טעים.
לענין הדיון , אני לא בטוחה מה עדיף, כף אחת של חומרים כימיים, או יותר שמן ומלח.
זה כבר עניין של טעם.
יש מי שכן אוהב. (אני למשל)
וגם אני שמה פטריות טריות ברוטב פטריות. וגם הרבה בצל מטוגן. ועדין חסר לי קצת אבקת מרק.
(ברור שזה גם עניין של הרגל)

את אומרת שהרוטב שלך מאד טעים - יתכן שהוא טעים לך ולא יהיה טעים לי. נכון?
בעניין טעמים - אני אכתוב דוגמא שפעם כתבו פה בפורום (לפני מאה שנה בערך(: )
אחת סיפרה שהשכנה שלה אמרה שהיא שמה בעוגה במקום מרגרינה - מיונז (מה יותר טוב במיונס, לא יודעת, אבל כך היא הרגישה שזה עדיף ממרגרינה) היא אמרה שזה ממש לא מורגש בטעם של העוגה ושיכנעה את שכנתה לטעום.
היא כותבת שמהביס האחד שלקחה היו לה בחילות כמה ימים.
עניין של טעם, כבר אמרנו?!

חני
 
למי שלא יכולה לוותר על אבקת מרק - הנה מתכון לאבקת מרק ביתית, מתוך האתר מתכונים ב-10 דקות:
http://www.10dakot.co.il/אבקת-מרק/


אבקת מרק ביתית

ידוע שאבקות המרק התעשייתיות מכילות מונוסודיום גלוטמט שהינו חומר שמשפר את הטעם בצורה משמעותית אך לצד זה גם אינו בריא במיוחד. מסיבה זו מומלץ להשתמש באבקת מרק מחומרים טבעיים (ללא מונוסודיום גלוטמט) או להכין אותה בעצמכם.

ההכנה דורשת קניה של תבלינים שלא בטוח שיש לכם בבית אך זה משתלם מאחר ואתם מכינים צנצנת שיכולה להחזיק עד חצי שנה אם שומרים אותה במקרר.

%E2%80%8F%E2%80%8FDSC_0061-%D7%A2%D7%95%D7%AA%D7%A7.jpg




מצרכים (כמות: 2 כוסות אבקת מרק):


4 כפות קמח תפו"א (40 גרם)

4 כפות כורכום (35 גרם)

4 כפות חוואיג' למרק (35 גרם)

2 כפות פטרוזיליה יבשה (5 גרם)

4 כפות שמיר מיובש (10 גרם)

2 כפות שטוחות תבלין סלרי (לא חובה)

2 כפות מלאות אבקת שום (20 גרם)

4 כפות גדושות בצל מיובש טחון (=12 כפות בצל מיובש לפני טחינה, סה"כ 40 גרם)

4 כפות מלח (60 גרם)

2 כפות שטוחות סוכר לבן (20 גרם)



אופן הכנה:


מערבבים את כל החומרים ושמים בתוך צנצנת סגורה. את הצנצנת מומלץ לשמור במקרר.

הערות:

*לשדרוג הטעם של אבקת המרק מומלץ להוסיף 3-4 כפות ירקות מיובשים טחונים או תערובת ירקות טחונה למרק. קצת יותר קשה להשיג את זה מאחר ולא מוכרים את זה בכל חנות תבלינים אבל אם תמצאו הרווחתם.

*כדי לשמור כמה שיותר על טריות אבקת המרק אני ממליצה לחלק את התערובת ל-2 צנצנות. אחת לשמור במקרר לשימוש יומיומי והשניה להקפיא.

*כשאתם מתבלים קחו בחשבון שכל כף אבקת מרק מכילה כחצי כפית שטוחה מלח.

%E2%80%8F%E2%80%8FDSC_0043-%D7%A2%D7%95%D7%AA%D7%A7.jpg
ניתן לקנות אבקת מרק של מתבל ללא מונוסודיום - כתוב על האריזה.
 
אני עושה רוטב פטריות מקסים , בלי אבקת מרק, בלי קפה, מעט מלח...
ואני לא חושבת שלאבקת מרק יש טעם מצוין , אלא זוועה,
הוא פשוט ניסיון לרכז הרבה אוכל לתוך מעט חומר.
ולכן במקום אבקת מרק אני אשים חבילת פטריות אמיתית, יוצא מעולה.
ובכלל , אין צורך במקום, הוא לא משהו שצריך להחליף אותו, פשוט עושים בלעדיו והאוכל יוצא יותר טעים.
לענין הדיון , אני לא בטוחה מה עדיף, כף אחת של חומרים כימיים, או יותר שמן ומלח.
מסכימה מאד.
מבחינתי אין טעם גרוע מטעם של אבקת מרק (טוב, עודף סודה לשתיה גרוע יותר) ואני אבחין בזה מיד.
פסטה מוקרמת עם פטריות עושים עם פטריות ורוטב בשמל, לא? איפה נכנסת אבקת המרק לברדק?
ואיך שמן יעזור לכל זה? שמן הוא לא תוספת טעם. בשם שמים.

לפעמים אני מצטערת שאני לא מכירה את הניקיות כאן בפרוג והן לא מכירות אותי. מדברים על כל מיני דברים, ואי אפשר להוכיח אותם. מי שמכיר אותי יודע שהאוכל שלי מעולה. אבל כל אחת כאן יכולה לכתוב את זה, אפילו אם שכנתה חושבת שהאוכל שלה מזעזע. כך שאין לי שום דרך להוכיח את העמדה שלי :confused: אבל על כל פנים- עמדתי היא שמי שיודע לבשל, לא נזקק להגזמות מכל סוג שהוא ויודע להשתמש בתבונה במצרכים הנכונים שיניבו טעם מדויק וטעים.
 
אגב הטריק אצלי בקינואה (קראתי באיזהו אתר)
לא לבשל רגיל אלא מרתיחה קומקום עם מלא מים ואז שמה כמות מים על הקינואה בתוך קערה, אחרי 10 דקות מחליפה את המים
ואז אחרי 20 דקות זה מבושל ,
הרעיון שהרבה מים מדלל את המרירות שעדיין נשארת לפע',
ומובן להשרות לפני זה כמה שעות במים
מצרפת פה את המתכון שהורדתי פעם מהנט
חוץ מזה אני עושה קציצות קינואה שזה מעדן, המתכון פורסם פעם בקטיפה נראה לי:
מבשלים 1 כוס קינואה (עדיף כנ"ל) , קינואה לחצי בישול, מוסיפים בצל קצוץ דק, קישוא וגזר מגורד גס, 4 ביצים, כף שמן זית, 1/2-1/3 כוס פרורי לחם, פלפל שחור גרוסומלח ומטגנים לפי המתכון המקורי, אני אופה בתנור על נייר אפיה מרוח בשמן.
יש לי עוד מתכון של לביבות בטטה וקינואה, אעלה בהמשך אם זה מענין משיהי.
ואפשר גם לעשות סוג של חביתה עם קינואה, גבינה מלוחה ביצים עשבי תיבול ופרורי לחם/ קמח מצה, דליקטס... :)
 

קבצים מצורפים

  • קינואה למתחכמים.doc
    KB 24 · צפיות: 107
תודה לפותחת האשכול על העלאת המודעות.
1 להחליף מיונז למיוקל.
2 ללכת הרבה צעדים קטנים - לעלות במדרגות, לקום לקחת משהו במקום להיגרר עם כיסא גלגלים, להתגבר ולעלות ולרדת וכו', להשתדל ללכת פה ושם כל יום וכו'. חשוב להבין שלהליכה ולהתעמלות אפילו לצעדים קטנים ישנה חשיבות רבה מאד, יתירה מכך גם מי שהולך שעה כל יום, אם בשאר הזמן הוא רק עולה במעלית ולא קם לשום מקום וכו', הוא מזיק לעצמו מאד.
3 שתיה מרובה חיונית מאד לבריאות (וגם תורמת להרזיה) - לפחות עשר כוסות (מים כמובן) ליום.
4 צחצוח שינים כמובן.
5 לזכור כי סוכר הינו רעל!!! בכל כוס שתיה מתוקה יש לפחות חמישה כפיות סוכר (לעיתים שמונה) - שימו לב שם מוסיפים גם מלח כי כמות הסוכר ההזויה גורמת שלא נוכל להכניס אותה לפה - הסוכר פשוט גורם ללחץ דם לרצות עוד.
אודה לכל מי שיעלה לכאן כתבות וחומר על שמירת הבריאות.
 
איזו קינואה אתן קונות? איך בוררים את זה? תודה
 
זה כבר עניין של טעם.
יש מי שכן אוהב. (אני למשל)
וגם אני שמה פטריות טריות ברוטב פטריות. וגם הרבה בצל מטוגן. ועדין חסר לי קצת אבקת מרק.
(ברור שזה גם עניין של הרגל)

את אומרת שהרוטב שלך מאד טעים - יתכן שהוא טעים לך ולא יהיה טעים לי. נכון?
בעניין טעמים - אני אכתוב דוגמא שפעם כתבו פה בפורום (לפני מאה שנה בערך:) )
אחת סיפרה שהשכנה שלה אמרה שהיא שמה בעוגה במקום מרגרינה - מיונז (מה יותר טוב במיונס, לא יודעת, אבל כך היא הרגישה שזה עדיף ממרגרינה) היא אמרה שזה ממש לא מורגש בטעם של העוגה ושיכנעה את שכנתה לטעום.
היא כותבת שמהביס האחד שלקחה היו לה בחילות כמה ימים.
עניין של טעם, כבר אמרנו?!

חני
בטוח שזה ענין של הרגל.

אני מאמינה שרק דברים בריאים הם טעימים באמת, כל השאר כשאנחנו אומרים שהם טעימים אנחנו מתכוונים לגירוי שנוצר מחוזק הטעם , והוא נתפס אצלינו בחוויה, ומנצח את כל השאר (גם את טעם הלוואי שנשאר לפעמים אחר כך )

מכירה את זה שאומרים איכס, הביסלי הזה.. וממשיכים ?
או שמרגישים מפוצצים מרוב שמן וממשיכים לאכול ציפס כי הוא מגרה?
לכל זה אני קוראת מגרה, לא טעים.
אוכל טעים באמת , אוכלים כמה שטעים, אין בו הפצצה של הקולטנים שגורמת לאכול גם בלי שזה טעים או מתאים.
 
בטוח שזה ענין של הרגל.

אני מאמינה שרק דברים בריאים הם טעימים באמת, כל השאר כשאנחנו אומרים שהם טעימים אנחנו מתכוונים לגירוי שנוצר מחוזק הטעם , והוא נתפס אצלינו בחוויה, ומנצח את כל השאר (גם את טעם הלוואי שנשאר לפעמים אחר כך )

מכירה את זה שאומרים איכס, הביסלי הזה.. וממשיכים ?
או שמרגישים מפוצצים מרוב שמן וממשיכים לאכול ציפס כי הוא מגרה?
לכל זה אני קוראת מגרה, לא טעים.
אוכל טעים באמת , אוכלים כמה שטעים, אין בו הפצצה של הקולטנים שגורמת לאכול גם בלי שזה טעים או מתאים.
נכון. וזו הסיבה שאני שונאת לאכול בחוץ. האוכל שמבשלים בחוץ תמיד משאיר אותי בהרגשה של איכסה, חוץ מכמה מקומות בודדים בודדים שמשאירים הרגשה טובה- ולי אישית (בעלת קיבה רגישה ואנינת טעם) זה מספר שאכלתי אוכל טוב.
המלצה - village green ברחוב יפו (ירושלים), בהכשר רבנות ירושלים מהדרין.
לא. זה לא סוג האוכל שאני עצמי מבשלת, אבל מדי פעם נהדר ללכת לאכול במקום כזה.
 
5 לזכור כי סוכר הינו רעל!!! בכל כוס שתיה מתוקה יש לפחות חמישה כפיות סוכר (לעיתים שמונה) - שימו לב שם מוסיפים גם מלח כי כמות הסוכר ההזויה גורמת שלא נוכל להכניס אותה לפה - הסוכר פשוט גורם ללחץ דם לרצות עוד.
סוכר הוא לא רעל, סוכר הוא פחמימה מחייה.
הבעיה הגדולה של סוכר, שהוא לא מגיע בצורה טבעית,
בודדו חלק אחד מתוך הקנה, עיבדו אותו באינספור תהליכים , זיקקו והגיעו לאוכל מעובד שמתעכל בצורה לא טובה.

סוכר בתוך פרי שלם למשל, מתעכל טוב והוא מעולה.
 
אחרי שניסיתי לבשל את הקינואה כמו פסטה, מצאתי שאני הרבה יותר אוהבת את זה כמו אורז- לטגן קודם בקצת שמן זית, ואז להוסיף מים. לטעמי הרבה יותר טעים כך.
 
איזו קינואה אתן קונות? איך בוררים את זה? תודה
קניתי כמה פעמים בחנויות תבלינים וזה היה נגוע!!! היה ממש מבהיל לגלות תולעים בהירות וכמעט בלתי נראות, זה מאוד קשה לברור את זה
מאז אני קונה של "כי טוב" שזה כבר ברור או בחנויות טבע, מארז סגור של קינואה אורגנית וזה בד"כ היה נקי, אמנם נשאר החובה לברור)
 
איך אף אחד עוד לא המליץ על הספר של הרב אסחייק?....
 
העתקתי בשבילך מהידברות

כך תהפכו את המטבח שלכם לבריא יותר, בשבעה צעדים פשוטים
רבים מאיתנו מתכננים כבר שנים על אותו 'יום אחד' שבו הכל ישתנה: את מקום המתוקים, נוטפי השומן והבצקים במזווה - יתפסו סוף סוף מוצרים בריאים באמת, שלא רק תורמים לבריאות שלנו כי אם גם מסלקים את הרעלים ואת החומרים המיותרים מגופנו חיש קל.

איך עושים את זה? בראש ובראשונה צריכים לקבל החלטה חד סטרית, כי איך אומרים... הכל מתחיל ונגמר בראש. אחרי שהחלטנו יהיה קל יותר לבצע את שאר השינויים, שסידרנו אותם לפניכם בצעדים פשוטים וקלים שיהפכו את המטבח שלכם לקצת יותר בריא ממה שהוא היום. נכון שזה אומר להימנע מהרגלים גרועים שאימצנו עד היום, אבל אחרי שהילדים יחזרו מתלמודי התורה כשהם לגמרי אנרגטיים - גם אתם תודו שהיה כדאי:



הצעד הראשון והחשוב ביותר הוא...

להפסיק לרכוש מזון מעובד. מה זאת אומרת? מזונות שמכילים חומרים משמרים, חומרים מתחלבים, חומרי טעם וריח, חומצות למיניהן, ומוצרים שנושאים על גביהם את האות E.

נכון שרבים מהמוצרים הם כאלה, אבל רבים מהמוצרים שהם כאלה, ניתן להמיר במוצרים אחרים - ביתיים. וזה מביא אותנו לצעד השני.



הצעד השני...

קטשופ, לחם, גבינה, מאפים למיניהם, ממרח חומוס, פסטרמה וקטשופ - את כולם תוכלו להמיר במוצרים ביתיים אותם תכינו לגמרי בעצמכם. נשמע מבהיל? דווקא יותר פשוט ממה שאתם אולי חושבים: בעידן האינטרנט תוכלו למצוא מאות מתכונים כשרים לעשיית המוצרים הללו בביתכם, עם יתרון בולט וכדאי ביותר: המוצרים שלכם בריאים פי כמה ממה שמייצרת התעשייה עבורכם.



הצעד השלישי

הכלל הוא שיש להתרחק כמה שיותר ממוצרים מתועשים ולהעדיף מוצרים שקרובים יותר לאדמה כגון ירקות, פירות, אגוזים וקטניות. ביצים, גבינות, בשר ודגים ניתן לצרוך ברמה סבירה.



הצעד הרביעי

ותרו על אבקות המרק למיניהן. אם תוסיפו עשבי תיבול כגון כוסברה, פטרוזיליה, שמיר. ותבלינים אהובים וירקות כמו בצל ושום - המרקים שלכם יהיו טעימים גם בלי התוסף הלא בריא הזה.



הצעד החמישי

אופים הרבה? נסו להמיר 50% מהקמח הלבן בקמח מלא או קמח כוסמין.



הצעד השישי

יוצאים לקניות? אל תקנו הרבה מדי ירקות, אלא רק את הכמות שבה תשתמשו בימים הקרובים. ירקות ששוכבים זמן רב במקרר מאבדים את הערכים התזונתיים שלהם, וחבל.



הצעד השביעי

הילדים אוהבים ממתקים וחטיפים? הכינו איתם כדורי שוקולד בריאותיים, כדורי תמרים וקוקוס, וכדורי אגוזים וחלבה. ילדים מתלהבים מעצם העשייה, ואוהבים בדיוק כמונו ליהנות ממעשה ידיהם. נצלו את העובדה הזו, חפשו אחר מתכוני ממתקים טבעיים והתרחקו ככל שניתן ממתקים מתועשים.
כמה חבל שניתן לעשות לייק רק פעם אחת...
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

כשיצאתי לאור (הכוונה – כשהסכמתי לעצמי להשתדל בכל דרך לפרסם את ספריי ובהמשך את רעיונותיי וכתיבתי וכו') חשבתי שיש לי מטרה לשנות את העולם.

היתה לי בזה מטרה מסוימת, אישית, שלא אוכל לפרט.

עם הזמן אני מתחילה להבין את הפואנטה.

אני לא פונקציה, לא הייתי ולא אהיה פונקציה - אני לא חשובה בתמונה הכללית, אפילו לא מעט, בטח לא יותר מאדם אחר.

אני לא צריכה לשנות. אני לא צריכה להיות במרכז.

מצד שני, אני קצת מצטערת שלא הגעתי למרכז, זה היה מעניין לראות, אם היה לי קהל משמעותי מאוד או אם דעתי היתה מקבלת במה ציבורית, זה היה מעניין לראות אם היה לי אכפת מאנשים אחרים או הייתי מתרכזת בשליחות שלי.

היה מעניין לראות אם הייתי עוזרת לאנשים אחרים לצאת לאור או הייתי רוצה שיקשיבו רק לי.
מצד שני, זה קצת מפחיד לעמוד בניסיון כזה. לא בטוחה שיש אדם שהיה מסוגל לעמוד בזה.
לפעמים אני רואה אדם שמקבל במה וחושבת שהיה נחמד אם היה מביא לכל אחד במה - אבל זו חשיבה לא הגיונית, על זה נאמר "מרוב עצים לא רואים את היער" - כן יש מקום לאומן וקהל. זה העולם...

*

כיום אני מבינה שהתפקיד של כל אחד זה לקבל את השני באופן שוויוני.

אולי אני טועה (ואני טועה הרבה פעמים).
אולי כן יש מקום לדמויות מפתח, למנהיגים, כי העם חייב מנהיג, דמות אחת עם קו ברור שתנהיג את כולם.

אבל אני חושבת מצד שני, שבתודעה – צריך לזכור שכולנו שווים, אין צורך להתלהב מאדם ספציפי אלא לתת ערך לכל אדם.

זו תודעה שהביטוי "ציבור למען הציבור", מסביר אותה היטב.

לציבור יש כח. האמת היא שהכח היחיד שקיים הוא הכח הציבורי.

הבעיה שכיחידים אין לאף אחד כח, כמעט.

כציבור – יש לנו כח עצום.

ככל שהציבור יותר רחב ומאוחד כך הכח שלו גדל.

"איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק".

אם הציבור יכיר בכח שלו, יכנע לעובדה הפשוטה שהכח שלנו הוא באחדות שלנו! אז נזכה אט אט להשתקם.

לכן הממסד עמל להפריד, לסכסך, לפלג, להשפיל, לבזות את היחידים, כדי שכל אחד ילקק את פצעיו ונשכח שאנו יכולים להאיר פנים זה לזה, לתמוך, לעודד, להיות בשביל השני, ל

שמעתי לאחרונה שהטבע הבסיסי הנכון שלנו הוא אהבה.

לכן אנחנו רוצים מחמאות, רוצים לייקים, רצים לצאת לאור.

הכל זה כדי להגיע לאהבה.

אבל לא צריך לאהוב בגלל סיבה.

לא צריך לאהוב את האדם מכיוון שהוא מפורסם ויש לו קהל או כסף, או נראות טובה, או כי זה יביא לנו ערך.

צריך לאהוב אהבת חינם.

המון מילים טובות סתם ככה, איפה שאפשר...

זה מביא תודעה בריאה, שמחה, יציבה.

זה יביא טוב לעולם.

*

אם נאהב אהבת חינם, סתם ככה, נלמד לחלק מחמאות סתם כי בא לנו לחפש את הטוב.

נחפש לראות את האנשים האנונימיים, הרגילים, ולא להסתנוור דווקא ממפורסמים.

נאמר שהתורה באה דווקא מהר סיני, ממקום נמוך, לאנשים האנונימיים יש חכמה, צריך להקשיב לה.

וגם אם יש אדם שמדבר שטויות, להבנתנו, אפשר לאהוב אותו ולהעריך את דבריו כי 'הוא', חלק אלוק ממעל, אמר אותם.

בפרקי אבות יש במה לכל דעה.

וזה כיף גדול לנטרל את השיפוטיות, מתוך ענווה, ולהקשיב לכל אדם, כי כל אדם מתקן איזה ניצוצות של קדושה.

אני בהחלט חושבת שצריך לחזור למי שאנחנו – עם ישראל בתפארתו – שנותן במה תודעתית, לכל יהודי, לאו דווקא כדי להיות מושפעים, כי האמת היא פנימית ולא חיצונית, ולכל אחד יש שליחות עצמאית, אלא כי כולנו צריכים אחדות אמיתית.

באופן אישי אני למדתי להקשיב גם לאנשים כופרים (אבל זה רק לאחר שחקרתי היטב וביססתי בעצמי את החשיבה המאמינה, וגם אין לי אינטרס לכפור), ולמדתי להקשיב לכל מיני אנשים.

אמנם בהתחלה, כשהייתי מקשיבה להם, הייתי למרבה הבושה שמחה לאיד (אוף, מה לעשות...) כי היה לי קשה לקבל שיש אנשים מלבדי, אבל עם הזמן אני לומדת שאמונה בה' היא משהו פנימי ולא שיכלי. הכוונה – האמונה היא מלשון אימון, כמו בחדר כושר שמתאמנים, אז גם אמונה היא לפתח את התודעה ולא לצמצם אותה, להכניס חשיבה של אור, של תקווה וכו'. ומי לנו גדול כהרמב"ם ששילב הקשבה לעולם והגיע למקום רחב.

התורה רחבה מיני ים ונמצאת בכל העולם, וכל הדרכים מובילות אליה.

יש לי דודה שהתחנכה בקיבוץ ותמיד היו לה דברי כפירה, זלזול או דיבורים ציניים ובדיחות.

לאחרונה היא מדברת מעצמה דיבורים של אמונה. הופתעתי שאמרה לא פעם, מעצמה, בלי לחזור בתשובה: "רק מצוות רק תורה זה מה שצריך".

כל אחד כשמתחבר לפנימיות שלו, לומד בכוחות עצמו שמשה אמת ותורתו אמת, כך שדעות של אנשים לא מפחידות, לדעתי, כי האמת היא אמת, וכל דעה שבעולם לא יכולה לשנות את האמת.

מצד שני, דיבורי כפירה כן יכולים להשפיע כי נאמר "תנו עוז לאלוקים", האדם מביא עוז לבורא עולם בעצם האמונה שלנו בו יתברך, כך שצריך להשאר באמונה תמימה כל הזמן.

כמו שנאמר על אברהם אבינו שהתחסד עם בוראו.

צריך להשאר תמיד באמונה ובתודעה מחוברת לה', אבל להבין שאם אדם כופר, זו הדרך שלו, המסלול בדרך לאסוף ניצוצות קדושה עבור עולם מתוקן יותר.

לסיכום, כמו שארבעת המינים מאוגדים (אבל אתרוג קצת נפרד, רמז ללומדי התורה שתמיד צריכים להיות מובדלים מעט בגלל תפקידם), אז כמו ארבעת המינים כך יש מקום אמיתי להסכים לקבל כל יהודי, לא לדחות, ולסגל חשיבה מקרבת ואוהדת.

וזה ייעשה אם נבין שכולנו שווים, כי רק ה' קיים ואין עוד מלבדו.

אני חושבת שצריך להגיע למקום בו אנחנו שמחים בשמחת הזולת ורוצים שיהיה טוב לכולם ולא מרגישים שמשהו לוקח לנו משהו, אלא הכל קיים בתוכנו. זה קשה, מאתגר ביותר ואפילו בלתי אפשרי, אבל אין מה לעשות - זה אנחנו:
ערבים זה לזה.
אני יודע שהמאמר קצת ארוך, אבל הוא שווה את זה!

המאמר משתף אתכם בידע שמתי מעט יודעים אותו.

למי שרוצה
כאן השאלות הידועות והמחשבות הקדומות על היפנוזה.

אז קדימה,

מתחילים!

היפנוזה!

מה אנחנו יודעים עלייך?


זה שנים רבות מסעירה ההיפנוזה את דעתו של כל מי ששמע עליה.

נשמעת כמו קסם יותר מאשר כמדע.

ונתונה למחלוקת רבה בדעתם של האנשים...

אבל מה באמת אנחנו יודעים עליה? לא הרבה יותר ממה שאמרו לנו...

אנשים רבים מפחדים מהיפנוזה, אבל האם יש צדק בפחד הזה?

האם היא לא הצטיירה כמפלצתית מדי?

אז בוא נפתח את כל הקלפים!
  • מהי היפנוזה?
  • מהי מדיטציה?
  • מהו דמיון מודרך?
  • איך הם קשורים?
  • ואיך כל זה קשור לשיטת הטיפול NLP?

מהי היפנוזה?

במשמעות הדבר היפנוזה היא תהליך כדי לגרום לשינויים בתת-מודע, שינויים שבמצב רגיל לא ניתן לעשות אותם בקלות.

אבל איך זה עובד?

בשביל זה נגדיר קצת את המודע ואת התת-מודע:

המוח שלנו מחולק לשני חלקים עיקריים: המודע והתת-מודע,

(ישנו עוד חלק ה"לא-מודע" שאחראי לתהליכים הפיזיולוגיים והביולוגיים, אבל הוא לא הנידון כרגע).

המודע הינו בסך הכול כ-5 אחוזים מהמוח בלבד, וכל השאר זה התת-מודע.

בקצרה: למודע ישנם 4 תפקידים עיקריים:

  1. "המוח האנליטי" החלק בנו שמנתח נתונים, משווה אותם וכו'.
  2. "הרציונל" שזה בעצם ההיגיון.
  3. "זיכרון לטווח קצר" כפשוטו.
  4. "כוח הרצון" הכוח שמניע אותנו להתחיל דברים.
לתת-מודע נשאר כל השאר:

זיכרון לטווח ארוך, רגשות, רצונות, אמונות, ערכים, ידיעות וכו'.

כל מה שאנחנו עושים/מרגישים/שומעים/רואים ולא שמים לב אליו (לדוגמה נשימות, תחושת מנח כף הרגל בנעל וכו'), נמצא בתת-מודע,

וכל מה שאנחנו עושים/מרגישים/שומעים/רואים ושמים לב אליו - זה נמצא במודע.

לתת-מודע אין שום היגיון או מוח מנתח, ואם נצליח להחדיר אליו "סוגסטיה" (כלומר הצעה), היא תתקבל (כמעט) בלי עוררין.

לדוגמה: אם נצליח להחדיר לשם שסיגריות הן דבר מגעיל, אז האדם כבר לא יוכל לראות סיגריות.

אבל הקב"ה לא השאיר אותנו חשופים,

ויצר בנו את "הגורם הביקורתי".

הוא השומר שמחליט איזה מידע נכנס לתת-מודע ואיזה לא.

כדי לעשות את תפקידו נאמנה משתמש הגורם הביקורתי בכל הכלים של המודע, ומנתח את הנתון החדש: בודק אם הוא הגיוני, ואז משווה אותו למידע שכבר נמצא בתת-מודע.

אם הנתון לא מסתדר הגיונית או לא תואם מידע שכבר נמצא, אז השומר פשוט לא נותן לו להיכנס!

ולכן כל מעשן שתגיד לו שסיגריות הן דבר מגעיל, זה אולי יחדור למודע שלו, אבל התת-מודע שמנהל לו את הרגשות והרצונות לא יאמין לזה.

חשוב להדגיש שהגורם הביקורתי הוא חלק מהמודע, ולא מהתת-מודע.

בעצם התפקיד שלנו בהיפנוזה הוא לעקוף את אותו "גורם ביקורתי".

אז איך עושים את זה?

יש בזה שתי גישות עיקריות: הגישה הקלאסית והגישה האריקסונית.

בקצרה:

  • הגישה האריקסונית: בשונה מהגישה הקלאסית, היא לא מנסה "להרדים" את הגורם הביקורתי, אלא להתחמק ממנו.
היא נקראת גם שיטת הערפול, ומשתמשת בשיטות מיוחדות כדי להסיח את המודע ואת ה"גורם הביקורתי", ומתחת לפני השטח להשחיל "סוגסטיה" (הצעה).

כרגע נתמקד יותר בגישה הקלאסית:

בגישה הקלאסית
: הרעיון הוא להרדים את המודע, וכך גם את הגורם הביקורתי.

המודע והתת-מודע פועלים כמו מאזניים: כשהמודע בשיא פעילותו התת-מודע מתחבא עמוק עמוק, אבל כשהמודע יורד – התת-מודע נחשף.

לדוגמה, חלומות נובעים מהתת-מודע והם מגיעים במצב שבו המודע חלש מאוד.

לכן הדרך שלנו לחשוף את התת-מודע היא להרחיק את המודע – פשוט להירגע. כן!

ההיפנוזה שכולם רועשים ממנה היא בסך הכול רגיעה!

אבל כדי להגיע לשינויים עוצמתיים צריך רגיעה עוצמתית,

ופה נכנס שלב ה"אינדוקציות" – שזה תהליך איך לעזור לאדם להגיע לרגיעה עוצמתית.

(אם תבקשו אולי אני אכתוב גם על זה מאמר).

אך אל דאגה, גם ברגיעה העוצמתית ביותר תמיד המודע עדיין נוכח. בלתי אפשרי להגיע למצב שבו המודע לא נוכח בכלל,

ואם כן, דבר שינגוד את רצונו של האדם לעולם לא יוכל לחדור פנימה גם במצב של היפנוזה! כפי שנרחיב בהמשך.




רמות פעילות המוח

ושוב בקצרה:

המוח עובד על גלי חשמל בתדרים מסוימים; ככל שהגלים מהירים יותר, זה מראה שהמוח פעיל יותר.

  • גלי ביתא: המצב שבו המוח נמצא רוב היום – פעילות אינטנסיבית ומחשבה רודפת מחשבה.


  • גלי אלפא: המצב של המוח כשהוא ברגיעה קלה או בהתרכזות (פעילות נמוכה יותר), כמו בקריאת ספר, שחמט או שמיעת מוזיקה.


  • גלי תטא: מצב של רגיעה עמוקה. בשלב הזה המחשבות איטיות מאוד ומעורפלות. זה המצב של המוח כשאנחנו חולמים, וכן כמה שניות לפני שינה.


  • גלי דלתא: גלי מוח איטיים ביותר, כמעט ואין מחשבות. זה המצב של המוח כשאנחנו ישנים.
בהיפנוזה אנחנו מחפשים להגיע לגלי תטא, או לפחות לגלי אלפא.

בקיצור: התחושה במצב ההיפנוטי דומה לתחושה של הרגעים האחרונים לפני שינה.

בשלב הזה התת-מודע הרבה יותר נגיש, והמודע עם הגורם הביקורתי הרבה פחות ביקורתיים, וכך נוצר מצב שבו התת-מודע גמיש ומוכן לשינויים.




מה זה מדיטציה ודמיון מודרך?

למען האמת, גם מדיטציה ודמיון מודרך הם מצב היפנוטי לכל דבר, אם כי בדרך כלל הם נעשים ברמה יותר חלשה של רגיעה (גלי אלפא).

ההיפנוזה שקוראים לה "היפנוזה" היא בדרך כלל בגלי תטא.

עכשיו אנחנו מבינים שאין הרבה מה לפחד בהיפנוזה; אדם נכנס למצב היפנוטי בין 7 ל-12 פעמים ביום וזה תהליך טבעי לחלוטין.

אבל רגע לפני שנשפוט – נעבור לשאלות המעניינות...

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה