אני עם שתי ידיים עכשיו
מה שבאתי להסביר זה שיש הגדרות כלליות.
למשל ידוע שתינוקות עד שלושה חודשים בוכים מכאבי בטן,
את שומעת אמא שמתלוננת על בכיה מרובה של הינוקא, ואת ישר אומרת לה: יש לו כאב בטן.
ואז היא אומרת לך: לא, אבל הוא בוכה רק כשמרימים אותו,
ואז את יורדת לפרטי המקרה וקולטת שהבעיה היא אחרת, נניח בשרירים או כאבי עצמות וכו.
וזה לא שכשאמרת שזה כאבי בטן זה אומר שאת שפטת מיד וטעית,
אלא שקישרת את זה קודם למקרה הרווח.
יש תסמיני מחלות שמאבחנים על ידי שלילה.
קודם רואים אם זה כמו הרווח, ואז פוסלים ועולים על מה זה.
מה שאני מתכוונת זה שאשכול בפרוג לעולם לא יקח את כל הנתונים.
למשל את רואה שתי אמהות ולילדיהן יש פצעים על הפרצוף.
תגידי להן שזה דורש בדיקה.
הראשונה תזעם עלייך ותעלב כי יש לילד שלה אטופיק,
ואילו השניה תרוץ לרופא שיציל לה את התינוק ברגע האחרון מאיזה חיידק.
אי אפשר לדעת.
וכשאת כותבת בפרוג בלי לפרט, את לוקחת בחשבון את המקרים הללו.
לכןאני טורחת לכתוב:
אין כזה דבר שתינוק בוכה ללא סיבה,
ואמא שסוגרת בחדר תינוק עד 3 חודשים צורח, היא אמא מזניחה,
ואם היא נותנת לו לבכות יותר מ5 דקות גם לא בחדר סגור, היא גם לא בסדר,
ואם היא לוקחת את עצמה בחשבון לפני הילד, היא אנוכית ולא ראויה להיות אמא.
יש מקרים יוצאים מהכלל!!!
למשל האמא לוקחת את עצמה קודם כי היא עברה ניתוח והיא לפני קריסה, אבל היא אחראית ומביאה את בעלה להישאר בבית ולא ללכת לעבודה.
או מקרה שתינוק צורח בלילה והאבא הלך להביא לו אקמול, ומיד השכנה יצאה מהחלון צורחת שהם מזניחים את הילד (קרה לחברה שלי), ולא הבינה שלקח להם זמן לשמוע אותו, ןולגשש אחר האקמול.
יש מקרים יוצאים מהכלל.
אז נכון, קודם לדון לכף זכות!!! כי תמיד יש מה,
אבל כשאמא אומרת בלי בעיה שהיא קודצ=מת כדי שלא תקרוס, אגיד לה במפורש שלא תביא ילד אם היא לא יכולה לטפל בו!
הקב"ה נותן לה ילד חסר ישע כדי לטפל ולא להתאכזר אליו ולצרכיו.
אני שיפוטית?
כבר אמרנו את זה.
הנושאים החמים
