לתשומת לב הנקדנים - אם זה מקצועכם היחיד ייתכן שתצטרכו למצוא בקרוב מקור פרנסה אחר

  • הוסף לסימניות
  • #21
האם זה לא טוב שאין היום שואבי מים?

רואי החשבון אינם שואבי המים - הם אלו שמתכננים את מערכת הבארות והצינורות של העיר כולה.
מקצועות 'טפשים', כמו הקלדה ידנית של נתוני הנה"ח, אכן נהיים דרושים פחות.
מקצועות שכרוכים בחשיבה ובניתוח נתונים, הביקוש להם רק עולה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #22
רותי, את רואת חשבון???
זה פורום שהפלטפורמה שלו היא גוגל גרופס, מאחר ולרואות חשבון חרדיות אין גב מדהים כמו שלכם יש בפרוג. אנחנו צריכות לדאוג לעצמנו
כן, מה חשבת? שאפשר להתפרנס מכתיבה?

הפורום של רוח חרדית? בהנהלת שיינא?
למה שלא נפתח אחד כזה בתוך פורום דין וחשבון של פרוג?
 
  • הוסף לסימניות
  • #23
מה גם שביקורת, תכנון תקציבים, תוכניות עסקיות ועוד הרבה תחומים פיננסיים - לעולם יישארו בידי אדם.
1. יכולים לפתח מודלים שעושים חלוקות לפי סדרי חשיבות המשתמש רק יצרך לתת דרוג לפי פרמטרים מסויימים.
2. סריקה ועיבוד נתונים אוטומטי.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #24
כאחת שעובדת בתחום הבינה מלאכותית כמעט שום דבר לא נראה לי הזוי - אלא אם מדובר בתחום שקשור לרגש, לאינטואיציה, וכדו'.
בלי קשר לאלו יישומים ייתכנו לשימוש בבינה מלאכותית (ובלי קשר לאמון שאני נותן בכל מי שכותב בפרוג), האם צורת הדברים כפי שנכתבו בראש האשכול יש בהן מן האמת?
האם ההגדרה היא שנמצאה הדרך לגרום למחשב להבין דברים, או שנמצאה הדרך ללמד אותו נתונים לפני שהוזנו?
 
  • הוסף לסימניות
  • #25
1. יכולים לפתח מודלים שעושים חלוקות לפי סדרי חשיבות המשתמש רק יצרך לתת דרוג לפי פרמטרים מסויימים.
2. סריקה ועיבוד נתונים אוטומטי.

כאחת שעובדת בתחום הבינה מלאכותית כמעט שום דבר לא נראה לי הזוי - אלא אם מדובר בתחום שקשור לרגש, לאינטואיציה, וכדו'.

יכולים. נכון.
בפועל, זה לא יקרה בעתיד הקרוב (בין היתר, משיקולי עלות מול תועלת)

כאחת שעובדת יותר מעשר שנים בתחום החשבונאי והפיננסי, התוכנות הכי מורכבות לא מתחילות בכלל לגרד את קרסולי הרו"ח האנושי.
הן לא מבינות מהחיים שלהן, ודורשות הרבה כוח אדם כדי לטפל בהן.

אז שוב, עובדות 'פשוטות' אכן נחסכות.
אבל עובדים בדרג הגבוה, אין להם תחליף.
 
  • הוסף לסימניות
  • #26
למה שלא נפתח אחד כזה בתוך פורום דין וחשבון של פרוג?
מבחינתי הרגע.
לך נראה לי יש כאן מילה, אותי עדיין לא קבלו אפילו לפורום כתיבה...
אבל, אין לי אנרגיות למערכה כפולה. אני עובדת מספיק קשה שם, ולא נראה לי שתהיה הסכמה לעבור לגמרי לכאן.
 
  • הוסף לסימניות
  • #27
לא חושב
יש הרבה הגדרות שלא חד-משמעיות
אא"כ אתה מתכוון שלא ע"י אלגוריתם לבד אלא עם סיוע נרחב בכמויות ענק של טקסט מנוקד היטב,
זה כבר סיפור שונה וגם בספק.

ברור שאלוגירתם לבד לא יספיק
הרבה מתחום הבינה המלאכותית מבוסס היום על מה שנקרא חכמת ההמונים
 
  • הוסף לסימניות
  • #28
חגי, זה טוב למשק, רע לעובדים.
האם זה טוב שהמוני פועלי יצור ותעשייה הוחלפו במכונות?
כן.
כי עכשיו לא תהיה להם ברירה אלא להתאמץ ולהתעלות על עצמם, ולחפש דרכים אחרות לפתח את הכדור. ואז במקום לחזור הביתה בצאת הכוכבים הרוגים מעייפות, גם הם יעלו את רמת חייהם.
כב' רוצה לשמוע תיאור שכתבה סבתא רבא שלי על יום חמישי, יום הכביסה? ממש מרגש, גורם לי לרצות להחזיר לימים ההם כמה אנשים שאני לא מחבב... וסבתא שלי תבדלחט"א, מספרת שכשהפעילה את המכונה הראשונה שלה, היא עמדה מולה במשך כל זמן ההפעלה, ואמרה בקול: "עכשיו היא מקרצפת עם סבון במקומי, עכשיו היא סוחטת במקומי"...
האם זה לא טוב יותר מפעם? ובאשר לעובדים, דוקא במדינות הכי מפותחות טכנולוגית שיעור האבטלה הוא הכי נמוך.
 
  • הוסף לסימניות
  • #29
בתמונה הכללית השינויים מבורכים
ברמה הפרטית עובד שמוצא את עצמו מובטל באמצע חייו, לעתים בגיל שבו כבר אין לו הרבה אפשרויות אחרות, במקרים רבים רק מפסיד מכך.
ודאי שסבתא שלך נהנתה. אבל מה עלה בגורל כל הכובסות?
לא כולן הלכו מיד להיות מנהלות חשבונות או כל תחום חדש אחר. רבים מצאו את עצמם מחוץ למעגל התעסוקה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #30
הן לא מבינות מהחיים שלהן, ודורשות הרבה כוח אדם כדי לטפל בהן.
אכן, לא יעיל.
אבל לדעתי יש כבר מקומות בעולם עם תוכנות שדורשות פחות כח אדם.

אבל עובדים בדרג הגבוה, אין להם תחליף.
נכון, אני גם חושבת שתמיד ישארו מנהלים ור"צ, השאלה כמה עובדים יהיו בצוות...


"הדרך לגרום למחשבים להבין דברים" עוברת דרך בני אדם, שמגדירים להם מה לעשות בכל מצב, וגם התוכנה של שחמט בעצם מנצחת כי היא לוקחת בחשבון את כל האפשרויות שלה עכשיו ומחשבנת גם את האפשרויות של השחקן השני לפי הבחירה שלו, רק שלמחשב יש אפשרות לעשות את זה במהירות כפולה ומכופלת מבן אדם ע"י תכנות מקבילי (Multithreading)
 
  • הוסף לסימניות
  • #31
"הדרך לגרום למחשבים להבין דברים" עוברת דרך בני אדם, שמגדירים להם מה לעשות בכל מצב, וגם התוכנה של שחמט בעצם מנצחת כי היא לוקחת בחשבון את כל האפשרויות שלה עכשיו ומחשבנת גם את האפשרויות של השחקן השני לפי הבחירה שלו, רק שלמחשב יש אפשרות לעשות את זה במהירות כפולה ומכופלת מבן אדם ע"י תכנות מקבילי (Multithreading)

אבל בשחמט יש רק 64 משבצות, ו-16 כלים לכל צד.
בעולם החשבונאות והעסקים, יש אלפי אלפי נתונים משתנים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #32
@רותי קפלר זה לא נכתב בקשר לתגובה שלך...
ברור שעולם החשבונאות הוא אחד הדברים המורכבים.
(אגב, ישר שקראתי מה שכתבת חשבתי לעצמי, מקסימום, היא תעבוד בדרג הבכיר ולי יהיה עוד סיפור מעניין לקרוא ביום חמישי:))
 
  • הוסף לסימניות
  • #33
בתמונה הכללית השינויים מבורכים
ברמה הפרטית עובד שמוצא את עצמו מובטל באמצע חייו, לעתים בגיל שבו כבר אין לו הרבה אפשרויות אחרות, במקרים רבים רק מפסיד מכך.
ודאי שסבתא שלך נהנתה. אבל מה עלה בגורל כל הכובסות?
לא כולן הלכו מיד להיות מנהלות חשבונות או כל תחום חדש אחר. רבים מצאו את עצמם מחוץ למעגל התעסוקה.
אז מה הפתרון? לא להמציא המצאות שעוזרות לאנושות? לא.
יש אדם שהמציא גרבי ניילון שכמעט לא נקרעים. הוא עמד לפתוח מפעל שמייצר אותם אבל קיבל איומים על חייו אם לא יגנוז את התכנית, והוא אכן גנזה. מה דעתך על זה?

"זֶ֞‍֠ה יְנַחֲמֵ֤נוּ מִֽמַּעֲשֵׂ֙נוּ֙ וּמֵעִצְּב֣וֹן יָדֵ֔ינוּ מִן־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר אֵֽרְרָ֖הּ ה'" - "יניח ממנו את עצבון ידינו. עד שלא בא נח לא היה להם כלי מחרישה, והוא הכין להם" (רש"י). מעניין כמה אנשים נח הוציא ממעגל התעסוקה. אבל הדור בירך אותו, וה' בירך אותו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #34
הי, לא ניסיתי לעצור את האנושות מהדהירה קדימה...
בסך הכל הגבתי נקודתית לעניין תחושתנו כרואי חשבון כלפי התחזיות ההופכות אותנו למיותרים

ם בתחום החשבונאי, כבר שנים מאיימים עלינו שהנה הנה, המחשב יעשה הכל במקומנו.

רותי, מעודד לשמוע דעה אופטימית.

האם זה לא טוב שאין היום שואבי מים? או סופרים

זה טוב למשק, רע לעובדים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #35
איזה פורום? למה אני לא שם?


נו באמת.
מספיק לראות את ההבדל בין דוח מע"מ של פעם, להיום, עם השידור המקוון, כדי להבין שיהיו צריכים אותנו עוד המון המון שנים.
מה גם שביקורת, תכנון תקציבים, תוכניות עסקיות ועוד הרבה תחומים פיננסיים - לעולם יישארו בידי אדם.
פורום רו"ח חרדיות.
צריך לשלוח מייל ל - <לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי>
מחכים לך מאד,
אחוזים - אלי...
 
  • הוסף לסימניות
  • #36
לא חושב
יש הרבה הגדרות שלא חד-משמעיות
אא"כ אתה מתכוון שלא ע"י אלגוריתם לבד אלא עם סיוע נרחב בכמויות ענק של טקסט מנוקד היטב,
זה כבר סיפור שונה וגם בספק.
זה מה שהבנתי מקריאת הפוסט - שמדובר ב"סיוע נרחב בכמויות ענק של טקסט מנוקד היטב" ורק תהיתי איפה ישיגו את כמויות הענק שתהיינה מחוברות ל'היטב'... ואם זה לא 100% (או מתקרב למאה) 'היטב' אז התכנה העתידית הזו לא תיקרא שיא ההצלחה. לא למדתי סטטיסטיקה, כך שקשה לי לשער השפעה של כל אחוז טעות בטקסטים המסייעים לגבי הפלט של התכנה.
קשה להפנים את ההשלכות הפילוסופיות והדתיות מהתקדמות זו של הבינה המלאכותית.
אפשר ביאור?
אם הבנתי נכון הערה זו שהופיעה בפוסט - על ביצועים נכונים שאינם תלויים בהבנת הדרך - אולי זה נוגע, בין השאר, לסוג של שאלות כמו אם מצוות צריכות כוונה וכד'.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #39
אז מה הפתרון? לא להמציא המצאות שעוזרות לאנושות? לא.
יש אדם שהמציא גרבי ניילון שכמעט לא נקרעים. הוא עמד לפתוח מפעל שמייצר אותם אבל קיבל איומים על חייו אם לא יגנוז את התכנית, והוא אכן גנזה. מה דעתך על זה?
אשמח לקבל מקור.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

לאחרונה נודע לי שיש לבן שלי בכיתה ילד שמנודה מאוד בחברה.
עוד יותר היה לי עצוב לדעת שגם הבן שלי משתף עם זה פעולה.

לא אלאה אתכם בדברים, רק אומר שדיברתי עם הבן שלי (בן 8) על הנושא, הסברתי לו מה עובר על הילד ועודדתי אותו להזמין אותו אליו ולשתף אותו במשחקים, ותודה לה' זה עבד.

אמא של אותו ילד התקשרה אלי בהתרגשות גדולה ואמרה לי "עשיתם דבר גדול!".

כדי שזה יחזיק מעמד, כתבתי סיפור בעזרת צ'אט GPT, ויצרתי תמונות לסיפור, על מנת לעזור לילד שלי להבין טוב יותר את הדברים, איך הילד הרגיש כשהיה לבד, ועד כמה זה שמשתפים אותו בכיתה בדברים, משמעותי עבור הילד הזה.

הסיפור וגם התמונות לא מושלמים, למרות ששיפצרתי לא מעט, אבל את העבודה הם עושים!

כל מי שמעוניין לקחת ולספר לילדים שלו כדי לרכך להם את הלב, ולפתוח להם את העיניים לילדים שסביבם, קדימה!
אנחנו בתור הורים יכולים לעזור כל כך לילדים שלנו להיות אכפתיים ואמפטיים יותר ולשנות את החיים שלהם עצמם ושל כל הסובבים אותם.



הסיפור

אהרן עמד לבד במסדרון של כיתה ד’, ליד וו המעילים. כל שאר הילדים רצו, קפצו, דיברו וצחקו. הרצפה רעדה מעט מהרעש של ארבעים זוגות נעליים שחזרו מהפסקת עשר. אבל הוא – רק עמד שם. החזיק את המעיל שלו חזק־חזק, כאילו הוא מגן עליו מפני כל העולם. הוא לא ידע בדיוק ממה הוא מפחד – אבל הרגיש שכל תזוזה שלו תגרום לכולם להסתכל. כל מבט, כל לחשוש קטן מאחורי הגב – כאילו מדביק לו מדבקה של “אחר”.


ChatGPT Image Jul 24, 2025, 10_31_00 AM.png
הוא ידע שהוא שונה. אינו אהוב עליהם. הוא ראה את זה בעיניים של הילדים האחרים, גם כשהם ניסו להסתיר. הוא הרגיש את זה בלחישה של המילים כשהיה עובר לידם. הוא שמע. הוא הבין.


הוא הגיע רק לפני חודש מבני־ברק. הבית שם היה קטן מידי בשבילם, והם החליטו לעבור דירה וגם עיר, לירושלים. אמא שלו הייתה אומרת לו כל בוקר: “אתה ילד מיוחד, אהרן. אתה תאיר איפה שתהיה” אבל עכשיו, בתוך החיידר החדש הזה, היה לו קשה מאוד להאמין בזה.


החולצה שלו הייתה תמיד נקיה ומגוהצת בצורה מושלמת. אמא שלו, שידיה תמיד היו עסוקות, גיהצה אותה כל בוקר בקפידה – אולי בתקווה שאם הוא ייראה מסודר, יהיה לו קל יותר למצוא חברים. אבל הילדים בכיתה ראו בזה משהו מוזר. הם לבשו בגדים רגילים, לפעמים מקומטים, לפעמים לא תואמים. החולצה המושלמת של אהרן רק חיזקה את הרגשת הזרות. כאילו הוא משדר: “אני לא שייך.”


בהתחלה כשהגיע לחיידר, עוד ניסה לדבר עם חברים שם, לספר משהו. אבל הילדים האחרים היו מסתכלים עליו בלעג, ואז מתלחששים ביניהם. הוא שמע את הלחישות. לא תמיד הבין את כולן, אבל הבין מספיק. מספיק כדי לדעת שמדברים עליו.


וכל הפסקה – כל הפסקה! – הוא היה יושב בפינה, לבד, ומוציא את קופסת הפלסטיק שלו. בתוכה היה תמיד כריך גבינה לבנה, חתוך לשניים בדיוק שווה, ובתוך כל אחד מהחצאים שורה של זיתים ירוקים. תמיד אותם זיתים. תמיד אותה הקפדה. הוא היה לוקח ביס קטן, לועס לאט־לאט, לא כי היה רעב – אלא כדי להרגיש שיש לו מה לעשות. הוא פחד מהרגע שבו האוכל ייגמר. כי אז לא תהיה לו שום סיבה להישאר לשבת. ואז – מה יעשה? יעמוד לבד? יטייל במסדרון לבד? יבהה בילדים משחקים?


לפעמים הוא היה מרגיש שהלב שלו רוצה לבכות. אבל הוא לא בכה. לא ליד כולם. רק בערב, מתחת לשמיכה. שם, רק שם, היה מרשה לדמעות ליפול. אבל אפילו אז – בשקט. למה אף אחד לא משחק איתי? לא שואל אותי למה אתמול לא באתי לכיתה?? למה לא אוהבים אותי כאן?

ChatGPT Image Jul 24, 2025, 10_30_54 AM.png

המלמד, הרב בלוי, היה טוב לב. הוא השתדל לעזור, לשים אותו ליד ילדים חדשים בכל פעם, אולי תיווצר חברות. אבל כמעט תמיד, כשהגיע תורו של אהרן להחליף מקום – היה שקט מוזר. מין רחש כזה. מישהו היה לוחש משהו. ובסוף – אהרן שוב מצא את עצמו יושב לבדו, ליד הקיר. קרוב למדפי החומשים. רחוק מהלב של הכיתה. אף אחד לא היה מעוניין לשבת ליד הילד הזה, שעליו כל הילדים לועגים.


הוא היה מסתכל על הילדים, איך הם צוחקים, מתווכחים, משתעשעים. ואילו הוא – לבד. לפעמים דמיין שהוא שקוף, כמו אוויר. הוא נמצא, אבל אף אחד לא רואה אותו באמת.


בכל פעם שהיה צריך לקרוא בקול – שפתיו רעדו. הוא פחד שיטעה. פחד שיצחקו. לפעמים האותיות התבלבלו לו. הפה יבש. והמילים – לא יצאו חלק. הוא ידע שהוא יודע, אבל הפחד שיתקע, שיגמגם – עצר אותו. והוא שמע את הלחישות, את הגיחוכים, גם אם היו חלשים. הם היו מספיק חזקים כדי לפגוע.


ואז הגיע חיים דוד.


חיים דוד ברנשטיין היה ההפך הגמור מאהרן. הוא היה מרכז הכיתה. חכם, שמח, חרוץ, עם חיוך רחב שכולם אהבו. אפילו המלמד הקשוח של הצהריים היה נמס כשהוא היה שר “אהבת תורה” בלחן חדש שהמציא. כל הילדים רצו לשבת לידו. הוא ידע להקשיב, ידע לעזור, אבל הוא היה עסוק. כל כך עסוק. והוא – לא ראה את אהרן.


עד לאותו יום.


זה היה שיעור גמרא. המלמד חילק דפים. לדף של אהרן היה קרע. הוא ניסה לחבר אותו עם מהדק סיכות שהיה לו בקלמר. אל לא ממש הצליח בזה. פתאום – חיים דוד קם, הלך לשולחן של המלמד, לקח דבק סלוטייפ, התכופף ליד אהרן והדביק לו את הדף בזהירות. בלי לומר מילה. אהרן לחש "תודה." חיים דוד רק חייך קלות וחזר למקומו.


ומשהו קרה.


למחרת בהפסקה, כששיחקו טאקי, חיים דוד הניח יד על כתפו של אהרן ואמר: “רוצה להצטרף?”


הלב של אהרן דפק מהר. הוא לא ידע לשחק. הוא לא זכר את הצבעים. והוא באמת טעה ומאוד מהר הפסיד. כמה ילדים צחקו. אבל חיים דוד רק עשה בידו “ששש” והמשיך לשחק כאילו כלום. ואחר כך חילק וופל שוקולד שהיה לו בתיק. חצי אחד – הוגש לאהרן. וזה... שינה הכל.


ChatGPT Image Jul 24, 2025, 10_30_47 AM.png
אהרן הרגיש כאילו השמש זרחה בתוך הלב שלו. פתאום – הוא לא היה לבד. פתאום – מישהו ראה אותו.


באותו ערב, כשחזר הביתה, אמא שלו אמרה: “מה קרה? אתה נראה אחר.” והוא רק חייך. חיוך קטן. אבל מלא אור.


אבל לא הכול היה קל. יוסי לנדאו – שידע להצחיק ולהרעיש – אמר בקול: “המלך מצא לו קבצן!” והילדים צחקו. לא חזק. אבל מספיק.


אהרן הוריד את הראש. הבושה חזרה. כאילו הרגע היפה מאתמול – נמחק.


אבל חיים דוד קם. נעמד מול יוסי ואמר בשקט ובביטחון: “דיבורים כאלה לא בכיתה שלנו.” והמלמד שמע ושיבח. והכיתה שתקה. וחשבה.


ואז – דברים התחילו להשתנות.


כשאהרן גילה יום אחד לחיים דוד, שבחופש סבא שלו לימד אותו קליגרפיה – לכתוב אותיות יפות כמו סופר סת”ם – חיים דוד מיד תלה שלט: “בואו ללמוד מאהרן!” והילדים באו. ובכל יום בהפסקה הגדולה – אהרן הדריך בכתיבה קליגרפית את הילדים. חיים דוד ישב לידו, הסתכל בהתפעלות, ואהרןכל כך שמח. הוא הרגיש שהוא נותן. שהוא חשוב.


במסיבת החומש – כל האולם היה מקושט בכתובות שהוא עזר לצייר. והוא קיבל תעודה. ומחיאות כפיים. ויוסי לנדאו – אפילו הוא חייך.


במירון, בטיול השנתי של הכיתה, אהרן התחיל לשיר מה שתמיד הם היו שרים בטיולים, כשהיה בחיידר בבני ברק. חיים דוד הצטרף, ולאט־לאט גם שאר הילדים עד שכל האוטובוס התמלא בשירת ילדים צוהלת. הוא הפך להיות זה שמחכים לשמוע ממנו עוד, שיש לו סיפורים ורעיונות מעניינים, שהביא איתו מבני ברק. זה היה רגע שבו לא רק הוא הרגיש שייך – אלא כל הכיתה הרגישה את זה גם.

ChatGPT Image Jul 24, 2025, 10_30_42 AMמ.png

בלילה, בנסיעה חזור, פנה אליו לפתע חיים דוד, ואמר לו: “חשבתי שאני עוזר לך, אבל בסוף אני לומד ממך” – אהרן הרגיש שדמעה של התרגשות מתגלגלת לו על הלחי, ואמר לחיים דוד "אני לא אשכח לך לעולם את מה שעשית למעני".


בסוף השנה, במסיבת סיום הגדולה, קראו בשמו: “פרס חברותא למופת – אהרן!”

ומיד אחריו: “פרס מנהיגות – חיים דוד!”
והם עלו יחד לבמה. כתף נוגעת בכתף. עיניים נוצצות.


והכיתה מחאה כפיים. ואמא של אהרן – מחתה דמעה.


ChatGPT Image Jul 24, 2025, 10_30_38 AMמ.png
וגם כשהם גדלו, ואהרן הפך לתלמיד חכם גדול, וחיים דוד למשגיח בישיבה קטנה, בכל פעם שחיים דוד סיפר לתלמידים צעירים על חסד – הוא אמר: “פעם אחת, ילד הושיט יד במשחק. והוא לא ידע – שהוא בעצם הוציא ילד אחר מהצל אל האור.”

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה