לתשומת לב הנקדנים - אם זה מקצועכם היחיד ייתכן שתצטרכו למצוא בקרוב מקור פרנסה אחר

  • הוסף לסימניות
  • #41
לא נראה לי שתוכנה תעשה יותר מדויק מבן אדם
הגהה על הטעויות יכול להיות יותר זמן מאשר הקלדה מחדש!
 
  • הוסף לסימניות
  • #43
לא נראה לי שתוכנה תעשה יותר מדויק מבן אדם
הגהה על הטעויות יכול להיות יותר זמן מאשר הקלדה מחדש!
אם התכנה תעשה מדויק 'כמו בן אדם' ולא 'יותר מבן אדם' זה יהיה הישג עצום...
ועל איזה נתון מדעי מסתמכת ההשערה של 'לא נראה לי'? מי שמספר על התכנה הוא פרופסור שהתחום המקצועי שלו הוא בינה מלאכותית.
 
  • הוסף לסימניות
  • #44
אחרי ההרצאה הרובוטית בכנס, הכל כבר יכול להיות... :)
 
  • הוסף לסימניות
  • #45
בנטפרי למשל, התבססו על מחקרים שמוכיחים שאין תחליף ליכולות האנושיות.
בדיקת התמונות אנושית ולא ממוחשבת מהסיבה הזו.
יפה. להשערתי - לצורך סינון תמונות אוטומטי יש צורך להזין תכנה מהסוג שציין הפרופסור בהרבה הרבה יותר קבצי תמונות מאשר מסד הקבצים הדרוש לסינון מלל (שגם הוא אמור להיות עצום, כפי שציינו כבר). אגב, ניתן לראות בנטפרי את ההבדל בין סינון התמונות לבין סינון הטקסטים הנעשה ע"י רובוט (ונתקלתי במקרים מגוחכים, שהרובוט סינן פסוקים מהתנ"ך אבל השאיר דברי כפירה). בכל אופן, אשמח לקבל נתונים מדעיים הסותרים את דברי הפרופסור המצוטט.
 
  • הוסף לסימניות
  • #48
היא לא קשורה לפרופסור יותר מאשר לכל אחד אחר. מי שכתב את הפוסט הביא את זה כחלק מההסבר על בינה מלאכותית.
התכוונתי
שגם לו יצוייר שיש דבר כזה
איך אב טיפוס של טכנולגיות חדישות של גוגל
שהושקעו בהם סכומי עתק
יגיעו לשימושו של איזה פרופסור בשביל לההדיר כתבי יד?
מסתבר שהוא רחוק שנות אור מהגעה לטכנולוגייה זו
 
  • הוסף לסימניות
  • #49
התכוונתי
שגם לו יצוייר שיש דבר כזה
איך אב טיפוס של טכנולגיות חדישות של גוגל
שהושקעו בהם סכומי עתק
יגיעו לשימושו של איזה פרופסור בשביל לההדיר כתבי יד?
מסתבר שהוא רחוק שנות אור מהגעה לטכנולוגייה זו
איפה הוזכרה גוגל בכתבה?
מה שהוזכר זה העיקרון, וכל אחד יכול להשתמש בו בתחום אחר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #50
איפה הוזכרה גוגל בכתבה?
מה שהוזכר זה העיקרון, וכל אחד יכול להשתמש בו בתחום אחר.
ההתקדמות שהושגה בבינה המלאכותית
היא בתוכנה שמפותחת על ידי חברת גוגל
לא נראה לי שההתקדמות הזו פתוחה לאי מי
ואם מדברים סתם על בינה מלאכותית זה סיפור ישן
וקשה להאמין שיצא מז משהו כמו שמתואר בכתבה
 
  • הוסף לסימניות
  • #51
ההתקדמות שהושגה בבינה המלאכותית
היא בתוכנה שמפותחת על ידי חברת גוגל
Says who?

אני מעתיק מתוך ויקיפדיה:
"משה קוֹפֶּל הוא פרופסור למדעי המחשב באוניברסיטת בר-אילן.

משה קופל נולד בניו יורק למשפחה של חסידי גור. קיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת ניו יורק, ואחר כך הצטרף למכון למחקר מתקדם בפרינסטון.

עוסק בלמידה חישובית וביישומיה לאחזור מידע טקסטואלי. בין מחקריו: ניתוח סטטיסטי ממוחשב של טקסטים, לשם זיהוי מאפייני הכותב. קבוצת מחקר בראשותו פיתחה אלגוריתם שמחלק כל מקור ספרותי למספר חלקים נתון לפי הסגנון הספרותי."
 
  • הוסף לסימניות
  • #52
Says who?

אני מעתיק מתוך ויקיפדיה:
"משה קוֹפֶּל הוא פרופסור למדעי המחשב באוניברסיטת בר-אילן.

משה קופל נולד בניו יורק למשפחה של חסידי גור. קיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת ניו יורק, ואחר כך הצטרף למכון למחקר מתקדם בפרינסטון.

עוסק בלמידה חישובית וביישומיה לאחזור מידע טקסטואלי. בין מחקריו: ניתוח סטטיסטי ממוחשב של טקסטים, לשם זיהוי מאפייני הכותב. קבוצת מחקר בראשותו פיתחה אלגוריתם שמחלק כל מקור ספרותי למספר חלקים נתון לפי הסגנון הספרותי."
אשריו
בכתבה מתואר שזהו הסבר של פרופסר קופל להתקדמות שהושגה על ידי
התוכנה אלפא-גו-זירו שהיא תוכנה של גוגל (למשחק הגו)
 
  • הוסף לסימניות
  • #53
שמעתי את זה מחבר לפני שנים. לצערי לא זוכר איפה ומתי.
היה לפני כמה שנים תחקיר שנמצא ביוטיוב תחת הכותרת השמדה עצמית.
היה שם כתבה על המדפסות שלא עובדות ללא סיבה נראית לעין וגם מעל הגבלת 1000 שעות במנורות ליבון.
 
  • הוסף לסימניות
  • #54
ההתקדמות שהושגה בבינה המלאכותית
היא בתוכנה שמפותחת על ידי חברת גוגל
לא נראה לי שההתקדמות הזו פתוחה לאי מי
ואם מדברים סתם על בינה מלאכותית זה סיפור ישן
וקשה להאמין שיצא מז משהו כמו שמתואר בכתבה
מסקרן אותי אם יש איזושהי התקדמות מדעית או טכנולוגית שאפשר לשמור היום בסודי סודות בלי שתגיע למי שזה מעניין אותו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #55
מסקרן אותי אם יש איזושהי התקדמות מדעית או טכנולוגית שאפשר לשמור היום בסודי סודות בלי שתגיע למי שזה מעניין אותו.
א כן
ב זה מוגן על ידי זכויות יוצרים
בוא נראה מי ינסה להתמודד מולם
 
  • הוסף לסימניות
  • #56
למשל, בעוד שבוע שבועיים תעלה תוכנה שיכולה לנקד כתב יד במקצועיות רבה מאד. המחשב כבר לא צריך "להבין" אם מדובר בזכר, נקבה, עבר, עתיד וכדומה, אלא מכניסים לתוכנה כל הטקסטים שנוקדו כבר, ובהתאם לכך, היא יכולה לקחת כל טקסט ולנקד אותה בדיוק מושלם.
הדד-ליין נגמר. איפה התוכנה?
 
  • הוסף לסימניות
  • #57
בטח התוכנה תדע גם לנקד ארמית וכד'...
נו, מספיק עם השטויות האלו. דמיונות.
חגי, הכל בסדר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #59
לא הבנתי, מי הבטיח, מערכת אוצר החכמה או אחד הניקים שם?
יש קישור?
 
  • הוסף לסימניות
  • #60
לא הבנתי, מי הבטיח, מערכת אוצר החכמה או אחד הניקים שם?
יש קישור?
מישהו באוצר החכמה הביא דברי פרופסור שהבטיח... אין לי קישור, כי ה'אוצר' חסום לי. בני העביר לי את הפוסט משם ככתבו וכלשונו (הפוסט הראשון באשכול זה). כמדומני שלאחד המגיבים פה באשכול האתר ההוא פתוח. אם יתרצה לברר שם - מה טוב. אם לא - אטריח את בני.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

לאחרונה נודע לי שיש לבן שלי בכיתה ילד שמנודה מאוד בחברה.
עוד יותר היה לי עצוב לדעת שגם הבן שלי משתף עם זה פעולה.

לא אלאה אתכם בדברים, רק אומר שדיברתי עם הבן שלי (בן 8) על הנושא, הסברתי לו מה עובר על הילד ועודדתי אותו להזמין אותו אליו ולשתף אותו במשחקים, ותודה לה' זה עבד.

אמא של אותו ילד התקשרה אלי בהתרגשות גדולה ואמרה לי "עשיתם דבר גדול!".

כדי שזה יחזיק מעמד, כתבתי סיפור בעזרת צ'אט GPT, ויצרתי תמונות לסיפור, על מנת לעזור לילד שלי להבין טוב יותר את הדברים, איך הילד הרגיש כשהיה לבד, ועד כמה זה שמשתפים אותו בכיתה בדברים, משמעותי עבור הילד הזה.

הסיפור וגם התמונות לא מושלמים, למרות ששיפצרתי לא מעט, אבל את העבודה הם עושים!

כל מי שמעוניין לקחת ולספר לילדים שלו כדי לרכך להם את הלב, ולפתוח להם את העיניים לילדים שסביבם, קדימה!
אנחנו בתור הורים יכולים לעזור כל כך לילדים שלנו להיות אכפתיים ואמפטיים יותר ולשנות את החיים שלהם עצמם ושל כל הסובבים אותם.



הסיפור

אהרן עמד לבד במסדרון של כיתה ד’, ליד וו המעילים. כל שאר הילדים רצו, קפצו, דיברו וצחקו. הרצפה רעדה מעט מהרעש של ארבעים זוגות נעליים שחזרו מהפסקת עשר. אבל הוא – רק עמד שם. החזיק את המעיל שלו חזק־חזק, כאילו הוא מגן עליו מפני כל העולם. הוא לא ידע בדיוק ממה הוא מפחד – אבל הרגיש שכל תזוזה שלו תגרום לכולם להסתכל. כל מבט, כל לחשוש קטן מאחורי הגב – כאילו מדביק לו מדבקה של “אחר”.


ChatGPT Image Jul 24, 2025, 10_31_00 AM.png
הוא ידע שהוא שונה. אינו אהוב עליהם. הוא ראה את זה בעיניים של הילדים האחרים, גם כשהם ניסו להסתיר. הוא הרגיש את זה בלחישה של המילים כשהיה עובר לידם. הוא שמע. הוא הבין.


הוא הגיע רק לפני חודש מבני־ברק. הבית שם היה קטן מידי בשבילם, והם החליטו לעבור דירה וגם עיר, לירושלים. אמא שלו הייתה אומרת לו כל בוקר: “אתה ילד מיוחד, אהרן. אתה תאיר איפה שתהיה” אבל עכשיו, בתוך החיידר החדש הזה, היה לו קשה מאוד להאמין בזה.


החולצה שלו הייתה תמיד נקיה ומגוהצת בצורה מושלמת. אמא שלו, שידיה תמיד היו עסוקות, גיהצה אותה כל בוקר בקפידה – אולי בתקווה שאם הוא ייראה מסודר, יהיה לו קל יותר למצוא חברים. אבל הילדים בכיתה ראו בזה משהו מוזר. הם לבשו בגדים רגילים, לפעמים מקומטים, לפעמים לא תואמים. החולצה המושלמת של אהרן רק חיזקה את הרגשת הזרות. כאילו הוא משדר: “אני לא שייך.”


בהתחלה כשהגיע לחיידר, עוד ניסה לדבר עם חברים שם, לספר משהו. אבל הילדים האחרים היו מסתכלים עליו בלעג, ואז מתלחששים ביניהם. הוא שמע את הלחישות. לא תמיד הבין את כולן, אבל הבין מספיק. מספיק כדי לדעת שמדברים עליו.


וכל הפסקה – כל הפסקה! – הוא היה יושב בפינה, לבד, ומוציא את קופסת הפלסטיק שלו. בתוכה היה תמיד כריך גבינה לבנה, חתוך לשניים בדיוק שווה, ובתוך כל אחד מהחצאים שורה של זיתים ירוקים. תמיד אותם זיתים. תמיד אותה הקפדה. הוא היה לוקח ביס קטן, לועס לאט־לאט, לא כי היה רעב – אלא כדי להרגיש שיש לו מה לעשות. הוא פחד מהרגע שבו האוכל ייגמר. כי אז לא תהיה לו שום סיבה להישאר לשבת. ואז – מה יעשה? יעמוד לבד? יטייל במסדרון לבד? יבהה בילדים משחקים?


לפעמים הוא היה מרגיש שהלב שלו רוצה לבכות. אבל הוא לא בכה. לא ליד כולם. רק בערב, מתחת לשמיכה. שם, רק שם, היה מרשה לדמעות ליפול. אבל אפילו אז – בשקט. למה אף אחד לא משחק איתי? לא שואל אותי למה אתמול לא באתי לכיתה?? למה לא אוהבים אותי כאן?

ChatGPT Image Jul 24, 2025, 10_30_54 AM.png

המלמד, הרב בלוי, היה טוב לב. הוא השתדל לעזור, לשים אותו ליד ילדים חדשים בכל פעם, אולי תיווצר חברות. אבל כמעט תמיד, כשהגיע תורו של אהרן להחליף מקום – היה שקט מוזר. מין רחש כזה. מישהו היה לוחש משהו. ובסוף – אהרן שוב מצא את עצמו יושב לבדו, ליד הקיר. קרוב למדפי החומשים. רחוק מהלב של הכיתה. אף אחד לא היה מעוניין לשבת ליד הילד הזה, שעליו כל הילדים לועגים.


הוא היה מסתכל על הילדים, איך הם צוחקים, מתווכחים, משתעשעים. ואילו הוא – לבד. לפעמים דמיין שהוא שקוף, כמו אוויר. הוא נמצא, אבל אף אחד לא רואה אותו באמת.


בכל פעם שהיה צריך לקרוא בקול – שפתיו רעדו. הוא פחד שיטעה. פחד שיצחקו. לפעמים האותיות התבלבלו לו. הפה יבש. והמילים – לא יצאו חלק. הוא ידע שהוא יודע, אבל הפחד שיתקע, שיגמגם – עצר אותו. והוא שמע את הלחישות, את הגיחוכים, גם אם היו חלשים. הם היו מספיק חזקים כדי לפגוע.


ואז הגיע חיים דוד.


חיים דוד ברנשטיין היה ההפך הגמור מאהרן. הוא היה מרכז הכיתה. חכם, שמח, חרוץ, עם חיוך רחב שכולם אהבו. אפילו המלמד הקשוח של הצהריים היה נמס כשהוא היה שר “אהבת תורה” בלחן חדש שהמציא. כל הילדים רצו לשבת לידו. הוא ידע להקשיב, ידע לעזור, אבל הוא היה עסוק. כל כך עסוק. והוא – לא ראה את אהרן.


עד לאותו יום.


זה היה שיעור גמרא. המלמד חילק דפים. לדף של אהרן היה קרע. הוא ניסה לחבר אותו עם מהדק סיכות שהיה לו בקלמר. אל לא ממש הצליח בזה. פתאום – חיים דוד קם, הלך לשולחן של המלמד, לקח דבק סלוטייפ, התכופף ליד אהרן והדביק לו את הדף בזהירות. בלי לומר מילה. אהרן לחש "תודה." חיים דוד רק חייך קלות וחזר למקומו.


ומשהו קרה.


למחרת בהפסקה, כששיחקו טאקי, חיים דוד הניח יד על כתפו של אהרן ואמר: “רוצה להצטרף?”


הלב של אהרן דפק מהר. הוא לא ידע לשחק. הוא לא זכר את הצבעים. והוא באמת טעה ומאוד מהר הפסיד. כמה ילדים צחקו. אבל חיים דוד רק עשה בידו “ששש” והמשיך לשחק כאילו כלום. ואחר כך חילק וופל שוקולד שהיה לו בתיק. חצי אחד – הוגש לאהרן. וזה... שינה הכל.


ChatGPT Image Jul 24, 2025, 10_30_47 AM.png
אהרן הרגיש כאילו השמש זרחה בתוך הלב שלו. פתאום – הוא לא היה לבד. פתאום – מישהו ראה אותו.


באותו ערב, כשחזר הביתה, אמא שלו אמרה: “מה קרה? אתה נראה אחר.” והוא רק חייך. חיוך קטן. אבל מלא אור.


אבל לא הכול היה קל. יוסי לנדאו – שידע להצחיק ולהרעיש – אמר בקול: “המלך מצא לו קבצן!” והילדים צחקו. לא חזק. אבל מספיק.


אהרן הוריד את הראש. הבושה חזרה. כאילו הרגע היפה מאתמול – נמחק.


אבל חיים דוד קם. נעמד מול יוסי ואמר בשקט ובביטחון: “דיבורים כאלה לא בכיתה שלנו.” והמלמד שמע ושיבח. והכיתה שתקה. וחשבה.


ואז – דברים התחילו להשתנות.


כשאהרן גילה יום אחד לחיים דוד, שבחופש סבא שלו לימד אותו קליגרפיה – לכתוב אותיות יפות כמו סופר סת”ם – חיים דוד מיד תלה שלט: “בואו ללמוד מאהרן!” והילדים באו. ובכל יום בהפסקה הגדולה – אהרן הדריך בכתיבה קליגרפית את הילדים. חיים דוד ישב לידו, הסתכל בהתפעלות, ואהרןכל כך שמח. הוא הרגיש שהוא נותן. שהוא חשוב.


במסיבת החומש – כל האולם היה מקושט בכתובות שהוא עזר לצייר. והוא קיבל תעודה. ומחיאות כפיים. ויוסי לנדאו – אפילו הוא חייך.


במירון, בטיול השנתי של הכיתה, אהרן התחיל לשיר מה שתמיד הם היו שרים בטיולים, כשהיה בחיידר בבני ברק. חיים דוד הצטרף, ולאט־לאט גם שאר הילדים עד שכל האוטובוס התמלא בשירת ילדים צוהלת. הוא הפך להיות זה שמחכים לשמוע ממנו עוד, שיש לו סיפורים ורעיונות מעניינים, שהביא איתו מבני ברק. זה היה רגע שבו לא רק הוא הרגיש שייך – אלא כל הכיתה הרגישה את זה גם.

ChatGPT Image Jul 24, 2025, 10_30_42 AMמ.png

בלילה, בנסיעה חזור, פנה אליו לפתע חיים דוד, ואמר לו: “חשבתי שאני עוזר לך, אבל בסוף אני לומד ממך” – אהרן הרגיש שדמעה של התרגשות מתגלגלת לו על הלחי, ואמר לחיים דוד "אני לא אשכח לך לעולם את מה שעשית למעני".


בסוף השנה, במסיבת סיום הגדולה, קראו בשמו: “פרס חברותא למופת – אהרן!”

ומיד אחריו: “פרס מנהיגות – חיים דוד!”
והם עלו יחד לבמה. כתף נוגעת בכתף. עיניים נוצצות.


והכיתה מחאה כפיים. ואמא של אהרן – מחתה דמעה.


ChatGPT Image Jul 24, 2025, 10_30_38 AMמ.png
וגם כשהם גדלו, ואהרן הפך לתלמיד חכם גדול, וחיים דוד למשגיח בישיבה קטנה, בכל פעם שחיים דוד סיפר לתלמידים צעירים על חסד – הוא אמר: “פעם אחת, ילד הושיט יד במשחק. והוא לא ידע – שהוא בעצם הוציא ילד אחר מהצל אל האור.”

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה