סיפור/טור בהמשכים

[חיים V]

@אשר שרבר
אולי תכתוב תקציר מגרה טרם הפסקה/התוכן.
"על החיים הלא פשוטים שמוישי עבר בהיכל הישיבה הגדולה, בין חברים לא מוכרים, בצל הבדידות, בלילות הדוממים, והפחד מהלא נודע"

 

[אשר שרבר]

@אשר שרבר
אולי תכתוב תקציר מגרה טרם הפסקה/התוכן.
"על החיים הלא פשוטים שמוישי עבר בהיכל הישיבה הגדולה, בין חברים לא מוכרים, בצל הבדידות, בלילות הדוממים, והפחד מהלא נודע"

תודה
בגלל זה הפסקתי, לא הצלחתי לכתוב תקציר לעלילה
ניסיתי לתאר את ההווי, וזו היתה טעות, כי את ההווי אי אפשר לספר בלי תוכן, ואז יצרתי איזשהו תוכן לכל פרק, יש לי עוד שלושה ארבעה פרקים בסגנון, וזה לא ממריא לי בראש.



אני מבין שאתה מתכוון לסגנון כזה
אבל זה לא ממריא לעלילה של ממש:


נחום

הוא חפן בידו את הדשא הלח מן הטל.

השמש כבר שקעה אי שם מאחורי הרי נפתלי, גוו הרעיד קלות מהרוח שהפכה לקרירה משהו, הוא משך את קצות אצבעותיו מן המים, שגם הם כבר החלו להצטנן.

הוא כאן כבר מהצהריים, לא יודע מה יהיה בהמשך. הוא יודע שאמא דואגת, אבל הוא לא יתקשר.

היא לא התקשרה.

אחרי המלחמה של הבוקר, על זמן קריאת שמע, היא אמרה לו, בכעס, לך, אני לא רוצה אותך כאן. כך בפשטות, כאילו הוא איזה ילד פנימייה, שהמדריך מאס בו, הוא יודע שהיא לא התכוונה באמת, אבל לו זה הספיק.

הוא יודע שהיא אוהבת אותו. לפחות מקווה, אבל עכשיו הוא כבר לא בטוח.

אתמול הם רבו על הצבע של העניבה, ושלשום על אורך הצ'ופ שלו. להתגלח, היא כבר מזמן נכנעה. אבל הוא ידע שהיא לא לגמרי סלחה לו על זה.

היא הגיעה מבית הונגרי, שלא ידע פשרות. סבא שלו אמר פעם בהלצה, 'שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אמך' וסבא שאל, תורה מאמא ומוסר מאבא? וענה בדרך צחות, ערב פסח אמא אומרת את התורות ואבא רק אומר את המוסר. כך היה גם בכל ענייני ההנהגות אצלם, יש תורה מאמא. ולא, לא מתווכחים על זה. הוא ידע, אבל זה היה חזק ממנו. מזל שאבא כבר החליט להותיר את החליפה הארוכה מאחור, הוא לא יודע איך היה שורד את זה.

האמת, כשהוא חושב על זה, ככה על הדשא. זה לא כל כך בוער בו. העיקרון מפריע לו, מפריע לו שהיא לא מבינה בזה והיא אומרת לו דעות. לפני חודש הם התווכחו שוב על משהו, הוא לא בדיוק זוכר.

אז אבא עוד ניסה להסביר לה שנחום כבר בחור גדול, וזה לא לעניין. הוא חשב שהיא תבין, ואחר כך הביט באבא כמצפה לאיזשהו אישור. כלום. אבא גיבה מיד את אמא ויישר קו.

אולי גם הוא חושש ממנה, חלפה בו מחשבה. זה היה נראה לו מוזר.

אבא? החזק, הגדול, שבבית הכנסת כלם מכבדים. וגם אמא מעריצה. שהתלמידים מביטים בו בהערצה, מפחד מאמא? חושש?

הוא נזכר באיזה פתגם על תאצ'ר, "כל אנגליה רועדת מתאצ'ר, ואת הברזל מפחדת מעכבר". אבל זה לא עזר לו הרבה, תכלס' הוא נשאר איתה בכסאח. אבל עכשיו היא הגזימה, לא אכפת לי חשב, שתאכל ת'לב, שתתחנן, אני אראה לה מה זה, אבל היא היתה הונגריה.

היא לא הרימה טלפון מממתי שעזב את הבית, מרחוק מנצנצים היישובים שאצל הגבול, והוא לבד על הדשא הלח. מנסה לערוך לעצמו איזה מאזן של מה עושים עכשיו.

הנה המספר של אבא על הצג, הוא סינן אותו. שיחכו. הוא מכיר את זה. היא לא מתקשרת. אבא בטוח ביקש ממנה להתקשר, אבל בסוף כנראה נכנע.

היא בטוח מאחוריו רוצה לשמוע, שתחכה.

בפעם הרביעית שאבא ניסה, הוא הרים.

הלו? שמע את הקול של אבא קצת מרוט, עייף. זה לא זמן למלחמות, חשב נחום, ערב פסח, מסכן.

כן, הוא ענה. מה נשמע? בסדר. איך אתה מרגיש? בסדר. מה קורה? בסדר.

אה אההממ מה התוכניות שלך להיום? לא יודע, נראה. בכל זאת? אולי אשן אצל חבר, או שאחזור לישיבה, נראה. הוא מתח את המקסימום מבחינתו.

ולמה לא תחזור הביתה? שאל אבא.

הביתה? אמא אמרה שאני אלך, הלכתי.

אהה אמממ אני מבין, אמממ אבל אתה יודע שהיא לא באמת התכוונה. כן אני יודע. הוא ענה.

רק לזה היא לא התכוונה או גם לכל מה שהיא אומרת לי כל הזמן היא לא מתכוונת?

נחום. אני מבקש, אמר בחומרה. ופתאום, כאילו נזכר בסיטואציה. שינה לטון רגוע ואפילו קצת מתחנן, קצת מתחנחן.

נחום, תראה, אתה יודע שאמא אהמממ קצת קשה לה השינויים שלך. היא נורא אוהבת אותך, כאילו הוא מקריא מאיזה דף מסרים שקיבל.

אני לא בטוח, אמר נחום. זה בסדר, אבא, אני אשאר כאן לכמה ימים, יהיה בסדר.

הוא לא ידע היכן יבלה את הלילה, אבל נרדם כך על הדשא שעל גדות הנחל, לא ענה לטלפונים.

בבוקר מוקדם השמש ממזרח סנוורה אותו, הוא לא הבין מה היה לו, הצצה בטלפון הבהירה לו שהוא באחוזי הבטריה האחרונים. ושתים עשרה שיחות שלא נענו. מאבא, כולם מאבא.

שלף מצרורו את זוג התפילין שלו מהנרתיק, והניח.

כמה זמן לא התפללתי בשעה כזו, חשב לעצמו, איזו תפילה טהורה, זכה. הרגיש קרוב כל כך. הרגיש שייך, קשור, מחובר, נקי כל כך. הוא חלץ את תפיליו, ושוב אבא על הצג, בוקר טוב נחום מה נשמע? בסדר, איך עבר הלילה? ברוך השם. אתה בטוח? כן. ולא ידע למה הטון שלו קצת יותר מפוייס. אולי הוא אבא שלא מוותר עליו, אולי שיחה עם בורא עולם כשהנצה השמש.

אבל נראה לו שאם אמא תתקשר, הוא כבר יענה לה, הוא ידע שגם היא תתקשר בסוף.

כתבתי בעבר

 

[חיים V]

אתה כותב טוב,
לא התכוונתי לסגנון הזה. התכוונתי לתת רקע קצר לפני שמתחילים לספר על ההווי והרקע יגרום לרצון טוב לדעת מה קרה.. שם.. (למה שאני יכנס להווי הישיבתי ולא למשל להווי בחיק חברי הוותיקים? צריך סיבה ל... בספר יש את החידה שממנה מתחילים, החידה תופסת את הקורא ולא נותנת לו לעזוב עד שלא יכנס עמוק לספר. כך גם צריך להיות בכל יצירה אחרת).
גם הווי יכול לשמש כספר טוב, ("סיפורים ועובדות מהווי הישיבתי"), מי שמזדהה או רוצה להתרגש מחדש ספרך יתאים לו.
אך תן לקורא את החשק והרצון לקרוא.

כמה המלצות,
תשאר עם הסגנון הקודם, הוא טוב, אך תשכתב אותו. הוא זקוק לשכתוב של כשלוש פעמים לפחות. תמעט בפסיקים, עדיף כתיבה רצה...
תכתוב כמספר למשהו מהצד את החוויות שלך מהישיבה בה אתה לומד.
אל תנסה לחכות סופרים וספרים אחרים זה יכול לקלקל לך את הסגנון האישי המוצלח הזה שיש לך.
תן כותרות מפתח לכל מספר שורות(או ככותרת בפני עצמה והתוכן ירד שורה או הדגשת המילים בתחילת השורה הראשונה): למשל, "מוישי משיעור א מתקבל ע"י חבר וותיק", "מושי בשיחה חשאית על מה שהמשגיח מתכנן לעשות עם שיעור א' "
"מושי דרוך לקראת הוועד הראשון שהולך לקבל מהמשגיח". "מושי בשיחת חברים ב11.5 בלילה מחוץ לפנימיה".
חפש שהכותרות יהיו דרמטיות מרתקות ומעניינות (ולכן כדאי גם תקציר דרמטי וסוער תקציר כללי לכל טור/עמוד כפי שכתבתי כנ"ל).
תמנע מדברים מופשטים או שלא מוכרים.

מומלץ לספר/להתמקד בדמות/במקרה שממנה זה יוביל לכמה מחוזות ורוודים בהווי הישיבה. (זה לא קל בהתחלה, יהיה מומלץ לכתוב הרבה נקודות שעולות לך מחיי הישיבה, לאחר מכן לשלב אותם כשביניהם יוביל הדבר המרכזי).

הייתי ממליץ לראות ולקרוא בספרים שנכתבו בעולם הישיבות וכן בספורים של ח. וולדר בקשר לבחורים בתחום הישיבה. זה יתן לך השראה איך לבנות את התוכן שיהיה מרתק.

בהצלחה!!!

 

[cheinanit]

תן כותרות מפתח לכל מספר שורות(או ככותרת בפני עצמה והתוכן ירד שורה או הדגשת המילים בתחילת השורה הראשונה): למשל, "מוישי משיעור א מתקבל ע"י חבר וותיק", "מושי בשיחה חשאית על מה שהמשגיח מתכנן לעשות עם שיעור א' "
"מושי דרוך לקראת הוועד הראשון שהולך לקבל מהמשגיח". "מושי בשיחת חברים ב11.5 בלילה מחוץ לפנימיה".

אם יורשה לי, אביע התנגדות נחרצת לעצה הזו.

 

[חיים V]

למה?
קיים דבר כזה. (כותרות לפי העניין/המהלך).

נשמח להבין

 

[מרשמלו]

@אשר שרבר,
נשבר לך המקש של הנקודה???
נהנתי מהסיפור הזה.(נחום)
אבל, חייב לעבור עריכה של פסיקים ונקודות!
יהיה יותר קל לקרוא.

 

[גדי ישראלי]

אני אדחף, ברשותכם ידידיי היקרים, במאסיביות בלתי אופיינית לי בעליל, ואסחב את הדו-שיח הפורה כאן למחוז שונה ו/או לא שונה כלל ועיקר.
העלילה!!!
כתיבתו של ידידנו, והימצאותו בתוככי עולם הישיבות הינה מקצועית לעילא ולעיל עילא. אבל העלילה יבשה כפירות ט"ו בשבט מיובשים אשר טעמנו מהם לא מזמן, אשתקד ובשנה הקודמת לה.
אני - אעיז להציע עלילה נחמדה וחביבה ברמת הוואי הישיבה שאינה כוללת אלימות, אקדחים, אופנוענים, מעילי עור ורימוני יד/הלם/רסס/ריח/טעם/ויכוח/אין/בואו לא ניסחף, ומכל סוג/מין/גזע/דת/לאום שהוא די בכל אתר ואתר בכלל ואתר פרוג בפרט.
העלילה בקצרה: גיבורי הספר הינה קבוצת בחורים המורכבת ממספר גוני החברה הישיבתית. ה-גיבור של הספר נקרע בין ה-חברה שהם במקרה ו/או שלא במקרה גם 'חברי החדר' שלו. מול ה-למדנים שהם לא במקרה גם החברותות שלו.
סדרי הישיבה מול פיתויי הצ'יקאווע זאכן... ומכאן השמיים הם הגבול. [מעבר לכך, זהו עולם שכולו טוב.]

דעתכם המלומדת והמנומקת, רבותיי?

נ.ב. באם אראה שהרעיון גורם להתלהבות חסרת מעצורים אוכל גם לנסות לפרט את העלילה לפרוטות ו/או לשקלים (תלוי בשער יציג).

 

[אשר שרבר]

נ.ב. באם אראה שהרעיון גורם להתלהבות חסרת מעצורים אוכל גם לנסות לפרט את העלילה לפרוטות ו/או לשקלים (תלוי בשער יציג).

אני כמובן אקפוץ ראשון...

א. אני מסכים שזה היה גרוע מהפרי הטורקי ביותר, ואני שמח שהצלחתי להרטיב מחדש את שמי בעזרתו של נחום..
ב. אני אכן חשבתי בכיוון דומה, כשמוטי משחק בשתי זירות.

קרביץ הלמדן והצ'יקאבער, שבפרקים הבאים שכתבתי, (שגם הם נשארו אנמיים) מריץ אותו לכל מיני הרפתקאות, החל מליל שישי בבני ברק, בתחילת שיעור א', עבור ללג בעומר במירון איפשהו באמצע שיעור א', עד שנוסעים לישיבה בצרפת לחיזוק,אי שם בקיבוץ (וועד רביעי....).

החדר, שמורכב מהצ'אלמר, התיכוניסט, והבניברקי (סליחה מראש) החניוק, ועוד אחד מהפריפריה שלא מצליח להתברג. (ועוד כמה על הדרך..)

אני רציתי בחלומי ליצור עלילה מסויימת שהחניוק לא מסתדר עם התיכוניסט, ודווקא הצ'אלמער זורם (למרות שהוא לא פחות דוס). ומוטי גיבורנו בוחן את עצמו לאן הוא שייך, ואולי לשניהם.
החניוק עוזב, לישיבה פרומערית.
והבחור מהפריפריה מתקלקל.
חלמתי, שהם יפגשו היכן שהוא בעתיד, יפגשו ויסגרו איזה שהוא מעגל (עדיין לא חלמתי איך..).

המסר שלי רצה מאוד להיות, איך מוטי שומר על המסגרת, ומקפיד לא לחצות רחוק מידי את הגבול, למרות שזה לא פעם קורץ, והוא מגרד את הגבולות, אף פעם לא מידי, אפילו שקרביץ עושה את זה בנונשנלטיות, ומראה שאפילו שנוגעים בעץ הדעת, לא קורה כלום. בכל זאת מוטי שומר על עצמו.

משם מה זה לא המריא לי.

ואני מודה לכם על הכיוונים.
אם למישהו יש רעיון איך להתחיל את העלילה הזו, איך לפתח, להוסיף לשפר, מאיזה פרק בחיים שלהם בישיבה להתחיל, אשמח לנסות שוב.
אני באופן אישי מאוד אוהב את הגישוש וההססנות בתחילת ישבה גדולה, הנסיון למצוא דרך, בצד השאיפה האדירה להצליח לימודית. התום, הרגש. לכן התחלתי משם.

@חיים V זה בכוונה הV? קשור להמלצה שלך בסוף?

אבל, חייב לעבור עריכה של פסיקים ונקודות!

כמו שכתבתי, זה סיפור שכתבתי בעבר, לאור ריבוי הדרישה לתוספת נקודות וחלוקה באנטרים, ישתי שוב, וניקדתי.. אם צריך, אוסיף, מה שתגידו.

(עריכה) אני רואה עכשיו שלא העלתי את הגירסה המנוקדת שעמלתי עליה היום, @מרשמלו התאותו להכניס מחדש את המנוקד? אשלח בסייעתו יתברך בפרטי.

בכל מקרה תודה לכולם אני מאוד מעריך.

 

[מרשמלו]

בהחלט!

 

[גדי ישראלי]

חשוב ואפילו חשוב מאד שגיבור הסיפור יווכח ויבין שכשנוגעים בעץ הדעת מתברר שהכל בלוף ומתעוררים חסרי כל.
בלי זה - עיקר חסר מספר. תצטרך לעבוד קשה בכדי להעביר את המסר הזה בצורה הנכונה והמתקבלת על הדעת.

 

[אשר שרבר]

בהחלט

שלחתי תודה

חשוב ואפילו חשוב מאד שגיבור הסיפור יווכח ויבין שכשנוגעים בעץ הדעת מתברר שהכל בלוף ומתעוררים חסרי כל.
בלי זה - עיקר חסר מספר. תצטרך לעבוד קשה בכדי להעביר את המסר הזה בצורה הנכונה והמתקבלת על הדעת.

אני מסכים איתך, למרות שאני לא מתכוון לעץ הדעת ממש, היינו אינטרנט וכאלה, לא רוצה ללכת לכיוון הזה. (למרות שאולי זה גם יבוא) אלא עץ הדעת כמטאפורה למה שקראת צ'יקאבע זאכען. ויציאה מהמסגרת, הרפתקאות מוגזמות.

 

[גדי ישראלי]

מעולם

שלחתי תודה


אני מסכים איתך, למרות שאני לא מתכוון לעץ הדעת ממש, היינו אינטרנט וכאלה, לא רוצה ללכת לכיוון הזה. (למרות שאולי זה גם יבוא) אלא עץ הדעת כמטאפורה למה שקראת צ'יקאבע זאכען. ויציאה מהמסגרת, הרפתקאות מוגזמות.

לא עלתה בדעתי שעץ הדעת זה אינטרנט וכאלה. ובאמת לא מומלץ להגיע רחוק כל כך.
קח בחשבון שספר כזה יעניין ישיבע בוחר'ס אז אין קטע להוציא את האקשניסטים ושוברי המוסכמות כילדים מטומטמים [למרות שהרבה פעמים זו ההתנהגות שלהם] אלא להלך העדינות ע"י הסברה תוך כדי העלילה.
מקווה שהובנתי.
יודע מה? בא נתחיל מזה שאתה צריך לעשות לעצמך סדר ב'השקפה' על כל ענין הצ'יקאב ואז להוריד את זה בעלילה על הצד היותר טוב.
עדיין מקווה שהובנתי.

 

[אשר שרבר]

אל תנסה לחכות סופרים וספרים אחרים זה יכול לקלקל לך את הסגנון האישי המוצלח הזה שיש לך.
תן כותרות מפתח לכל מספר שורות(או ככותרת בפני עצמה והתוכן ירד שורה או הדגשת המילים בתחילת השורה הראשונה): למשל, "מוישי משיעור א מתקבל ע"י חבר וותיק", "מושי בשיחה חשאית על מה שהמשגיח מתכנן לעשות עם שיעור א' "
"מושי דרוך לקראת הוועד הראשון שהולך לקבל מהמשגיח". "מושי בשיחת חברים ב11.5 בלילה מחוץ לפנימיה".

אגב, זה מזכיר לי את זרקור של ימי ילדותי, משהו כמו 30 שנה לאחור, בעיקר לקוראים צעירים יותר, לא כך?
לא זוכר איזה סופרים.
היה גם מי שכתב/ה לפני כל סיפור, ובו יסופר על...

 

[אשר שרבר]

זה המשודרג של @אשר שרבר:

תודה רבה

 

[מרשמלו]

זה המשודרג של @אשר שרבר:

עכשיו זה מאיר!!

 

[חיים V]

אגב, זה מזכיר לי את זרקור של ימי ילדותי, משהו כמו 30 שנה לאחור, בעיקר לקוראים צעירים יותר, לא כך?
לא זוכר איזה סופרים.
היה גם מי שכתב/ה לפני כל סיפור, ובו יסופר על...

זרקור?
פשוט קראתי קטע מקופיא, הצלחת להחזיר אותי אחורה בכמה שנים להווי, על פי הרוח שנשבת זה נכתב...
לא התעמקתי מדי בפוסטים שהעלת;
התרשמתי שרצונך להוציא משהו פשוט/חובבני לכן זרקתי כמה הצעות שיכולים לסייע ולעזר, או יתנו כיוון. (לפעמים גם הצעות שאינם מן המניין הם אלו שמזרימים את הפתרון ההולם).
כעת אני שם לב שאתה הולך על משהו יותר רציני, וכפי איך שמרשמלו העלת - ההצעה אינה היעילה, החלוקה והפסוק הנכון עשו את זה, הרבה.

למי ואיזה גיל אתה פונה? 17, 21, 25 אחר? נשמע שזה לגיל המתבגר - 21 - 23 צודק?

 

[cheinanit]

למה?
קיים דבר כזה. (כותרות לפי העניין/המהלך).

נשמח להבין

זה סגנון עתיק ומיושן - שטוב לו שחלף מן העולם. וכי אנו עוסקים פה בספר עיוני מעמיק שרק כותרות הצד מקלות על המעיין להבין את כוונת הכותב?

כותרת שמקצרת את הקטע הספרותי - מייתרת אותו!

 

[אשר שרבר]

למי ואיזה גיל אתה פונה? 17, 21, 25 אחר? נשמע שזה לגיל המתבגר - 21 - 23 צודק?

פחות או יותר, בכל מקרה לא לכיוון הילדים.

ובכל מקרה אני שמח שהצלחתי להחזיר אותך כמה שנים אחורה להווי הישיבתי, תודה.

 

[אסטרונאוטית]

אל תנסה לחכות סופרים וספרים אחרים זה יכול לקלקל לך את הסגנון האישי המוצלח הזה שיש לך.

התכוונתם לחקות, כן?!

 

[נתיבה]

הסיפור מקסים והכתיבה טובה
ואני לא בעד נקודות (סורי מי שמפריע לו שישים... הן פשוט תקועות באמצע לא ראיתם?...

החדר, שמורכב מהצ'אלמר, התיכוניסט, והבניברקי (סליחה מראש) החניוק, ועוד אחד מהפריפריה שלא מצליח להתברג. (ועוד כמה על הדרך..)

אני רציתי בחלומי ליצור עלילה מסויימת שהחניוק לא מסתדר עם התיכוניסט, ודווקא הצ'אלמער זורם (למרות שהוא לא פחות דוס). ומוטי גיבורנו בוחן את עצמו לאן הוא שייך, ואולי לשניהם.
החניוק עוזב, לישיבה פרומערית.
והבחור מהפריפריה מתקלקל.
חלמתי, שהם יפגשו היכן שהוא בעתיד, יפגשו ויסגרו איזה שהוא מעגל (עדיין לא חלמתי איך..)

וזה קצת מאכזב
קצת צפוי קצת כואב
אולי תתנו טוויסט?
אולי דווקא הפריפרי מצליח בעקשנות ורצון התמדה?
מי אמר שX ליבו טהור ומחשבתו ישרה

מי אמר שמה שאמור לקרות
אכן קרה...?


אוי מתנצלת רואה שהקפצתי משהו ישן
פשוט קצת חדשה כאן...