עזרה אותם אף אחד לא זוכר... (התמודדות עם מחלות נפש)

[מרחבית]

אנחנו מעסיקים בחור מוגבל מטעם אחד הארגונים, זה ממש הצלה גם בשבילו וגם למשפחה שלו ולנו הוא לא מפריע. הוא עוזר לסחוב דברים ולהביא מה שצריך מהמחסן, עושה לו טוב לראות את הכמה שקלים בסוף החודש ולשמוע מחמאות מאיתנו ומהעובדים. מומלץ מאוד.

יש לו מחלת נפש, או שהוא עם ליקוי התפתחותי?
אדם עם מחלת נפש יכול להיות אינטליגנטי ביותר. הגם שתרופות מסוימות עלולות לפגוע בכושרו. ואז זה אסון נוסף עבורו.

 

[מרחבית]

אני מסכימה עם רותי.
כשלמדתי על הפרעות נפש, מה שהכי עזר לי להבין מבין כל ההגדרות היבשות וההתלבטויות של הdsm , זה התיאורים של החולים עצמם.
אולי ספרות יכולה להועיל כאן, כמו בהרבה תחומים אחרים. ספרות כמו של רותי ודבורי, אני מתכוונת.

אחרי שלומדים - הסיפורים הכי עוזרים. לפני כן - הם לא מספיק מובנים, ולא תמיד יודעים מאיזה צד להסתכל עליהם.
ספרות זה טוב. היא יכולה להביא ידע בצורה מעניינת וחיה ולא על מישהו מסוים.

 

[userit]

אחרי שלומדים - הסיפורים הכי עוזרים. לפני כן - הם לא מספיק מובנים, ולא תמיד יודעים מאיזה צד להסתכל עליהם.
ספרות זה טוב. היא יכולה להביא ידע בצורה מעניינת וחיה ולא על מישהו מסוים.

את צודקת. הגדרת היטב. אבל לא נשלח את כולם לעבור קורס בפסיכופתולוגיה בשביל זה.

קראתי פעם ספר על ocd על רקע דתי. ספר שמאד לא אהבתי, אבל הדוגמאות המוצגות נתנו הבנה חדשה לגמרי במקום הדקלום של המאפיינים, נתתי למישהו שרצה להכיר את ההפרעה וזה מאד עזר לו.

(אפרופו ocd, כתבו פה על הפרעות קשות ויש לדעת שocd עלולה להגיע למימדים מבהילים ולהסב המון צער וסבל, לכל הסובבים וכמובן לסובל. משום מה זו הפרעה שאנשים חושבים שהם מבינים, שעושים קצת cbt וגמרנו. לא אצל כולם זה מתבטא רק בעוד כמה נעילות של הדלת.)

 

[ציפופו 1]

יש לו מחלת נפש, או שהוא עם ליקוי התפתחותי?
אדם עם מחלת נפש יכול להיות אינטליגנטי ביותר. הגם שתרופות מסוימות עלולות לפגוע בכושרו. ואז זה אסון נוסף עבורו.

יש לו הפרעה נפשית עם לקוי התפתחותי, בגלל הלקוי ההתפתחותי הוא לא יכול לעשות עבודות מסובכות מדי ויש לו לפעמים התפרצויות של פאניקה בגלל המחלה הנפשית, ועדיין הוא תורם בעבודה, והכי חשוב: מרגיש שתורם המון!

 

[צלילוש]

הוא בסך הכול שונה
ואחר
נכון שהוא
לא בוחר
אבל אפילו
לפעמים
בלילות ובימים
הלב שלו רועש
וגועש
כמוך

ואתה שחושב
שעומד על ההר
מביט מאושר
מצקצק
מתאפק
לא לומר
שאתה לעומת
מושלם

מגלגל ת'עיניים
לוחש "משמיים"
ובטוח שאין
כמותך
כי הכול הרי
בזכותך

ויש כאלה ש"נעבך" נדפקו
כשכולם נכבו -
הם נדלקו
כשכולם בכו -
הם צחקו
בקיצור
הם יוצאים
מן הכלל

אבל חשבת פעם
על אדם
שנושא מזוודה
וכואב לו - היא כבדה
ובמקום להניח
ולהתיישב בקרן רחוב
והכול
לעזוב

הוא מזיע, מתאמץ
נושא על כפיו
שורד בחיייו
ואל אף, ולמרות
אין סוף
המראות
של בלבול
וזלזול
וייאוש
נחוש
הוא עדיין
מפלס את דרכו???

הרי זהו גיבור
כובש ממלכות
ומה
אנו
לעומתו???

 

[חנון]

מעניין אותי אם השמות שהוזכרו כאן הם תורשתי כמו מאניה דיפרסיה / סיכזופרניה ועוד

יתכן שזה מתפרץ הרבה אצל אנשים מופנמים שאוכלים את הלב עד שמתפוצץ?
דיכאון אחרי לידה מתפרץ בד"כ על רקע מטען מהילדות או מתחים בהווה
יש אנשים שחיים שנים עם כדורים שמאזנים אותם ומנהלים אורח חיים רגיל!!!
לאף אחד אין ביטוח שישאר שפוי עד 120!!! הם יכולים להיות אנשים מיוחדים ובנוסף לכך סובלים ממחלה זו או אחרת
מכירה מקרוב מקרה של דיכאון אחרי לידה ראשונה, בשעתו זה היה עצוב מאוד - אחרי טיפול תרופתי שבהמשך נגמלה מזה האשה חזרה לעצמה וכיום בעלת משפחה ברוכת ילדים ועובדת בלע"ה על כל עם ישראל

 

[קריאייטיבית]

מעניין אותי אם השמות שהוזכרו כאן הם תורשתי כמו מאניה דיפרסיה / סיכזופרניה ועוד

באמת מענין וחשוב להבין אם המחלות האלו תורשתיות או לא. (תורשתי זה אפילו נטיה להתפרצות בשעת משבר או קושי..)

 

[חנון]

באמת מענין וחשוב להבין אם המחלות האלו תורשתיות או לא. (תורשתי זה אפילו נטיה להתפרצות בשעת משבר או קושי..)

זה מה שאני שואלת
כתבו כאן למה מסתירים וזה מאוד מובן
אם המחלות תורשתיות למה שאנשים יגלו ואח"כ יפחדו להשתדך איתם?

 

[sarigold5]

זה מה שאני שואלת
כתבו כאן למה מסתירים וזה מאוד מובן
אם המחלות תורשתיות למה שאנשים יגלו ואח"כ יפחדו להשתדך איתם?

זה דבר שאסור להסתיר בשידוך...

 

[חנון]

זה דבר שאסור להסתיר בשידוך...

לא דיברתי על מועמד לשידוך!!!
אנשים לא מספרים אם יש להם דוד / סבתא / אחד ההורים סובל
ואני שואלת שוב, מהם הסיכונים עם רקע משפחתי לעומת אנשים בלי רקע משפחתי?

 

[מריומה~]

יקרה, קראתי את התגובה שלך, שאני בטוחה שנכתבה בכל הרגישות האפשרית מבחינתך וללא שום כוונה לפגוע, וכאבתי. כי התגובה הזאת, היא בדיוק השיפוטיות בהתגלמותה.

ההקשר המיידי הזה, המותנה, בין מחלות נפש לאלימות, הוא כל כך לא נכון. כל כך לא מוצדק, וזה בדיוק הגורם להסתייגות של אנשים.

מחלת נפש היא לא מילה נרדפת לאלימות. נקודה.
קודם כל, היהדות מבחינה היטב בין שוטה (ואדם בהתקף פסיכוטי נמצא בהחלט במצב כזה) לאדם שחטא. התקף פסיכוטי - משמעו קושי בבוחן המציאות. זה אומר שאדם במצב כזה ידבר שטויות, יתנהג לא כרגיל, אולי יפגע בעצמו ואולי יפגע באחרים.

כמה מאותם אנשים המצויים בהתקף פסיכוטי יפגעו באחרים?
קצת מאד.

רבע מיליון אנשים מתמודדים עם מחלות נפש (ובמחלות נפש, הכוונה היא למחלות קשות כמו סכיזופרניה והפרעה דו קוטבית, לא לדיכאון אחרי לידה.) בישראל. מתוכם, יש אולי מאות אנשים שיגלו סימני אלימות. רובם של האנשים החולים לא יפגעו באיש!
מבחינת אחוזים, מספרם של חולי הנפש האלימים משתווה למספרם של האלכוהוליסטים האלימים (שהוא כמובן קטן מאד לעומת מספרם של כל אלו המכורים לטיפה המרה), ולמספרם של חלק מהמכורים לסמים שינקטו בפעולות אלימות.

יש חולי נפש אלימים, כמובן שיש, אבל עדיין לא ראיתי שאנשים מנדים את כל אלו ששותים כוס יין ונרתעים מהם, כי "מי יודע מה הם יעשו?"
וכן ראיתי שאנשים נרתעים מבני משפחה של כאלו שחולים, כי יש במשפחתם חולה נפש.

לגבי העבריינים שבוחרים באופן אוטומטי בטיעון של אי שפיות. למעלה מ-90% מהם מוכרזים על ידי בית המשפט והפסיכיאטר האחראי בעניינם ככשירים לעמוד במשפט. אז הטיעון שאנשים נמלטים בעזרת טיעון אי השפיות מחטאיהם, לא מחזיק מים.

אני מודה לך שהגבת לדברי.
אני איתך לגמרי.
ניסיתי לתת את תמונת המבט הכללית של הציבור שהיא חוטאת לאמת בדיוק מהסיבה הזו של חוסר היכרות אמיתית והבנה מהי מחלת נפש לכל רבדיה.
אכן נטיית הציבור נוטה מידית לחבר לאלימות שזה רחוק מאד מהמציאות הכללית.
הביטוי- מחלת נפש הוא קשה מאד ולכן רק כששומעים זאת נרתעים.
והרתיעה מכאיבה לחולה עצמו על עצם הסטיגמה וההסתיגות עצמה מכמה סיבות.
כי הוא לא רק 'חולה נפש' יש לו אישיות רחבה מאד עשירה ואנושית המורכבת גם מזמנים שהוא לא מצליח לרסן את עצמו(למשל מניה דיפרסיה)
וההסתיגות וההרחקה שהוא סובל הם מעבר למה שהוא באמת.
דבר שני , המשפחה שלו. שהוא יקר להם מאד כי הוא בן משפחה באשר הוא והם נענשים גם בשבילו.
בנוסף אמרתי שכיום הפסיכולוגיה מתייחסת אחרת לגמרי ממה שהתורה רואה את האדם החולה.
ההגדרה על פי התורה רחוקה בלי השוואה להגדרה של הפסיכולוגיה לאדם המוגדר כחולה.
ואצלינו כיום לצערינו כל איש שלא מתנהג כמו שנח לנו הוא לא נורמלי וחולה נפש.
זה מגיע מקושי להכיל שוני ולחיות עם מורכבויות.

לתת אחריות אמיתית לבנאדם על מעשיו זה להאמין בכושר השפיטה שלו. שזה עוד משהו שמאוד קשה לנו לעשות.
יותר קל לנו לקחת פיקוד ולשים סייגים בכדי למנוע סיטואציות מביכות או מאתגרות ולאו דווקא מסוכנות מאשר להכיל מוזרות וקצת שונות.
ומכאן הכאב הגדול.

אדם החולה בנפשו הוא אדם לכל דבר והרגשות שלו והצרכים משתווים כמעט לכלל האנושות.
נכון שיש צורך והתערבות בשליטה על המעשים שלו כי לצערינו זה יכול לעיתים להגיע למצבים פסיכוטיים.
והכאב הוא על חוסר ראיית נשמתו במהותה. לא בגלל אלא למרות.

והלואי ונזכה שיבוא המשיח במהרה וירפא לכל הצריך. בריאות הגוף והנפש השלימה במהרה.

 

[מריומה~]

השיתוף שלך נוגע ללב.
אחת הבעיות הקשות בתחום הזה, היא הבורות, או היעדר מידע.
הבורות מייצרת פחד. הפחד מייצר ריחוק.
הבורות גורמת לאנשים לערבב את כל ההפרעות לעיסה אחת. היא גורמת להם לחשוב שכל הפרעה היא גנטית (ולא לדעת את זה על בעיות קלות שעשויות להיות בעלות השפעה רחבה הרבה יותר), היא לא מאפשרת להם להבדיל בין כדור לכדור, לדעת עד כמה נורמלי יכול להיות מי שהם רואים כלא נורמלי, לערבב כל טיפש עם משוגע, לחשוב שבעלי פיגור שכלי סובלים מהפרעת נפש, ושהסבולים מהפרעת נפש, הם מוגבלים שכלית.
והבעיה היא... שהבעיה הזו לא הולכת להיפטר כל כך מהר.
יצא לי לפגוש אפילו בני משפחה של סובל מהפרעת נפש, שלא ממש מבינים את טיב הבעיה, אופן הפתרון וכו'.
הלוואי שיצליח המיזם המדובר למעלה.
וה' יעזור לך, אלמונית, כי רק הוא מבין אותך באמת.

על זה בדיוק דיברתי.
חוסר היכרות והפחד הנובע מבורות.

 

[ליבילב]

מעניין אותי אם השמות שהוזכרו כאן הם תורשתי כמו מאניה דיפרסיה / סיכזופרניה ועוד

לאף אחד אין ביטוח שישאר שפוי עד 120!!! הם יכולים להיות אנשים מיוחדים ובנוסף לכך סובלים ממחלה זו או אחרת
מכירה מקרוב מקרה של דיכאון אחרי לידה ראשונה, בשעתו זה היה עצוב מאוד - אחרי טיפול תרופתי שבהמשך נגמלה מזה האשה חזרה לעצמה וכיום בעלת משפחה ברוכת ילדים ועובדת בלע"ה על כל עם ישראל

אכן לאף אחת אין ביטוח בכלל, כל אחת יכולה ליפול לדיכאון מסוים בשלב מסויים בחיים או כל דבר אחר,
נכון שיש אנשים עם פוטציאל יותר גדול אבל עדיין זה יכול לקרות לכולנו, ולא נדע מי מהסביבה שלנו נוטלת תרופות יומיומיות בשביל להצליח לחייך או לתפקד...
אז באמת בואו נוריד את השיפוט בחיים ונקבל כל אחת באשר הוא...

 

[מריומה~]

לא על הכל אפשר לספר. לא הכל אפשר לומר.
אני מנסה לחשוב אלו מילים אפשר לבחור כדי לתאר את ההתמודדות הזאת, ולא מוצאת. לא מוצאת.

ספציפית לגבי התגובה ההיא, שערכתי אותה בינתיים, כתבתי אותה לגבי גישת המערכת לחולי נפש. אז ככה, מערכת בריאות הנפש בישראל היא גוף מיושן, מקובע ושיפוטי, שאין לו שום שאיפה לעזור לחולים ולבני משפחותיהם. לבטח לא לספק להם תירוצים או הקלות.
זהו.
(יש צדיקים בסדום, כמובן שיש, אבל מצחיק אותי לחשוב שאנשים חושבים שיש איזה גוף רב כוח שחולי נפש יכולים להתחבא מאחוריו. הם לא.)

אם אני מבינה נכון אז את מדברת בכאב על המקום שלא מצליחים לתת לחולה בטוי אמיתי לנפשו וההתמקדות נמצאת על איזון ביחס לסביבה.
קשה להתייחס לזה מזוית אחת בלבד.
מאד קשה לאמר מה חובת הרופאים למול הצורך האנושי.
אך אני יכולה לאמר בזהירות שיתכן ולמשל ליראות חולה מניה דיפרסיה מאוזן לעיתים זה הרגשה כאילו יצרו בנאדם חדש. אחר.
אנמי כזה והוא לא מה שהוא עם כל הכריזמה המעניין שבו והחן שלו.
מכיון שאין לי תמונת מצב לסבל שאת מספרת. את נתת אי מידע כך שאי אפשר לענות ספציפית. ולכן מקווה שלא אכאיב יותר משאועיל
את נשמעת מדברת מכאב גדול ובאמת אני רוצה לנסות להכיל ולהבין את הכאב ולא רק להיות עוד אחת מהמערכת המקובעת שלא רואה את החולה או את המשפחה שלו.
ספרה לי מישהי שיש לה קרוב משפחה שחולה במ.ד. שכל פעם שבעלה מספר על משהו שהוא עושה בהתרגשות היא עושה אוי. כי המדד לעוצמות ויכולות של אדם הן מאד מזעריות בין יכולות וכישורים אישיים לשפר את העולם ולפעול למען הכלל לבין שזה מגיע למצבים המצריכים איזון והתערבות רפואית.
האמהות כבר אמר -לולי המשתגעים העולם היה חרב. אז משוגעים צריך השאלה איזה ועד כמה.
כשחולה מניה בדיכאון זה לכאורה מצב פחות מפחיד לעולם. ניחא סובל לעצמו. כמה כאב ואנוכיות יש במשפט הזה .
אבל מניה זה מפחיד מאד כי זה יכול להגיע למצבים פסיכוטיים. ואז מייצבים אותו ומקבלים בנאדם קצת אפרורי וכבוי.
וזה בהחלט כואב ליראות.
מידיעה השאיפה להגיע לאיזון ויכולות שליטה ללא ההקצנה וזה מאד מורכב ולא קל. ויש חולים שהם נמצאים כל הזמן במעקב וטיפול ונסיונות שחלקם צולחים יפה וחלקם פחות.

איחולי לימים יפים.

 

[מריומה~]

חושבתשיש משהו בחיים שלנו - מתוייג, סטיגמטי ולא נפתח לקבלת השונה.
ברור שיש אנשים עם הפרעה נפשית שמתמודדים
אבל לא כל מי שעם הפרעה נפשית- הוא לא נורמלי!
וכמה שדברו על הסקאלה הרחבה ועל כך שכולנו לא נומלים בדבר מה, גם אלה שמוגדרים בצורה יבשה כבעלי הפרעה (לא כולם אבל הרבה מאד) יכולים לנהל חיים תקינים, ולא רק זאת הם אנשים כמוני וכמוך, עם אותם חושים מחשבות ורגשות - אך יש להם צל מלווה בחיים.
אל תסתכלו עליהם מלמעלה ללמטה, לא רק בגלל שהם לא בחרו בזה אלא גם ובעיקר כי קוגנטיבית ורגשית הם יכולים להיות פי מאה מכולנו ועוד יותר גיבורים שמתעלים מעל ההפרעוה!

זו אמירה קצת מסוכנת.
לצערי יש חולים היכולים להגיע לסיכון של עצמם ושל אחרים.
נכון שזה לא הרבה ואם הם מאוזנים אז זה לא יקרה כמעט.
אבל בהכללה שהם יכולים להתעלות מעל עצמם. זו אגדה וחוסר זהירות לאמר כך.

 

[מריומה~]

אכן לאף אחת אין ביטוח בכלל, כל אחת יכולה ליפול לדיכאון מסוים בשלב מסויים בחיים או כל דבר אחר,
נכון שיש אנשים עם פוטציאל יותר גדול אבל עדיין זה יכול לקרות לכולנו, ולא נדע מי מהסביבה שלנו נוטלת תרופות יומיומיות בשביל להצליח לחייך או לתפקד...
אז באמת בואו נוריד את השיפוט בחיים ונקבל כל אחת באשר הוא...

מניה דיפרסיה שזה הפרעה דו קוטבית -דיכאון קליני לעומת תחושת מסוגלות וכל יכולות נחשבת כתורשתית
כלאמר יש לה מאפיינים גנטיים היכולים לעבור הלאה.
אנשים המאובחנים בזה צריכים להגיע לרמות של דיכאון.
לא מתחברת למילה כולנו יכולים ליפול בזה.
דיכאון לבד זה לא מחלת נפש זה מצב אקוטי וספור של הנפש למצוקה שלה.
בשביל שיאבחנו ויגדירו מחלה צריך גם מניה וגם דיפרסיה.
דיכאון אחרי לידה יכול להתבטא ותמונות בהרבה רמות. יש את תקופת הבייבי בלוז שאז זה נורמלי שאשה מדוכדכת אך זה לא דיכאון!
חד משמעי.
וגם בדיכאון רגיל יש רמות מאנשים כבויים לגמרי שוכבים במיטה 24 7 ללא שום התענינות בעולם ובסובב עד כמעט היזק לעצמם - קרי התאבדות.
ויש את אילו שלמרות שילכו לעבודה יתפקדו פחות או יותר בבית אבל הם כבויים מבפנים וגם הם צריכים עזרה לסיוע כי למה לסבול לשווא כשאפשר לחיות טוב יותר.

ולרוב דיכאון זה עם מאפיינים תורשתיים.
כלאמר לכל בנאדם בגלל שהוא בנאדם יש לו נטיה להיות מדוכדך אם הוא סובל או נפגע. יש אנשים שבנוסף נתונים פיזיים מסוימים יכולים לגרום לנטיה למצב של דיכאון.
הפסיכולוגיה חלוקה מה גורם למה - האם הנפש גורמת לדיכאון או הגוף מביא את הנפש למצב הזה.

 

[צלילוש]

לא מתחברת למילה כולנו יכולים ליפול בזה.

חלילה.
אבל-
לאף אחד אין ביטוח.
ולא שאנחנו צריכים לפתח חרדות מכל.
אלא.
להסתכל על אותם אנשים.
מלמטה ללמעלה.
או לפחות בגובה העיניים.
ולא להפך...

 

[userit]

מעניין אותי אם השמות שהוזכרו כאן הם תורשתי כמו מאניה דיפרסיה / סיכזופרניה ועוד

יתכן שזה מתפרץ הרבה אצל אנשים מופנמים שאוכלים את הלב עד שמתפוצץ?
דיכאון אחרי לידה מתפרץ בד"כ על רקע מטען מהילדות או מתחים בהווה
יש אנשים שחיים שנים עם כדורים שמאזנים אותם ומנהלים אורח חיים רגיל!!!
לאף אחד אין ביטוח שישאר שפוי עד 120!!! הם יכולים להיות אנשים מיוחדים ובנוסף לכך סובלים ממחלה זו או אחרת
מכירה מקרוב מקרה של דיכאון אחרי לידה ראשונה, בשעתו זה היה עצוב מאוד - אחרי טיפול תרופתי שבהמשך נגמלה מזה האשה חזרה לעצמה וכיום בעלת משפחה ברוכת ילדים ועובדת בלע"ה על כל עם ישראל

ערבבת.
יש מחלות שיש בהן תורשה גבוהה (כמו סכיזופרניה למשל, אחוזים מבהילים) ויש מחלות שיש בהן נטיה מסויימת גנטית, וזה עלול להשפיע בהמשך.
דכאון למשל, מופיע הרבה פעמים שוב ושוב בתוך משפחה. מה זה אומר? שאותם שני אנשים, שהם דומים יחסית, יעברו מצב דומה (וללא משברים קודמים) , ולאחד תהיה נטיה גנטית ליפול לדכאון ולשני לא.

דכאון אחרי לידה יכול להופיע אצל כל אשה. יש נשים שיש להן נטיה חזקה יותר וממילא סיכוי גדול יותר.

לגבי שידוכים שכתבו פה, זה יפה מאד שמישהו לא רוצה לספר שאבא שלו חולה סכיזופרניה, אבל מאחר ויש סיכוי גדול (25%) שהוא בעצמו יחלה, וסיכוי פחות אבל עדין משמעותי, שאחד מילדיו יחלה, אזי לא חושבת שמותר להסתיר את זה.

מצד שני, יש חולים שמסתובבים בפחד איום שאחד הילדים שלהם יחלה 'בגללם' וזה גם מצב קיצוני. גם סוגי סרטן מסויימים עוברים בתורשה (מבהילה) ואי אפשר לקחת את זה כאשמה אישית. גם אתה לא בחרת להיות חולה.

מורכב ועצוב.

 

[טרוצער]

זה דבר שאסור להסתיר בשידוך...

מאד תלוי איזו הפרעה וגם בין הרבנים הדעות חלוקות
יש רבנים גדולים מאד שאומרים שלא צריך לספר

 

[צלילוש]

ואם נעשה סדר מכל הדברים אפשר להגדיר כך:
לכל בן אדם יש תכונות אופי מסוימות, ונפש - בה יש כל מיני חלקים לכל אחד יש בנפש גם חלקים שבפוטנציאל לא נורמליים.
מה קורה לחלקים הללו לצאת לאור? למה נטיה גנטית של דכאון אצל אחד מתפרת ואצל השני לא?
כאן מגיע הפרמטר השני - הטריגר.
כלומר החיכוך, בין מצבי חיים לתכונות יוצר לפעמים הפרעה.
התכונה המסוימת היא כמו מאות תאים שנמצאים אצלנו - אבל פאסיבים. רק פתאום יש משהו שמפעיל אותם.
אפשר לדמות את זה לחשמל - שנמצא בגוף שלנו.
אם פתאםו אדם מתחשמל - לא שהחשמל לא היה קיים קודם. הוא היה קיים, רק זרם חזק מדי - גרם לו להשתולל ולהוציא לאור את התכונות המגנטיות.
(חוץ ממחלות רחבות יותר כמו סכיזופרניה וכו' שאין להם קשר לאמצעים חיצוניים - כי אם מזרזים).
אם ניקח משפחה בה אחד ההורים נפטר. ונקצין את כל התגובות
אחת תרגיש אשמה וכתוצאה מכך תפתח חרדה איומה מלפגוע באנשים - כי החרדה היתה לה בבסיס האופי, ונקודת המפגש הפעילה אצלה את התא הזה.
אחותה תפתח דיכאון מהמצב
השלישית אולי כפיתיות וכ'ו.
כי כל זה נקודת מפגש בין פנים - לחוץ.