שיתוף קטע כתיבה - גיטה

  • הוסף לסימניות
  • #21
  • הוסף לסימניות
  • #24
אוקי אוקי נכנעתי לרוחב הלב שלכם

אז הנה כמה מילים לרקע:

במקור היה לי בראש סיפור ארוך, ארוך וודאי למידות הסיפורים שלי כרגע.
בבסיסו הזוג הזה שמתמודד בכמה מישורים.
מישורים שחלקם קרובים אליי,
ורובם מעניינים אותי, ובפרט השילוב בינהם.

באמצע הבנייה של תחילת העסק, נכנעתי לעצלות הטבעית ופשוט קיצרתי את כל הסיפור לסיפור קצר.
ההתנגשות בין עולם ממש גדול ומורכב לבין סיפור קצר היא דבר שיכול להיות בושם מסמא חושים או תאונה בין כריש לעגלת קישואים.
אם הסיטואציה עוררה בכם רצון להבין תמונה יותר גדולה, זה מחמיא לי מאוד מאוד ואני שואב מכם מוטיבציה להמשיך להתחיל לטוות את גיטה ושולעם בער.
@גדי ישראלי - אתה צודק, אבל אני מתעניין בנקודה מאוד מסויימת ועדינה בתחילת תהליך ההתרחקות. מהו הדבר הראשוני, ואיך האדם עצמו עובר את תהליך ה"פתיחות", לטוב ולמוטב? ולגבי ההארה שלך שאלך לכיוון ההפוך - של כניעות האשה לבעל. הנרטיב הזה מאתגר אותי מאוד כי באופן אוטומאטי הוא נוטה לי בראש לקלישאתיות איומה. הו, היא מתחזקת, הו היא מקריבה. אבל זה כיוון מאתגר, ומעניין מאוד מאוד לחקירה, וטוב שהארת אותי, אני אחשוב על זה. זה משימה מופלאה. תודה לך
@נוי - נכון? אני נסחף. אתם העוגן!
@שריונה - נכון! מאוד! העולם הזה, המצועף באיתכסיא של אלף לבושין, לא יכול להפרט לפרוטות של תיאור סכמטי - חמש שנים ואין להם ילדים הם ניסו וניסו וזה לא פשוט. זה אולי תיאור מדוייק, אבל האווירה -האטמוספירה - ה"ריח" של הזוגות האלה הוא מעודן ומרומז בכלים וצללי צללים. רק בהסתתכלות שניה - כל כך נכון - אמורים לתפוס את זה! זה בדיוק מה שהתכוונתי! איזו תפיסה חריפה.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #25
אבל רוב האדם (ואל תעריך אותנו כחסרי רגישות, מעוף או אינטיליגנציה) פשוט לא כל כך מבינים- מה?

ראית פעם קשקוש של אמן?
יצירה חסרת צורה...
יש אנשים שיעמדו שעות וישרקו ויתפעלו
אני למשל אמשוך בכתפיי ואומר: מה זה הקשקוש הזה?!
לכן אני חסרת מעוף? כי אני רואה קשקוש ואחר רואה ומבין עמקות?!

ללא קשר בכלל לסיפור המפעים הזה..
פה- זה יצירת אומנות שה'פאנץ' כל כך עדין עד שאפשר בקלות לחשוב שזה קשקוש.
 
  • הוסף לסימניות
  • #27
ורק אני הבנתי רחוק יותר.
רחוק יותר מרופא אליל.
וריחמתי על שולעם.
ועל אישתו המנצחת...
והמנוצחת...
 
  • הוסף לסימניות
  • #29
  • הוסף לסימניות
  • #31
אני למשל אמשוך בכתפיי ואומר: מה זה הקשקוש הזה?!
בדיוק. יש דברים שהם פשוט עבודה בעיניים. בלוף. צריך להיות מומחה בין תכלת לקלא אילן כדי להבחין. אני מגבה את השמינית שבשמינית גאווה להגיד לפעמים - זה לא בשבילי.
תגדיר פתיחות.
הו הו הו. בדיוק.
 
  • הוסף לסימניות
  • #33
אבימי, תשמע לי, תסביר טוב את עצמך ומהר לפני שנספים לך את השרשור לסוף העולם שמאלה.
חגי [מתקן]: נספמפם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #34
את זו שמוכיחה שמה שאני טוענת שנראה כקשקוש הוא מחוסר חריפות ודקות ושימת לב.
סליחה?!!
אני טוענת ההיפך!
מי שיש בו האומץ לאמר שזה קשקוש וזה לא מובן
זה סימן שהוא בר דעת עם שכל ישר!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #35
אני אנסה לפשט יותר.
יש בזוג הזה כמה סוגיות שצריכות פה (PE).
בעזרת השם.

נ.ב. אתם מאוד חכמים. זה מקסים. אני לא מופתע, רק מתפעל :)
 
  • הוסף לסימניות
  • #36
סליחה?!!
אני טוענת ההיפך!
מי שיש בו האומץ לאמר שזה קשקוש וזה לא מובן
זה סימן שהוא בר דעת עם שכל ישר!!

שריונה.
ברת השכל הישר.
קשקוש ולא מובן אלו שני דברים שונים.
בראיה שלי בכל אופן.
בקשקוש כמה שינסו להסביר, ישאר קישקוש כי הבעיה ביצירה.
לא מובן אולי כי השפה שונה, כי יש רבדים עמוקים, הבעיה בתפיסה.
ואולי אני מתחילה לחשוד שיש כאן איזה שהוא מבט גברי, שלא מבין את מה שקורה מולו, כי זו שפה שונה. והוא משדר בינות למילים, קִישְׁקוּשׁ בַּלַבּוּשׁ בשרביט מנצחים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #37
אני אנסה לפשט יותר.
יש בזוג הזה כמה סוגיות שצריכות פה (PE).
בעזרת השם.

נ.ב. אתם מאוד חכמים. זה מקסים. אני לא מופתע, רק מתפעל :)

מעולה. רק שתעשה את זה תוך כדי הסיפור ולא בהסברים כמו שסחטנו ממך מקודם.

אפרופו פה (PE) אני מצטרף לתהיה של משויטט...
 
  • הוסף לסימניות
  • #38
בקשקוש כמה שינסו להסביר, ישאר קישקוש כי הבעיה ביצירה.
לא מובן אולי כי השפה שונה, כי יש רבדים עמוקים, הבעיה בתפיסה.
התכוונתי לכל אותן יצירות הקרויות בשם אומנות מודרנית.
עד שלא תשמעי למה התכוון המשורר ספק אם תנחשי.
ומה שהבאתי לעיל זה את התגובות של האנשים
יש כאלו שיתפעלו כי בכל זאת מדובר בדבר הקרוי אומנות
ויש כאלו שיתפעלו כי איכשהו הם הצליחו לראות את העומק שבקשקוש.

וסליחה אם קשקשתי קצת.. אני עייפה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #39
@בית היין
גם לך לא חסר!
איזו דקות אבחנה!
ישתבח שמו שיש לו בעולמו יצורים כמוך.
מסתמא מדברייך שאני צריכה להתנצל קשות בפני @אבימי על שחשדתי אותו בקשקושים.
ולהבין מהבנתה החריפה של @שריונה שהבעיה שלי היא בתפיסה של מה שלא מובן לי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #40
אולי אני מתחילה לחשוד שיש כאן איזה שהוא מבט גברי, שלא מבין את מה שקורה מולו, כי זו שפה שונה. והוא משדר בינות למילים, קִישְׁקוּשׁ בַּלַבּוּשׁ בשרביט מנצחים.
וואו.
בית ה"יין" על שם אלף הגוונים שיש בכל משפט.
למה הכוונה במשפט האחרון?

@גדי ישראלי , אני כנראה לא מספיק גדול כדי להיות פשוט. אתאמץ.
@רוח סערה - כיוון שכל התפיסה שלי היא אינטאיטיבית בלבד, לכן מה שאני תופס בראש, יכול לא להתפס אצלך בכלל, או להתפס כשטות, ולכן את צודקת, ולכן אני צריך להיות יותר צלול. תודה לך!
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

מאוד רציתי לכתוב קטע מנקודת מבט של ילדה קטנה במשפחה עם מתמודדים. קטע בוסרי אבל אמיתי מידי.

תמיד כולם צחקו שיש לי אוזניים של פיל.
בכלל אין לי אוזניים של פיל, סתם מעליבים אותי.
חוץ מזה, שפיל בכלל לא שומע כלום. בדקתי את זה בחופש הגדול כשהלכנו לגן חיות; צעקתי "פיל, רוצה ממתק?" והוא אפילו לא הניד עפעף. סתם שטויות של מוטי ודוד.

אבל הבנתי למה הם מתכוונים – הם התכוונו שאני תמיד שומעת הכל.
נגיד, אתמול אמא בכתה בחדר ואף אחד לא שמע. רק אני שמעתי. יש לי אוזניים של... של... פיל אלוף בשמיעה!
אחר כך אבא נכנס לחדר ושמעתי את אמא לוחשת לו מתוך הבכי שהיא לא יכולה יותר, ואולי כדאי להתייעץ איתו. אני בכלל לא יודעת מה הם רוצים לשאול ומי זה ה'איתו' הזה. אולי הם רוצים לקנות לי הפתעה והם מתייעצים עם המוכר בחנות? הלוואי. למרות שלאחרונה נראה לי שאף אחד כבר לא זוכר אותי.

אני חוזרת מהבית ספר ורוצה לספר לכולם על המדבקות שהחלפתי, ועל חיה הגנבת שאמרה שהיא לא נפסלה בחבל וסתם המציאה תירוצים שהיא רצתה לשתות ושיוכי דחפה אותה. היא סתם שקרנית מתגנבת.
אבל אין לי למי לספר. אמא אומרת לי שזה לא הזמן ושאיזו מתוקה אני, ובערב היא תקשיב להכל וזה מאוד מעניין אותה. אני רואה שזה לא מעניין אותה בכלל. כנראה שיש לי גם עיניים של פיל אלוף.

רגע, אני שומעת שאמא מדברת על מוטי. היא אמרה שהראש-ישיבה אמר שאין על מה לדבר והוא לא חוזר לשם.
זה מצחיק שאומרים "אין על מה לדבר" – אם אין לכם על מה, אז פשוט תשתקו!
אבל בעצם, למה מוטי לא חוזר לישיבה? כבר נמאס לי שהוא בבית.
בהתחלה חשבתי שיהיה כיף והוא יעשה איתי צחוקים כמו פעם, אבל הוא בכלל לא מתייחס אליי. לא אכפת לו ממני.
אכפת לו רק מהפלאפון החדש שלו וזהו. אני לא מגלה לו שראיתי את הפלאפון, אבל אני פילה ואני רואה הכל.
הוא כל הזמן במיטה, קבור בתוך הפלאפון המוזר הזה, ואבא ואמא כל הזמן עצובים והבית שלנו נהיה מקום מעצבן. הלוואי שאמא תסכים שאעבור לגור בבית של צביה! שם תמיד כיף ושמח, ואין בכלל "דיכאון". מה זה דיכאון? אני לא באמת יודעת, אבל זה נשמע לי מתאים למה שקורה אצלנו. פעם שמעתי את הבחורה של שמאי אומרת לחברה שלה שהיא בדיכאון מהמצב בכיתה. אז זהו, אני בדיכאון מהמצב בבית, ונראה לי שכל המשפחה נדבקה בזה.

בכל פעם שאני נכנסת לחדר של הבנים, מוטי מציץ מתוך השמיכה. הוא כל הזמן מתחבא שם עם הפלאפון שלו וחושב שאני לא מבינה מה הוא עושה. אבל אני מבינה הכל. אני עוברת ליד החדר שלהם שוב ושוב כדי לראות אם הוא כבר יצא מהמחבוא, אבל תמיד יש על המיטה שלו רק גוש גדול של שמיכה שלא סידרו בבוקר. הוא בתוכה. וגם הפלאפון.

טוב, אני חייבת ללכת לישון. אמא אמרה לי קודם ואני לא רוצה שהיא תראה שאני עדיין ערה ותהיה עוד יותר עצובה, אז אני הולכת מהר להתארגן. אבל אני בכלל לא רוצה לישון. כשאני ישנה אני חולמת על פילים שבוכים בתוך חדרים סגורים, וזה עושה לי עצוב.

אז נשארתי ערה בכוח. שמרתי חזק על העיניים שלי שלא ייעצמו, ומדי פעם קמתי בשקט לבדוק שהמדבקה הכי נדירה שלי לא נאבדה. פתאום שמעתי מישהו יוצא מהחדר של הבנים. זה בטח מוטי. קמתי בשקט וצעדתי כמו פיל שיודע ללכת בלי להשמיע קול. מוטי ראה אותי וחייך חיוך קטן. הוא נראה קצת עצוב, והמצח שלו היה מקומט כמו החולצה הלבנה של אבא כשהוא נרדם על הסטנדר.

מוטי שאל אותי בלחש למה אני ערה. אמרתי לו שסתם, ושבכלל – למה הוא כל היום במיטה ולמה הפלאפון שלו יותר מעניין מאנשים? הוא שוב חייך את החיוך הקטן הזה. הפעם ראיתי בבירור שהוא עומד לבכות. ואז הוא לחש לי: "את לא מבינה כלום, ילדה קטנה ומתוקה".

רציתי להגיד לו שהוא גם מתוק ושהוא יותר לא מבין כלום.
משתפת כאן קטע קצר שכתבתי. האמת שאני לא כזה מרוצה מהכתיבה, משהו כאן חסר לי. אני לא ממש יודעת איך לתאר את המסביב שיכניס לאוירה. אשמח לפידבקים ולרעיונות איך לשפר את זה.
כתבתי את הקטע אחרי כל האזעקות של הלילה אתמול כשחשבתי לעצמי מה קורה על פני השטח ומה קורה באמת, ברובד האמיתי של החיים.
הנה הקטע לפניכם:


בס"ד

לפעמים רואים את העולם מלמעלה.

אורי הביט על השמיים שמולו, חווה בכל חושיו את העוצמות שבידיו. הוא השליך מבט חטוף למטה.

מן הסתם בשעת לילה מאוחרת כזאת ישנים ילדים ופעוטות, אימהות עייפות ואבות מותשים. והוא, כן הוא אורי, הוא שומר עליהם.
בידיים שלו הכוח לדאוג לביטחונם.

הוא גמע מאות קילומטרים ומתחתיו כבר לא מדינת ישראל, הוא כבר מתקרב ליעד.

הנווט שלידו כיבד את שתיקתו הארוכה. שניהם ידעו שלפניהם משימה הרת גורל. הם עלולים שלא לחזור ממנה בשלום.

"אתם תקבלו את הקואורדינטות כשתגיעו 270 מעלות מצד מערב" – הקול נשמע בקשר.

אורי התקשח על מקומו. זה מגיע. נכון שהוא עשה זאת עשרות ואולי מאות פעמים, אבל בכל פעם מחדש הוא מרגיש מה בידיים שלו, מה מונח על כתפיו.5

"היעד בבירינג 045, צפון מזרח ממך, תתחיל שם צלילת תקיפה של 30 מעלות ותפיל פצצות לתוך המתחם המגודר."

אורי מביט על הנווט, הנווט מסדר את הקואורדינטות, יעד מושמד.

אלפי קילומטר משם יושב לו מרדכי, רכון על הגמרא. הוא מביט מסביבו בתחושת תסכול. הגמרא כנראה לא בשבילו. אין שום טעם בכך שהוא גורס גמרא בלי באמת להבין.

משמאלו יושב יצחק עם החברותא שלו ושניהם מתעמקים בסוגיה. יצחק עוזב לפתע את מקומו ורץ להביא ספר. "זו סוגיה של הריטב"א ואני רוצה לראות איך הוא מתרץ אותה", אומר יצחק.

מלפניו יושב דודי המתמיד ומסביר לעצמו תוך כדי הרמת אצבע לכל הכיוונים מה רש"י אומר ואיך התוספות מתרץ.

רק הוא, מרדכי, סתם גורס גמרא, אולי עדיף לו לומר תהילים וזהו?

הוא כמעט עוזב את בית המדרש כדי לחזור לחדרו, גם ככה הוא עייף ולילות שלמים של אזעקות כבר עשו את שלהם.

אבל אז הוא פתאום רואה ענן לבן שעולה מעליו, ענן שמכיל בתוכו את דף הגמרא שניסה ללמוד ללא הצלחה. הוא מביט בו בחוסר אמון. מביט מסביבו לראות אם גם אחרים שמו לב לזה, אבל לא. כולם שקועים בלימודם. הענן הזה הולך ומתעבה ועולה מעלה מעלה. מרדכי מצליח לראות איך הענן עולה מעל בית המדרש עד לשמיים ויוצר כמו חומה בצורה. במעומעם הוא שומע אזעקה ורואה איך הענן הזה חוסם את הטילים. הוא מביט מסביבו ורואה עוד עננים שעולים מחבריו לישיבה. העננים סובבים מטוסי קרב כמו בתוך בועה. אוחזים אותם ומנחים אותם ליעדם ובחזרה.

אורי מגיע חזרה בשלום. יורד מהמטוס ומקבל לחיצת יד חמה ממפקדו. "עשית עבודה טובה! כל העם עומד עליכם!"

וענני לימוד התורה חוזרים ומתפזרים ונאספים שוב. מילה ועוד מילה, שורה ועוד שורה. יוצרים חומה, מובילים ומנחים ומתרבים עם עוד שורה ועוד מילה. גרוסה או מתעמקת.

מרדכי מתעורר משנתו החפוזה. מסוחרר הוא נזכר בחיזיון, מביט בגמרא ויודע שכל עם ישראל נשען על כתפיו.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה