שיתוף קטע כתיבה - גיטה

[רוח סערה]

עד שלא תשמעי למה התכוון המשורר ספק אם תנחשי.
ומה שהבאתי לעיל זה את התגובות של האנשים
יש כאלו שיתפעלו כי בכל זאת מדובר בדבר הקרוי אומנות
ויש כאלו שיתפעלו כי איכשהו הם הצליחו לראות את העומק שבקשקוש.

הוא שאמרתי- אביתר בנאי בתחום המוזיקה והכתיבה

 

[ש. צ. וינמן]

אם לא נסתרבל לדעת.
זה הנסיון האינסופי לרדת לסוף דעתו של הזולת.
וההיצמדות למחוות חיצוניות מסויימות, מסמל את נקודת ההבנה הנוכחית.

 

[אשר שרבר]

ב: כן, מעניין מהי התמונה הכללית.

 

[אשר שרבר]

אני חושב שיש בסיפור הזה שני קולות שמפמפים בהרבה מאיתנו, וזה היופי שבו, הראש שלנו מדבר את שניהם סימולטנית, וכאן זה בא לידי ביטוי, בצורה חדה וסמויה (בעיקר סמויה), וזה מרתק.

 

[Rachel Greenstein]

בעיני, אומנות הכתיבה האמיתית היא לכתוב כמה שפחות.
השתיקות מדברות הרבה יותר.
הקטע הזה מעולה, מעולה,
דווקא בגלל מה שהוא שותק ונותן לך להבין לבד.
תודה, @אבימי !

קטע שצריך לקרוא,
ולחזור ולקרוא,
ולהבין עוד קצת ועוד קצת
ואפילו להשאר עם קצת ערפול בסופו של דבר,
ערפול שמאפשר לך לדמיין קצת -
גורם לך להרגיש שותף, קצת יוצר אפילו.

 

[שרלוט]

ואפילו להשאר עם קצת ערפול בסופו של דבר,

הייתי אומרת שכן צריך איזשהו פנס בערפל.

 

[Rachel Greenstein]

הייתי אומרת שכן צריך איזשהו פנס בערפל.

תלוי איפה.
כשמדובר בספר, הייתי שותלת פנסים פה ושם כי קשה לתפוס את התמונה השלימה
בסיפור קצר, ובטח בקטע ספרותי קצרצר, לדעתי מיותר.
מי שלא הבין לבד, שיבין איך שבא לו, זה חלק מהיופי.

 

[Natan Galant]

אבימי, אני סוג של צלם חובב.
יש כלל יפה בצילום, כלל אצבע כזה, פשוט וקל:
מהי תמונה טובה? תמונה שמסתכלים עליה יותר משתי שניות.

הטור שלך - כזה.

לא מבינים מה יש בו, מה אתה רוצה, לא מבינים מה הדמויות רוצות אחת מהשניה, לא מבינים את הסיטואציה, לא מבינים כלום.
ועדיין, קוראים וקוראים ומחפשים את הפאנץ'. (שאיננו בנמצא)
הכתיבה שלך היא מלאכת מחשבת. ייחודית ביותר. מסקרנת מאוד. כל פרט פרט שאתה מציין מסקרן, ושווה טור נפרד.


רגע רגע, בחורי הטוב. לא הכל דבש...
יש לי הסתייגות.
אם תמשיך להעלות טורים כאלו, ערפיליים, לא ברורים וחסרי פאנץ' באופן טוטאלי- אנשים לא יטרחו לקרוא אותם כמה פעמים, הם ידעו מראש: אין פאנץ'.

המלצה:
לפני שאתה מעלה טור, שלח אותו לאדם שלא מכיר את הלך רוחך, ואל תסביר לו דבר בעל פה על תוכן הטור. תן לו לקרוא. ואז:
חכה לפידבק.
אם הוא הבין מה אתה רוצה בטור- מעולה. תעלה.
אם הוא אמור: בואנ'ה, אחי, לא ממש הבנתי- תשב עם עצמך, ותשתול עוד רמזים כך שהטור יהיה ברור יותר.


כמה זמן לקח לך הכתיבה?
(אהבתי את המרפק החושב, אהבתי!)

 

[אשר שרבר]

כמה זמן לקח לך הכתיבה?

מותר להמר? על ארבע דק' עם הפסקה ארוכה (טלפון או מישהו שנכנס..) באמצע

 

[אבימי]

@נתן גלנט , אתה בעצמך מלאכת מחשבת.
תודה עמוקה לך על התגובה המושקעת והלבבית

הקטע הזה הסתבך לי - בראש הוא יושב לי על אורך של יותר מפי חמש מהאורך הנוכחי, עם הסתעפויות וכו, ובפועל העצלות שלי גרמה לו להחנק כסיפור קצר. היוצא מזה, שדברים שחשבתי לבאר בקטעים נרחבים בהמשך, נרמזים כאן בצללים ובעשן.
אבל עדיין חיבבתי אותו, למרות שהוא לא כל כך טוב ובהיר מבחינה עלילתית.
ויש פאנץ'! הטיפוסים השטחיים האלה כן מתקשרים! בעולם של חד מימדי של פתוח וסגור לא פשוט בכלל סתם לתקשר, ולוותר על תבניות מוכנות מראש של איך אני אמור להגיב או לחשוב.
פאנץ'!

@אשר שרבר , ארבע דקות זה המון! בערך חצי דקה.
סתם. מה פתאום.
משהו בין חצי שעה לשעה.

 

[אשר שרבר]

@אשר שרבר , ארבע דקות זה המון! בערך חצי דקה.
סתם. מה פתאום.
משהו בין חצי שעה לשעה.

אז לא יפה לי, כי השקעת, היית נראה לי מהטיפוסים שכשבאה להם ההשראה, הם שופכים הכל במכה.

 

[ש. צ. וינמן]

מעניין.
אני קוראת קטע, בשביל להנות מכל מילה, ולהמשיך לחשוב עליו.
נהנית אם הוא פותח לי ערוצי חשיבה נוספים, ועולמות שאינם מוכרים.
הפנץ' לפעמים מקפל לי את הקטע הטוב לתוך בדיחה, אפילו מצויינת.
אבל "מקפל" לי את הקטע.
ועוצר את החשיבה.
ומעניין שלא תמיד אני נהנית מהקיפול.

 

[Rachel Greenstein]

@בית היין ,
כל מילה.

 

[גדי ישראלי]

אז לא יפה לי, כי השקעת, היית נראה לי מהטיפוסים שכשבאה להם ההשראה, הם שופכים הכל במכה.

אשר, אתה מחליף אותו איתי. סתאאאם... בצחוק, נו בצחוק אני אומר...

@נתן גלנט אתה מלך הביקורת, אשף האבחנה, אדריכל התגובה, אנג'ינר ההודעה... קיפלת בקטע אחד ברור את כל הדו-שיח המתפלסף שהיה כאן אתמול בלילה.

אבימי, תשמע לו, מחכים להמשך...

 

[קולמוסון]

מקסים. אתה מצליח להעביר את הניואנסים והמילים שאינם נאמרות, ונשארות מתחת לפני השטח.

 

[גרפולוג]

הכתיבה מעניינת, הסיטואציה כל כך מדוייקת, שנראה שהיא נוצרת בזה הרגע למול עיני הקורא.
כביכול יד סופר נעלמת העמידה לפני הקורא שיקוף של המקרה ללא כל נגיעה וטעם אישי.

נהניתי מהאתגר להיכנס לנבכי הסיטואציה ולהסיק לבדי את מסקנותיה.
כתיבה מהסוג הזה יוצרת חיבור עמוק בין הקורא לסיפור. מכיון וכשהקורא עולה על הבנת הדברים חש הוא שייכות ליצירה, באופן שאין שני לה.

אהבתי. תודה רבה על הטור החדש שהריץ אותי לטור המדהים הזה...