קראתי פעם כתבה על גישת שפר. המנחה הסבירה על אמא ברווזה ועל שבט אפריקני. יצא שאנחנו אמורים ללמוד מהם (מהברווזה ומהשבט) איך לנהוג עם ילדינו.
אחר כך, מביאים הוכחה לכך ממצוות כיבוד הורים, כי חייבים 'ליהד' את זה.
מה לעשות שאין באמת סתירה בין כיבוד הורים לבין גידול ילדים במסירות ובהתחשבות והכרה בצרכי הילד השונים?
מה לעשות שבדוגמאות שבתורה ובדברי חז''ל, לא גידלו ילדים כמו ברווזים?
אצל הגויים היתה סתירה בין המצדדים ב'ילד במרכז' לבין המצדדים ב'הורים במרכז'.
את הסתירה הזו 'הלבישו' על כיבוד הורים מול התחשבות בצרכי הילד.
שוב, מה לעשות שאין סתירה כזו? שיש דווקא שלמות והשלמה בין שני הדברים?
לא פלא שהבלבול כל-כך גדול.
בכל ההודעות שלך את יוצאת מנקודת הנחה שההורים רק דואגים לעצמם ומחפשים להתפטר ממחויבות ועוד כהנה וכהנה ומוצאים לזה אישור והצדקה בשיטת שפר.
זה פשוט טעות.
המחויבות של בין אדם לחברו חלה על כל יהודי וכלפי כל יהודי. ושוב זה קשור ליראת שמים ומידות טובות.
קל וחומר בן בנו של קל וחומר שבין הורים לילדים.
עם לידת הילד - האמא מקבלת מטען עצום של אהבה וחיבור ודאגה לילד.
וגם הילד נברא כך שבאופן טבעי הוא רוצה לשתף פעולה עם אמא ולחיות באהבה ואחוה.
מה הגדר של לדאוג לילדים? לשמור עליהם? להתחשב בצרכיהם? יש לך כללים בזה?
ולהיפך מה הגדר של לכבד הורים ולהתחשב בהם? יש בזה כללים מלבד גדרי ההלכה?
לא.
אין בזה כללים.
בשום אופן.
כבר כתוב בגמרא ביחס לכיבוד הורים: יש המאכילו פנסיונים ויורש גהינום ויש המטחינו בריחיים ויורש גן עדן.
את מנקודת מבטך, היית מעלה בדעתך שבן שמעביד את אביו בפרך בהפעלת ריחיים ובעיניך הוא פושע! יירש גן עדן????
התשובה היא שהכל לפי כוונת הלב. וזה נכון גם לכיוון השני של ההתנהגות של אמא כלפי הילדים.
התנהגות שתיראה בעיניך מצמיחה ונכונה, תיראה כושלת ומחלישה בעיני אחרת ולהיפך דברים שאת לא תעזי לעשות לילדיך יתבררו כ'הנס של החיים' של ילדים אחרים.
למה?
כי הקב''ה נתן לכל אמא את התפקיד לגדל את הילדים שלה.
ונתן לה את כל הנתונים המתאימים לכך.
כל אמא תבטא את הקשר והדאגה והאהבה וההתחשבות לפי נטיות ליבה ומה שמתאים לה ומה שחנן אותה הבורא.
ואין שום דרך למדוד את זה או לשפוט את זה.
רק שלפעמים מגיעות סיטואציות שמשבשות את הנטיה הטבעית שנבראנו איתה.
מבלבלות אותנו עם כל מיני האשמות, תיאוריות פסיכולוגיות והתנהגויות מבלבלות של הילד.
כאן מגיעה השיטה ואומרת:
אמא, תאמיני בשליחות שבורא עולם נתן רק לך, וביכולת שלך לבצע את זה הכי טוב. תאמיני בילד שלך שאוהב אותך ורוצה לעשות את רצונך ולגרום לך רק שמחה.
תתחברי לחלק הנכון והטוב שלו ואל תאמיני לטעויות.
ממילא לא תכעסי סתם, ולא תרחמי רחמים שמחלישים וגורמים לו להיות תלותי ולא תחיי עם נקיפות מצפון שיוציאו ממך רק עצבים על הילד וכו' וכו'
אם תעבדי על עצמך נכון, תמצאי את עצמך ואת ילדך בצמיחה ובגדילה ובאהבה וקשר אמיתי ומלא הערכה.
ואם מישהי לא מבינה את עומק ההבנה כאן ורק מעתיקה 'נוסחאות' ו'המלצות טכניות' בלי לבדוק וכהצדקה לבעיות האישיות שלה אז היא טועה וזה מצער מאד. אבל לא הבעיה בשיטה.
כי גם משיטות אחרות היא תמצא את ההצדקה לדרכה השגויה. כפי שכבר כתבתי.
שנזכה כולנו לרב נחת יהודי אמיתי ולעשות רצון ד' באמת ובאמונה.