עזרה הסבר על שיטת שפר

[vhsvchch]

ולגופו של עניין, בתרבות שלנו אין ציפייה מילד שיעבור את הכביש מתחת לגיל 9, אזי לכך יש השפעת גומלין, אצל הילד, כשהוא מבין שהוא באמת לא יכול לעבור את הכביש מתחת לגיל הזה.

חוץ מזה שילד מתחת לגיל 9 לא יכול לחשב עדיין את המשוואה בין מהירות המכונית להגעה שלה אליו.
כן שפר, לא שפר. להשתמש בראש צריך.

 

[רבנים]

ייתכן מאוד. אך יש לזה מחיר. בחיי אדם. האם אנחנו מוכנים לזה?

ובדיוק לכן כתבתי את השורות הבאות:

ובהבאת עובדות אלו אין זה שאנו אומרים על רצוננו לחזור אחורה בציביליזציה או להיות כמוהם בציפיותיהם, ממש לא, אבל הן כן מעלות את השאלה, מה ההבדל בין התרבויות, מה השתנה בינתיים, הלא הילדים שלנו מקבלים יותר, אוכלים יותר טוב? וגישת שפר מבינה שהסיבה לכך היא הציפייה שהילד נולד אליה בתרבות.

 

[צביה CPA]

והבעיה בשפר היא שבשונה מהאמון הבלתי מסויג בילדים, אין להם בכלל אמון במדע מבוסס עובדות וסטטיסטיקות.

שווה ציטוט!
תודה!

 

[רבנים]

שווה ציטוט!
תודה!

לו היה זה נכון, היה מה לעשות עם המשפט הזה, אך נראה שגם סל המיחזור לא יכול להכיל משפט שכזה.
ראשית, כי מה לעשות שאין כזה משפט בשפר "אמון בלתי מסויג בילדים", זה תלוי בידיעה שלך לגבי הילד מה הילד שלך באמת יכול לעשות.
ושנית, סטיסטיקות אינן מחייבות, במדעי החברה, כשיש סטטיסטיקה שרוב העולם פועלים כך או כך, אזי 1. הרוב איננו רק שהוא איננו מכריח את המיעוט, 2. הוא גם מציב סימן שאלה לגבי הרוב.
וממתי נותנים אמון בסטטיסטיקות שמשתנות כמו גרביים? זה לא כמו מחקר קליני שמכריח התנהגות מסויימת.
ושלישית, יש הרבה ספרים וסטטיסטיקות שתומכים כך או האחרת בגישה, אך לא על זה עומד העולם.

 

[מרחבית]

זה תלוי בידיעה שלך לגבי הילד מה הילד שלך באמת יכול לעשות.

איך ולפי מה ההורים יודעים?
ואם הם כל-כך יודעים באמת - למה צריך לומר להם לתת אמון בילד? מה שייך אמון בדבר שמחוור כשמש בצהריים?

 

[עד מתי]

סליחה, זה פשוט לא נכון. ההבדל היחיד בין הילדים שלנו לילדים של פעם או של תימן או באפריקה היום הוא לא ההבדל בציפיה אלא ההבדל בכמה ילדים אנחנו מוכנים לאבד. לומר שההבדל הוא בציפיה זה שפר. וזה קשקוש. ויש לשפריסטים נס שהאוירה הכללית היא שהורה ש"מצפה" מילד בן 3 לדברים מסוכנים הוא פושע שנושא באחריות פלילית. עקרון הטרמפיסט שנהנה מההגנה של הסביבה נכון גם כאן.

צודקת, צודקת, צודקת

 

[אורחת לרגע]

מה ההבדל בין ידיעה לידיעה :
מי שהילדים שלה לא זורקים את הילקוט/התיק בכניסה הביתה בצהריים מוזמנת לכאן (מאמינה שיש יחידות סגולה)
מי שהילד שלה מבקש לאכול שניצל עם גבינה מוזמנת לכאן.

זה ההבדל, כמה פעמים אמרתם לא לזרוק את הילקוט (אלפים) וכמה פעמים אמרתם לא לאכול שניצל עם גבינה (אף פעם)
מה ההבדל ? מה שברור לאם ברמה של בשר בחלב, ברור גם לילד, וזה לא נושא לנסיון או לדיון !

באיזה גיל את התלבשת לבד ? ובאיזה גיל הילד/ה שלך מתלבש לבד ?
האמון הוא במסוגלות הילד
הידיעה היא שיש לו את היכולות והידע הנדרש לביצוע המשימה.

ושוב, מי שמסירה אחריות בטענת אמון, היא לא מאמינה, היא מסירה אחריות כמו שאמרתי השבוע לחברה שהיתה בהלם שביתי בת ה-5 לא תלך אליה לבד מרחק 3 בינינים, והיא שלא למדה שפר מצפה מבת ה-5 שלה שתלך לבד לסבא ולסבתא (ותחצה את ר' עקיבא בדרך)
אמרתי לה שאני לא חושבת שהילדה לא מסוגלת, היא מסוגלת ואני נותנת בה אמון, הבעיה היא שאני לא נותנת אמון ברחוב[/QUOTE]

 

[מילקשייקית]

ידעיה, אי ידיעה.
נחמד לדון, לדוש, בתאוריה.
למעשה- יותר מסובך.
ואם הולכים עם ראש בקיר- לפי הספר, זה גם הילדים שמקבלים...
לכן צריך לקבל וודאי! זה נהדר.
אבל לזכור שזה רק כלי, לא שיטה חד משמעית, ולקחת בערבון מוגבל, עם ראש פתוח ולב.

 

[אהובה ו]

בינתיים, אף אחד לא הסביר את השיטה למי שלא מכיר.

 

[אורחת לרגע]

בינתיים, אף אחד לא הסביר את השיטה למי שלא מכיר.

כל התורה על רגל אחת ?
מעניין אותך, תלכי ללמוד, אצל משהי שתקבלי עליה המלצות, כאן לא יעבירו לך קורס מסודר.
בגדול אחזור על הדברים. ילד צריך את אימו ברמה של הצורך לנשום. הוא יעשה הכל כדי להיות מחובר אליה וקשור איתה. לעיתים הוא מפתח דפוס התנהגות שגוי שגורם לו להתחבר אל אימו בדרך שאינה טובה לו ולאימו. לעיתים בדרך של התנהגות שלילית ולעיתים גם הילד הטוב והמושלם, הגם שלנו כהורים זה נוח, זה חיבור לאמא.
גישת שפר אומרת בואו ניתן את החמצן-החיבור לאמא בצורה נכונה. בא נראה איך לנטרל את ההשפעה של התנהגות הילד עלינו-האמהות, וממילא הילד שצריך את החמצן יחפש דרך אחרת (שנעזור לו למצוא אותה) כדי להמשיך ולהיות מחובר לאמא. (כל הדברים האחרים של ידיעה-אמון וכו', זה כבר בשלב הבא)

בשפר אין התנהגות טובה ולא טובה, יש טוב לאמא או לא טוב לה. יש אמא ברווזה שרוצה את כל האפרוחים איתה במיטה מתחת לכנפיים כל הלילה, מצוין, אין כאן שום בעיה, אבל יש את האמא שלא מוכנה לאורחים באמצע הלילה, לה זה מפריע, וממילא היא רוצה לפתור את הבעיה.
מה שטוב לאחת גרוע לאחרת ולהפך.
שפר באה לתת לך הנחיות לדרך חיים ולא קביים (כמובן תוך הפעלת שכל ישר, ולא לדפוק את הראש בקיר)
כי גם בשיטה הרגילה אני מכירה אמא, שמכילה מאד את הילדים שלה, אבל אני לא אזמין אותה להתארח אצלי, כי הבית שלי יחרב תוך כדי ההכלה שלה.

בכל מקרה, בכל מקום יש להפעיל שכל ישר.

 

[שרינה]

כל ההסברים בשיטה הזו נפלאים, הבעיה שחצי מהם משקיטים לנו את המצפון, במקום שנדע להשתמש בו, אם יהיה לי זמן, אכתוב פעם מסקנות על השיטה, הייתי בה ופרשתי באמצע, לא התאים לי בכלל, לא שהיום אני אמא מושלמת... אבל לא זו הדרך לאמא מושלמת...

 

[פרקטית]

אני דוקא מאוד התחברתי לנושא של האמון בגישת שפר. אני רואה בזה פלאים!
אבל רק!!!! כשאני מצליחה לעבוד על זה מבפנים ולא לצפצף שאני מאמינה.
כשאני מאמינה בילד שלי שמסוגל לבצע משימה מסוימת (ואני לא מדברת חס ושלום על דברים שיש בהם סכנה) אני מרגישה שהשדר עובר לילד והוא פשוט עושה את זה.
היה לי גמילה מטיטול אחרי שלמדתי שפר ודוקא לילדה עם הרבה קשיים. ברגע שהאמונה שלי בה היתה חזקה כפלדה - הילדה עברה את זה חלק!!
לעומת זאת בדברים אחרים שאני מוצאת את עצמי מטילה ספק ביכולות של הילד דוקא שם הוא מועד.
תמיד המנחה היתה מדגישה ששפר בא אחרי שבודקים את כל הצדדים ובטוחים שאין פה שום בעיה.
בשום אופן לא התעלמות מבעיה.

 

[מרחבית]

לעיתים הוא מפתח דפוס התנהגות שגוי שגורם לו להתחבר אל אימו בדרך שאינה טובה לו ולאימו.

בהחלט. זה קורה ומצוי.
עדיין לא כל דבר שהוא עושה או שקורה לו - נובע מהרצון השגוי או הלא שגוי להתחבר לאמא.

בשפר אין התנהגות טובה ולא טובה, יש טוב לאמא או לא טוב לה.

זו אחת הבעיות הבסיסיות בשפר.
נכון, שיש מה טוב לאמא ומה לא.
אבל יש גם מה טוב לילד ומה לא.
לפעמים זה מתנגש, מה לעשות.
ויש לנו אחריות על הילד. ויש לנו תפקיד. צריך למצוא איזון נכון. לא לעשות מה שטוב לאמא, ושהילד יסתדר. זה לא יהודי משום כיוון.
ויש בהחלט התנהגויות רעות ויש התנהגויות טובות. מה פירוש אין? אין ערכים קבועים בהרבה דברים?

 

[אורחת לרגע]

בהחלט. זה קורה ומצוי.
עדיין לא כל דבר שהוא עושה או שקורה לו - נובע מהרצון השגוי או הלא שגוי להתחבר לאמא.

זה שהילד לא מודע לכך שהוא רוצה להשיג משהו אצל אמא, זה בגלל שזה בא מהתת מודע שלו.

זו אחת הבעיות הבסיסיות בשפר.
נכון, שיש מה טוב לאמא ומה לא.
אבל יש גם מה טוב לילד ומה לא.
לפעמים זה מתנגש, מה לעשות.
ויש לנו אחריות על הילד. צריך למצוא איזון נכון. לא לעשות מה שטוב לאמא, ושהילד יסתדר. זה לא יהודי משום כיוון.
ויש בהחלט התנהגויות רעות ויש התנהגויות טובות. מה פירוש אין?

את לוקחת משפט אחד, ומוציאה אותו מהקשרו.
יהודי זה: בתורה כתוב כבד את אביך ואת אמך, בשום מקום לא כתוב כבד את ילדך ואת ילדתך.
לא דיברתי על טוב לאמא או לא טוב לאמא, אלא הסברתי את דברי כדוגמא.
אם לילד טוב לישון עם אמא ולאמא לא טוב לישון עם הילד, אז האמא צריכה להכניע את רצונה מפני רצונו ?
כשאמרתי התנהגות טובה ולא טובה התכוונתי לכך שיש אמא שהתנהגות כזאת תפריע לה, ולאחרת זו התנהגות מועדפת.
אז מה מי צודקת ? שתיהן, כל אחת כפי הנוגע לה.
אבל נראה לי שבזאת אני פורשת. כל אחת תמצא את הדרך המתאימה לה, ותאחז בה, והעיקר "לעשות רצון אביך שבשמים"

רק עוד אגב קטן, כפי שציינתי אני למדתי אצל גב' מלכה רוטנברג, הבת של הרבי מטשרנוביל, אני יודעת שהיא לא זזה צעד בלימודיה בלי אביה הגדול, וכל דבר שלמדה בשפר, בעלה הביא לה לכך ציטטה מהמקורות, שלנו וכך מסרה את השיעורים שלה. ומבחינתי בעלה-ת"ח גדול שיתכן שמחזיק בהיתר הוראה, ויותר מכך אביה הגדול הם דעת תורה יותר מדעת בעלות בתים שכאן.

 

[תילי5565]

זה שהילד לא מודע לכך שהוא רוצה להשיג משהו אצל אמא, זה בגלל שזה בא מהתת מודע שלו.




את לוקחת משפט אחד, ומוציאה אותו מהקשרו.
יהודי זה: בתורה כתוב כבד את אביך ואת אמך, בשום מקום לא כתוב כבד את ילדך ואת ילדתך.
לא דיברתי על טוב לאמא או לא טוב לאמא, אלא הסברתי את דברי כדוגמא.
אם לילד טוב לישון עם אמא ולאמא לא טוב לישון עם הילד, אז האמא צריכה להכניע את רצונה מפני רצונו ?
כשאמרתי התנהגות טובה ולא טובה התכוונתי לכך שיש אמא שהתנהגות כזאת תפריע לה, ולאחרת זו התנהגות מועדפת.
אז מה מי צודקת ? שתיהן, כל אחת כפי הנוגע לה.
אבל נראה לי שבזאת אני פורשת. כל אחת תמצא את הדרך המתאימה לה, ותאחז בה, והעיקר "לעשות רצון אביך שבשמים"

רק עוד אגב קטן, כפי שציינתי אני למדתי אצל גב' מלכה רוטנברג, הבת של הרבי מטשרנוביל, אני יודעת שהיא לא זזה צעד בלימודיה בלי אביה הגדול, וכל דבר שלמדה בשפר, בעלה הביא לה לכך ציטטה מהמקורות, שלנו וכך מסרה את השיעורים שלה. ומבחינתי בעלה-ת"ח גדול שיתכן שמחזיק בהיתר הוראה, ויותר מכך אביה הגדול הם דעת תורה יותר מדעת בעלות בתים שכאן.

נהניתי מכל מילה שלך....

 

[מילקשייקית]

בתורה כתוב כבד את אביך ואת אמך, בשום מקום לא כתוב כבד את ילדך ואת ילדתך.

הכול נכון, רק המשפט הזה מעט צרם לי, כי הוא פתח להרבה....כל מיני דברים שאחריהם מגיעים נקיפות מצפון.
כמו שאנחנו מצוות על לכבד כל אדם וישראל, לאהוב אותו, לא להכאיב לו - קל וחומר בילדינו! (עיין ברמב"ם!), נכון שהיום קצת הטשטשו הגבולות של הטעם הטוב, וגדרי הכבוד לא ברורים עד עוברי קצה, אבל עדיין, אנחנו לא מתכחשות לאמת, ויחד עם כל מצוות כיבוד הורים - אנחנו כן יודעות שה' שם אצלנו פיקדון יקר, הו הו יקר, שחובה וגם זכות עלינו לשמור עליו מכל משמר, פיזית ונפשית, ואם המילה לכבד את הילד נשמעת מידי לא מתאימה - אז נקרא לזה "לאהוב ולשמור" על הנשמה שלו, בכל אופן זה הכוון.

 

[מרחבית]

קראתי פעם כתבה על גישת שפר. המנחה הסבירה על אמא ברווזה ועל שבט אפריקני. יצא שאנחנו אמורים ללמוד מהם (מהברווזה ומהשבט) איך לנהוג עם ילדינו.
אחר כך, מביאים הוכחה לכך ממצוות כיבוד הורים, כי חייבים 'ליהד' את זה.
מה לעשות שאין באמת סתירה בין כיבוד הורים לבין גידול ילדים במסירות ובהתחשבות והכרה בצרכי הילד השונים?
מה לעשות שבדוגמאות שבתורה ובדברי חז''ל, לא גידלו ילדים כמו ברווזים?

אצל הגויים היתה סתירה בין המצדדים ב'ילד במרכז' לבין המצדדים ב'הורים במרכז'.
את הסתירה הזו 'הלבישו' על כיבוד הורים מול התחשבות בצרכי הילד.
שוב, מה לעשות שאין סתירה כזו? שיש דווקא שלמות והשלמה בין שני הדברים?

לא פלא שהבלבול כל-כך גדול.

 

[מילקשייקית]

אצל הגויים היתה סתירה בין המצדדים ב'ילד במרכז' לבין המצדדים ב'הורים במרכז'.
את הסתירה הזו 'הלבישו' על כיבוד הורים מול התחשבות בצרכי הילד.
שוב, מה לעשות שאין סתירה כזו? שיש דווקא שלמות והשלמה בין שני הדברים?

וכך מגיעים אל "שילוב מנצח" שהיופי שלו - הוא אחיזת החבל משתי קצותיו.

 

[חיה וקיימת]

בהחלט. זה קורה ומצוי.
עדיין לא כל דבר שהוא עושה או שקורה לו - נובע מהרצון השגוי או הלא שגוי להתחבר לאמא.


זו אחת הבעיות הבסיסיות בשפר.
נכון, שיש מה טוב לאמא ומה לא.
אבל יש גם מה טוב לילד ומה לא.
לפעמים זה מתנגש, מה לעשות.
ויש לנו אחריות על הילד. ויש לנו תפקיד. צריך למצוא איזון נכון. לא לעשות מה שטוב לאמא, ושהילד יסתדר. זה לא יהודי משום כיוון.
ויש בהחלט התנהגויות רעות ויש התנהגויות טובות. מה פירוש אין? אין ערכים קבועים בהרבה דברים?

את מערבבת בין קשיים רגשיים לבעיות רוחניות.
הגישה המטרתית לא באה להכריע על ה'ערכיות'. כל אחד בדרגתו הוא. אין כאן בכלל ענין של 'יהודי' או לא כי זה תלוי ברמה הרוחנית של כל אמא.
אם אמא היא אנוכית, או חסרת אחריות, או אטומת רגשות או עצלנית או נצלנית, או כל השחתת מידות אחרת.
היא צריכה לעבוד על עצמה בלי קשר לילד.
ועם שיטת שפר ובלעדיה, המידות הרעות יצאו ממנה בין ברצונה ובין שלא ויזיקו לילדים.
והאמת, גם ילד כזה, מה לעשות.. - טובתו - ללמוד להסתדר עם אמא באשר היא שם.
הקב''ה שנתן לה את הילדים למרות שהיא כל כך בלתי מושלמת, ידע את כל זה ואעפ''כ החליט להפקיד בידיה נשמות!
והמטרה שזו תהיה עבודה משותפת.
האמא תעבוד על מידותיה והילד ילמד להסתגל לעולם ולמציאות שהוא נמצא בתוכה.
הבעיה מתחילה שאמא רוצה לעשות טוב והילד רוצה לעשות טוב ולעשות מה שאמא תהיה מרוצה ותעריך. רק שלפעמים הוא טועה ובמקום להתחבר לאמא בצורה נכונה הוא מייצר התנהגויות שגורמות לאמא כל מיני רגשות שליליים ומכניסות את שניהם למערבולת הרסנית וטעונה ברמה זו או אחרת.
כאן המקום של אמא להבין את הטעות. 'לתת אמון' ולראות את הילד הטוב שרוצה את אמא ולהתחבר לחלק הטוב שבו ולא ללכת שולל אחרי התנהגויות שגויות שמפריעות לה והן לא באמת חלק מהילד.
ושוב, אם אמא מנצלת את השיטה כדי להצדיק את מידותיה הרעות, חזקה עליה שגם בשיטות אחרות זה יקרה. רק עבודת המידות היא הפתרון כאן.
אבל גם עבודת המידות חיצונית שמובעת בשיטות אחרות כמו 'תשדרי לילד אמפטיה' כשבלב את לא מוחלת לו על המהומה שייצר לך היום בבוקר זה חתיכת שקר ושבירת אמון.
כל הרעיון שאמא תעבוד על עצמה תסתכל רק חיובי אל הילד ואחרי האמון האמיתי שלה - הילד יימשך להגשים.
כי זה מה שהוא באמת.

 

[חיה וקיימת]

קראתי פעם כתבה על גישת שפר. המנחה הסבירה על אמא ברווזה ועל שבט אפריקני. יצא שאנחנו אמורים ללמוד מהם (מהברווזה ומהשבט) איך לנהוג עם ילדינו.
אחר כך, מביאים הוכחה לכך ממצוות כיבוד הורים, כי חייבים 'ליהד' את זה.
מה לעשות שאין באמת סתירה בין כיבוד הורים לבין גידול ילדים במסירות ובהתחשבות והכרה בצרכי הילד השונים?
מה לעשות שבדוגמאות שבתורה ובדברי חז''ל, לא גידלו ילדים כמו ברווזים?

אצל הגויים היתה סתירה בין המצדדים ב'ילד במרכז' לבין המצדדים ב'הורים במרכז'.
את הסתירה הזו 'הלבישו' על כיבוד הורים מול התחשבות בצרכי הילד.
שוב, מה לעשות שאין סתירה כזו? שיש דווקא שלמות והשלמה בין שני הדברים?

לא פלא שהבלבול כל-כך גדול.

בכל ההודעות שלך את יוצאת מנקודת הנחה שההורים רק דואגים לעצמם ומחפשים להתפטר ממחויבות ועוד כהנה וכהנה ומוצאים לזה אישור והצדקה בשיטת שפר.
זה פשוט טעות.
המחויבות של בין אדם לחברו חלה על כל יהודי וכלפי כל יהודי. ושוב זה קשור ליראת שמים ומידות טובות.
קל וחומר בן בנו של קל וחומר שבין הורים לילדים.
עם לידת הילד - האמא מקבלת מטען עצום של אהבה וחיבור ודאגה לילד.
וגם הילד נברא כך שבאופן טבעי הוא רוצה לשתף פעולה עם אמא ולחיות באהבה ואחוה.
מה הגדר של לדאוג לילדים? לשמור עליהם? להתחשב בצרכיהם? יש לך כללים בזה?
ולהיפך מה הגדר של לכבד הורים ולהתחשב בהם? יש בזה כללים מלבד גדרי ההלכה?
לא.
אין בזה כללים.
בשום אופן.
כבר כתוב בגמרא ביחס לכיבוד הורים: יש המאכילו פנסיונים ויורש גהינום ויש המטחינו בריחיים ויורש גן עדן.
את מנקודת מבטך, היית מעלה בדעתך שבן שמעביד את אביו בפרך בהפעלת ריחיים ובעיניך הוא פושע! יירש גן עדן????
התשובה היא שהכל לפי כוונת הלב. וזה נכון גם לכיוון השני של ההתנהגות של אמא כלפי הילדים.
התנהגות שתיראה בעיניך מצמיחה ונכונה, תיראה כושלת ומחלישה בעיני אחרת ולהיפך דברים שאת לא תעזי לעשות לילדיך יתבררו כ'הנס של החיים' של ילדים אחרים.
למה?
כי הקב''ה נתן לכל אמא את התפקיד לגדל את הילדים שלה.
ונתן לה את כל הנתונים המתאימים לכך.
כל אמא תבטא את הקשר והדאגה והאהבה וההתחשבות לפי נטיות ליבה ומה שמתאים לה ומה שחנן אותה הבורא.
ואין שום דרך למדוד את זה או לשפוט את זה.
רק שלפעמים מגיעות סיטואציות שמשבשות את הנטיה הטבעית שנבראנו איתה.
מבלבלות אותנו עם כל מיני האשמות, תיאוריות פסיכולוגיות והתנהגויות מבלבלות של הילד.
כאן מגיעה השיטה ואומרת:
אמא, תאמיני בשליחות שבורא עולם נתן רק לך, וביכולת שלך לבצע את זה הכי טוב. תאמיני בילד שלך שאוהב אותך ורוצה לעשות את רצונך ולגרום לך רק שמחה.
תתחברי לחלק הנכון והטוב שלו ואל תאמיני לטעויות.
ממילא לא תכעסי סתם, ולא תרחמי רחמים שמחלישים וגורמים לו להיות תלותי ולא תחיי עם נקיפות מצפון שיוציאו ממך רק עצבים על הילד וכו' וכו'
אם תעבדי על עצמך נכון, תמצאי את עצמך ואת ילדך בצמיחה ובגדילה ובאהבה וקשר אמיתי ומלא הערכה.
ואם מישהי לא מבינה את עומק ההבנה כאן ורק מעתיקה 'נוסחאות' ו'המלצות טכניות' בלי לבדוק וכהצדקה לבעיות האישיות שלה אז היא טועה וזה מצער מאד. אבל לא הבעיה בשיטה.
כי גם משיטות אחרות היא תמצא את ההצדקה לדרכה השגויה. כפי שכבר כתבתי.

שנזכה כולנו לרב נחת יהודי אמיתי ולעשות רצון ד' באמת ובאמונה.