עזרה מה עושים עם ילדה (8) שכל היום מאבדת חפצים?

[נוד ניקית]

בעיקר מכשירי כתיבה. כבר איבדה לפחות 8 מחקים ו10 עפרונות וכו' וכו'...
לא הנושא הכספי מענין אותי אלא הפרקטי- אין לה מכשירי כתיבה הקלמר כי עד שהיא נזכרת שנאבד לה... וכן הנושא החינוכי.
אשמח עזרה מבעלות נסיון אישי כי אני -ממש לא.

 

[מילקשייקית]

ללמד אותה לקחת אחריות.
לא ממקום של קמצנות או נקמה, כן ממקום של חינוך, להסביר לה שאת מקצה לה לדוגמא - עד 3 מחקים בחודש, ואם היא מאבדת אותם - אין לה, או שהיא צריכה לקנות מכספה.
אם למרות כל לקיחות האחריות הללו - התופעה ממשיכה - יתכן שהדבר לא באחריותה - כי אף ילד לא רוצה לאבד חפצים, לפעמים הוא לא מספיק שומר, אבל אם הוא למד מהו התגמול של אי שמירה והוא ממשיך - סימן שיש כאן בעיה, אולי קש"ר, אולי קשיי התארגנות.
מקווה שלא תגיעי לשלב הזה, וחינוך יעיל ללמד אותה לקחת אחריות ולשמור על חפציה.

 

[שרינה]

שתישא באחריות... כל עוד שיש אמא שתקנה בלי סוף היא תמשיך לאבד...
גם הבן שלי פרופסור מפוזר... אני כל שבוע ביום שלישי עושה לו בדק בית לקלמר, והוא כבר יודע לדאוג שהכל יהיה מסודר, מאז שהתחלתי להודיע לו שכל יום שלישי יהיה בדיקה הוא הרבה יותר אחראי ואפילו מזכיר לי...

 

[יעל]

גיל 8 זה עוד גיל שהגיוני שנעלמים לה מכשירי כתיבה, נסי לכתוב שם אולי חלק מהם יחזרו.
בגיל הזה אחת לחודש צריך 'למלא ציוד' בקלמרים, דבק נגמר במהירות עם כמות השכפולים, עפרונות, מחקים אכן נעלמים ומתכלים, וצבעים...
האם רק מכשירי כתיבה נעלמים לה או שבחיי היום יום היא טיפוס מפוזר?

 

[ש. צ. וינמן]

ככה זה,
מכשירי כתיבה בקלמרים הופכים לגז.

- מדבקות ושם על כל פריט ופריט - כל עיפרון וכל צבע ומחק ומחדד.
- אין להשאיר מכשירי כתיבה מחוץ לילקוט. מסיימים שיעורים. אוספים לקלמר. ומכניסים לילקוט.
- לי עזר גם מבצע. אם לאחר שבועיים לא חסר דבר קניתי פרס כלשהו.

 

[נוד ניקית]

היא טיפוס מפוזר. אבל בגלל שהיא נולדה לאמא כמוני(...) היא למדה להיות מסודרת ועל זה באמת מגיע לה צל"ש! הרבה פעמים אני עדיין מעלימה עין. אבל בנושא הזה אני לא יכולה! לשלוח אותה לביה"ס בלי מכשירי כתובה בסיסיים? מילא צבעים ולורדים, אבל עיפרון ומחק? את המחדד אני שומרת אצלי והיא אמורה כל ערב לחדד את העפרון בבית- אבל הבעיה שאין עיפרון...
חשבתי על כיוון של קשב וריכוז, המורה צחקה עלי... היא מוכשרת קראת בלי סוף וקשובה לגמרי. זה נראה לי סוג של אופי. אבל מה עושים???

 

[שרינה]

היא טיפוס מפוזר. אבל בגלל שהיא נולדה לאמא כמוני(...) היא למדה להיות מסודרת ועל זה באמת מגיע לה צל"ש! הרבה פעמים אני עדיין מעלימה עין. אבל בנושא הזה אני לא יכולה! לשלוח אותה לביה"ס בלי מכשירי כתובה בסיסיים? מילא צבעים ולורדים, אבל עיפרון ומחק? את המחדד אני שומרת אצלי והיא אמורה כל ערב לחדד את העפרון בבית- אבל הבעיה שאין עיפרון...
חשבתי על כיוון של קשב וריכוז, המורה צחקה עלי... היא מוכשרת קראת בלי סוף וקשובה לגמרי. זה נראה לי סוג של אופי. אבל מה עושים???

אולי לקשור לה אותו עם סליל חמוד לקלמר? אולי עפרון שפיצים או רגיל מושקע ומיוחד יגרום לה לשמור עליו יותר?

 

[אסתר כהן]

הבת שלי [7 וחצי] בדיוק כזאת
ויש לה גם כמה חברות שהאמהות אומרות כנ"ל
כך שזה לא נראה לי חריג לגילה

 

[צליל בגיל]

יכול להיות קשי בהתארגנות
סוג של קש"ר או שתלוי בגיל
מזדהה איתך, גם בתיאור,גם בגיל.

 

[ששונית]

איזה כיף.
גם הבת שלי ככה.
בואו נפתח קבוצת תמיכה

 

[שריתי גוט]

הבת שלי הייתה ככה. זה לא קשב וריכוז הילדים הכי גאונים יכולים ליהות מפוזרים המורה אמרה שהיא סוג של פרופסר מפוזר.
היום היא בת 10 והרבה יותר מסודרת ואחראית ומכשירי הכתיבה הפסיקו להתאדה בקצב יומי.
בקיצור עובר עם הזמן.

 

[מילקשייקית]

הבת שלי הייתה ככה. זה לא קשב וריכוז הילדים הכי גאונים יכולים ליהות מפוזרים המורה אמרה שהיא סוג של פרופסר מפוזר.
היום היא בת 10 והרבה יותר מסודרת ואחראית ומכשירי הכתיבה הפסיקו להתאדה בקצב יומי.
בקיצור עובר עם הזמן.

שמא על זה נאמר 'פרופסור מפוזר'?
אולי זה עיסקת חבילה בלתי נפרדת. אם כך יוכיחו המחקרים - תשמחי רבנית תליט"א שביתך מבולגנת, כי אז גם החצי השני קיים...

 

[GRN]

הבת שלי הייתה ככה. זה לא קשב וריכוז הילדים הכי גאונים יכולים ליהות מפוזרים המורה אמרה שהיא סוג של פרופסר מפוזר.
היום היא בת 10 והרבה יותר מסודרת ואחראית ומכשירי הכתיבה הפסיקו להתאדה בקצב יומי.
בקיצור עובר עם הזמן.

ממש לא ידעתי אם לצחוק או לבכות.
היום יודעים לומר שהפרופסור המפוזר של אמצע המאה הקודמת, הוא בעצם בוגר עם הפרעת קשב.
לא שאני קובעת שהבת של פותחת האשכול היא מופרעת קשב, אבל הדברים שלך הם ייצוג של טעות ציבורית בתפיסה של הפרעת קשב, ועל כך נזעקתי ומהרתי להקליד תגובה.

 

[נוד ניקית]

איזה כיף.
גם הבת שלי ככה.
בואו נפתח קבוצת תמיכה

כל פעם שאני קוראת את התגובה שלך אני צוחקת

 

[שריתי גוט]

אבחון של קשב וריכוז זה לא רק לפי מצב הקלמר.
אפשר ליהות מפוזרים וגאונים. וגם בעלי יכולת קשב ויכולת ריכוז.
אולי זה לא ההגדרה של פרופסר מפוזר אבל זה מה שהמורה שלה אמרה עליה... בהקשר לבאלגן שלה.יחד עם יכולת הריכוז קשב זיכרון...

 

[מלפפון]

ממש לא ידעתי אם לצחוק או לבכות.
היום יודעים לומר שהפרופסור המפוזר של אמצע המאה הקודמת, הוא בעצם בוגר עם הפרעת קשב.
לא שאני קובעת שהבת של פותחת האשכול היא מופרעת קשב, אבל הדברים שלך הם ייצוג של טעות ציבורית בתפיסה של הפרעת קשב, ועל כך נזעקתי ומהרתי להקליד תגובה.

מה זה הציטוט שלך למטה???
בית מרקחת וכו.

ובאמת הפרעות קש"ר יכולות לגרום לזה.
אבל הילד עצמו צריך לדעת מה השיטה שתעזור לו להתגבר על זה,
כי כל אחד מפתח שיטה משלו.

לכן אולי תשאלי אותה מה יעזור לה לא לאבד.
היא עצמה תדע מה מתאים לה ותפתח יכולות עצמיות.

אני למשל יודעת שאני מסוגלת לשכוח דברים באוטובוס לכן עשיתי לי מנהג שתמיד אני סופרת את השקיות שעליתי איתן, וכשאני יורדת אני עוברת שוב לבדוק אם לא שכחתי משו.
במיוחד את הפלאפון.

(לדעתי, היא צריכה ללכת לקנות את מכשירי הכתיבה מהכסף שלה.
כך זה יהיה לה אכפת, האחריות תעבור אליה, והיא תפתח פתרון להתגבר על התכונה הזו).

 

[תמי פ]

בעיקר מכשירי כתיבה. כבר איבדה לפחות 8 מחקים ו10 עפרונות וכו' וכו'...
לא הנושא הכספי מענין אותי אלא הפרקטי- אין לה מכשירי כתיבה הקלמר כי עד שהיא נזכרת שנאבד לה... וכן הנושא החינוכי.
אשמח עזרה מבעלות נסיון אישי כי אני -ממש לא.

היה לי כזאת תלמידה, כל יום מגלים מכשיר כתיבה אחר שלה ברחבי הכיתה אם ראיתי משהו על הרצפה דבר ראשון הייתי שואלת אם זה שלה, בד"כ התשובה היתה חיובית.
אבל זאת לא היתה הבעיה היחידה שלה והבעיה הזאת הפריע גם להתנהלות זורמת בשיעור. (כי היא לא יכולה להדביר שכפולים והיא לא יכולה לכתוב וכו' וכו' וכו')

 

[GRN]

מה זה הציטוט שלך למטה???
בית מרקחת וכו.
הזו).

זה חתימה, לא ציטוט.
מין עדות אילמת לאימפולסיביות.
ראיתי - אהבתי - הכנסתי לחתימה ומאז זה כאן
כבר די הרבה זמן.
אגב, זה רק הוכחה לכאן שחתימות בפורומים הן דבר (כמעט) בלתי נראה.

 

[שרלוט]

איזה כיף.
גם הבת שלי ככה.
בואו נפתח קבוצת תמיכה

מצטרפת גם.
שמתי לב שהבעיה הזו נפוצה יותר אצל בנות מאשר בנים.
תחילת שנה ציידתי אותם בחמישה עפרונות לכל אחד, שיהיה.
לאחר כמה חודשים הצצתי לקלמר של הבן ואני רואה שם רק עפרון אחד בגודל של גפרור.
מה התברר? הבת איבדה עיפרון והיא הלכה לשנורר מאחיה.
הוא נתן לה.
שוב פעם נאבד לה- ושוב פעם הבן נתן.
עד שהוא נשאר עם עפרון בגודל זרת של תינוק. הוא חיכה שהעיפרון יגמר מעצמו מרוב חידודים
ואז יבקש חדש (כששאלתי אותו מה הרבה הגיב כשראה את העיפרון הוא ענה לי שלשני חברים שלו יש עפרונות הרבה יותר קטנים)
קניתי לו חדשים ולבת אמרתי שתנסה לחפש בכיתה את העפרונות שנעלמו.
בסוף כמה מהם נמצאו. אחד מוחבא בתוך הספר והשני בתא של האוכל.
מה הפתרון לבעיה הזו? אשמח לקרוא מבעלות נסיון.

 

[מלפפון]

זה חתימה, לא ציטוט.
מין עדות אילמת לאימפולסיביות.
ראיתי - אהבתי - הכנסתי לחתימה ומאז זה כאן
כבר די הרבה זמן.
אגב, זה רק הוכחה לכאן שחתימות בפורומים הן דבר (כמעט) בלתי נראה.

פשוט היה נראה לי שזה משפט שהמצאתי. באמת.
כתבתי אותו פעם כאן ונורא התרגשתי ממנו

והיתה פעם נוספת שראיתי אותו אצלך, אבל חשבתי שאני מדמיינת.
לפני תקופה.