השוליה

מצב
הנושא נעול.
  • הוסף לסימניות
  • #1
השוליה.jpg


"זה בהחלט היה פחות חמורי מצידי, אדוני, אם הייתי שופך אותו לתוך השיח, אדוני".
רניל, יוזבד 316 (מ. קינן)
 

קבצים מצורפים

  • השוליה מלא.jpg
    השוליה מלא.jpg
    KB 228.6 · צפיות: 433
  • הוסף לסימניות
  • #2
.........
אין מילים!!!!!!!!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
אחותנו,
(אם כבר אז כבר)
הציור מדהים ונוגע ללב!
היד שלו שבפה- נראית מאד מבוגרת מדי לגילו,
אבל זה לא ממש אכפת לי כי הפנים מושלמות ונוגעות ללב
עושה חשק לצייר!
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #5
לא זוכרת שהתענגתי כ"כ מציורים...
כמה הבעה ורגש, תנוחות לכאורה פשוטות, אבל ממש לא!
תמשיכי לשתף!
אל תפסיקי!
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
וואו, וואו, וואו!!!!!!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
ציור ששותים אותו בצמא
שנושמים
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
לא זוכרת מתי בפעם האחרונה הגבתי כ"כ הרבה...
אבל זה קסום, ציורים אנושיים אם אפשר לקרוא לזה כך
והכי יפה שזה כ"כ אותנטי- דף ועיפרון (סליחה, ומחק סטדלר...)

(למרות שאשקר אם אומר שלא היה מעניין אותי לראות אחד כזה עם צבע)
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
(למרות שאשקר אם אומר שלא היה מעניין אותי לראות אחד כזה עם צבע)
לא ציירת, אבל לענ"ד הצבע יקח את הקסם מהציורים הללו..
ואם אני כבר מגיבה רק אוסיף שאני עוקבת אחר הציורים שלך בפה פעור.
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
לא ציירת, אבל לענ"ד הצבע יקח את הקסם מהציורים הללו..
ואם אני כבר מגיבה רק אוסיף שאני עוקבת אחר הציורים שלך בפה פעור.
יש בזה יותר ממשהו...
למרות ש-צבע (דעתי האישית כמובן) זה רק משהו בסגנון של צבעי מים, גוונים עמוקים וכו..
לא חלילה מנגה ושות'
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #14
הטכניקה ממש מעולה.
העיניים, כדאי לעבוד עליהם בנפרד,
יש להם צורה משלהם - וביחס לגולגולת הם מקבלות עוד צורה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
עבודה יפה. אור וצל, תנועה, תנוחה והאווירה הכללית טובים. אשמח אם תסדרי קצת את הברכיים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #18

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

אשכולות דומים

במבט ראשון - כריכה
שהגיע הספר לידי לראשונה כבר חשתי במתח העוטף את הספר בקרח קפוא.
דגל משולב מרמז על אולי המלחמה הקרה? ארה"ב ורוסיה לא נראות כידידות משכבר הימים הלא כן? מה שאינו מטיל צל של ספק זה שמדובר בדרך זאת או אחרת בעלילה המתרחשת בארצות הללו.
מתח, נוער בוגר - טוב, בחשיבות מעלעלת בכריכה האחורית, הודפת את השגרה המלחיצה וצוללת לתוך עולם קפוא.
התחלנו.

1750853900176.png

במבט שני - עלילה
במקום להתיש החלטתי לערוך סיקור קצר, ולא דווח יבש ואדיש על עלילה מותחת.
הפרק הראשון נראה כאילו נפתח באמצעו של הספר, נער שאיבד את זכרונו, ולפי המשיכות והנטיות מתגלה כיהודי שומר תורה ומצוות. לפי דבריהם של הרופאים הוא איבד את זכרונו עקב הרעלת מזון שאותה הגו האמריקאים חסרי המצפון. רבים מתו, חלקם ניצלו אך למרבה הצער איבדו את זכרונם עקב הסיבה הטראגית.
כפי שאפשר לצפות הוא מאמין בדברי הכזב, אך תחושה עמומה מאותתת לו בדבר מה שאינו כשורה.
נדלג קדימה - הוא נמצא בתוך פנימיה צבאית, עם כללים נוקשים כמו שרק רוסיה יכולה להעניק. מכיר חברים שכמוהו איבדו את זכרונם.
במקביל נפרסת עלילה על דיוויד, יהודי אשר נרתם לחיפושים אחר ילד בן ארבע, אף על פי סירוב נחרץ של ההורים.
הקו אשר מתחבר לבסוף לפסיפס מושלם של עלילה מוקפדת - יצחק, יהודי אשר מציל נער אשר לפי דבריו איבד את שני אחיניו.
עוד קדימה - סלבה בורח לשלג יחד עם אחיו הקטן בן הארבע, וחברו מן הפנימיה הצבאית אשר הצליח לערום על הרופא ואינו איבד את זכרונו.
לבסוף מצליחים גיבורנו משכבר הימים לחזור הביתה, להינצל ע"י דן הרופא היהודי ולמצוא את התרופה אשר נוגדת את איבוד הזיכרון, ודיויד מצליח להשיב את הילדון האבוד בחזרה להוריו. אביו מבטיח חגיגית להניח תפילין כי כך אמר אם ימצא בנו.
אנדריי בסיום העלילה חוזר לבסוף ליהדותו אשר לה התכחש.

במבט שלישי - חוות דעת
כמו כל ספריה מצליחה מאיה לקחת את הקורא ולהישאב פנימה לתוך הסיפור. זהו אינו ספר שאפשר להניח מהידיים ולשוב אחר כך לקריאה חוזרת. בתור חובבת מתח הספר בהחלט משלב מתח מוגבר לאורך הסיפור, מן העמוד הראשון כבר גיבורנו מונחים בתוך דרמה מותחת ואימה קרה. סגנון הכתיבה יפהפה ומושחז עם המונולוגים המלוטשים והדמויות הבלתי נשכחות אשר אליהם מתחברים מן הרגע הראשון.
ואחרי התשבחות מגיעה הביקורת: דיוויד, בעל הזיכרון צילומי וחיפושיו אינו קריטי לעלילה, כי אם רק בסוף. היה ניתן לחתוך את קטעיו בתחילה ולשים קטע קצר שמסביר על נוכחותו בדפיו האחרונים של הספר. כנ"ל גם דן, אשר אמנם הוסיפו נופח ונאפקט לסיפור המתרקם בין השורות, אך מול הפנימיה הצבאית המנותקת ואברהם האורח התמוה והמסכן אשר כובד האחריות והחרטה ניכרים בכל דיבור ותיאור של הדמות לדעתי יכולים בהחלט לחכות ולצמצם את נוכחותם בעיקר הסיפור שזהו אמצעו.
הייתי בהחלט מעונינת לקרוא את הרגע שבו סלבה - אהרל'ה נזכר בעברו הנשכח. הקטע שכל הסיפור נסוב סביבו מן הרגע הראשון.
מה שמאוד התאים מבחינת העלילה זהו אשר המשך קורותיו של אנדריי מופרד יחסית משאר הסיפור, מה שגורם שעדיין נישאר בתחושה המתוקה של הזיכרון חוזר.
בנוגע לשם - לב של קרח: לפי תאורו של אהרל'ה (- אהרון - סרבה או איך שתרצו) ליבו קרח, אשר אין בו רגשות ותחושות כלפי עברו, לעומת אנדריי אשר זוכר היטב וליבו נמס מגעגוע. זה מוזכר שוב ושוב, כדי להדגיש זאת כדי שלא אסגור את הספר בטפיחה עזה. סליחה, למי יש פה לב של קרח? אולי למנהל הפנימיה - הקצין מנישקוב? זה לא מפורט!
הילד בן הארבע בנג'י לדעתי יותר מדי נועז, היה צריך להגדיל את גילו אך לא מדי, כך שבהחלט ניתן יהיה להשתלט עליו בעדינות ראויה.
הבהלה של אברהם מאחותו הייתה קיצונית, אך לפי הרושם המסתבר אחותו הייתה בהחלט קשה עימו. זהו לדעתי ההסבר היחיד אשר הגיוני שגבר צעיר מסתובב ברוסיה לבדו ומחפש ללא שום עזרה נוספת.
אם לא הפחד מאחותו, הייתה כבר ועדת חיפוש שלמה ואברהם היה אולי בראש המחפשים, אך אינו מופקר בתחנת רכבת במעמקי רוסיה.

במבט רביעי - סיכום
ספר שבהחלט משאיר בפה טעם טוב של עוד.
אחד הספרים היפים של מאיה, לפחות לדעתי.

אשמח לביקורת.
 תגובה אחרונה 
קראתי את הספר ופשוט התלהבתי!
אומנם קראתי אותו לפני כמה שנים אבל אז הייתי עדיין קטנה..
מה אתם אומרים על הספר?
מה שבמיוחד אהבתי שהוא מצליח להיות סובב סביב נקודה אחת - (כיבוד הורים) כל הספר ועם זאת לא להיות מטיף וחופר מידיי (לדעתי) אלא מגיש את אותה מצווה מסגנונות שונים ואפילו הפוכים! אסף ואביו - איתיאל ואביו - ואפילו הסולטן..
והמסר חזק ונגע בי..
ועוד 2 נקודות:
1. למה טאריק נעץ באסף מבטים ממושכים? הרי הוא בסה"כ הכל אחיין של הרופא, ואפילו איתיאל - בנו של הרופא לא החשיד אותו כ"כ. ואם הוא יותר דומה אפילו מהבן זה היה צריכ להיות מודגש..
2. פעם קודמת סגרתי את הספר בתחושה שאסף הצליח ובסוף שיווקו הצליח להגיע ומטרתו (מול המושל) התגשמה. הפעם התחדדה לי הבנה מסויימת - עד כמה זה כיבוד הורים זה מציל ונכון בפרטים הקטנים, המקריים - לא הגדולים. אפילו אם האבן הייתה יהלום רגילה, (ולא כמו ה'בום' שקיבלנו כשגילינו שזה אבן מהמקדש) והכל היה מסתדר -
זה לא היה טוב.
כי אז הם היו מפורסמים, ולא היו יכולים להוות מחסה לאיתיאל וטאריק,
וגם השטיח לא בטוח היה מוצא חן בעיניו - בגלל העוגרים ורק היה מתסיס את זעמו על היהודים.
לאומת זאת - דווקא הדבר ה"טפשי" לכאורה של אבא שלו - להביא עובד מוסלמי - חוץ מהדבר הגדול וההצלה שזה הביא לכל העם -
בדבר הקטן - זה עזר להם, לחווה שלהם, לבת שבע..
לסיכום - מה שבאמת - לפי ההיגיון, דרך הטבע, נשמע גאוני והגיוני - היה סכנה.
מה שבא בזכות קבלת עול ומצווה, אפילו שהיה נראה הכי טיפשי ומסוכן שיש, וצריך להזהיר אותו!! זה פשוט פיקוח נפש!! - היה הצלה..
בסופו של דבר כיבוד הורים עוזר לא רק כשקורים ניסים הזויים - אלא בכל דבר קטן..
אני שובר ת'ראש ולא מצליח להבין דבר כ"כ פשוט, כנראה שאני טועה, ברור לי, תוכלו לכוון אותי?

אני בכוונה באשכול זה לא מזכיר שמות, בבקשה גם אתם אל תזכירו.

כשהייתי בחור הייתי קונה מגזין איכותי שמאוד היה מעסיק אותי, הייתי נהנה ממנו והמחיר שלו עלה כ 25 ש"ח.

לאט לאט המחיר שלו נסק, ויותר מזה - מה שעצבן אותי - הכמות והאיכות שלו ירדו..

רגע לפני שהחלטתי סופית להפסיק לקנות אותו - מדדתי את האחרון מול אחד מהישנים - ההבדל היה עצום - הרוחב והגובה שלו התקטנו בצורה מחפירה.

אמנם נהיה קצת יותר שמן, אבל החלטתי לספור פרסומות.. לא תאמינו - יותר מ 50% מהמגזין - היו פרסומות נטו!!!

באותו רגע קלטתי שאני סתם משלם להם כסף על פרסומות, והפסקתי.
(לאחרונה ראיתי אותו בחנות, אחרי 8 שנים שלא קניתי, גם העובי התכווץ, והמחיר? נסק...)

ופה מגיעה השאלה שמשגעת אותי בכל תחום הכלכלה - האם לא היה שווה לעורך המגזין להוריד את המחיר - וכך יותר לקוחות יקנו אותו?

יש לי אופציה להרויח 5 שקל מ 20 אנשים, או 20 שקל מ 5 אנשים - הייתי מעדיף = 20 אנשים, כי הם יעבירו הלאה, יהיו יותר לקוחות חדשים (המחיר זול, המוצר טוב, למה לא?!)

עוד דוגמא:
צ'ולנט - בעבר עלה 20-25 שקל לחצי קילו בשרי.

היום המחיר שלו באזור 45 וישנם 'מותגים' שנמכרים ב 55..

אני יודע מחירי המוצרים עלו, אבל לא בכזאת רמה, חשבנתי כמה פעמים וגם דיברתי עם בעלי צ'לונטיות שלא ידעו לענות לי על זה - למה שלא

תמכור ב 30, תשבור את השוק - ויבואו אליך כל הבחורי ישיבות (וגם אני, אני הפסקתי לקנות צ'ולנט - אם אני לא מוצא ב 30 שקל גג - אני לא קונה)

עוד אחת? בבקשה:

הציבור החרדי ניזון רובו מקווי נייעס, וואצפים למיניהם וכו'

ישנם פרסומות, תקין, זכותם. הביטול? 15 שקל (משהו כזה, אל תתפסו אותי על המילה)

אישית? לא משלם את הסכום הזה כל חודש עבור 10-20 שיחות שלוקח לי עוד 5 שניות. מאמין שיש עוד הרבה כמוני.

אם החברה היתה גובה 5 שקל לחודש? לא היינו מצטרפים כפול 3 בלקוחות? אני מאמין שכן.

סליחה אם הארכתי, בקיצור: בכל תחום כלכלי תראו את זה - יש לי אופציה למכור בזול להרבה לקוחות או ביוקר לקצת מהם - מה גורם לי למכור ביוקר? לא שווה לי למכור בכמה שקלים פחות - ופשוט להרויח מיותר אנשים???

מומחי כלכלה? תעזרו לי להבין! תודה.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה