ביקורת ספרים וסופרים - העבר מול הרצוי

[אבימי]

בעקבות סדרת הביקורות של הניק המאוד מאוד מוכשר @ראש לשועלים
התפתח דיון סוער. חלק צידדו בביקורת וחלק הזדעזעו ושללוה מכל.

אני בעד. חד וחלק.

ויותר מכך, כמנהל הקהילה הזאת, אעודד מאוד את קטעי הביקורת האלה ואגן עליהם.
למה? הרי לכאורה מדובר בקטעים נשכניים, ואיש את רעהו חיים בלעו, והדבר מדמה טינוף האדם ברשות הרבים, ועוד ועוד טענות.
יודעים מה? לא נתווכח. לא נדון בנושאים שעליהם אנו לא מסכימים. ההיפך, בואו נדבר על איזה נושאים אנחנו כן מסכימים.
כולנו מסכימים שאנחנו פה הלקוחות. אנחנו משלמים כסף שעמלנו עליו ומצפים לתמורה ראויה.
כולנו מסכימים, שיוצרים זכותם המלאה ליצור כאוות נפשם, מה שיירצו, על פי כללי ההלכה.
כולנו מסכימים, שראוי להיות סוג של דיאלוג בינינו - הקוראים, לבין היוצרים. העובדה שאנשים "קונים", היא לא דיון אמיתי, אלא כלי להצלחה כלכלית. אין שום קשר בין תקשורת בין יוצר לקהל, לבין העובדה שיצירותיו נמכרות. כי גם לחמניות קונים וגם שקיות אשפה. קונים מכל מני סיבות, ואנחנו כקוראים לא מתקשרים באמת עם היוצר.
כולנו מסכימים שיוצרים לא יכולים לשמוע כל אחד ואחד מקוראיו. נבך אם כן.
כולנו מסכימים, שאנחנו רוצים לקיים דיון לא רק עם היוצר, אלא גם קורא עם רעהו. יצירה ספרותית מעודד שיחה, מעוררת מחשבות ויוצרת תענוג מעצם השיחה על החוויה. עכשיו, וזו נקודה חשובה, אין לסופר טענה שקוראים מסוימים לא אהבו. היצירה היא אישית אצל היוצר, הוא מגיש אותה אלינו, הצורכים, ואנחנו מחליטים אם אנחנו אוהבים או לא.
כולנו מסכימים שיש הבדל בין דעה על טעם אישי והשקפת עולם, לבין הטחת עלבונות, פוגעניות ולשון הרע. למשל, מותר לך לומר שאתה לא אוהב אבוקדו, בלי לפגוע באבוקדואים. מותר לך לומר שלא אהבת את מנת הפלאפל, אם לא אהבת את מנת הפלאפל. מותר לך אפילו לומר להרבה אנשים שאתה אישית לא אהבת את המנה, אם אתה אומר שזה לא היה לטעמך.
כולנו מסכימים שללא משוב והעמקה וחיפוש מתמיד אחר שיפור, דברים מתנוונים. וקומלים, ומיטפשים. לולא מישהו נמצא ומשגיח שדברים יעמדו ברמה גבוהה, דברים פשוט מתעפשים.
היוצא מכל אלה, שביקורת ספרות נצרכת. ממש. אנשים רוצים לדון על ספרים ללא שישאגו בפרצופם שהם פוגעניים. סופרים מראש מניחים שחלק מהאוכלוסיה לא יאהב.
יבוא הטוען ויטען שיכול להווצר פגיעה ממשית במכירות הספר. ובכן, אין דבר כזה פרסומת שלילית. כל העלאה של מודעות לנושא היא דבר טוב מאוד למוכר, לטווח קצר וארוך. יותרמזה, ישנו מושג בעולם של מוצרים שמבקרים לא אהבו אבל נמכרו היטב. כי לפעמים, על אף שביקורת היא "שלילית", האיפקט שלה היא איכותית ועצמתית. יותר מזה, ספר שזוכה להתעלמות מצד המבקרים, סובל הרבה יותר מספר שנקטל על ידי המבקרים.

ויותר מכל זה, ידידנו @ראש לשועלים כתיבתו מעודנת אך שנונה, רבת אבחנה והבחנה, ועטו לא דוקר, אלא מאיר פינות מאובקות ומרענן מחשבות שהיו לנו רק בזווית הראש.

ואני תומך בו. אמרתי לו, שבמקרה שההתקרבות לקו הדק שבין ביקורת לבין העלבה תחצה - נהיה שם כדי לתקן ולעדן.
דעתכם, רבותי?

 

[יוסף שחק]

מישהו התייעץ איתך איזה ספר לקנות?

כן!!!!
אחרת למה הוא קורא את הביקורת?

 

[יוסף יצחק פרקש]

אני חושב שביקורת ברבים זה לשון הרע לא לתועלת, כמו ביקורת מוזיקה.
אם מישהו התייעץ איתך איזה ספר לקנות, תייעץ לו.
אבל אל תבקר חברה, אדם, או מוצר בראש חוצות, כל עוד האובייקט לא גורם לנזק ואין דרך אחרת (ואני לא חושב שעל זה אנחנו מדברים).

 

[מוישה]

@אבימי, כל מילה. כמו שכבר כתבתי באשכול הסמוך. אבל הרבה יותר מזה, לא רק בפרוג, בקהילת הסופרים, כי אם גם בעיתונים בצורה מכובדת ועניינית. כמו שכתבתי, יש כאן שאלה מוסרית והלכתית, אבל בוודאי יש פתרונות. ואפילו, יש מצב לשאול את הסופר אם הוא מתנגד לביקורת עניינית. אני בטוח שהסופרים האיכותיים והבוגרים ירצו בהחלט.

תשמעו חבר'ה, עצם זה שאצלינו לא מקובל לתת ביקורת על ספרים שבמחוזותינו, דוקא משום כך, כל אחד אם כבר יעיז לבקר, יחשוב פעמיים שלוש אם דבריו נכונים, וידקדק בכל מלה שהוא אומר.
אבל אם היה מקובל אצלינו - כמו בציבורים אחרים, לתת ביקורת על ימין ועל שמאל, זה כבר היה מאבד את הטעם הטוב, ועובר כבר לפסים אישיים ולקנאת סופרים מטופשת. צאו וראו מה הולך בציבורים אחרים.

מה הולך בציבורים אחרים, צדיק?
לפחות לגבי ספרי עיון [מחקר] אוכל לספר; בחלק מהעיתונים החשובים [או לאנשים חושבים...] ישנם מאמרי ביקורת מקיפים מאת כותבים מוכשרים שישבו ברצינות על הספר המסוקר, והם מציגים את כל הצדדים בצורה נאותה ומכבדת ביותר. כך גם במדורים מיוחדים ברוב אתרי החדשות הגדולים. לעתים גם ברבעוני או שנתוני מחקר מפרסמים מאמרים שלמים שעוסקים בספרים חדשים. למעט מקרים נדירים ממש, איני זוכר שמאמר כזה הוציא לי את החשק מלקנות ספר מסוים, ולרוב זה היה להיפך.
עיסוקי אמנם יותר בספרי עיון, אבל יש גם עולם מקביל בשוק הספרות. ו"מה הולך"? הולך מצוין, עולם עשיר של ספרות איכותית ומוקפדת. סופר שמוציא את מרכולתו לרשות הרבים יודע שהוא חשוף לביקורת, והוא עושה את מרב המאמצים להשביע את רצון הציבור ולתת מינימום של כבוד לאלו שמכבדים את ספרו. רק טוב ייצא לנו מזה.
אגב, שכחנו, כשאחד מ"מנהלי ההשקפה של הדור" נחשף לאיזו מילה שלא מוצאת חן בעיני אפו, הוא ינפיק את הפשקווילים המלוכלכים ביותר על הספר ועל הסופר. או אז כבר אין בעיות של לשון הרע, הכל מותר, וזה אפילו נעשה מצווה.

 

[מ"ם]

אני בעד הביקורת. בעד כל ביקורת. למרות שסבלתי ממנה לעתים. בוודאי בעד ביקורת מוצלחת ומשובבת כמו זו שגרמה לפתיחת אשכול זה. ממש חככתי ידיים בהנאה בקריאתה.

אבל במקרה שלנו יש דיון נוסף, ברשותכם. ובהקדמה:

בקהילה הנפלאה הלזו, גם במצבה החדש, יש שעטנז מעניין. הקהילה מורכבת מאנשים המזדהים בשמם וידועים בתפקידם ומעשיהם ביום-יום - ומאנשים אנונימיים, ניקים שחלקם מפורסמים בשם אחר אך בחרו שלא להזדהות וחלקם אינם מפורסמים כלל וזה בסדר גמור.

כולם תורמים איש איש במעלתו, חלקם מתבשמים מאבק הכוכבים וגם זה נפלא, אלו מתלמדים ואלו מלמדים ונמצאו כולם מאושרים ושמחים למרות חוסר השוויון המשווע.

כמובן שניתן להציע פתרון בו יחויבו כל משתתפי הפורום לציין את שמם האמיתי בניק או בדף האישי, וניתן גם להציע פתרון בו הכל יישאר כמו שהוא עתה. אפשר לחיות עם זה.


אך כשהדבר נוגע לפרסום ביקורת, יש כאן טעם לפגם.

ניק אנונימי, כותב מוצלח ככל שיהיה (החמאתי לכתיבת השועל השנונה כמדומני עוד בטרם הוכתר בכתרי שבח על ידי המנהל, או לפחות בטרם ראיתים), הוא עדיין אנונימי. הוא נהנה מן הספק, באשר אין ידוע לאיש מה האינטרסים האישיים שלו, אם ישנם. הוא פטור מחובת גילוי נאות, גם כאשר ברור לכולם שאם ביקורת כזו הייתה מתפרסם תחת השם האמיתי של, נניח "קובי לוי", היא הייתה מתקבלת אחרת לגמרי.

חיים ולדר הוא אדם אמיתי. מפורסם, מרוויח, הכל טוב ויפה - אבל הוא מפרסם בשמו.
המבקר הוא ניק אנונימי. הוא יכול להיות כל אחד ואחת.

ציינתם לביקורות בתקשורת הכללית. ברור לכולם שהביקורות שם מתפרסמות תחת שמו המלא של כותב הביקורת! כך נאה וכך יאה.
ביקורת אנונימית, כבר נעה בהגדרתה בין "פאשקוויל" לבין "ארור מכה רעהו בסתר", ולא בצד הרוחני כמו בצד האנושי.

יש לך ביקורת יפה ומוצדקת, אדרבה. פרסם אותה בשמך המלא, בכל שום וחניכה, ללא חשש. הכל טוב ויפה ומבורך. כך נדע גם אם יש אינטרסים, וגם אם אתה לא חושש לעמוד מול האדם (המבוקר) - כאדם (מבקר).

בקיצור, לו הייתה ביקורת זו מתפרסמת ע"י אחד הניקים הרבים כאן שכותבים בשמם המלא או ידועים כך - לפענ"ד אין שום מקום להתלונן על לשון הרע וכו', כמו שכתב יפה מאוד אבימי כאן למעלה.
אבל כשזה כתוב באנונימיות, אפעס אני כבר לא בטוח.

כל הנ"ל אינו מוחלט אצלי ואני חוכך בו ממש תוך כדי כתיבת הדברים. אשמח לשמוע את דעתכם בהתייחסות לפרט זה ומיני' ומינייהו יתקלס עילאה.

 

[מרחבית]

ולנו מסכימים שיש הבדל בין דעה על טעם אישי והשקפת עולם, לבין הטחת עלבונות, פוגעניות ולשון הרע. למשל, מותר לך לומר שאתה לא אוהב אבוקדו, בלי לפגוע באבוקדואים. מותר לך לומר שלא אהבת את מנת הפלאפל, אם לא אהבת את מנת הפלאפל. מותר לך אפילו לומר להרבה אנשים שאתה אישית לא אהבת את המנה, אם אתה אומר שזה לא היה לטעמך.

כמה אנשים אתה מכיר, שמעבירים ביקורת מתוך הכרה אמיתית - שמשתקפת בביקורת שלהם - שזה פשוט עניין של טעם אישי ותו לא?
כמה אנשים אתה מכיר שיודעים להבחין בין 'טעם אישי' שלהם, לבין שיפוטיות של 'טוב ורע' של 'צודק ולא צודק'?
כמה אנשים יודעים להבחין מה שייך למחלקת הערכים, ומה שייך למחלקת הטעם וריח?
כמה אנשים מבחינים בין פרשנויות אישיות שלהם לבין עובדות בשטח? בין השערות אישיות שלהם על מניעי המחבר, למשל, לבין עובדות שנבדקו?

יש כאן שאלה מוסרית והלכתית,

בשאלות כאלה - צריך לפנות למי שיש בידו הסמכות להדריך האם, כמה ואיך.

יש מצב לשאול את הסופר אם הוא מתנגד לביקורת עניינית.

צעד חשוב.

בקיצור, לו הייתה ביקורת זו מתפרסמת ע"י אחד הניקים הרבים כאן שכותבים בשמם המלא או ידועים כך - לפענ"ד אין שום מקום להתלונן על לשון הרע וכו',

למה? במקרה שהניק הידוע בשמו כתב לשון הרע - לפי הכרעת ההלכה - הרי שהוא כתב לשון הרע.

 

[ראש לשועלים]

אני מתקשה להשתלט על גבעות הטקסט (החשוב והמחכים) שנערמו פה במהירות שיא כמו שלג כבד. לא הכל הספקתי לקרוא, וודאי שלא בעיון, את עיקרי הדברים נראה לי שכן.

במקום התנצלות
א. יש להפריד בין שני נידונים שונים. מבחינה יהודית הלכתית, לשון הרע ואונאה. במגרש הזה אתם צודקים עקרונית בכל מילה, צריך לברר את הגבולות ההלכתיות של העניין. מתי מותר ומתי אסור. (הגם, שאם תרשו לי לחשוב ביני לבין עצמי, נ"ל שאם מישהו ישאל אתכם מה דעתכם על ספר פלוני, לא תרוצו לפרוג לבדוק בהתחסדות מה נפסק באשכול, אלא תקיימו בעצמכם מאמר רש"י הקדוש "אל תגמגם ותאמר לו, אלא אמור לו מיד").
הנושא השני הוא העניין האתי, מוסרי, אנושי. ושם אני עומד על דעתי-דעתם של עוד כמה יהודים כאן: לא היה כלום, כי אין כלום.

ונסביר:
קודם כל, מדובר כאמור על סופר שמאחוריו מאות אלפי עותקים מכורים, לא מישהו שאני צריך לחשוב שהמוניטין שלו מתנדנד על הביקורת שלי, גם אם אני נרקיסיסט חסר תקנה, ואני משתדל לא להיות.
אף על פי כן טרחתי לרצף את כל העניין בקומפלימנטים מרקיעים - שאני מאמין בהם בכל לב - ליצירתו ופועלו של חתד"ן. וניקח קטע קטן כדי להמחיש את מאזן הביקורת העניינית מול התשבחות הצודקות:

עצה

אחרי כל כך הרבה כרכים – הגיע הזמן לשנות
הייתי משנה את שם הספר מאנשים מספרים על עצמם, לסיפורים חוזרים על עצמם.

שיר ושבח

לא יודע אם האשמה ברבי חיים האגדי.

השתלחות

במקום זה ממשיך הנ"ל עם אותה הגברת באותה האדרת, שעה שזו כבר זקנה קצת מקשישה, חסרת שיניים, עטויית שאל מחמם ושיניה החסרות נוקשות מקור

סיבוב פרסה מיידי

ייאמר ביושר: זו הגברת שהביאה את התהילה הגדולה, הכסף והפרסום

הערה

יש תחושה שהקטע הזה מוצה. הוא באמת לא חייב להסכים אתי.
...
מרוב מלל הרב כבר לא ממש ז ו כ ר מה עלה על הכתב ומה עדיין לא

הלל

עשרים אלף עמודים כתובים כפול שש שפות.

לפעמים, בא מישהו עם נדוניה אופוזיציונית מהבית, ואז הוא מחפש על מה אפשר להלביש את ההתנגדות הזו. נראה לי שמישהו כאן לא קרא/הבין את דברי. עשיתי מאמץ להתרחק מהטחת ביקורת הרסנית בפרצוף של מישהו, גם אם הוא סופר נודע, אטרח לפרק את הערותי לגורמים, גם אם זה יראה טרחני, כדי להוכיח שהפעם באמת הוצאו דברים מהקשרם:

1. לא נראה לי שמישהו כאן באמת חושב שיש מניעה לומר על סופר שהוא כבר גדול מאד ולכן פחות "שם" על הקוראים. 2. הגרפיקה 1] מקצועית. 2] יפה. 3] מכובדת. הערתי שהיא לא מספיק מושכת ועומדת בתחרות עם המקבילות. 3. עובדות: הפרסומת קיימת, אנשים לא אוהבים את זה. לא נכנסתי לשאלה אם אכן שילמו לו על זה. 4. מותר לומר שכדאי להכריז על הספר כעל אוגדן סיפורי השגחה פרטית. ומותר גם לומר שלא מתאים להוכיח השגחה פרטית מסיפורים בדויים, ואני עדיין מחכה לתגובת מישהו שיבהיר את העניין, אולי הכל אמת לאמיתה. 5. הסיפורים עצמם: "עלילה שבלונית" זה לא לשון הרע, עם כל הכבוד. "סיפור חתרני" יכול אפילו להיות חיובי בעיני אנשים רבים (אולי רובם). "סתם סיפור" זה לא שבח ולא גנאי. "סוף נאיבי" זה סוף שבו בנאדם משנה את טבעו, אותו הכרנו בתחילת הסיפור. מסר חזק שמתפספס זה בטח לא משהו שאסור לכתוב. זכותי לחשוב שהפתרון שמציע ולדר לבעיית הנשירה "אינו ישים", לא כתבתי טיפשי/חסר בינה/מטופש/נאיבי/רדוד/חולה/פיסח/חרש/שוטה/קטן, סך הכל לא ישים. "המסר המוזר והחשוד" על הנהיגה בשכרות הוא בהחלט משהו שמצווה להוקיע - לשון הרע לתועלת.​

ב. לגבי הערתו של @מ"ם הנכבד, שכתב בעצמו שאינו בטוח בה בעצמו. ראה, נראה לי אתה מתבלבל עם משהו אחר: יש מוסכמה שאם מישהו מפיץ סיפור על אחר, לא הוגן שיסתתר באנונימיות. קמפיין השמצה אנונימי הוא דבר דוחה. כאן לא מדובר על פרשיה שחשפתי או סיפור לא ידוע. סה"כ עובדות ופרשנות על ספר שכל אחד יכול לקרוא בעצמו ולא להסכים אתי. זה לא השמצה בשיטת "לך תוכיח". אתם מוזמנים לפתוח, לבדוק, לאשר או לחלוק. במילים אחרות, את האיש אתה יכול להרוג, את הרעיון לא. אין כאן תלות באמינות שלי, בזהות שלי, באישיות, נתתי את הדעה עם כל הנימוקים, זכותכם להסכים וזכותכם גם לא. העניין הפרסונלי כאן שולי ולא חשוב. ברור שיש כאן ניקים מאויישים שהסכימו עם מה שכתבתי, תלביש את הדעה עליהם ותקבל מהם את הביקורת, טוב?
יצויין, שבעת שנולדתי ביבי היה ראש הממשלה, אז יש לי את הפריבילגיה להישאר אנונימי בינתיים. וזו גם תשובה לשאלתך בעניין האינטרסים, עדיין לא הספקתי לצבור מספיק כאלו. ושים לב, גם את רוב האינטרסים של האנשים הגלויים אתה לא באמת יודע. אז מה זה משנה...
ג. אולי זה סוד, חשבתי שלא, אבל תדעו מהיום: סופרים חוטפים יומיום הפגזות ארטילריה קשות פי כמה מה"הקש בגג" הפציפיסט שאני ביצעתי. היישר אל תיבת המייל במקרה הטוב, וישר על הראש בפגישה חזיתית במקרה הטוב מאד. נשמח לקרוא את הדעה החשובה ביותר, של סופר מהשטח שהוציא כבר ספר או שניים, ויסקר לנו את התחושה מהעבר השני. אוהבים ביקורת?נפגעים? שונאים את מי שאומר אותה? מרחמים עליו?!
ד. שמא לא שמתם לב, אצרף שוב קישור לאשכול נטול כפפות שקראתי כאן פעם.
ה. אם בכל זאת מישהו חש פגיעה חלילה, א. אבקש את סליחתו הנדיבה. ב. אבקשו לטרוח ולהסב את תשומת ליבי לקטע הרלוונטי, כדי שאדע להיזהר.

​

 

[אפשוטער איד]

באמת, אבל שבאמת לא הצלחתי להבין, למה לניק גלוי יש יותר פריוילגיה להעניק ביקורת מאשר ניק נסתר
ממה נפשך אם זה בגדר רכילות זה ממש לא משנה מהו שמו של הניק ואם הוא בדוי או אמיתי.

חיים ולדר הוא אדם אמיתי. מפורסם, מרוויח, הכל טוב ויפה - אבל הוא מפרסם בשמו.
המבקר הוא ניק אנונימי. הוא יכול להיות כל אחד ואחת.

נו.. כותב הביקורת חייב להיות איש משכמו ומעלה? רב דיין? רבנית אדמורי"ת? מה רע שכל אחד ואחת יוכלו לכתוב ביקורת?

בכל אופן לגופו של ענין, אין הגיון בכך שהסופרים יהיו מוגנים מביקורת ע"י חוק הגנת הספרות.
מבחינתי אינם שונים מאוכל במסעדה שלכל אחד מותר לומר את דעתו אם ערב לחיכו אם לאו, לטעמו כמובן.

וכמו עשרות אשכולות שנפתחים בפורום הסמוך אא"ר, על המלצות אישיות לכאן ולשם על כל סוגי בעלי המלאכה, והמוצרים והאביזרים למיניהם, כל אחד כותב את הרגשתו, נסיונו, וטעמו האישי בקשר לאותו מוצר.

היכן כתוב שסופר יכול באמצעות שיווק טוב למכור לי ספר ששילמתי עליו במיטב כספי, ואח"כ עוד לדרוש שלא אומר את דעתי על כתיבתו, ועל צורת הענינים בספר אם נהניתי או לא.

אחרי הכל אינני דורש את כספי בחזרה, כי היתה זו בחירה שלי אישית לקנות את הספר.

אבל ביקורת???

חופשי!!!

נ.ב. יתכן ואני בניגוד אינטרסים כי כידוע ניק אנונימי אנוכי.

 

[ראש לשועלים]

נ.ב. יתכן ואני בניגוד אינטרסים כי כידוע ניק אנונימי אנוכי.

ברור לגמרי שאם יתפתח פה דיון על זכויות האנונימיים, יתחלק המחנה לשניים.
אנונימיים בצד אחד. גלויים בצד שני.
לא תהיה אובייקטיביות.

 

[ראש לשועלים]

באמת, אבל שבאמת לא הצלחתי להבין, למה לניק גלוי יש יותר פריוילגיה להעניק ביקורת מאשר ניק נסתר
ממה נפשך אם זה בגדר רכילות זה ממש לא משנה מהו שמו של הניק ואם הוא בדוי או אמיתי.



נו.. כותב הביקורת חייב להיות איש משכמו ומעלה? רב דיין? רבנית אדמורי"ת? מה רע שכל אחד ואחת יוכלו לכתוב ביקורת?

בכל אופן לגופו של ענין, אין הגיון בכך שהסופרים יהיו מוגנים מביקורת ע"י חוק הגנת הספרות.
מבחינתי אינם שונים מאוכל במסעדה שלכל אחד מותר לומר את דעתו אם ערב לחיכו אם לאו, לטעמו כמובן.

וכמו עשרות אשכולות שנפתחים בפורום הסמוך אא"ר, על המלצות אישיות לכאן ולשם על כל סוגי בעלי המלאכה, והמוצרים והאביזרים למיניהם, כל אחד כותב את הרגשתו, נסיונו, וטעמו האישי בקשר לאותו מוצר.

היכן כתוב שסופר יכול באמצעות שיווק טוב למכור לי ספר ששילמתי עליו במיטב כספי, ואח"כ עוד לדרוש שלא אומר את דעתי על כתיבתו, ועל צורת הענינים בספר אם נהניתי או לא.

אחרי הכל אינני דורש את כספי בחזרה, כי היתה זו בחירה שלי אישית לקנות את הספר.

אבל ביקורת???

חופשי!!!

נ.ב. יתכן ואני בניגוד אינטרסים כי כידוע ניק אנונימי אנוכי.

בכל זאת יש עניין של פגיעה אישית. סופר זה לא פוליטיקאי שרירי, סך הכל יהודי, עדין נפש בדרך כלל, שזו הפרנסה שלו. צריך הרבה לחשוב לפני שכותבים משהו מתקיף.

 

[אפשוטער איד]

בכל זאת יש עניין של פגיעה אישית. סופר זה לא פוליטיקאי שרירי, סך הכל יהודי, עדין נפש בדרך כלל, שזו הפרנסה שלו. צריך הרבה לחשוב לפני שכותבים משהו מתקיף.

ברור, חס וחלילה אם הובנתי אחרת.
לא הכוונה על התקפה חלילה, או ירידה לגופו של כותב או סופר.
אלא ביקורת ספרים ענינית לגמרי, וכמובן.. כל אחד לטעמו האישי בלבד.

יתכן ויש ספר שלדעת חלק מהחברים הוא ספר מוצלח, זורם, מבריק, שנון
ולדעת אחרים אותו הספר יהיה משעמם, בנאלי, נדוש, וכו'.

 

[אפשוטער איד]

ד. שמא לא שמתם לב, אצרף שוב קישור לאשכול נטול כפפות שקראתי כאן פעם.

אח...
נטף לי ריר כשקראתי שוב את האשכול ההוא עם כל החבר'ה האגדיים שחלקם נעלמו וחלקם שבו..

אין.. אין כמו קבוצת גברים נשכנית שמבטאת את דעותיה ביתר שאת.

 

[מ"ם]

חברים יקרים ואנונימיים, בכללי ובפרטי, איש בשמו הטוב יבורך.

אין לי שום דבר נגד אנונימיים (אם היה לי, כבר הייתי משתמש בו). להיפך, כאמור. זה מוסיף הרבה צבע, נופך ומסתורין. מי יותר מסופרים יכול להעריך זאת.

אין לי כל עניין לדעת מיהו הפשוט ומיהו השועל. ובלי קשר, מאז שביבי נבחר בתשנ"ו עבר מספיק זמן.
עוד יותר אין לי עניין חלילה ליצור כאן מדרג סוג א' וסוג ב'. בחרתם להיות אנונימיים מכל סיבה שהיא, ולבריאות.


על כן, לא אדבר עליכם אלא עליי.

נניח שיש בידי ביקורת משובחת כמו זו שהתפרסמה היום.
לא הייתי מפרסם אותה תחת שמי.
וכל כך למה? הרי מחר אני פוגש את נשוא הביקורת. והוא מעקם את האף "הלא זה האיש אשר כתב עליי כך וכך, תורתו אימתי נעשית".

אבל באנונימיות? אוהו!
יצא לי לכתוב בעבר באנונימיות. אני יודע שניתן לכתוב הכל ללא חשש.

אתן דוגמא נוספת קרובה:
ממש היום כתבתי כאן באשכול סמוך על הסיפור "לא מעוקצך", שהוא היה טוב מאוד, אבל... כמה פרטים.
בהמשך הערב התברר שהכותבת עצמה מסתובבת כאן.
ברור שלא הייתי כותב בשמי את הדברים כלשונם וקילשונם, לו ידעתי זאת.

נמצא אם כן, לטעמי, שבביקורת אנונימית יש חשש גדול יותר לביקורת בעייתית, והא ראיה שהכותב לא מוכן לפרסמה בשמו.

ועל כן הצעתי מדד, לפיו אם אינך יכול לעמוד מאחורי הביקורת בשמך - כנראה שאינה ראויה.
המדד הזה נכון לגביי.
אם יש מי שחושב שלגביו המדד אינו נכון, לא אתווכח עמו. אשריו.

(ואלו בעלי השמות האמיתיים שהסכימו לנכתב, במחילה. אינו דומה כותב למסכים).

אשמח להמשיך ללבן זאת עד שנגיע לעמק השווה. או לים המלח.

 

[אפשוטער איד]

אתן דוגמא נוספת קרובה:
ממש היום כתבתי כאן באשכול סמוך על הסיפור "לא מעוקצך", שהוא היה טוב מאוד, אבל... כמה פרטים.
בהמשך הערב התברר שהכותבת עצמה מסתובבת כאן.
ברור שלא הייתי כותב בשמי את הדברים כלשונם וקילשונם, לו ידעתי זאת.

נמצא אם כן, לטעמי, שבביקורת אנונימית יש חשש גדול יותר לביקורת בעייתית, והא ראיה שהכותב לא מוכן לפרסמה בשמו.

בוא ננתח, מדוע אם היית יודע שנשוא הביקורת רואה את הנכתב לא היית כותב כך?
זו היתה ביקורת ענינית, אמיתית לטעמך? אז מה יש אם נשוא הביקורת רואה ושומע או יודע מי כתב,
אם הביקורת אינה כזו, זו סתם בעיה גם אם הסופר אינו יודע מי אתה ואינך עומד להיתקל בו.

נכון, אנו סומכים כאן על ישרותם ואמינותם המצפונית של כלל החברים בקבוצה, האנונימים ושאינם. ועל עמידתם האיתנה של המנהלים הנכבדים. שחזקה עליהם שאם תהיה חריגה במשהו אזי הענין יטופל.

אה... וים המלח תמיד טוב.

 

[ראש לשועלים]

חברים יקרים ואנונימיים, בכללי ובפרטי, איש בשמו הטוב יבורך.

אין לי שום דבר נגד אנונימיים (אם היה לי, כבר הייתי משתמש בו). להיפך, כאמור. זה מוסיף הרבה צבע, נופך ומסתורין. מי יותר מסופרים יכול להעריך זאת.

אין לי כל עניין לדעת מיהו הפשוט ומיהו השועל. ובלי קשר, מאז שביבי נבחר בתשנ"ו עבר מספיק זמן.
עוד יותר אין לי עניין חלילה ליצור כאן מדרג סוג א' וסוג ב'. בחרתם להיות אנונימיים מכל סיבה שהיא, ולבריאות.


על כן, לא אדבר עליכם אלא עליי.

נניח שיש בידי ביקורת משובחת כמו זו שהתפרסמה היום.
לא הייתי מפרסם אותה תחת שמי.
וכל כך למה? הרי מחר אני פוגש את נשוא הביקורת. והוא מעקם את האף "הלא זה האיש אשר כתב עליי כך וכך, תורתו אימתי נעשית".

אבל באנונימיות? אוהו!
יצא לי לכתוב בעבר באנונימיות. אני יודע שניתן לכתוב הכל ללא חשש.

אתן דוגמא נוספת קרובה:
ממש היום כתבתי כאן באשכול סמוך על הסיפור "לא מעוקצך", שהוא היה טוב מאוד, אבל... כמה פרטים.
בהמשך הערב התברר שהכותבת עצמה מסתובבת כאן.
ברור שלא הייתי כותב בשמי את הדברים כלשונם וקילשונם, לו ידעתי זאת.

נמצא אם כן, לטעמי, שבביקורת אנונימית יש חשש גדול יותר לביקורת בעייתית, והא ראיה שהכותב לא מוכן לפרסמה בשמו.

ועל כן הצעתי מדד, לפיו אם אינך יכול לעמוד מאחורי הביקורת בשמך - כנראה שאינה ראויה.
המדד הזה נכון לגביי.
אם יש מי שחושב שלגביו המדד אינו נכון, לא אתווכח עמו. אשריו.

(ואלו בעלי השמות האמיתיים שהסכימו לנכתב, במחילה. אינו דומה כותב למסכים).

אשמח להמשיך ללבן זאת עד שנגיע לעמק השווה. או לים המלח.

ומי אומר שאיני מוכן לעמוד מאחורי הביקורת בשמי? כל הפעילות שלי כאן בפרוג (בפורום תוכנות מייקרוסופט אופיס אם שאלת) היא אנונימית, והביקורת הזו, מה לעשות, נכתבת במסגרת הפעילות הזו. אני לא ניק גלוי שבורח לאנונימי לפני כתיבת ביקורת. לא חושב שאם הייתי גלוי כאן הייתי נמנע מלכתוב. האמן לי, שלחתי פעמיים שלושה ביקורת לסופר ידוע בשם וטלפון, לא חושב שהסתכסכתי איתו.
בביקורת על יונה ספיר היה משובץ בתחילה משפט אודות הסופר יגאל שטרנר "יגאל שטרנרים לא מתים חלילה, רק מתחלפים (ומתעדכנים)." ערכתי את התגובה ומחקתי אותו (אחרי שהתייעצתי עם אבימי) משום שלא היה מקובל עלי שיגאל שטרנר יגלה את הטקסט הזה. מבחינתי הקו הוא מאד ברור, לא אכתוב משהו שלא הייתי רוצה שהסופר עצמו יקרא. האנונימיות שלי לא משחקת פה תפקיד, מהסיבה הפשוטה שאני משתדל לשמור על הערכים שלי גם בזהות בדויה:
אני - לא לוקח מהמכולת גבינה צהובה בלי לשלם גם אם אין מצלמות. לא מרביץ לקשישה כי היא גרה לבד והילדים לא באים לבקר, ולא גונב את העיתון של השכנים בבוקר השכם. לא יודע מה איתכם.

 

[מ"ם]

נשמח לקרוא את הדעה החשובה ביותר, של סופר מהשטח שהוציא כבר ספר או שניים, ויסקר לנו את התחושה מהעבר השני.

כזנב לאריות, מתוך מקרי ביקורת רבים זכורים לי במיוחד שניים.

במקרה הראשון התפרסם בעיתון מאמר ביקורת בן ארבעה עמודים על ספר שכתבתי. הביקורת קטלה את הספר. לשמחתי לא מהצד המקצועי אלא מהצד האידאולוגי, ואכמ"ל.
לא נפגעתי מהביקורת עצמה, אך די כעסתי על הכותב שלא פנה אליי לקבל תגובה, כי בכמה מילים פשוטות הייתי מעקר את תוכן רוב הביקורת המדוברת.
בכל מקרה, הכותב כתב בשמו, כך שיש לי לפחות אל מי לתעל את תחושה זו, ולא לחשוד באלף איש אחרים שעשו זאת.

במקרה השני, פרסם מישהו אנונימי ביקורת פוגענית על קטע מסיפור שהתפרסם בהמשכים. מעבר לתסכול בכך שאין לך למי להשיב, אתה גם מתחיל לפתח קונספירציות במי מדובר...

 

[מ"ם]

ומי אומר שאיני מוכן לעמוד מאחורי הביקורת בשמי? כל הפעילות שלי כאן בפרוג (בפורום תוכנות מייקרוסופט אופיס אם שאלת) היא אנונימית, והביקורת הזו, מה לעשות, נכתבת במסגרת הפעילות הזו. אני לא ניק גלוי שבורח לאנונימי לפני כתיבת ביקורת.
לא חושב שאם הייתי גלוי כאן הייתי נמנע מלכתוב. האמן לי, שלחתי פעמיים שלושה ביקורת לסופר ידוע בשם וטלפון, לא חושב שהסתכסכתי איתו. בביקורת על יונה ספיר היה משובץ משפט אודות הסופר יגאל שטרנר "יגאל שטרנרים לא מתים חלילה, רק מתחלפים (ומתעדכנים)." ערכתי את התגובה ומחקתי אותו (אחרי שהתייעצתי עם אבימי) משום שלא היה מקובל עלי שיגאל שטרנר יגלה את הטקסט הזה. מבחינתי הקו הוא מאד ברור, לא אכתוב משהו שלא הייתי רוצה שהסופר עצמו יקרא. האנונימיות שלי לא משחקת פה תפקיד, מהסיבה הפשוטה שאני משתדל לשמור על הערכים שלי גם בזהות בדויה:
אני - לא לוקח מהמכולת גבינה צהובה בלי לשלם גם אם אין מצלמות. לא מרביץ לקשישה כי היא גרה לבד והילדים לא באים לבקר, ולא גונב את העיתון של השכנים בבוקר השכם. לא יודע מה איתכם.

על כן אמרתי, שאיני בא לדבר עליך כעליך.
אני מדבר הן מצד הסופר, שביקורת שחתומה על ידי מישהו, היא כלי לגיטימי שהוא צריך להתמודד מולו.
ואילו ביקורת אנונימית היא בדרך כלל בעייתית.
והן מצד הכותב הרגיל, שנזהר יותר בדברים עליהם הוא חתום.

על כן גם אם אתה אישית כשר לגמרי בדץ, יבואו אחריך האנונימיים האחרים ויגלו למקום מים הרעים, ומי יוכל להבחין בין תכלת לקלא אילן.

 

[מ"ם]

בוא ננתח, מדוע אם היית יודע שנשוא הביקורת רואה את הנכתב לא היית כותב כך?
זו היתה ביקורת ענינית, אמיתית לטעמך? אז מה יש אם נשוא הביקורת רואה ושומע או יודע מי כתב,
אם הביקורת אינה כזו, זו סתם בעיה גם אם הסופר אינו יודע מי אתה ואינך עומד להיתקל בו.

נכון, אנו סומכים כאן על ישרותם ואמינותם המצפונית של כלל החברים בקבוצה, האנונימים ושאינם. ועל עמידתם האיתנה של המנהלים הנכבדים. שחזקה עליהם שאם תהיה חריגה במשהו אזי הענין יטופל.

אה... וים המלח תמיד טוב.

כאמור, פעם רביעית. על עצמי אדבר.
ברור לי שדברים שאכתוב אנונימית יהיו שונים מדברים שאכתוב כששמי חתום עליהם.
ומי שאינו כזה, אשריו ואשרי חבריו המלאכים הרבים.

 

[ראש לשועלים]

כזנב לאריות, מתוך מקרי ביקורת רבים זכורים לי במיוחד שניים.

במקרה הראשון התפרסם בעיתון מאמר ביקורת בן ארבעה עמודים על ספר שכתבתי. הביקורת קטלה את הספר. לשמחתי לא מהצד המקצועי אלא מהצד האידאולוגי, ואכמ"ל.
לא נפגעתי מהביקורת עצמה, אך די כעסתי על הכותב שלא פנה אליי לקבל תגובה, כי בכמה מילים פשוטות הייתי מעקר את תוכן רוב הביקורת המדוברת.
בכל מקרה, הכותב כתב בשמו, כך שיש לי לפחות אל מי לתעל את תחושה זו, ולא לחשוד באלף איש אחרים שעשו זאת.

במקרה השני, פרסם מישהו אנונימי ביקורת פוגענית על קטע מסיפור שהתפרסם בהמשכים. מעבר לתסכול בכך שאין לך למי להשיב, אתה גם מתחיל לפתח קונספירציות במי מדובר...

אם אני מבין נכון, אם ביקשת להשיב על הביקורות הללו, משמע אתה מדבר על ביקורות אובייקטיביות, על עניינים אובייקטיביים, אידיאולוגיים או אחרים. הביקורת שלי דנה את הסובייקט, את התחושה של הקורא, במקרה הזה אני. הסופר אינו מאן דאמר בעניין הזה, אין לו מה להשיב, ולא צריך לחזר אחרי תגובתו. חווית הקריאה היא לא עניין לוויכוח, אלא להבעה.

 

[ראש לשועלים]

הסופר אינו מאן דאמר בעניין הזה, אין לו מה להשיב, ולא צריך לחזר אחרי תגובתו.

במחשבה שניה, נושא הפרסומת אולי כן דורש תגובה של הסופר, אם קיבל כסף אם לאו. אפילו שגם אם לא קיבל זה לא מוצ"ח בעיני.