סיפור אלולי קצר שאפשר להנות ממנו בכל תקופה.
(כל תגובה תתקבל בברכה)
השקט שסרר בשעת בין הסדרים בפנימיית ישיבת 'חיים על התורה' הופר באחת כשהדלת של החדר הפינתי זה עם החלון הצופה לקיר הבטון נפתחה באחת, המשגיח ר שימי חדדוביץ' נכנס אל החדר תוך שהוא מעיף מבטים מהירים לכל עבר,
מבטו נעצר על חמשה בחורים שהחווירו והסמיקו חליפות, ''אלול''. השאגה שהתפרצה מליבו של ר' שימי הדהדה בעוצמה בחדר ובמוחותיהם של הבחורים שנתפסו בקלקלתם. מבטו ננעץ בגדליה שעמד במרכז החבורה '' גדליה אוחנובסקי?! המתמיד של הישיבה?! עליך לא הייתי מאמין! שאתה תתעסק בהעתקות שירים בשעת בין הסדרים?! איך נפלו גיבורים? איך????.
האדמה לא חישבה להיפתח ולבלוע לתוכה את גדליה הלז, וגם השמיים נשארו במקומם - שכן על לשונה של גדליה הייתה תשובה סדורה ומוכנה שרק חיכתה לצאת.
''רק רציתי את השיר החדש של הזמר שרגא מויאלבוכפלד'', ענה גדליה בבטחה. ''הוא הוציא עכשיו לקראת אלול ו''הימים הנוראים'' שיר מאוד מחזק ומעורר בשם 'תפילה ובקשה' ולחיים ביטונרוטנברג יש אותו, זה כל העניין קצת להתחזק ולהתעורר מהשיר שחיים מעתיק לנו.
''פששש, שרגא מויאלבוכפלד הוציא סוף סוף את תפילה ובקשה?!'' נדלקו עיניו של ר' שימי שמיד התאפס, עטה שוב את פרצופו הקשוח, ואמר.
''טוב אני רוצה לדעת ר' ביטונרוטמן'' אמר ר' שימי בקול שאינו משתמע לשתי פנים תוך שהוא מכווץ את גבותיו,
''ביטונרוטנברג'' מחה חיים. ''אני רוצה לדעת ר' חיים'', התעלם המשגיח מההערה, ''מאיפה אתה משיג את השירים האלו, אני מקווה שאין לך איזה מכשיר פסול''...
''מה פתאום'' מחה חיים נחרצות, ''הלכתי אתמול לחדר המחשבים והורדתי את המהדורה האחרונה של מייל מוזיק'',
''מייל מיוזיק שלחו אתמול מהדורה?!'' שאל - קבע ר' שימי. ''ושם היה גם את השיר של שרגא מויאלבוכפלד?!'' המשיך הנ''ל בחקירתו.
משראה את ההנהונים הנמרצים נרגע המשגיח ואמר: ''אם באמת אתה שומע רק את מה שמייל מיוזיק שולחים - אז אני רגוע. לשירים שלהם יש באמת מטרה אחת - לעורר ולחזק. בכל אופן תביא את הנגן, אני רוצה לבדוק שאין שם חס וחלילה שירים ממקורות אחרים''. המשגיח ר' שימי לקח את המכשיר מחיים והפטיר תוך שהוא יוצא את פתח החדר, ''מה שיכולים לשלוח לבחורים במייל.... כאלו שירים שהשם ישמור. רק מייל מיוזיק.. רק עליהם אפשר לסמוך!.
הבחורים שחררו אנחות, חייכו על הדרך שמצא המשגיח להעתיק את המהדורה של מייל מיוזיק,
ומייד פנו לעשות שטייגן בהיכל, כמובן לא לפני שהתחזקו מ''תפילה ובקשה'' של ''שרגא מויאלבוכפלד''.
נ.ב יודעי דבר מספרים שאפילו הקירות התרגשו והוזילו דמעות כש''בסיידר מוסר'' לא התאפק המשגיח וזמזם מדי פעם: ''תפיייייייייילה וווווווווווובקשה''.
(אשמח לביקורת מהמקצוענים, היות ומעולם לא למדתי כתיבה יוצרת באופן רשמי.)
הנושאים החמים
