מי רוצה לכתוב פרק?

[אפשוטער איד]

@אשר שרבר
כפותח האשכול, היוזם, והמפיק.
עליך בשלב זה לנשום עמוק, לעשות אתנחתא קצרה,
ולעשות סיכום מבליל הפרקים שנחתו עלינו.
מה ידוע עד עכשיו, מה לא ידוע, ומה לוט בערפל.

 

[דיו וקסת]

"אתה יוני שפירא?"
"כן" לא ידעתי שזו כזו מציאה גדולה...
"איזו סייעתא דשמיא, אני לא מאמין"
"למה? מה יש?"
"אתה יכול לפתור פה את כל הפלונטר"

"אני? מאיפה אתה מכיר אותי בכלל?"
"אין לך מושג כמה חיפשתי אותך בחודש האחרון" הוא אומר לי "הגעתי לרחוב שלך, הסתובבתי שעות, שאלתי בבית הכנסת, דפקתי בדלתות, לאף אחד לא היה מושג איפה אתה"
"כן, כן. היו לי הרבה... טרדות, שלא תדע מצרות" נאנחתי, "אבל רגע, אני עדיין בשוֹק. תסביר לי, איך אני - יוני שפירא - יכול לפתור פה את כל הפלונטר?"
"תראה. אנחנו, איך לומר? הגענו למבוי סתום. אני יודע שאתה מכיר את עבדקן. הוא כותב אותך בגוף ראשון וכו'. תדבר איתו, תסביר לו שהוא סיבך פה את העסק יותר מדי, ומאז אף אחד לא רוצה להתקרב לאזור"
"דבר ראשון, עבדקן לא התחיל, אשר שרבר גם כתב אותי בגוף ראשון"
"בסדר, אבל עבדקן הוא זה שסיבך אותנו. אז תבקש ממנו, תסביר לו את המצב"
"אני לא הולך להסביר שום מצב לאף אחד" התעצבנתי "זכותו של כל עבדקן וכל שמבדקן לסבך את העסק כמה שהוא רוצה. זו הייתה המטרה של אשר שרבר, לא?"
"אני לא יודע מה הייתה המטרה שלו" מלמל, "הוא לא הסביר לאף אחד"
"יש לו בכלל מטרה?" הטחתי
"אני חושב שכן, הוא כתב בתחילת האשכול שיש לו איזושהי מטרה"
"אז תגיד לאשר שרבר שלך" לאטתי "שאי אפשר לתת רכב לארבעה נהגים שונים בלי שהם מתואמים לגבי היעד, וכל שכן כאשר לאף אחד מהם לא ידוע מה היעד"
"לא הבנתי את האנלוגיה"
"תגיד לו, הוא כבר יבין"
"ואם לא?"
"אז תגיד לו: סיפור כותבים מהסוף להתחלה"
"טוב, תמסור ד"ש לעבדקן. אגב איזה מין שם זה?"
"סתם... הוא טוען שזו אחת המילים הכי יפות בעברית. שטויות, אם אתה שואל אותי. 'אנפילאות' עוברת אותה בהרבה, שלא לדבר על 'אספקלריה' או 'אזדרכת'."
"אתם לא נורמליים, שניכם" חתם

 

[אשר שרבר]

תקשיבי
היא אמרה לשרהל'ה הזו
תקשיבי, ותקשיבי לי טוב
אם אבא שלך היה מתנהג כמו שצריך מהתחלה, היית גרה היום בבני ברק עם שתי צעפאלך, וחולצה מכפתרת.
וזה, הבחורצ'יק שאכל כאן סנדוויץ' עטוף בנייר כסף שאשתו הכינה לו, היה יכול להיות השכן שלך מהדלת ממול, אולי היית מתתחנת איתו, למרות שהוא נראה כמו אבא שלך.
-כן והבחורצ'יק הנחמד שחצה איתי קודם את הנחל עם הפאות והציצית וחולצה של עזר מציון
היה יכול להיות אחי כל הזמן, ולא רק אחרי הפיצוץ של שבוע שעבר

הבית בקיבוץ היה נראה כמו כל בית בקיבוץ
מדשאה גדולה בפתחו, מזוזה קטנה בדלתו, מי יודע אם היה מי שראה פעם מה יש בתוכה.
דלת רשת שמעולם כך נדמה לא ננעלה, וגם אם כן, כולם ידעו שהמפתח בקקטוס שליד הדלת
הכלב קשקש בזנבו על השטיח והאור הצהוב בסלון, דלק.
בשלט שעל הדלת כתוב כאן גרים בכיף אילנה ושרהל'ה.
אילנה תמיד רצתה שכולם יגורו כאן, היא אשה ביתית וחמה, אבל ג'ובי לא רצה, מאז שג'ובי החליט לחצות את הקווים בפעם השניה הוא חתך הכל, או שאת עוברת איתי, וחוזרת לקיים את כל המצוות או שאת שם, נשארת לבד.
והיא נשארה.
ההורים שלה תמכו בה קצת, בעיקר רגשית, והמעטפת של הקיבוץ תמכה כלכלית.
שרהל'ה נשארה אצלה בקיבוץ לאמא חד הורית, וידעה כל השנים שיש לה אבא דוס בבני ברק. אילנה לא הסתירה. אבל אילנה כעסה. וכשאמא כועסת שרהל'ה לא נכנסת לתמונה.
אמש, כשבחוץ הצרצרים צרצרו והדשא היה לח מהטל של הלילה. הוא הגיע לבקר. לא גו'בי.
הבן שלו, חצי אח שלה . צנח לחייה. וישב עם אילנה לקפה.
ואיתה.
והיא שפתאום שמעה על אבא שלה. הקיבוצניק לשעבר. שחום העור ויפה הבלורית. הקצין המצטיין. והדוס בהווה.
פתאום הוא נשמע בעיניה פחות מפחיד. אבל אילנה הטיחה בו. הכל.
אני לא מוכנה שהוא ייכנס לחיים שלנו שוב, הוא הרס לי כל חלקה טובה, השאיר אותי לבד, אחרי שטלטל אותי, מצד לצד. הוא גם כנראה לא באמת ידע הכל.
כי כשהוא תהה מה זה מצד לצד היא הסבירה לו שלהיות דוסית באמצע החיים, ולכפור שוב. זו טלטלה. והוא לא ידע בכלל שהקיבוצניקית הזו היתה דוסית. ויותר היה מופתע שאבא שלו זה שיושב מהראשונים בכולל הגדול של בני ברק היה אפעס' איך לומר, נוכל לתקופה.

ואז במקום לריב. הוא יצא עם שרהל'ה לדשא הלח, חפן בידה פתק קטן ובו מספר טלפון. נראה לי שאנחנו צריכים להשלים עוד פערים תתקשרי אלי.

והיא התקשרה.

 

[RACHELIZ]

אני יודע שאתה מכיר את עבדקן

"מאיפה אתה יודע שאני מכיר את עבדקן?
איזה תחקיר עומק ערכת עלי?" יוני מתחיל להרגיש חוסר אונים. 'לך תדע מה עוד יודעים עלי' הוא חושב בבעתה.
והוא ממשיך, לא נותן מנוח "אם כך, אתה לא מכחיש שאתה מכיר אותו"
"אמממ מכיר, קצת" אין לו כבר ברירה.

"טוב, עזוב, עם זה כבר נסתדר. עכשיו רק צריך לערוך אסיפת צוות ולהחליט מי נוהג ובאיזה מקטע, מי רוצה לנמנם באמצע הדרך או סתם לשתות פחית קולה ולאכול בורקס ולא יוכל לנהוג בלי ידיים".
"אבל" יוני מסייג, "לפני הכל, יש צורך לעדכן לאן היעד. למה אולי לא בא לי לנסוע לשם? לך תדע לאן עוד אני אפול בחיים האלו. מספיק עברתי בתקופה האחרונה. לא סתם אשתי שחררה אותי לטייל היום".

 

[אשר שרבר]

@עבדקן אני משתדל לא לסבך יותר מידי, ולהתקדם לאן שהוא.

שכמעט שכחה מקיומו,

הלכתי קצת שונה, אבל באותו כיוון, אם נצטרך לערוך את זה פעם...

 

[מ"ם]

בפורום כתיבה אחר שהשתתפתי פעם, כתבו סיפור-בהמשכים-כל-אחד-פרק וזה הלך טוב מאוד ואפילו מעולה.

2 דברים על סמך שם שיכולים לשפר כאן:

1. שכל פרק יהיה באורך משמעותי (והתקדמות משמעותית תוכנית). לא צריך אלף מילים, אבל לא רק קטע.

2. לקבוע אחרי כל פרק מי תופס את הפרק הבא, ולתת לו את הזמן, אם צריך.

 

[אשר שרבר]

אסיפת צוות

אני לא סגור על איז הכשר יהיה הבורקס...
אבל אני בעד סיעור כלשהו
ו @מ"ם אני מסכים איתך לשתי ההערות, למרות שלאורך אני נותן פחות משמעות, אבל להתקדמות, כן.
יתכן שברגע שיהיה ברור מי לוקח מה ולאן, תהיה קורלציה הן הדמויות. וכל אחד יזכור מה ומי הוא מוביל ולאן ויתחבר גם לדמויות הנוספות.
שוין, מי כותב לנו פרק?

אגב, פעם ניסיתי כבר את ההרפקאה הזו, ונשארתי לבד...

 

[אשר שרבר]

זה היה הניסיון
https://www.prog.co.il/threads/סיפור-טור-בהמשכים.343007/
כנראה הריטלין שלי לא מספיק יעיל...
אבל זה היה התחלה טובה, וחסר בה אקשן. אם עבדקן ועוד כמה היו מצטרפים אלי, אולי היינו עושים מזה משהו.

 

[RACHELIZ]

יש/היה את הספר השיתופי שניסו לכתוב כאן... כנראה שאם קשה לכתוב ספר עוד יותר קשה לכתוב בקבוצה...

 

[אשר שרבר]

יש/היה את הספר השיתופי שניסו לכתוב כאן... כנראה שאם קשה לכתוב ספר עוד יותר קשה לכתוב בקבוצה...

ברור, אבל לקבוצה יש כוח שאין לאחד, ויכול להיות שאם נבנה כללים נכונים זה יהיה ישים.

 

[דיו וקסת]

ואני עדיין חושב שסיפור בונים מהסוף להתחלה, כך עובדים סופרים מקצוענים.
השלד צריך להיות ברור, אם אינך יודע מה היעד, איך תדע לצעוד אליו?

כל הקטע הזה שכל אחד כותב פרק, יכול להיות טוב כסיעור מוחות והעלאת רעיונות. אבל בשביל לבנות סיפור טוב באמת, יש סיכויים נמוכים מאד שזה יקרה בצורה הזו.

אמר לי אחד הסופרים המפורסמים שמפרסם את ספריו כסיפור בהמשכים בעיתון, שלמרות שהשלד בנוי אצלו מראש, לפעמים הוא תופס בפרקים האחרונים שהיה צריך לשתול משהו בפרקים הראשונים וכדו', ולכן תמיד הספר יותר טוב מאשר איך שהוא היה כתוב בעיתון.