הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
הוא כתב בתחילה למגירה. או שלא כתב בכלל. מאז המכתב שכתב פגישה האחרונה לארוסתו. הוא לא באמת כתב משהו שהוא ישב וחשב עליו. אבל הוא הרגיש שהנפש שלו משתוקקת לכתוב.
הוא ניסה לכתוב חידושי תורה. לסכם את הסוגיא השבועית. אולי את חידושיו שלו. להוציא ספר תורני על חנה ושבעת בניה או קדימה בברכותיה. אפעס' מיד הפסיק באמצע. וגם הוא ידע שאף אחד לא יקנה. רעיונות היו לו בלי סוף. אבל ביננו. מי קונה היום ספרים בכלל.
ואז הוא לא עלינו גילה כל מיני לא עלינו אממ אינטרנטים. היו שם גם חילויניים וגם חרדים כאלה של בערך. היו שם מיזרוחניקעס' וגם כאלה שהם בכלל לא יהודים. לא עלינו. כבר אמרנו.
והא ניסה שם להתערבב. הוא לא באמת רצה להתערבב. הרי לא שם חלקנו כהם. והוא לא הגריל את המונם. אבל הוא כתב איזו בלאדה שיצאה מהשרוול. וקיבל מלא לייקים. הוא נשם עמוק. והתאהב. יאללה את קונה חברים בכפתור. לוחץ 'אשר' ויש לו מלא. הוא כתב שיר. ואחר כך פזמון. ונהיו לו מלאנים חברים. וגם אממ לא עלינו חברים בלשון נקבה. וכלם הריעו ואמרו לו לכתוב ספר. ואין כמוך.
לא שהוא אהב את זה כל כך. אבל זה חלק מהקונספט. הוא כותב הם מלייקים יש כל מיני צבעים ללייקים. יש צוחק ובכה כועס ואוהב. היו לו כל מיני גם כן.
והיו גם כאלו שהגיבו. גם כן כל מיני. והוא הרגיש שהנה הוא מראה לכולם שאין כמוהו ואיך כולם מכבדים את הדוס החסוי הזה שאף אחד לא יודע מיהו. וממש ממש הוא הרגיש שהוא מקדש שם שמים. ובזכותו כולם ידעו שהדוסים הם ממש ממש נורמליים.
כל מיני שיחות שגלשו לכל מיני נושאים פרטיים וכלליים. לא לא חלילה חצה את הגבול. אבל הגבול עצמו זז קצת. הוא באמת לא חושב שצריך כזה גבול קרוב. הוא גמיש הגבול שלו.
לאט לאט הוא נסחף היו לו מלא קשרים והוא היה בטוח שכולם חברים שלו. אבל גם כשהוא נתקע עם מינוס בבנק או עם ילדה חולה הם נתנו לו רק לייקים. וכשהוא כתב משהוא מעצבן. הם הפסיקו לתת לו לייקים. ולאט לאט הוא הבין שהם לא באמת חברים שלו. הם הרי לא יודעים מי הוא. ויש להם עוד כמה חברים חוץ ממנו.
והוא, הוא באמת לא כל כך רוצה להיות חבר שלהם באמיתי. הוא הרי לא יילך עם אף אחד מהם בשכונה לבית הכנסת. ואז רגע לפני שהוא נשבר ושם תמונה של הבת שלו כדי לקבל מלא מלא לייקים ולהיות ממש חלק. ולקבל תגובות שהוא מעדיף שלא יגידו על הבת שלו ברחוב. הוא גילה את פרוג.
ושם גילה שאפשר לכתוב ולקבל לייקים רק על הכתיבה. אממ, לא לייקים. תודות. אנשים פשוט אומרים תודה. וגם מגיבים. לגופו של עניין. נכון ירד לו הריגוש. של לרעות בשדות זרים. אממ. אבל הוא לא באמת חיפש את זה. הוא רק רצה מקום שישמעו את מה שיש לו בבטן.
הוא שמח לפשוט יד באיש את רעהו. להושיט יד בתמיכה וחסד. ובעיקר לגלות שאפשר. אפשר אחרת. זה לא קל. אבל אפשרי.
כן, אם רוצים אפשר. גם לצאת משם. גם להקים מקום כזה. או אם תרצו. כל הפושט יד נותנים לו.
הוא ניסה לכתוב חידושי תורה. לסכם את הסוגיא השבועית. אולי את חידושיו שלו. להוציא ספר תורני על חנה ושבעת בניה או קדימה בברכותיה. אפעס' מיד הפסיק באמצע. וגם הוא ידע שאף אחד לא יקנה. רעיונות היו לו בלי סוף. אבל ביננו. מי קונה היום ספרים בכלל.
ואז הוא לא עלינו גילה כל מיני לא עלינו אממ אינטרנטים. היו שם גם חילויניים וגם חרדים כאלה של בערך. היו שם מיזרוחניקעס' וגם כאלה שהם בכלל לא יהודים. לא עלינו. כבר אמרנו.
והא ניסה שם להתערבב. הוא לא באמת רצה להתערבב. הרי לא שם חלקנו כהם. והוא לא הגריל את המונם. אבל הוא כתב איזו בלאדה שיצאה מהשרוול. וקיבל מלא לייקים. הוא נשם עמוק. והתאהב. יאללה את קונה חברים בכפתור. לוחץ 'אשר' ויש לו מלא. הוא כתב שיר. ואחר כך פזמון. ונהיו לו מלאנים חברים. וגם אממ לא עלינו חברים בלשון נקבה. וכלם הריעו ואמרו לו לכתוב ספר. ואין כמוך.
לא שהוא אהב את זה כל כך. אבל זה חלק מהקונספט. הוא כותב הם מלייקים יש כל מיני צבעים ללייקים. יש צוחק ובכה כועס ואוהב. היו לו כל מיני גם כן.
והיו גם כאלו שהגיבו. גם כן כל מיני. והוא הרגיש שהנה הוא מראה לכולם שאין כמוהו ואיך כולם מכבדים את הדוס החסוי הזה שאף אחד לא יודע מיהו. וממש ממש הוא הרגיש שהוא מקדש שם שמים. ובזכותו כולם ידעו שהדוסים הם ממש ממש נורמליים.
כל מיני שיחות שגלשו לכל מיני נושאים פרטיים וכלליים. לא לא חלילה חצה את הגבול. אבל הגבול עצמו זז קצת. הוא באמת לא חושב שצריך כזה גבול קרוב. הוא גמיש הגבול שלו.
לאט לאט הוא נסחף היו לו מלא קשרים והוא היה בטוח שכולם חברים שלו. אבל גם כשהוא נתקע עם מינוס בבנק או עם ילדה חולה הם נתנו לו רק לייקים. וכשהוא כתב משהוא מעצבן. הם הפסיקו לתת לו לייקים. ולאט לאט הוא הבין שהם לא באמת חברים שלו. הם הרי לא יודעים מי הוא. ויש להם עוד כמה חברים חוץ ממנו.
והוא, הוא באמת לא כל כך רוצה להיות חבר שלהם באמיתי. הוא הרי לא יילך עם אף אחד מהם בשכונה לבית הכנסת. ואז רגע לפני שהוא נשבר ושם תמונה של הבת שלו כדי לקבל מלא מלא לייקים ולהיות ממש חלק. ולקבל תגובות שהוא מעדיף שלא יגידו על הבת שלו ברחוב. הוא גילה את פרוג.
ושם גילה שאפשר לכתוב ולקבל לייקים רק על הכתיבה. אממ, לא לייקים. תודות. אנשים פשוט אומרים תודה. וגם מגיבים. לגופו של עניין. נכון ירד לו הריגוש. של לרעות בשדות זרים. אממ. אבל הוא לא באמת חיפש את זה. הוא רק רצה מקום שישמעו את מה שיש לו בבטן.
הוא שמח לפשוט יד באיש את רעהו. להושיט יד בתמיכה וחסד. ובעיקר לגלות שאפשר. אפשר אחרת. זה לא קל. אבל אפשרי.
כן, אם רוצים אפשר. גם לצאת משם. גם להקים מקום כזה. או אם תרצו. כל הפושט יד נותנים לו.
נערך לאחרונה ב:
)
