מידע שימושי מה עושים עם ילדה שחזרה להרטיב ביום

  • הוסף לסימניות
  • #1
ילדה בת שלוש וחצי, לפני שנה היתה יבשה לחלוטין (ביום) ובחודשים האחרונים מרטיבה. לעיתים יותר, לעיתים פחות, אבל ממש כל יום.
תודה מראש לכל המייעצים והמנסים לעזור
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
ביתי, באותו גיל ואותה בעיה...
לי אמרו "לעזוב אותה", כשהיא מפספסת לא לתת לזה במה, פשוט לקלח אותה וזהו. בלי דיבורים, בלי דיונים.
ועוד אמרו לי שזהו איזשהו כיסוי למצב נפשי כמו כניסה לגן חדש, אח חדש וכו'
וכמו שזה בא, זה הולך...
בהצלחה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
צרת רבים - נחמת שוטים
גם לי יש בן שלוש וחצי כזה.
חכם חמוד מתוק, ו--כל הזמן מרטיב.
מצב נפשי- כל יום יש מצב נפשי חדש: היום יום הולדת לאח שלו, מחר יום חופשי של הגננת, מחרתיים אמא חוזרת מאוחר מהעבודה.
אני לא מאמינה בזה.

מה שאני עושה זה מקלחת ומחליפה ומחליפה ומקלחת, ומנסה בעדינות לומר לו שהגיע הזמן לגמור עם זה.

יש למישהו פתרון יותר טוב?
(מה שעזר לי לכמה ימים זה לשים לו טיטול לכמה שעות למרות מחאותיו. אני לא יודעת אם זה נכון אבל בסוכות החלטתי שזה הפתרון אם אני לא רוצה לכבס כל היום ואחרי זה היו כמה ימים בהחלט טובים)
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
מנסיון , רק להתעלם!!!
הם קולטים שזה מעצבן אותנו ולפעמים כדי לעשות לנו דווקא הם "מפספסים" בכוונה..
צריך להתעלם, לקלח, להחליף, בלי להעיר. רק זה עוזר...
צריך הרבה סבלנות אבל זה משתלם!!

ועוד טיפ קטן... את כל הבגדים הרטובים/מצעים וכו' -לתת לילד לקחת למכונת כביסה, לתת לו לשים מצעים חדשים... (שיראה שאם יש לו גם עבודה לעשות, זה לא יוצא לו משתלם..)
בהצלחה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
אפשר לחזור לפרסים כשהיא לא פיספסה.
אפילו עדש קטן עושה את העבודה.
ואחרי שזה מסתדר להוריד בהדרגה.
להחמיא על הפעמים האלו למרות שזה נראה טיפשי.
[הבת שלי לא אהבה להיות בשרותים - הדבקתי לה מדבקות על הקרמיקה וזה עזר]
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
מוכר ולא נחמד
אבל עובר כמו שבא
רק אם לא עושים מזה עסק גדול
וכן נותנים פידבקים חיוביים
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
דבר שעוזר בגמילה עצמה, וייתכן שעיעזור גם כאן: להכין קופסאת הפתעות מיוחדת של הילד (מלאה בממתקים, כמובן זה לא צריך להיות קופסא ענקית,אלא משהו קטן ונחמד) בכל פעם שהילד הולך לשרותים -לתת לו לבחור הפתעה מתוך הקופסא.
(הבן שלי, שנגמל כבר לפני שלוש שנים, זוכר את הקופסא כל כך לטובה, שכשמצא בבית קופסא קטנה דומה התחיל לאגור בה ג'ולים ועדשים וכד' שמקבל בהרבה הזדמנויות לטובת הגמילה של אחותו שכיום היא בת שנה ושמונה... "כשהיא תגדל ותלך לשרותים אני אתן לה לבחור מהקופסא"- כך הוא הסביר.)
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
שמעתי פעם עיצה טובה, ואף ניסיתי והיא הוכיחה את עצמה.
לטענתה של היועצת, לפעמים הילדים רוצים להרגיש שליטה, ודרך ה"פספוס" הם אכן עושים זאת (מתי לאכול ומתי לישון - אמא קובעת לי. אז אני אקבע כאן - מתי והיכן). היא הציעה שנחליט באמת שלא אכפת לנו בכלל, וגם נודיע זאת לפעוטה באדישות - "לי לא משנה. את רוצה ללכת לשרותים? בסדר. את רוצה להרטיב על הרצפה? בסדר. לא אכפת לי." אחרי שהם מנסים פעם פעמיים ונתקלים בשויון נפש מצד האמא, מבינים שבזה אי אפשר לשלוט על אמא וחוזרים למסלול הנכון.
גם אני וגם חברתי התמודדנו באותה תקופה עם ילדות בגיל 3 וחצי שסרבו לסיים את הגמילה - והצלחנו להגיע לסיום העניין ע"י הגישה הזו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
יש לי ילד בן 3.5 ,חכם מאד בע"ה,חברותי ולעניין..
הוא נגמל כשהיה עוד במעון ואז היה בסדר גמור חוץ מהלילה שאף פעם לא היה קם יבש..
אך מתחילת השנה הזו (כשהגננת הקבועה שלו יצאה לחל"ד) הוא מפספס בלי הפסקה ביום!!!
כל יום אני שמה לו בגדים להחלפה בתיק,בגן הוא מחליף לעצמו וחוזר הביתה כמובן שוב רטוב...
אח"כ בבית - אני מתזכרת אותו בלי הפסקה ללכת לשירותים ,אך מספיק שעברו 5 דקות והוא לא הלך ואז שוב הוא מפספס..יוצא שבמהלך היום אני מחליפה לו לפחות 4- 5 פעמים!! וכל היוםםם סביב הכביסות והמכונה..
בגלל שזה המצב ביום,עם הלילה החלטתי לא להתעסק בשלב הזה ומזמן החזרתי לו טיטול..
הבעייה שכרגע המצב החמיר ועלה שלב- אולי בגלל האח החדש שנולד..
אם עד היום בין לבין הוא היה כן "זוכר" מעצמו ללכת לשירותים,כרגע הוא איבד גם את זה..
ניסיתי את כל השיטות בעולם!!! להתעלם/לא להתעלם/ מבצעים/מתנות/עדשים - גם בגן לגננות/ או דווקא כן להתייחס ולהעיר לו בעדינות ולהגיד שזה לא מתאים והוא גדול מספיק ושנה הבאה עולה לחיידר ושם אין כזה דבר לפספס..חשבתי אולי שהבעיה שאני נותנת לו לגיטימציה כששולחת איתו בגדים להחלפה ,ניסיתי יום אחד לא לשלוח וכד...שום דבר לא עוזר!!! כרגע אני פשוט על סף ייאוש!!!! (מאד מאד מכביד עלי וקשה לי נפשית להתמודד עם זה..במיוחד שאני אחרי לידה עם תינוק צרחן..וגם טיפוס מאדד פרפקציוניסט..)
כמובן שביררתי גם את המצב בגן עם הגננת ,חשבתי שאולי משהו לא טוב לו..(הילדים האחרים צוחקים עליו בגלל שהוא מפספס..)
אני מרגישה שאני כבר לא יכולה עליו יותר..וצריכה עזרה מבחוץ,אולי טיפול רגשי..
האם למשהו יש ניסיון בגיל הזה? מה ניתן לעשות?? (מאד מאד קשה לי להתעלם לגמרי ,כמה שאני מנסה)
(כמובן שהתייעצתי גם עם רופאת ילדים שאמרה שזה מוקדם מידי לטפל ..הוא עוד קטן,אני גם לא רוצה לחשוב על טיפול תרופתי בשלב זה)
כל ייעוץ יתקבל בברכה!! תודה רבה מראש!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
לדעתי ,הכי טוב (ולא קל) פשוט לקבל את המצב בהבנה ולהשלים איתו.
אולי זה מניפולטיבי, אולי זה פיזיולוגי, בשני המקרים אין שום דבר שיכול לעזור חוץ מלחכות .
אצל הילדה שלי היו תקופות שזה היה קצת יותר מניפולטיבי,ותקופות שזה לגמרי פיזי
(לא פיזי שאין לה שליטה, אלא שליטה יחסית קטנה + עצלות ללכת בזמן = הרטבות)
שבוע שבועיים בתחילת החורף , ועוד כמה שבועות באמצע החורף, אני כבר מזמן לא סופרת ולא מתרגשת.
אולי תנסי למצוא את המקום שלך - איך את יכולה לעשות לך כרגע קל, בהבנה שהפספוסים הם עובדה.
אולי מתאים לך להחזיר חיתול (בהנחה שלא בטוח שכשתגמלי שוב זה לא יקרה, אבל אולי אז יתאים לך יותר)
אולי מתאים לך לקנות מיבש, או כל דבר אחר שיכול לעזור לך .
נסי להסתכל על זה כמו קושי טכני, לגמרי.

כרגע זה שואב אותך ומביא אותך למלחמה רגשית לא קלה.
נסי לשנות כיוון ולחשוב על זה כבעיה פיזיולוגית: נניח שהיית אצל רופאה והיא אומרת שלילד יש בעיה בכליות , וזה יסתדר בהמשך תוך כמה חודשים או שנה.
מה היית עושה? איך היית מקבלת ? ומה יכול לעזור לך ?

[ואגב, אני לא חושבת שצריך להתעלם בכלל, אבל כן לקבל את זה שזה לא בשליטתך , הילד לא עשה שום דבר רע , גם אם הוא התעצל ובחר לחכות לרגע שאחרי האחרון, להבין שכרגע זה מצב נתון ולקבל את זה בהבנה.
דרך הגישה הזו אפשר להתיחס בעניניות בלי כעס]
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
יש לי ילד בן 3.5 ,חכם מאד בע"ה,חברותי ולעניין..
הוא נגמל כשהיה עוד במעון ואז היה בסדר גמור חוץ מהלילה שאף פעם לא היה קם יבש..
אך מתחילת השנה הזו (כשהגננת הקבועה שלו יצאה לחל"ד) הוא מפספס בלי הפסקה ביום!!!
כל יום אני שמה לו בגדים להחלפה בתיק,בגן הוא מחליף לעצמו וחוזר הביתה כמובן שוב רטוב...
אח"כ בבית - אני מתזכרת אותו בלי הפסקה ללכת לשירותים ,אך מספיק שעברו 5 דקות והוא לא הלך ואז שוב הוא מפספס..יוצא שבמהלך היום אני מחליפה לו לפחות 4- 5 פעמים!! וכל היוםםם סביב הכביסות והמכונה..
בגלל שזה המצב ביום,עם הלילה החלטתי לא להתעסק בשלב הזה ומזמן החזרתי לו טיטול..
הבעייה שכרגע המצב החמיר ועלה שלב- אולי בגלל האח החדש שנולד..
אם עד היום בין לבין הוא היה כן "זוכר" מעצמו ללכת לשירותים,כרגע הוא איבד גם את זה..
ניסיתי את כל השיטות בעולם!!! להתעלם/לא להתעלם/ מבצעים/מתנות/עדשים - גם בגן לגננות/ או דווקא כן להתייחס ולהעיר לו בעדינות ולהגיד שזה לא מתאים והוא גדול מספיק ושנה הבאה עולה לחיידר ושם אין כזה דבר לפספס..חשבתי אולי שהבעיה שאני נותנת לו לגיטימציה כששולחת איתו בגדים להחלפה ,ניסיתי יום אחד לא לשלוח וכד...שום דבר לא עוזר!!! כרגע אני פשוט על סף ייאוש!!!! (מאד מאד מכביד עלי וקשה לי נפשית להתמודד עם זה..במיוחד שאני אחרי לידה עם תינוק צרחן..וגם טיפוס מאדד פרפקציוניסט..)
כמובן שביררתי גם את המצב בגן עם הגננת ,חשבתי שאולי משהו לא טוב לו..(הילדים האחרים צוחקים עליו בגלל שהוא מפספס..)
אני מרגישה שאני כבר לא יכולה עליו יותר..וצריכה עזרה מבחוץ,אולי טיפול רגשי..
האם למשהו יש ניסיון בגיל הזה? מה ניתן לעשות?? (מאד מאד קשה לי להתעלם לגמרי ,כמה שאני מנסה)
(כמובן שהתייעצתי גם עם רופאת ילדים שאמרה שזה מוקדם מידי לטפל ..הוא עוד קטן,אני גם לא רוצה לחשוב על טיפול תרופתי בשלב זה)
כל ייעוץ יתקבל בברכה!! תודה רבה מראש!!

הבן שלי בן 4 נגמל בגיל מאוד צעיר 2.5 בלילה לא תמיד היה יבש אבל רב הזמן כן ולאט לאט זה נהיה קבוע שהוא קם רטוב ואז נהיה גם ביום שהוא לא ממש מרטיב אבל כל הזמן קצת, ראיתי שמבצעים לא עוזרים ולי אין סבלנות לא לריח ולא לכביסות לקחתי אותו לאסטאופט , האסטאופט אמר לי יכול להיות שצריך רק טיפול אחד ואולי יותר אבל עד 3 טיפולים בנתיים הייתי פעמיים, וזה פשוט מדהים, כבר שלושה שבועות שהוא קם יבש לגמרי!!
ואי אפשר להאמין כמה שהוא מאושר והביטחון שלו.
ובמשך היום זה הרבה פחות ממה שהיה אבל עדיין קצת אני מתכננת לקחת אותו עוד פעם אבל בנתיים עשיתי לו מבצע שכל ערב שהוא יבש לגמרי מהבוקר הוא מקבל מטבע וכשיהיה לו הרבה מטבעות נלך לקנות פרס וזה עוזר כי לדעתי ביום זה פשוט עצלות שהוא מחכה לרגע אחרון
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
הבן שלי בן 4 נגמל בגיל מאוד צעיר 2.5 בלילה לא תמיד היה יבש אבל רב הזמן כן ולאט לאט זה נהיה קבוע שהוא קם רטוב ואז נהיה גם ביום שהוא לא ממש מרטיב אבל כל הזמן קצת, ראיתי שמבצעים לא עוזרים ולי אין סבלנות לא לריח ולא לכביסות לקחתי אותו לאסטאופט , האסטאופט אמר לי יכול להיות שצריך רק טיפול אחד ואולי יותר אבל עד 3 טיפולים בנתיים הייתי פעמיים, וזה פשוט מדהים, כבר שלושה שבועות שהוא קם יבש לגמרי!!
ואי אפשר להאמין כמה שהוא מאושר והביטחון שלו.
ובמשך היום זה הרבה פחות ממה שהיה אבל עדיין קצת אני מתכננת לקחת אותו עוד פעם אבל בנתיים עשיתי לו מבצע שכל ערב שהוא יבש לגמרי מהבוקר הוא מקבל מטבע וכשיהיה לו הרבה מטבעות נלך לקנות פרס וזה עוזר כי לדעתי ביום זה פשוט עצלות שהוא מחכה לרגע אחרון
אני יכולה לשאול לאיזה אוסתאופט הלכת?
אני באותה סיטואציה, עם ילדונת חכמה שנגמלה בקלות ומוקדם, וכל הזמן רטובה.(לא מפספסת, רק רטובה) מרגיש לי שמשהו אצלה לא מספיק עובד טוב. אחת אמרה לי שהלכה לאוסתואפט סופר עם ילדה בגיל 9 להרטבת לילה והוא עזר לה אחרי 2 טיפולים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
הבן שלי בן 4 נגמל בגיל מאוד צעיר 2.5 בלילה לא תמיד היה יבש אבל רב הזמן כן ולאט לאט זה נהיה קבוע שהוא קם רטוב ואז נהיה גם ביום שהוא לא ממש מרטיב אבל כל הזמן קצת, ראיתי שמבצעים לא עוזרים ולי אין סבלנות לא לריח ולא לכביסות לקחתי אותו לאסטאופט , האסטאופט אמר לי יכול להיות שצריך רק טיפול אחד ואולי יותר אבל עד 3 טיפולים בנתיים הייתי פעמיים, וזה פשוט מדהים, כבר שלושה שבועות שהוא קם יבש לגמרי!!
ואי אפשר להאמין כמה שהוא מאושר והביטחון שלו.
ובמשך היום זה הרבה פחות ממה שהיה אבל עדיין קצת אני מתכננת לקחת אותו עוד פעם אבל בנתיים עשיתי לו מבצע שכל ערב שהוא יבש לגמרי מהבוקר הוא מקבל מטבע וכשיהיה לו הרבה מטבעות נלך לקנות פרס וזה עוזר כי לדעתי ביום זה פשוט עצלות שהוא מחכה לרגע אחרון
אשמח לקבל פרטים למי הלכת ,עלות הטיפול ..וכד'..
תודה רבה!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
לדעתי ,הכי טוב (ולא קל) פשוט לקבל את המצב בהבנה ולהשלים איתו.
אולי זה מניפולטיבי, אולי זה פיזיולוגי, בשני המקרים אין שום דבר שיכול לעזור חוץ מלחכות .
אצל הילדה שלי היו תקופות שזה היה קצת יותר מניפולטיבי,ותקופות שזה לגמרי פיזי
(לא פיזי שאין לה שליטה, אלא שליטה יחסית קטנה + עצלות ללכת בזמן = הרטבות)
שבוע שבועיים בתחילת החורף , ועוד כמה שבועות באמצע החורף, אני כבר מזמן לא סופרת ולא מתרגשת.
אולי תנסי למצוא את המקום שלך - איך את יכולה לעשות לך כרגע קל, בהבנה שהפספוסים הם עובדה.
אולי מתאים לך להחזיר חיתול (בהנחה שלא בטוח שכשתגמלי שוב זה לא יקרה, אבל אולי אז יתאים לך יותר)
אולי מתאים לך לקנות מיבש, או כל דבר אחר שיכול לעזור לך .
נסי להסתכל על זה כמו קושי טכני, לגמרי.

כרגע זה שואב אותך ומביא אותך למלחמה רגשית לא קלה.
נסי לשנות כיוון ולחשוב על זה כבעיה פיזיולוגית: נניח שהיית אצל רופאה והיא אומרת שלילד יש בעיה בכליות , וזה יסתדר בהמשך תוך כמה חודשים או שנה.
מה היית עושה? איך היית מקבלת ? ומה יכול לעזור לך ?

[ואגב, אני לא חושבת שצריך להתעלם בכלל, אבל כן לקבל את זה שזה לא בשליטתך , הילד לא עשה שום דבר רע , גם אם הוא התעצל ובחר לחכות לרגע שאחרי האחרון, להבין שכרגע זה מצב נתון ולקבל את זה בהבנה.
דרך הגישה הזו אפשר להתיחס בעניניות בלי כעס]
צודקת...אבל הרבה מאדדדד זמן שאני משלימה עם המצב ומקבלת אותו ....תביני שמדובר על קרוב לשנה של יום יום יום יום שזה כך...אפשר להבין שמגיעים למצב של ייאוש ושכבר נשבר לך מכל זה!!! בטח אחרי לידה..
אני מבינה שאצלך זה היה בא והולך..אני מדברת על ילד שלא עובר יום אחד,קרוב לשנה שהוא כל הזמן רטוב ביום ...(על הלילה אני בכלל לא מדברת.. זה סיפור אחר מבחינתי)
ומה שהכי מתסכל שבזמן האחרון זה ברגרסיה רצינית....
מילא אם הייתי רואה שלא נהיה יותר גרוע...חצי צרה..
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
אם זה נראה לך התנהגותי הייתי מעבירה את האחריות אליו, אתה רטוב? תוריד בגדים לבד תתנקה אולי להביא לו סמרטוט שינגב את הריצפה, בלי כעס אלא תוצאה טבעית למה שקרה.
כמובן רק אם זה התנהגותי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
אני יכולה לשאול לאיזה אוסתאופט הלכת?
אני באותה סיטואציה, עם ילדונת חכמה שנגמלה בקלות ומוקדם, וכל הזמן רטובה.(לא מפספסת, רק רטובה) מרגיש לי שמשהו אצלה לא מספיק עובד טוב. אחת אמרה לי שהלכה לאוסתואפט סופר עם ילדה בגיל 9 להרטבת לילה והוא עזר לה אחרי 2 טיפולים.

אותה סיטואציה.. ילדה גמולה כבר מעל שנה, אך כל הזמן רטובה.. לא מפספסת ממש, אבל רטובה יותר או פחות.. והריח....:confused:
ההרגשה שלי שזה שרירים רפויים או משהו כזה...אולי באמת אוסטאופט יעזור?
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #17
אותה סיטואציה.. ילדה גמולה כבר מעל שנה, אך כל הזמן רטובה.. לא מפספסת ממש, אבל רטובה יותר או פחות.. והריח....:confused:
ההרגשה שלי שזה שזה שרירים רפויים או משהו כזה...אולי באמת אוסטאופט יעזור?
כן גם אצלי כך..
שכחתי לפרט שלא מדובר בהרטבה ממש ,הוא כל הזמן רטוב אבל זה לא מגיע למצב שהוא מרטיב את הרצפה וכד...
יכול להיות,
לכן אני רוצה לקבל פרטים היכן ניתן ללכת בירושלים..
תודה רבה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
נשמע כשרירים רפויים
כדאי להתייעץ עם מרפאה בעיסוק או פיזיותרפיסטית
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
פתרון שהבאתי לאמא אחת שהתמודדה עם ילדה בת 4
ועזר פלאים!
אולי יעזור לכן.
אחרי שניפחנו את המצב זה היה כזה הילדה חוזרת מהכן רטובה האמא הטובה לוקחת אותה(גם אם אמא כועסת זה עדין כיף שבשעה ארבע היא רק איתי )
מורידה לה בגדים .... קיצר עסוקה עם הגברת רבע שעה וכו..
אני אמרתי לה שאין מהיום הילדה חוזרת רטובה את מכינה לה בגדים באמבטיה וקערה היא נכנסת לבד לאמבטיה
מתארגנת(עדיף שבוע בלי לשטוף במים כי בגיל כזה זהוא לא שייך לבד. מאשר חצי שנה של הרטבות במידה שזה הצליח )מחליפה לבד בגדים שמה את הרטוב בקערה בקיצור מטפלת בעצמה.
וכמובן שמעבר לדלת היא שומעת פעילות שגרתית שאמא עם האחים שבבית אבל היא לא יכולה להשתתף כי היא לא יוצאת מהאמבטיה לא מוכנה.
תכלס זאת היתה ילדה ששנה וחצי סובבה את ההורים שלה בת יחידה בין 6 בנים אחרי שבוע לא היה זכר!!!

בהצלחה לכל המתמודדות העיקר לא לשכוח להתפלל ועם כל הקושי תמיד להודות שזה בבית ואתם עסוקות איתם ב-ב-י-ת ולא כמו הרבה הורים שצריכים להעסיק את הילדים שלהם ב... בבריאות איתנה לכולנו!
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
אכן, אם מדובר בילדה שמבחינה רפואית הכל בסדר ,
הדרך היא אפס עצבים ואפס התעסקות
כמו שהיא מבקשת כוס מים
ככה את מגיבה על הרטבה
רק ככה זה עובד
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

שלחתי היום תלונה למשרד הבריאות עבור ביתי בת ה-3.8 השוהה במסגרת גן עירייה שיקומי, טשטשתי פרטים אישיים אבל באופן כללי מובן המסר העיקרי..
מה הייתם עושים במקומי במצב כזה?
זה לשון התלונה:
ילדה מיוחדת המאובחנת כ"ספינה ביפידה", הילדה מטופלת בבי"ח שיקומי אלי"ן בירושלים, תל השומר, וסורוקה במגוון מקצועות הנמצאים תחת התחום הנ"ל.
ע"פ הידוע לנו אצל ילדי ספינה ביפידה אין שליטה על סוגרים והם מצונטרים ע"י קטטר לסירוגין, אביגיל מצונטרת בערך כל 3 שעות (תלוי לפי המצב- לפעמים פחות מ-3 שעות כשצריך),
אנחנו יודעים שיש חוקים של משרד הבריאות:
1. אין להביא ילד עם חום לגן עד שעוברים 24 שעות מסיום החום.
2. ילד שנעדר 5 ימים רצופים מתבקש להמציא אישור רפואי שיכול לחזור לגן.
ע"פ בידוע לנו בעניין ספינה ביפידה- תמיד, תמיד, תמיד יש חיידק בשתן בגלל הצינטורים, ולכן לא בכל מצב נותנים אנטיביוטיקה, אלא רק מתי שיש חום שאינו מלווה בתסמינים אחרים ואין לו הסבר אחר.
במצבים שהשתן עכור, הפרשות, צבע לא תקין, ריח וכו- ע"פ פרופסור יובל בר יוסף וצוות מרפאת ספינה ביפידה באלי"ן, הפתרון הוא- שתיה מרובה וצינטורים צפופים יותר שזה שוטף את שלפוחית השתן ומטפל בבעיה הנ"ל.
הדברים כתובים בצורה ברורה במסמכים שנמצאים אצל צוות הגן- דף מספר 4 בהמלצות בסיכום הרפואי של אלי"ן.
כרגע נמצאת בגן אחות מ"מ, וגננת מ"מ, שביום ראשון שעבר 15/2 שלחו את הילדה לבית בגלל שתן עכור והפרשות- ללא חום! אמרנו להם איך לטפל בילדה ובכל זאת שלחו אותה,
אנחנו טיפלנו בילדה בבית ושטפנו לה את השלפוחית ע"פ מה שלימדו אותנו הצוות הרפואי באלי"ן, השארנו אותה בבית יום נוסף כדי ש"בטוח" הכל בסדר- יש לציין שלא ראינו ממצא חריג בשתן בבית.
למחרת ביום שלישי 17/2 שלחנו את הילדה בריאה ושלימה לגן עם שתן צלול לגמרי, הגננת לא הייתה בגן והייתה גננת מחליפה לא מוכרת, הגננת ביקשה אישור רפואי שהילדה יכולה לבוא לגן- אין באישור כזה שום צורך, לא התווכחנו, התקשרתי לגננת שלא הייתה והגעתי איתה להסדר שנשיג את האישור למרות שאין בו שום צורך בעיקר שהדברים כבר כתובים במסמכים של אלי"ן וגם לא היה לילדה חום בכלל,
בינתיים הזמן בגן עובר והילדה צריכה לעבור צינטור, האחות לא מסכימה לצנטר אותה בלי אישור רפואי- זה הזיה בפני עצמו כי אין צורך באישור לצנטר, ולהיפך זה לבד יוצר יותר נזק אצל הילדה,
התקשרתי לגננת בגן והיא דחפה לי את הטלפון לאחות, האחות אמרה משפט הזוי "אני לא אזרוק את התעודה שלי לפח כדי לטפל בילדה", "אסור לי לטפל בה"- הטיפול בינתיים התאחר בשעה!
בעלי הלך למרפאה בזמן הזה ולא היו רופאים במרפאה כדי להוציא אישור, והאחות התעקשה שאסור לה,
ומה שהכי הזוי זה שבשבוע לפני הילדה הייתה עם דלקת גרון וסיימה אנטיביוטיקה בסוף השבוע- סמוך לזמן הנ"ל.. וזאת אותה אניטביוטיקה שהיא מקבלת עבור דלקת בשתן...
הסברתי את זה לאחות, ובתוספת זה שבכלל לא היה לילדה חום והחזרנו אותה לגן רגילה לגמרי היא התעקשה שלא לטפל בילדה.
בעלי בא לקחת את הילדה מהגן עמ"נ לטפל בה.
זה לא הסוף אבל אני מציגה פה שאלה: אני צריכה ללדת כל רגע, מה היה קורה אם הייתי למשל בחדר לידה עם בעלי ולא היה מי שיוציא את הילדה? או סתם היינו מחוץ לעיר..
ביום שלמחרת הגננת עדיין לא הייתה ולא היה גם עם מי לדבר ומשום מה בשבוע הזה אין לנו רופאים במרפאה.. הילדה נשארה יום נוסף בבית, אני פניתי לצוות הרפואי של אלי"ן- פרופסור יובל בר יוסף וקרן פוקס אחות סוגרים- כשסיפרתי להם את הסיפור הזה הם היו בהלם טוטאלי ואמרו שאם יש משהו שיכול לזרוק לאחות הזאת את התעודה לפח זה דווקא זה שהיא לא הסכימה לצנטר את הילדה! זה יוצר לה נזק! וגם במצב שיש חום אין שום מניעה מלצנטר, ולהיפך חייב לצנטר! זה לא שנשאיר את השתן בפנים אם יש הפרשות או חום וכו.. (השיחות הנ"ל מוקלטות)
זה לא יוצר נזק אם מצנטרים אלא אם לא מצנטרים.
אין כל קשר לאישור הרפואי לצורך הצינטור..
אגב ברור שיש להם בגן אישור מרופא למתן צינטורים בגן ע"י אחות מתחילת השנה.
ביום חמישי הגננת חזרה לגן אחרי יומיים של היעדרות והתקשרה לשאול למה הילדה לא באה.. אמרתי לה שהצוות הרפואי של אלי"ן ביקשו שייצרו איתם קשר מהגן (נתתי מספר טלפון אישי של הצוות- ודווקא של מי שלא ירים צעקות על ההתנהלות בגן כדי לא לפגוע..) בשביל להסביר להם אחת ולתמיד את ההתנהלות הנכונה במצבים הנ"ל כדי למנוע את מה שהיה, הצוות בגן לא הסכים בטענה שזה "העברת מידע רפואי", וצריך אישור בכתב ושההורים ידאגו לאישור וזהו... אמרתי להם שכתוב בצורה מפורשת את הדברים כמו שהזכרתי לעיל והם לא צריכים יותר מזה, אני והגננת היינו על הקו ביחד וקראנו את הדברים מתוך הכתב ביחד, היא אמרה "נכון זה מפורש אבל זה כללי מידי, צריך שזה יהיה ממש מפורט ושזה יהיה אישור מיוחד לגן"..
למרות שהם לא צודקים ואין פה על מה להביא את האישור, ביקשתי מהצוות הרפואי של אלי"ן להנפיק להם אישור מפורט, האישור מתעכב בגלל בעיה בתיאום בין הצוותים של המקום שצריכים לחתום על האישור, אין לי עדיין רופא שמכיר את הילדה במרפאה, השירות אונליין של כללית סיבך אותי לגמרי,
הילדה בבית בפועל ובא לי רק לבכות, אני לא במצב של תפקוד בכלל, עם פיברומיאלגיה, תת פעילות של בלוטת הטריס, אנמיה, ושבוע 33 של הריון, הקצת שאני מבקשת זה המנוחה שאני יכולה להרשות לעצמי בבוקר... (לא קראתי לזה שמירת הריון כי אני לא עובדת, אבל זה בדיוק זה)
אמרתי לגננת בגן שגם אם היה יוצא נזק מהטיפול בילדה בגן הייתי מחפה על האחות, אני רואה שהאטימות גוברת ואין עם מי לדבר בעיקר שהם כ"כ בטוחים בעצמם אז אני פונה למקום שאולי יתן לי מענה..
לציין: במצב שאין צינטורים סדירים הילדה סובלת מכאבים עזים בשעת הצינטור ולאחריה שרק משכך כאבים עוזר.. ובמקרה זה הילדה סבלה יומיים!
גם אנחנו וגם הרופאים הבכירים שחתומים במכתבים המצורפים, כולנו הרגשנו שהמלחמה פה היא על עמדת כוח שבאה על חשבון הגב שלנו ושל הילדה.
מצורף הסיכום של אלי"ן משנה שעברה שהיה ברשות הגן+ מכתב מפורט שכתבו עבור נושא זה במיוחד+ סיכום ביקור בהתפתחות הילד בסורוקה במרפאה משותפת
אני יודע שהמאמר קצת ארוך, אבל הוא שווה את זה!

המאמר משתף אתכם בידע שמתי מעט יודעים אותו.

למי שרוצה
כאן השאלות הידועות והמחשבות הקדומות על היפנוזה.

אז קדימה,

מתחילים!

היפנוזה!

מה אנחנו יודעים עלייך?


זה שנים רבות מסעירה ההיפנוזה את דעתו של כל מי ששמע עליה.

נשמעת כמו קסם יותר מאשר כמדע.

ונתונה למחלוקת רבה בדעתם של האנשים...

אבל מה באמת אנחנו יודעים עליה? לא הרבה יותר ממה שאמרו לנו...

אנשים רבים מפחדים מהיפנוזה, אבל האם יש צדק בפחד הזה?

האם היא לא הצטיירה כמפלצתית מדי?

אז בוא נפתח את כל הקלפים!
  • מהי היפנוזה?
  • מהי מדיטציה?
  • מהו דמיון מודרך?
  • איך הם קשורים?
  • ואיך כל זה קשור לשיטת הטיפול NLP?

מהי היפנוזה?

במשמעות הדבר היפנוזה היא תהליך כדי לגרום לשינויים בתת-מודע, שינויים שבמצב רגיל לא ניתן לעשות אותם בקלות.

אבל איך זה עובד?

בשביל זה נגדיר קצת את המודע ואת התת-מודע:

המוח שלנו מחולק לשני חלקים עיקריים: המודע והתת-מודע,

(ישנו עוד חלק ה"לא-מודע" שאחראי לתהליכים הפיזיולוגיים והביולוגיים, אבל הוא לא הנידון כרגע).

המודע הינו בסך הכול כ-5 אחוזים מהמוח בלבד, וכל השאר זה התת-מודע.

בקצרה: למודע ישנם 4 תפקידים עיקריים:

  1. "המוח האנליטי" החלק בנו שמנתח נתונים, משווה אותם וכו'.
  2. "הרציונל" שזה בעצם ההיגיון.
  3. "זיכרון לטווח קצר" כפשוטו.
  4. "כוח הרצון" הכוח שמניע אותנו להתחיל דברים.
לתת-מודע נשאר כל השאר:

זיכרון לטווח ארוך, רגשות, רצונות, אמונות, ערכים, ידיעות וכו'.

כל מה שאנחנו עושים/מרגישים/שומעים/רואים ולא שמים לב אליו (לדוגמה נשימות, תחושת מנח כף הרגל בנעל וכו'), נמצא בתת-מודע,

וכל מה שאנחנו עושים/מרגישים/שומעים/רואים ושמים לב אליו - זה נמצא במודע.

לתת-מודע אין שום היגיון או מוח מנתח, ואם נצליח להחדיר אליו "סוגסטיה" (כלומר הצעה), היא תתקבל (כמעט) בלי עוררין.

לדוגמה: אם נצליח להחדיר לשם שסיגריות הן דבר מגעיל, אז האדם כבר לא יוכל לראות סיגריות.

אבל הקב"ה לא השאיר אותנו חשופים,

ויצר בנו את "הגורם הביקורתי".

הוא השומר שמחליט איזה מידע נכנס לתת-מודע ואיזה לא.

כדי לעשות את תפקידו נאמנה משתמש הגורם הביקורתי בכל הכלים של המודע, ומנתח את הנתון החדש: בודק אם הוא הגיוני, ואז משווה אותו למידע שכבר נמצא בתת-מודע.

אם הנתון לא מסתדר הגיונית או לא תואם מידע שכבר נמצא, אז השומר פשוט לא נותן לו להיכנס!

ולכן כל מעשן שתגיד לו שסיגריות הן דבר מגעיל, זה אולי יחדור למודע שלו, אבל התת-מודע שמנהל לו את הרגשות והרצונות לא יאמין לזה.

חשוב להדגיש שהגורם הביקורתי הוא חלק מהמודע, ולא מהתת-מודע.

בעצם התפקיד שלנו בהיפנוזה הוא לעקוף את אותו "גורם ביקורתי".

אז איך עושים את זה?

יש בזה שתי גישות עיקריות: הגישה הקלאסית והגישה האריקסונית.

בקצרה:

  • הגישה האריקסונית: בשונה מהגישה הקלאסית, היא לא מנסה "להרדים" את הגורם הביקורתי, אלא להתחמק ממנו.
היא נקראת גם שיטת הערפול, ומשתמשת בשיטות מיוחדות כדי להסיח את המודע ואת ה"גורם הביקורתי", ומתחת לפני השטח להשחיל "סוגסטיה" (הצעה).

כרגע נתמקד יותר בגישה הקלאסית:

בגישה הקלאסית
: הרעיון הוא להרדים את המודע, וכך גם את הגורם הביקורתי.

המודע והתת-מודע פועלים כמו מאזניים: כשהמודע בשיא פעילותו התת-מודע מתחבא עמוק עמוק, אבל כשהמודע יורד – התת-מודע נחשף.

לדוגמה, חלומות נובעים מהתת-מודע והם מגיעים במצב שבו המודע חלש מאוד.

לכן הדרך שלנו לחשוף את התת-מודע היא להרחיק את המודע – פשוט להירגע. כן!

ההיפנוזה שכולם רועשים ממנה היא בסך הכול רגיעה!

אבל כדי להגיע לשינויים עוצמתיים צריך רגיעה עוצמתית,

ופה נכנס שלב ה"אינדוקציות" – שזה תהליך איך לעזור לאדם להגיע לרגיעה עוצמתית.

(אם תבקשו אולי אני אכתוב גם על זה מאמר).

אך אל דאגה, גם ברגיעה העוצמתית ביותר תמיד המודע עדיין נוכח. בלתי אפשרי להגיע למצב שבו המודע לא נוכח בכלל,

ואם כן, דבר שינגוד את רצונו של האדם לעולם לא יוכל לחדור פנימה גם במצב של היפנוזה! כפי שנרחיב בהמשך.




רמות פעילות המוח

ושוב בקצרה:

המוח עובד על גלי חשמל בתדרים מסוימים; ככל שהגלים מהירים יותר, זה מראה שהמוח פעיל יותר.

  • גלי ביתא: המצב שבו המוח נמצא רוב היום – פעילות אינטנסיבית ומחשבה רודפת מחשבה.


  • גלי אלפא: המצב של המוח כשהוא ברגיעה קלה או בהתרכזות (פעילות נמוכה יותר), כמו בקריאת ספר, שחמט או שמיעת מוזיקה.


  • גלי תטא: מצב של רגיעה עמוקה. בשלב הזה המחשבות איטיות מאוד ומעורפלות. זה המצב של המוח כשאנחנו חולמים, וכן כמה שניות לפני שינה.


  • גלי דלתא: גלי מוח איטיים ביותר, כמעט ואין מחשבות. זה המצב של המוח כשאנחנו ישנים.
בהיפנוזה אנחנו מחפשים להגיע לגלי תטא, או לפחות לגלי אלפא.

בקיצור: התחושה במצב ההיפנוטי דומה לתחושה של הרגעים האחרונים לפני שינה.

בשלב הזה התת-מודע הרבה יותר נגיש, והמודע עם הגורם הביקורתי הרבה פחות ביקורתיים, וכך נוצר מצב שבו התת-מודע גמיש ומוכן לשינויים.




מה זה מדיטציה ודמיון מודרך?

למען האמת, גם מדיטציה ודמיון מודרך הם מצב היפנוטי לכל דבר, אם כי בדרך כלל הם נעשים ברמה יותר חלשה של רגיעה (גלי אלפא).

ההיפנוזה שקוראים לה "היפנוזה" היא בדרך כלל בגלי תטא.

עכשיו אנחנו מבינים שאין הרבה מה לפחד בהיפנוזה; אדם נכנס למצב היפנוטי בין 7 ל-12 פעמים ביום וזה תהליך טבעי לחלוטין.

אבל רגע לפני שנשפוט – נעבור לשאלות המעניינות...

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה