ילד רוצה ממתק?

מצב
הנושא נעול.
  • הוסף לסימניות
  • #62
בגלל כמה מטורפים שעשו ולצערנו גם יעשו עוד מעשים למרות כל האזהרות והכללים שיחברו וישלחו וכו, לדעתי זה חורג מכל הגיון הלכות נאמרו כנגד יצר הרע לא כנגד מטורפים.
א. נכון המטורפים ימשיכו בטירופיהם, השאלה היא מי יהיה הקרבן, האזהרות והכללים לא נועדו לעצור את המטורפים, אלא כדי לשמור על ילדיך.
ב. 'הלכות נאמרו כנגד יצר הרע' וכו' - זה מזכיר את הסיפור עם ההוא שאמר פסוק נגד הכלבים, אבל הכלבים משום מה לא הבינו את הפסוק....
 
  • הוסף לסימניות
  • #63
מה אתה אומר?
מותר לשאול מאיפה אתה מכיר אותי?
אני לא מכיר אותך (אולי כן, אבל זה באמת לא משנה), רק ראיתי את המספרים שכתבת, לפי זה הבנתי שאתה לא מודע להיקף, זה הכול.
 
  • הוסף לסימניות
  • #66
כתיבה נאה. נאה מאוד. משקף את המציאות? לא נראה לי.
לא שמענו על ילד שקרה לו משהו מעודף מוגנות, אדרבא, אם אתה מכיר (לא מהסיפור הנ"ל, מהמציאות...) ילד כזה, החכם אותנו בבקשה.
על ילדים שמוגנות יכלה להציל אותם? אוהו שמענו...
ובהתייחס לטענה המרומזת שהכול אינטרסים - צא ובדוק בבקשה באשכול זה ובדומיו, לכמה מתוך הניקים יש סדנה למוגנות, לא הכול אינטרסים, וגם אם כן, במקרה זה האינטרס אמור להיות בראש ובראשונה שלך!
 
  • הוסף לסימניות
  • #68
לא שמענו על ילד שקרה לו משהו מעודף מוגנות, אדרבא, אם אתה מכיר (לא מהסיפור הנ"ל, מהמציאות...) ילד כזה, החכם אותנו בבקשה.
ואני אעיד על עצמי שחלקים ארוכים מהילדות שלי עברו עלי בחרדות מדומיינות מ'חוטפים' למיניהם. לא משהו שהועיל לרוגע ול'תחושת הביטחון' שלי יותר מדי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #69
שלי?
בתור חוטף ילדים מוסמך?
חלילה, מסופקני אם לא הבנת אותי נכון, או שאתה סתם חומד לצון...
בכל אופן, כוונתי היתה שהאינטרס לשמור על ילדיך, הוא קודם כל אינטרס שלך, עוד לפני בעלי הסדנאות וכו'.
 
  • הוסף לסימניות
  • #70
ואני אעיד על עצמי שחלקים ארוכים מהילדות שלי עברו עלי בחרדות מדומיינות מ'חוטפים' למיניהם. לא משהו שהועיל לרוגע ול'תחושת הביטחון' שלי יותר מדי.
אתה לא נשמע כזה מסכן....
ואם אני טועה, קבל את סליחתי, באמת לבי עליך. להגזים זה אף פעם לא טוב, אם כי הזלזול הנושב מדבריך בכללי המוגנות ממש אינו במקומו, ועל כגון זה נאמר תמיד עדיף להחמיר יותר מאשר להקל מידי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #71
אני לא מכיר אותך (אולי כן, אבל זה באמת לא משנה), רק ראיתי את המספרים שכתבת, לפי זה הבנתי שאתה לא מודע להיקף, זה הכול.

דווקא מספרית הוא צדק.
99.9% מהאנשים הם טובים.
השבריר הנותר, פוגע ביותר מילד אחד. (לכן אחוז הפגיעות בילדים גבוה מאחוז האנשים הרעים).
 
  • הוסף לסימניות
  • #72
גם בספר "מה שבטוח בטוח" כתוב:
ממליצה מאד לקנות לבית את הספר הזה "מה שבטוח בטוח" הוא מכניס תובנות במוגנות בצורה מאד אגבית ולא בולטת, ללא שום פחדים וכדו'הספר מדבר על הרבה דברים שצריל להזהר- כמו אש, כביש, חפצים חדים, ובד בבד גם מוגנות...
. לדוגמא- בעמוד אחד הוא מדבר על זהירות ברכיבה- חבישת קסדה, וכו' ובעמוד לידו הוא מספר על חציית כביש- רק ילד מעל גיל 9, ואם אתה ילד קטן אז לבקש עזרה מאמא לילדים... ככה זה מוכנס בצורה מאד אגבית ולא בולטת.
מומלץ בחום...
ואגב, המחיר זול ממש (בכריכה הרכה, ביפה נוף-פלדהיים)...
945218.jpg
 
  • הוסף לסימניות
  • #73
מה שהכי חשוב מכל הדיבורים האלה - שניזהר ונפקח עיניים

גם שאני נמצאת עם הילדים שלי בגינה אני כל הזמן עוקבת בעיניים מי משחק איתם, איפה הם נמצאים, מי מדבר איתם. אי אפשר לדעת מה יקרה ומתי

הכי חשוב- אמהות ואבות תפקחו עיניים!!!!

בנוסף, לבן הגדול שלי שכבר מסתובב לבד שוב עשיתי שיחה והסברתי לא ללכת בשבילים צדדיים רק ברחובות מרכזיים, ללכת עם קבוצה של ילדים לא לדבר עם אף אדם זר!!! ( ולא אכפת לי שאחר כך החברותא של בעלי מהכולל יגיד לנו ש"מה קרה לבן שלכם שברגע ששאלתי אותו לשמו הוא תפס את הרגליים וברח", לא! לא אכפת לי)
 
נערך לאחרונה ע"י מנהל:
  • הוסף לסימניות
  • #74
רק עם זה אני לא מסכימה.
זה לא חייב להיות כך די בכל אתר ואתר.
זה היום שהוא הטרף הכי קל לטיפוסים שונים.
ילדים משחקים למטה / בגינה, ואין מבוגר בשטח.
אני ביום הזה לא שולחת את הילדים לבד.
יש קייטנה מסודרת, ואחרי הצהרים אנחנו מתפנים לילדים לטייל איתם.
ההפקרות שהולכת ברחוב בערב פסח, לפעמים מרגישה לי כאילו הורים קיבלו את הילדים שלהם חינם במבצע 1+1
 
  • הוסף לסימניות
  • #75
האמת, הנושא מטריד ממש.
מחד- אנחנו לא רוצים לגדל דור חשדן. מאידך- הסכנות הן רבות ומפלצתיות.
מה שעוד מקשה זה שקשה להזהיר מפני משהו שאי אפשר להסביר את מהותו.

אני מארגנת סדנה עם שרי ברלינסקי בבני ברק.
מי שמעונינת להרשם נותרו מקומות אחרונים.
מה שמדהים בקורס של שרי, שהיא מפשטת נושא טעון כל כך בבהירות, מעשיות וסטריליות.
 

קבצים מצורפים

  • מודעה סדנה בני ברק למייל-01.jpg
    מודעה סדנה בני ברק למייל-01.jpg
    2.8 MB · צפיות: 201
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #76
אם המקרים היו אחד למאה, אחד למאתיים - היה אפשר להתווכח עד כמה קורס המוגנות נצרך. אם היו אחד לעשרת אלפים - כנראה שלא היינו צריכים.
אבל האחוזים כל כך גבוהים, שלימוד המוגנות הוא הכרח וחובה. הורה שמרשה לעצמו להתעלם הוא פושע.

זה קורה כל הזמן.
במקומות המצויים ביותר. בכינוסים של קדושה. במוסדות החינוך. בבית הכנסת. בקהילה. בחיק המשפחה.

והפוגעים הללו, בונים על הבורות וחוסר הידע. התמימות המבורכת של הציבור שלנו, היא בדיוק זו שהופכת את הציבור החרדי לכר פורה כל כך לאותם מסוכנים.

כשחוקרים את חיות האדם או את החולים המסכנים הללו, חוזר על עצמו שוב ושוב המוטיב על אלו שלמדו וידעו ונהגו כמו שצריך במקרים הללו, וניצלו. בחסדי שמים כמובן, אבל גם בהשתדלות מה.

צורת ההתנהגות הנלמדת בקורסי המוגנות לא נכתבה על ידי רופא אליל. היא מבוססת מדעית ומוכחת כיעילה. עד כמה שאפשר.
אם לדור הקודם הייתה את המודעות הזו, הדור הזה לא היה נראה כמו שהוא נראה.
ומה יהיה בדור הבא? זה כבר תלוי בנו.



הורים יקרים. לכו לקורס מוגנות. למדו את ילדיכם את הכללים.
דווקא מתוך הכללים הם יידעו איך הם יכולים לצאת בצורה שהם ואתם תהיו רגועים יחסית.
ולאחר שיצאתם ידי חובת ההשתדלות, הוסיפו תפילות רבות על ילדכם שיוצא לג'ונגל יום יום שילך לשלום ויחזור בשלום.
ועוד תפילה על הג'ונגל עצמו, שייתמו חטאים ולא חוטאים. אמן.
 
  • הוסף לסימניות
  • #77
כל אלו שמזלזלים במוגנות - חבל, אתם עושים טעות גדולה,
אבל בדבר אחד אני מסכימה איתכם: לא לסייט את הילדים יותר מידי.

עדיין אין לי ילדים בגיל שצריך ללמד אותם על מוגנות, וכשיהיו בע"ה - אלך ללמוד, זה ברור לי.
ללמוד איך לחנך למוגנות בלי לסייט אותם, בלי לגרום להם לחשוש מחוטפי ילדים ולהתעורר בבעתה מסיוטי-לילה.

אני חושבת שבקטע הזה העולם מתחלק לשניים: אלו ששמעו על מישהו קרוב / מוכר להם שנפגע, ואלו שלא.
אישית, לא הכרתי מעולם אדם כזה, עד שהתחתנתי ובעלי סיפר לי שהוא נפגע בילדותו, פעמיים!
ברוך ה' שאלו לא היו פגיעות חמורות, אבל הן היו מספיקות בשביל לסייט אותו ולמלא אותו בפחדים נוראיים למשך תקופה ארוכה מאוד.

הייתי בתחילה המומה כשהוא אמר לי משהו קשה מאוד - הוא ישמח לשמוע שאלו שפגעו בו ימותו.
בתחילה הזדעזעתי, זה כל-כך לא מתאים לו!
אבל הוא הסביר, שהצער והסבל שהוא עבר מהפגיעות הללו היו גדולים כל-כך, שזה כמעט הרס לו את החיים, ובליבו נותרה שנאה גדולה מאוד לאנשים הללו.
ולהזכירכם שוב - הפגיעות האלו לא היו מהחמורות. מזעזע אותי לחשוב על ילדים שכן חוו פגיעות קשות יותר - מה הם מרגישים, מה עובר עליהם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #78
אי אפשר להמעיט בהיקף התופעה.
כל אנשי המקצוע שעובדים בנושא קורסים כפשוטו מעומס המקרים.
בכל ריכוז חרדי בארץ.

רק בשבוע האחרון התפרסמו שני מלמדים חשובים בשני חיידרים חשובים עוד יותר, וכל אחד מהם גורר אחריו שובל של מאות נפגעים.



ולגבי החשש מפאניקת יתר -
קורס מוגנות טוב הוא הכי הפוך מפאניקה.

הוא מקצועי, הוא מדעי, הוא מועבר על ידי אנשי מקצוע שיודעים את התופעה היטב ולא מגזימים לא למעלה ולא למטה.

פאניקה מקורס מוגנות היא מן הסתם של מי שלא היה בכזה, או שהיה באחד מוזל של "מוגנות ניהול וטכנאות מזגנים".


הבעיה היא שאנחנו אנשים אופטימיים בטבענו. נוטים להדחיק את הרע ולקוות שכך אכן ייעלם.
אבל הוא כל כך קיים ועוצמתי, וכשנחשפים להיקף שלו בכמות ובאיכות (אנשים שנחשבים סלתה ושמנה של החברה) - מזדעזעים.


אסור להקצין לשום כיוון, זה גם נכון.
יש לאפשר חזקת כשרות לכל אדם, וכל שכן לבן משפחה. (אלא שצריך לקבוע נורמות. כמו אותם תנאים גדולי עולם מאורי הדורות שאמרו היזהרו בי מפני בתי, היזהרו בי מפני כלתי וכו').

אבל למרות ה"איסור" להקצין, בנושא כזה אף אחד לא היה רוצה לקחת את תפקיד פרקליט השטן, גם על ספק מקרה זעיר שיכול להיתלות בזה.


מאחל לכולנו מכל הלב שלא נדע ולא נתנסה, והוויכוח יישאר ברמה התאורטית בלבד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #79
זה לבנות. אבל מה עם בנים?
אם הם רואים גבר אברך בלבוש חרדי? אפשר?
לא
לא
לא
רק נשים ותמיד

בואי לא נדבר על הלבוש... שלא אומר כלום ורק מצליח להטעות את הילדים עוד יותר
 
  • הוסף לסימניות
  • #80
אישית, לא הכרתי מעולם אדם כזה
התכוונת שלא ידעת שהכרת אדם כזה (שנפגע)
אם היו מדברים על זה בפתיחות, היית רואה את היקף התופעה וכמה בחברה שלך נפגעו.
שכל מי שמגיב/ה כאן באשכול יקח בחשבון שכמה ילדים מהכיתה שלו/ה נפגעו ברמה כזו או אחרת!
 
נערך לאחרונה ב:

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אולי מעניין אותך גם...

אשכולות דומים

בס'ד
אתמול יצא לי לעשות מילוי מקום יומי כסייעת בגן גיל 3
דבר ראשון יצאתי נפעמת מאיזה דבר מדהים זה להיות גננת,
כמה יופי וטוב אפשר להכניס לילדים, כמה חוויות ילדות טובות אפשר לתת להם...

חוצמזה,
אשמח לעלות נקודה סופר חשובה!
היה לילדים הטהורים האלה מסיבת אותיות.
והגננת המתוקה הזו חילקה פתקים שכל ילד יכול להביא ממתק למסיבה לכל ילדי הגן...
היום הגעתי שוב לאותו גן, הפעם על תקן מילוי מקום לצהרונית..
והאמתתת שהתחלחלתי,
ב''ה לא כל הילדים הביאו ממתק (25+-)
רק חלק (15~)
וזה אומר שכל ילד יצא עם שקית ממתקים ענקית מלאה בסוכריות, טופים, שוקולדים וופלים וכל טוב סלע,
הצילווו
זה לא קצת מוגזם?
והרגע גם היה שמחת תורה שה' ישמור כמה ממתקים הילדים האלו אכלו בחג,
ועוד שניה חנוכה עם כל המסיבות ב'ה
לדעתי- מוגזם
וזה גם לא הגננת הראשונה שראיתי שעושה את זה.
למה למען ה' ילד בן 3 צריך לקבל ולאכול ככ' הרבה ממתקים?
הוא לא ישמח אותו דבר עם 2 ממתקים ומשחק נחמד?
לא יודעת, לי נראה קצת הזוי.

תסלחו לי אבל אחכ' הם לא ישנים בלילה מרב סוכרותולעים...
אני מאמינה שאני לא הראשונה שמעלה את זה לדיון
אבל יהיה לזה סוף?
אשמח לתשובות

וחשוב לי לציין שוב, אני מאוד מעריכה גננות , הן עושות את מלאכתן במסירות נפש!
תודה לכן מכל הלב
לאחרונה נודע לי שיש לבן שלי בכיתה ילד שמנודה מאוד בחברה.
עוד יותר היה לי עצוב לדעת שגם הבן שלי משתף עם זה פעולה.

לא אלאה אתכם בדברים, רק אומר שדיברתי עם הבן שלי (בן 8) על הנושא, הסברתי לו מה עובר על הילד ועודדתי אותו להזמין אותו אליו ולשתף אותו במשחקים, ותודה לה' זה עבד.

אמא של אותו ילד התקשרה אלי בהתרגשות גדולה ואמרה לי "עשיתם דבר גדול!".

כדי שזה יחזיק מעמד, כתבתי סיפור בעזרת צ'אט GPT, ויצרתי תמונות לסיפור, על מנת לעזור לילד שלי להבין טוב יותר את הדברים, איך הילד הרגיש כשהיה לבד, ועד כמה זה שמשתפים אותו בכיתה בדברים, משמעותי עבור הילד הזה.

הסיפור וגם התמונות לא מושלמים, למרות ששיפצרתי לא מעט, אבל את העבודה הם עושים!

כל מי שמעוניין לקחת ולספר לילדים שלו כדי לרכך להם את הלב, ולפתוח להם את העיניים לילדים שסביבם, קדימה!
אנחנו בתור הורים יכולים לעזור כל כך לילדים שלנו להיות אכפתיים ואמפטיים יותר ולשנות את החיים שלהם עצמם ושל כל הסובבים אותם.



הסיפור

אהרן עמד לבד במסדרון של כיתה ד’, ליד וו המעילים. כל שאר הילדים רצו, קפצו, דיברו וצחקו. הרצפה רעדה מעט מהרעש של ארבעים זוגות נעליים שחזרו מהפסקת עשר. אבל הוא – רק עמד שם. החזיק את המעיל שלו חזק־חזק, כאילו הוא מגן עליו מפני כל העולם. הוא לא ידע בדיוק ממה הוא מפחד – אבל הרגיש שכל תזוזה שלו תגרום לכולם להסתכל. כל מבט, כל לחשוש קטן מאחורי הגב – כאילו מדביק לו מדבקה של “אחר”.


ChatGPT Image Jul 24, 2025, 10_31_00 AM.png
הוא ידע שהוא שונה. אינו אהוב עליהם. הוא ראה את זה בעיניים של הילדים האחרים, גם כשהם ניסו להסתיר. הוא הרגיש את זה בלחישה של המילים כשהיה עובר לידם. הוא שמע. הוא הבין.


הוא הגיע רק לפני חודש מבני־ברק. הבית שם היה קטן מידי בשבילם, והם החליטו לעבור דירה וגם עיר, לירושלים. אמא שלו הייתה אומרת לו כל בוקר: “אתה ילד מיוחד, אהרן. אתה תאיר איפה שתהיה” אבל עכשיו, בתוך החיידר החדש הזה, היה לו קשה מאוד להאמין בזה.


החולצה שלו הייתה תמיד נקיה ומגוהצת בצורה מושלמת. אמא שלו, שידיה תמיד היו עסוקות, גיהצה אותה כל בוקר בקפידה – אולי בתקווה שאם הוא ייראה מסודר, יהיה לו קל יותר למצוא חברים. אבל הילדים בכיתה ראו בזה משהו מוזר. הם לבשו בגדים רגילים, לפעמים מקומטים, לפעמים לא תואמים. החולצה המושלמת של אהרן רק חיזקה את הרגשת הזרות. כאילו הוא משדר: “אני לא שייך.”


בהתחלה כשהגיע לחיידר, עוד ניסה לדבר עם חברים שם, לספר משהו. אבל הילדים האחרים היו מסתכלים עליו בלעג, ואז מתלחששים ביניהם. הוא שמע את הלחישות. לא תמיד הבין את כולן, אבל הבין מספיק. מספיק כדי לדעת שמדברים עליו.


וכל הפסקה – כל הפסקה! – הוא היה יושב בפינה, לבד, ומוציא את קופסת הפלסטיק שלו. בתוכה היה תמיד כריך גבינה לבנה, חתוך לשניים בדיוק שווה, ובתוך כל אחד מהחצאים שורה של זיתים ירוקים. תמיד אותם זיתים. תמיד אותה הקפדה. הוא היה לוקח ביס קטן, לועס לאט־לאט, לא כי היה רעב – אלא כדי להרגיש שיש לו מה לעשות. הוא פחד מהרגע שבו האוכל ייגמר. כי אז לא תהיה לו שום סיבה להישאר לשבת. ואז – מה יעשה? יעמוד לבד? יטייל במסדרון לבד? יבהה בילדים משחקים?


לפעמים הוא היה מרגיש שהלב שלו רוצה לבכות. אבל הוא לא בכה. לא ליד כולם. רק בערב, מתחת לשמיכה. שם, רק שם, היה מרשה לדמעות ליפול. אבל אפילו אז – בשקט. למה אף אחד לא משחק איתי? לא שואל אותי למה אתמול לא באתי לכיתה?? למה לא אוהבים אותי כאן?

ChatGPT Image Jul 24, 2025, 10_30_54 AM.png

המלמד, הרב בלוי, היה טוב לב. הוא השתדל לעזור, לשים אותו ליד ילדים חדשים בכל פעם, אולי תיווצר חברות. אבל כמעט תמיד, כשהגיע תורו של אהרן להחליף מקום – היה שקט מוזר. מין רחש כזה. מישהו היה לוחש משהו. ובסוף – אהרן שוב מצא את עצמו יושב לבדו, ליד הקיר. קרוב למדפי החומשים. רחוק מהלב של הכיתה. אף אחד לא היה מעוניין לשבת ליד הילד הזה, שעליו כל הילדים לועגים.


הוא היה מסתכל על הילדים, איך הם צוחקים, מתווכחים, משתעשעים. ואילו הוא – לבד. לפעמים דמיין שהוא שקוף, כמו אוויר. הוא נמצא, אבל אף אחד לא רואה אותו באמת.


בכל פעם שהיה צריך לקרוא בקול – שפתיו רעדו. הוא פחד שיטעה. פחד שיצחקו. לפעמים האותיות התבלבלו לו. הפה יבש. והמילים – לא יצאו חלק. הוא ידע שהוא יודע, אבל הפחד שיתקע, שיגמגם – עצר אותו. והוא שמע את הלחישות, את הגיחוכים, גם אם היו חלשים. הם היו מספיק חזקים כדי לפגוע.


ואז הגיע חיים דוד.


חיים דוד ברנשטיין היה ההפך הגמור מאהרן. הוא היה מרכז הכיתה. חכם, שמח, חרוץ, עם חיוך רחב שכולם אהבו. אפילו המלמד הקשוח של הצהריים היה נמס כשהוא היה שר “אהבת תורה” בלחן חדש שהמציא. כל הילדים רצו לשבת לידו. הוא ידע להקשיב, ידע לעזור, אבל הוא היה עסוק. כל כך עסוק. והוא – לא ראה את אהרן.


עד לאותו יום.


זה היה שיעור גמרא. המלמד חילק דפים. לדף של אהרן היה קרע. הוא ניסה לחבר אותו עם מהדק סיכות שהיה לו בקלמר. אל לא ממש הצליח בזה. פתאום – חיים דוד קם, הלך לשולחן של המלמד, לקח דבק סלוטייפ, התכופף ליד אהרן והדביק לו את הדף בזהירות. בלי לומר מילה. אהרן לחש "תודה." חיים דוד רק חייך קלות וחזר למקומו.


ומשהו קרה.


למחרת בהפסקה, כששיחקו טאקי, חיים דוד הניח יד על כתפו של אהרן ואמר: “רוצה להצטרף?”


הלב של אהרן דפק מהר. הוא לא ידע לשחק. הוא לא זכר את הצבעים. והוא באמת טעה ומאוד מהר הפסיד. כמה ילדים צחקו. אבל חיים דוד רק עשה בידו “ששש” והמשיך לשחק כאילו כלום. ואחר כך חילק וופל שוקולד שהיה לו בתיק. חצי אחד – הוגש לאהרן. וזה... שינה הכל.


ChatGPT Image Jul 24, 2025, 10_30_47 AM.png
אהרן הרגיש כאילו השמש זרחה בתוך הלב שלו. פתאום – הוא לא היה לבד. פתאום – מישהו ראה אותו.


באותו ערב, כשחזר הביתה, אמא שלו אמרה: “מה קרה? אתה נראה אחר.” והוא רק חייך. חיוך קטן. אבל מלא אור.


אבל לא הכול היה קל. יוסי לנדאו – שידע להצחיק ולהרעיש – אמר בקול: “המלך מצא לו קבצן!” והילדים צחקו. לא חזק. אבל מספיק.


אהרן הוריד את הראש. הבושה חזרה. כאילו הרגע היפה מאתמול – נמחק.


אבל חיים דוד קם. נעמד מול יוסי ואמר בשקט ובביטחון: “דיבורים כאלה לא בכיתה שלנו.” והמלמד שמע ושיבח. והכיתה שתקה. וחשבה.


ואז – דברים התחילו להשתנות.


כשאהרן גילה יום אחד לחיים דוד, שבחופש סבא שלו לימד אותו קליגרפיה – לכתוב אותיות יפות כמו סופר סת”ם – חיים דוד מיד תלה שלט: “בואו ללמוד מאהרן!” והילדים באו. ובכל יום בהפסקה הגדולה – אהרן הדריך בכתיבה קליגרפית את הילדים. חיים דוד ישב לידו, הסתכל בהתפעלות, ואהרןכל כך שמח. הוא הרגיש שהוא נותן. שהוא חשוב.


במסיבת החומש – כל האולם היה מקושט בכתובות שהוא עזר לצייר. והוא קיבל תעודה. ומחיאות כפיים. ויוסי לנדאו – אפילו הוא חייך.


במירון, בטיול השנתי של הכיתה, אהרן התחיל לשיר מה שתמיד הם היו שרים בטיולים, כשהיה בחיידר בבני ברק. חיים דוד הצטרף, ולאט־לאט גם שאר הילדים עד שכל האוטובוס התמלא בשירת ילדים צוהלת. הוא הפך להיות זה שמחכים לשמוע ממנו עוד, שיש לו סיפורים ורעיונות מעניינים, שהביא איתו מבני ברק. זה היה רגע שבו לא רק הוא הרגיש שייך – אלא כל הכיתה הרגישה את זה גם.

ChatGPT Image Jul 24, 2025, 10_30_42 AMמ.png

בלילה, בנסיעה חזור, פנה אליו לפתע חיים דוד, ואמר לו: “חשבתי שאני עוזר לך, אבל בסוף אני לומד ממך” – אהרן הרגיש שדמעה של התרגשות מתגלגלת לו על הלחי, ואמר לחיים דוד "אני לא אשכח לך לעולם את מה שעשית למעני".


בסוף השנה, במסיבת סיום הגדולה, קראו בשמו: “פרס חברותא למופת – אהרן!”

ומיד אחריו: “פרס מנהיגות – חיים דוד!”
והם עלו יחד לבמה. כתף נוגעת בכתף. עיניים נוצצות.


והכיתה מחאה כפיים. ואמא של אהרן – מחתה דמעה.


ChatGPT Image Jul 24, 2025, 10_30_38 AMמ.png
וגם כשהם גדלו, ואהרן הפך לתלמיד חכם גדול, וחיים דוד למשגיח בישיבה קטנה, בכל פעם שחיים דוד סיפר לתלמידים צעירים על חסד – הוא אמר: “פעם אחת, ילד הושיט יד במשחק. והוא לא ידע – שהוא בעצם הוציא ילד אחר מהצל אל האור.”

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה