הרשימה השחורה | פלגיאט והונאת דברים

  • הוסף לסימניות
  • #1
הונאת דברים
פרק שני

מי-שאין-לו-כוח-לקרוא-הרצאות היקר,
(בטח שלא הרצאת מוסר צדקנית ומתחסדת כמו הסדרה הארוכה הזאת)
אני מבינה אתכם. אני אתם ואני איתכם. אז תקראו רק עד הכותרת הבאה. זה במרחק 267 מילים בלבד.

בתקווה להבנה,
ממני

כשאתם עומדים להפיץ יצירה שלכם, כל שעליכם לעשות הוא לשאול את עצמכם שלוש שאלות. שאלות של כן ולא פשוטות. היו כנים עם עצמכם:

1. האם לקחתי רעיון ממישהו אחר?

זו שאלה פשוטה. אל תסתבכו. תענו ישר ולעניין. אתם מנהלים כעת דיאלוג עם עצמכם ואף אחד לא מקשיב. אם התשובה היא כן:

2. האם ציינתי שהיצירה אינה כולה שלי?

יש מגוון של דרכים לעשות את זה, אבל העיקרון פשוט. מילה, משפט או תודה שמציבה את השלט: יש כאן חלקים ששייכים בצדק למישהו שהוא אינו אני. אם עניתם על השאלה הזו "לא", הרי היא כפלגיאט.

3. האם ציינתי את המקור ליצירה?

עליכם לסמן בצורה כלשהית על גבי היצירה את שם היצירה והיוצר. יש מבחר גדול של דרכים לעשות את זה. גדול בהרבה ממה שאתם חושבים. באי השודדים הצעתי מעט מהם. תבחרו את האפשרות שהכי מתאימה לכם וליצירה שלכם, או תיצרו אפשרות חדשה בעיצוב אישי. אם עניתם על השאלה "לא", הרי היא כפלגיאט.

'פלגיאט' הוא ערך מילוני פשוט בתכלית. לא יותר מורכב מהמילים 'העתק', 'תקציר', 'סצנה' או 'תפוח'. כשכותב לוקח רעיון מיצירה אחרת, ולא מציין את זה, זהו פלגיאט. בדיוק כשם שפרי עגול מתוק ואדום או ירוק או צהוב הצומח על עץ מאלוס פומילה בלה בלה בלה, הוא תפוח. המושג פלגיאט רק נראה מורכב בגלל המטען הרגשי שאנחנו קושרים אליו. ייתכן שיהיו לנו סיבות טובות מאוד לא לציין מקור, וייתכן אף שהחוק יהיה לצידנו1 , אך העובדה שהמוצר הוא פלגיאט לא תשתנה.

פלגיאט הוא יצירה שלקחה חלקים מיצירה קיימת אחרת בלי לציין מקור. נקודה.

עכשיו אתם יכולים ללכת. רק תזכרו, בפעם הבאה שאתם יוצרים משהו, תשאלו את עצמכם את השאלה הראשונה. אם התשובה שלכם חיובית, דבר ראשון תרגעו. זה בסדר. זה קורה לכולנו. דבר שני תחזרו לפה כדי לראות איך לפתור את הבעיה, לפני שאתם משתמשים ביצירה.

1 אל תברח.jpg



מה זה פלגיאט?

פלגיאט יכול להתרחש בכל מקצוע. ציור, מוזיקה, מתמטיקה, אלקטרוניקה וכולי. אבל בסדרה זו בחרתי להתמקד בפלגיאט ספרותי, לכן השתמשתי באתר שמפרט בדיוק כיצד החוק מגדיר גניבה ספרותית, Plagiarism.org. בנוסף באתר Turnitin.com מציעים ספקטרום של 10 תופעות של פלגיאט שנפוצים בעולם האקדמאי. כשאני מתבססת עליהם באופן כבד, הרכבתי רשימה שנוגעת אלינו. כדי לראות הגדרה מלאה של מופעי הפלגיאט הספרותיים תוכלו לגשת לאתרים המוזכרים.

ברשימה אני משווה יצירות מקוריות מול "יצירות פלגיאט". שימו לב, כל יצירות הפלגיאט בדויים מליבי. אני כתבתי אותם, אני המצאתי אותם, ול"סופרים" הרשומים אין שום קשר למציאות. אם זאת, עבור יצירות המקור בחרתי בטקסטים אמיתיים, אשר אכן מישהו מתישהו עשה עליהן פלגיאט2 .

2 אניאני.jpg


1. גינוב

לכתוב את שמך על קטע טקסט שאינו שלך. זהו כמובן המופע הכי ישיר של פלגיאט. אני לא צריכה להסביר למה זה בעייתי.

2. אוּפסי

השמטת מרכאות מציטוט. כאשר מצטטים מילה במילה מקור אחר, חייבים לסמן את הציטו בעזרת "מרכאות", וכמובן ציון מקור. לדוגמא, הקטע ההיסטורי שמלווה את קוביית הקומיקס נשלף מילה במילה מהערך שטעטל בויקיפדיה.
6.jpg


לויקיפדיה יש אישור מסוג ייחוס שיתוף זהה לשימוש בחומר. אמרתי שלא אדבר על זכויות יוצרים, (מתחיל להיות ממש קשה להימנע מהנושא, הא?) אבל כן אגיד שלא משנה באיזה זכות אתם משתמשים בחומר, תמיד חובה לציין מקור. יש לסמן את הקטעים שהעתבקתם בעזרת "מרכאות ציטוט" וציון מקור.

אם אתם לא רוצים להרוס את החיפוי היפה והחלק של היצירה שלכם בסימני פיסוק משונים כמו מרכאות, אתם חייבים לשכתב את הטקסט, כלומר לכתוב אותו במילים שלכם. כך גם תוכלו לשלב אותו עם שאר התוכן שלכם בצורה חכמה יותר. במקרה כזה לא תזדקקו למרכאות אך זכרו שזה לא פותר אתכם מהצורך לציין מקור. ככה:

בכל עיירה היו בדרך כלל רק מאות בודדים של תושבים בלבד. בדרך כלל רובם היו יהודים, והם התעסקו במלאכות שונות. ברוב העיירות היה רחוב ראשי עם חנויות שברובם נוהלו על ידי יהודים. פעם או פעמיים בשבוע היו ימי שוק ברחוב הראשי. בימים אלה היו הכפריים מגיעים לנהל את המסחר שלהם. לרכוש ולמכור סחורות, לתקן את הדרוש תיקון, ולהחליף את הבלה והישן.
*וויקיפדיה, שטעטל.


3. שגיאה 404

נתינת מידע מטעה אודות מקור הציטוט. אם לא ניתן למצוא את המקור שציינתם בגלל שהשמטתם פרטים ממנו, או כי המצאתם אותו לחלוטין, זהו פלגיאט. התופעה הזאת חוזרת על עצמה בכתבות אקטואליה בעיתונים. אם לקחתם מקורות מה"סושל מדיה" אתם חייבים לציין את זה וגם את ה"הארי_פוטר256" שאמר את זה. אם לא מתחשק לכם לציין מקור כזה, להתעלם מהמקורות אך להשתמש בחומרים שלהם אינו הפתרון. הפיתרון הוא להיות יצירתיים ולחשוב בעצמכם על תוכן איכותי.

כמובן, אם המצאתם את החומר בעצמכם, אתם רשאים להמציא כל מקור מדומיין שעולה על דעתכם. פנטזיה היא דבר מבורך.

4  צסליק.jpg



4. CTRL + C

להעתיק מילים או רעיונות של מישהו אחר ללא שינוי. בין אם העתקתם ממקור יחיד או ערבתם כמה מקורות לסלט צבעוני, אם לא ציינתם את המקור זהו פלגיאט.

5 בטסי.jpg

אבל מה אם הסתמכתם על מחקר כדי לכתוב את הסיפור שלכם? זה קורה כל הזמן. האם עליכם לסמן בכל משפט שלכם ואת המקור שלו? הלא זה לא יעלה על הדעת! ובכן:

5. מצא > החלף > אנטר

אם ערכתם את מילות המפתח והביטויים של המקור אבל שמרתם על התוכן החיוני, כלומר פחות או יותר על מבנה המשפט בשלמותו, זהו גניבה של רעיון, רוח הדברים. בין אם העתקתם ממקור יחיד או מכמה מקורות. זה לא משנה אם רוב הספר שלכם. כל פסקה שהעתקתם ממקור אחר הוא פלגיאט, כל עוד לא ציינתם מקור.

מילה על מחקר

יש הבדל בין כתיבה עצמאית, גם אם חקרתם את הנושא ממקורות קיימים, לבין שיכתוב של חומר קיים כדי שיראה כאילו שלך. קצת קשה להסביר את ההבדל הזה. הממם... ננסה ככה: נראה לי שאם תדגרו על המחקר עד שהוא הופך ממש לחלק מכם, תלעסו אותו כמו שצריך עם כל השיניים, רק אז אתם מוכנים לכתוב את מה שאתם באמת חושבים.

אתם תרגישו חופשיים להרחיב על החומר, אתם תסבירו מה אתם מבינים מתוכו, או אפילו תתנגדו אליו בנקודות מסוימות. החומר עצמו לא יהיה חלק מהיצירה שלכם. אם תעשו את זה, תרגישו בעצמכם את ההבדל. זו תהיה יצירה שלכם. יצירה שמאחוריה הבנה מושכלת של החומר ולא העתבק. בתור כותב, ראוי שתכתבו מקור בתודות, כהכרת טובה. אבל אני בתור קורא, לא אראה כתיבה כזו כגניבה כי ייתכן אפילו שעליתם על הרעיון בעצמכם, גם אם מישהו אחר חשב על אותו רעיון לפניכם.

תראו, זה ההבדל:
8 כסיל חכם.jpg

אני שיניתי במקצת מהמילים באופן שמסווה את המקור. דבר כזה עדיין נחשב פלגיאט. שימו לב שלא ציינתי מקור. לו הייתי מציינת את שייקספיר לא היתה כאן שום בעיה. כעת ראו את זה:
9 כסיל חכם.jpg


מבחינתי, אם כתבתם את הרעיון כל כך טוב, לא מעניין אותי מי עשה את זה לפניכם, מעכשיו אני מצטטת מכם. זה בבירור הבייבי שלכם, ולא פלגיאט. איך אני יודעת את זה? כי הוא לא מורכב ממילים נרדפות ומבנה דומה. זו חיה אחרת לחלוטין.

אם בא לכם להיות חכמים ומלומדים, אתם תעשו את העבודה, תפתחו ספרייה או תלכו לגוגל ותשימו הערת שוליים אודות השייקספיר הזה. תוכלו לציין במקום כלשהו בחומר, תודות בסוף, ביבליאוגרפיה, את המקורות האחרים לרעיון. זה נתון לשיקולכם, ואתם לא חייבים לעשות את זה.

6. רימייק

העתקה של כמות רבה כל כך של מילים או רעיונות מהמקור עד שהם מהווים רוב היצירה, בין אם צטטת מקור או לא הוא רימייק. אצלנו כבר קיימים יצירות כאלה, והסיבה היחידה שהם בגדר פלגיאט ולא רימייק תקין היא שחסר שני פרטים חיוניים מהספר.

  1. סימון היצירה כרימייק. זוהי הדרך שלכם לציין שהיצירה אינה שלכם. חלק מספר אחד מציון מקור, זוכרים?
  2. שם היוצר והיצירה המקורית.
בפלגיאטים הישנים יותר שלנו, מלפני 6-10 שנים3 אנחנו מוצאים נטייה להעתקה כמעט ישירה מהמקור, כאשר הסופר רק מנסה ליצור מעין גרסה צנועה ומצונזרת שלה. אולי יש ברעיון עצמו צדדים חיוביים, אך בגלל שהסופר לא שייך את היצירה לבעליו הוא בעצם מרמה את הקהל. תוספת שולית ליד הכותרת או בכריכה האחורית היתה הופכת את הספר מפלגיאט לאדפטציה. Regal Productions מבצעות רימייקים נהדרים לסיפורים קלאסיים כמו של צ'. דיקנס ומ. טויין, כאשר הצוות דואג לכך שלקהל יהיה ברור מאוד המקור ליצירה. לא רק שזה מציל אותן מפלגיאט, זה גם מוסיף להן יוקרה ומושך יותר.

10 ריגל.jpg


אם תשימו לב, השם של היצירה מרמז באופן כבד על המקור. הן מכירות את הקהל שלהן, ויודעות בדיוק עד כמה הקהל מכירות את המקור, לכן אין צורך ליותר מזה. בנוסף, היצירות המקוריות שייכות לנחלת הכלל כי היוצר מת לפני יותר מ70 שנה. זה אומר שאין עליהן זכויות שימוש. (גאא! זכויות יוצרים! לא נורא. לא קרה כלום. ביטול, ביטול.) זה מצמצם עוד יותר את הצורך לפרטים בציון המקור.

לדעתי מן הראוי לציין מה שיותר ברור את שם היוצר והיצירה בכל מקרה. אל תיכנסו למקום של ספק אלא עם כן יש לכם סיבה טובה מאוד לעשות את זה. אבל זה רק הטעם שלי, לוידת כמה זה משכנע. זה יוסיף לכם נקודות מול הקהל שלכם... קיבלתם? אוה וול. ניסיתי.

כעת, בואו נבחן דוגמא לרימייק לא חוקי. כאן אני משווה שני סצנות. האחת חתוכה מסקריפט ואחת מספר. (מזכירה לכם שזה "בכאילו".) הסצנות זהות זו לזו בהתרחשות. כלומר - האירוע שמתרחש זהה בשתיהן מלבד שינויים מזעריים בדמויות. לצורך ההדגמה הנה כמה מהביטים הזהים מתוך הסצנות:

  1. איש חוק מבקר בבית שחשוד ביצירת קשר עם הפושע (דמות ראשית).
  2. איש החוק יודע שבעל הבית משקר ומתמרן אותו לחתום על מסמך שיתוף פעולה שיכניס אותו לכלא.
  3. בעל הבית מודע לכך שאיש החוק חושד באמת, אך מוכרח להמשיך בהצגה.
  4. אנשי החוק עורכים חיפוש בבית אחר הפושע או ממצאים מחשידים ולא מוצאים דבר.

4 סקריפט.jpg


כפי שניתן לראות בצילום, אני מחקה רעיון של מישהו אחר ומנסה להסוות את זה. גם אם אשנה את הסדר, אשמיט קטעים ואחליף מילים, אני עדיין מוכרחה לענות "כן" על השאלה הראשונה! העתקה של רעיון בלי ציון מקור הוא פלגיאט, למרות ששיכתבתם אותו.

ברשימה שסיימתם עכשיו,

חילקתי את הפלגיאטים הנפוצים לקטגוריות אך למעשה, אין סוגים של פלגיאטים. כל אחד מהערכים שברשימה אינו מסוגל לענות באופן מספק על שלושת השאלות הבסיסיות שבתחילת הפוסט, לכן הוא פלגיאט. כל מקרה אחר שלא מסוגל לענות על השאלות יהיה גם הוא פלגיאט. אין זה משנה אם היוצר הוא סופר, עיתונאי, צייר או מעבד מוזיקלי. הרשימה הזו באה רק להרחיב את אופקיכם, ולהסביר את המושג בעזרת הדגמה אחת גדולה.

בתור כותב, תוכלו לזהות מתי אתם משתמשים באחת מהצורות שברשימה, ותוכלו להוסיף את ציון המקור המתאים. בתור קורא, עדיין מוקדם מכדי לזהות ספר שמכיל חיקויים כאלה כפלגיאט.

בפרק הבא נדבר על הסטרייקר, על מלך האריות ושאר ירקות.

על הציורים אחראית @אריאלה+ . תודה על כל מה שאת!

upload_2019-5-15_23-0-15.png
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #3
שאפו.

זה נושא חשוב מאין כמותו. היו שהציפו אותו והצביעו על הבעיה בעבר, אבל הסדרה הזו הולכת צעד אחד קדימה.
עד עכשיו היה קשה עבור יוצרים בציבור שלנו להגיע למקורות ברורים, ומחוסר ידיעה עלולים לטעות גם ללא כוונות זדון.

הסדרה הזו ממש במקום, וההשקעה שלך מדהימה. תודה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
אם לא מתחשק לכם לציין מקור כזה, להתעלם מהמקורות אך להשתמש בחומרים שלהם אינו הפתרון.

סוף סוף מישהו אומר את זה.
סוף סוף.
תודה.

עדיין חסרה לי התייחסות להעתקת רעיונות.
והסבר על ההבדלים בין 'השראה' להעתקה, ובין 'השראה' לחיקוי מעצבן.

@dvory בואי, מעניין פה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
עדיין חסרה לי התייחסות להעתקת רעיונות.
והסבר על ההבדלים בין 'השראה' להעתקה, ובין 'השראה' לחיקוי מעצבן.

מצטרפת. זה הנושא המבלבל ביותר.

אבל לפי ההקדמה לחלק הראשון, מסתבר שהפרקים הבאים יעסקו בזה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
עדיין חסרה לי התייחסות להעתקת רעיונות.
והסבר על ההבדלים בין 'השראה' להעתקה, ובין 'השראה' לחיקוי מעצבן.
@dvory בואי, מעניין פה.

מצטרפת. זה הנושא המבלבל ביותר.
אבל לפי ההקדמה לחלק הראשון, מסתבר שהפרקים הבאים יעסקו בזה.
נכון. לצערי ולשמחתכם, אפשר להעלות רק 10 תמונות בכל פוסט, לכן לא ניסיתי להעלות לכאן את הספר המלא בן 714 דפים. *צוחקת, צוחקת*

בכל מקרה, היום דיברנו יותר על איך אתם, בתור יוצרים, יכולים להימנע מפלגיאט בצורה מכובדת ויפה, שיכולה אפילו להוסיף לכם קהל ואמון.

בשבוע הבא, אם ירצה השם, נדבר על האופן בו ניתן אנחנו הקוראים יכולים לזהות ספרים (או סרטים או הופעות או סיפור בכל פורמט אחר) שהם פלגיאט. זה נושא שייגע במקצת בעניין ההוא של השראה, אבל הכתבה האמיתית והמפורטת (עם כל הטיפים! כל החדשות! כל המילים והמשפטים והשטויות!) על השראה ומחקר תצטרך לחכות לאחרי הסדרה הזאת. זה פשוט נושא רחב מידי. תנו לי להבטיח לכם שהיא קיימת, והיא נמצאת בפיתוח ברגע זה...
upload_2019-5-16_1-8-28.png
#מה_לקחתי_על_עצמי
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #7
בכל מקרה, היום דיברנו יותר על איך אתם, בתור יוצרים, יכולים להימנע מפלגיאט בצורה מכובדת ויפה, שיכולה אפילו להוסיף לכם קהל ואמון.

גילוי נאות - אנחנו בתור יוצרים *סובלים* מפלגיאט שמופעל נגדנו. לא להפך.
(כולל מהצד החילוני של המפה, להפתעתי).
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
גילוי נאות - אנחנו בתור יוצרים *סובלים* מפלגיאט שמופעל נגדנו. לא להפך.
(כולל מהצד החילוני של המפה, להפתעתי).
זה נכון. נתקלתי אפילו במקרה של תביעה! שזה די נדיר... אצלינו לפחות. לדעתי כמעט תמיד ההעתק גרוע מהמקור. לא בכל פעם, אבל זה מצוי. כך שזה לא עד כדי כך מדאיג אותי. אני כמובן חושבת על פלגיאט ספרותי. במקרים אחרים זה כנראה לא כל כך נחמד לסופר...
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
מה לגבי עריכה תורנית?
מצאתי ספר שמביא הרבה מראי מקומות בדיוק על הנושא שאני כותב עליו.
פתחתי כל אחד מהספרים שהוא מביא, ערכתי, סידרתי, והכנסתי לספר שלי.
צריך להביא את הספר ההוא כמקור?
ואם אני עובד במכון, ואין סיכוי שבעולם שהמכון יציין בהקדמת הספר מקור לאיזה שהוא ספר אחר בעולם, חוץ מהספרים שהם בעצמם הוציאו?
ובכלל, זה כל כך מקובל בהוצאות ספרים 'פרומעריות', להעתיק ב'תולדות המחבר' שבהקדמת הספר קטעים שלמים מויקיפדיה וממי לא. אתם באמת חושבים שהם הולכים לציין רח"ל לויקיפדיה או לספר משכילי כמקור?!
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
גילוי נאות - אנחנו בתור יוצרים *סובלים* מפלגיאט שמופעל נגדנו. לא להפך.
(כולל מהצד החילוני של המפה, להפתעתי).
כמובן, זה משחק סכום אפס. המטרה היא לדבר על מה שבידינו.
אגב, אפשר דוגמה לפלגיאט חילוני על מקור דתי?
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
מה לגבי עריכה תורנית?
מצאתי ספר שמביא הרבה מראי מקומות בדיוק על הנושא שאני כותב עליו.
פתחתי כל אחד מהספרים שהוא מביא, ערכתי, סידרתי, והכנסתי לספר שלי.
צריך להביא את הספר ההוא כמקור?
ואם אני עובד במכון, ואין סיכוי שבעולם שהמכון יציין בהקדמת הספר מקור לאיזה שהוא ספר אחר בעולם, חוץ מהספרים שהם בעצמם הוציאו?
ובכלל, זה כל כך מקובל בהוצאות ספרים 'פרומעריות', להעתיק ב'תולדות המחבר' שבהקדמת הספר קטעים שלמים מויקיפדיה וממי לא. אתם באמת חושבים שהם הולכים לציין רח"ל לויקיפדיה או לספר משכילי כמקור?!
יש לי היסטוריה ארוכה עם הסיפורים האלו. אולי פעם נמצא את הזמן לספר.
בינתיים, ראה מאמר מעניין וחשוב בנוגע לפלגיאט תורני, של הביבליוגרף האגדי שמואל אשכנזי (דייטש).
 

קבצים מצורפים

  • הגונב מן הספר.pdf
    2.3 MB · צפיות: 151
  • הוסף לסימניות
  • #12
  • הוסף לסימניות
  • #13
מה לגבי עריכה תורנית?
מצאתי ספר שמביא הרבה מראי מקומות בדיוק על הנושא שאני כותב עליו.
פתחתי כל אחד מהספרים שהוא מביא, ערכתי, סידרתי, והכנסתי לספר שלי.
צריך להביא את הספר ההוא כמקור?
בדברי תורה "בשם אומרו" חשוב פי כמה וכמה מהשטויות עליהם אני מדברת. כמו שאומר @מוישה , ראה מאמר הגונב מן הספר של הרב שמואל אשכנזי. מובאים שם המקורות והחיובים לציין את המקור של הדברים שלכם.

בעצם, שאלתך היא: האם חובה לצטט מקור משני?
מקור משני הוא יצירה שהפנתה אותי אל מקורות אחרים.

האיגוד שעשית למקורות האחרים התבצע בזכות האיגוד של המקור המשני. במילים אחרות הוא זה שעשה חלק מהעבודה, לכן חובה לציין אותו בספר שלך. זה דומה להעתקה של "רעיון". העבודה המחקרית שלו היא שהביאה את המקורות האלה יחדיו, ואתה לקחת את הרעיון הזה ממנו.

מקום טוב לציין מקור משני הוא בתודות.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #14
ואם אני עובד במכון, ואין סיכוי שבעולם שהמכון יציין בהקדמת הספר מקור לאיזה שהוא ספר אחר בעולם, חוץ מהספרים שהם בעצמם הוציאו?
אם כן הם גזלנים. לא מקצועי ולא ישר לנהוג כך. ואם זה מכון תורני, הלא זה פשוט צביעות כי זה נוגד את המוסריות שלנו כיהודים.

ובכלל, זה כל כך מקובל בהוצאות ספרים 'פרומעריות', להעתיק ב'תולדות המחבר' שבהקדמת הספר קטעים שלמים מויקיפדיה וממי לא. אתם באמת חושבים שהם הולכים לציין רח"ל לויקיפדיה או לספר משכילי כמקור?!
כיהודים אסור לנו לגנוב. אסור לנו לשקר. וגם אם תאמר גזל עכו"ם - הלא ברור שכאן מדובר בגזל עכו"ם שגלוי לעיני העולם וחילול השם. היו שתי מקרים של תביעה על חרדים שהעתיקו מהעולם החיצוני, ואני לא חושבת שאנחנו רוצים עוד דברים כאלה ברזומה שלנו.

גם אם פלגיאט הוא מעשה נפוץ בהרבה בעולם הכללי, אנחנו אור לגויים ולא להפך. לדעתי הרבה פלגיאטים ספרותיים נעשו בשגגה ומחוסר ידיעה, אבל פלגיאט כמו שאתה מתאר, נעשה בכוונה תחילה, ובחוסר ישרות מתמיה. אין שום תרוץ לתמיכה בדבר כזה.

הציבור כבר אינו מורכב מאותה אוכלוסיה סגורה ושמורה של לפני עשור. גם אם אתם רואים את זה כדבר שלילי, זו המציאות. חלק גדול מהציבור עומד לזהות את המקור ולזלזל בכותב. אם הכותב ראה לנכון להעתיק חומר חיצוני הוא חייב לשאת בתוצאות וגם לצטט אותו.

אם אתה רואה את המקור כדבר שלילי, הפיתרון הוא להיות יצירתיים ולחשוב בעצמכם על תוכן איכותי. זוהי הדרך היחידה שלא תאלץ אתכם לשלוח את הציבור לחומר חיצוני.
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
כשהייתי עורך באחד המכונים התורניים הנודעים, הכלל היה לא להזכיר מקורות לאחר מלחמת העולם השניה. הסיבה הייתה ע"מ למנוע פוליטיקה ואכמ"ל.
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
כשהייתי עורך באחד המכונים התורניים הנודעים, הכלל היה לא להזכיר מקורות לאחר מלחמת העולם השניה. הסיבה הייתה ע"מ למנוע פוליטיקה ואכמ"ל.
אם כן היה אסור לכם גם לקחת מהם חומר.

הכלל היה אמור להיות: אין להשתמש בחומר לאחר מלחמת העולם השניה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
בדברי תורה "בשם אומרו" חשוב פי כמה וכמה מהשטויות עליהם אני מדברת. כמו שאומר @מוישה , ראה מאמר הגונב מן הספר של הרב שמואל אשכנזי. מובאים שם המקורות והחיובים לציין את המקור של הדברים שלכם.

בעצם, שאלתך היא: האם חובה לצטט מקור משני?
מקור משני הוא יצירה שהפנתה אותי אל מקורות אחרים.

האיגוד שעשית למקורות האחרים התבצע בזכות האיגוד של המקור המשני. במילים אחרות הוא זה שעשה חלק מהעבודה, לכן חובה לציין אותו בספר שלך. זה דומה להעתקה של "רעיון". העבודה המחקרית שלו היא שהביאה את המקורות האלה יחדיו, ואתה לקחת את הרעיון הזה ממנו.

מקום טוב לציין מקור משני הוא בתודות.
מצורפים כאן מראי מקומות בענין ציטוט מקור משני [אם כתוב בפנים 'הודפס על ידי תוכנת אוצר החכמה' זה מספיק?;)]
 

קבצים מצורפים

  • ארחות רבינו.PDF
    KB 93.3 · צפיות: 90
  • יעלת חן אוהב ציון.PDF
    KB 248.6 · צפיות: 94
  • הוסף לסימניות
  • #19
בדברי תורה "בשם אומרו" חשוב פי כמה וכמה מהשטויות עליהם אני מדברת.
זה נכון לכשעצמו..

אך סילחו נא לי רבותיי ורבנותיי.. המושג לומר דבר בשם אומרו, אינו כל כך כפשוטו, אלא יש לזה כללים ותנאים. ואציין מעט דוגמאות.
א. הרמב"ם במקומות רבים לא מציין דברים בשם אומרם, והוא עצמו כתב את הסיבה לכך - שאם יזכיר את הדבר על שם פלוני או אלמוני, לא יקבלו זאת חלק מן הציבור או מהחכמים, והרי נאמר קבל את האמת ממי שאמרו, לכן השמיט את שם האומר.
ב. פעמים שהכותב מזכיר שמות של חכמי הגויים ודברי חכמתם, ויש בזה לפעמים טעם לפגם.
דוגמא מופלאה לזאת, ספר "אורחות צדיקים", שהוא העתק מדוייק של הספר "תיקון מידות הנפש" של ר' שלמה אבן גבירול על תכניו וסדרי פרקיו, אך עם הרחבת דברים מהמחבר עצמו. ושם בכל מקום שהזכיר רשב"ג דבר חכמה בשם איזה פילוסוף ידוע, כתב זאת באורחות צדיקים בסתם "אמר החכם" בלי לציין שם אותו פילוסוף. ויש לציין, שבספר אורחות צדיקים לא מוזכר כלל שם הספר של רשב"ג, ואף לא שמו של רשב"ג עצמו.
כך שהדברים שאתם כותבים לא ממש נכונים על דרך הכלל.

ובכלל..
היום כולם מעתיקים מכולם - רעיונות/סגנונות וכו', גם ציירים, גם סופרים, גם אמנים, וגם וגם וגם...
אז חבל שצייר ידבר על סופר, וסופר ידבר על עורך תורני וכו' וכו'. על זה נאמר "קשוט עצמך ואחר קשוט אחרים".
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
@הגיבן הרבה תודה והערכה על עבודתך המושקעת והחשובה. נותן המון!
רציתי לחדד כמה הבחנות.
כתבת כאן על גניבת רעיונות. ציינת, שגם אם משנים את הניסוח, אך הרעיון נשאר, יש לציין מקור.
לכאורה, ודאי שכך. אלא שיש כאן בעיה לגמרי לא פשוטה. כתיבה טובה מורכבת לא רק מרעיונות, אלא גם והרבה מצורת הבאתם, דהיינו הניסוח.
אני בתור כותבת לא הייתי רוצה, שמישהו *יקלקל* את הניסוח שלי, ויכתוב אותו על שמי, גם אם השאיר את הרעיון! זה לא הוגן כלפי היוצר.

נתאר לעצמנו, שאדם ייקח רעיון של קומיקס כלשהו שמישהו ייצר, ישרבט את שרבוטיו שלו כדי להביע את הרעיון, ויכתוב על הציורים שלו *האחרים/המקולקלים* את שם יוצר הקומיקס המקורי!
איך ירגיש היוצר המקורי של הקומיקס?

דוגמא מתוך מה שהבאת:
"כסיל מחשיב עצמו כחכם, אך החכם מכיר את עצמו ככסיל".
כתבת במקום זה: "אדם טיפש חושב שהוא יודע הכל, אך משכיל יודע שהוא עדיין טיפש".
עם כל הדימיון ברעיון - זה שונה מאוד מצד הביטוי. זה לא מה ששייקספיר כתב, ולא הוגן כלפיו להביא את זה בשמו!

זו דוגמא למשפט אחד בלבד. לפעמים ספרים שלמים (עיוניים בעיקר, להבדיל מסיפוריים) בנויים על רעיונות של ספר אחר. הכותב פיתח את הרעיונות והתובנות לכיוון האישי שלו, עם דוגמאות משלו. אולי הוא אפילו חושב בתום לב, שהוא ממש צועד בעקבות ההוגה. ולכן נותן לו את הקרדיט ומרגיש הוגן והגון לגמרי.

אבל ההוגה והכותב המקורי לגמרי לא מסכים עם צורת ההבאה של התכנים! יש מצב, שההוגה והכותב המקורי מרגיש שקלקלו את הרעיונות שלו; לא הבינו אותם נכון; הדגישו את הטפל ודלגו על העיקר, הגישו בצורה שלא נראית לו!
הדבר שהכי לא חסר לו במקרה כזה, שיכתבו את שמו בתור מקור!

בתור קוראת של חומרים עיוניים, לפעמים זה מקפיץ. מכירה רעיונות ותובנות חשובות ממקורות כאלה ואחרים, וקוראת פתאום איך 'הלבישו' על זה בשטחיות דברים אחרים. כשלא כותבים את 'המקור' - זה מצב עדיף בהרבה במקרה כזה. לפעמים כשכן כותבים, אוי לאותה בושה.

עוד נקודה מאוד חשובה להבחין בין חומר סיפורי לחומר לימודי. והאם זה חומר לימודי שכבר ידוע בגדול, או מחקר או רעיון חדש. על זה לא ארחיב כרגע. אולי בהזדמנות אחרת.

שוב תודה, הגיבן. הדברים שלך חשובים ביותר!
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אשכולות דומים

קלעים/נעמי צוובנר

ספר די ישן
שמשום מה שלא השאיר את רישומו
לרוב האנשים, גם חובבי קריאה, שם הספר לא אומר דבר.

בעיניי הוא מעולה,
עד כדי כך שקראתי לטור סקירה ספרותית -
כי, אממ, אין לי ביקורת.


קלעים הוא ספר קליל אבל עמוק,
זורם ונוגע
דרמה משפחתית עם מתח עלילה שנראה בלתי פתיר.
אין בו את הכבדות שמאפינת את שאר ספריה של הכותבת
(שמזמנת את התגובה האוומטית: נעמי צובנר, פחות הטעם שלי..)

לכל מי שרוצה פשוט לקרוא סיפור ולרוץ איתו,
בלי ריצות לזירה אחרת בקצה השני של העולם,
בלי קפיצות לחדרי חקירות וחורשי מזימות,
בלי הבלחות עבר עתיד ויקום מקביל.
בעיניי זה מחייב כתיבה מושכת ועלילה ברמה גבוהה
הרבה יותר קל להחזיק מתח וערנות קוראים ע"י אלמנטים של סכנה
או ע"י סקרנות מה קורה בינתיים בעלילה השניה
במיוחד בדור המסכים שאנחנו,
להשאיר אותנו במקום אחד בלי לזפזפ
זו אומנות.


הספר עוקב אחרי יחסים של שתי בנות דודות,
תלי (אתל) ואסנת,
מהגן ועד האירוסין.
יחסים עקומים, הזויים, פוגעניים,
היום אולי היו קוראים להם רעילים ועוד כל מיני אבחנות.
ספרים כאלו יש הרבה.
מה שמיוחד בספר הזה
זה כמה נקודות:

* הסריקה של כל התקופות.
איך התצוגה משתנה עם הגיל, אבל לא המהות.
איך אי אפשר להפסיק אם זה גם כשמבחינים מגיל גן,
גם כשמפרידים מסגרות.
גם כשנפגע יודע כבר לא להתקרב.

* איך עובד תעתוע,
גם עלינו הקוראים.
אנסה איך מוליכים שולל את כל העולם כמעט.
איך הנטיה להרס של הני כדי לרומם אותי
יכול להיות נסתר,
מההורים, מהחברות, מהפוגע עצמו.
שבאמת בטוח שהוא מיטיב.

*כשהפוגע הוא ילד.
ילד לא יכול להיות הרע בשום סיפור.
והוא גדל, והוא שואף ומשפר כל מיני צדדים,
אבל הנטיה החזקה והנסתרת ממנו -
איך ומתי משתלטים עליה.

*המורכבות של הדמויות.
המעשים הטובים והצרכים העמוקים של הפוגע,
טוב לב ונסיון לעבוד על המידות ולשמור על הלשון ועל השלום - של הנפגע
בשילוב עם התפתחות האופי ולמידה להגיד לא, עד כאן.
איך מרגישים המבוגרים באותה משפחה
כמה ההורים צריכים לתמוך בילד מול התנהגויות שלו
כמה סבים צריכים לאחד משפחה או להאפשר הפרדה
ואם כ"כ רחוקים שלא רואים את הנזק
ואף אחד לא מתנדב להסביר.


נכון נוצר רושם של ספר קשה?
ההיפך הוא הנכון.
ספר מלא תיאורי מלאי צבע וענין
של ילדות, של בית ספר, של מסיבות ושמחות
של תקשורת ואינטראקציה של בנות בכל הגילאים
עם כל מה שמעסיק בנות. בכל הגילאים.


כלל כל הדמויות מאופינות בכשרון ואמינות אבסולוטית.
לכל אחד תפקיד ברור, אופי יחודי,
וגם גמישות מפליאה.
איידי, אמא של אסנת, שחוזה את האת הסרט מראש.
הסבתא, שרוצה כ"כ לקרב ולא להרגיש.
בלה, אמא של תלי, שנחושה להוציא ממה שיש את המיטב
ומהמשפחה שלה, כמה שהיא קטנה, את גאות היחידה.
הוא דמות מורכבת, ששנאתי כנערה,
ועכשיו אני מאוד מעריכה. אותה ואת הכתיבה עליה.
מרגלית, החברה של אסנת בסמינר,
שהוא דמות צבעונית בלפני עצמה אבל יש לה גםתפקיד מאד חשוב
לדברר את אסנת. לשמוע מה יושב מתחת לערימת טוב לב הזאת.

שאם לא הייתי מכירה,
הייתי חושבת שאין ילדות כאלה. אין נערות כאלה, ואין בחורות כאלה.
שתמיד רוצות להיות טובות.
שתמיד רוצות להיטיב עם השני, וללמד זכות.
האופי שלהם טוב בעצם והתמימות, גם כשהיא נשברת, שומרת על טוהר.
אבל אני מכירה בנות כאלה. והן קיימות.
אני חושבת שמה שהכי אמין פה, זה שככל שהיא גדלה ומתבגרת,
הטוב הזה נסדק.
גם אם נלחמת בו כמו ילדה טובה, היא כבר לא יכולה להתעלם.
ובסוף היא גם נשברת. אבל מה זה נשברת.
מה שמפתיע, אולי קצת פחות אמין, שתלי הופך את עורה, בדיוק באותה הסיטואציה.

ותלי,
ולרגעים כבוגרת אני מקנאה בה.
איך אפשר תמיד להיות מרוצה מעצמך.
תמיד לשווק את עצמך מעולה.
וכולם, כולם, מאמינים לך.
גם אם אין לך אחים, גם כשיש.
גם כשיצאת לעבודה במקום ללמוד,
גם שלא ק בלו אותך.
כשרצו אותך, כשלא רצו אותך.
ובשקט בשקט נודה כולנו שלא קל בכלל לגדול ליד מישהי כמו אסנת
שנראה ששכחו לחלק לה חסרונות - בערכים ובמידות בפנימיות.
ואת הקנאה שלה במשפחה גדולה - קשה לא לראות.


אז איך זה המשיך כשהלכו לסמינרים שונים בתכלית
איך השפיע פשיטת הרגל
איך התנהלו השידוכים
ואיך אפשר לעשות גם באירוסין, ופעמיים,

תקראו ותספרו לי.
ספר טוב, בעיניי, הוא ספר, מכל סוגה שהיא, שאקרא שוב ושוב מבלי לדלג על אף מילה. פעם הייתי מוסיפה גם עוד דגש – שהמילים ישאבו אותי עד לדף האחרון, אבל עם הימים שהפכו לשנים, אבדה לי הפריווילגיה ונותרתי רק אני, אהבה למילה כתובה וחוסר זמן מציאותי עד כאב.

את רימייק קראתי פעמיים, פעם אחת בהמשכים בקדם, בשעת הפסקה מענגת במיוחד, ולאחרונה ממש מתוככי ספר עם ריח דפוס, בקטעים שחטפתי בשעות סבירות ופחות. לגמתי אותו מאפס וחזרתי הנה כדי לספר.

רימייק כריכה.png

נתחיל בכריכה – רקע קרמי, בעיצוב דפי סקיצה, עליו משורטט בית דו-קומתי בסגנון כפרי - בית ילדותה של שירי - ועליו מריחת צבעים שנוטפת עד לגלגל הנשען על גדר. בגב שרבוטים שונים לצד צמד פתקים, שהם, כמו מקבילם בקדמת הכריכה, נראים כרפרנס לפתקי המערכת.

כריכה שמבטאת מעבר לאומנות אותה סובב הספר, גם את תהליך ה'רימייק' הפלאי.

נמשיך אל העיקר – העלילה.

קשר רעיל הוא כבר לא סוד, ורגישות יתר מעולם לא הייתה מחלה. אבל מה קורה כאשר השניים נפגשים?

שירי, שמתמודדת עם רגישות נוגעת ומציפה, רק רוצה להיות משוחררת. אבל בעוד ההווה מספק לה אנשים רבים שעונים על ההגדרה ולא בהכרח מבינים אותה, קם העבר ומציף מולה את קשייו.

ויש לא מעט –

שושנה, חמותה, נאלצת לעבור לצרפת עקב תקרית עסקית תמוהה, שמערבבת את כל המשפחה המורחבת איתה; אלישבע, איתה מזמן ניתקה שירי כל קשר, ממשיכה לנעוץ בה רעל במילותיה בלבד; ורשל... רשל, שהביאה איתה קסם ואור לילדותה של שירי, מתאדה. מותירה אחריה חידה רבת נעלמים ומלאי צבעי פנדה, מים ושמן, סקיצות וחלומות בעליית גג קטנה ומאובקת.

העבר יכול היה להישאר כלוא, בדיוק כמו שירי, אלמלא הייתה שושנה מבקשת ממשפחתה לעבור לצרפת, אז היא מחליטה להתחקות אחר העקבות של רשל, ולשים סוף לשאלות הרודפות אחריה.

תכנונים לחוד, ומציאות לחוד. ובין שיעורי ניתוח התנהגות לניסיונות התחקות אחר גורם העזיבה של חמותה, נגררת שירי למרדף אחר פתקי מערכת ומסריהם. והללו, עם בעליהם, לא חושבים לתת לה הנחות.

כשהאירועים מציפים את שירי אל עומק סערה שחששה ממנה תמיד, צצים האנשים הטובים שבדרך – אביגיל, שמסורה עד כלות, אולי טיפונת יותר מדי; רחלה, זורמת וחביבה; ומרים, שהחום שלה ימיס אפילו אתכם וכל מילה שלה שווה יהלום, אם לא פחות; יחד איתן, ובליוויים של תפילות ואמונה, תצלח שירי את המכשולים, תחתור לעצמה דרך, ותגשים, לא רק לה, חלומות עבר ובנייני עתיד.

ולסיכום -

באומנות נדירה שמשלבת רגש נוגע ומתח דק, מעניק הספר לקורא לא רק חווית קריאה עמוקה, עלילה תפורה היטב ודמויות שאי אפשר שלא להתחבר אליהן, אלא גם תובנות לחיים – על פירוק ובנייה, סתירה ויצירה, רעל ומרפא.

הרבה ספרים קראתי בחיי. רימייק גילה לי שלא רק אנשים רוכשים ספרים, אלא גם ספרים רוכשים אנשים. והוא, אכן, עשה את זה בגדול.



רימייק/ תמר איתן

הוצאת קולמוס

569 דף, כריכה רכה.

פעם ראשונה שלי בכתיבת ביקורת ספרות, אשמח לביקורת על הביקורת.

כריכה נוגה ומסתורית משהו, של עדר כבשים במנהרת יער עמוקה-עמוקה, מחפה על דפי ספר מטלטל.
כן, אני יודעת שצמד המילים האלו זוכה בלי מאמץ בתחרות הקלישאות הבינלאומית. אף על פי כן, אינני נמנעת מן השימוש בו, כיוון שהוא מיטיב לתאר את החוויה האישית שהספר הזה העניק לי.

הווה
בתחילת הספר מופיעה שרי, אישה צעירה ואם לקטנטנים, שבאופן מפתיע חלקית מקבלת מכתב פיטורין. הוא, מלבד הטלטלה ה'רגילה' שהוא ממיט על ראשו של כל מי שאוחז בו, מעיר בליבה שדים שהיו מורדמים היטב במהלך השנים האחרונות.
צבי, בעלה, הינו אדם בעל ראייה רחבה וכושר ניתוח מעולה. הוא שונא את עובדת היותו פריט בעדר המגזרי, ומשתמש בתכונותיו השכליות כדי לבחון מחדש דברים שבסביבת גידולו אסור לפתוח. הוא מיישם את מסקנותיו: מוסיף מנהג לא מקובל, משמיט אחר, כיוון שלא מצא לו מקור מספק. מתיר לעצמו להימצא במקומות בו אדם בעל חזות כשלו אינו מחזה נפוץ, כיוון שבבדיקתו לא מצא בהם פסול. ובאופן כללי משיל מעצמו את תלבושת הצמר העדרית החונקת.
שרי רואה מהצד, תוהה, נבוכה. צבי שולף נימוקים ערוכים היטב על כל אחד מהשינויים שהוא מוציא לפועל. הוא בסך הכול ירא שמיים וגם למדן, איש טוב ובעל מתחשב וגם קשוב לדעתה. אין לה מה לבוא אליו בטענות, גם אין לה סיבה ממשית לדאוג. אך דאגות אינן זקוקות לסיבות. שרי רואה ושותקת, שומעת ובולעת, עדה לתהליך שבעלה עובר ונושכת שפתיים, מחניקה סוד.
צבי מתאמץ כל כך לרצות את שרי. שרי מנסה כל כך להכיל את דרכו הייחודית של בעלה. שרי לא אומרת מילה. צבי שומע גם מילים שלא נאמרות. פני הבית שלהם רגועים ושלווים, אבל סערות גועשות תחתם.
רות, החברה ששרי הכירה בליל דמעות אחד, מייצגת את מי שאינו מחויב לתלבושת המגזרית. היא משקפת, בדרכה הישרה והמבקשת, את האמת שקיימת, אולי, בהשלכת המוסכמות הציבוריות.

עבר
במקביל, מופיעים בספר מנחם ורחלה, זוג שהקדים, כל אחד בנפרד, לעלות מאירופה לארץ ישראל, ובכך נפשם הייתה להם לשלל. השמועות הקשות מאירופה מבהירות להם שהם נותרו יחידים ממשפחתם.
הם מקימים את ביתם זמן קצר לפני קום המדינה. דרכם, מתחילתה, רצופה תהיות ושאלות. פעילות המחתרת, החברים שמאמצים מנהגים שונים ממה שהכירו באירופה, רוח ציונית ומסורת שמרנית. מותר ואסור מתערבבים עם רצוי ופחות. שחור לבן והרבה-הרבה אפור.
מילותיו של אבא של מנחם, הופכות לצוואה: עשה לך רב. זה לא קל, זה דורש מחיר יקר, אבל הם לא בוחרים בדרך הקלה דווקא. הם מקריבים את הקשרים הקרובים ביותר, בציוויו של הרב. במהלך שנים ארוכות של נתק, הידיעה שדעת תורה היא זו שהנחתה את דרכם, היא המרגוע היחיד שהם מצליחים להביא לליבם המדמם עדיין.

מתחבר
הקשר הדי-צפוי בין מנחם ורחלה לצבי ושרי, מתגלה בערך באמצע הספר בדמות קשר של סבא-סבתא ונכדים. הביקורים של צבי ושרי בבית האבות מחברים את שתי זירות הסיפור בקשר שמחד- מאחד את הדמויות, ומאידך- מדגיש את הקוטביות בין התמסרותם של מנחם ורחלה לדעת תורה, לבין צבי שאינו חושש לבחון בעצמו ולהסיק מסקנות.
מתישהו, אחרי הרבה כאבים ושתיקות, שבע נפילות וקימות, צבי ושרי מוצאים את הדרך. הבית שלהם הופך לרגוע ושליו באמת, לא רק נראה כזה.
בשלב זה גם מתחילים להתרחש, באופן יזום ושאינו, התפתחויות שמבקשות לאחות קרעים בני שישים שנה.
ובסוף, כמו שאומרים כולם, שישה עשורים אינם נמחקים בכמה מילים, אבל צעד אחד בדרך חזרה, נעשה. וזה הרבה כל כך.

אנשים
מי שטעם, כבר יודע, הסופרת אינה נוהגת לכתוב על מלאכים. היא גם אינה נוהגת לכתוב על רשעי עולם. היא כותבת פשוט על אנשים. אנשים שבדרכם האנושית נופלים וקמים, מנסים שוב ומצליחים או שלא, ואז קמים שוב ומנסים דרך שלישית שעובדת או שגם לא. תמיד, בסוף, הם תופסים את הכיוון הנכון.

פלוס
מסקנה. היא חדה. התהליך העמוק שעוברת כל אחת מדמויות הסיפור מאפשרת לקורא להכיר את הנושא על כל שלביו, לפגוש את כל הטיעונים לכל אחד מהצדדים, 'לצלול לחומר' ולהגיע למסקנה הבלתי נמנעת.
בדרכה המשובחת מגישה הסופרת סיפור בנוי היטב. ניכר שכל חומר שהוזכר בספר, הוצג לאחר עבודת שטח יסודית. אין בו אזכורים מעורפלים של נושאים בלתי מובנים, עם כמה מילים שנועדו ליצור רושם, ואת השאר תשלימו בעצמכם.
הרקע לזירה של מנחם ורחלה מוציא את החומר משיעור היסטוריה על תקופת קום המדינה להופעה חיה שבריטים ואצ"ל ובלפור ומלחמת תש"ח הם התפאורה שלה. חוויה מענגת למי שאינו מחבב נתונים היסטוריים יבשים, אך את הפן האנושי של ההיסטוריה, המונגש הרבה פחות, לוגם בשקיקה.

מינוס
כיוון שהספר נועד בעקיפין ללבן סוגיה מורכבת, הוא משתמש הרבה בסיפורים, רעיונות או ציטוטים ממקורות תורניים. אלו בוודאי מוסיפים נופך ועומק, אך לעיתים פוגמים ברצף העלילה.
כך, למשל, קיימות בספר סצנות שהוכנסו, לדעתי, רק כדי ליצור מצע מתאים לשתילת הסיפור. או פרק שלם שרובו מציג דיון-ויכוח של דמויות, תוך התייחסות מינימלית לעלילה אקטיבית. ובאופן כללי, כאשר דמות מסיפור מתחילה בעצמה לספר סיפור, הקורא עלול קצת לשכוח איפה הוא.
אך גם המינוס הזה הוא רק ביחס לספריה האחרים של הסופרת. מצד עצמו הספר הזה ראוי לדעתי לתואר 'יצירת מופת'.

ובסוף
איני משחררת לחלל העולם המלצה קולקטיבית לרוץ לקרוא את הספר. אינני מתערבת לקוראים בטעמם הספרותי.
רק זאת אומר, אם קראתם עד פה,
ראשית- תודה לכם, זה היה ארוך, אני יודעת.
שנית- כנראה שהדמויות דיברו אליכם, או רק נגעו בלב שלכם, מבלי לומר מילה. לכם אני מציעה להשיג את הספר ולפנות לו זמן.
ואם תעשו כן- אשמח לשמוע על החוויה שהוא העניק לכם.​
קראתי היום את הספר קוגניטו, ומיד התיישבתי לעבד את החוויה.
אני מצטרפת לעדות הנחתום בעצמו – מדובר במותחן אינטלגנטי, מהודק ורב עוצמה.
הוא מתזז בין בית המשפט הבינלאומי בשטוקהולם, מרכז תת קרקעי במכון למדעי המחשב באוניברסיטת אוקספורד, ביתו של מדען סהרורי וכולל תמים בבני ברק.

מדובר בספר גאוני, המהלכים בו הם חכמים מאוד ונדרשת אחיזת ראש חזקה מאוד. אני לא משפטנית או מתכנתת, ולהבדיל גם לא תלמיד חכם, ואין לי מושג אם הנתונים המשפטיים, הממוחשבים והתורניים אכן תקפים, אך בספר זה החזיק מעולה.



הספר מתנהל בשתי זירות במקביל- הזירה המשפטית והזירה הרוחנית, הפילוסופית, כששתי הזירות מעלות את השאלה: האם טכנולוגיה, אינטרנט, בינה מלאכותית – יכולה להיות ישות חיצונית בפני עצמה? האם יש לה היכולת לעמוד כגוף בפני עצמו, ללא קשר לאדם?
התשובה שהספר נותן היא חד משמעית, חתוכה ובהירה.



מהבחינה הספרותית, הספר לוקה מעט בחסר. האמירה של הספר היא השאלה הנ"ל, וכולו נסוב סביבה כשהעלילה היא סביב המסר, כך שהעלילה לא מספיק מפותחת ועומדת בפני עצמה, למרות שהיא חזקה מאוד ותפורה מעולה בדיוק מאותה סיבה.
המסר לא נועד לשרת את הדמויות, אלא הדמויות את המסר, וכתוצאה מכך הדמויות לא מספיק טובות. יונתן, גיבור הספר כביכול, היא דמות לא מאופינת מספיק ולא אמינה לחלוטין. התהליך שבו הופך מדען מחונן מאוניברסיטת אוקספורד, שהמציא את הבינה מלאכותית הכי מתקדמת בעולם לאברך כולל עם דעות קיצוניות שלרוב מובילות לעמידה בכיכר השבת עם שלט ובוקסה, הוא לא אמין. במיוחד שיונתן מוצג כאדם שמובל ע"פ הראש, ע"פ השכל הישר וכך הגיע אל היהדות, מה שעומד בסתירה אל חיבוטי הנפש הרבים וצורת העבודה שלו ע"פ הלב.
ארבעת הקודקודים, הדיקן, הרב, הנשים המסורות ושלל הניצבים בעלילה הם דמויות חסרות איפיון בסיסי, כנראה הסופר חשב שהעובדה שכל האנושות מובלת ע"פ אינטרסים של כסף, כבוד או כח מספקת בשביל כלל הגיבורים.
הדמות היחידה שמקבלת מסע גיבור אמיתי, קשת יפיפה של דמות, היא ד"ר פינץ' – שלמרות ההתחלה הלא ברורה מתייצב ועובר פשוט תהליך מרתק.

הכתיבה של הספר בסיסית, פשטנית וללא תיאורים רבים או מחשבות עמוקות. רובו פשוט התרחשויות, יותר סיפור של המתרחש. באשכול של הספרים החדשים העלה מישהו השערה שמ. ספרא משתמש בבינה מלאכותית לעריכה של ספריו, טענה שאני יכולה להסכים לה לאחר הקריאה. (למרות שיש פה משהו שגוי בלהשתמש בבינה מלאכותית בספר שמדבר נגדה, אבל באמת בסוגריים)

הסיום של הספר קיטשי מדי לטעמי, היה אפשר לכתוב אותו הרבה יותר מעודן – הספר שד"ר פינץ' מוציא יכול היה להיות פשוט הגרסה המקורית של האורגניזם התאגידי, עם הקדמה קצרה ובה הסיפור. ועקיבא פשוט מתקשר ומזמין את יונתן לאירוסין של יוסהלה עם משפחת רוזנר... בלי החזרה שוב ושוב על אותם הטענות והמסקנות.

קטע שאהבתי – המוצא של קוגניטו לחמוק מפסק בית הדין, והפתרון הגאוני להעביר לה אותו למרות התנגדותה.

סתם שאלות של חפרנית – למה קראו ליונתן כך? זה לא שם קלאסי לצעיר אמריקאי חילוני. בן כמה ד"ר פינץ'? משהו קצת מוזר עם הכושר המשפטני והדיגיטלי יחד עם העובדה שאביו היה כבר לפחות בן 20 ב1938. מה תפקידו של עקיבא בעלילה, חוץ מלהיות הקונטרה של יונתן והבר פלוגתא הקבוע שלו?



לסיכום – ספר נהדר, מומלץ לחסידי הסייבר ולאנשים בעלי חשיבה אנליטית.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה