עזרה לא מצליח לי להתעלל...

[מריומה~]

מול חברי הקהילה המקצועית, נבוכה אני לשתף בהגיגי... ומנסה מזלי לפחות בבקשת עזרה לכתיבת ספור.
אני נדרשת לכתוב לצורך פרוייקט מסוים והעלילה בוששת מלבוא.
איך עושים זאת??
טיפים. רעיונות. צורת חשיבה יתקבלו בתודה.
( אשמח לשתף בגמר המלאכה)

 

[אפקטכתיב]

וואו איזה כותרת מלחיצה ומשעשעת!

האם ניסית כתוב על דף כל מה שיוצא לך?

 

[ישיר]

[בהמשך לדברי @אפקטכתיב]
אני לפעמים מתחיל בדרך ללא דרך: חושב על נקודה אחת, סצנה כלשהי או אפילו סתם נקודת פתיחה ומתחיל לכתוב אותה. עם האוכל בא התיאבון וזה ממשיך לזרום לו אט אט...

 

[מ"ם]

יש כמה רעיונות שיכולים לעזור בסדרה של @רחל סרולוביץ כאן:

https://www.prog.co.il/articles/category/כתיבה-וסיפורת.5/


בנוסף, השראה תמיד יכולה לעזור.

לא השראה מעלילה אחרת שכבר נכתבה, אלא השראה ממצב כלשהו. נוף, התנהגות, אינטראקציה בינאנושית. לחשוב מה הביא למצב הזה, מה כל אחד נושא מאחוריו, איך אמורה כל דמות להגיב בהתאם לאופי - וכל זה יכול להיות מהצדקה מינורית ופשוטה ועד להסבר פרוע ודמיוני לגמרי.

סוג נוסף של בניית עלילה היא לבנות רק את הדמויות העשירות והמורכבות, ואז "ישחקו הנערים לפנינו". לתת לדמויות להתמודד זה עם זה או עם מצבים שונים, ופשוט לעקוב ולראות מה קורה, ולא לשכוח לכתוב את זה.

במקרה כזה הדמויות עלולות להפתיע את הסופר מאוד בצורת ההתפתלות שלהן בעלילה (כמובן, הוא זה שמפתיע את עצמו...)

בהצלחה רבה!

 

[ר. פרצמן]

אני מתחילה מכלום
כותבת שורה בלי קשר, אוהבת, ממשיכה הלאה. והעלילה מתעללת...
כיף לראות בסוף מה יוצא מהמקלדת!

 

[מריומה~]

וואו איזה כותרת מלחיצה ומשעשעת!

האם ניסית לכתוב על דף כל מה שיוצא לך?

אני כותבת המון אבל לא יוצא לי ספור.
גם אם יש לי איזה תחילה של עלילה אני לא מצליחה להגיע לאיזה תפנית וסיום, משהו מענין ורציני.

[בהמשך לדברי @אפקטכתיב]
אני לפעמים מתחיל בדרך ללא דרך: חושב על נקודה אחת, סצנה כלשהי או אפילו סתם נקודת פתיחה ומתחיל לכתוב אותה. עם האוכל בא התיאבון וזה ממשיך לזרום לו אט אט...

זה הנקודה - אני מצליחה מקסימום איזה סצנה בלי המשך.
ועוד יותר קשה לי לכתוב את זה בצורה ספורית.
שמתי לב שצורת הכתיבה שלי לפעמים זה יותר כמין דיווח.סוג עיתונאי כזה..
חוץ מסיטואציות שקרו במציאות, שאותם אני מצליחה לכתוב מענין, להמציא זה מסתבך לי...
וכמובן עוד יותר מזה -לכתוב את זה.

 

[ר. פרצמן]

נתנו לך מיקוד לנושא העלילה? או שאת נאבדת בין כל מיני רעיונות

 

[שני זאת אני :)]

הרבה ענין של השראה מהמסביב, דברים שעוברים לידך, ואת רואה, מגלה חידוש, מתפלאת, מתקוממת... ואצלי בד"כ מתמקדת במשהו שתופס אותי, ואותו בעיקר מקצינה, מנפחת וכו'.

לפעמים קורה גם שסתם נתקע לי משפט בראש, רושמת אותו וממשיך להכתב לי לבד.

בשלב השני, שכבר יש את הבסיס, טכניקה שמאד משדרגת, זה לחפש בדמויות שמרכיבות את העלילה מישהו קצת שונה מהסטנדרט, ולרשום מנקודת המבט שלו.

ככלל, גיליתי (אולי זה כלל שתקף ספציפית אלי...) שאין כללים, כל סיפור והסיפור שלו...
יכול להיות שזה ענין של מיומנות עד שיש לכל אחד את הסגנון המסוים שלו? איך אצלכם?

 

[שני זאת אני :)]

חוץ מסיטואציות שקרו במציאות, שאותם אני מצליחה לכתוב מענין, להמציא זה מסתבך לי...

כל סצנה כמעט אופציונלית להתרחש במציאות, אולי לנסות ממש לדמיין את זה קורה, להכנס לנעליים, יכול לעזור לרשום מענין. אם ככה מצליח לך.

 

[ר. פרצמן]

זה ס''ד מתחילתו ועד סופו. או שהמקלדת זורמת בלי קשר לבנאדם שמקליד או שמשהו נתקע בלחצנים.
כל סיפור והסיפור שלו.
עצות? תפילה...
מנסה להיכנס רגשית לסיפור. אם אני מצליחה להרגיש בתוך הסיפור, הוא רץ.
אם משהו לא מצליח לי, זה בדרך כלל כי לא התחברתי אליו. רגשית ומעשית. לא מדבר אלי הנושא. אז בואי ננסה משהו חדש... בלי להתייאש. בסוף יוצא משהו בעז''ה.

 

[אפקטכתיב]

אני כותבת המון אבל לא יוצא לי ספור.
גם אם יש לי איזה תחילה של עלילה אני לא מצליחה להגיע לאיזה תפנית וסיום, משהו מענין ורציני.

זה הנקודה - אני מצליחה מקסימום איזה סצנה בלי המשך.
ועוד יותר קשה לי לכתוב את זה בצורה ספורית.
שמתי לב שצורת הכתיבה שלי לפעמים זה יותר כמין דיווח.סוג עיתונאי כזה..
חוץ מסיטואציות שקרו במציאות, שאותם אני מצליחה לכתוב מענין, להמציא זה מסתבך לי...
וכמובן עוד יותר מזה -לכתוב את זה.

ממש מזדהה.
אני בכתיבה שנים ולא הצליח להתעלל לי,קצת לאחרונה יוצא סיפורונים קצרים.
איך?

*כשאני מנסה לאפיין דמות ואז להישאר נאמנה לה לאורך כל הדרך.
כמו שאני מספרת על מישהו שאני מכירה למישהו מבחוץ,ומתארת אותו בצבע.
(הי, את מציירת! את עושה את זה הרבה...)

*להתחיל מאתגרים קצרים,מסיפורים קצרים,להשתדל לא מידי לתסכל את עצמך,ולא מידי להקצין לצד השני.

*לשתף אחרים ולהתייעץ איתם.

בהצלחה,ואמרו כאן דברים חכמים,
קחי לך טיפים לדרך...

 

[אשר שרבר]

גם אם יש לי איזה תחילה של עלילה אני לא מצליחה להגיע לאיזה תפנית וסיום, משהו מענין ורציני.

מוכר כל כך.
אני תמיד נשאר בסיפור שבאמת קרה לא מצליח לפנטז איזה תפנית מסעירה, איזה משהו שיעיף אותי רחוק. לכן אני תמיד מתמקד בדברים שאני מכיר וטחנתי עם עצמי.
היו לי עשרות של התחלות של הגיעו לשום מקום.

הסיבה שאני ממשיך לנסות, כי אני חושב שזה נובע מאיזשהו פחד.
אומץ ללכת למקום שאתה לא יודע אם תחזור ממנו. למקום שאולי נשמע רחוק מידי ולא הגיוני. אולי ישמע דבילי.
ואני לעצמי מקווה שאצליח להתגבר עליו.

ואנחונו חייבים כאן איזה מנטור/ית שיתן לנו תרגילים. אולי מישהו'י י/תרים את הכפפה.

 

[מריומה~]

יש כמה רעיונות שיכולים לעזור בסדרה של @רחל סרולוביץ כאן:

https://www.prog.co.il/articles/category/כתיבה-וסיפורת.5/


בנוסף, השראה תמיד יכולה לעזור.

לא השראה מעלילה אחרת שכבר נכתבה, אלא השראה ממצב כלשהו. נוף, התנהגות, אינטראקציה בינאנושית. לחשוב מה הביא למצב הזה, מה כל אחד נושא מאחוריו, איך אמורה כל דמות להגיב בהתאם לאופי - וכל זה יכול להיות מהצדקה מינורית ופשוטה ועד להסבר פרוע ודמיוני לגמרי.

סוג נוסף של בניית עלילה היא לבנות רק את הדמויות העשירות והמורכבות, ואז "ישחקו הנערים לפנינו". לתת לדמויות להתמודד זה עם זה או עם מצבים שונים, ופשוט לעקוב ולראות מה קורה, ולא לשכוח לכתוב את זה.

במקרה כזה הדמויות עלולות להפתיע את הסופר מאוד בצורת ההתפתלות שלהן בעלילה (כמובן, הוא זה שמפתיע את עצמו...)

בהצלחה רבה!

ראשית , תודה! אלך לבדוק מה יש שם.

אני חיה על השראות...
הקושי שלי נראה לי הוא לכתוב את זה. והקושי השני הוא ליצור עלילה על כל המשתמע.

אני כותבת הרבה שנים שירים וקטעים אבל ספורים לא הולך לי, למרות שאני חשה שזה מבעבע בפנים.
אציץ לקישור שהבאתם ונראה מה ילד יום. תודה

 

[מריומה~]

נתנו לך מיקוד לנושא העלילה? או שאת נאבדת בין כל מיני רעיונות

לא. הכל פתוח...
אני צריכה לכתוב ספור.
אני יודעת מה הרעיון ומה המוטו שאני מעונינת להעביר אבל את את העלילה אני לא ממש מצליחה לבנות.

 

[מריומה~]

כל סצנה כמעט אופציונלית להתרחש במציאות, אולי לנסות ממש לדמיין את זה קורה, להכנס לנעליים, יכול לעזור לרשום מענין. אם ככה מצליח לך.

אבל אם זה משהו שקורה זה כבר לא מענין...
לדעתי ספור טוב זה משהו שיושב על גבול ההגיון אבל לא שכיח.

 

[מריומה~]

מוכר כל כך.
אני תמיד נשאר בסיפור שבאמת קרה לא מצליח לפנטז איזה תפנית מסעירה, איזה משהו שיעיף אותי רחוק. לכן אני תמיד מתמקד בדברים שאני מכיר וטחנתי עם עצמי.
היו לי עשרות של התחלות של הגיעו לשום מקום.

הסיבה שאני ממשיך לנסות, כי אני חושב שזה נובע מאיזשהו פחד.
אומץ ללכת למקום שאתה לא יודע אם תחזור ממנו. למקום שאולי נשמע רחוק מידי ולא הגיוני. אולי ישמע דבילי.
ואני לעצמי מקווה שאצליח להתגבר עליו.

ואנחונו חייבים כאן איזה מנטור/ית שיתן לנו תרגילים. אולי מישהו'י י/תרים את הכפפה.

דברתם על מנטור/ית שיעיפו אותנו.
חושבני שדבריכם מיקדו אותי היטב.

לפני זמן מה השתתפתי בכנס של @יוצריםסביבה לסופרות ומאיירות, ושמה נחשפתי לסוד עצום. הסופרת הגדולה יוכבד לווינשטיין ספרה על מקורות ההשראה שלה לספורים, והם למעשה מתוך החסר והחלומות למה שרצתה שיהיה ולא היה( הורים ניצולי שואה ללא סבא וסבתא).
וזו הנקודה- לדמיין מה הדמות רוצה. מה היא חולמת. מה היא מקווה ומה קורה איתה.
והגילוי המדהים יותר היה. טוב נשאיר את זה אצלי... זה בתהליכי החלמה

תרגילים למשהו ספציפי קטן ולאו דווקא ספור , זה יכול להיות רעיון מעולה.
מישהו?

 

[אפקטכתיב]

דברתם על מנטור/ית שיעיפו אותנו.
חושבני שדבריכם מיקדו אותי היטב.

לפני זמן מה השתתפתי בכנס של @יוצריםסביבה לסופרות ומאיירות, ושמה נחשפתי לסוד עצום. הסופרת הגדולה יוכבד לווינשטיין ספרה על מקורות ההשראה שלה לספורים, והם למעשה מתוך החסר והחלומות למה שרצתה שיהיה ולא היה( הורים ניצולי שואה ללא סבא וסבתא).
וזו הנקודה- לדמיין מה הדמות רוצה. מה היא חולמת. מה היא מקווה ומה קורה איתה.
והגילוי המדהים יותר היה. טוב נשאיר את זה אצלי... זה בתהליכי החלמה

תרגילים למשהו ספציפי קטן ולאו דווקא ספור , זה יכול להיות רעיון מעולה.
מישהו?

גם אני הייתי שם ונהניתי מהנקודה הזו מאוד.
(מעניין שכל מי שסיפרתי לו על הכנס, לא הכיר אותה.)

תרגילים:

תתארי בכמה משפטים
(שיהיו אחר כך תמצית הסיפור שלך)
בדידות, מוכר משוק מחנה יהודה,חופשה,
הקפידי על פתיחה גוף וסיום.

ועוד תרגיל שקיבלתי בלימודים:
להרים משהו כתוב מהרצפה ולכתוב את הסיפור מאחוריו.

 

[אשר שרבר]

תתארי בכמה משפטים
(שיהיו אחר כך תמצית הסיפור שלך)
בדידות, מוכר משוק מחנה יהודה,חופשה,
הקפידי על פתיחה גוף וסיום.

אם זה אין לי שום בעיה (יעידו על כך הסיפורים שלי... ואין הנחתום וכו') הבעיה שלי וכמדומני גם של פותחת האשכול היא להרים את עלילה. לקחת את המוכר הזה, להחביא לו אקדח מתחת לבסטה, שיצא משם חתול של משפחת פשע או בכלל נערה תימניה חטופה ותקום ועדת וינוגרד החמישית.

 

[מריומה~]

גם אני הייתי שם ונהניתי מהנקודה הזו מאוד.
(מעניין שכל מי שסיפרתי לו על הכנס, לא הכיר אותה.)

תרגילים:

תתארי בכמה משפטים
(שיהיו אחר כך תמצית הסיפור שלך)
בדידות, מוכר משוק מחנה יהודה,חופשה,
הקפידי על פתיחה גוף וסיום.

ועוד תרגיל שקיבלתי בלימודים:
להרים משהו כתוב מהרצפה ולכתוב את הסיפור מאחוריו.

ניקח לדוג את המוכר בשוק מחנה יודה-
לתאר אותו ומה שקורה מסביבו זה באמת יחסית קל. אבל מה הלאה

אם זה אין לי שום בעיה (יעידו על כך הסיפורים שלי... ואין הנחתום וכו') הבעיה שלי וכמדומני גם של פותחת האשכול היא להרים את עלילה. לקחת את המוכר הזה, להחביא לו אקדח מתחת לבסטה, שיצא משם חתול של משפחת פשע או בכלל נערה תימניה חטופה ותקום ועדת וינוגרד החמישית.

בדיוק!

 

[יוצרת כתיבה]

אני מתחילה מכלום
כותבת שורה בלי קשר, אוהבת, ממשיכה הלאה. והעלילה מתעללת...
כיף לראות בסוף מה יוצא מהמקלדת!

זה בדיוק אני!
אף פעם אין לי מושג איזו עלילה תצא לי בסוף...