משגיח מן החרכים

[הדוויג]

מנחם ישב על קצה הכיסא בחדרו של הרב בלייכר והרגיש שהאדמה בוערת סביבו.
"מה זה?" תבע המשגיח בעיניים חמורות. זה היה מחזה מוזר. לראות את הרב בלייכר, המשגיח, אוחז בין אצבעותיו את המכשיר שהיה אצלו בארון עד לפני שעה קלה.

למה אני תמיד מסתבך? הלקה את עצמו. אתמול הוא פגש את יוסי, יוסי שאל אותו מתי הוא חוזר לשכונה וביקש ממנו להעביר לציגלר שקית קטנה. רק כשהוא הגיע לישיבה הוא ראה את המכשיר שהיה בתוך השקית. טוב, מה כבר יקרה? הרגיע את עצמו. האייפון נעול עם סיסמה, ואפילו אם יתפסו את זה אני פשוט אסביר שזה לא שלי וזהו.

"הרב, זה לא היה הפלאפון שלי. ביקשו ממני להעביר את זה למישהו" הסביר מנחם.
המבט של המשגיח אמר אי אמון מוחלט.
"באמת הרב. אני יודע שזה התירוץ שכולם אומרים, אבל אצלי זה באמת". עיניו של מנחם התלחלחו.
"ודאי ודאי. לא חשבתי לרגע שאתה משקר" חיוך דקיק הסתתר מתחת שפמו.
"מישהו ביקש ממני להעביר את זה"
"אה, באמת?" אמר המשגיח. אי האמון ניכר למרחקים. "מה אתה אומר? ולמה לא אמרת לַמישהו שאסור לך להשתמש בזה בישיבה?"
"הוא ביקש ממני להעביר משהו, ולא ידעתי מה זה."
"פשששש, לא ידעת מה זה... אה! אתה אפילו לא יודע מה זה אייפון. כל הכבוד לך."
"אני יודע מה זה אייפון, אבל..."
"מאיפה אתה יודע מה זה אייפון?" חתך אותו המשגיח בחדות.
"מה זאת אומרת? כולם יודעים... אבל אותו מישהו רק ביקש ממני להעביר משהו"
"הבנתי. מישהו אמר למשהו שמישהו ומשהו ומישהו"
"מה... " מול זה, כל המילים שלו נעלמו.
"מה מה? כבר כשהיה את הסיפור של העיתונים אמרנו לך, עוד חריגה אחת הכי קטנה, ואין לך מקום אצלנו בישיבה. קח את הדברים ולך הביתה. אולי תחפש לך ישיבה שמותר שמה להעביר מכשירים כאלה"
"אבל הרב..." דמעות עלו בעיניו.
"שום אבל הרב" הוא המשיך להתעסק ברשימות שלו. "הדמעות המזויפות האלה לא קונות אותי"




"בלייכר יעקב". אמר פקיד מס ההכנסה את שמו במבט עוין.
"כל הדוחו"ת שלך בלגן אחד גדול."
"כן, אני לא טוב בדברים האלה" מלמל הרב בלייכר.
"לא טוב בדברים האלה? או לא אוהב לשלם מס?" שאל הפקיד בסרקזם לא מוסתר.
"ניסיתי לארגן את זה לבד, אבל זה קצת הסתבך"
"הסתבך, אה? אנחנו חושדים שמסרת דיווחי כזב פעם אחר פעם" נעץ את מבטו בחומרה.
"חלילה וחס. אני אדם רציני, משגיח בישיבה. למה שאני אשקר לכם?"
"משגיח בישיבה מעניין לי את הגרביים. מבחינתי כל החרדים גנבים"
"למה אתה אומר דבר כזה?"
"אני אגיד מה שבא לי לומר. אם יש לך תשובות טובות - תענה. אל תחנך אותי, ברור?"
"בסדר, סליחה"
"לא קשור פה סליחה. תסביר לי למה שיקרת לנו?"
"לא שיקרתי. הכל דיווחי אמת"
"מה אתה אומר? כולם אומרים את זה. למה שאני אאמין לך?"
"אין לי עניין לשקר"
"בטח שאין לך עניין. רק להעלים מיסים ולגנוב עוד כמה שקלים מהמדינה..."
"אני לא גנב"
"את זה אני אחליט. נראה לי שאני אתן לך חתיכת שומה קשוחה ואכזרית. ככה תלמדו, אתה וכל הדוסים, לא לשקר יותר."
"אבל לא שיקרתי. דיווחתי על הכל. באמת." דמעות עלו בעיניו של הרב בלייכר.
הפקיד המשיך להתעסק בניירות שלו. "הדמעות המזויפות שלך לא קונות אותי"




בבית יושב מנחם על הספה, תהום של עצב בעיניו.
הטלפון מצלצל. מישהו עונה.
"מנחם, יש לך טלפון. אחד בלייכר רוצה לדבר איתך"

 

[נחמי פורתא]

אוף, הסיפור כתוב מדי טוב.

למה לעורר בי רגשי שנאה למשגיחים שהלב שלהם סתום? במיוחד שבמציאות, הם לא אלה שמטפלים בכל מה שקשור למס הכנסה, והלב שלהם נשאר סגור ומסוגר, ורק מנחם נשאר עצוב ובודד והצדק באדמה.

 

[אשר שרבר]

סיפור נהדר

 

[הפקות כתיבה]

הסיפור כתוב ממש אותנטי, כאילו מכלי ראשון. יישר כח.

למה לעורר בי רגשי שנאה למשגיחים שהלב שלהם סתום?

בואי לא נשפוט בחומרה, הלב שלו לא סתום, כי אם הוא רואה מערך כוללני מדי, ראיה נרחבת ולא פרטנית. כזו שיכולה לדרוס אחד בשביל להתקדם הלאה. או לקדם את האידיאל הלאה.

 

[יעקב1245]

כמדומני שהתפרסם פה בעבר בנוסח כזה או אחר. יש כאן בקיאים?

(אגב, מקור הניק שלך גם יכל להתפרס על כזה הרבה מקומות בבת אחת?)

 

[אריאל 1]

וואוו.
עצבנת.
כמה משקף את המציאות.
מהיכרות קרובה עם טיפוסים כאלו, משגיחים שעוד לא נברא הטרקטור שיזיז אותם מהתפקיד הנורא שהתאימו להם הצדיקים מהדור הקודם.
אלו שגם בקלם היו מתנערים מהקשיחות שלהם, מהאטימות לרגשות בחור צעיר, מהעיקשות להוביל דרך חינוכית אישית ולא מוכרת.
באמת כמו שאני מסיק מהסיפור שלך הדרך היחידה כנראה היא להטיח את שיטתם בפניהם.
אצטרך לנסות בשטח.

 

[מעצב פנימיות]

סליחה שאני הורס את האידיליה.
אבל,
זו תגובה של פקיד שפעם היתה לגיטימית.

בעידן הפוליטיקלי קורקט, פקיד ממשלתי מסתכן באיבוד משרתו ובתביעה בגין (ככה אומרים?) הפליה על רקע שתבחרו.

אבל אנחנו מדברים על עשור קדימה.
ואולי העולם יחזור לשפיות ויוותר על השפה המכובסת.
הלוואי.

 

[שני זאת אני :)]

בתביעה בגין (ככה אומרים?) הפליה

תביעה בגין, ככה. ואפליה, ככה.

 

[מעצב פנימיות]

וְהִפְלֵיתִי בַיּוֹם הַהוּא אֶת אֶרֶץ גּשֶׁן אֲשֶׁר עַמִּי עֹמֵד עָלֶיהָ לְבִלְתִּי הֱיוֹת שָׁם עָרֹב לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֲנִי ה' בְּקֶרֶב הָאָרֶץ, וְשַׂמְתִּי פְדֻת בֵּין עַמִּי וּבֵין עַמֶּךָ לְמָחָר יִהְיֶה הָאֹת הַזֶּה. (ח, יח-יט)

 

[שני זאת אני :)]

וְהִפְלֵיתִי בַיּוֹם הַהוּא אֶת אֶרֶץ גּשֶׁן אֲשֶׁר עַמִּי עֹמֵד עָלֶיהָ לְבִלְתִּי הֱיוֹת שָׁם עָרֹב לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֲנִי ה' בְּקֶרֶב הָאָרֶץ, וְשַׂמְתִּי פְדֻת בֵּין עַמִּי וּבֵין עַמֶּךָ לְמָחָר יִהְיֶה הָאֹת הַזֶּה. (ח, יח-יט)

מה הפירוש המילולי בפסוק?

 

[מעצב פנימיות]

מה הפירוש המילולי בפסוק?

רש"י: והפליתי. והפרשתי, וכן (שמות ט ד) והפלה ה', וכן (דברים ל יא) לא נפלאת היא ממך. לא מבדלת ומפרשת היא ממך: למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ. אף על פי ששכינתי בשמים גזרתי מתקימת בתחתונים:

 

[מעצב פנימיות]

דומני שגם 'לפלות' (כינים) מכאן מקורו.

באתר האקדמיה ללשון:

מה בין משקל הַפְעָלָה למשקל אַפְעָלָה
משקל הַפְעָלָה הוא שם הפעולה של בניין הפעיל. לצידו יש שמות במשקל אַפְעָלָה. מעט שמות במשקל זה מצויים בלשון חז"ל – אולי בהשפעת שם הפעולה המקביל בארמית (של בניין אַפְעֵל). בלשון חז"ל לא היה שום הבדל משמעות בין הצורות באל"ף לצורות בה"א, והן משקפות לעיתים טיפוסי לשון שונים. לדוגמה, הצורה הבדלהאופיינית לעברית כפי שהיא משתקפת בתלמוד הבבלי, ואילו הצורה אבדלה אופיינית לעברית של ארץ ישראל כפי שהיא משתקפת בתלמוד הירושלמי.

בשמות אחדים נוצר בידול משמעות בין הצורה בה"א לצורה באל"ף: הזכרה (הפעולה, כגון 'הזכרת נשמות', 'הזכרת שמות המשתתפים') לעומת אזכרה (לנפטר); הזעקה (הפעולה, כגון 'הזעקת המשטרה למקום האירוע') לעומת אזעקה (צליל שמופק על ידי מנגנון ומופעל בשעת סכנה). במקרים אחרים הבידול הוא תוצאה של מעשה המינוח. למשל המונח אסדרה נקבע כחלופה ל'רגולציה' לצד המילה הכללית הסדרה, וכיוצא בזה הם המונחיםאבטחה לעומת הבטחה, אבחנה (דיאגנוזה) לעומת הבחנה.

לצד המילים שנוצר בהן בידול משמעות יש ששתי הצורות משמשות ללא הבחנה. למשל: 'הזהרה' ו'אזהרה', 'השליה' ו'אשליה', 'הפליה' ו'אפליה', 'הונאה' ו'אונאה'. ואף יש שרק הצורה באל"ף משמשת, דוגמת 'אבטלה'.

 

[שני זאת אני :)]

אז אפליה זה בעצם יחס לא הוגן כלפי X מסוים,
והפליה זה להבדיל להפריש.
המשמעות שונה, נשמע שהמשפט שרשמת מתאים יותר לאפליה, לא?
בכל זאת, החכמתי. תודה.

 

[מעצב פנימיות]

אז אפליה זה בעצם יחס לא הוגן כלפי X מסוים,
והפליה זה להבדיל להפריש.
המשמעות שונה, נשמע שהמשפט שרשמת מתאים יותר לאפליה, לא?
בכל זאת, החכמתי. תודה.

לפי המלומדים דלעיל, אין הבדל.
אפליה איננה יחס לא הוגן, גם בעברית. היא בעיקר עוסקת בעצם היחס השונה. לדוגמא, אפליה מתקנת.

 

[הדוויג]

אבל אנחנו מדברים על עשור קדימה.

מהיכי תיתי?

 

[שני זאת אני :)]

אפליה איננה יחס לא הוגן, גם בעברית. היא בעיקר עוסקת בעצם היחס השונה. לדוגמא, אפליה מתקנת.

לא מדויק.
אפליה מתקנת זה גם סוג של העדפה, ולא רק יחס שונה, אלא המילה מתקנת משנה את העדיפות לטובה.

 

[מעצב פנימיות]

אם המשגיח גוער בו על אייפון,
ניתן להניח כשאין סיבה אחרת, שהאירוע התארע בתקופה אחרונה.

הדרך מהישיבה עד לתפקיד פקיד מס ההכנסה גלוי הראש, מן הסתם דורשת:
עזיבת הישיבה.
עזיבת הדת.
שירות צבאי.
מכינה אקדמית.
לימודים לתואר ראשון.

עשר שנים זה פרק זמן סביר.

 

[מעצב פנימיות]

לא מדויק.
אפליה מתקנת זה גם סוג של העדפה, ולא רק יחס שונה, אלא המילה מתקנת משנה את העדיפות לטובה.

כתבת 'יחס לא הוגן' ועל כך הערתי. אפליה מתקנת היא יחס שונה-לטובה.

 

[אשר שרבר]

מה הפירוש המילולי בפסוק?

אפליה והפליה נשמע לי בנוי על אותו יסוד, של הבדל והפרשה. בלי להתייחס לסיבה.
אני מבין שבעברית כותבים אפליה בא, והיא מתחלפת אם הה"א של והפלתי.
יש מילה תנכית דומה באל"ף? או עברית עכשווית בה"א?
גם אם נמצא רשר הירש ודאי יחשיב אותם לבעלי אותו לשון...

 

[שני זאת אני :)]

כתבת 'יחס לא הוגן' ועל כך הערתי. אפליה מתקנת היא יחס שונה-לטובה.

צודק, לפי המילון אפליה זה יחס מבדיל בין אנשים ללא הצדקה.