המון תוכן עם חרוזים שגם אני יכול לעשות אותם בלי לפגוע...
מישהו אמר שצריך להיות מוכשר כדי להיות זמר???
בשביל להיות זמר צריך כישרון מוזיקלי וקול טוב. אבל בשביל להיות יוצר (אמן) צריך להיות עמוק וכשרוני בשכל ובלב (ככל שהכישרון עולה, רמת האמנות עולה).
ומכאן לעצם השאלות על המילים של ישי ריבו. אני משוכנע בלב שלם שמי שיתעמק במילים של השירים שלו, יראה עומקים מדהימים ורמיזות למאמרי חז"ל ולהבנות בעלי המוסר. אני לא מגזים בכלל.
אבל לא שייך לבקר שיר (בוודאי לא שיר שלו ושל כמותו) בלי להתעמק בו.
יש שירים כאלה שאפשר להבין אותם ולכן מתחברים למילים מיד אבל יש שירים שאתה לא מבין מה הקשר בין השורות....
תן לי להוסיף עוד שתי מילים במשפט שלך (והמשמעות תהיה שונה לגמרי):
"יש שירים כאלה שאפשר להבין אותם
מיד ולכן מתחברים למילים מיד, אבל יש שירים שאתה לא מבין
מיד מה הקשר בין השורות (ולכן אתה לא מתחבר למילים מיד)".
לדעתי, אחד מהפרמטרים ליצירה מוצלחת הוא האפשרות להבין מזה דברים שונים. ככל שאנשים רבים יותר, עם הבנות שונות וזוויות מבט מגוונות יותר יכולים להתחבר ליצירה - כך רמתה גבוהה יותר. כשכותבים משפט "סתמי" שיכול להתפרש בכמה מובנים, זוהי בהחלט יצירה אמנותית. כנ"ל בציור ועוד.
אתן כאן דוגמה קטנה של חלק משיר ("לבטיו של תועה") שבמבט ראשון לא ברור מה הקשר, אך במבט מעמיק זה תופס משמעות:
לפות במלתעות גן העדן הקומוניסטי,
שבוי בציפורני מתיקותו המרה של הדמיון המתעתע,
אחוז בסבך הסכיזופרני של האמת והשקר,
תוהה ותועה אל מול המון ההיצע הדל שבשוק בני החורין המשועבדים.
עומס הריקנות מכביד עלי את חוסר משקלו,
אך שכרון החושים מביך ומתסכל, מרגש ומבלבל.
תחושות אשמה מפנות מקומן למקורות גאווה מפוקפקות,
אוזני הלב מסרבות להאזין לעומק ליבו של הלב,
יסורי מצפון מושתקים ע"י קור אכזר של שכל ורגש מאשימים.
במבט ראשון, נראה כאילו אין שום קשר בין מילה אחת לחברתה, אך כשחושבים על זה, מובעות כאן רגשות ומחשבות סוערות המנוגדות זו לזו, כמו שיכול להיות רק אצל תועה.
[קצת פרשנות לכמה שורות: גן העדן הקומונסטי, לכל מי שיודע, היה דמיון תעתוע בלי טיפת אמת, אשר הוליך שולל
אלי קבר (וד"ל) מליוני בני אדם. במבט ראשון זה נראה כגן עדן, אולם אליבא דאמת זה ההיפך הגמור. משום כך מי שמתקיים ב"גן עדן" זה, הוא לפות בו ולא נהנה בו באמת. עד כאן המשל, והנמשל ברור. השורה השניה מביעה אותו רעיון, הדמיון המתעתע גורם לתחושות מתוקות שקריות, אשר ברגע ההתפכחות (אשר קורית פעמים רבות) מטיחות את המרירות (תרתי משמע) באדם, ושוב - משום הדמיון המתעתע, הוא שבוי. סכיזופרניה הלא היא פיצול אישיות. לאמת ולשקר פנים רבות, והתועה מסתבך ללא הרף בין הפנים השונות הללו, אינו יודע איזה מן הפנים הינן פנים של אמת ואיזה לשקר. וגם באמת ובשקר עצמן אין הוא יודע היכן ממוקמות תפקידן של פנים אלו והיכן של הפנים האחרות (למשל ההלכה שמשקרים מפני השלום, שבעצם זוהי אמת כי כך ההלכה בתורת האמת, אלא שמכונה היא שקר, וכן הלאה ע"ז הדרך, ואכמ"ל). התורה נותנת שיעבוד, אולם אליבא דאמת אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה. לעומת זאת מי שמרוחק מן התורה, נדמה לו שהוא בן חורין אבל באמת אין משועבד כמוהו (וד"ל). וממילא בקרב אותם "בני חורין" נדמה כי יש היצע גדול ("המון ההיצע"), אולם באמת אין כאן כלום, וההיצע דל עד מאוד].
הנושאים החמים
