דיון נספח לאתגר דו שבועי - סטורי היסטורי

[yonatanr]

למחמאות, הערות, ביקורות, דיונים, וכל כיוצא בזה - זה המקום.

 

[RACHELIZ]

בדרך כלל זה שהעביר את הזכייה הלאה, לא משתתף באתגר הבא מתוך נימוסיות / טקט / פייריות / איך שלא תקראו לזה, אבל על האתגר החשוב הזה, אני לא מוותרת!

 

[מ. י. פרצמן]

ההצגה לאתגר מעולה.
הניתוח לגבי הסיבות לקריאת סיפורת הוא מעניין, והגם שלעיתים (ובד"כ) שתי הסיבות חופפות, הרי שאלו קטגוריות מדויקות ומעוררות מחשבה.

האזהרה מפני אנכרוניזם הזכירה לי מחשבה כלשהי בהקשר ספרותי לחווייה שחשתי בעבר.
לפני מספר שנים ביקרתי במוזיאון בימש (Beamish), מוזיאון פתוח ליד העיר ניו קאסל באנגליה. זהו מעין עיר שלמה, שבנויה באופן שנראה כאילו נחתכה מהעבר.
העיר מחולקת לשלושה חלקים, כאשר כל חלק נחתך מתקופה היסטורית אחרת. ישנו החלק ה'חדש', של לפני כ70 שנה, חלק נוסף של לפני כ100 שנה וחלק שלישי ישן יותר, בו לא הספקתי לבקר.
מה שמדהים במוזיאון היה, שהכל היה אותנטי.
המראות, הקולות, אפילו החיות. התאורה בתוך הבתים לא הייתה גלויה, למרות הצורך של המוזיאון להאיר את המקום עבור מבקריהם. בארונית בבית הספר היה מקל - אותו מקל בו היו המורים מרביצים לתלמידים סוררים על כפות ידיהם. ולרופא השיניים היו תותבות בארונית, כי כל בחורה שמגיעה לגיל הבגרות מחליפה את שיניה.
כל אחד משלושת החלקים במוזיאון היה אותנטי במאת האחוזים לתקופה ההיסטורית אותה הוא התיימר להציג.
וזה בדיוק, כך קלטתי פתאום, מה שגרם לי להרגיש שם.
טיילתי בשדות, בשבילים. המקום היה דומם. שקט מוחלט באויר. והרגשתי, פיזית, כאילו נלקחתי לתקופה של מיד אחרי מלחמת העולם הראשונה.
לא ידעתי שאני שם, הרגשתי שאני שם.
וכך, בתוך כל היופי והפסטורליות קלטתי: זהו תפקידי בתור סופרת.
אינני יכולה להגדיר לקוראים שלי טכנית "עכשיו התקופה היא מיד אחרי מלחמת העולם הראשונה". זהו מעבר מלאכותי, פיזי. הדרך הנכונה היא לגרום להם להרגיש זאת.
שירגישו את הדממה שבאויר. שישמעו את נהמות הסוסים. שיגעו באבנים שעל הרצפה. שידעו שעכשיו התקופה היא מיד אחרי מלחמת העולם הראשונה.
האופן היחיד שבו אני יכולה לעשות זאת, הוא רק על ידי אותנטיות. שהתקופה אכן תהיה התקופה שאחרי מלחמת העולם הראשונה. זיוף, הקל שבקלים, יזכיר לתת מודע שזוהי ההצגה.
זוהי החשיבות שבשמירה על אמינות. להגן על הקורא כבול בחוזקה לפרק שלי; שלא ירגיש כי קיימים חורים ברשת שדרכם הוא עלול ליפול.

 

[מרים קרייטמן]

ש לכתוב סיפור שמתרחש החל מבריאת העולם ועד שנת ה'תר"מ – 1880 למניינם.

@yonatanr ,
תודה על האתגר המיוחד!!
ושאלה קטנה- חייבים עד 1880?
ומה עם סיפור שמתרחש ב- 1904?
יעמוד בכללים?

 

[עט להשקיע]

כמעט חשבתי על הקבוצת וואטסאפ של עידכונים מהתקדמות האלמודהין.
ועל הביפר ששימש את הרמב"ם, שלא רצה להשתמש במכשיר פרוץ...

ואולי זה רעיון לאתגר הבא...

 

[ביזנסטורי - אילה]

עוד דיוק חשוב-
סיפור תואם תקופה,
ותואם - מיקום, בבקשה.

 

[yonatanr]

עוד דיוק חשוב-
סיפור תואם תקופה,
ותואם - מיקום, בבקשה.

ברור, ברור.

 

[yonatanr]

@yonatanr ,
תודה על האתגר המיוחד!!
ושאלה קטנה- חייבים עד 1880?
ומה עם סיפור שמתרחש ב- 1904?
יעמוד בכללים?

בחרתי דווקא עד 1880, כי העדפתי סיפור שאינו מתרחש ב'עת החדשה' - מה שנקרא 'התקופה המודרנית'.
אלברט איינשטין, למשל, נולד ב-1879, ובשנת 1905 כבר פירסם את 'תורת היחסות'.

 

[מרים קרייטמן]

בחרתי דווקא עד 1880, כי העדפתי סיפור שאינו מתרחש ב'עת החדשה' - מה שנקרא 'התקופה המודרנית'.

תודה על התשובה
חבל לי...
מלחמת רוסיה יפן- עם כידונים מתנפנפים וחרבות- לצד רובים מלאי אבק שריפה, עומדת כנראה על התפר שבין העת החדשה לעתיקה.
אז בינתיים ויתרתי עליו.
העליתי סיפור ילדים מהגנזך. גם משהו...

 

[מ. י. פרצמן]

המשימה לכתוב קטע היסטורי אותנטי הוצגה כקריאת תיגר אל אמינות הכותבים: בואו ונראה אם לא תחטאו לחטא המחקר, ותעשו אותו כמו שצריך.
ועל כך אני תמהה. מחקר לסיפור אורך בדרך כלל כמה שעות, לפחות. חיפוש, מיון, קריאה, אימות, האזנה, לעיתים אפילו ראיונות. אם האתגר הוא דווקא על טיבו ואיכותו של המחקר, קצת מתמיה שהוא בתוך אתגרי ההעשרה של פרוג. היופי באתגרים מהזן הזה הוא שהם כאן בשביל ה'כיף' של הכותבים. זה לא כתיבה לפרוטוקול עליה מקבלים כסף, אלא כתיבה "התנדבותית", שתי דקות סיפור וגמרנו.
אם המהות של האתגר הזה היא כמה הושקע במחקר, תמהני כמה יוכלו להשתתף באתגר.
או שלא הבנתי נכון?

מלחמת רוסיה יפן- עם כידונים מתנפנפים וחרבות- לצד רובים מלאי אבק שריפה,

אני רוצה!
זה עשוי לצאת אדיר.
מי יתן לי קצת זמן ואנשכנו בהתרגשות.

 

[yonatanr]

מלחמת רוסיה יפן- עם כידונים מתנפנפים וחרבות- לצד רובים מלאי אבק שריפה, עומדת כנראה על התפר שבין העת החדשה לעתיקה.

אני רוצה!
זה עשוי לצאת אדיר.
מי יתן לי קצת זמן ואנשכנו בהתרגשות.

טוב, אני רואה שמדובר בגזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה.
אם כן הזמן הוא עד שנת 1914 - תרע"ד, זמן פרוץ מלחמת העולם הראשונה.

המשימה לכתוב קטע היסטורי אותנטי הוצגה כקריאת תיגר אל אמינות הכותבים: בואו ונראה אם לא תחטאו לחטא המחקר, ותעשו אותו כמו שצריך.
ועל כך אני תמהה. מחקר לסיפור אורך בדרך כלל כמה שעות, לפחות. חיפוש, מיון, קריאה, אימות, האזנה, לעיתים אפילו ראיונות. אם האתגר הוא דווקא על טיבו ואיכותו של המחקר, קצת מתמיה שהוא בתוך אתגרי ההעשרה של פרוג. היופי באתגרים מהזן הזה הוא שהם כאן בשביל ה'כיף' של הכותבים. זה לא כתיבה לפרוטוקול עליה מקבלים כסף, אלא כתיבה "התנדבותית", שתי דקות סיפור וגמרנו.
אם המהות של האתגר הזה היא כמה הושקע במחקר, תמהני כמה יוכלו להשתתף באתגר.
או שלא הבנתי נכון?

האתגר לא היה 'לעשות מחקר כמו שצריך', אלא בכלל להבין שיש כזה מושג 'אנכרוניזם', שלא כל מה שאנחנו מכירים היה גם לפני מאה ומאתיים שנים, ובשביל לספר סיפור היסטורי לא מספיק לדעת שהייתה תקופה כזו.
כך שכל מי שאיכשהו מתמצא בשינויים ההיסטוריים לא אמור ליפול באנכרוניזמים, ולא מדובר על צורך יסודי במחקר היסטורי.
וכתיבת סיפור לאתגר מעולם לא ארכה לי שתי דקות וגמרנו, היא לקחה שעה ארוכה, וזה לאחר שבועות של העלאת רעיונות ופסילתם בזה אחר זה.

 

[לילך אור]

@האגריד
נהניתי.

 

[עט להשקיע]

@האגריד, אתה מתאר את נכדיו וניניו של נח כחיים וקיימים אחרי הפיכת סדום...

או שהשמות הם אילוסטרציה.?

כוש מעבר למצריים...

אבל זה כתוב יפה...

 

[לילך אור]

גם אני קצת הסתבכתי עם השמות.
אבל חוץ מזה, זה מדהים.

 

[האגריד -בוצי פוליקמן]

אתה מתאר את נכדיו וניניו של נח כחיים וקיימים אחרי הפיכת סדום...

או שהשמות הם אילוסטרציה.?

במשפחות טובות השמות עוברים מסבא לנכד,
אלו שבסיפור הם נכדים של אלו מהחומש

 

[מ. י. פרצמן]

אז ככה. הסיפור היה כזה.
כשראיתי את הרעיון האדיר של @MIRIAMK בנוגע לקרב מלחמת רוסיה-יפן נצתה מיד שלהבת התלהבותי. התקופה ההיא היא טריגר מעולה לקטע היסטורי כובש, במלחמה בין העת העתיקה לחדשה, נשק קר מול נשק חם, ואפילו - המלחמה בין טוב ורע!
כמה נהדר זה יכול להיות, לו רק היה הרעיון שלי.
אלא שהרעיון היה שלה, ופרגנתי לה אותו בכבוד.
היא, בתשובה, הציעה שיתוף פעולה...
"וככה התחיל הכל".

מרים הייתה אחראית על התחקיר (עוד לא הצלחתי להבין איך היא עשתה את זה), על מבנה הסיפור והכתיבה.
כשקיבלתי את הסיפור לידי, נכויתי. הסיפור היה אדיר, בכל קנה מידה. אמיתי, כובש, אותנטי, כתוב בשפה יפהפיה ועשירה.
אני הייתי אחראית על העיבוד, העריכה והסגנון. (וגם על הקיצוץ האכזרי - הסיפור המקורי היה מעל ל3 אלף מילה!)

אין מה לומר, שיתוף פעולה הוא אחד האלמנטים המדהימים שיצרה האומנות.

 

[RACHELIZ]

@MIRIAMK ו @מ. י. פרצמן , זה ענק!
קראתי בנשימה עצורה!

 

[Natan Galant]

@הדוויג
צמררת.

 

[מרים קרייטמן]

מרים הייתה אחראית על התחקיר (עוד לא הצלחתי להבין איך היא עשתה את זה

איך? רק בעזרתו יתברך.
וכן, אני אוהבת מאוד תחקירי עומק. ככל שהם דורשים יותר סבלנות ויכולת מיון ואבחנה, כך אני אוהבת אותם יותר.
עריכת תחקיר טוב היא כמו לצלול אל מים עמוקים, שאף פעם לא ראיתי קודם ומעולם לא ידעתי מה מתרוצץ ושוחה וזורם שם מתחת, אבל שיערתי - שיש שם חיים. ואז צוללים עמוק, ויותר עמוק, נושמים את התגליות החדשות... ופתאום הכול חי ונושם ופועם, ומבקש לעלות על הדף.
ואז מגיע החלק הקשה...
לכתוב רק מה שנחוץ לעלילה, לסיפור, ולא לשפוך את כל היופי שמצאתי. לא להעמיס על הקוראים העייפים את מיליוני הפרטים הקטנים ששליתי מן המעמקים.
וזהו מאבק תמידי בין מילה למילה ובין משפט למשפט, והקוראים צריכים להיות תמיד בצד המנצח.
***
ואי אפשר בלי כמה מילים על שיתוף הפעולה עם @מ. י. פרצמן זו הייתה חוויה מאלפת.
חששתי לפני כן, אין לכחד. מי יודע מה היא תעולל ליצירה שלי. אבל היא, עם פינצטה דקיקה ורגישה שלפה, סדרה, הוסיפה והשביחה לאין ערוך את הסיפור. היא דייקה ניסוחים במומחיות, כתבה משפטים ברגישות ועם כל זה נתנה לי להרגיש שזה עדיין, גם הסיפור שלי. לא איבדתי אותו. היא רק עיבדה ועבדה עליו, והוא הפך להיות של שתינו.
58 הודעות בשרשור מיילים, ויומיים פלוס של עבודת צוות מלאת הקשבה, פרגונים ומשוב מקצועי, דיוקים ועריכה משובחת, (שכל סופר ראוי לו לפרגן לעצמו!!)
ואיך לא - קיצוץ רגיש במכסת המילים. נקודת התורפה שלי בכל יצירה.
נכון, הורדנו קטעים שלמים, אבל הזיקוק המעודן של @מ. י. פרצמן היה שווה כל רגע, וכל דקה!! (מקווה שגם לה..)
תענוג לעבוד עם עורכת כזו, ותענוג היה לצלול אל מים עמוקים כאלו, מלאי השראה וניחוח.

 

[מרים קרייטמן]

טוב, אני רואה שמדובר בגזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה.
אם כן הזמן הוא עד שנת 1914 - תרע"ד, זמן פרוץ מלחמת העולם הראשונה.

ותודה ל @yonatanr על הגמישות בכללים, ועל האתגר המיוחד!