ראיון עבודה כושל, טיפ קטנטן........

  • הוסף לסימניות
  • #1
יום שישי בבוקר כ"ב באב, התחיל הכי טוב שיכול להיות.
ברקע כמו תמיד ריחות של חלות פריכות שעוטפות את הבית באווירה שבתית, מיוחדת. שאין שני לה.
אני יושב עם הקפה ואיך לא עם העיתון הנצחי מדפדף קלות שתי דפים אחורה, שלוש קדימה ....אורו עיני, אני רואה שם משהו שכבר הרבה זמן אני רוצה לראות. מודעה של דרושים להייטק. בלי לעיין יותר מדי, נשמע לי טוב אז אני מחליט ללכת על זה.
אני מתקשר אל המספר המוצג שם, עונה לי אדם שנשמע סימפטי וספונטני למדי."אתה לא מאמין" הוא אומר. בדיוק לפני רגע התקשר אלי אדם שביטל, אתה יכול לבוא אפילו עכשיו. אני קופץ משמחה, כמעט כמו שהודיעו לי שכבר התקבלתי,זה שמחה של מובטלים אני חושב. האנשים שעובדים בנינו לא יוכלו להבין את זה.......
אני מתקשר למשה - חבר ילדות שלי בכול אופן נסיעה לירושלים, קצת רחוק ממקום מגורי, יהיה נחמד להעביר את הנסיעה עם חבר טוב. משה מסכים כצפוי למרות שיש לו את כל הסיבות שלא. רכב טרנטה משנת 1998, יום שישי הלחץ מרחף באוויר.....
אני תמיד אומר שכל אחד צריך לפחות חבר אחד כמו משה, אדם נוח כזה.
אחרי חצי שעה, אני מוצא את עצמי בדרך לירושלים, עוברת עוד שעה קלה ואנחנו מגיעים למקום, הוא עושה רושם טוב.
משה מחכה לי בחוץ, אני נכנס עם פרק תהילים ותקוות גדולות שילך טוב.
אחרי שאלות ההיכרות המעצבנות, המראיין שואל אותי איך האנגלית שלך? אני מתחיל קצת להתגמגם, להסמיק. לשאלה כזאת, לא ציפיתי. כנראה מרוב התלהבות, לא שמתי לב לדרישות התפקיד. איכשהו אני עונה לו שאנגלית לא שפת אם אבל יחסית טובה.
אני מניח שהוא שמע את הספק בקולי, אחרת הוא לא היה מבקש בוחן קטנטן. לי אין אפשרות לסרב, אז אני מסכים.
ברשותכם אני מדלג על הרגעים המביכים בהם הוא שואל אותי אם אני רוצה להתקדם בעבודה ואני עונה לו באנגלית מגומגמת שאני מתכוון חצי יום ללמוד וחצי לעבוד ועוד כהנה וכהנה שאלות בסגנון, שהוא שואל על א' ואני עונה על ת'.
לאחר כמה דקות הוא מסיים בנאום חמקני, בסגנון של במידה והנתונים שלך יתאימו אנו ניצור איתך קשר......
בקיצור, אני יוצא משם עם ציפיות קבורות, אבל מאמין שהכול זה מלמעלה.
המבט של משה קצת נזוף, מה איתך יום שישי היום שכחת? כבר הייתי בטוח שהתחלת לעבוד, הוא אומר.
זה נכון חלקית אני משיב לו. ומסביר את פשר דברי, עוד לפני שהוא שואל. אני יתחיל לעבוד על עצמי בלי נדר. אני מספר לו את הרושם שניסיתי לעשות ולאילו בושות זה גרם......
במקום הזה, אני כבר לא יעבוד. אני מסכם את המאורע המביך חלומות על דירה נאה יותר ורכב חדיש מתנפצים למול עיני אחד אחד בתורו.
אבל לפחות משהו אחד ועיקרי לקחתי איתי מכל הסיפור הזה וזה המסקנה.
שמעתי פעם משפט חכם שאומר שמי שמנסה לעשות רושם, זה בדיוק הרושם שהוא עושה. אני רק יכול להגיד שהמשפט הזה בדוק ומנוסה!!
הערת הכותבת:
האמת שהסיפור הזה, הוא לא שלי (הוכחה לכך שהוא נכתב בלשון זכר) אבל אני כתבתי אותו וסיפורים כאלה בכלל לא הזויים ויכולים להתרחש בכל עת, חשבתי מה קורה לכל אלו שמנסים לעשות רושם טוב בראיונות עבודה. ואז נולד הקטע הזה. האמת, שאין שני לרושם ראשוני.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #3
סליחה שאני נכנסת לתוכן, אבל לדעתי בראיון עבודה מותר וצריך לעשות קצת רושם. כמובן לא להגיד על x שהוא y אבל קצת לשבח את עצמך מעבר. זה בדיוק הזמן שנדרשת קצת קצת גאווה עצמית.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
קודם כל תודה על הערתך.
שנית אני לא שוללת את העובדה שצריך לעשות קצת רושם בראיון עבודה אבל השאלה, איזה רושם.
האדם שהצגתי בקטע, לא יודע אנגלית. וניתן לזהות את זה מבין המילים.
אני מתחיל קצת להתגמגם, להסמיק. לשאלה כזאת, לא ציפיתי. כנראה מרוב התלהבות, לא שמתי לב לדרישות התפקיד.
אני מניח שהוא שמע את הספק בקולי
ברשותכם אני מדלג על הרגעים המביכים בהם הוא שואל אותי אם אני רוצה להתקדם בעבודה ואני עונה לו באנגלית מגומגמת שאני מתכוון חצי יום ללמוד וחצי לעבוד ועוד כהנה וכהנה שאלות בסגנון, שהוא שואל על א' ואני עונה על ת'.
אדם כזה, צריך לומר אנגלית זה לא הצד החזק שלי. וזה לא בושה!!
לכל אחד ואחת מאיתנו,יש צדדים חזקים יותר וצדדים חזקים פחות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
קודם כל תודה על הערתך.
שנית אני לא שוללת את העובדה שצריך לעשות קצת רושם בראיון עבודה אבל השאלה, איזה רושם.
האדם שהצגתי בקטע, לא יודע אנגלית. וניתן לזהות את זה מבין המילים.



אדם כזה, צריך לומר אנגלית זה לא הצד החזק שלי. וזה לא בושה!!
לכל אחד ואחת מאיתנו,יש צדדים חזקים יותר וצדדים חזקים פחות.
תלוי בתחום.
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
כמובן שתלוי בתחום, אני יודעת שבתחום ההייטק כן צריך לדעת אנגלית.
אבל כל עבודה והדרישות שלה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
מה שמעניין הוא כיצד קפץ על המציאה מבלי לבדוק אותה לעומק. כנראה אדם אופטימי במיוחד.
כי אם דברנו על כך שצריך קצת גאווה בראיון עבודה, כמעט על אותו משקל מנגד עולה בנו גם קול מקטין לפני הראיון... עוברים סעיף סעיף מתוך הדרישות ומסמנים לעצמינו כמה אנחנו לא טובים ו'למה שיקחו דווקא אותי' (כמובן שיש עוד קולות).
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
מה שמעניין הוא כיצד קפץ על המציאה מבלי לבדוק אותה לעומק. כנראה אדם אופטימי במיוחד.
כי אם דברנו על כך שצריך קצת גאווה בראיון עבודה, כמעט על אותו משקל מנגד עולה בנו גם קול מקטין לפני הראיון... עוברים סעיף סעיף מתוך הדרישות ומסמנים לעצמינו כמה אנחנו לא טובים ו'למה שיקחו דווקא אותי' (כמובן שיש עוד קולות).
את צודקת, גם אני הייתי בודקת קודם את הדרישות.
אבל כרגע נכנסתי לדמות של אחד ספונטני במיוחד, מחליט לנסות את המזל שלו, לא בודק יותר מדי.מהאנשים האלה שישר קופצים לאש, מכירה אותם? אני כן מכירה אנשים כאלה. (יש לי חברה כזאת.)
המציאות הזאת היא לא הזוייה בכלל ויש אנשים כאלה שמסתובבים בינינו.(אחרי הכול זה לא שהוא הלך לראיון בתחום שהוא לא למד, הוא כן למד את המקצוע ויש לו ידע במחשבים.)
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
  • הוסף לסימניות
  • #10
אז הצלחת. מה שמחזיר אותנו לקרקע של קהילת כתיבה :D
תודה!!
האמת שבתור מי שעוסקת בתחום המשחק והכתיבה, יוצא לי הרבה לשלב בינהם.
סגנון כתיבה שמבוסס על להיכנס לדמות וליכתוב מנקודת מבטה, זה בהחלט משהו שאני מחוברת אליו.(גם בקטעים האחרונים שלי ירידה לצורך עליה ובחירה, זה בדיוק היה הרעיון.)
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

"רד למטה," אומר לי משה דרך קו הטלפון המקוטע למחצה, "אני מחכה לך."

אני, כמו כל בן משפחה טוב, לוקח את מעט מטלטלי ויורד, על אף שאין לי מושג על מה ולמה יצא דווקא עלי חרון האף הזה הנקרא נסיעה ברכב במשך שמונה שעות רצופות.

"יופי, טוב שהגעת," משה צופר לי בלי סיבה, ואני פותח את הדלת ונכנס פנימה.

משה מסיע אותי לירושלים.

כלומר, אני מניח שזה ירושלים. עם משה אף פעם אי אפשר לדעת בוודאות. אצל משה יש שני סוגי נסיעות: נסיעות לירושלים ונסיעות שמתבררות בסוף שהן היו בעצם לירושלים.

הוא נוהג בשלווה עמוקה של אדם שיודע בדיוק לאן הוא נוסע אבל מסרב לחלוק את המידע הזה עם שאר האנושות.

אחרי כמה דקות של ישיבה מעיקה, הכוללת החלפת תחנות ברדיו כל דקה ורבע וקולות שתיה מפחית קולה מצ'וקמקת שניצבת על מסעד הנהג שבנינו, מוחי כבר קודח מרוב חום ולעיני כבר נמאס לספור רכבים צהובים, ולכן אני שואל סוף סוף: "משה, לאן אנחנו נוסעים?"

משה לא עונה.

זה לא שהוא לא שמע. משה שומע הכול. פעם הוא שמע אותי חושב. אבל יש לו עיקרון: לשאלות פשוטות הוא עונה רק בעקיפין, ואם אפשר הדרך המועדפת היא סיפור.

אנחנו חולפים על פני משאית, שלט חום שמכריז על אתר ארכיאולוגי שבו כנראה נמצא פעם כפתור מתקופת החשמונאים, ומכונית עם מדבקה שמכריזה בגאווה: 'אני פולט עשן!' (יש מצב שבסוף היה סימן שאלה, אבל אני לא זוכר כרגע.). אני שואל אותו שוב: "משה, חם לי כבר ואני צמא, והצ'קמוקים של הקולה עושים לי כאב ראש. למען השם, תוכל להגיד לי כבר לאן אנחנו נוסעים?"

משה מהנהן קלות, כאילו נגעתי בשאלה הפילוסופית העתיקה ביותר מאז שאנוכי שאלתי אם קטניות הן חמץ או לא חמץ, ואומר: "תשמע סיפור."
.​

"במקום אחד," לוחש משה בפתאוס, "היה שדה שאותו ירשו שני אחים מאביהם."

מפה כבר ידעתי לאן זה הולך. אני מכיר את הסיפור עוד מהזמן שהייתי זאטוט חצוף בגן רוחמה. אבל נתתי לו להמשיך.

"עכשיו," הוא אומר, "אחד האחים נשוי עם ילדים, והשני רווק."

אני מהנהן. משה ממשיך.

"בעונת הקציר אסף כל אחד מהאחים את התבואה שלו וערם אותה לעומר גדול. אך בלילה, שכב האח הרווק במיטה וחשב לעצמו: 'זה לא הוגן שבגלל שאין לי אין ילדים ואני אוכל קצת אני גם אקבל חלק קטן יותר.'

והוא קם מהמיטה, הלך לשדה, הסתכל על שני העומרים, ואז העביר כמה אלומות מהעומר של אחיו לעומר שלו."

"סליחה?" אמרתי.

"חכה," אמר משה.

"באותו הזמן בדיוק, שכב האח הנשוי במיטה וחשב לעצמו: 'אחי רווק. הוא לא אוכל הרבה. הוא בטח לא ישים לב אם אקח לו קצת'. ואז גם הוא קם מהמיטה, הלך לשדה, והעביר כמה אלומות מהעומר של אחיו לעומר שלו.

"בבוקר קמו האחים. כל אחד מהם הסתכל על העומר שלו וחשב: 'מה זה? למה הוא קטן יותר?' אבל אף אחד מהם לא אמר כלום."

אני מהנהן שוב, לוגם בסתר מהפחית הריקה למחצה שהגנבתי לכיס חליפתי.

"בלילה השני כבר הייתה התקדמות לוגיסטית. האח הרווק הגיע עם שק, והאח הנשוי הגיע עם עגלה קטנה. כל אחד מהם מעביר אלומות מהעומר של אחיו לעומר שלו, משוכנע שהוא היחיד שעלה על הרעיון הגאוני.

בלילה השלישי האח הרווק מביא חמור, והאח הנשוי מביא שני בני דודים. שהם, כידוע, המנוע האמיתי של כל פעילות חקלאית, פוליטית או פלילית במזרח התיכון.

בלילה הרביעי השדה כבר נראה כמו אזור פריקה בנמל חיפה. אלומות זזות מצד לצד בקצב כזה שאם איזה היסטוריון היה רואה את זה הוא היה חושב שנקלע לתקופה הלא נכונה.

בלילה החמישי הם סוף סוף נפגשו באמצע השדה. האחד סוחב שק על הגב, והשני גורר עגלה."

אני שותק, הרכב החבוט מטרטר בעלייה הרחבה של כביש אחד.

"הם נעצרו. מביטים זה בזה.

שתיקה ארוכה בלה בלה בלה תיאורים ספרותיים בלה בלה בלה, ואז אמר הראשון: "אהה! אז אתה הגנב!"

השני אמר: "אני הגנב?! אתה גונב לי כבר שבוע!"

"כעבור חצי דקה הם כבר צועקים.
כעבור דקה הם כבר דוחפים.
כעבור שתי דקות בני הדודים נכנסים לפעולה."

כאן משה כבר מאט את האוטו. אני רואה שאנחנו בתוך ירושלים.

"ובאחרית הימים, כמובן, נחש מה נבנה שם?"

"בית המקדש?" אני מנחש, מרגיש מכווצ'ץ כמעט כמו הפחית הריקה.

משה עוצר בצד הדרך, מחייך. ומצביע דרך השמשה, הישר אל מיקומו של משכן הכנסת.

תודה רבה לרב שלום ארוש שליט"א, דרכו הגעתי לסיפור הנפלא והכה אקטואלי הזה.
מוקדש באהבה לכל הכבשים השחורות באשר הם

אי שם במדינה רחוקה, לפני שנים רבות, חי לו עדר כבשים.
בעדר כבשים רבות, גדולות וקטנות, שמנות ורזות, גבוהות ונמוכות, לבנות ושחורות.
בעל העדר אינו מטפל בכבשים בעצמו. הוא שולח אותם למרעה בליווי הרועה שלו.
הרועה מאכיל את הכבשים, חולב אותם, וגוזז את הצמר כשצריך.

יום אחד החליט בעל העדר לבקר במרעה שמחוץ לכפר. לראות כיצד הרועה מנהל את העדר, באיזו צורה הוא מטפל בכבשים, והאם הוא עושה את מלאכתו נאמנה.
כאשר בעל הבית הגיע למרעה, נשאל הרועה: "כמה חלב נותנת כבשה בכל יום"?
ענה לו הרועה: "כל אחת מן הכבשים הלבנות נותנת תפוקה של שלוש ליטר ביום".
שואל אותו בעל הבית: "והשחורות- כמה הן נותנות"?
אומר לו הרועה: "הכבשים השחורות גם הן נותנות תפוקה של שלוש ליטר חלב ביום".

מחזיר בעל המרעה: "ובאיזה אוכל אתה מאכיל את הכבשים במידה ואין להם מספיק מהמרעה כאן?"
עונה לו הרועה: "יש לי אוכל משובח, בריא ומזין אותו אני נותן לכל הכבשים הלבנות."
"ומה לגבי הכבשים השחורות?"
"כמובן שאתן גם לשחורות".

ממשיך הרועה ומספר כי בשעות הצהריים הוא נוהג להכניס את הכבשים הלבנות לתוך הדיר הסמוך למרעה בכדי שהשמש הקופחת לא תציק להם.
שואל אותו בעל המרעה: "ואת השחורות?"
אומר הרועה: "גם את השחורות".

אומר בעל המרעה לרועה בפליאה: "אני לא מבין את ההתנהלות שלך. בכל פעם אתה מדגיש את היותך דואג רק לכבשים הלבנות, מה שמביא אותי למסקנה כי יתכן שהכבשים השחורות שונות מהם. אלא שבסופו של דבר, כאשר אני שואל אותך במפורש האם הכבשים השחורות נכללות גם הן יחד איתן – אתה משיב לי בחיוב. אז תגיד לי, מדוע אתה לא אומר מלכתחילה "כל הכבשים"? למה אתה מתייחס לאותן כבשים שחורות כאל סוג ב' עד כדי כך שלא צריך לספור אותן או לדבר עליהן?

"ספר לי, האם הכבשים השחורות נותנות פחות חלב או צמר מאלו הלבנות? האם הן פחות ממושמעות? האם הן עושות נזקים?"

אומר לו הרועה: "לא".
"אבל הן שחורות".

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה