האוטוביוגרפיה הבדיונית של קלמי

פשוט מטורף.
העממיות בכתיבה ממכרת. ממש.
תודה!
תודה רבה.
ככל והפרקים מתקדמים, קלמי קצת משנה את הסגנון שלו, שזה מעניין, לא יודע אם זה נכון ספרותית. קלמי - נו נו לך.
קלמי או סלמי?
אבא שלו מכנה אותו סלמי המפוקשש.
מצטרפת.

תמיד אפי היה או שהוא פתאום נולד?
עבר זמן, כבר לא זוכרת עד לפרטי פרטים...

בכוונה מוטה?

שנשב.
מחכים להמשך...
עשיתי תיקון רטרואקטיבי והסברתי שאבא שלו מכנה את צורי בשם אפי. אולי זה באמת סתם מיותר.
בכל מקרה, יש עוד פרקים בצנרת...

לא, סתם טעות הקלדה. יפה ששמתם לב.

תודה על התיקון.
@האגריד אם לא תקרא - מי יקרא?
קרא, עקוב, פדבק הער והאר, נזוף ושבח. אחרת בשביל מה מעלים פה חומרים.
 
@Natan Galant

יכול להיות שמזכיר לי ת'סגנון של שירה גאולה?

ההעזות האלה זה... משהו!
הלב דופק כל פרק מחדש וחי את החיים האלו כמעט מבפנים. אליפות!
(רק הפריע לי קצת להכנס ממש לבפנים בגלל הדמיון המדהים לשירה גאולה, כולל הניסוח והמושגים...)
 
@Natan Galant

יכול להיות שמזכיר לי ת'סגנון של שירה גאולה?

ההעזות האלה זה... משהו!
הלב דופק כל פרק מחדש וחי את החיים האלו כמעט מבפנים. אליפות!
(רק הפריע לי קצת להכנס ממש לבפנים בגלל הדמיון המדהים לשירה גאולה, כולל הניסוח והמושגים...)
לא מנסה לחקות משהו מסויים, האמת. רק כותב וכותב כשיש השראה.

שירה גאולה בעייתי יותר כי המדובר בנערה, ומי יודע איפה הסתובבה...
בנוסף יש שם מוטיבים שאני בוודאות לא אכניס:)
והספר הנ"ל מאוד דיבר אליי, ושעשע, והצחיק.
תודה רבה.
 
פרק י"א.

אמא נעמדה מולו, זה היה מחזה שלא אשכח כל חיי. הם אף פעם לא עמדו אחד מול השני בצורה הזו. משהו בכתפיים אולי. היא תקעה בו מבט שהיה הכל ביחד. גם חם וגם שמח וגם קר וגם עצוב.

ובלי להסיר את העיניים ממנו, היא נפנפה אותנו החוצה. ונפנפה אני מתכוון הכי פיזית בעולם. היא נענעה מעלה מטה את האצבע המורה שלה, ואמרה בקול חד וקצר - קול שאף פעם עד אותו יום היא לא הוציאה - ואמרה: ציפי צורי וקלמי, צאו לטייל בחוץ.

כולנו יצאנו ככה שלא שמענו מה היא אמרה לו או מה נסגר ביניהם. עד היום היא מסרבת לומר. אני אף פעם לא הסתקרנתי לדעת מה היה שם. גם ציפי לא. צורי היה אכול סקרנות, וניסה עם השנים לשאול את שניהם בכל הזדמנות ובכל צורה אפשרית מה היה שם - ולא קיבל תשובות. חה. צורי צורי, תמיד חייב לחפור בכל דבר. איזה אח יש לי.

כשחזרנו הביתה, עולים במדרגות הפשוטות של מחנה ברקוביץ ורוצים להכנס הביתה, הדלת נפתחה מולנו, בתזמון חבל על הזמן, וסרפדית יצאה משם. כמו תמיד מחייכת אלינו את החיוך הטורפני שלה, עם הציפורניים הארוכות והסגולות והעיניים הצרות שנראות כאילו מישהו לקח עטיפת סוכריה, העיף מתוכה את הסוכריה ככה שנשאר רק העטיפה בלי כלום, ואז מתח אותה לשני הצדדים הכי חזק שהוא יכול.

סרפדית אמרה לנו שהיא תבוא לבקר את אמא ואותנו הרבה פעמים מעכשיו, ושנדע שהיא תבוא אלינו בכל פעם שרק נרצה.

רצינו לירוק לה בפנים. באיזו בועה היא חיה זאתי. שתעזוב אותנו לסבול בשקט, מה היא יודעת מהחיים בכלל.

היא הציעה לנו מסטיק בטעם תפודים, ולאף אחד לא היה חשק. לכן לקחנו ממנה רק שתיים לכל אחד. אני מכרתי את שלי לציפי, ששמרה אותם בצד, וצורי פשוט לעס אותם במתינות, הלך ישר לספה בסלון, נשכב עליה כמו תמיד, מנסה לפתור תשבצים מסובכים של זואולוגיה.

הסתכלתי על אמא.

עכשיו כבר נראתה כמו תמיד. בלי הבערה המפחידה שהייתה לה בעיניים בזמן הארוחה. היא לא אמרה לנו שום דבר, חזרה למטבח וניקתה את השיש המטונף שאבא השאיר לה. בשקט. קוראת פרקי תהילים בקול חרישי מאוד. הכל רגיל.

כמעט.

כי הנרות על השיש היו מכובים כולם.
 
יפה מאד.
הארה:
קראתי את כל הפרקים לפני כמה ימים ברצף, והזמנים היו מאד מבולבלים, לא היה לי מושג מתי קרה וקורה כל התרחשות.
 
יפה מאד.
הארה:
קראתי את כל הפרקים לפני כמה ימים ברצף, והזמנים היו מאד מבולבלים, לא היה לי מושג מתי קרה וקורה כל התרחשות.
גם לי לא... :)
תודה רבה על הערה, ננסה להתמקד יותר ולסדר להבא.
 
קצת מפריע לי שעודד כביכול מודיע לאמא על הפירוק ליד הילדים.
אבל אולי זה הטיפוס ...
 
@לילך אור
אם יצויין בתחילת כל פרק מילה אחת.
עבר / הווה, הבעיה תפתר?
הרעיון הוא שאכן, הסיפור נפתח בגיל 14, וקופץ לכתיבה בוגרת שנים רבות אחר כך, ושב וחוזר לסיפור המקורי.
בספרו המונומנטלי (@מוישה מה זה מונומנטלי) 'תאום כוונת' של הרב סבתו, הכתיבה מאוד מבולגנת מבחינת זמנים. סובב סובב. אין להבין את הוא התחיל לכתוב בזמן המלחמה או עשרות שנים אח"כ.
בקריאה ראשונה קשה להתחבר, בקריאה שנית ושלישית מבינים שזה חלק מהקסם. כביכול המחבר ישב וכתב ובכל רגע זרק לכתב סיטואציה אחרת.
 
בסיפור על הקצה של "נעמה", היא מציינת את הזמנים.
 
@לילך אור
אם יצויין בתחילת כל פרק מילה אחת.
עבר / הווה, הבעיה תפתר?
הרעיון הוא שאכן, הסיפור נפתח בגיל 14, וקופץ לכתיבה בוגרת שנים רבות אחר כך, ושב וחוזר לסיפור המקורי.
בתנאי שמגדירים קודם את הכותרות. עבר: גיל 14. הווה: גיל --
 
פרק י"ב | קלמי.
(בעבר, המשך לפרק י"א)
@דוי @ראש לשועלים @ראש של כבש @ראש קטן @Ruty Kepler @ארבע @קלמי @שני זאת אני :)

אחד הדברים שהכי אפיינו את הבית שבו גדלתי היו הנרות. אמא שלי התחילה איתם יומיים אחרי התקרית של הטלוויזיה וציפי. היא שמעה בהרצאה של הרב ירוסלבסקי שנרות עושים טוב לנשמות של נפטרים, והחליטה שהיא צריכה את הזכויות האלו. היא השיגה מחברות שלה ובחנות הספרים והפשפשים של שנזל לוחות שנה. ישנים, חלק מהם קרועים כאסח. היו לה בסך הכל ארבעה עשרה לוחות שנה של קהילות יהודיות בעולם, מכל הגלובוס בערך; תוניסיה, דנמרק, איראן, אזרבייז'ן, מראקש, פתח תקווה, הודו, האיים הקנריים וגם ממחוז סצ'ואן. הלוחות היו מתחלפים לפעמים. היא לא הייתה בררנית, ומידי פעם זורקת חלק מהם וקונה או משיגה חדשים. בכל לוח כזה היו תמיד הרבה שמות של בני הקהילה שהלכו לעולם, עם תאריכי הפטירה. היא הייתה מחפשת כל יום בלוחות שנה מישהו להדליק לעילוי נשמתו נר או שניים, וכל הזמן היו על השיש במטבח כמה נרונים קטנים, על מגש נחושת דקיק וקצת מעוות עם שלושה רגליות מתכת וחתיכת נייר כסף מגולגל ודחוס במקום הרגלית הרביעית.

אבא ממש צחק על הקטע הזה. כל העניין של הסגולות היה אצלו מופקע לגמרי. לא שהוא אמר לה את זה, כמובן. הוא לא העיר לה אף פעם על שום סגולה שהיא עשתה או האמינה בה. כל מיני הפרשות חלה, תפילות בזמן שהדגים לשבת בתנור, השקית עם חצאי האגסים מתחת התמונה של המקובל בנציון הקדוש, הכל. רק לגבי הנרות הוא הרשה לעצמו, אולי כי היה לו ברור שהוא הסיבה למסיבה.

הוא היה אומר לה מידי פעם בחצי חיוך שלו: דיצה, אם את רוצה בעל טוב את צריכה להמשיך לבשל כמו שאת יודעת, עזבי אותך מנרות. אנחנו בעידן שיש תאורה חשמלית.

באחד הביקורים של כפיר ממן אצלנו בבית, באחת הפעמים האחרונות שהם רבו ואמא הלכה לכמה ימים לגליל, אורחת של גאולה המתקנת מאור הגנוז, הוא ואבא דיברו על הנושא הזה.

אגב, לאבא פשוט לא היה אכפת שנשמע את השיחות שלו עם כפיר. אנחנו התביישנו בכל ביקור שלו, ידענו שהוא בא לייעץ להם איך להסתדר ביחד, אבל אבא היה זורם לגמרי, מחלק לנו מהעוגיות חמאה וקקאו הקבועות שכפיר הביא איתו, ומשאיר אותנו בכוונה בטווח שמיעה. הוא באמת לא עשה עניין מהמציאות הזו.

כפיר לא התחבר כמובן, הוא תמיד חיפש תירוצים להרחיק אותנו, כדי שהוא יוכל לדבר עם אבא בפרטיות, ואבא היה צוחק על התרגילים השקופים שלו ("סלמי המפוקשש, אתה יכול בבקשה ללכת לקנות לי סיגריות במכולת בסוף השכונה? צורי, למה שלא תלך עם אחותך ציפי למתנ"ס, יש עכשיו תאטרון בובות מיוחד לילדים, אתם ממש תהנו"), ומשאיר אותנו בכוונה בסביבה. ככה יצא שהכרנו את כל השיטות של כפיר, כמה שניסינו לסתום את האוזניים. וניסינו אני מתכוון אליי ואל ציפי. לא אל צורי. אם הוא היה יכול להגדיל את האוזניים שלו לגודל של דלת, זה מה שהוא היה עושה, החטטן.

באותה שיחה שאבא וכפיר דיברו על הנרות, יצא איכשהו שגם אני שמעתי הכל. לא הצלחתי להסיח את הדעת, הנושא היה מרתק. כפיר התחנן לאבא שלא יגיד לאמא מילה על הנרות, "בדיוק כמו שהיא לא מעירה לך העיתונים שאתה מכניס הביתה מידי פעם, ואתה יודע כמה היא לא יכולה לסבול אותם", ואבא מצידו אמר בעקשנות שהיא מבינה שהוא מתבדח, והיא לא חושבת ברצינות שנרות נמסים משעווה יכולים לשנות משהו בזוגיות שלהם, ושהיא מדליקה את הנרות רק כדי להדליק אותו מעצבים. כפיר ביקש ממנו "כטובה אישית" לרב קלמיאל שיפסיק להתייחס לסוגיית הנרות בשום צורה, ואבא צחק, עישן לו בפנים, ואמר לו שמכל הדברים שהוא לא מצליח להבין אצל אמא שלי, הסוגיה הכי מוזרה זו ההערצה שלה לרב ירוסלבסקי ורבנים אחרים.

הוא ואמא תמיד היו כאלו הפכים רחוקים אחד מהשני. לא מבין בכלל מי חיתן אותם, אוף.
 
אני אוהבת את הדיוקים האלה
שעושים את כל האווירה שבסיפור:
כל הזמן היו על השיש במטבח כמה נרונים קטנים, על מגש נחושת דקיק וקצת מעוות עם שלושה רגליות מתכת וחתיכת נייר כסף מגולגל ודחוס במקום הרגלית הרביעית.
אבל אבא היה זורם לגמרי, מחלק לנו מהעוגיות חמאה וקקאו הקבועות שכפיר הביא איתו, ומשאיר אותנו בכוונה בטווח שמיעה.
 
פרק י"ג | קלמי

ברגע שראיתי את הנרות מכובים, נשרף לי הלב. עוד לפני שחשבתי מה המשמעות, ידעתי. הלב תמיד יודע.

הסתכלתי עליהם, העברתי את האצבע על הפתילות החרוכות, בזהירות, מרחתי על האף את פירורי הפיח שנדבקו. ואמא הפסיקה את שטיפת הכלים, ראתה אותי מסתכל על הנרות, והשתנקה פתאום בגניחה כזו.

בנסיון של ילד קטן שרוצה להציל את העולם, הדלקתי גפרור וקירבתי אותו לנר הראשון מימין. הוא כמעט נדלק, ואמא שלי צבטה את הפתילה והכל נכבה. היא הסתכלה על הברז של הכיור הבשרי, זה שתמיד מטפטף ולא נסגר עד הסוף, ולחשה לי בקול הרוס: חמוד שלי, קלמי, אין בשביל מה להדליק נרות יותר. הפעם אבא לא חוזר שוב.

ואז היא התחילה לבכות. בכי תמרורים. בכי שלוקח חלקים מהבפנים של הבנאדם ומוציא אותם החוצה בצורת דמעות.

היא ניסתה להסתיר ממני את הדמעות, היא לא הצליחה. בחיים שלי לא ידעתי שאפשר לבכות ככה בכלל. ממש ראיתי עיגולים רטובים על הרצפה. ולא ידעתי מה לעשות, אז חיבקתי אותה, הבאתי לה כוס מים מהברז וחיבקתי אותה שוב פעם. יצאתי לסלון, חיפשתי את ציפי, אמרתי לה בשקט שהיא צריכה לעזור לאמא, וברחתי מהבית לפני שהיא הספיקה להגיד לי שהורים אמורים להתמודד עם הבעיות שלהם בעצמם בלי לצפות שהילדים שלהם יפתרו להם את זה, כל הסיסמאות שלה. פשוט ידעתי שהיא תדע להיות עם אמא, ורצתי החוצה כמו פסיכי. הרגשתי שהקירות מוחצים אותי, לא נשאר לי מקום בפנים לעצמי. היה לי דחוס נורא.

צורי בדיוק הקריא לאוויר איזו בדיחה עבשה שהופיע בסוף החוברת של התשבצים, מנותק לחלוטין מהמצב, ואני רצתי ורצתי. רדפתי אחרי שתי חתולות שמנות, הכלב של מוסיוף השכנים ניסה ללקק לי את הרגליים ואני בעטתי גם בו, רצתי לטלפון הציבורי ליד החמוצים של שושו וחדווה, והקשתי את המספר של הרב וינגרטן. אפילו לא חשבתי מה אני עושה.

חזרתי לעצמי ולעולם מסביב רק מתי שהרב ענה לטלפון. שמעתי אותו פתאום מתוך האפרכסת השחורה והכבדה שהחזקתי ביד. שלום וברכה, הוא אמר בקול חם וענייני גם יחד, מה אפשר לעזור, ואני רק אמרתי: כבוד הרב, זה קלמי מהתלמוד תורה של הרב בן זקן. הרב קנה לי לפני כמה חודשים שמנונית אם הרב זוכר. אבא שלי הלך שוב פעם, הפעם לגמרי, אמא שלי בוכה, ואני רוצה להתאבד.

• המשך יבוא בס"ד •
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה