מידע שימושי במקום שאין הנשים? השתדל לא להיות/ רכישת מקומות בביהכ"נ לימים הנוראים

[אחתסתם]

בלי לקרוא את כל התגובות.
אבל זוכרת עד היום את עצמי כילדה בת 11-
אמא שלי שלחה אותי להתפלל תפילת ערבית של יו"כ-
היא לא יכלה ללכת, ואני הלכתי במקומה-
והנה המקום תפוס ע"י אישה מבוגרת, אני מתקרבת למקום, ואומרת לי אשה אחרת שהכירה אותי- זה ממש חסד- האישה הזו בעלת תשובה, והיא צריכה לשבת כאן!
ואני ילדה קטנה, חוזרת על עקבותי הביתה, עצובה ומאוכזבת.
למחרת- הסיפור חוזר על עצמו!
באותו יום כיפור לא זכיתי להתפלל בבית הכנסת.
אבל באמת, עם כל הרצון לדון לכף זכות- צריך לעשות מנעולים למקומות- כמו הסיפור הנ"ל.

אני הייתי קצת יותר מבוגרת
20+
ואסרטיביות לא חסרה לי.
ועדיין, לא נעים להקים!
את בחורה צעירה, והיא מבוגרת
או סתם אישה שסוף סוף מצאה כמה דקות לתפילה...
לא מעט התלבטתי עם עצמי עד שניגשתי.
(פינו מיד, כמובן, ועדיין)

 

[חלון הזדמנות]

ואסרטיביות לא חסרה לי.
ועדיין, לא נעים להקים!

סיפור מאד הגיוני, כמו הרבה סיפורים כאלו.

אם הצטייר כאן שמדובר בנשים עדינות ורכרוכיות, שבקושי מצליחות לדבר ולכן גם אין להן אומץ לבקש- זה לגמרי לא.
יכול להיות שמדובר באישיות חזקה ודומיננטית מאד, רק שבנושא לבקש מהשני- קשה לה מאד כי היא מטבעה אוהבת מאד לתת, והרבה פחות- אוהבת לקחת.
ואת זה רק היא יודעת, כך שלא יעזור להתיישב על מקומה מתוך מחשבה: "אה, זה המקום של גברת X? טוב, היא בסדר. אני מכירה אותה כאישה חזקה, היא בטוח תדע להקים אותי"
לא תמיד מי שנראית כל כך בוטחת בעצמה- יש לה גם אומץ לבקש ממשהי לפנות את המקום, בידיעה שעכשיו היא תצטרך לעמוד.

בפרט כשמדובר בימי בקשה וסליחה, שכולנו מנסים בהם להתאמץ, לתת, לגמול חסדים... הרבה יותר מתמיד, וההרגשה היא: "אולי בכל אופן אוותר לה ואוסיף לי זכויות?"
רק שהויתור הזה נעשה בלית ברירה לאחר מעשה, לא מרצון. וזה כל ההבדל.

קיבלתי פעם תלונה ממתפללת שתפסו את מקומה, הדבר הפריע לה מאד והיא התלבטה מאד מה לעשות.
בשעה שאותה המתפללת שישבה על מקומה היתה מרוכזת כל כולה, היא היתה במלחמה עצמית: לוותר. לא, מה פתאום? אבל ר"ה... וכו'. כך במשך דקות ארוכות, עד שהחליטה לסמן.
כשאותה המתפללת קמה לפנות את המקום והיא התיישבה במקומה, היא פשוט לא הצליחה להתרכז בתפילה. רק התרכזה בנקיפות המצפון שהציקו לה, שביום כזה גדול היא לא הצליחה להגיע לזכות הגדולה של ויתור אמיתי.

אז אותה אישה שהתפללה במקום לא שלה באמת עשתה את זה מתוך דאגה לכסא שעומד ריק ומתוך דאגה לזכויות בעלת המקום, אבל היא גרמה לה לקפידה של דקות ואח"כ לחצי תפילה מלאה בחוסר ריכוז ונקיפות מצפון.


הצעתי: מי שכל כך חשוב לה תפילה בבית הכנסת, והיא מגיעה באמת רק לתפילה אחת, כך שחבל לה לקנות מקום (יש כאלו שמגיעות רק לתפילה אחת ובכל אופן קונות מקום, אבל אני מדבר על אלו שלא)
הטוב ביותר הוא שתעשה: שתפנה בערב ראש השנה למישהי מסויימת שהיא יודעת שהיא קונה מקום, ותשאל אותה אם אפשר להשתמש במקום שלה בזמן שהיא לא נמצאת.
וודאי לי שבעלת המקום תענה בשמחה גדולה, מה יותר טוב מזה שבזמן שהיא לא משתמשת ממילא במקום- היא אוספת זכויות? וברגע שהיא תגיע- היא תרגיש בנח לבקש לפנות לה, הרי זה היה ההסכם לכתכילה.

כל מה שצריך זה: בקשת רשות. זה הכל.

 

[Natan Galant]

גב' וויס המהמה משהו מתחת שפמה

הביטוי למלמל מתחת השפם רלוונטי אך ורק לגברים.
נ.ב. לצערי הוא לא רלוונטי כבר למר עמיר פרץ, שעשה את שטות חייו ונפרד משפמו האהוב ששימש כסמל סטטוס.
עמיר עמיר, כמה אהבנו את שפמך.
אוייבנו רעדו ממנו,
אנחנו הערצנו,
נאסרללה קינא בתסרוקת,
הנכדים אהבו ללטף,
עיריית שדרות התגאתה,
בוסקילה הספר טיפח,
היית כה חכם וכה בוגר בזכותו,
והנה אין.
אוי, עמיר.
אנחנו אכולי געגועים.

@חלון הזדמנות - לשאלתך.
כמה מסובך זה בעצם להכנס לעז״נ בטרם כל תפילה ולהבריז שאסור לשבת על מקום של מישהי אחרת? נשמע כמו םעולה אפקטיבית בהרבה ממודעות או אשכולות.

 

[ישר והפוך]

הביטוי למלמל מתחת השפם רלוונטי אך ורק לגברים.

עכשיו נפגעתי קשות.
לא היה ברור שהביטוי מושאל ולגמרי לא נכתב ברצינות?
לגברת וויס אין שפם. נקודה.
סליחה מכל מי שהבין שכן.

 

[דודסטו]

הביטוי למלמל מתחת השפם רלוונטי אך ורק לגברים.
נ.ב. לצערי הוא לא רלוונטי כבר למר עמיר פרץ, שעשה את שטות חייו ונפרד משפמו האהוב ששימש כסמל סטטוס.
עמיר עמיר, כמה אהבנו את שפמך.
אוייבנו רעדו ממנו,
אנחנו הערצנו,
נאסרללה קינא בתסרוקת,
הנכדים אהבו ללטף,
עיריית שדרות התגאתה,
בוסקילה הספר טיפח,
היית כה חכם וכה בוגר בזכותו,
והנה אין.
אוי, עמיר.
אנחנו אכולי געגועים.

@חלון הזדמנות - לשאלתך.
כמה מסובך זה בעצם להכנס לעז״נ בטרם כל תפילה ולהבריז שאסור לשבת על מקום של מישהי אחרת? נשמע כמו םעולה אפקטיבית בהרבה ממודעות או אשכולות.

ואז כל מי שהזמינה מקום לחצאי תפילות עקב אילוצים שונים מקומם ישאר ריק לכל שאר התפילה!!! איזה בזבוז!!!

 

[תרצה613]

הפתרון הכי טוב הוא אכן סדרנית לזמן התפילות.
כל אורחת שמגיעה תפנה אליה, והיא תכוון למקומות שכרגע פנויים. כשבעלת המקום תגיע היא תדאג לפנות/ להעביר למקום אחר. היא גם תוכל לדעת מראש לאיזה תפילות מתפללת לא מתכוונת להגיע וכו'

השאלה הגדולה היא מי תסכים להתעסק בזה במקום בתפילה.

 

[Natan Galant]

ואז כל מי שהזמינה מקום לחצאי תפילות עקב אילוצים שונים מקומם ישאר ריק לכל שאר התפילה!!! איזה בזבוז!!!

אפשר לחלוק?
למה בזבוז?
אשה משלמת כסף רב בדיוק בשביל כך: שיהיה לה מקום ריק ופנוי שיחכה לה בכל עת שהיא יכולה ורוצה לבוא לתפולה בימים הנוראים. מקום שבו היא תוכל להתפלל בלי לחשוש שיקימו אותה, מקום שבו היא לא תחוש אי נעימות להתיישב גם אם התפנתה להגיע לתפילה רק בשלב מאוחר.

 

[Natan Galant]

הפתרון הכי טוב הוא אכן סדרנית לזמן התפילות.
כל אורחת שמגיעה תפנה אליה, והיא תכוון למקומות שכרגע פנויים. כשבעלת המקום תגיע היא תדאג לפנות/ להעביר למקום אחר. היא גם תוכל לדעת מראש לאיזה תפילות מתפללת לא מתכוונת להגיע וכו'

השאלה הגדולה היא מי תסכים להתעסק בזה במקום בתפילה.

כל מי שישלמו לה גמול כספי הולם בערב החג.

 

[חלון הזדמנות]

הפתרון הכי טוב הוא אכן סדרנית לזמן התפילות.
כל אורחת שמגיעה תפנה אליה, והיא תכוון למקומות שכרגע פנויים. כשבעלת המקום תגיע היא תדאג לפנות/ להעביר למקום אחר. היא גם תוכל לדעת מראש לאיזה תפילות מתפללת לא מתכוונת להגיע וכו'

השאלה הגדולה היא מי תסכים להתעסק בזה במקום בתפילה.

לא ילך. פשוט לא.
1. צריך אישה מאד אסרטיבית, חזקה, עם יכולת ניהולית, שמרגישה נעים להקים נשים, ולכוון בעת הצורך- לכיוון הדלת.
למצוא בדיוק את האישה המתאימה לתפקיד, שהיא בדיוק גם במצב שמאפשר לה להיות בבית הכנסת בכל התפילות, ושהיא תהיה מוכנה להפסיד את תפילות ר"ה שנותנות כח לכל השנה... כמעט ולא מציאותי. הכסף כאן לא יענה את הכל.
לנשים אין כמעט זמנים בד"כ בהן הן מתאפשר להן להתפלל בשקט, ועד שמתאפשר להן- הן לא תבזבזנה את האפשרות הזאת ביום כזה בשביל כסף.
2. זה לא ממש מציאותי למעשה.
קודם כל, היא צריכה ללכת עם תג של סדרנית אחרת למה שישמעו לה? בתור סתם אישה רודפת צדק?
אתם יודעים כולכם אחרת איך זה יעבוד: "זה בסדר, גברת. לרוחניות- תדאגי לרוחניות שלך, לא שלי"---
כך שאמור להיות ברור באופן חד משמעי לכלל המתפללות שהיא הוכתרה לתואר 'גבאית' והסמכות בידיה.

דבר שני, אם מדובר בבית הכנסת קהילתי- אם בבית הכנסת כללי זה לא נעים, בבית הכנסת קהילתי זה מאד מאד מאד לא נעים בלשון המעטה, להעיר לחברות.
לפעמים זה יכול ליצור ממש כעסים, ומי תרצה לקחת את זה על עצמה ועוד ביום שכזה?

ואם מדובר בבית הכנסת כללי, יש כאן בעיה שהאחראית בעצמה לא תדע לזהות את מי שיושבת שלא במקום (והרבה מאד מקרים קורים במקומות תפילה כאלו, שלא יודעים על המקום של מי יושבים או שמעדיפים שלא לדעת על המקום של מי יושבים)
בעזרת הנשים, שלא כמו בעזרת הגברים, יש תחלופה במתפללות לכל אורך זמני התפילות. באים, יוצאים, נכנסים, חוזרים. מדובר באמהות ובנות שכל הבעיה היא שאין להן זמנים קבועים. לא כמו אצל הגברים שמספיק לשים לב ולכוון בתחילת התפילה.
כך שהיא תצטרך לשבת בשער ופשוט לא לאפשר כניסה בלי לשמוע את שמות הנשים ואז לכוון אותן למקום הנכון. נשמע בלתי שפוי בעליל, בוודאי לא מתאים לאישה בר"ה.

זה אולי יכול לענות גם לך, @Natan Galant לגבי ההכרזה בתחילת התפילה.
הכרזת הגבאי לא תועיל אם תישמע רק בתחילת כל תפילה. שתי דקות אחרי שעזב את המקום והכריז- הגיעו שתי נשים שלא שמעו, אחרי עשר דקות- עוד שלוש הגיעו, כעבור חצי שעה- הגיעו עוד חמש ויצאו שלוש. וכעבור שעה עזבו ארבע והגיעו שתיים. מה הועיל שהגבאי הכריז לפני חצי שעה? הקהל כבר מזמן התחלף.
(והקהל שלא התחלף- איתו גם אין בעיה, הוא מאייש את מקומו בכבוד לאורך כל התפילה ואף אחד לא יורש את מקומו. אלו המבוגרות שאינן מטופלות בילדים בד"כ ויש באפשרותן להתפלל את כל התפילות.)

אה, אז שהגבאי יעלה בכל רבע שעה לתת תזכורת ולבדוק את השטח בפועל? (לתת תזכורת וללכת בלי לבדוק את התוצאה, זה לא ממש עוזר, כן? )

 

[חלון הזדמנות]

ואז כל מי שהזמינה מקום לחצאי תפילות עקב אילוצים שונים מקומם ישאר ריק לכל שאר התפילה!!! איזה בזבוז!!!

אתם ממש צודקים.

יש לי שכן שמשלם שכירות על דירת חדר לצורך פרנסתו. הוא עובד שם רק בשעות הערב ובמשך כל היום הדירה עומדת ריקה.
אני עובד שעתיים בבוקר כסופר סת"ם (לא באמת, כן?) ואני מחפש כבר שנתיים חדר בחינם, כי ממש חבל לי בשביל שעתיים לשכור חדר.

בשבוע שעבר נמאס לי כבר לחפש.
ביקשתי ממנו, יותר נכון- דרשתי ממנו, שבשעות הפנויות הוא יפרגן לי להיכנס לחדר. לא חבל שהדירה תישאר ריקה כמעט כל היום כשאני יכול ליהנות? איזה בזבוז!

 

[קליין]

קשה לי להבין נשים בעלות לב רך כל כך, עד שהן מעדיפות שאישה במצב מיוחד תעמוד במשך כל התפילה, למרות שייתכן והן בכלל לא תגענה לתפילה הזו, העיקר שהן לא תאלצנה לבקש ממנה לקום.
אני מנסה לדון לכף זכות, שמדובר בבתי כנסת בהם נשארים מקומות פנויים, אך לא 'טובים' מספיק. אבל מה עם בתי כנסת עמוסים באמת, בהם מי שלא קנתה מקום תיאלץ לעמוד על הרגליים כל התפילה, והמקום שם לא עולה 200 ש"ח?
לא כל אישה יכולה להוציא 400 ש"ח על הזכות לשבת בתפילה האחת והיחידה שמתאפשר לה להשתתף בה.
בעיני, כל הנשים שמרגישות ממש רע להקים מישהי, צריכות להרגיש הרבה יותר רע, כשהן מתעקשות שאותה מישהי תעמוד במשך כל התפילה כדי למנוע מעצמן אי נוחות לרגע. לדעתי, כמי שקונה מקום כיום ולא קנתה מקום בעבר, זו מידת סדום אמיתית.
גם לאנשי סדום היו סיבות טובות למידות שלהם, ועניים גרמו להם חוסר נוחות משמעותית. זה לא הפך אותם לצודקים.
במקום לחשוב: 'כמה לא נעים שהקמתי אותה', ממליצה לחשוב: "כמה טוב שאני מעזה להקים אותה, כך היא יכלה לשבת ברוגע עד שבאתי".

ביקשתי ממנו, יותר נכון- דרשתי ממנו, שבשעות הפנויות הוא יפרגן לי להיכנס לחדר. לא חבל שהדירה תישאר ריקה כמעט כל היום כשאני יכול ליהנות? איזה בזבוז!

השאלה אם המשל דומה לנמשל היא שאלה לרב.
האם אישה שקנתה מקום שילמה על הזכות לשבת במקום ספציפי כשהיא נמצאת בבית הכנסת, או שהמקום שייך לה כמו שכירות דירה.
בבית הכנסת בו אני מתפללת מודיעים במפורש שהמקום לא מוקנה למתפללת. לדוגמא, מתפללת שקנתה מקום ולא יכולה לבוא להתפלל, לא יכולה 'לתת' לאחותה להתפלל שם במקומה.
יש בתי כנסת בהם הנוהג שונה. רק רב יכול לפסוק מה הן הזכויות המוקנות למתפללת עם קניית המקום בבית הכנסת הספציפי הזה.

 

[חלי פיינשטיין]

קשה לי להבין נשים בעלות לב רך כל כך, עד שהן מעדיפות שאישה במצב מיוחד תעמוד במשך כל התפילה, למרות שייתכן והן בכלל לא תגענה לתפילה הזו, העיקר שהן לא תאלצנה לבקש ממנה לקום.
אני מנסה לדון לכף זכות, שמדובר בבתי כנסת בהם נשארים מקומות פנויים, אך לא 'טובים' מספיק. אבל מה עם בתי כנסת עמוסים באמת, בהם מי שלא קנתה מקום תיאלץ לעמוד על הרגליים כל התפילה, והמקום שם לא עולה 200 ש"ח?
לא כל אישה יכולה להוציא 400 ש"ח על הזכות לשבת בתפילה האחת והיחידה שמתאפשר לה להשתתף בה.

היא צריכה לקחת בחשבון שתעמוד בתפילה הזו. ואם לא יכולה לעמוד בכך - למצוא פתרונות אחרים: לסכם עם מישהי מראש, או למצער לשבת על כיסא של מישהי שמכירה.
ואישה במצב מיוחד - עוד יותר לא נעים להקים..

 

[קליין]

היא צריכה לקחת בחשבון שתעמוד בתפילה הזו. ואם לא יכולה לעמוד בכך - למצוא פתרונות אחרים: לסכם עם מישהי מראש, או למצער לשבת על כיסא של מישהי שמכירה.
ואישה במצב מיוחד - עוד יותר לא נעים להקים..

אבל נעים מאד לדרוש ממנה לעמוד כל התפילה.

 

[חלון הזדמנות]

לא יכולה 'לתת' לאחותה להתפלל שם במקומה.

אדרבא,
אם היא לא יכולה 'לתת' לאחותה, היא גם לא יכולה 'לתת' לכל אחת אחרת.
לפי דבריכם, בבית הכנסת שלכם הכוונה היא שכל אחת שמעוניינת לשבת ואפילו לזמן קצר- צריכה לשלם בעבור כסאה בלי לטעון שהיא כביכול בשכירות משותפת עם חברתה או אחותה.

המצב שאתם מתארים חמור הרבה יותר!

 

[קליין]

ממש לא.
בית הכנסת מעוניין למכור את כל המקומות, ולהשכיר את המקומות של אלו שלא מגיעות. אם הוא לא הצליח בכך, נשים אחרות נהנות מן ההפקר. אין שם שום אזכור שמי לא שילמה, לא יכולה ליהנות מכיסא שמשום מה לא נמכר, וככל שמאפשר המקום, משתדלים להוסיף שם ספסלים שלא נמכרו, בשביל נשים שלא יכולות לאפשר לעצמם לקנות מקום.

שוב, השאלה אם יש לאישה חזקה כזו על המקום שקנתה, עד שהיא יכולה לאסור אותו על נשים אחרות כשהיא לא נמצאת שם, היא שאלה הלכתית.
מידות טובות אין כאן.

 

[חלי פיינשטיין]

אבל נעים מאד לדרוש ממנה לעמוד כל התפילה.

זו כבר בחירה שלה!

ובכלל, לא הבנתי להיכן את חותרת.
אוקיי, נניח שכל קוראות פרוג תשתכנענה ואם מישהי תשב במקומן הן תגענה בה בעדינות ותרמוזנה לה לקום.
אבל זה יעזור לך לשבת במקום של מישהי אחרת? ואולי היא לא פרוגית ו-ע-די-ין לא נעים לה?

איך אפשר להתפלל כך, בידיעה שאולי עומדת מישהי מאחורה, שילמה תשלום מלא (סיכמנו שמעל 200 ש"ח), ועכשיו היא נאבקת בעצמה: נו, היא במצב מיוחד, נוותר לה..

 

[קליין]

נראה לי שכבר ציינתי שאני קונה מקום, כך שזה לא קשור אלי אישית.
כל מה שרציתי לומר הוא, שמבחינה אישית ומוסרית, הדרישה מנשים בכל גיל ומצב לעמוד במשך שעות, כדי למנוע ממני אי נעימות קלה, נראית לי פסולה.
תיארו פה את מי שיושבת על מקום לא לה, כמי שלא מתחשבת באחרים.
הדרישה הזו, גם היא, בלשון המעטה, לא מתחשבת באחרים.
הדבר דומה למי שימנע מלהעסיק אלמנה, שמא יצער אותה ויעבור על לאו, או כי ליבו רחום וקשה לו לראות בצער היומיומי שלה. איך תתפרנס? זו כבר הבעיה שלה.
כבר כתבתי ואכתוב שוב: מבחינה הלכתית זו שאלה לרב שמכיר את הנוהג בבית הכנסת הספציפי.

שאלת חשיבה לסיום:
מה מעדיפה אותה אישה?
שיתנו לה לשבת לפחות חלק מהתפילה ויקימו אותה, או שיאסרו עליה לשבת בכלל?
כבעלת מקום, מתי את מגלה טוב לב ונדיבות רבים יותר?
כשאת מקימה אישה במצב מיוחד אחרי שנהנתה מהמקום שלך, או כשאת אוסרת עליה לשבת באופן גורף?

 

[חלון הזדמנות]

איך אפשר להתפלל כך, בידיעה שאולי עומדת מישהי מאחורה, שילמה תשלום מלא (סיכמנו שמעל 200 ש"ח), ועכשיו היא נאבקת בעצמה: נו, היא במצב מיוחד, נוותר לה..

הכל בסדר.
אני משער שקליין היא מסוג הנשים שקונה מקום בכסף מלא, ופשוט חשוב לה מאד מאד שהמקום שלה יהיה בשימוש לאורך כל היום.
היא לא רוצה להיות מאלו שמשלמות על מקום ולא נותנת למישהי אחרת ליהנות, כי

מידות טובות אין כאן.

מה בסך הכל אנחנו מעוררים כאן? שישאלו את בעלות המקום מראש?
האם זהו העוול הגדול שמוכיח על חוסר במידות טובות, זו החוצפה שלא מאפשרים לשבת בלי לשאול קודם?
צר לי, קשה לי מאד להבין.

ומשום מה, כל אלו שמנפנפים כאן בהן הצדק, המידות הטובות והיושר בשימוש חופשי במקום, להרגשתי הם מאלו שיושבים באופן קבוע על מקום של מישהו אחר.
ואלו שמשלמים בכסף מלא (שאין להם! אין להם יותר מלאלו שלא קונים. אני מכיר קצת מקרוב את ציבור המתפללים. פעמים רבות דווקא אלו שאין להם- הם הראשונים להתאמץ ולקנות) טוענים שיש לבקש קודם רשות.
ממש מוזר.

 

[קליין]

הירידה האישית אינה במקומה.
אני קונה מקום בכסף מלא, כשמתאפשר לי מבחינה כלכלית. בשנים שלא, ישבתי על מקומות של נשים אחרות, ולא יכולתי להתרכז בתפילה. כל אישה שעברה, הייתי בטוחה שהמקום שלה, ועלי לתת לה אותו.
אולי הבדלי הגישה נעוצים בגודל בית הכנסת. יש בתי כנסת גדולים מאד, כמו זה שאני מתפללת בו. לנשים רגילות ומחוסרות קשרים, אין שום סיכוי להכיר מראש את הנשים שלא תגענה. סבב אצל הדודות / גיסות / שכנות הן כבר עשו, והעלו חרס בידן.
למנוע מהן לשבת על המקום שלי, כדי שלא אצטרך להקים אותן, לא מגיע ממידות טובות. לעג לא ישנה את העובדה הזו.
אולי בבתי כנסת קטנים או בינוניים, שכולן מכירות את כולן, וכמה טלפונים מראש פותרים את הבעיה, יש מקום לתביעה כזו.

 

[תמי אחת]

מחילה, אני לא מבינה את ההצעה להתחשבות, כי כך אנחנו מבקשים מה'. מדובר על ר"ה (תפילות ארוכות מאד) ויוה"כ (צום). המקום נרכש במאות שקלים, ועלי להתחשב (הגם שאני לא אתרכז מספיק, או לא אחוש בטוב) ובלבד שאנהג לפנים משורת הדין?
ו-2 אנקדוטות:
הגעתי למקום שלי, הוא היה מאוכלס. נעמדתי לידו בסבלנות, ממתינה שהפולשת תבחין בכך. היא לא יכלה שלא, למול מבטי הנעוצים.
"זה המקום שלך?"
הנהון.
"את צריכה אותו?"
הנהון
"לפנות לך?"
לא היה טעם להמשיך להנהן....
--
ובמקרה אחר, הגיע אשה עם ילדון בן שנה וחצי לתפילה. הוא היה שקט לגמרי, כי סביבו היתה ערמת דובונים ואמצעי העסקה. אבל הבמבה שלו נגמרה גרמה לי לבחילות עזות, עד שנאלצתי לפנות את מקומי...
אם היה לי עוד קצת אומץ (ולא מאד חסר לי), הייתי פונה אליה ומזכירה לה את מקומה. לא חושבת שעלי לפנות את מקומי, כי היא רוצה להתפלל...