אני פונה מעל במה זו כגבאי בית הכנסת, מעוניין לשתף בתחושה שמלווה אותי מידי שנה בתקופה הזו ואשמח לשמוע את דעתם בעניין.
ב"ה אנחנו לקראת תקופה מורכבת מכל הבחינות, שראשיתה עוד הרבה לפני פתיחת ההכנות לחגים באופן רשמי...
משתדל במקסימום להשביע את רצונם של 'לקוחותי', קרי: המתפללים.
נקודה כואבת מאד צצה לי בכל שנה מחדש, מדובר בתופעה שמתרחשת בעיקר בעזרת הנשים (לא רק, אבל מטבע הדברים: בעיקר שם), והרי היא לפניכם:
בהרבה מאד מבתי הכנסת קיים, בפרט בימים הנוראים המושג של: "מכירת מקומות".
קניית המקום נקנית אצל חלקם של המתפללים מתוך קושי כלכלי רב, אך חיונית ממש למען החזקת בית הכנסת בימים אלו. ההוצאות המרובות שחורגות מההוצאות השוטפות של כל השנה: בעלי התפילה, הבעל תוקע, הוצאות החשמל ההזויות ועוד ועוד.
האנשים שרכשו את מקומם לימים אלו, שעשו את המאמץ הלא קל, עשו זאת מתוך ידיעה ברורה שיש להם מקום שמור משלהם, והוא שלהם בלבד בימים אלו.
ההרגשה של: "מקום ששמור במיוחד לי בכל זמן שאגיע" בלי צורך לתפוס מקום מוקדם , מבלי לחשוש לעזוב לרגע את הכסא שמא מישהו יתיישב עליו בינתיים, היא הרגשה נהדרת ושווה להם בהחלט את המחיר.
אך, לתמיהתי, מידי שנה אני שומע תלונות רבות מצד עזרת הנשים, מתפללות כאובות מאד שרכשו מקומות למרות הקושי, ויצאו עם עגמת נפש מרובה ומירמור גדול.
מדובר על אותן נשים שבד"כ לא יכולות להתפלל את כל התפילות, בוודאי לא מברכות השחר ועד ערבית ללא הפסקה, אבל מעוניינות בהחלט שלתפילות שכן תגענה יהיה להן מקום לשבת בנח. הן תדענה שיש להן מקום בטוח. מתי ואיך שהן תבאנה- ממתין ומחכה להן מקומן המגיע להן ביושר בחיוך מזמין.
ובכל שנה? הלם מחדש.
כשהן מגיעות הן רואות לתדהמתן שיושבת בנוחות מתפללת אחרת בלתי מוכרת על כסאן.
מקומן נתפס ע"י אחת מאלו הנשים שהחליטו שחבל להן על הממון, והן בהחלט יכולות להיעזר במקומות שממילא עומדים פנויים בשעה שהגיעו. והגיונן עימן: למה שלא תשתמשנה במקומות הללו שפשוט מזמינים אותן? הרי זה נהנה וזה לא חסר, הלא כן? ומי לא תרצה להוסיף זכויות בראש השנה?
ברור להן שהמתפללת שזהו מקומה שלה תשמח לאפשר להן לשבת במקומה ולאסוף עוד קצת זכויות.
ברור לי שמי שנוהגת כן, עושה זאת באמת בתמימות, היא פשוט לא מודעת לכך שיש נשים עדינות שקשה להן מאד להקים מישהי אחרת גם אם הכסא שלהן ביושר ובדין.
מאד לא נעים להן להקים את המתפללת שבמקרה הטוב נעה על כסאה בחוסר נוחות ומנסה לפענח למי שייך השם: "כהן" על מקומו היא יושבת כעת ומעיפה מבטים מוטרדים לחלל בית הכנסת בלי לדעת מיקומה של מי תפסה, ובמקרה הפחות טוב- המתפללת ה'פולשת' (סליחה על ההגדרה אם היא פוגענית. אבל זוהי בדיוק תחושת האישה שמקומה נתפס, לצערי) מרוכזת כל כולה בתפילה נרגשת מעומק ליבה, ואין לה הפנאי לחשוב האם, אולי וכיצד מרגישה ברגע זה ממש מישהי שאין לה מקום עכשיו ודווקא לגמרי אמור להיות לה, בשעה שהיא מתחננת לאביה שיקבל תפילותיה ויסלח לה.
ולמה אני אומר מקרה פחות טוב? כי במקרה שנראה שהאישה מוטרדת מכך שתפסה מקום של מישהי אחרת, יש עוד סיכוי שלאחר ככה, בערך, חמש- עשר דקות- רבע שעה, פתאום אולי תבחין באישה עדינה שמסתכלת עליה באכזבה עמוקה, ואז תבין שכנראה תפסה את מקומה- ותקום מיד.
וגם אם לא תבחין, יש נשים (אני כותב: "יש" מתוך ידיעה שלחלוטין לא כולן. יש רבות שמאד לא נעים להן והן לא תעשינה זאת) שתעזנה בכזה מצב לבקש בעדינות שיפנו להן את מקומן המגיע להן ביושר, כי הן רואות שמישהי מחפשת כנראה אותן בידיעה שהיא יושבת על מקום שלא שלה.
אך אם המתפללת מרוכזת כל כולה בתפילה? לא לה יש ראש לחפש אחר בעלת המקום, ולא לבעלת המקום יש לב להקים אותה מהמקום ולהפריע את תפילתה מלאת הכוונה.
אני מאמין באמונה שלימה, שמי שמתיישבת במקום שלא שלה, עושה זאת מתוך תמימות ומתוך כוונה טובה ומשוכנעת שכשתבוא המתפללת בעלת המקום- היא פשוט תקים אותה בשמחה.
הרי וודאי לי וברור שאף אחת לא מעוניינת בימים כאלו גדולים של התפייסות וסליחה לגרום לאיזשוהי קצה תרעומת עליה.
לכן, רק אציין מספר נקודות שאולי לא חשבתם, ובהחלט ראוי להתייחס אליהן. (לאחר שיחות, אני מבין שזו תופעה שהרבה גבאים מקבלים עליה תלונות, כך שכדאי לשים לב גם אם כך 'מקובל' אצלכם, כביכול.)
ובכן, התיישבתם במקום שלא שילמתם עליו? שימו לב:
1. האם אתם מכירים את בעלת שם המשפחה שבמקום שלה אתם משתמשים כעת, כדי להבחין ולדעת מיד לפנות את מקומה כאשר תגיע? האם אתן ערניות ובודקות מתי היא מגיעה?
2. האם שאלתם אותה קודם אם היא מאפשרת לך לשבת בזמן שאינה נמצאת? אולי סיכמה עם מישהי אחרת להתחלף איתה בחלק מן התפילות? (אחות וכד') ואולי סתם כך מתחשק לה לדעת שהיא מגיעה למקום פנוי ולא נאלצת להקים אף אחת מתוך הרגשה של חוסר נעימות שלחלוטין לא מגיעה לה?
3. האם אתם מבינים את העניין, שגם אם לכם ברור שאתם מתיישבים על מנת שיקימו אתכם וזה נראה לכם ברור וטבעי לכולם- לא לכל אחת נח לעשות את התפקיד הבלתי נעים הזה? שלא לדבר אם מדובר במקום של נערה שבוודאי לא יהיה לה נעים להקים מבוגרת מכיסא? והאם חשבתם על מצב שאולי אח"כ עוד חצי יום אותה אישה מתהלכת בהרגשה לא נעימה עם ייסורי מצפון מדוע לא ויתרה בכל אופן על מקומה? (הזוי לגמרי, נכון. אבל ככה זה. יש נשים כאלו. מה לעשות?)
4. האם חשבתם פעם על הנקודה שאם תפסתם מקום לאישה אחרת, יתכן ובגללכם היא תפסה מקום של מתפללת אחרת (לגמרי לא בסדר, אבל ככה לעיתים הגלגל ממשיך לצערנו. מתוך ידיעת השטח) ובגללה מישהי---- וכו', מן גלגל מוזר שכזה שאתם פשוט וחלק אחראיים לו? ורק בגללכם יש כאן בבית הכנסת מספר נשים מאוכזבות וכעוסות וסלט אחד גדול במקומות הישיבה?
5. וסתם, אני באמת תמה ומתפלא מעומק הלב: לאלו שמתיישבות על מקום פנוי בזמן של לפני התקיעות: האם אתם ב-א-מ-ת חושבים שיש מצב שאישה שרכשה מקום- לא תהיה בשעת התקיעות???! נשגב מהבנתי. פשוט לא נראה לי שיש מצב שאישה שקונה מקום לא תהיה בזמן התקיעות בבית הכנסת. מילא שחרית, אולי גם חלק ממוסף. אבל תקיעות? למה שתקנה מקום אם אפילו בתקיעות וחלק ממוסף לא תהיה? אם אפילו לא באה לתקיעות או מוסף- אז לצורך מה נקנה בעצם המקום? רק לשחרית?
אז מדוע אתם חושבים בזמן כזה שבוודאות אמורים כל המקומות להיות מאויישים, שרק בגלל ש'התמזל מזלכם' והמקום טרם נתפס כשהגעתם- אתם יכולים להתיישב עליו? סביר יותר להניח שרגע אחרי שהתיישבתם והתרכזתם במחזור במלוא הכוונה- הגיע בעלת המקום, או לחילופין: אולי בעלת המקום קמה לרגע ממקומה לפני שהגעתם ואתם מיהרתם לתפוס לה מחוסר ידיעה.
מקום פנוי בזמן התקיעות שנרכש בכסף מלא? כמעט ולא מציאותי!
בכל מקרה ובכל התפילות האחרות סעיפים 1-4 קיימים ויש להתחשב בהם. אבל בתקיעות- לעניות דעתי אין מצב שהמקום יהיה פנוי בכלל, כך שלא רלוונטי לשאול, להכיר או לברר.
לסיכום: העניין לא פשוט. אני מתמודד במוצאי כל חג עם הסיפורים הנ"ל שמגיעים אליי, וכואב כל כך בשביל המתפללות. לצערי טרם מצאתי דרך לעזור להן.
ולפני שכל אחת תגיד: "בעיה שלה" "שתלמד להיות יותר אסרטיבית" "איזו מוזרה? ברור שאם אני יושבת לה במקום- אני מצפה שהיא תקים אותי. מה יש לה להרגיש לא נעים?"- אז פשוט כדאי להבין שזה לא ממש רלוונטי לעניין.
כן, יש הרבה כאלו שלא נעים להן. כן, יש הרבה כאלו שתעמודנה ולא תקמנה אישה אחרת שיושבת במקומן. כן, יש הרבה כאלו שגם כשיבקשו את המקום המגיע להן ביושר- מחשבותיהן בתפילה כל הזמן ירוצו: "האם הייתי בסדר?" "האם הייתי אמורה לשתוק?" "למה לא נתתי לה עוד קצת?" "היא אישה מבוגרת או היתה נראית שלא מרגישה טוב... ואני יכולתי להחזיק מעמד" ולא יעזור להגיד להן לדעת שהן אמורות להרגיש בנוח. ככה הן וזהו.
מתפלל ומבקש שעד שנה הבאה ישתנה משהו בהסתכלות ובהבנה של ה(א)נשים בנוגע לקניית ה מקומות.
ויהי רצון שתהיה לכולנו שנה טובה ומבורכת ושיתקבלו כל תפילותינו לטובה ולרצון.
הנושאים החמים
