"ש.ד.כ.נ.י.ת- מי ימצא"

  • הוסף לסימניות
  • #1
בס"ד

כבר שנים שאני מנסה לעשות שידוך. כסף קל.

מה רע?

מרימה טלפון לפה, אחד לשם ו..בוכטה ביד.


בסוף סגרתי איזה שידוך אחד. אחותי חיפשה מגירות כתר והשכנה שלי רצתה למכור את שלהם אז שידכתי ביניהם וב"ה שתיהן מברכות אותי עד היום, אבל ממש לעשות שידוכים של תשלום וכו לא הצלחתי.

"הוא מגמגם" אמרה לי אמא אחת, "ומשה רבנו לא גמגם?! את רוצה יותר ממשה רבנו?! את יודעת איזה צדיק הבחור הזה, איך את מעיזה ככה לזלזל בו, במיוחד שככה הוא נולד, אז זה אומר שיש לו נשמה גבוהה" שטפתי אותה, אבל זה לא עזר לי, היא ניתקה את הטלפון.

"שמעתי שלבחורה יש אח... בא נאמר לא מי יודע מה" אומר לי אבא אחר (התכוון שיש לה אח חילוני ה' ישמור).

אבל הכלה היא כמו רבקה אמנו, בעלת חסד, צדיקה טובה מוצלחת. האח הזה לא יותר גרוע מלבן הארמי, אתה רוצה לומר שהבן שלכם צדיק יותר מיצחק אבינו??!" שאלתי בתרועת ניצחון. "ח"ו, ח"ו אנחנו מחפשים משפחה יותר... מתאימה לנו".

הפעם אני ניתקתי, מה הוא חושב לעצמו?! בערב הייתה לי שיחה נוספת מכלה "אני לא מעוניינת, שמעתי שהבחור מ... כמו...כזה עסקן, אני רוצה אחד שיושב ולומד".

"בגיל שלך מתוקה שלי, הייתי מציעה לך לא לומר מה את מעדיפה ומה לא, אלא פשוט לחטוף את ההצעה שלי, עשרים זה לא גיל למשחקים. ואם לא איכפת לך יוסף הצדיק גם היה עסקן נמרץ, והוא אפילו היה מלך במצרים" הפגנתי בקיאות מדהימה.

"נכון, אבל..."

"שום אבל, הדור של היום..." הוספתי "אל תתפנקי, חמודה שלי, שידוך זה לא הכול בחיים, ז"א זה כן הכול, אבל..." הפסקתי לדבר, שמתי לב שאני מדברת לעצמי, הפעם ניתקנו ביחד.

כל זה כאין וכאפס בנושא הגזענות ולא מדובר בספרדים - אשכנזים שזה כבר לא באופנה, הצעתי שידוך למשפ' פישמן מחסידות X הכול הלך למישרים, הם רצו לתת חצי דירה גם הצד השני, הם רצו לחתן בירושלים גם הצד השני. נתתי להם את השם לבירור, תוך שתי דקות הגב' מתקשרת.

"אנחנו מצטערים, אנחנו מחפשים לישראל שלנו רק פולניה, המ.. כמונו שתכיר את המאכלים והמנהגים". "רגע ואיך אתם יודעים שאייזנבאך שהצעתי לכם לא פולניה" שאלתי פגועה קצת.

"את נורמאלית?! אייזנבאך?! ברור שהם הונגרים או מקסימום שניים שלושה דורות בירושלים". גם הטלפון הזה התנתק (לא זוכרת מי ניתקה למי).

התייאשתי. אני מפסיקה עם זה, כולם כ"כ בעלי גאווה, חמותי תמיד אומרת "את חושבת שאת יודעת מה את מקבלת ובעצם את לא יודעת מה נתת" אני מקווה שזה לא משהו נגדי או יותר גרוע בעד בעלי, אבל נראה לי שהיא מתכוונת שלא צריך לברר כ"כ הרבה, ממילא את לא תדעי מה קיבלת עד שיתקלפו כל העטיפות.

כי עם כמות הבירורים שעושים היום (הבירורים וההתאמות) אני לא מבינה איך בכ"ז נסגרים שידוכים?! אספתי לכם כמה שידוכים מפעם שהיום בחיים לא היו נסגרים כדי שאם פעם אתקשה להציע לכם משהו תשמעו אותי (לכל הפחות) ואולי אפילו ייסגר משהו (ואז כמובן תשלמו לי).

אברהם אבינו בעל תשובה, יצחק אבינו אח שלו ערבי, יעקב אבינו צולע מתחתן עם רחל ולאה שאח שלהם שקרן ואבא שלהן רמאי, משה רבנו היה מגמגם וספרדי (אחרת היו קוראים לו רבינוביץ) ר' עקיבא בעל תשובה, ר' מאיר בן גרים, התנאים ברובם היו עֶירַאקִים ו... הכי חשוב בזמן הגמרא השמנים נחשבו לבריאים ויפים והיו שווים הכי הרבה בשידוכים. כמעט אף אחד לא נתן דירות ומי שאין לו פשוט שהוא לא התחייב.

איזה כיף שאני עכשיו יכולה לגלגל עיניים ולומר בצדקנות מסוגפת "הדור הזה.... לא נורמאלי, מה שקורה בדור הזה". אז זהו. זה מה שאני אומרת לכם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
אתגר... מצאו את הטעות.../או הוכיחו שאני צודקת.
תודה לפניה בפרטי.
[רמז...זה בשורות האחרונות]
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
אנשים..
תשובה לפה.
לא לפרטי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
רבי עקיבא לא היה בעל תשובה.
אולי היה בעל'בת או חרדי עובד בעברו.

ויעקב אבינו התחתן לפני שנעשה צולע וגם זה רק לשעה קלה.

וחוץ מההערות האלה הכל שנון ביותר
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
רבי עקיבא לא היה בעל תשובה.
אולי היה בעל'בת או חרדי עובד בעברו.

ויעקב אבינו התחתן לפני שנעשה צולע וגם זה רק לשעה קלה.

וחוץ מההערות האלה הכל שנון ביותר
היה..היה בעל תשובה רציני בגיל ארבעים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
יעקב אבינו נהיה צולע אחרי הנישואין

פעם מרוקאי אחד אמר לי ברצינות שהמשיח יהיה מרוקאי כי הוא בן דוד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
ידעתי שזו את מהפעקל'ע...
זה הזמן להמליץ לכולם להצטרף לקבלת הפקאלע המתוק לכובד שאבעס קודש.
ממתקים ממש שווים.
אני לא יודעת לעשות כאן וכאן אז שמישו יעלה קישור.
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
שאפו!
היה להן דוד.
הטעות היתה בטעות
וַיִּשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי בְנֵי לָבָן לֵאמֹר לָקַח יַעֲקֹב אֵת כָּל אֲשֶׁר לְאָבִינוּ וּמֵאֲשֶׁר לְאָבִינוּ עָשָׂה אֵת כָּל הַכָּבֹד הַזֶּה.

היה להם כמה אחים שקרנים
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
וַיִּשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי בְנֵי לָבָן לֵאמֹר לָקַח יַעֲקֹב אֵת כָּל אֲשֶׁר לְאָבִינוּ וּמֵאֲשֶׁר לְאָבִינוּ עָשָׂה אֵת כָּל הַכָּבֹד הַזֶּה.

היה להם כמה אחים שקרנים
אני פורשת...
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
הטור המשעשע והמקורי אכן פורסם בפעקלע...
תודה רבה לכותבת!
ולבודדים בארץ שעוד לא מנויים, החתימה שלי מחכה רק לכם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
לרחל וללאה לא היה אח רמאי, לפחות לא מה שכתוב.
לבן היה אביהם, אחיה של רבקה.
וַיִּשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי בְנֵי לָבָן לֵאמֹר לָקַח יַעֲקֹב אֵת כָּל אֲשֶׁר לְאָבִינוּ וּמֵאֲשֶׁר לְאָבִינוּ עָשָׂה אֵת כָּל הַכָּבֹד הַזֶּה.

היה להם כמה אחים שקרנים
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
רבי עקיבא לא היה בעל תשובה.
אולי היה בעל'בת או חרדי עובד בעברו.

ויעקב אבינו התחתן לפני שנעשה צולע וגם זה רק לשעה קלה.

וחוץ מההערות האלה הכל שנון ביותר
רבי עקיבא היה בעל תשובה
הוא היה עם הארץ אמיתי, מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור,
והגמרא לא קוראת עם הארץ למי שאנחנו קןראים עם הארץ - אחד שלא יודע ללמוד.
ולא ישא בת עמי הארץ, מפני שהן שקץ, ונשותיהן שרץ.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

ריבונו של עולם, אם נדבר גלויות
לפעמים לא ברור לי
מה מצפים ממני להיות
הלחץ משתק את בינתי
ולרגע
שכחתי מי זה היגיון בריא
ומהו רוגע

אסור להתפעל הרי
מנצנוצים של הגלות
אבל אני מוצאת את עצמי
אחוזת התפעלות
מהתסריט המשוגע הזה
שיצרת
אוחזת בשיניים מילים
שאמרת
קולות של אמונה ומנגד של ייאוש
מטריפים את דעתי
מונעים ממני לחוש
את היד החמה שמלטפת
את ראשי
את הנשמה שלי
שמשתוקקת לשיר

כל
כל מה שקורה
הכול באהבה
הכול לטובה
כל כך לטובה
והעולם המכוסה
זה שלא רואים בו את הטוב
זה פשוט בגלל
שהוא הרבה יותר קרוב
ואור שם מסנוור
עוצמתי הרבה יותר
ממה שגלוי
ומתוק
אבל אבא
אני רוצה את הטוב הגלוי
הטיפה יותר רחוק
רק שיהיה מתוק

ריבונו של עולם אני יודעת
שבאמת באמת אני לא יודעת כלום
והעולם הזה כל כך מתעתע
שהשביל הישר ביותר
מתגלה כתלול ועקום
איפה הייתי כשחילקו לכולם ביטחון
כנראה בתור של המחשבות העמוקות
אז הגעתי למסקנה
שבמקום להשתגע
צריך את כל העצב לנקות

לשחרר את הגב מכובד השק
לזכור שאפשר להשליך
אתה הרי תמיד תתפוס אותו
ותיתן לי שוב כוח להמשיך
בס"ד

אני לא יודעת איך זה קורה, אבל כל פעם שאני מחליטה ואומרת לעצמי:
"היום – אני הולכת להתבודד. לספר לו הכול. לדבר איתו באמת…"
זה מגיע. אני מגיעה.
אבל... כלום.
משהו חסום.
שלט של "אין כניסה" תלוי שם, ואני עומדת מבחוץ. משותקת. מאוכזבת. בוכה.

ושוב אני רואה אותם – את האנשים שמדברים איתו בפשטות.
הם משתפים, מספרים, שופכים לב.
ואני? הלב שלי יוצא.
אני מבטיחה לעצמי: "הפעם אני אעשה את זה גם".
ושוב – זה מגיע.
ושוב – כלום לא מגיע.
לא בא. לא נפתח.

אני יוצאת מהשיחה מתוסכלת, שבורת לב.
ולא רוצה לדבר יותר.
למה אני כל כך חסומה?
למה כולם יודעים לדבר איתו כל כך טוב, להגיד לו הכול,
ואני רק בוכה מולו כשכואב –
ולא מצליחה כמעט להוציא הגה מהפה?

למה, אבא? למה?

שנים שאני יושבת מולך ובוכה.
שנים שאני מדברת איתך –
אבל הכול בדממה. בזעקה פנימית. בלי קול.

ושוב אני פוגשת אותם –
אלה שמספרים איך הם אומרים לך דברים כל כך פשוטים וקרובים:
"אבא, זאת חדוה, אתה שומע?
עבר עליי יום לא קל…
הילדים אמנם מתוקים, אבל הרגשתי שפשוט נגמר לי הכוח…"

ואני שומעת אותם ושואלת את עצמי:
מה יש להם שאין לי?
למה זה יוצא להם כל כך טבעי, ולי זה כל כך חסום?

אני מחפשת תשובות.
ולא יודעת מה לענות.
אולי אני פשוט לא רוצה מספיק, כמו שאמא אמרה לי כל החיים?
שאני לא מתאמצת באמת?
אז אני מבטיחה לעצמי: היום אתחיל שוב. אתאמץ מחדש.

אבל שוב…
הכאב הזה.
אבא, למה זה חסום לי מולך?
למה אני כבר שלוש שנים לא מצליחה באמת להתבודד?
למה אני לא מצליחה פשוט לדבר איתך?
לספר מה עובר עליי?
למה זה נגמר בבכי – בלי מילים?

וברגע קטן של אור –
הארת לי משהו, אבא.

שאלת אותי פתאום בלב:
"האם אי פעם ידעת לספר?"
"האם מישהו אי פעם באמת שאל?"

כשהגעת מהגן בוכיה, אחרי שהגננת העמידה אותך בפינה סתם כך –
מישהו שאל מה קרה?
שאלו, בלשון חסרת סבלנות לשמוע את הבכי הצורמני...


כשבכיתה ה', הסתובבת שעות ברחוב, מחפשת קשר,
מישהו שאל אותך, קצת יותר מהשאלה, איך עבר עליך היום?
לא ממש.

כשכבר היית נערה, אחרי יום קשה של מבחנים,
מישהו חיכה לך בבית ושאל – "איך היה המבחן באמת, לא רק לצאת ידי חובה?"
לא.

אז מה הפלא, ילדה שלי, שאת לא יודעת לדבר עכשיו?
שאת לא מכירה את השפה הזאת של שיתוף?
של ביטוי רגשות?

הימים עברו, השנים חלפו, והלב נסגר.
רגשות? שיתוף? הקשבה?
מי לימד אותך איך עושים את זה?

אז איך תוכלי לדעת לדבר איתי –
כשאף פעם לא לימדו אותך איך לדבר בכלל?

אני לא יודעת איך משתפים.
אני לא מכירה את זה.
אני לא יודעת מה אומרים.

אבל אבא שלי, אני רוצה.
כל כך רוצה.

רוצה לבוא אליך כל יום, שעה ביום.
רוצה לשבת איתך.
רוצה להיות קרובה.

אבל הדלת סגורה.
אני עומדת מול שער נעול, רוצה להיכנס – ולא יודעת איך.

רוצה לספר לך הכול כמו כולם,
לא רק לבכות.
לספר לך שכואב לי.
לספר שאני – בסך הכול ילדה קטנה שלך,
שמסתובבת עם כאב וגעגוע,
ורק רוצה יד חמה, חיבוק, קרבה.

רוצה לשתף אותך באמת,
להרגיש אותך איתי.
לשבת איתך, אבא,
ולא לרצות שהזמן ייגמר.

אבל אבא…
הדלת נעולה.
משהו סגר לי אותה מבפנים.

אבא, חדש אותי.
תן לי להתחיל מחדש.
תן לי להחזיר את הימים שהיו חשוכים – אל האור שלך.
תחזיר אותי אל הקדושה, אליך.

תן לי לדעת את הדרך.
לגלות את השביל.
אני כל כך רוצה, אבא.
מתחננת:
תן לי לפגוש אותך מחדש.
ב"ה

אמא למתבגרים בתקופת מלחמת העולם השלישית


פעם אמרו שזה אתגר לגדל מתבגרים.
היום זה כבר לא אתגר, זה פשוט לא בידיים שלנו.
(לפי דעתם, כן?)

ההתמודדות כולה שלהם.
תנסי לבקש שייכנסו לממ"ד, הם יסבירו שאין בזה שום צורך.

אני אומרת להם: "יש אזעקה, תיכנסו לממ"ד."
והם עונים: "אמא, זה צבע אדום רק באזורים הפנימיים של אזור ג'.
אנחנו באזור ג'-מערב, וזה ממש לא אותו דבר."
ואני, רק רציתי שהם ייכנסו לחדר בלי לצעוק.

לא פלא שהם מעדיפים לא להישאר בבית.
בבית יש אזעקות.
ובית זה מקום שבו עוד חושבים שצריך להיכנס כשיש אזעקה.

פעם עוד האשימו אותנו בשקט, היום הם פשוט אומרים לנו.
ותוך כדי מלחמה את שואלת איפה הם,
"הלכתי לקנות פיצה. בעיר אחרת.
כי פה סגור.
אבל אל תדאגי אמא, אני עובר עוד מעט לעיר אחרת, שם יש מקלט".

חושבים לבד, הולכים לבד, שוכחים לעדכן,
אבל תמיד נזכרים לשלוח רשימת דרישות מהסופר.
"מים בטעם ענבים, לא אפרסק",
"ולקנות שוב את הסבון הזה שהיה פעם בירוק זוהר",
"ולמה אין שוקולד קפוא?"

אזעקה? לא דחוף.
אבל שנגמרו הצ’יפס בטעם ברביקיו?
זה כבר מקרה חירום.

וכמובן, תמיד יש תזמון מושלם:
דווקא כשאני רצה למקלט,
הטלפון רוטט עם הודעה דחופה:
"אמאאא, את יכולה לבדוק אם יש לי חולצה לבנה בחדר כביסה?
יש לי עכשיו משהו חשוב!"

ואני לא יודעת מה יותר מלחיץ,
אזעקה באמצע הבית,
או חולצה לבנה שאיננה.

ובדיוק אז יש אזעקה נוספת.
ואני לא בטוחה אם לרוץ למקלט או לארון.

ולמה אני לא מבינה שהעולם ממשיך, שיש אוטובוסים, שיש סטטיסטיקות,
ובסטטיסטיקה, דווקא העיר שלי לא מועדת לפורענות.

תוך כדי הטילים, גם בירורים על שידוכים.
טוב שלאנשים יש זמן לענות.
ואז החקירה שלי על "המועמד" מצטרפת לחקירות הכלליות על "מה קורה בעולם".

רק שעכשיו צריך גם למצוא מקום מוגן לפגישה.
צריך לדעת איך מגיעים, איך חוזרים, מי בדיוק עם מי,
ומי כבר אכל פיצה.

אה, ומה ענו לי על הטיל המיועד,
סליחה, המועמד המדובר.
הכול מתערבב כשאת הורה למתבגרים בימי לחימה.
טילים, שידוכים, אזעקות, בירורים,
העיקר לא להתבלבל ולשלוח את הבן לפגישה עם קסדה.
הגיוני להתבלבל כשאת אמא למתבגרים, לא?

אני עדיין לא יודעת מה בדיוק המשמעות של מלחמת העולם השלישית.
אולי תכף אדע.
ודיי לי במלחמות העולם הקטנות שאני מנסה להרגיע.
ודיי לי באווירה טובה,
ואולי, אולי זה כל מה שהעולם מבקש.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה