נושא החודש // שבט תש"פ // בחירה

  • הוסף לסימניות
  • #1
היום האמצעי והמרכזי בחודש, ראש השנה לאילנות, מזכיר לנו את האילנות הראשונים: אילנות גן-עדן, עץ החיים ועץ הדעת טוב ורע.
אותו עץ ראשוני של בחירה חופשית, ממנה אנו סובלים או נהנים, בהתאמה, עד עצם היום הזה.
(יש אומרים שאפילו אותו מדרש אקולוגי מפורסם במיוחד "תן דעתך שלא תקלקל", מדבר על עצי הדעת והחיים, ולא על האילנות ביערות הגשם).
אי לכך ובהתאם לזאת, נושא החודש הוא "בחירה".
בחירה חופשית, בחירה כלואה או כל בחירה שתבחרו בה.

ולמי שציפה שנושא החודש יהיה "כי האדם עץ השדה", סליחה.

*

כאמור בחודשים קודמים, במסגרת המדור אתם מוזמנים להעלות שירים וסיפורים בנושא החודשי, ללא הגבלת סוג כתיבה מסוים כבאתגר. כל ז'אנר יתקבל בברכה.
עדיפות ראשונה לחומרים מקוריים שלכם כמובן, אך גם אם יש לכם חומר ייחודי של כותב אחר, מפורסם או לא, שלדעתכם אי אפשר להתייחס לנושא הזה בלי לצטט אותו - ניתן להעלות אותו תוך ציון הקרדיט המלא.
בהצלחה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
ולמי שציפה שנושא החודש יהיה "כי האדם עץ השדה", סליחה.

בְּיָדְךָ הַבְּחִירָה
אִם לִצְמֹחַ
אוֹ לִבְרֹחַ.

בְּיָדְךָ הַבְּרֵרָה
אִם לִגְדֹּל
אוֹ לִקְמֹל.

בְּיָדְךָ -
אִם לִפְרֹחַ
אוֹ לַחְדֹּל.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
@כנפיים :


והייתי לך עץ,

וכפפתי ענפיי,
חפפתי מגוננת.
פרותיי לעסיס,
וגזעי למשענת.

עלוותי כיסתה ברוך
פניך מצינה,
וצלי הארוך-
במדברך מתנה.

ניצניי הראתיך
לתקווה,
ופריחתי הבאתיך,
באהבה.

הייתי לך עץ,
חיים ודעת,
לו רק הייתה
ידי מגעת

להחזיקך בשורשיי שלי,
עמוק,
כשבחרת לעשות דרכך
רחוק.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
קטע ראשון שאני כותב, ולכן אני מבקש מכולם, אל תחסכו בביקורת בונה ונקודתית, אני פתוח להסברים ממלומדים ממני
"אמא, שמעתי על רעיון מיוחד לגיוון ארוחת הערב" כך ברוריה.
"נו" אמרה גילי.

"לוקחים ספגטי, מבשלים אותו לפי ההוראות, מוסיפים לסיר שלוש כפות פתיתי גבינה צהובה, וכף שמנת חמוצה, מערבבים עד שהגבינה נימוחה, אה, אמא זה מעדן ממש, טעמתי את זה אצל שירי כשלמדנו אתמול למבחן".

פניה של גילי הועמו וברוריה חשה בכך.

"אה, מתוקה, זה נשמע רעיון מדהים, אבל אין לנו גבינה צהובה וגם לא שמנת".

"אז מה? תבקשי מאבא שיקנה בחזור מהכולל".

גילי האדימה, איך, איך תסביר לה לבתה שמאכל התאווה הזה שנקרא 'ספגטי מוקרם' לא יכנס למטבחה, ולו בגלל שפתיתי גבינה צהובה הם כה יקרים, ובכלל, כל שקל בבית מופרש מיד לדברים שנצרכים באמת...

אילו הייתה לה עבודה...

אילו...

אבל כרגע זה המצב, והיא, אברכית שכמותה, לא תהין להגיד לבעלה לעזוב חלילה את הכולל.

בלילה, כאשר הבנות שכבו במיטה אחרי קריאת שמע, הגיעו יסורי המצפון וכבשו להם מקום בליבה, למה לא הסכמתי לעבודה בכרמיאל, מה הבעיה, המרחק?, בסתר ליבה היא ידעה, שלמרות שלא בדקה זאת מעולם, ישנו קו אוטובוס בין צפת לכרמיאל, היא ידעה מה הסיבה לאנחה..

היא יכלה לבחור ובחרה בדרך של עניות מנוולת שאפילו עשרה שקלים אין בכיסה לתת לבתה ארוחת ערב לתפארת כמו אצל חברתה...

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

אחרי חודשיים שוב הגיעה ההצעה המפתה, הפעם לא הייתה יונית על הקו, אלא חופית.

"היי גילי, מדברת חופית מחברת 'איזילי ריצ' (עושר בקלות)".

"שלום חופית, כבר אמרתי למר גיא שאני לא מעוניינת בעבודה בחברה".

"לא הפעם גילי, מדובר בהצעה קורצת עוד יותר, ההצעה כוללת משרה בכירה בהנהלת חשבונות, התחום בו התמקצעת בתיכון, רכב יוקרתי, וכדי לחסוך לך בעלויות, החברה מספקת לך מכשיר טלפון חכם המתאים בדיוק לצרכיך".

"אבל אמרתי"...

"רגע, לא שמעת על גובה המשכורת"...

"לא מעניין אותי".

"אני לא בטוחה גילי מותק" צחקקה חופית או שחפית, לא משנה שמה.

"מדובר במשכורת של חמש ספרות..."

"מה?" נבחה גילי, "זאת משכורת בכירה מאוד לאברכית כמוני".

"כן, אבל אנחנו יודעים איך הצלחת בלימודים, גיא רוצה אותך"...

"ממממ" המהמה גילי, "גם אם נאמר שהסכמתי, את הרכב אני לא רוצה, אני לא יודעת לנהוג"...

"בסדר גילי, אני בטוחה שבקרוב תדעי, זאת לא בושה שחרדית נוהגת, אני מכירה המון חרדיות שנוהגות"...

"בסדר, והפלאפון חייב להיות חסום".

"טוב טוב, מתי את באה לחתום חוזה?".

"מחר, בעזרת ה".

"כמובן, בטח שבעזרת ה" חייכה חופית את החיוך של החתול שלכד את הכנרית וניתקה את השיחה.

- - - - - - - - - - - - - - -

ממה, מה השעה?

אה, מחוגי השעון הזרחני שעל קיר חדר השינה הראו שהשעה שתיים וחצי בלילה, גילי התמתחה, אבל, איפה הייתי עכשיו, הייתי הרי בעבודה, איך אני במיטה?...

"אהה" היא התנערה מהמזרון בבהלה, נוטלת במהירות את ידיה ומדליקה את מנורת הלילה.

היא הייתה בעבודה אבל בחלום....

איזה חלום מפחיד....

בחלומה, היא כבר אחרי חצי שנה של עבודה, הולכת ברחוב בדרך לקניון עם יונית וחופית, שלושתן עסוקות במכשיר הסמארטפון שלהם, והמראה שלה, גילי מרגישה שהיא מסמיקה מבושה...

בקטע הבא של החלום היא רושמת את בתה רוחמי לחוג מחשבים לאחר המלצתה החמה של יונית שגם לילך בתה הולכת לשם והמדריכה היא 'צדיקה צדיקה כמו שאת היית פעם גילי'...

גילי מוצאת את עצמה במטבח ביתה, פותחת את המקרר הישן ומביטה בצער על מדפיו הריקים, מעבירה אצבע על המדפים, מדף אחר מדף, ואז עולה קצהו של חיוך בפניה הלאות.

"בשביל פתיתי גבינה צהובה, זונחים דרך? להיכן נעלמה הבחירה שלי?".

היא חוזרת למיטתה משחזרת במוחה את המלים שתאמר מחר בבוקר בטלפון לחופית.

היא נרדמת כשחיוך רחב ממלא את פניה, היא בחרה בטוב.
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
ברוך הבא ל @המלמד מבני ברק !
איך אומרים, יש לך את זה.
ולכן לא אעיר על הכתיבה אלא שתי הערות קטנות על התוכן.
א. אם היא למדה הנהלת חשבונות בתיכון, והבת שלה כבר לומדת למבחנים עם חברה, כנראה שעברו אי אלו שנים מאז שלמדה הנה"ח, ועדיין רודפים אחריה?
ב. המזכירה לא חייכה חיוך של החתול שבלע את הכנרית. אין לה ענין "דווקא" להוציא אשה אברכית ממסלול חייה. אם היא קוראת לה כנראה שהשתלם לחברה להעסיק אותה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
"אמא, שמעתי על רעיון מיוחד לגיוון ארוחת הערב" כך ברוריה.
"נו" אמרה גילי.

"לוקחים ספגטי, מבשלים אותו לפי ההוראות, מוסיפים לסיר שלוש כפות פתיתי גבינה צהובה, וכף שמנת חמוצה, מערבבים עד שהגבינה נימוחה, אה, אמא זה מעדן ממש, טעמתי את זה אצל שירי כשלמדנו אתמול למבחן".

פניה של גילי הועמו וברוריה חשה בכך.

"אה, מתוקה, זה נשמע רעיון מדהים, אבל אין לנו גבינה צהובה וגם לא שמנת".

"אז מה? תבקשי מאבא שיקנה בחזור מהכולל".

גילי האדימה, איך, איך תסביר לה לבתה שמאכל התאווה הזה שנקרא 'ספגטי מוקרם' לא יכנס למטבחה, ולו בגלל שפתיתי גבינה צהובה הם כה יקרים, ובכלל, כל שקל בבית מופרש מיד לדברים שנצרכים באמת...

אילו הייתה לה עבודה...

אילו...

אבל כרגע זה המצב, והיא, אברכית שכמותה, לא תהין להגיד לבעלה לעזוב חלילה את הכולל.

בלילה, כאשר הבנות שכבו במיטה אחרי קריאת שמע, הגיעו יסורי המצפון וכבשו להם מקום בליבה, למה לא הסכמתי לעבודה בכרמיאל, מה הבעיה, המרחק?, בסתר ליבה היא ידעה, שלמרות שלא בדקה זאת מעולם, ישנו קו אוטובוס בין צפת לכרמיאל, היא ידעה מה הסיבה לאנחה..

היא יכלה לבחור ובחרה בדרך של עניות מנוולת שאפילו עשרה שקלים אין בכיסה לתת לבתה ארוחת ערב לתפארת כמו אצל חברתה...

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

אחרי חודשיים שוב הגיעה ההצעה המפתה, הפעם לא הייתה יונית על הקו, אלא חופית.

"היי גילי, מדברת חופית מחברת 'איזילי ריצ' (עושר בקלות)".

"שלום חופית, כבר אמרתי למר גיא שאני לא מעוניינת בעבודה בחברה".

"לא הפעם גילי, מדובר בהצעה קורצת עוד יותר, ההצעה כוללת משרה בכירה בהנהלת חשבונות, התחום בו התמקצעת בתיכון, רכב יוקרתי, וכדי לחסוך לך בעלויות, החברה מספקת לך מכשיר טלפון חכם המתאים בדיוק לצרכיך".

"אבל אמרתי"...

"רגע, לא שמעת על גובה המשכורת"...

"לא מעניין אותי".

"אני לא בטוחה גילי מותק" צחקקה חופית או שחפית, לא משנה שמה.

"מדובר במשכורת של חמש ספרות..."

"מה?" נבחה גילי, "זאת משכורת בכירה מאוד לאברכית כמוני".

"כן, אבל אנחנו יודעים איך הצלחת בלימודים, גיא רוצה אותך"...

"ממממ" המהמה גילי, "גם אם נאמר שהסכמתי, את הרכב אני לא רוצה, אני לא יודעת לנהוג"...

"בסדר גילי, אני בטוחה שבקרוב תדעי, זאת לא בושה שחרדית נוהגת, אני מכירה המון חרדיות שנוהגות"...

"בסדר, והפלאפון חייב להיות חסום".

"טוב טוב, מתי את באה לחתום חוזה?".

"מחר, בעזרת ה".

"כמובן, בטח שבעזרת ה" חייכה חופית את החיוך של החתול שלכד את הכנרית וניתקה את השיחה.

- - - - - - - - - - - - - - -

ממה, מה השעה?

אה, מחוגי השעון הזרחני שעל קיר חדר השינה הראו שהשעה שתיים וחצי בלילה, גילי התמתחה, אבל, איפה הייתי עכשיו, הייתי הרי בעבודה, איך אני במיטה?...

"אהה" היא התנערה מהמזרון בבהלה, נוטלת במהירות את ידיה ומדליקה את מנורת הלילה.

היא הייתה בעבודה אבל בחלום....

איזה חלום מפחיד....

בחלומה, היא כבר אחרי חצי שנה של עבודה, הולכת ברחוב בדרך לקניון עם יונית וחופית, שלושתן עסוקות במכשיר הסמארטפון שלהם, והמראה שלה, גילי מרגישה שהיא מסמיקה מבושה...

בקטע הבא של החלום היא רושמת את בתה רוחמי לחוג מחשבים לאחר המלצתה החמה של יונית שגם לילך בתה הולכת לשם והמדריכה היא 'צדיקה צדיקה כמו שאת היית פעם גילי'...

גילי מוצאת את עצמה במטבח ביתה, פותחת את המקרר הישן ומביטה בצער על מדפיו הריקים, מעבירה אצבע על המדפים, מדף אחר מדף, ואז עולה קצהו של חיוך בפניה הלאות.

"בשביל פתיתי גבינה צהובה, זונחים דרך? להיכן נעלמה הבחירה שלי?".

היא חוזרת למיטתה משחזרת במוחה את המלים שתאמר מחר בבוקר בטלפון לחופית.

היא נרדמת כשחיוך רחב ממלא את פניה, היא בחרה בטוב.
קודם כל ראה כל מיני שבחים מורעפים עד שיאפילו על שורות הביקורת :)
ועכשיו לבקורת...
א. ב"ה יש לך את הכתיבה הקלילה, עם קריצת הומור וכו'.
אבל, כאן היתה לי תחושה שהמאמר חותר כמעט בכח למסקנה. צרם לי מעט. יש יופי בסיפור, גם אם הוא מיועד להעביר מסר ואולי זה אפילו עובד טוב יותר - כשהוא נייטרלי, נותן לקורא לנתח ולהגיע לתובנה המתבקשת לבד.
ב. גילי מוזכרת יותר מידי פעמים. אחרי שדברו עליה פעם אחת, לא צריך להזכיר שוב במי מדובר.
בהצלחה
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
ברוך הבא ל @המלמד מבני ברק !
איך אומרים, יש לך את זה.
ולכן לא אעיר על הכתיבה אלא שתי הערות קטנות על התוכן.
א. אם היא למדה הנהלת חשבונות בתיכון, והבת שלה כבר לומדת למבחנים עם חברה, כנראה שעברו אי אלו שנים מאז שלמדה הנה"ח, ועדיין רודפים אחריה?
ב. המזכירה לא חייכה חיוך של החתול שבלע את הכנרית. אין לה ענין "דווקא" להוציא אשה אברכית ממסלול חייה. אם היא קוראת לה כנראה שהשתלם לחברה להעסיק אותה.
וואו, יאן, אני לא מאמין שאני מקבל ביקורת מכותב ותיק ומיוחד כמוך, אני מכופף את ראשי בהכנעה...
א. הציעו לה כבר את העבודה אבל אז היא בחרה דווקא בחיים פשוטים יותר.
ב. מקבל בהחלט.
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
קודם כל ראה כל מיני שבחים מורעפים עד שיאפילו על שורות הביקורת :)
ועכשיו לבקורת...
א. ב"ה יש לך את הכתיבה הקלילה, עם קריצת הומור וכו'.
אבל, כאן היתה לי תחושה שהמאמר חותר כמעט בכח למסקנה. צרם לי מעט. יש יופי בסיפור, גם אם הוא מיועד להעביר מסר ואולי זה אפילו עובד טוב יותר - כשהוא נייטרלי, נותן לקורא לנתח ולהגיע לתובנה המתבקשת לבד.
ב. גילי מוזכרת יותר מידי פעמים. אחרי שדברו עליה פעם אחת, לא צריך להזכיר שוב במי מדובר.
בהצלחה
תודה רבה דיונון אני מאוד שמח לקבל ביקורת בונה מוותיקים וטובים ממני.
קיבלתי את שתי הערותיך.
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
מלמד יקר, אני משתמש צוציק נורא.

ועכשיו לשלי. קצת דיכאוני...
וכמובן בקרוני בקרוני.


לוּ יָדַע הַנַּהָג. לוּ יָדַע...

עַל תִּקְוַת הַיֶּלֶד,

לִרְאוֹת אֶת אָבִיו.

אֶת אִמּוֹ מְטַיֶּלֶת

בַּשָּׂדוֹת בָּאָבִיב.

לוּ יָדַע...



לוּ יָדַע הָהֵלֶךְ. לוּ יָדַע...

לִקְרֹא וְלִכְתֹּב

אֶת הַמִּלִּים.

שֶׁאָסוּר לִקְטֹף

מֵהַגַּן שׁוֹשַׁנִּים.

לוּ יָדַע...



לוּ יָדַע הַפָּזוּר. לוּ יָדַע...

אֵיפֹה לָשֶׁבֶת

בְּלִי תַּקָּלָה.

אֶת מְהִירוּת הָרַכֶּבֶת,

אֶת תְּוַאי הַמְּסִלָּה.

לוּ יָדַע...



לוּ יָדַע הַשּׁוֹמֵר. לוּ יָדַע...

מָה רְצוֹן הַמֶּלֶךְ,

שׁוֹתֵל הַגִּנָּה.

שֶׁלֹּא לָתֵת לַהֵלֶךְ

לִלְקֹט שׁוֹשַׁנָּה.

לוּ יָדַע...





לוּ יָדַע?!

הֶהָיָה נֹהֵג אַחֶרֶת?

וְאֵינָם פִּטְפּוּטֵי חִנָּם?

הֲנַפְשׁוֹ בְּטוֹב הָיְתָה בּוֹחֶרֶת?

הַאֻמְנָם?

מִי יֵדָע?



לוּ יָדַע הַמִּסְכֵּן. לוּ יָדַע...

כִּי לֹא רִמָּה אַף אֶחָד,

רַק דָּחָה הַכָּרָה.

וְיִבָּחֵן עַד אֶחָד,

אִם טוֹב וְאִם רָע.

לוּ יָדַע...
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
שיר שכתבתי ערב הבחירות הקודמות
למרבה המזל או הביש הוא אקטואלי לאורך זמן---

כל יום בוחרת
בין שחור ללבן
בין תכלת למעונן.

כל יום בוחרת
בין מילה לשתיקה
בין דיבור ללחישה.

כל יום בוחרת
להניף דגלים
הוראות וכללים.

כל יום בוחרת
להשקות העצים
לטפח טף וזכים.

כל יום בוחרת
לגדל ולהגדיל
כבוד ה' אלוקים.

כל יום בוחרת
לשסות טוב ברע
לשנס מותנים בגבורה.

כל יום בוחרת
נמנעת נסוגה
מחלקה לא לי, מזליגה.

כל יום בוחרת
לבחור מחדש
לבחור מה שנדרש.
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
ועוד אחד שנכתב אי אז
בהשראת הבחירות
הלכה ההשראה
נשארו הבחירות.

--

רָצִיתִי לִבְחֹר

אֱלוֹקַי,
רָצִיתִי לִבְחֹר
דֶּרֶךְ הִלּוּלִים
מַסְלוּל בָּרוּר וְיָשָׁר
מוֹבִיל הַיְשֵר
- אֶל רֹאשׁוֹ שֶׁל הָר.
-
רָצִיתִי לִבְחֹר
שְׂדֶה פְּרָחִים
לְלֹא קוֹץ וְדַרְדַּר
תְּנוּבַת כֶּרֶם
- שָׂדֶה לְלֹא בָּר.
-
רָצִיתִי לִבְחֹר
שָׁמַיִם זַכִּים
לְלֹא עָנָן וְסַעַר
נִרְאוֹת צְלוּלָה
- שְׁקִיפוּת שֶׁל מֵי נָהַר.
-
רָצִיתִי לִבְחֹר
עוֹלָם תָּמִים
לְלֹא דָּאַב וָצַעַר.
עָלֵז וְשָׂמֵחַ
- בְּכָל זְמָן וְעֵת כְּנַעַר.
- - -
בָּחַרְתִּי
בְּךָ קֵלִי,
הִגְּבָּהתָּנִי מֵעַל כָּל מַסְלוּל
מִלֵּאתָּ אַמְתְּחָתִי בְּיְבוּל
שִׂמַּחְתַּנִי לְלֹא גְּבוּל
נְשָׂאתַנִי - כַּגָּמֻל.
- - -
- - -
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
קטע ראשון שאני כותב, ולכן אני מבקש מכולם, אל תחסכו בביקורת בונה ונקודתית, אני פתוח להסברים ממלומדים ממני
אין ספק שיש פוטנציאל גדול לכתיבה יפה ואיכותית, רק שים לב להערות.
"נו" אמרה גילי.
בשביל 'נו' לא כותבים 'אמרה גילי'... וכמו שהעירו, מומלץ למעט בכמות הפעמים שמוזכר השם.
אחרי חודשיים שוב הגיעה ההצעה המפתה, הפעם לא הייתה יונית על הקו, אלא חופית.
הלוואי שמשרות היו מגיעות ככה, בטלפון עד למבקש העבודה...
"לא הפעם גילי, מדובר בהצעה קורצת עוד יותר, ההצעה כוללת משרה בכירה בהנהלת חשבונות, התחום בו התמקצעת בתיכון, רכב יוקרתי, וכדי לחסוך לך בעלויות, החברה מספקת לך מכשיר טלפון חכם המתאים בדיוק לצרכיך".
עד כמה שידוע לי מתמקצעים בסמינר/מכללה ולא בתיכון.
כל התיאור מדיף ניחוח לא מציאותי. סיפורים מסוג זה לא משכנעים.
אשה צנועה וחסודה לא נובחת. מאפיונרים נובחים.
בחלומה, היא כבר אחרי חצי שנה של עבודה, הולכת ברחוב בדרך לקניון עם יונית וחופית, שלושתן עסוקות במכשיר הסמארטפון שלהם, והמראה שלה, גילי מרגישה שהיא מסמיקה מבושה...

בקטע הבא של החלום היא רושמת את בתה רוחמי לחוג מחשבים לאחר המלצתה החמה של יונית שגם לילך בתה הולכת לשם והמדריכה היא 'צדיקה צדיקה כמו שאת היית פעם גילי'...

גילי מוצאת את עצמה במטבח ביתה, פותחת את המקרר הישן ומביטה בצער על מדפיו הריקים, מעבירה אצבע על המדפים, מדף אחר מדף, ואז עולה קצהו של חיוך בפניה הלאות.

"בשביל פתיתי גבינה צהובה, זונחים דרך? להיכן נעלמה הבחירה שלי?".

היא חוזרת למיטתה משחזרת במוחה את המלים שתאמר מחר בבוקר בטלפון לחופית.

היא נרדמת כשחיוך רחב ממלא את פניה, היא בחרה בטוב.
הסיפור מאד קיטשי.
החיים הם לא שחור לבן.
ברוך ה' רבות מבנות ישראל הצנועות והחסודות מוצאות עבודה במגזר הכללי, וטוהר נפשן לא נפגם בכהוא זה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
על אותו השביל
אותה שלולית אותם פרחים
קצת עייפים
ובוקר טוב רגיל

אל אותו בניין
ומדרגות והשומר
ולמהר
כי מאוחר עכשיו

עם אותו קפה
חלב עמיד אחד סוכר
הכל מוכר
ואיזה יום יפה

ושוב אותו השביל
אותו חצץ אותם עצים
ושוב רצים
ויום חדש
מתחיל...

וכל יום היא בוחרת
ליהנות
ממתנות
של שמש מים
ושמיים
ועלי שלכת.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #15
רָצִיתִי לִבְחֹר
שְׂדֶה פְּרָחִים
לְלֹא קוֹץ וְדַרְדַּר
תְּנוּבַת כֶּרֶם
- שָׂדֶה לְלֹא בָּר.
בר זה החלק הטוב שבתבואה. "אין בר בלא תבן". לזאת הכוונה?
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
לא ידעתי
ששתקתי
שעמדו המילים
על לשון

לא ידעתי
שהלכתי
נעצרו החיים
מלישון

לא ידעתי
שחייכתי-
נפתחו עולמות
לשני

לא ידעתי
שעמלתי
ושיניתי את
"אני"
לא ידעתי -
שבחרתי.​
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
צבי יאיר:

בְּחִירָה חָפְשִׁית

הָיֹה הָיָה מֶלֶךְ אַדִּיר
וּבְכָל מְדִינוֹת מַלְכוּתוֹ
אִישׁ אֶת יָדוֹ וְאֶת רַגְלוֹ
בִּלְעָדוֹ לֹא יָרִים.

וַיְהִי הַיּוֹם
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְעַבְדּוֹ
נֶאֱמַן בֵּיתוֹ:
הָבָה אֶבְנֶה לְךָ
הֵיכַל מַלְכוּת
בּוֹ אַתָּה תֵשֵׁב
לְכִסֵּא מוֹשֵׁל.

וְהָיָה בִדְרֹךְ הַמֶּלֶךְ
עַל סַף אַרְמוֹן עַבְדּוֹ
יָרִים אֶת כִּתְרוֹ
וְהָיָה כְּאַחַד הָאָדָם.

וְהָיָה מִדֵּי רְאוֹת הָעֶבֶד הַנֶּאֱמָן
אֶת מַלְכּוֹ
בְּלִי כֶּתֶר מַלְכוּת בְּרֹאשׁוֹ
וּבְאֵין שַׁרְבִיט הַזָּהָב בְּיָדוֹ - -
יֶהֱמוּ רַחֲמָיו
וְנַפְשׁוֹ תִשַׁח
וּמֵעַל כִּסְאוֹ יִצְנַח
לְרַגְלֵי הַמֶּלֶךְ.


*
בשולי הדברים:
כשהעליתי את נושא החודש, לא זכרתי שיש שיר של צבי יאיר בנושא הזה, ובטח שלא בכותרת הזו.
תוהה האם זה בגלל שלא מספיק התחברתי לשיר.
התוכן הוא חזק ו'צבי יאירי' מאוד, אבל משהו בצורה קצת פחות.
כמו למשל ה"והיה" ג' פעמים, ועוד.
דעתכם?
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
מָה יוֹתֵר קַל
מֵאֲשֶׁר לֹא לִבְחֹר
מָה יוֹתֵר קָשֶׁה
מֵאֲשֶׁר אַחְרָיוּת לִטֹּל

מִי אַתָּה בִּכְלָל
אוֹמֵר הַתַּת מוּדָע
מִנַּיִן לְךָ הַיֶּדַע
לִבְחֹר בֵּין טוֹב לְרַע

לִקְנוֹת אֶת הַדִּירָה?
נִשְׁאַל אֶת הַמַּגֶּדֶת
לָקַחַת אֶת הָעֲבוֹדָה?
נִנְקֹשׁ שָׁם, בַּדֶּלֶת

הָעִקָּר שֶׁלְּבַסּוֹף,
אִם מַשֶּׁהוּ הִתְפַשֵּׁל
זֶה לֹא אֲנַחְנוּ
זֶה הַהוּא שֶׁהִתְרַשֵּׁל
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
לוּ יָדַע הַנַּהָג. לוּ יָדַע...

עַל תִּקְוַת הַיֶּלֶד,

לִרְאוֹת אֶת אָבִיו.

אֶת אִמּוֹ מְטַיֶּלֶת

בַּשָּׂדוֹת בָּאָבִיב.

לוּ יָדַע...
החרוזים יפים מאד.
התוכן פחות מסתדר.
האם באמת הנהג נסע בפראות, בגלל שהוא לא ידע שיש לזוג הזה ילד, ולכן הוא הרג אותם?
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה