קטע ראשון שאני כותב, ולכן אני מבקש מכולם, אל תחסכו בביקורת בונה ונקודתית, אני פתוח להסברים ממלומדים ממני
"אמא, שמעתי על רעיון מיוחד לגיוון ארוחת הערב" כך ברוריה.
"נו" אמרה גילי.
"לוקחים ספגטי, מבשלים אותו לפי ההוראות, מוסיפים לסיר שלוש כפות פתיתי גבינה צהובה, וכף שמנת חמוצה, מערבבים עד שהגבינה נימוחה, אה, אמא זה מעדן ממש, טעמתי את זה אצל שירי כשלמדנו אתמול למבחן".
פניה של גילי הועמו וברוריה חשה בכך.
"אה, מתוקה, זה נשמע רעיון מדהים, אבל אין לנו גבינה צהובה וגם לא שמנת".
"אז מה? תבקשי מאבא שיקנה בחזור מהכולל".
גילי האדימה, איך, איך תסביר לה לבתה שמאכל התאווה הזה שנקרא 'ספגטי מוקרם' לא יכנס למטבחה, ולו בגלל שפתיתי גבינה צהובה הם כה יקרים, ובכלל, כל שקל בבית מופרש מיד לדברים שנצרכים באמת...
אילו הייתה לה עבודה...
אילו...
אבל כרגע זה המצב, והיא, אברכית שכמותה, לא תהין להגיד לבעלה לעזוב חלילה את הכולל.
בלילה, כאשר הבנות שכבו במיטה אחרי קריאת שמע, הגיעו יסורי המצפון וכבשו להם מקום בליבה, למה לא הסכמתי לעבודה בכרמיאל, מה הבעיה, המרחק?, בסתר ליבה היא ידעה, שלמרות שלא בדקה זאת מעולם, ישנו קו אוטובוס בין צפת לכרמיאל, היא ידעה מה הסיבה לאנחה..
היא יכלה לבחור ובחרה בדרך של עניות מנוולת שאפילו עשרה שקלים אין בכיסה לתת לבתה ארוחת ערב לתפארת כמו אצל חברתה...
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
אחרי חודשיים שוב הגיעה ההצעה המפתה, הפעם לא הייתה יונית על הקו, אלא חופית.
"היי גילי, מדברת חופית מחברת 'איזילי ריצ' (עושר בקלות)".
"שלום חופית, כבר אמרתי למר גיא שאני לא מעוניינת בעבודה בחברה".
"לא הפעם גילי, מדובר בהצעה קורצת עוד יותר, ההצעה כוללת משרה בכירה בהנהלת חשבונות, התחום בו התמקצעת בתיכון, רכב יוקרתי, וכדי לחסוך לך בעלויות, החברה מספקת לך מכשיר טלפון חכם המתאים בדיוק לצרכיך".
"אבל אמרתי"...
"רגע, לא שמעת על גובה המשכורת"...
"לא מעניין אותי".
"אני לא בטוחה גילי מותק" צחקקה חופית או שחפית, לא משנה שמה.
"מדובר במשכורת של חמש ספרות..."
"מה?" נבחה גילי, "זאת משכורת בכירה מאוד לאברכית כמוני".
"כן, אבל אנחנו יודעים איך הצלחת בלימודים, גיא רוצה אותך"...
"ממממ" המהמה גילי, "גם אם נאמר שהסכמתי, את הרכב אני לא רוצה, אני לא יודעת לנהוג"...
"בסדר גילי, אני בטוחה שבקרוב תדעי, זאת לא בושה שחרדית נוהגת, אני מכירה המון חרדיות שנוהגות"...
"בסדר, והפלאפון חייב להיות חסום".
"טוב טוב, מתי את באה לחתום חוזה?".
"מחר, בעזרת ה".
"כמובן, בטח שבעזרת ה" חייכה חופית את החיוך של החתול שלכד את הכנרית וניתקה את השיחה.
- - - - - - - - - - - - - - -
ממה, מה השעה?
אה, מחוגי השעון הזרחני שעל קיר חדר השינה הראו שהשעה שתיים וחצי בלילה, גילי התמתחה, אבל, איפה הייתי עכשיו, הייתי הרי בעבודה, איך אני במיטה?...
"אהה" היא התנערה מהמזרון בבהלה, נוטלת במהירות את ידיה ומדליקה את מנורת הלילה.
היא הייתה בעבודה אבל בחלום....
איזה חלום מפחיד....
בחלומה, היא כבר אחרי חצי שנה של עבודה, הולכת ברחוב בדרך לקניון עם יונית וחופית, שלושתן עסוקות במכשיר הסמארטפון שלהם, והמראה שלה, גילי מרגישה שהיא מסמיקה מבושה...
בקטע הבא של החלום היא רושמת את בתה רוחמי לחוג מחשבים לאחר המלצתה החמה של יונית שגם לילך בתה הולכת לשם והמדריכה היא 'צדיקה צדיקה כמו שאת היית פעם גילי'...
גילי מוצאת את עצמה במטבח ביתה, פותחת את המקרר הישן ומביטה בצער על מדפיו הריקים, מעבירה אצבע על המדפים, מדף אחר מדף, ואז עולה קצהו של חיוך בפניה הלאות.
"בשביל פתיתי גבינה צהובה, זונחים דרך? להיכן נעלמה הבחירה שלי?".
היא חוזרת למיטתה משחזרת במוחה את המלים שתאמר מחר בבוקר בטלפון לחופית.
היא נרדמת כשחיוך רחב ממלא את פניה, היא בחרה בטוב.
הנושאים החמים
