בקשה להתרחק ממטפלים/ות שמעודדות או לא מוחות על אי כיבוד וזלזול בהורים

  • הוסף לסימניות
  • #21
בטיפול יש צורך, לעיתים די קרובות, להגיע לשורשים עמוקים בנפשו של האדם.
זה יכול להיות אדם בן 40 שצריך לגעת בילדת ובקשיים שהיו לו אש שמשליכים עליו גם בהיותו בן 40 ומפריעים לו בהתנהלות תקנית בחיים. רגשית לפחות.
זה יכול להיות בתת מודע.
במקרים מהסוג הזה ועוד רבים יתכן שהיו קשיים מול ההורים. שההורים או אחד מהם התנכל לילד [לצערינו קורה במשפחות הכי טובות שילד אחד הוא סוג של כבשה שחורה רק כי הוא X U או Z. זה ל אומר שהילד לא קשה. אבל אסור לתת הרגשה שהוא רע וזה קורה]. במקרים כאלו ועוד יש חשיבות רבה מאוד בכך שהמטופל יפרוק את כל מה שהאו מרגיש גם אם זה כעסים מול ההורים. תחושות לא מכבדות בגלל מה שעשו לו כילד, או כמבוגר.
אם מטפל/ת יעצרו כזה מטופל ויאמרו "כבד הורים, אל דבר כך", הטיפול לא יביא שום התקדמות.
יש ענין לפרק את כל המטען, כי אם הוא מלא ברפש ואח"כ לעשות שם חוויה מתקנת. כאשר הנפש במצב של הבראה, אחרי הריקון, שיכול לקחת אגב, המון זמן, אז הבן אדם כבר מסתכל על הדברים התורה אחרת, לא ממקום של פציעה אלא מנקודת מבט שונה, לפעמים אפילו חמלה ואז הכעסים, ההטחות וכל מה שהוא לכאורה לא כיבוד הורים ואולי אפילו זלזול נעלם.

אז חשוב לזכור שזה יכו להיות חלק מהתהליך ואם עוקפים אותו הטיפול לא יגיע לשורש.
אגב, דמות רבנית אמרה לי שהמטפל לא צריך להאמין הוא צריך להכיל ולהבין את מקומו הקשה של המטופל. והוא יכול בהחלט לחשוב לעצמו שהשורש הוא אחר, לא זה, לקחת בע"מ ובעז"ה להביא את המטופל למקום בריא שהוא מעצמו כבר לא ירגיש כך כלפי ההורים
 
  • הוסף לסימניות
  • #22
לא דיברתי על מה שקורה ב-SESSION של הטיפול עצמו - שיברתי על מה שקורה בחוץ ולפעמים זה בכלל לא המטופל אלא בן זוג וכו'
 
  • הוסף לסימניות
  • #23
שמעתי לאחרונה כמה מקרים קשים של מטפלים שהורו למטופלים לנתק קשר עם ההורים, והמטופלים צייתו להוראה בלי להסס ובלי לדעת שהם עוברים על לאו דאורייתא!!
כיבוד הורים זה לא איך אתם מרגישים כלפיהם ומה הם גורמים לכם להרגיש אלא ענין הלכתי נטו!
זה אכן ענין הלכתי! [המילה נטו לא מתאימה פה, כי ההלכה כאן בדיוק מושפעת מהברוטו], וחייב שאלת רב.
השאלה אם את בטוחה שהם או המטפל לא התייעצו בדעת תורה. כי אני מכיר מסביבתי שתי מקרים, אחד בו רב חשוב הורה לאברך להודיע לאמו שהוא נאלץ לנתק איתה קשר לחלוטין (!) [ב"ה במקרה ההוא ההודעה הזו גרמה לאמא לעשות חושבים מחדש והיום הקשרים בין הזוג ובין האם/החמות נפלאים, האמא ההיא באמת אשה טובה ומיוחדת אלא שהיתה לה טעות עקרונית]. מקרה נוסף בו רב הורה לזוג לשים גבול מאד ברור בנושא שהיה מאד "בנפשה" של האם/החמות, והיא התערבה בו בצורה מציקה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #24
וכמובן יש כאלו שכאילו שואלים רב אך לא מספרים לרב את כל התמונה ולא מביאים את הצד השני גם אם זה סביר שצריך ואז מנופפים ב"דעת תורה" (ולפעמים גם הרב מבין אח"כ שהשואלים השתמשו בו)
 
  • הוסף לסימניות
  • #25
לא נראה לי בריא לילד שהוא ירגיש שההורים שלו נוראיים - כי הרי הם חלק מהזהות שלו
קשה לי לנסח את מה שאני רוצה להגיד
אבל תחשבי על ילד שגילה במהלך חייו שההורים שלו באמת נוראים, ויש אנשים כאלה!
זה קשה בצורה ששום בן אדם לא יכול לדמיין,
משבר אמון בהורים זה לא דבר פשוט- באופן טבעי כל ילד סומך על ההורים שלו ולא רוצה להאמין שהוא לא טוב לו.
אבל נגיד שהוא כבר השלים עם זה והוא הגיע למסקנה שלא טוב לו לכבד הורים כי אז מייד ההורה מנצל אותו לדוגמה
ופתאום באה לו המטפלת ואומרת לו תכבד הורים כשהילד יודע שבפנים זה הדבר הכי גרוע בשבילו- הוא יעזוב את המטפלת לאלתר ויישאר בלי טיפול וחבל על הנפש שלו שתלך לאיבוד
חשוב לי שאנשים ידעו שתמיד יש יוצא מן הכלל ושיש דברים שהם לא מסוגלים להבין
 
  • הוסף לסימניות
  • #28
ואם הילד יודע שהורה שלו לא בסדר - למשל אם לא עלינו פגע בילד וכו' אז זה כן קל לו?
ממש לא, זה קשה לו כמו (אין לי אפילו תיאור מתאים)
אבל יש מצבים שפשוט אסור לו לכבד הורים וכשמטפל יגיד לו שצריך אז זה אסון
 
  • הוסף לסימניות
  • #29
נושא מורכב מאוד מאוד.
לא ניתן "לטפל" בו באשכול אחד בפרוג.
בגדול, הדבר הטוב ביותר לאדם הוא קשר עם ההורים שלו.
השאלה היא מה עושים במקרה שהקשר עם ההורים פוגע בילד, מדרדר אותו נפשית וכן הלאה.
שוב, נושא לא פשוט בכלל, אבל בהחלט נושא שראוי לדיון (שוב, ספק אם אשכול בפרוג זה המקום המתאים).
 
  • הוסף לסימניות
  • #30
אבל יש מטפלים שעושים את ההורים למפלצת כאשר הם א-י-נ-ם מקרה קיצוני בכלל

אפשר לחשוב שהמטפל בעצמו היה כליל השלמות
לפעמים ההורה לא מודע או לא מסוגל להבין כמה הוא פוגע בילד שלו.
זה קורה במקרים של הפרעות אישיות וכדו.
שההורה הפוגע אפילו לא מתחיל להבין כמה הוא פוגע
 
  • הוסף לסימניות
  • #31
יש הבדל בין לשפוט את ההורים או לנתח מצב קיים ביחס לאדם עצמו
הורים הם נתון אלוקי ולכן לא שופטים אותם לטוב או לרע אבל זה לא מונע לבחון האם המצב הנתון השפיע עלי לטוב או לרע
ואם לרע לראות איך אני מגן על עצמי שזה לא יקרה לי שוב, וזה לא מפריע לכיבוד הורים כלל.
 
  • הוסף לסימניות
  • #32
השאלה מה נכנס בכיבוד?????
כל גחמה והתפרצות של שליטה ודרישה למשל נכלל בכיבוד הורים?
אין מצוה כזו לשמוע בקול הורה
יש הגדרות ברורות מה זה כבוד ומה זה מורא ומומלץ לעיין בזה

צודקת.
גחמות והתפרצויות שליטה ודרישות הזויות יכולים להופיע גם בקרב הורים נורמטיביים.
ואכן חובה להיוועץ בסמכות תורנית בעלת כתפיים רחבות כדי לדעת מתי ואיך יש לציית ומה לא נכלל בגדר כבוד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #33
איכשהו אני נוטה להאמין ששום מטפלת לא מעודדת "זילזול ואי כבוד" במובן שמתפרש לאנשים בריאים
כספומילי.
נתקלתי גם נתקלתי.
וזה עצוב.

עם כל זאת, כל ההודעות המאזנות לצד השני, אכן כאן מקומן.
 
  • הוסף לסימניות
  • #34
כספומילי
זו קצת "מגפה" ונראה ש"חבר מביא חבר"
ובכלל אם היו גירושין/ מחלה במשפחה/עניות וכו' אז בכלל יש אווירה כזאת שמותר.....
(גם אם הילד מבין - למשל מי היה אשם בגירושין - הוא בכל זאת מקבל "היתר" לפגוע בהורה המתפקד - זה שדחף את עצמו/ה לתפקד ולהמשיך - וכמובן לא היה תמיד קל בבית - ולפעמים אפילו ההורה האשם מציק ומוסיף)

זה שלילד קשה - זה בסדר וה-SESSION אצל מטפל נועד לעזור לו - אך אם גם הוא יודע - למשל - בשכלו מדוע היה קשה - אז אפשר לדרוש ממנו להמשיך ולכבד את ההורה שתפקד/מסר נפש/ וכו' וגם להמשיך בטיפול - במיוחד שאם היתה סיב חיצונית ברורה שגם הילד יכול להבין - בכלו - לפחות - והמטפל/ת טוב/ה - הוא יעזור לו להתמודד עם הכאב/כעס וכו' - אז למה לתת ל היתר לפגוע- אפשר למשל לשתף את ההורים (א הם מוכנים - שמעתי על כאלו שכן וכאלו שלא) ולהסביר מה קורה ויש תהליך ויכול להיות שתקופה מסויימת יהיה קשר קטן או אפסי וזה ע"מ לקדם

רוב ההורים יהיו מוכנים לשמוע ולעזור לילד
 
  • הוסף לסימניות
  • #35
השוק מלא היום במטפלים מכל סוג וצבע, כאלו עם תעודות ובלי, תארים או סתם קורס ערב לאברכיות שרוצות לסגור חודש.
אף אחד לא שאל אותי לדעתי, ולכן כמובן שאשמיע אותה:
העיסוק האינסופי בבעיות ובטיפולים רגשיים רק מייצר מליוני בעיות חדשות.
מדברים ומגדילים את הבעיות.
בטיפול טוב נוגעים בבעיות, מבינים שקצת קשה לנו עם ככה ועם ככה, ובמקום לחפור עד אין קץ ולנתח ולדון ולשקול ולהבין למה קשה לנו ומה אפשר לעשות, פשוט מבינים שקשה לנו עם איקס, הנה דיברנו על זה, ומניחים והולכים הלאה.

בטיפול גרוע, כזה של מטפל/ת מתחיל/ת שרוצה להרוויח ולבנות לעצמו שם ואגו וסיפוק ומימוש עצמי - מדברים בלי סוף על כל בעיה ומגדילים אותה עד שהיא נעשית ענקית כמו כל מערכת השמש, ואז בזכות הטיפול המסור (שאורך שנתיים שלוש ככה, בקטנה) מצליחים ללמוד לחיות עם הבעיה. יופי.

ועכשיו ברחתי מפה ואני גבר ומה אני בכלל מבין ;)
 
  • הוסף לסימניות
  • #36
השוק מלא היום במטפלים מכל סוג וצבע, כאלו עם תעודות ובלי, תארים או סתם קורס ערב לאברכיות שרוצות לסגור חודש.
אף אחד לא שאל אותי לדעתי, ולכן כמובן שאשמיע אותה:
העיסוק האינסופי בבעיות ובטיפולים רגשיים רק מייצר מליוני בעיות חדשות.
מדברים ומגדילים את הבעיות.
בטיפול טוב נוגעים בבעיות, מבינים שקצת קשה לנו עם ככה ועם ככה, ובמקום לחפור עד אין קץ ולנתח ולדון ולשקול ולהבין למה קשה לנו ומה אפשר לעשות, פשוט מבינים שקשה לנו עם איקס, הנה דיברנו על זה, ומניחים והולכים הלאה.

בטיפול גרוע, כזה של מטפל/ת מתחיל/ת שרוצה להרוויח ולבנות לעצמו שם ואגו וסיפוק ומימוש עצמי - מדברים בלי סוף על כל בעיה ומגדילים אותה עד שהיא נעשית ענקית כמו כל מערכת השמש, ואז בזכות הטיפול המסור (שאורך שנתיים שלוש ככה, בקטנה) מצליחים ללמוד לחיות עם הבעיה. יופי.

ועכשיו ברחתי מפה ואני גבר ומה אני בכלל מבין ;)
מסכימה עם הכיוון
מעשית, אורך טיפול לא מעיד על מקצועיותו.
ברור שגם למטפלים מומחים לא כל הטיפולים קצרים...
לפעמים אין מנוס מלגעת עמוק, ולא רק לשמוע..
 
  • הוסף לסימניות
  • #37
כספומילי
זו קצת "מגפה" ונראה ש"חבר מביא חבר"
ובכלל אם היו גירושין/ מחלה במשפחה/עניות וכו' אז בכלל יש אווירה כזאת שמותר.....
(גם אם הילד מבין - למשל מי היה אשם בגירושין - הוא בכל זאת מקבל "היתר" לפגוע בהורה המתפקד - זה שדחף את עצמו/ה לתפקד ולהמשיך - וכמובן לא היה תמיד קל בבית - ולפעמים אפילו ההורה האשם מציק ומוסיף)

זה שלילד קשה - זה בסדר וה-SESSION אצל מטפל נועד לעזור לו - אך אם גם הוא יודע - למשל - בשכלו מדוע היה קשה - אז אפשר לדרוש ממנו להמשיך ולכבד את ההורה שתפקד/מסר נפש/ וכו' וגם להמשיך בטיפול - במיוחד שאם היתה סיב חיצונית ברורה שגם הילד יכול להבין - בכלו - לפחות - והמטפל/ת טוב/ה - הוא יעזור לו להתמודד עם הכאב/כעס וכו' - אז למה לתת ל היתר לפגוע- אפשר למשל לשתף את ההורים (א הם מוכנים - שמעתי על כאלו שכן וכאלו שלא) ולהסביר מה קורה ויש תהליך ויכול להיות שתקופה מסויימת יהיה קשר קטן או אפסי וזה ע"מ לקדם

רוב ההורים יהיו מוכנים לשמוע ולעזור לילד
קשה לשפוט מחלקיקי הפרטים הללו
ברור שמטפל מקצועי יציע הידברות עם ההורה... השאלה אם המטופל מסכים ובשל לזה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #38
ברוב הגישות הנפוצות מתעסקים יותר מדי מהנדרש, בעבר. ופחות מדי מהנדרש, בעתיד.
ובדיון ודגש על העתיד, יש פחות צורך בזלזול ופגיעה בהורים, מה שאסור עפ"י התורה בשופו"א.
 
  • הוסף לסימניות
  • #39
כספומילי
זו קצת "מגפה" ונראה ש"חבר מביא חבר"
ובכלל אם היו גירושין/ מחלה במשפחה/עניות וכו' אז בכלל יש אווירה כזאת שמותר.....
(גם אם הילד מבין - למשל מי היה אשם בגירושין - הוא בכל זאת מקבל "היתר" לפגוע בהורה המתפקד - זה שדחף את עצמו/ה לתפקד ולהמשיך - וכמובן לא היה תמיד קל בבית - ולפעמים אפילו ההורה האשם מציק ומוסיף)

זה שלילד קשה - זה בסדר וה-SESSION אצל מטפל נועד לעזור לו - אך אם גם הוא יודע - למשל - בשכלו מדוע היה קשה - אז אפשר לדרוש ממנו להמשיך ולכבד את ההורה שתפקד/מסר נפש/ וכו' וגם להמשיך בטיפול - במיוחד שאם היתה סיב חיצונית ברורה שגם הילד יכול להבין - בכלו - לפחות - והמטפל/ת טוב/ה - הוא יעזור לו להתמודד עם הכאב/כעס וכו' - אז למה לתת ל היתר לפגוע- אפשר למשל לשתף את ההורים (א הם מוכנים - שמעתי על כאלו שכן וכאלו שלא) ולהסביר מה קורה ויש תהליך ויכול להיות שתקופה מסויימת יהיה קשר קטן או אפסי וזה ע"מ לקדם

רוב ההורים יהיו מוכנים לשמוע ולעזור לילד
אני לא מספיק מצליחה להבין ממה שכתבת מה בדיוק את מבקשת
לכל מטבע יש שלושה צדדים וכל אחד בוחר להסתכל על הצד שלו
בעיני ילד שהולך לטיפול והוא שיתף את ההורים - זה כיבוד הורים גדול (כי יש המון ילדים גדולים שמטפלים בצורה ממושכת ולא משתפים את ההורים וזה בסדר)
ילד שמעדכן את ההורים על כך שהוא נועץ בדעת תורה או בדעה מקצועית וזו החו"ד שהוא קיבל(בלי להיכנס לנכונותה) - זה כיבוד הורים - כי כבר היו ילדים שקיבלו את אותה הדעה בדיוק וחתכו ונעלמו בלי הסברים למה ומדוע והשאירו הורים מדממים ולא מבינים מה קרה.
ילד שיודע כמו בוגר לבוא ולומר "אבא ואמא יקרים אני רוצה להגיד לכם שקשה לי שאתם אומרים לי מה לעשות/מתקשרים עשרים פעם ביום/מכווצים אותי לגודל נמלה- זה בעיני כיבוד הורים גדול לבוא ולפתור את הדברים ממקום מתקשר ולא מתפוצץ וכועס בתוך עצמו בלי לברר את הדברים לעומק ולתת להורים להסביר אולי הוא יבין אחרת
ואפשר להמשיך הלאה עם עשרות דוגמאות אבל הכיוון ברור
מה שאני מנסה לומר זה שאת משתמשת הרבה במילה "כבוד" והמילה הזאת לגמרי ניתנת לפרשנות מה שכבוד אצלך יהיה חוסר כבוד אצל מישהו אחר
בשם התורה הורה אולי יכול לבוא ולומר תכבד אותי כי כך כתוב ואז הבן ישאל מורה הוראה ויפתור את העניין ההלכתי
אבל האם אנחנו רוצים שיכבדו אותנו כי זה מה שכתוב או שאנחנו רוצים שיכבדו אותנו באמת? כי כבוד של "באמת" אף אחד לא יחפש רב כדי לפתור אותו (או לפטור :confused:)
בשביל לקבל כבוד של באמת צריך לעבוד, מה לעשות?! בשביל זה באנו לכאן בין היתר, לא?
לראות גם את רצון הילד להבין אותו לשמוע את דעתו להחליט אם רוצים לבוא לקראת למרות שזה פחות נח, סתם זרקתי דוגמאות אבל יכולה להגיד לך בפה מלא
שאם הילדים שלי רוצים לכבד אותי רק כי זה מה שכתוב בתורה אז הציון שאתן לעצמי בהורות הוא אפס גמור
וזכותך כמובן לחשוב אחרת, כבר אמרנו שלכל מטבע יש שלושה צדדים, בחרי לך את הצד שלך בשמחה ותביני שלכל צד יש מחיר ורווח, המחיר שלי הוא להתאמץ יותר באימהות, אולי המחיר של מי שרוצה כבוד בלי עבודה זה לקבל יום אחד את הרגשות האמתיים של הילד כלפיו.

תוספת עריכה: בואו נודה על האמת, הורות זה לא מקצוע קל, זה אחד המקצועות הקשים והמאתגרים וכשזה נוסף לעוד אתגרים בחיים אז לעתים ההורות היא קשה מנשוא ויחד עם זאת מי שזה חשוב לו באמת ימשיך להיות הורה מעולה עד כמה שהוא יכול בנתונים שלו וכשהוא יתאמץ ממש אז בדרך כלל גם הילד ירגיש את זה
בספרות המקצועית טבע הפסיכולוג ויניקוט את המושג "אמא טובה דיה" הכוונה שלו היא שאין אמא מושלמת שהייתה טובה עד למאד ותמיד, אלא יש אמא טובה דיה בהתחשב לנתונים הקיימים אם האימהות הייתה ברובה מחבקת מכילה מתחשבת ואוהבת אז הפעמים שבהם נפלנו לא ישפיעו בצורה משמעותית על הילד, אך אם האמהות ברובה הייתה משפילה, דורסנית וחסרת יחס כן לילד אז לצערי זאת לא אמא טובה דיה, אלא דיה לאמא בשעתה... וכשהשעתה עוברת גם הילד בוחר להיעלם.
 
נערך לאחרונה ב:

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

אשמח לחוות דעתכם, אני לא הכותבת!

פרק א


איילת הכירה כל סלע וכל חורבה באתר החפירות שבו שהתה שעות רבות, כחלק בלתי נפרד מלימודיה האקדמיים. גילוי תרבות יהודית עתיקה מצא משכן רגשי עמוק בנפשה, עד כי ידעה לאתר בעיניים עצומות היכן מקומה של כל אבן. היא מעולם לא התחרטה על המקצוע שבחרה. היסטוריה ותולדות עם ישראל שאבו אותה כליל ונתנו לה תעצומות נפש להתחבר אל עמה, אל היהדות. בשיחותיה הרבות עם חברותיה לספסל הלימודים הייתה שואלת בתום לב: אנו יהודים כבר אלפי שנים ולא מעניין אתכן מה השורש, מאיפה צמחתן? אבל אז הייתה נתקלת במשיכת כתף ובחוסר עניין. מה זה קשור אלינו? ומה יצא לי מהיהדות או מההיסטוריה?

מה מאוד הופתעה לגלות שמכל חברי הקבוצה במגמה שהתמחתה בה, לא הרבה התרגשו כמוה. כל ממצא שהתגלה בחפירות התקבל בשריקת התפעלות ממנה ומהפרופסור. מלבדם נכחו עוד שני סטודנטים שוחרי היסטוריה שהתמגנטו לכל בליל השברים והמטבעות העתיקים שפרצו מרגבי האדמה. לימודיה האקדמיים לא הלחיצו אותה בכלל אלא היו ריפוי בעיסוק בשבילה. ימי החופשה, הניתנים לסטודנטים לנקות ראש ולעסוק בתחביבים נוספים, לא הוציאו ממנה אנחת רווחה. נפשה הוליכה אותה אל ההיסטוריה הנלמדת כתחביב מהנה.

בשיעורי תאוריה בלעה בצמא כל מילה שיצאה מפיו של המרצה דיקמן. הוא העניק לכל צבא מאזיניו שיעור מרתק על ימי עם ישראל לפני הספירה. איילת אהבה במיוחד את הסבריו המרתקים לכל מה שנגלה עד כה באתר החפירות. היא אהבה את אדמת הקודש שטומנת בחובה כל כך הרבה גילויים שמגרים את המחשבה ומקשרים את ליבה ללבבות הקדומים.

כמו תמיד אהבה להעלות את הנושאים האחרונים שנלמדו, להקשות וליישב בינה לבין עצמה מה היה ואיך נראו מלחמות היהודים בזמן בית שני, ומדוע כך היה אמור להתרחש. חברותיה לספסל גיחכו על שהעלתה סברות והקשתה על דברי המרצה. היא לא הרפתה עד אשר התיישבו התשובות במוחה.

"הורדוס הגיע למלכות בדרך תככים. הוא נקרא מלך יהודי אך לא היה מזרע ישראל. בניו היו יהודים כי נולדו ממרים היהודייה, שהייתה מזרע החשמונאים". כך הפליג דיקמן בתיאוריו, והניח על השולחן את מבנה הזכוכית שבו שברי חרסים ומטבעות. תפקיד הסטודנטים היה לשחזר ולפענח את המוצגים והאותיות.

דיקמן, שהרצה כבר כמעט שעתיים, חש בעיניהם המעורפלות של חניכיו והבין שהחומר עמוס וכבד, ואולי ארוך מדי לפעם אחת. הוא הביט בחטף בשעונו והתנצל שנסחף לתוך ההפסקה. הסטודנטים שפיהקו בשעמום ניעורו לפתע ובלעו ברצון את דקות החסד לריענון.

רק זוג עיניים אחד הביע אכזבה.

דיקמן הכיר היטב את קהל מאזיניו וידע אל נכון מי מחובר לחומר מנשמתו ומי כפוהו הוריו. מי יישאר ומי ינשור וימצא את מקומו לבסוף בהוראה או במנהל עסקים. הוא חייך בהחזירו את ניירותיו לתיקו, כשראה מזווית עינו את איילת ניגשת וכבר עומדת מולו, וידע ששוב תלבן איתו את החלקים שלא התיישבו במוחה. איזו ילדה תמימה. גם פרופסורים לא יודעים הכול. מדוע רק היא לא מקבלת הכול כמו שהוא?

"סליחה, רציתי לשאול אם אוכל לקחת את המטבע הזה ולהחזירו מחר. פשוט תכננתי היום לבקר באתר החפירות ואולי אמצא את חצי העיגול השני. אוכל לפענח מה כתוב".

"מצטער. אני לא רשאי לעשות זאת. את יודעת שממצא שנמצא שייך למערכת המחקר. מקומו במעבדה".

"אבל זה לצורך לימוד?"

"אני יודע שאת תלמידה מצטיינת, ואת היחידה שאוכל לסמוך שתעשה במטבע שימוש שלשמו הוא קיים".

לפתע נמלך בדעתו והושיט לה את מבוקשה. "במחשבה שנייה, אולי דווקא את עוד תעלי את רמת הפקולטה. קחי אותו איתך".

בדרך חזור הייתה שבעת רצון. הוא סומך עליה. היא לא תאכזב אותו.

>>>>

הרכב החדש מדגם יונדאי שקנה לה אביה החליק בקלות על הכביש. רק כעת חשה ברעב המכרסם במעיה. מדוע לא קנתה משהו בקפטריה כמו כולם? היא שוכחת מצרכיה הגופניים. מדוע היא כל כך משונה שלא מוצאת עניין בשיחות ההבל? מדוע רק אותה לא מעניין איזה מופע עלה לאחרונה? אולי היא צריכה לעגל פינות ולהיות כמו כולם? היא עוד תברר זאת.

רק כעת שמה ליבה למכשיר הנייד שהיה שעות רבות במצב רטט. מסתבר שמעיין חיפשה אותה וחייגה מספר פעמים. היא כבר מכירה אותה ויודעת בדיוק מה יש לה לספר, דווקא לכן לא מיהרה לחזור אליה. אוף, שתרד ממני כבר. היא לא מבינה שאני אחרת ולא מוכנה להתבשל בדרך שבחרה. נכון שהיינו חברות שנים רבות ביסודי ובתיכון וידענו הכול זו על זו, אבל ברגע שנשטף מוחה של מעיין וחזרה בתשובה, היא הפכה לבן אדם אחר, ממש לא מוכר. היא מנסה בכל דרך למצוא פרצה ולהעביר לי את האור. די כבר, מעיין, אם נפלת ברשת החרדית, תיהני. אני מסתדרת עם היהדות שלי נפלא. היה לנו נהדר ביחד. שוב ושוב הרהרה בכל השיחות שניהלה עם חברתה אך נוכחה שאין תקווה להבנה. נשארה רק גחלת הקשר הנפשי הנטועה עמוק מדי בלב.

*******

כמה ימים לאחר מכן.

"אתמול מנהל המדרשייה הציע לי שידוך", פלטה מעיין ולא ידעה שהטילה פצצה נוספת על זו שהנחיתה בידיעה שחזרה בתשובה.

"באמת?" קראה איילת והביטה אל חברתה היושבת לצידה בקדמת הרכב. מעיין לא סיימה להפתיע אותה.

"הוא נראה די מתאים. גם לו יש רקע כשלי. חוזר בתשובה ושואף לרוחניות".

"את רוצה להגיד לי שנראה אותך בעוד חמש שנים נשרכת עם עדה של ילדים, מחתלת, רודפת, מבשלת ורצה אחר זאטוטים קטנים, ואחרי הכול משרתת את בעלך שלא עושה דבר מלבד לימוד תורה???"

"הלוואי ואזכה לכך. ואם היית זוכה לאור האמונה, היית אומרת את אותן מילים רק בפנים מאירות ולא במנגינה לועגת ונדכאת".

איילת הביטה על צדודית חברתה היושבת לצידה, ולא עיכלה מה ששמעה. איזו שטיפת מוח. האם זו מעיין הריאלית, המפוכחת והנאורה שנאומיה חוצבי הלהבות היו תמיד נגד כל מה שמסמל דת וחרדים? מישהו פה משוגע, ואולי זו היא עצמה. זו הפעם המי יודע כמה שהיא מתחרטת על קלות דעתה להצטרף לשבת רווקות. מדוע היא לא יכולה להגיד לא? אם מדובר במעיין, העניינים מסתבכים. היא תמיד יודעת לפרוט על מיתר חבוי ונסתר, משכנעת בדרך חכמה. די, צריך לפרום את החוטים האחרונים של החברות הזו. היא עלולה להחזיר אותי בתשובה. האם זו אני שנוסעת במכוניתי לבני ברק עם מעיין כדי לטעום את טעם גן העדן שמעיין רוצה להטעימני?

"איילת, זה לא מה שאת חושבת. באות לשם בנות כמוך. בסך הכול תכירי מקרוב את המקום שממנו את רוצה להתרחק. זה רק עד מוצאי שבת".

הן הגיעו לכתובת האכסניה מוקדם מהרגיל אך כבר בשעות הקרובות המתח ירד. הגיעו בנות מתחזקות וחילוניות. איילת הביטה ונרגעה. היא כבר תמצא פה מישהי כלבבה כדי לבנות חומת מגן ולבצר אותה מפני רוחות פנטיות.

***********

איילת הרגישה עצמה טיפשה למדי. חבל שלא עשתה שיעורי בית. היא בהחלט חשה לחוצה אל הקיר. זו הייתה ההרגשה לאחר הרצאה מרתקת במחשבת ישראל מפי הרב רוט בשבת אחר הצהריים, בעודן נתונות תחת הרושם של שביתה מלאה מכל חולין שהוא, לאחר שכל זוג בנות התארח לסעודה אצל משפחות מארחות. רובן ככולן סיפרו בעיניים בורקות שהרושם היה אדיר ולמה, למען השם, דבר כה נהדר נמנע מהן. למישהו במערכת שבה הם גדלו הייתה מגמה להסתיר את האמת. למה?

איילת חשה שמשהו חזק ממנה חרש סדקים בחומת ההגנה שבנתה. התאוריה הברורה לה מימי ילדותה להיות יהודי חופשי בארצנו ללא כבלי הדת, זקוקה בדחיפות לביצורים איתנים מהראשונים. היא לא תיכנע במהרה. היא מבינה בשטיפת מוח. היא מבינה בהיסטוריה ואפילו התווכחה עם הרב שניסה להסביר שבכל הדורות יהודים היו שומרי תורה ומצוות, ורק ב־200 השנים האחרונות הומצא היהודי החדש, יהודי של חולין. ההיסטוריה הוכיחה שאולי קם עם חדש, אבל יהודי הוא כבר לא, מלבד שרידי מסורת שעוד קושרים אותו בחוט דקיק לשמו היהודי, אבל גם הנותר ייטמע בין העמים ויתנתק בעוד דור. חוק טבע הוא שליבת היהדות, שהיא חיי תורה ואמונה, היא היחידה שהוכיחה את קיום שרשרת הדורות לאלפי שנים.

הדברים הקפיצו אותה עד כי לא נתנה לו לסיים משפט ונכנסה לתוך דבריו. "אבל עובדה שלפני אלפיים שנה היו דתיים וחילונים, שאז נקראו פרושים וצדוקים, ואפילו מגזר של יהודי ביניים. איך זה מתיישב עם הדברים שהשמעת? במקרה אני עוסקת בארכאולוגיה ואני רואה במו עיניי ממצאים המאשרים את דבריי".

"הוא שאמרתי. כל אלה שהיו יהודים שלמים אבל אט אט זלזלו בחובתם לשמור תורה ומצוות, בסוף התהליך נהיו חילונים ודור אחד אחריהם כבר נטמעו באומות. כך יצא ממילא שתוך זמן קצר כבר לא ניכר שהם היו אי פעם יהודים".

"איך אתה יכול לבטל אותם? הם היו אחוז גבוה".

"משך אלפי שנה היו יחידים ולפעמים קבוצות שחיפשו דרך חדשה בגלל אינטרסים צרים ואנוכיים, אך בוודאי לא מתוך אידאולוגיה. כל רפורמה חדשה ביהדות קמה מתוך רצון לברוח ממנה. מבחן התוצאה הוא דור ההמשך, שבעט בשקר והרחיק לכת להמרת דת או לחלופין לדרך המסורה מדור לדור, למי שחיפש את האמת".

בשלב זה לא היו לה תשובות, אבל ברור שיש. אולי היא לא יודעת אותן, אבל איך הוא מסביר את המדינה המתקדמת ביותר במזרח התיכון שקמה בזכות היהודים החילוניים? האם היהודים החרדים בנו או התנגדו לציונות? היא חייבת תשובות קודם כול לעצמה כדי ללכת בראש מורם.

במוצאי שבת, עת נפרדה מחברתה מעיין, נשאלה על ידה: "את כועסת ששכנעתי אותך לבוא?"

"את לא תרצי לשמוע את האמת".

"אני יודעת שאת בטוחה שעשו לי שטיפת מוח, אבל לי היה חשוב שלפחות כעת את יודעת שיהדות היא משהו עמוק ורחב יותר. הרבה יותר מלזרוק אבנים בשבת ולצאת להפגנות בעד סגירת כבישים".

"קשה לי לסתור את דברייך, אבל את יודעת שאני לא נשארת חייבת. בתקופה הקרובה אמצא תשובה ברורה ליהדות החילונית, ואז אפרוס אותה לפני הרב רוט. אני חושבת שזה מחדל של היהדות החילונית שלא השכילה לחבר משהו מסודר, כמו משנה סדורה של היהדות המתקדמת".

"אין חיה כזאת".

"אני לא יהודייה בעינייך? הורי והורייך, הסבים והסבתות? אני קשורה לאדמה הזו יותר ממך. את הולכת לגדל ילדים. איזה דבר יהודי יש בזה? אני חוקרת את היהדות. אני לא חושבת שהידיים שמדפדפות דפי גמרא יהודיות יותר מידיים שמקלפות את ההיסטוריה וחול גולש מבין אצבעותיהן".

"בואי נעצור כאן. אני אוהבת אותך ולא רוצה לגלוש למריבות. נישאר חברות. אני לא רוצה לקחת לך את זכות הבחירה".

היא תקעה את מפתחות הרכב. לפתע נשר על רצפת הרכב חצי מטבע שהאיר באור מוזר.

"מה זה?"

"שום דבר", ענתה איילת. "חלק ממה שטמון באדמה. הוא שייך לתקופת הורדוס. אני לומדת על התקופה".

מעיין מיששה את חצי המטבע הקדום והתאמצה להבין את הכתב המקוטע. "מעניין, הוא נראה כמו שמות קודש או משהו בקבלה".

"אני אמורה לצאת לשטח ולמצוא את החצי השני".

"שמת לב שיש לו אור מוזר? אולי אם תשלימי אותו הוא יהיה שלם. אולי צירופי המילים אולי זה... לא יודעת... מי יודע איזה כוח יש לו".

"אל תיסחפי. יאללה, ביי, להתראות".

"איילת, תשמרי על עצמך". את המשפט הזה איילת כבר לא שמעה. היא טסה במכוניתה. מעיין מצמצה בעיניה בגלל ההדף שנפלט. היא לא ידעה להסביר אבל תחושת בטן חזקה שידרה לה: איילת בסכנה, התפללי עליה.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה