קורונה גם לכם צמחו קרניים מהקורונה? << אשכול לפריקת תסכול >>

[Tweenset]

כי אנחנו עם הילדים 24/7
בתוך הבית, בלי לצאת.
וכולנו לאט אבל בטוח יוצאים מדעתנו.

 

[collage]

כי אנחנו עם הילדים 24/7
בתוך הבית, בלי לצאת.
וכולנו לאט אבל בטוח יוצאים מדעתנו.

חשבתי שרק אני עם הילדים בבית, מעניין שגם אתם.

 

[BIZZARC- עשירה]

וכולנו לאט אבל בטוח יוצאים מדעתנו.

אם זה קורה לאט, המצב טוב. אולי עוד תנצחו את הקורונה והיא תצא ממנו לפני שאתם תצאו מדעתכם

 

[שניתה]

מגרשים אותם למרפסת עם ממתק חצי שעתי.
הם מקשיבים לכל קווי הסיפורים שיש, ואנחנו מקשיבים לשואב אבק.

 

[Tweenset]

ממתק חצי שעתי.

יש דבר כזה?

 

[שניתה]

יש דבר כזה?

כל חצי שעה משתיקים אותם עם חמץ שנשאר ממשלוחי המנות

 

[chaia]

אנחנו כל המשפחה בבידוד, גרים באיזור שקט ונחמד שתושביו מקפידים על הסתגרות בבתים ואין כמעט נפש חיה ברחוב.
הילדים שלי צמאים לראות נפש חיה אחרת חוץ מאת עצמם כל היום, הם מתחננים ללכת לפגוש חברים ואני נקרעת מבפנים...

 

[Tweenset]

אולי תתקשרי אלי...

נעלם לי המס' שלך.

תעסוקה לי, לא להם

 

[בוחר בעילום שם]

כי אנחנו עם הילדים 24/7
בתוך הבית, בלי לצאת.
וכולנו לאט אבל בטוח יוצאים מדעתנו.

אל תצאו מדעתכם, אוטוטו סגר... זה לא בגדר מצרך חיוני

 

[חני בנני]

אני כל יום כל היום תוהה מה יותר קשה
להיות עם הילדים מצאת החמה עד צאת הנשמה,
או ללכת לעבודה בבוקר ולהיות איתם בטלפון ולחזור לחבורת ילדים מחורפנים (ובעל שכמעט יצא מדעתו) ולהספיק הרבה הרבה פחות מיום רגיל, ומי מדבר על פסח???
כנראה שאין תשובה.......

 

[y&m]

כי אנחנו עם הילדים 24/7
בתוך הבית, בלי לצאת.
וכולנו לאט אבל בטוח יוצאים מדעתנו.

אני מוכרחה לציין,
שהגישה שלי חיובית לגמרי לעניין.
עזבתי הכל וזה מה שאני עושה.
הום סקולינג.
חינוך ביתי.

אני והילדים.

לא רע בכלל.
טוב לנו מאד ושמח.
ואפילו אצל חלק מהילדים אני רואה שיפור התנהגותי/ רגשי ניכר.

למרות הקושי - זה לא קל. והעייפות.
עדיין יש למצב הזה גם הרבה מאד פלוסים.
כאלו שהיו אמורים להיות חלק משגרת חיינו ואבדנו אותם.
וקצת עכשיו אנחנו מקבלים חזרה.

 

[גלית פוקוס]

צרת רבים... תמשיכו לכתוב בזכותכן אני שורדת...
רק לשמוע את ה"דווקא ממש נהנית" משכנה שלי שרק כמה ימים קודם קוננה על בן השלש שמוציא אותה מדעתה (בשגרה) ולהרגיש שרק אני דווקא ממש לא נהנית זה לבד תרם רבות לתחושה המבאסת..

 

[y&m]

רק לשמוע את ה"דווקא ממש נהנית" משכנה שלי שרק כמה ימים קודם קוננה על בן השלש שמוציא אותה מדעתה (בשגרה)

הימים האלו לימדו אותי כמה יותר טוב לבני ה3-4 להיות בבית בשגרת משפחה.
כן, בן ה-4 שלי אחד המאתגרים, מפתיע אותי לטובה בגדול.
יש מצב שזה מה שגם קרה לשכנה שלך.

הילד נינוח, שמח, הרבה יותר ממושמע, מעסיק את עצמו הרבה יותר טוב ממה ש(לא)העסיק את עצמו בכמה שעות מהצהרון ועד השינה.

 

[@qwerty]

הימים האלו לימדו אותי כמה יותר טוב לבני ה3-4 להיות בבית בשגרת משפחה.
כן, בן ה-4 שלי אחד המאתגרים, מפתיע אותי לטובה בגדול.
יש מצב שזה מה שגם קרה לשכנה שלך.

הילד נינוח, שמח, הרבה יותר ממושמע, מעסיק את עצמו הרבה יותר טוב ממה ש(לא)העסיק את עצמו בכמה שעות מהצהרון ועד השינה.

זה פשוט נכון!
בן ה-4 שלי, ילדון די מאתגר ודורש, פשוט א"א להכיר אותו בימים הללו, הוא מוותר ועוזר ושומר.
אי ממש מופתעת ממנו לטובה.

 

[במבה נוגט]

אני מוכרחה לציין,
שהגישה שלי חיובית לגמרי לעניין.
עזבתי הכל וזה מה שאני עושה.
הום סקולינג.
חינוך ביתי.

אני והילדים.

לא רע בכלל.
טוב לנו מאד ושמח.
ואפילו אצל חלק מהילדים אני רואה שיפור התנהגותי/ רגשי ניכר.

למרות הקושי - זה לא קל. והעייפות.
עדיין יש למצב הזה גם הרבה מאד פלוסים.
כאלו שהיו אמורים להיות חלק משגרת חיינו ואבדנו אותם.
וקצת עכשיו אנחנו מקבלים חזרה.

אני כ"כ חושבת כמוך ורוצה להיות שם - אבל צריכה לעבוד כל יום מהבית 8 שעות ביחד עם הילדים!
חייבת עצות מעשיות איך עושים את זה. דחוף.

(וזה עוד בלי לדבר על ערב פסח. מצב הנקיון מוקפא כמעט איפה שהיה לפני שהתחיל החופש הגדול. הצילו!!!)

 

[אמא ומתכנתת]

אני כ"כ חושבת כמוך ורוצה להיות שם - אבל צריכה לעבוד כל יום מהבית 8 שעות ביחד עם הילדים!
חייבת עצות מעשיות איך עושים את זה. דחוף.

(וזה עוד בלי לדבר על ערב פסח. מצב הנקיון מוקפא כמעט איפה שהיה לפני שהתחיל החופש הגדול. הצילו!!!)

מזדהה עם כל מילה.
בבוקר אני עם הילדים.
בערב עובדת.

והבית - סדום ועמורה.

 

[אשר וין]

השאלה היחידה שלי זה פסח. לא התחלתי להזיז גרגר מצד לצד. אני עם תאומים בני שנתיים שבכלל לא בכיוון לשמור מחמץ. מה עושים? מתי אתן מנקות? בערבים אני גמורה , ביום אני איתם נטו. שיהיו בריאים מקסימים

 

[shira bira]

אני מוכרחה לציין,
שהגישה שלי חיובית לגמרי לעניין.
עזבתי הכל וזה מה שאני עושה.
הום סקולינג.
חינוך ביתי.

אני והילדים.

לא רע בכלל.
טוב לנו מאד ושמח.
ואפילו אצל חלק מהילדים אני רואה שיפור התנהגותי/ רגשי ניכר.

למרות הקושי - זה לא קל. והעייפות.
עדיין יש למצב הזה גם הרבה מאד פלוסים.
כאלו שהיו אמורים להיות חלק משגרת חיינו ואבדנו אותם.
וקצת עכשיו אנחנו מקבלים חזרה.

זה נשמע נהדר.
לנקות לפסח את מספיקה?

 

[במבה נוגט]

מזדהה עם כל מילה.
בבוקר אני עם הילדים.
בערב עובדת.

והבית - סדום ועמורה.

ואני חייבת להתחבר גם בבקרים לישיבות מידי פעם.
והילדים כל פעם עם תעסוקה אחרת שלפעמים מצליחה יותר ולפעמים פחות.
בקיצור "הום סקולינג" זה כנראה בלי לעבוד משרה מלאה ובלי ערב פסח...

 

[nori]

אני גם מופתעת מאד מאד לטובה מהילדים. לא כך הייתי מדמינת אותם לו מישהו היה מתאר לי את המציאות העגומה הזו.
יש לי שני הסברים:
1. ילדים גם הם מודעים למושג איך ברירה. וזה מה יש.. ומתנהגים בהתאם.
2. הציפיות שלי. אני בסוג של יאוש, יודעת שזה תקופת חרום וחוץ מלעבור אותה מה יותר בשלום לא היו לי הרבה ציפיות, אני מכילה יותר, עצבנית פחות, מבינה שקשה לכולם ולכן אולי פחות שופטת, יותר מאפשרת אבל הכל במסגרת הגבולות שהם מאד מאד ברורים לכולנו..
בפועל הם מוצאים תעסוקה יותר ממה שאני הייתי מדמינת, משתפים פעולה, נענים להצעות התעסוקה שלי ויש אוירה טובה. ובסוף כל יום רק על זה אני מסמנת וי. על זה שהיה בבית הרבה צחוק ורק מעט בכי ו/א תסכול (תלוי בגיל הילד)

לגבי עבודה אני עובדת בין 6-9.3 בבקר. הודעתי לילדים שעד לשעה הזו אני עובדת ובשעה הזו הם צריכים להיות אחרי תפילה, לבושים וחדרים מסודרים ואז אנחנו מכינים ארוחת בקר מפנקת. (אגב, מיום ליום שעת הקימה מתאחרת וזה מקל את הבקר, הם מסתגלים ללוז חופש)
ב7 בערב אני ממשיכה לעבוד. משלימה שעות שינה בצהריים (יחד עם הקטן, לגדולים זה זמן גמבויי ומחשב, בבקר אני לא מרשה) בכלל מיום ליום מתברר לכולנו סדר היום הנכון וזה בהחלט מסיע ליצור איזשהו שגרה.

אגב, מי שמתוסכלת כנראה הילדים עם טמפרמנט שונה, הרכב גילאים אחר ועוד ועוד. אין ענין סתם לעצבן. הקורונה תפסה כל אחד במצב אחר וההשואות לא טובות או בריאות. העיקר להתרכז בלשרוד, כל השאר בונוס...