קורונה גם לכם צמחו קרניים מהקורונה? << אשכול לפריקת תסכול >>

  • הוסף לסימניות
  • #41
אני מוכרחה לציין,
שהגישה שלי חיובית לגמרי לעניין.
עזבתי הכל וזה מה שאני עושה.
הום סקולינג.
חינוך ביתי.

אני והילדים.

לא רע בכלל.
טוב לנו מאד ושמח.
ואפילו אצל חלק מהילדים אני רואה שיפור התנהגותי/ רגשי ניכר.

למרות הקושי - זה לא קל. והעייפות.
עדיין יש למצב הזה גם הרבה מאד פלוסים.
כאלו שהיו אמורים להיות חלק משגרת חיינו ואבדנו אותם.
וקצת עכשיו אנחנו מקבלים חזרה.
מזדהה איתך. גם אצלי פתחנו חינוך ביתי עם לימוד כל המקצועות הכלולות במערכת השעות. שינון וחזרה. הפסקות פעילות. בכללי היה מאוד נחמד עד עכשיו.
אך לצערי, חטפתי שפעת או ה' יודע מה...עם חום ושיעול וכל זה..
נכון לעכשיו, אני בבידוד ביחידה.
ורק שומעת מבפנים מה קורה בחוץ..
היאבקות והישרדות של הבעל עם הילדים. מסכן. אני ממש מרחמת עליו. לא רגיל לעשות דברים בבית ולטפל בילדים. ה' יעזור לו ולהם. מוצאת את עצמי מתפללת בלי סוף.
גם שכולם יצאו מזה שפויים וגם לרפואתי.
בשורות טובות ורק טוב!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #42
שימי לב שכתבתי: בבית שיש בו רק קטנים. השאלה לא האם יש קטנים כי לרובנו יש ב"ה אלא האם יש גם גדולים יותר.
אני מדברת מהצד השני. יש לי ילד כבר בן 7 וחצי ויחסית זה כבר נותן לי מרווח נשימה!
ומידי פעם אני מוצאת את עצמי מדמיינת שהסיפור הזה היה קורה 4-5 שנים אחורה ומחסירה כמה פעימות.
אישה שנמצאת כל היום בבית עם שלושה קטנטנים, נניח שהגדול בן 4 (מכירה כמה) - לא מצליחה לפעמים ללכת לשירותים (סליחה). ובטח שלא לעשות להם ריכוז מסודר. זה קשה מאוד מאוד.
קדם כל אני מסכימה. לגמרי.
השלב הזה של ה2-3 קטנים גם בעיני הוא השלב הכי קשה בגידול ילדים. לא רק הכי קשה אלא הכי פחות מספק. שלא לאמר משעמם...

אבל אחרי זה גם לאמהות האלה אני אומרת תתפסו את המושכות, תארגנו סדר יום, תנהלו את הילדים ולא הם אתכן, תצפו קדימה ותנסו להכניס ענין וספוק לילדים ולעצמכן. לא אחרי שהם מנדנדים. רגע אחד קדם.
אפשר גם לראות את זה במעון אפילו שיש קבוצה של תינוקות מטפלות מצליחות להחזיק בידיהן את המושכות ולנהל את היום. זה ענין של מיומנות והרבה תכנון וראיה של צעד אחד קדימה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #43
שימי לב שכתבתי: בבית שיש בו רק קטנים. השאלה לא האם יש קטנים כי לרובנו יש ב"ה אלא האם יש גם גדולים יותר.
אני מדברת מהצד השני. יש לי ילד כבר בן 7 וחצי ויחסית זה כבר נותן לי מרווח נשימה!
ומידי פעם אני מוצאת את עצמי מדמיינת שהסיפור הזה היה קורה 4-5 שנים אחורה ומחסירה כמה פעימות.
אישה שנמצאת כל היום בבית עם שלושה קטנטנים, נניח שהגדול בן 4 (מכירה כמה) - לא מצליחה לפעמים ללכת לשירותים (סליחה). ובטח שלא לעשות להם ריכוז מסודר. זה קשה מאוד מאוד.
תודה שאת מסבירה אותנו - האמהות במצב הזה, כ"כ טוב
משום מה בכל האשכולות האלה, המצב רוח שלי רק נופל ונופל... לא מרגישה טוב בכלל עם החופש הכפוי הזה ,ובוודאי שלא עם הום סקולינג
יש לי שלושה קטנטנים ב"ה, ובקושי רבבב שורדת את היום יום, לא מדברת על שנת צהריים שאמורה איכשהו לתחזק את האחרי צהריים- ערב, ומבחינתי היא לא רלוונטית כי אם אני משכיבה את הילדים איתי, עד 11 בלילה אין לילה... ובכל מקרה כבר ב-5:45 - בוקר טוב!
אז תנו כח, אל תגידו שזה נחמד וכיף....
 
  • הוסף לסימניות
  • #44
התקופה של 2-3 ילדים זכורה לי כאחת התקופות הכי קשות שהיו לי,
בקושי שרדתי את זה....

בילד הרביעי כבר הכל קל יותר, לא יודעת למה.

והיום עם בנות מעל 16-17
באמת הכל יותר קל...

אבל עדין כשכולם בבית כל היום וכל הלילה,
אני מוציאה אותם בערב שתים שתים [כמו תיבת נח] לסיבוב של רבע שעה
 
  • הוסף לסימניות
  • #45
קדם כל אני מסכימה. לגמרי.
השלב הזה של ה2-3 קטנים גם בעיני הוא השלב הכי קשה בגידול ילדים. לא רק הכי קשה אלא הכי פחות מספק. שלא לאמר משעמם...

אבל אחרי זה גם לאמהות האלה אני אומרת תתפסו את המושכות, תארגנו סדר יום, תנהלו את הילדים ולא הם אתכן, תצפו קדימה ותנסו להכניס ענין וספוק לילדים ולעצמכן. לא אחרי שהם מנדנדים. רגע אחד קדם.
אפשר גם לראות את זה במעון אפילו שיש קבוצה של תינוקות מטפלות מצליחות להחזיק בידיהן את המושכות ולנהל את היום. זה ענין של מיומנות והרבה תכנון וראיה של צעד אחד קדימה.
כשיש קבוצה של ילדים בני אותו גיל הם משחקים אחד עם השני אבל כשאני בבית לבד עם 2 קטנטנים שכל היום רבים א"א לתפוס את המושכות ולארגן סדר יום... ואני גם עובדת מהבית וגם צריכה איכשהו לבשל, לכבס וכל השוטף וגם לנקות לפסח ועוד...
 
  • הוסף לסימניות
  • #46
אז תנו כח, אל תגידו שזה נחמד וכיף...
אבל יש כאלו שנחמד וכיף להן כי יש להן תנאים שמאפשרים. אסור להן לשתף?
ומי שלא מצליחה זה לא אמור להקטין אותה. יש לה נסיבות אחרות שלא מאפשרות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #47
הערב שיהיו בריאים הם מחקו לי את כל האנשי קשר מהטלפון
מצטערת בצערך..
אבל לי הילד שלי בן ה4 מחק לי את כל הסימניות שלי בגוגל..:(
ואת יודעת מה הוא חטף ממני?... נשיקה(בניגוד גמור להוראות..)
ועכשיו אחרי שישן לו המתוק אני לא יודעת מאיפה להתחיל????????
היו לי שם סימניות חשובות מאוד מאוד!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #48
אבל יש כאלו שנחמד וכיף להן כי יש להן תנאים שמאפשרים. אסור להן לשתף?
ומי שלא מצליחה זה לא אמור להקטין אותה. יש לה נסיבות אחרות שלא מאפשרות.
צודקת.
רק תנו לנו מקום אחד (!!) לפרוק תסכולים... משום מה כל אשכול שנפתח בתסכול עמוק וייאוש, ישר עובר לאשכול ההום סקולינג והמבסוטיות...
 
  • הוסף לסימניות
  • #49
צודקת.
רק תנו לנו מקום אחד (!!) לפרוק תסכולים... משום מה כל אשכול שנפתח בתסכול עמוק וייאוש, ישר עובר לאשכול ההום סקולינג והמבסוטיות...
דווקא מהמקום המיואש שלי כאחת שבקושי מספיקה לעבוד מהבית ונאלצת להתמודד עם הילדים לבד 24/7 (הבעל בבידוד) אני רואה קרן אור באלו שכן מצליחות.
ותפרקי בכיף :) היו פה הרבה פניני תסכול משעשעות.
זו מדינה דמוקרטית.
 
  • הוסף לסימניות
  • #50
מזדהה עם כל מילה.
בבוקר אני עם הילדים.
בערב עובדת.

והבית - סדום ועמורה.
אז זהו, שאני מתכננת לעבוד בערבים, אבל כבר לא מסוגלת כשזה מגיע לשם.
לכן אני משתדלת בבוקר, וזה תוך כדי כל מיני דברים..
גמני רואה הרבה שינויים חיוביים, וזה כיף גדול
אבל צריך גם לפרוק :)
כי ת'אמת שהיום נמאס לי סופית מהקורונה!!
למי עוד נמאס?
 
  • הוסף לסימניות
  • #51
תודה שאת מסבירה אותנו - האמהות במצב הזה, כ"כ טוב
משום מה בכל האשכולות האלה, המצב רוח שלי רק נופל ונופל... לא מרגישה טוב בכלל עם החופש הכפוי הזה ,ובוודאי שלא עם הום סקולינג
יש לי שלושה קטנטנים ב"ה, ובקושי רבבב שורדת את היום יום, לא מדברת על שנת צהריים שאמורה איכשהו לתחזק את האחרי צהריים- ערב, ומבחינתי היא לא רלוונטית כי אם אני משכיבה את הילדים איתי, עד 11 בלילה אין לילה... ובכל מקרה כבר ב-5:45 - בוקר טוב!
אז תנו כח, אל תגידו שזה נחמד וכיף....
הטראומה עדיין צרובה בי :)
ובאמת תזכרי כשאת קוראת תגובות מחלישות שרובן מדברות מנקודת מבט של בית שיש בו גם ילדים גדולים יותר!!
שולחת לך חיזוקים והמון כוחות!
אפשר גם לראות את זה במעון אפילו שיש קבוצה של תינוקות מטפלות מצליחות להחזיק בידיהן את המושכות ולנהל את היום. זה ענין של מיומנות והרבה תכנון וראיה של צעד אחד קדימה.
אני מאוד מסכימה איתך ומקווה שהאמהות האלו תצלחנה ליישם. רק לגבי ההשוואה הזאת - מבחינה מסוימת קל יותר להכניס סדר יום בקבוצה במעון כי כל הילדים באותו גיל. בבית שיש בו ילד בן 3 וחצי, פעוט בן שנתיים ותינוק בן חצי שנה, נניח, וכל אחד וצרכיו השונים, תינוק יונק, פעוט מפונק ומקנא, ו"גדול" שצריך להשגיח עליו אבל גם לנסות לסגל לו סדר יום, ולעשות הכל ביחד בו זמנית ומידי פעם להגניב עבודת בית דחופה וחיונית ועוד לראות את המעלות שיש במצב - זה מאוד מאוד מאוד קשה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #52
מצטערת בצערך..
אבל לי הילד שלי בן ה4 מחק לי את כל הסימניות שלי בגוגל..:(
ואת יודעת מה הוא חטף ממני?... נשיקה(בניגוד גמור להוראות..)
אם זה היה בן ה-4 אולי היה מקבל נשיקה...
אבל זה היה בני ה-8 ו-9:confused::confused: האמת, ששמחתי שראיתי את זה אחרי שנרדמו...
אחרי היום הארוךךךךךךךךךך הזה זה הדבר היחיד שהיה לי סבלנות אליו...
מדובר במעל ל-400 אנשי קשר. (את עובדת עם המחשב. אני עם טלפון)
שזה יהיה הצרות שלנו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #53
אגב, בבקשה מהמנהלים -
תגובות מבסוטיות מהמצב יש להפנות לאשכול אחר, ייעודי
שכמה מהניקים ידירו רגליהם ממנו.

האשכול הזה הוא לפריקת תסכול
מיועד לכל ההורים שהתנהגו יפה מאד כל היום, ועכשיו בא להם לצרוח!
 
  • הוסף לסימניות
  • #59
המשפט הכי שגור על לשונם של ילדיי
אמא אפשר 2 עוגיות?
זה רק אצלי?ולא הם לא רעבים
לא רק אצלך.
אני מרגישה שפתחתי מסעדה.
גם מבלים במטבח כל היום וגם דרישות קולינריות.
("אמא תשטפי לי את העוף יש עליו לכלוכים").
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה