הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
''למה את לא מגיבה באשכולות האלו?'' שואלת אותי ניקית רהוטה ואינטליגנטית, אחרי ששוב התכתבנו בצ'אט אודות הסוגיה הבוערת: מערכת החינוך בימי קורונה.
היא עובדת במשרה מלאה, מתזזת בין עבודה מהבית, לבין שירות תעסוקה פעיל 24/7 לילדים חסרי מסגרת, כבר שבועות ארוכים.
אני מורה, ולא צריך להוסיף עוד מילה, נכון
?
''תכתבי באשכול מה שאת עונה לי באישי'', היא משלחת לי סמיילי משכנע.
'' אני חוששת שלא יבינו אותי נכון, ואין לי ענין לפתוח חזיתות'', אני עונה לה בחמיצות.
''אדרבא'', היא מאתגרת אותי, ''בואי להשמיע גם את קול''.
האמת שמי שהביאה אותי לנסות להוציא את הערמונים מהאש, היתה יפה בן דוד.
המורה לחינוך גופני (לשעבר) מקרית גת, האישיות המושמצת ביותר בימים אלו (אוקיי, אחרי נגיף הקורונה), מזכ''לית ארגון המורים שמתעמתת בפריים טיים התקשורתי, מנהלת קרב איתנים מול האוצר, קומצת אגרופים ומאיימת.
''אני למען המורים'' היא זעמה. תודה, באמת. עם חיבוק הדב שלה היא פוגעת אנושות בתדמית המורים. היא מדברת בשם כולנו, למרות שלא הוצגו לפנינו כל ברירות. אנחנו מקבלות הוראות, פועלות לפיהן, ומביטות בצער במחול השדים הציבורי.
אז הנה הקול שלי, ובבקשה בבקשה אל תתקיפו... לא באתי לצער אף אחד, בטח לא בזמן כזה שבו אנשים יושבים שבעה (לבד), נאבקים על חייהם, ונגיף קטן מאיים על כולנו.
1. ''אירוע מורכב מתגלגל''- אמר ראש הממשלה בפתחו של המשבר. וזו היתה הגדרה מדויקת, גם למצב אליה נקלעה מערכת החינוך. ביום חמישי עוד פגשנו את הילדות, החלפנו חוויות עליזות מפורים, בכיתה עוד תלו שרשראות הליצנים. ואז בן לילה נכנסנו לשגרה חדשה, בלי לומר שלום, בלי להיפרד, בלי להסביר.
ביי שגרה, היי קורונה.
לאן הולכים מכאן?
יצרנו קודם כל קשר פרטני: לשמוע, למשש את הדופק, ובעיקר לומר: אנחנו כאן, נעבור את זה ביחד.
בשלב השני התגייסנו להכין ערכות למידה שישמרו על רצף חינוכי ותעסוקתי.
במקביל הושק קו טלפוני לתכנים קלילים וחווייתיים, ללמידה אודות חג הפסח, ובעיקר לשמירה על קשר.
אמצעי התקשורת שלנו מוגבלים. אף פעם לא הצטערתי כמו עכשיו, על היעדר הזום, המייל ווידאו. אבל ניסינו לעשות מה שניתן, במצב הנתון.
2. ''עליכן להשלים תשעה ימים בחודש יולי''- הגיעה ההודעה ממשרד החינוך וממזכירות בית הספר. אף אחת מהמורות שאני מכירה לא התרעמה, אז יקוזזו ימי חופשה ביולי תמורת ימי החופשה הכפויה. נזרום. מיליון אנשים בחל''ת, חלק מהם לא ישובו לעבודה. רק לומר תודה ולהמשיך הלאה.
3. פסח עבר, הערפל נותר- ההוראות השתנו: קו התוכן מתמסד ללמידה משמעותית, ניתנת לנו מערכת מפורטת, ועלינו להכין שיעורים במיטת הסדום הפדגוגית ששמה מרחב קולי. לא נרחיב על יעילות הלמידה הזו, האשכולות הקודמים תיארו זאת מצוין משני הצדדים.
לא נדון גם בשאלת התמורה, כי זוהי עובדה מוגמרת. אין לנו כאן בחירה. אבל אנחנו כן מעדכנות גרסה תוך כדי תנועה: קשובות לקול ההורים (הספציפי ומשתנה לפי מענה המוסד) העולה מן השטח ומשנות לפי הצורך.
הצעה שלי: תגיבו, תנו פידבק מה טוב ומה עדיף לשנות, תאמרו ממה נהניתם ומה פחות הוכיח את עצמו. תאמינו לי, פנייה מכובדת וענינית, תעשה רק טוב.
4. ''אז תעבדו ביולי''- כן. אנחנו פה, מוכנות להיכנס תחת האלונקה. רוצות לסיים את השנה עם התלמידות שלנו, בטעם טוב ובסגירת קצוות. רוצות להביא אותן לשנה''ל עם מינימום חסרים. רוצות לעבד איתן את הקורונה והשלכותיה. רוצות להיות פה בשבילן (גם) כשכל זה ייגמר.
ולמה בכל שנה אחרת אתן חרדות על חופשת הקיץ שלכן?
אפשר להתווכח על נחיצותה (הכיתות ממוזגות), על מדד השחיקה (ורופאים לא עובדים קשה?), על אורכה (כמה זמן מכינים כיתה ועובדים על מערכים?)
אני יודעת שלושה דברים:
1. חופשת הקיץ הזו הכרחית להיטענות חוזרת, כדי לתת את המירב לילדים. כי הכלה, סבלנות, חדשנות, נתינה ועבודה עם בני אנוש קטנים, מצריכה איפוס מערכת מידי פעם, ומילוי מצברים.
2.זה חלק אינטגרלי מעסקת החבילה הקרויה הוראה. וכמו בכל עבודה, יש חלקים טובים ויש פחות, אם נוריד את החלקים הטובות, עתודות ההוראה תישארנה ריקות כמותית ואיכותית. מי שמכירה סמינרים מבפנים יודעת מה המצב שם.
3. זוהי אכן בעיה אקוטית המצריכה פתרון מערכתי, ויפה שעה קודם. ימי החופשה הספורים של ההורה הישראלי הממוצע, הם כלעג לרש מול שישים ימים ארוכים ארוכים. וילדים חסרי תעסוקה, הנודדים מסבתא-לדודה-לקיטנה פיראטית-לשכנה, צריכים לעמוד בראש מעיינה של מערכת החינוך. תביאו פרחי הוראה, סמינריסטיות שהשעות יוכרו להן כהתנסות, מורות מ''מ שתשמחנה בתוספת הכנסה לימות הקיץ, אפשר וחובה למצוא פתרונות.
אז מה קרה הפעם?
זוהי שעת חירום. הכלכלה אינה מושג אמורפי משיעור אזרחות, והמדינה היא לא דודה מאמריקה עם כיסים ללא הגבלה. זה אני ואת והוא, כולנו יחד. משק צומח ומשגשג הוא אינטרס של כולנו, ומערכת חינוך פעילה בחודש יולי, עשויה להניע את גלגלי המשק ביתר קלילות. לטובת כולנו.
5. הלוואי שיבואו ימים של תכלת
תכלת של שמיים פתוחים ואופק בלי גבולות,
תכלת של ים קיצי עם אבטיח על גרגרים זהובים,
ו...תכלת של חולצות תלבושת...
היא עובדת במשרה מלאה, מתזזת בין עבודה מהבית, לבין שירות תעסוקה פעיל 24/7 לילדים חסרי מסגרת, כבר שבועות ארוכים.
אני מורה, ולא צריך להוסיף עוד מילה, נכון
?''תכתבי באשכול מה שאת עונה לי באישי'', היא משלחת לי סמיילי משכנע.
'' אני חוששת שלא יבינו אותי נכון, ואין לי ענין לפתוח חזיתות'', אני עונה לה בחמיצות.
''אדרבא'', היא מאתגרת אותי, ''בואי להשמיע גם את קול''.
האמת שמי שהביאה אותי לנסות להוציא את הערמונים מהאש, היתה יפה בן דוד.
המורה לחינוך גופני (לשעבר) מקרית גת, האישיות המושמצת ביותר בימים אלו (אוקיי, אחרי נגיף הקורונה
), מזכ''לית ארגון המורים שמתעמתת בפריים טיים התקשורתי, מנהלת קרב איתנים מול האוצר, קומצת אגרופים ומאיימת.''אני למען המורים'' היא זעמה. תודה, באמת. עם חיבוק הדב שלה היא פוגעת אנושות בתדמית המורים. היא מדברת בשם כולנו, למרות שלא הוצגו לפנינו כל ברירות. אנחנו מקבלות הוראות, פועלות לפיהן, ומביטות בצער במחול השדים הציבורי.
אז הנה הקול שלי, ובבקשה בבקשה אל תתקיפו... לא באתי לצער אף אחד, בטח לא בזמן כזה שבו אנשים יושבים שבעה (לבד), נאבקים על חייהם, ונגיף קטן מאיים על כולנו
.1. ''אירוע מורכב מתגלגל''- אמר ראש הממשלה בפתחו של המשבר. וזו היתה הגדרה מדויקת, גם למצב אליה נקלעה מערכת החינוך. ביום חמישי עוד פגשנו את הילדות, החלפנו חוויות עליזות מפורים, בכיתה עוד תלו שרשראות הליצנים. ואז בן לילה נכנסנו לשגרה חדשה, בלי לומר שלום, בלי להיפרד, בלי להסביר.
ביי שגרה, היי קורונה.
לאן הולכים מכאן?
יצרנו קודם כל קשר פרטני: לשמוע, למשש את הדופק, ובעיקר לומר: אנחנו כאן, נעבור את זה ביחד.
בשלב השני התגייסנו להכין ערכות למידה שישמרו על רצף חינוכי ותעסוקתי.
במקביל הושק קו טלפוני לתכנים קלילים וחווייתיים, ללמידה אודות חג הפסח, ובעיקר לשמירה על קשר.
אמצעי התקשורת שלנו מוגבלים. אף פעם לא הצטערתי כמו עכשיו, על היעדר הזום, המייל ווידאו
. אבל ניסינו לעשות מה שניתן, במצב הנתון.2. ''עליכן להשלים תשעה ימים בחודש יולי''- הגיעה ההודעה ממשרד החינוך וממזכירות בית הספר. אף אחת מהמורות שאני מכירה לא התרעמה, אז יקוזזו ימי חופשה ביולי תמורת ימי החופשה הכפויה. נזרום. מיליון אנשים בחל''ת, חלק מהם לא ישובו לעבודה. רק לומר תודה ולהמשיך הלאה.
3. פסח עבר, הערפל נותר- ההוראות השתנו: קו התוכן מתמסד ללמידה משמעותית, ניתנת לנו מערכת מפורטת, ועלינו להכין שיעורים במיטת הסדום הפדגוגית ששמה מרחב קולי. לא נרחיב על יעילות הלמידה הזו, האשכולות הקודמים תיארו זאת מצוין משני הצדדים.
לא נדון גם בשאלת התמורה, כי זוהי עובדה מוגמרת. אין לנו כאן בחירה. אבל אנחנו כן מעדכנות גרסה תוך כדי תנועה: קשובות לקול ההורים (הספציפי ומשתנה לפי מענה המוסד) העולה מן השטח ומשנות לפי הצורך.
הצעה שלי: תגיבו, תנו פידבק מה טוב ומה עדיף לשנות, תאמרו ממה נהניתם ומה פחות הוכיח את עצמו. תאמינו לי, פנייה מכובדת וענינית, תעשה רק טוב.
4. ''אז תעבדו ביולי''- כן. אנחנו פה, מוכנות להיכנס תחת האלונקה. רוצות לסיים את השנה עם התלמידות שלנו, בטעם טוב ובסגירת קצוות. רוצות להביא אותן לשנה''ל עם מינימום חסרים. רוצות לעבד איתן את הקורונה והשלכותיה. רוצות להיות פה בשבילן (גם) כשכל זה ייגמר.
ולמה בכל שנה אחרת אתן חרדות על חופשת הקיץ שלכן?
אפשר להתווכח על נחיצותה (הכיתות ממוזגות), על מדד השחיקה (ורופאים לא עובדים קשה?), על אורכה (כמה זמן מכינים כיתה ועובדים על מערכים?)
אני יודעת שלושה דברים:
1. חופשת הקיץ הזו הכרחית להיטענות חוזרת, כדי לתת את המירב לילדים. כי הכלה, סבלנות, חדשנות, נתינה ועבודה עם בני אנוש קטנים, מצריכה איפוס מערכת מידי פעם, ומילוי מצברים.
2.זה חלק אינטגרלי מעסקת החבילה הקרויה הוראה. וכמו בכל עבודה, יש חלקים טובים ויש פחות, אם נוריד את החלקים הטובות, עתודות ההוראה תישארנה ריקות כמותית ואיכותית. מי שמכירה סמינרים מבפנים יודעת מה המצב שם
.3. זוהי אכן בעיה אקוטית המצריכה פתרון מערכתי, ויפה שעה קודם. ימי החופשה הספורים של ההורה הישראלי הממוצע, הם כלעג לרש מול שישים ימים ארוכים ארוכים. וילדים חסרי תעסוקה, הנודדים מסבתא-לדודה-לקיטנה פיראטית-לשכנה, צריכים לעמוד בראש מעיינה של מערכת החינוך. תביאו פרחי הוראה, סמינריסטיות שהשעות יוכרו להן כהתנסות, מורות מ''מ שתשמחנה בתוספת הכנסה לימות הקיץ, אפשר וחובה למצוא פתרונות.
אז מה קרה הפעם?
זוהי שעת חירום. הכלכלה אינה מושג אמורפי משיעור אזרחות, והמדינה היא לא דודה מאמריקה עם כיסים ללא הגבלה. זה אני ואת והוא, כולנו יחד. משק צומח ומשגשג הוא אינטרס של כולנו, ומערכת חינוך פעילה בחודש יולי, עשויה להניע את גלגלי המשק ביתר קלילות. לטובת כולנו.
5. הלוואי שיבואו ימים של תכלת
תכלת של שמיים פתוחים ואופק בלי גבולות,
תכלת של ים קיצי עם אבטיח על גרגרים זהובים,
ו...תכלת של חולצות תלבושת...
