דיון נושאים פוגעניים

  • הוסף לסימניות
  • #82
חושבת כמוך.
אבל לדעתי היחס פוגע, לא מילת התיאור.
קצת טיפשי להתפס על זה, ועוד לחשוב שככה ייפתרו הבעיות.
לא צריכים להיתפס אלא לגלות רגישות.
יחס מורכב ממכלול של בחירה במילים וגם נימה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #83
טוב.
אז אם אתם שומעים ברחוב מישהו אומר 'פרענק', תדעו שלא חייב להיות שהוא גזען.
 
  • הוסף לסימניות
  • #84
טוב.
אז אם אתם שומעים ברחוב מישהו אומר 'פרענק', תדעו שלא חייב להיות שהוא גזען.
רשמתי לפני. :)
אבל ב99.9 מהמקרים שאני נתקלתי בהם זו היתה גזענות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #85
שאלה ישנה שלי, שלאחרונה צפה פה כמה פעמים.
רגישות. חברה.

בארצות הברית, לו סופרת תכתוב בספר שלה את המילה "כושי" היא תיתבע מיידית.
ופה, זה נכתב פעם אחר פעם, בלי לחשוב פעמיים.

בבית הוריי, היה אסור לשיר את השיר כושי קטן, וגם לא להתחפש לכושי בפורים.

יש לי בן משפחה, מוכשר, גאון. שמדבר רהוט בדרך כלל, אבל פה ושם, נתקע.
פעם אחת, כשמישהו זרק בדיחה על בני גנץ, הוא העיר שהבדיחות שנעשות על חשבון הגמגום, פוגעות במגמגמים כולם.

חשבתם פעם מה מרגישים נמוכי קומה כשהם נתקלים בדדי גמדי?
מכרה שלי, מתרגמת את הספרים האלו לאנגלית. והזדעזעה מהשימוש במילה "גמד".
התארחה אצלה בחורה נמוכת קומה, (מאוד!) והציע לילדים לקרוא להם ספר, הלכו הילדים בהתרגשות והביאו את דדי גמדי, הרי מה יותר מתאים מזה.
(ברור שהספר לא היה נכנס הביתה לולא שהיא עצמה מתרגמת אותו) והיה לא נעים. בכלל לא.

והשאלון על אתיופים באיש את רעהו, עבר כל גבול.
נסו לחשוב פעמיים, האם הכתיבה שלכם פוגעת במישהו, או אולי קטע ההומור מגיע על חשבונו?

מצד שני, יש סופרים וסופרות, שכותבים על הנושא ממקום ניטרלי רק כדי להעלות את הנושא, ואת המודעות.
מניחים את המציאות, והולכים.

לא נכנסת לביקורת האם זה נכון לכתוב על זה, רק מצטטת את קפלר: "להתגזען אותה זה ראוי, אבל לדבר עליה - ס'פאסט נישט. לא מתאים"?

אבל, אולי זה נכון לכתוב על זה בשביל הצד הלא רגיש, או הגזען, אבל מה מרגיש הצד השני בקריאה על מציאויות אלו?
אמת, זה קיים.
וזו המציאות.

אבל האם נכון לזרוק להם אותה בפנים? להעמיד אותם בכח מול המציאות האכזרית, לתת להם לקרוא על הכאב שבמציאות הזו? לספר להם עליה ברחל בתך הקטנה? (גם אם זה בצורה לועגת כביכול)
אם מדובר על האשכול שלי, תודה רבה על התגובה המלאה והמנומקת.
מודה שלא חשבתי על צדדים כאלו. הסיפורים והדוגמאות שצויינו בהחלט מעליבים.

לגבי הגמדה - מדובר בחוסר טאקט של הילדים, פחות בעיה בספר.
יש את המורה המוכשרת ההיא, חרדית, שהפכה את הגמדות שלה למשהו מפרסם וממריץ, והיא מקבלת המון אהדה והערכה (גם בזכות האישיות המרשימה שלה). לפעמים נוח לדבר על משהו שממילא קיים בצורה גלויה, מאשר להתבאס אם מישהו מאזכר אותו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #86
התרגום הפשוט של פרנק זה סך הכל צרפתי.
ימי מוהרנ"ת, מספר שהוא היה במצרים, בביקור, יהודי אשכנזי כמובן, וכונה שם פרנק, כי ככה כינו את כל הזרים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #87
מי כמוך שקרא את הספר 1984 יודע מה רב כוחה של מכבסת מילים לשינוי תודעתי עמוק.


יש להבדיל בין מילים שהן כינוי גנאי בעצם כמו: דוס, חוּסיד, פרענק, ווזווז, ערבוש וכיוצ"ב. מילים כאלה הן באמת גסות רוח.
לעומת מילים רגילות ונייטרליות שרק השיח הסופר-רגיש וצדקני החליט שהן פוגעניות, כמו: ערבי, גרוזיני, אתיופי, שמן, זקן, כושי וכו'.
לגבי 'ניגר' אני מסכים שזו מילת גנאי. לדעתי התרגום שלה לעברית הוא לא כושי אלא כושון, כמו שז'יד זה לא יהודי אלא יהודון.
חריף, וצודק.
ממצה את העניין.
 
  • הוסף לסימניות
  • #89
@עכביש , יורשה לי? לסיום יפה?
not in our school.jpg
 
נערך לאחרונה ב:

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

רגע לפני שתפתחו את הספר, תבדקו שאתם לבד ושיש לכם זמן. לא כי הוא ארוך, אלא כי הוא מסוכן.
הוא עלול לגרום לכם לצחוק בחוסר שליטה תוך כדי נסיעה באוטובוס, להנהן בכפייתיות שוב ושוב תוך הסכמה עם דמות בדיונית, ולחשוב שאולי, רק אולי, המציאות שלנו לא כזו גרועה.

אז נתחיל קודם עם הרעיון- גאון!

כמה פעמים לקחתם לידיכם ספר וגיליתם בו קשקשת מדומיינת, שאפילו טיסה למאדים כבר נשמעת סבירה יותר?
כמה פעמים קראתם ספר והרגשתם כי מנסים למשוך אתכם אחורה בזמן? כאילו משעמם בהווה, אז קדימה! בואו נחזור לעבר. יהיה מעניין...
ואם זה ספציפית לא מסתדר בלו"ז- לא לדאוג. יש תחליף! יש מי שניתנה להם הרשות לנסות ולנבא את העתיד. ממש ככה. כאילו מאלפים את הבינה בינה, ולוחשים לה: "הלו, תתעוררי! את בתרדמת. עוד נכונו לך גדולות ונצורות". (לא רעות בכלל, יש לציין).

ובכן, כל זה אינו תקף לספר זה.
למה, אתם שואלים?
קודם כל תודה ששאלתם. עכשיו אפשר לענות.

כאן מדובר בספר הנכתב בשיטת ארבעת המ"מים. מכירים?
גם מעניין.
גם מציאותי.
גם מוסרי.
וגם מצחיק.

זו בדיוק השיטה הידועה לארבעת המ"מים המקבילים:
זה לא משעמם.
זה לא מדומיין.
זה לא מטיפני.
זה לא מדכא.


טוב, זו היתה רק הקדמה. מי שהתעייף - מוזמן לפרוש. גם ככה, אני לא מאלה שמוודאים נוכחות בסיום : )


הספר נכתב בשפה קלילה על גבול המדוברת, נעימה, מתלוצצת ומסודרת.
כן, בדיוק ההפך מביתה של אשת נעוריו של אלוף נעוריה.
אוי, איזה כיף היה לקרוא על אותו אחד בעל שם אחד, אך מוזכר בספר בשלל כינויים מגוונים ומגניבים, קרי: אבי הטף, אבי הצאן, אבי העדר, אבו-אל-בנאת, אביר, מנטור, אלוף נעורי, ואיך לא? כינוי הדגל- אבא של הבלאגן.

יש בו - בספר הזה - המון המון הומור, בכל מיני צבעים וצורות.
המון חומר למחשבה שמתפצפץ בין המילים. בין המבחנים לעבודה המעשית- בעיקר לזו של החיים.
המון רגישות, המון אנושיות, המון הזדהות.

יש בו - בספר הזה - גם מושגים מעניינים, לאו דווקא הקשורים לפנסיה, קרנות ואחוזים (סתם מעניין אם יש סיבה שייעדו לגיבורה דווקא את המקצוע הזה : )
גם עצות יש בו (אמיתיות, למי ששאל). אבל אל תיישמו, טוב?

מה עוד תוכלו למצוא בספר?
מכשפות, או יותר מדויק - מכשפה אחת ו... כן, צריך להיזהר ממנה. גם אם מדובר לעיתים במישהי אמממ... לא חשוב!
ויש גם מפלצת אחת גדולה ואימתנית שיודעת להפוך לא רק את הבית, אלא גם ובעיקר - את הרוגע, את המצפון, את הזמינות, את השפיות.

מה עוד?
יש תוכחות. טוב, לא ממש תוכחות. נקרא לזה מסרים.
מסרים יפים שגורמים לקורא לעצור רגע ולומר: "וואו. זה כל כך נכון. כל כך אמיתי. כל כך... מוצדק!"
אז למה? למה עד היום לא פגשנו את האמת הזו פנים אל פנים?
אולי כי אף אחד לא טרח לכתוב ספר עם רעיון מבריק ויצירתי כמו זה?

גם משפטים יפים ניתן בקלות למצוא, למסגר או לתלות על מקרר. רוצים דוגמא? תקראו. יש שם יותר מאחת. (וגם ככה הספר הספיק לעבור דירה : )

ובקצרה?
הספר מתאר באופן הומוריסטי ומרגש את חייה של צביה, אמא לשבעה ילדים חמודים ונשואה לאלוף נעורים אחד, המתמודדת עם אתגרי היום יום תוך תמרון בין דרישות מערכת החינוך וניהול משרדה, לבין בלאגן אחד גדול המתרחש ומתחדש תדיר.
יחד עם ניצחונות קטנים והפסדים מרהיבים מול מפלצת הבלאגן, לומדת צביה להציב גבולות (אבל רק למה שחשוב באמת), להשלים סוף סוף לימודי התמחות, ולנהל חברויות שונות, מרגשות ומצחיקות כאחד.

ועכשיו, רותי קפלר, אני חייבת לשאול אותך משהו שתפס אותי מהרגע הראשון: למה בחרת לקרוא למשפחה הזו בשם הזה? האם זה מלשון בָּלוּי או בִּלּוּי?? מה ניסית לרמוז כאן, תגלי?

לסיכום -
זהו ספר שיגרום לכם קצת (הרבה) לצחוק, קצת לנשום מציאות, קצת להרגיש הזדהות, קצת להיבחן במבחן החיים.
וקצת מכל אלו - שווה בעצם המון!

אז תודה,
@Ruti Kepler , על ספר עשר (תרתי משמע).
ותודה לך @7שבע7 , על המלצה שבע. סתם... : ) עשר.

האמת? מתחשק לי לתייג כאן את כל מי שלפי דעתי תיהנה ממנו. אבל לא נעים, לא רוצה שיחשבו שאני רומזת משהו : )

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה