הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
הסיפור שלנו מספר על ילדה, אמנם קטנה בגיל, אך ענקית במידות,
שמשום מה (...?) קשה לה 'במיוחד' לוותר על הטיטול שלה ולהתנהג כגדולה, גם בתחום הזה.
היא אמנם מעדיפה את הטיטול, אבל הזנחה, בשום אופן היא לא מוכנה שתהיה פה בבית,.
לכן, במסירות ובהתמדה, עם הרבה אהבה ולא מעט אמונה,
היא מלמדת את הבובה שלה לעשות בשירותים שלה,
ואף שזה לא פשוט ללמוד את זה ביום אחד, היא לא מתייאשת.
הבטחות על חמצוצים, מלא הסברים משכנעים, פרצופים מזהירים, ומבטים מעודדים...
אחרי כמה דקות, שהיא הספיקה להשתכנע שאכן הבובה עשתה את כל המאמצים מבחינתה כדי לעמוד במשימה שהושתה עליה -
בשביעות רצון רבה מהתוצאות, היא לקחה כסא לטפס,
כדי לקיים את הבטחתה לבובה.
במסירות נפש ומאמץ עיקש,
רק כדי להראות ולהוכיח לכל שהיא תעמוד במילה שלה - על אף שיתכן שקשיים יכרכו בכך, ומהמורות רבות יצוצו בדרכה, -
מדיבורה, היא לא תיסוג...
- הושיטה ידה לארון,
ולקחה את הקופסא של החמצוצים המובטחת,
ובהרגשת חשיבות ששייכת רק למצליחנים כמוה -
הושיטה לחניכה הטריה את הפרס המובטח...
_ _ _
אך ההפתעה הגדולה רק עכשיו התחילה...
הבובה היקרה 'עומדת האתגרים',
התגלתה במלוא הוד תפארת מדותיה הטובות דווקא בשעה זו..
כשהחמצוץ הטעים והמתוק-חמוץ, הממלא את הפה ברוק, והמטיף מרירו לסנטר, המגרה את כל חושיה של הבובה העדינה והטובה...
_ _ _
זה אמנם היה לה קשה נורא...
מחשבות לכאן ומחשבות לשם התרוצצו במחשבתה, 'כן', 'לא', ספיקות, התחבטויות והתלבטויות קורעות כל שביב של יסוד מוצק ושליו,
נקרעת לגזרים מעוצמת ההחלטה העומדת לה כעת מול עיניה הטהורות...
עוד רגע קט, והיא חלילה קורסת תחת כובדו של הנסיון הגורלי, העומד מולה למוטטה ארצה, מיואשת ומרוסקת...
_ _ _
ואז זה קרה.
בהחלטה של רגע, בעוצמה יהודית, במסירות שלא תיאמן,
הושיטה הבובה זכת הנפש וטהורת הלב את החמצוץ היקר למורתה המסורה...
מילים לא יתארו את גודל הרגע,
בו מתגלה טוהר פנימיות נשמה יהודית מה היא,
קולמוסים לא יכילו את עוצמת השמחה המתפרצת כל גבולות שהיה שם...
איי... איי... מי שראה ראה,
ומי שלא ראה, גם אילו כל הימים דיו וכל אגמים קולמוסים לא יוכלו לו,
לא יוכלו למעמד מרגש ונורא הוד כזה...
_ _ _
אך סיפורינו לא נגמר כאן.
המורה המאושרת, נדהמת כולה מעצמת הנדיבות שגלתה תלמידתה, -
התלמידה שהיא עמלה רבות בימים בחינוכה, וכעת היא רואה את מאמציה נושאים פרי,
ועוד איזה פרי...!
- כמובן לא יכלה לסרב לתחנוניה האילמות,
המבקשות ללא קול,
דבר אחד,
'אנא קבלי את תשורתי אלייך, מורה יקרה וטובת לב',
כמובן מיד נגסה בהתלהבות בחמצוץ הטעים,
חמצוץ שכמה מצוות נעשו עליו...
גם חינוך טהור מתוך שימור הגחלת העוברת בבנות ישראל הצדקניות מדור לדור,
גם מאמץ טהור מצד החניכה המוכשרת,
וכמובן התוצאה המדהימה של שמירת הבית היהודי בנקיונו, - לבל התלכלך חלילה בצרכיה של התלמידה,
לסיום כמובן, את הנדיבות הנדירה בסופו של דבר של התלמידה המופלאה...
_ _ _
אך סיפורינו הנפלא כ"כ, עדיין לא תם.
המורה היקרה, לאחר שראתה את גודל מסירות נפשה של תלמידתה, החליטה שגם מצידה נדרש כאן משהו...
כי היא,
לא תשב בחיבוק ידים לנוכח טוהר לב מסוג כזה...
ומתוך החלטה אמיצה,
הושיטה לה חמצוץ חדש מהקופסא...
שלא תרגיש חלילה שהפסידה משהו מהמצוה שעשתה.
גם זה כמובן היה אך ורק לשם חינוכה הטוב של תלמידתה,
למען תזכור לעולם ועד, ש- 'ממצוות, לא מפסידים!'
_ _ _
קוראים יקרים... קוראים אהובים......
תהיו מוכנים להמשך המעשה העוצמתי שהתרחש לו דווקא כאן, בבית די פשוט ורגיל, בצפת עיר הקודש...
הגיבורה האדירה שלנו, שכבר גילתה את צדקות נפשה היום פעם אחת,
החליטה להראות לו ליצר האכזר, מה היא עוצמתה של נפש יהודיה, פשוטה ככל שתהיה..
- - -
כן, כן, הבנתם נכון...
החמצוץ השני שהיה לה ביד,
הועבר גם הוא, ללא מאמץ, לידה החביבה של המורה...
לא נלאה אתכם קוראים יקרים יותר מדי,
אבל הסיפור עדיין לא נגמר,
הפלא הנורא המשיך והמשיך,
המורה והתלמידה, שתיהן עמדו בגבורה בנסיון הכבד שניסה אותם הק-ל, סתם כך פתאום, ביום קייצי בהיר, ללא שום הכנה מוקדמת...
התלמידה מתחבטת ומתחבטת, ולבסוף מעבירה את הפרס יקר הערך - המגיע לה בצדק ויושר - למורתה,
והמורה גם היא,
על אף שזה חורג לגמרי מהכללים שהציבה לתלמידותיה,
שוב ושוב, מוציאה חמצוץ ומעבירה לתלמידה היקרה,
כי חינוך חשוב מכל, והחינוך אומר כאמור, ש-
'ממצוות, לא מפסידים!'
הסיפור לא נגמר, והוא גם לעולם לא יכול להיגמר,
אלא אם כן,
אקנה סוף-סוף מנעול לארון
שמשום מה (...?) קשה לה 'במיוחד' לוותר על הטיטול שלה ולהתנהג כגדולה, גם בתחום הזה.
היא אמנם מעדיפה את הטיטול, אבל הזנחה, בשום אופן היא לא מוכנה שתהיה פה בבית,.
לכן, במסירות ובהתמדה, עם הרבה אהבה ולא מעט אמונה,
היא מלמדת את הבובה שלה לעשות בשירותים שלה,
ואף שזה לא פשוט ללמוד את זה ביום אחד, היא לא מתייאשת.
הבטחות על חמצוצים, מלא הסברים משכנעים, פרצופים מזהירים, ומבטים מעודדים...
אחרי כמה דקות, שהיא הספיקה להשתכנע שאכן הבובה עשתה את כל המאמצים מבחינתה כדי לעמוד במשימה שהושתה עליה -
בשביעות רצון רבה מהתוצאות, היא לקחה כסא לטפס,
כדי לקיים את הבטחתה לבובה.
במסירות נפש ומאמץ עיקש,
רק כדי להראות ולהוכיח לכל שהיא תעמוד במילה שלה - על אף שיתכן שקשיים יכרכו בכך, ומהמורות רבות יצוצו בדרכה, -
מדיבורה, היא לא תיסוג...
- הושיטה ידה לארון,
ולקחה את הקופסא של החמצוצים המובטחת,
ובהרגשת חשיבות ששייכת רק למצליחנים כמוה -
הושיטה לחניכה הטריה את הפרס המובטח...
_ _ _
אך ההפתעה הגדולה רק עכשיו התחילה...
הבובה היקרה 'עומדת האתגרים',
התגלתה במלוא הוד תפארת מדותיה הטובות דווקא בשעה זו..
כשהחמצוץ הטעים והמתוק-חמוץ, הממלא את הפה ברוק, והמטיף מרירו לסנטר, המגרה את כל חושיה של הבובה העדינה והטובה...
_ _ _
זה אמנם היה לה קשה נורא...
מחשבות לכאן ומחשבות לשם התרוצצו במחשבתה, 'כן', 'לא', ספיקות, התחבטויות והתלבטויות קורעות כל שביב של יסוד מוצק ושליו,
נקרעת לגזרים מעוצמת ההחלטה העומדת לה כעת מול עיניה הטהורות...
עוד רגע קט, והיא חלילה קורסת תחת כובדו של הנסיון הגורלי, העומד מולה למוטטה ארצה, מיואשת ומרוסקת...
_ _ _
ואז זה קרה.
בהחלטה של רגע, בעוצמה יהודית, במסירות שלא תיאמן,
הושיטה הבובה זכת הנפש וטהורת הלב את החמצוץ היקר למורתה המסורה...
מילים לא יתארו את גודל הרגע,
בו מתגלה טוהר פנימיות נשמה יהודית מה היא,
קולמוסים לא יכילו את עוצמת השמחה המתפרצת כל גבולות שהיה שם...
איי... איי... מי שראה ראה,
ומי שלא ראה, גם אילו כל הימים דיו וכל אגמים קולמוסים לא יוכלו לו,
לא יוכלו למעמד מרגש ונורא הוד כזה...
_ _ _
אך סיפורינו לא נגמר כאן.
המורה המאושרת, נדהמת כולה מעצמת הנדיבות שגלתה תלמידתה, -
התלמידה שהיא עמלה רבות בימים בחינוכה, וכעת היא רואה את מאמציה נושאים פרי,
ועוד איזה פרי...!
- כמובן לא יכלה לסרב לתחנוניה האילמות,
המבקשות ללא קול,
דבר אחד,
'אנא קבלי את תשורתי אלייך, מורה יקרה וטובת לב',
כמובן מיד נגסה בהתלהבות בחמצוץ הטעים,
חמצוץ שכמה מצוות נעשו עליו...
גם חינוך טהור מתוך שימור הגחלת העוברת בבנות ישראל הצדקניות מדור לדור,
גם מאמץ טהור מצד החניכה המוכשרת,
וכמובן התוצאה המדהימה של שמירת הבית היהודי בנקיונו, - לבל התלכלך חלילה בצרכיה של התלמידה,
לסיום כמובן, את הנדיבות הנדירה בסופו של דבר של התלמידה המופלאה...
_ _ _
אך סיפורינו הנפלא כ"כ, עדיין לא תם.
המורה היקרה, לאחר שראתה את גודל מסירות נפשה של תלמידתה, החליטה שגם מצידה נדרש כאן משהו...
כי היא,
לא תשב בחיבוק ידים לנוכח טוהר לב מסוג כזה...
ומתוך החלטה אמיצה,
הושיטה לה חמצוץ חדש מהקופסא...
שלא תרגיש חלילה שהפסידה משהו מהמצוה שעשתה.
גם זה כמובן היה אך ורק לשם חינוכה הטוב של תלמידתה,
למען תזכור לעולם ועד, ש- 'ממצוות, לא מפסידים!'
_ _ _
קוראים יקרים... קוראים אהובים......
תהיו מוכנים להמשך המעשה העוצמתי שהתרחש לו דווקא כאן, בבית די פשוט ורגיל, בצפת עיר הקודש...
הגיבורה האדירה שלנו, שכבר גילתה את צדקות נפשה היום פעם אחת,
החליטה להראות לו ליצר האכזר, מה היא עוצמתה של נפש יהודיה, פשוטה ככל שתהיה..
- - -
כן, כן, הבנתם נכון...
החמצוץ השני שהיה לה ביד,
הועבר גם הוא, ללא מאמץ, לידה החביבה של המורה...
לא נלאה אתכם קוראים יקרים יותר מדי,
אבל הסיפור עדיין לא נגמר,
הפלא הנורא המשיך והמשיך,
המורה והתלמידה, שתיהן עמדו בגבורה בנסיון הכבד שניסה אותם הק-ל, סתם כך פתאום, ביום קייצי בהיר, ללא שום הכנה מוקדמת...
התלמידה מתחבטת ומתחבטת, ולבסוף מעבירה את הפרס יקר הערך - המגיע לה בצדק ויושר - למורתה,
והמורה גם היא,
על אף שזה חורג לגמרי מהכללים שהציבה לתלמידותיה,
שוב ושוב, מוציאה חמצוץ ומעבירה לתלמידה היקרה,
כי חינוך חשוב מכל, והחינוך אומר כאמור, ש-
'ממצוות, לא מפסידים!'
הסיפור לא נגמר, והוא גם לעולם לא יכול להיגמר,
אלא אם כן,
אקנה סוף-סוף מנעול לארון
נערך לאחרונה ב:
