ביקורת ספרות עולם חירש - בתיה ענה

  • הוסף לסימניות
  • #1
לא, זו לא כפילות...
את הספר קראתי לפני כמה שבועות, ומיד תכננתי לכתוב עליו ביקורת, אבל... הפועלים עצלים, ובעל הבית דוחק...
כשראיתי ש @הדוויג העלה ביקורת חיובית על הספר, החלטתי שלשם האיזון, אכתוב את הצד שלי.

ובכן - הכתיבה יפה ונחמדה, הספר כתוב היטב, מרתק ומעניין.

כעת ניגש לעלילה. העולם שבספר הוא תמונת מראה של העולם שלנו. הכל אותו הדבר בדיוק, עם הבדל 'קטן' מאד; בעולם שבו מתקיים הסיפור, אצל רובה המוחלט של האנושות לא קיים חוש השמיעה.

מהי הבעיה? שבעולם שבו חוש כל כך בסיסי לא קיים, אין מצב שהוא יזכיר אפילו את העולם שלנו. וזאת למה?

בגמרא נאמר 'חירשו - נותן לו דמי כולו'. אדם שהפך את חבירו לחירש - צריך לשלם לו כאילו הוא הרג אותו. אם כולנו היינו חירשים - היינו נשארים אנאלפביתים עד עצם היום הזה. הדיבור הוא מה שהרים את האדם ממדרגת בעל חיים למדרגת אדם.

עושה רושם כאילו הסופרת כתבה את הסיפור בשפה רגילה, של בני אדם שמדברים ומשוחחים זה עם זה, ואחרי שהיא גמרה לכתוב אותו, היא עברה באופן נקודתי על כל מילה שעשויה להזכיר דיבור, ושינתה אותה ל'סימנה' או ל'כתבה', וכדומה. האם זה הגיוני? לא. אנחנו חושבים באמצעות מילים, בגלל שזה האופן שאנחנו מדברים בו. בלי יכולת הדיבור, אין אותיות, אין מילים, ואין סימונים למילים.
כמובן שאחרי ההתקדמות הגדולה של האנושות בעזרת יכולת הדיבור, גם אלו שלא זכו לחוש השמיעה, הצליחו לשוחח כבני אדם בעזרת שפת הסימנים, או בעזרת הכתיבה. אך לא יתכן לספר כעלילה, עולם שכל כולו חירש, והוא מתקדם כמו עולמנו המודרני.

בספר מתוארים גם אבסורדים שעשויים להעלות גיחוך. בחתונות של העולם החירש - רוקדים, כמובן. יש איזו סיבה כלשהי לעשות תנועות משונות בידיים וברגלים, כשאין מושג של מוזיקה, ריתמיקה וקצב?

גם התינוקות של אותו עולם בוכים, ורק גיבורת הספר, יכולה לשמוע אותם. לכאורה, בעולם בדיוני שבו לא קיים חוש השמיעה, אין שום סיבה שייבראו מיתרי קול, ואתם היכולת להפיק קולות. כך גם לא ברור כיצד הצליחה הגיבורה לשמוע את הבנות שנלכדו בשריפה. האם לפתע פתאום נבראה להם יכולת ייחודית להפיק קולות?!

כך גם מסופר על אֶמי הגיבורה שבזמן שהמורה רואה את ההסרטה מהשריפה, חוזרים אליה הקולות, והיא מתחילה לצרוח. הקורא הנבון אמור להבין שבד בבד עם ראיית ההסרטה, גם נשמעים ממנה קולות השריפה. אלא שהדבר לא מובן בעליל; גם כיום, יש מצלמות שרק מסריטות את הנעשה, ויש כאלו שגם מקליטות אותו. למה שבעולם שבו לא קיים חוש השמיעה, יתכננו את המצלמות באופן שיקלטו קולות שלא קיימים בכלל? [ובכלל, מה זה השם 'אמי'? לא שמעתי על שם זה בקרב הציבור החרדי...]

עד הקטע שבו אמי מגיעה לאנשי הרפואה, עוד הצלחתי להבין איכשהו את המתרחש. אימה של אמי שלחוצה מהמוזרויות שלה, לא קולטת שיש לה מכרה זהב בידיים, בת בעלת יכולות מופלאות, שאין לאף אחד בעולם. אבל מהרגע שבו הפרופסורים מנסים לשכנע את אמי לאבד את היכולת שלה בידיים, איבדתי את האמון לגמרי בספר.

אם כיום ימצא אדם מופלא, בעל יכולת לקרוא מחשבות, לעוף באוויר, או להזיז מתכות בכוח מוחו בלבד. האם אנשי המדע ינסו לשכנע את עצמם שהדבר שקר, ויתנו לו טיפול פסיכיאטרי או תרופתי, או שיבדקו את יכולותיו בצורה מדעית, בשביל לנסות להבין את פלאי הטבע?! האם העולם היה מגיע לדרגה המדעית הגבוהה שלו, אילו אנשי המדע היו מנסים להכחיש כל דבר זר ומוזר שהם רואים?

לסופרת פתרונים...
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
אם כיום ימצא אדם מופלא, בעל יכולת לקרוא מחשבות, לעוף באוויר, או להזיז מתכות בכוח מוחו בלבד. האם אנשי המדע ינסו לשכנע את עצמם שהדבר שקר, ויתנו לו טיפול פסיכיאטרי או תרופתי, או שיבדקו את יכולותיו בצורה מדעית, בשביל לנסות להבין את פלאי הטבע?!
לא קראתי את הספר, כך שאיני יודע כיצד הדברים מתוארים שם..
אך המטפלים הפסיכיאטריים עמוסי עבודה בטיפול באנשים הטוענים לכוחות ויכולות מופלאים.
כל עוד יכולות העל בלתי ניתנות להבנה ולתפיסה אנושית (כגון שמיעה בעולם חירש) דינם להיתפס כחיזיון של נפש מעורערת.
בשונה מהמקרים אותם תיארת שהיכולות מוכחות ונתפסות מאחר והן מבוססות על יכולות מוכרות גם אם במקרה זה השילוב ביניהן חדשני.
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
ישנה הִתכנות כל שהיא, שהסופרת דווקא כן חשבה על לעשות עולם שהוא חרש מבסיסו, אך העדיפה ליצור אותו קרוב לעולמינו כדי שנוכל יותר להרגיש את העלילה.
אם היה זה ספר רגיל- ניחא
אבל זה ספר שבא להסביר משהו, ולכן יש ענין בהקבלה הקרובה לעולם הרגיל.
ועדין, יש אי אלו דיוקים שהייתי מצפה שלא היו, כספר שרוצה לכבד את עצמו
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
בגמרא נאמר 'חירשו - נותן לו דמי כולו'.
לא יודע אם שמת לב, אבל הספר מתעלם כמעט לחלוטין מכל פעילות דתית או אזכור תורני.
וזה יפה.
כי בעוד את העולם אתה יכול לשנות כדי שיתאים לצרכיך הספרותיים, אתה לא יכול לעשות את זה עם התורה או הדת.
אף אחד למשל לא מתפלל או מברך בספר, כי אי אפשר לברך בשפת הסימנים.
והתורה עצמה מלאה באזכורים של שמיעה, החל ממעמד הר סיני, ועד למימרה שהזכרת.

אגב, פרק הסיום האלטרנטיבי שרציתי לכתוב לסיפור, אמור היה לפתור במידת מה את (רוב) הבעיות שהעלית.
אני עדיין מחכה למישהו שיאמר לי האם זה אתי לכתוב סוף אחר ליצירה שאינה שלי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
  • הוסף לסימניות
  • #6
אבל זה ספר שבא להסביר משהו, ולכן יש ענין בהקבלה הקרובה לעולם הרגיל.
דהיינו ספר אלגורי - והנה תגובתי על ספר מסוג זה :
אך המטפלים הפסיכיאטריים עמוסי עבודה בטיפול באנשים הטוענים לכוחות ויכולות מופלאים.
אני די בטוח שאם היה מדובר באדם שפוי שטוען ליכולות מוכחות על טבעיות - כמו אורי גלר למשל - הוא היה נבדק במוסדות המחקר המקובלים.
כל עוד יכולות העל בלתי ניתנות להבנה ולתפיסה אנושית (כגון שמיעה בעולם חירש) דינם להיתפס כחיזיון של נפש מעורערת.
מה לא ניתן להבנה אנושית? למה אנחנו יודעים על אור אולטרא סגול או אינפרא אדום, למרות שאיננו יכולים לראותו בעינינו? למה אנחנו יודעים על גלי רדיו או קרינה, למרות שאיננו יכולים לשמעם באזנינו?
בשונה מהמקרים אותם תיארת שהיכולות מוכחות ונתפסות מאחר והן מבוססות על יכולות מוכרות גם אם במקרה זה השילוב ביניהן חדשני.
האם קרני רנטגן או גמא, מבוססים על יכולות מוכרות כלשהן?
לא יודע אם שמת לב, אבל הספר מתעלם כמעט לחלוטין מכל פעילות דתית או אזכור תורני.
וזה יפה.
כי בעוד את העולם אתה יכול לשנות כדי שיתאים לצרכיך הספרותיים, אתה לא יכול לעשות את זה עם התורה או הדת.
אף אחד למשל לא מתפלל או מברך בספר, כי אי אפשר לברך בשפת הסימנים.
והתורה עצמה מלאה באזכורים של שמיעה, החל ממעמד הר סיני, ועד למימרה שהזכרת.
אמנם הספר לא מזכיר פעילות דתית, אך הוא כתוב כולו באווירה חרדית תורנית. ואם בני האדם היו יודעים לתקשר רק בשפת הסימנים, התורה היתה ניתנת בשפת הסימנים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
לא יודע אם שמת לב, אבל הספר מתעלם כמעט לחלוטין מכל פעילות דתית או אזכור תורני.
וזה יפה.
כי בעוד את העולם אתה יכול לשנות כדי שיתאים לצרכיך הספרותיים, אתה לא יכול לעשות את זה עם התורה או הדת.
אף אחד למשל לא מתפלל או מברך בספר, כי אי אפשר לברך בשפת הסימנים.
והתורה עצמה מלאה באזכורים של שמיעה, החל ממעמד הר סיני, ועד למימרה שהזכרת.

אגב, פרק הסיום האלטרנטיבי שרציתי לכתוב לסיפור, אמור היה לפתור במידת מה את (רוב) הבעיות שהעלית.
אני עדיין מחכה למישהו שיאמר לי האם זה אתי לכתוב סוף אחר ליצירה שאינה שלי.
מה זה יכול להיות?
ההצעה שלי היא שזה בעוד כמה וכמה שנים קדימה, והם קהילת חרשים שהתפתחה והתבדלה מכל העולם השומע עד שצאצאיהם שכחו שיש ביבשות אחרים אנשים עם חמישה חושים.
איך מיבאים את הטכנולוגיה משם ליבשת הפרושה?
אפשר למצוא דרך לפטור את זה....
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
מה לא ניתן להבנה אנושית?
כאשר אדם, גם נורמטיבי לכאורה, טוען ליכולות על אשר לא נמצאות אצל אף בן אנוש. ויכולות אלו לא ניתנות להדגמה והמחשה, חוש חדש, ייחודי ומוזר. (ניסיתי לחשוב על דוגמה, אך אז הבנתי כי אין אפשרות לחשוב על דוגמה מאחר וזו בדיוק טענתי כי קשה מאוד לקבל נתון על דבר מופשט אשר נמצא הרחק מכל תפיסה אנושית מקובלת)

למה אנחנו יודעים על אור אולטרא סגול או אינפרא אדום, למרות שאיננו יכולים לראותו בעינינו? למה אנחנו יודעים על גלי רדיו או קרינה, למרות שאיננו יכולים לשמעם באזנינו?
ברור כי ניתן לחקור ולנתח דברים שהם מעבר לתפיסה האנושית הבסיסית ולתת שמות והגדרות לתופעות טבע עלומות. אך כל זה לאחר שאנו מבינים כי קיים פה משהו. התבוננות בטבע מביאה אותנו להבנה כי מתרחשים דברים מסוימים ולאחר מכן אפשר וצריך לתחום אותם בתוך הגדרות ומושגים.

האם קרני רנטגן או גמא, מבוססים על יכולות מוכרות כלשהן?
לא. אך הן גם לא עומדות בסתירה לכלל האנושות המתקיים בחושים ידועים ומוכרים.

ושוב, לא קראתי את הספר, איני יודע כיצד התהליכים שם מתוארים וכיצד הגיבורה תיארה את יכולות השמיעה שלה והאם היה ביכולתה להוכיח כי אכן יש לה יכולת חדשה וחריגה, כך שיתכן וטענותיי אינן במקומן ביחס להנ"ל.
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
כאשר אדם, גם נורמטיבי לכאורה, טוען ליכולות על אשר לא נמצאות אצל אף בן אנוש. ויכולות אלו לא ניתנות להדגמה והמחשה, חוש חדש, ייחודי ומוזר. (ניסיתי לחשוב על דוגמה, אך אז הבנתי כי אין אפשרות לחשוב על דוגמה מאחר וזו בדיוק טענתי כי קשה מאוד לקבל נתון על דבר מופשט אשר נמצא הרחק מכל תפיסה אנושית מקובלת)
אפשר בהחלט להדגים את חוש השמיעה, על ידי הקשה בגופי מתכת זה לזה, כאשר הנבדק לא יכול לראות זאת.
מהו 'קול'? הקול הוא סוג של גל, שמתפשט בחומר. יש תדר מסוים שהאוזניים שלנו מתוכננות לקלוט אותו, ויש תדרים שאיננו יכולים לקלוט באוזנינו, כמו למשל גלי אולטרה סאונד, ולמרות זאת אפשר לקלטם על ידי מכשירים מיוחדים.
יש המון חושים מיוחדים 'הרחק מכל תפיסה אנושית מקובלת' שמתוארים בספרות המוטנטית המד''בית, והיכולת לשמוע - לקלוט גלי קול פיזיים - היא הרבה יותר פשוטה מאשר לקרוא מחשבות, למשל.
ברור כי ניתן לחקור ולנתח דברים שהם מעבר לתפיסה האנושית הבסיסית ולתת שמות והגדרות לתופעות טבע עלומות. אך כל זה לאחר שאנו מבינים כי קיים פה משהו. התבוננות בטבע מביאה אותנו להבנה כי מתרחשים דברים מסוימים ולאחר מכן אפשר וצריך לתחום אותם בתוך הגדרות ומושגים.
גם ההתבוננות בבני אדם שמראים יכולות מופלאות בצורה עקבית, במיוחד כשמדובר בקבוצה של בני אדם בעלי יכולת קליטת גלי קול, כמתואר בספר, אמורה להביא להבנה שלא כל בני האדם נולדו עם אותן יכולות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
[ובכלל, מה זה השם 'אמי'? לא שמעתי על שם זה בקרב הציבור החרדי...]
מאחורי השמות אמי ואתי בספר יש חשיבה שלמה ואלו מושגים הלקוחים מאנתרופולוגיה.
ראו כאן:
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
לדעתי הבחירה של הסופרת ליצור דווקא עולם חירש היא גאונית דווקא בשל היותה קרובה מאד למציאות.
תגגלו קצת על תרבות החירשים (יש ערך בויקיפדיה) ותראו איך אצל חלקם (בעיקר המבוגרים שבהם שלא נותחו לשתל קוכליארי) קיימת תפיסה לפיה לא מדובר בלקות או מחלה אלא חוויה אנושית שאין לשאוף לשנותה או לרפאה.
התרבות הזו כמובן הולכת ונעלמת לאור העובדה שרוב הנולדים כחרשים עוברים במהרה ניתוח שתל וכן בשל העובדה שגם החירשים משתמשים באמצעי תקשורת שאינם יחודיים רק להם (רשתות חברתיות, דוא"ל ואסמסים)
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
לדעתי הבחירה של הסופרת ליצור דווקא עולם חירש היא גאונית דווקא בשל היותה קרובה מאד למציאות.
תגגלו קצת על תרבות החירשים (יש ערך בויקיפדיה) ותראו איך אצל חלקם (בעיקר המבוגרים שבהם שלא נותחו לשתל קוכליארי) קיימת תפיסה לפיה לא מדובר בלקות או מחלה אלא חוויה אנושית שאין לשאוף לשנותה או לרפאה.
התרבות הזו כמובן הולכת ונעלמת לאור העובדה שרוב הנולדים כחרשים עוברים במהרה ניתוח שתל וכן בשל העובדה שגם החירשים משתמשים באמצעי תקשורת שאינם יחודיים רק להם (רשתות חברתיות, דוא"ל ואסמסים)
שוב, היא אינה קרובה למציאות. תרבות החירשים קיימת אך ורק בזכות הרוב שאיננו חירש, שהמציא עבורם את שפת הסימנים ואת יתר אופני הקשר עם העולם הרחב. עד לפני כן, החרש היה נחשב כאדם שאינו בר דעת, ובזמן חז"ל חירש שאיננו מדבר היה פטור מכל המצוות. קל וחומר לעולם שכולו חירשות, שאינו יכול לפתח את צורות התקשורת הפשוטות ביותר. אפילו לבעלי חיים הנחותים ביותר, יש את יכולת השמיעה.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #13
העלית נקודות נכונות מאד שהפריעו לי לגמרי, ממש תוך כדי קריאה.

בקשר לזה-
אם כיום ימצא אדם מופלא, בעל יכולת לקרוא מחשבות, לעוף באוויר, או להזיז מתכות בכוח מוחו בלבד. האם אנשי המדע ינסו לשכנע את עצמם שהדבר שקר, ויתנו לו טיפול פסיכיאטרי או תרופתי, או שיבדקו את יכולותיו בצורה מדעית, בשביל לנסות להבין את פלאי הטבע?! האם העולם היה מגיע לדרגה המדעית הגבוהה שלו, אילו אנשי המדע היו מנסים להכחיש כל דבר זר ומוזר שהם רואים?
כמה עצוב, ככה לא נכון. ולא צריך להגיע עד מחלות נפש. ADHD, PDD, H.S.P, מוגדרים כלוקים, רק כי בעולמנו הם אכן סובלים. מהיכרות עם כמה וכמה כאלו, יש להם יכולות נדירות לגמרי, שאיש אינו מתייחס אליהם כלל. זה לא מעניין אף אחד מה הם יכולים. כי היכולות שלהם אינן מטבע עובר לסוחר בעולמנו המוגבל.
ואפילו עוד קודם, איך מתייחסת החברה לאנשים עם אינטואיציה חזקה שמוכיחה את עצמה? או לכאלו שמרגישים כל מיני דברים והתחושה שלהם היא חוויה חזקה עוצמתית ואמיתית, ומה לעשות שלא תמיד יש דרך להוכיח אותה?

נכון שהעולם מתקדם לכיוון כזה של הכרה ביכולות ה'מוגבלים' וכו', אבל עדיין ארוכה הדרך, הקיטלוגים בעיצומם, והעולם חירש.
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
ואפילו עוד קודם, איך מתייחסת החברה לאנשים עם אינטואיציה חזקה שמוכיחה את עצמה? או לכאלו שמרגישים כל מיני דברים והתחושה שלהם היא חוויה חזקה עוצמתית ואמיתית, ומה לעשות שלא תמיד יש דרך להוכיח אותה?
לרוב, אינטואיציות אלו הן לא דבר שעובד באופן קבוע ומתמיד, וחוויות הן דבר סובייקטיבי לגמרי, שלא ניתן למדידה. בספר מתואר עולם של מדע שיודע ומכיר קבוצה שלמה של אנשים בעלי יכולת קבועה לקלוט קולות, שזה דבר שניתן למדידה בכלי מדעיים, כמו שיודעים היום שהעטלפים והדולפינים קולטים קולות שאנחנו לא יכולים לשמוע, והמדענים לא רק שמתעלמים מהיכולות שלהם, עוד פיתחו מנגנונים שמצליחים להשתיק את היכולות הללו. נשגב מבינתי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
בספר מתואר עולם של מדע שיודע ומכיר קבוצה שלמה של אנשים בעלי יכולת קבועה לקלוט קולות,
בספר מתואר עולם של מדע שמכיר קבוצה שלמה של אנשים המתארים חוויה סובייקטיבית המשותפת לכל בני הקבוצה, העוברת עליהם באופן קבוע. כיוון שאינם מכירים בכלל תופעה מקבילה בעולם בו הם חיים, על ידי אי אילו יצורים חיים, המסקנה אליה הם מגיעים היא כמו שכתבת-קולות
אלו הן לא דבר שעובד באופן קבוע ומתמיד, וחוויות הן דבר סובייקטיבי לגמרי, שלא ניתן למדידה.
ולכן מוותרים מראש על הנסיון למדוד אותן כמו שעשו במשך שנים ארוכות ארוכות לרבים מבעלי לקויות למידה כאלו ואחרות, וכמו שנוהגת כיום הרפואה הקונבנציונאלית לגבי אפשרויות ריפוי מוכחות של הרפואה הטבעית. נמנעת מלחקור אותן בגלל בעיות אתיות וחוקיות רבות- מוצדקות ושאינן, ניתנות לעקיפה ושאינן-בתהליכי המחקר.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #16
בספר מתואר עולם של מדע שמכיר קבוצה שלמה של אנשים המתארים חוויה סובייקטיבית המשותפת לכל בני הקבוצה, העוברת עליהם באופן קבוע. כיוון שאינם מכירים בכלל תופעה קבילה בעולם בו הם חיים, על ידי אי אילו יצורים חיים, המסקנה אליה הם מגיעים היא כמו שכתבת-קולות
כמו שכתבתי, בעולם מתקדם טכנולוגית כמו שלנו, גם אם כולנו היינו חרשים, היינו יכולים לגלות בעזרת מכשירים שמודדים גלי קול, שבעלי החיים משמיעים קולות שונים ומשונים, ומה שעולה מזה הוא שהם גם יכולים לקלוט את אותם הקולות, ואם כן אפשר להציב מבחן אובייקטיבי לחלוטין לחברי אותה קבוצה, על ידי ייצור גלי קול בתדרים מסוימים, ובדיקה האם הם מזהים את אותם הגלים.
בעולם שבו אנו חיים, אנחנו לא מכירים תופעה של קליטת שדות מגנטיים, ולמרות זאת אנו יודעים שלציפורים יש את החוש הזה, שעל ידו הם מנווטות את מסעותיהן הארוכים.
ולכן מוותרים מראש על הנסיון למדוד אותן כמו שעשו במשך שנים ארוכות ארוכות לרבים מבעלי לקויות למידה כאלו ואחרות
יש להבדיל בין מדידת חסרונות למדידת יכולות. כבר בסוף המאה ה-19 עמלו מדענים על הבנת יכולותיו של הסוס 'הנס החכם'.
וכמו שנוהגת כיום הרפואה הקונבנציונאלית לגבי אפשרויות ריפוי מוכחות של הרפואה הטבעית. נמנעת מלחקור אותן בגלל בעיות אתיות וחוקיות רבות- מוצדקות ושאינן, ניתנות לעקיפה ושאינן-בתהליכי המחקר.
הייתי שמח לקבל מקור לדברייך. עד כמה שידוע לי, בכל אפשרות ריפוי שהוכחה בניסויים כפולי סמייות - משתמשים ברפואה הקונבנציונלית.
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
היינו יכולים לגלות בעזרת מכשירים שמודדים גלי קול, שבעלי החיים משמיעים קולות שונים ומשונים,
ודאי שהיינו יכולים, השאלה אם היינו רוצים.

לו יבוא אדם ויספר לך שבאופן קבוע כאשר הוא רואה עננים בשמים הוא גם שומע אותם לוחשים זה לזה, ותמיד דיבוריהם מגשימים את עצמם, היית טורח לבדוק את דבריו?
או אם היית מתוודע לקבוצה הטוענת כי בעת שהם שורפים אפר צמח המרווה, באים לבקרם אנשים אשר חיו לפני מיליוני שנה ומייעצים להם עצות פרקטיות לניהול פיננסי חכם, איפה היית מאשפז אותם?

ומה קרוב לאלגוריית עולם חירש יותר מתופעת שמיעת קולות המתוארת בפסיכיאטריה, או פיצול אישיות?

יש להבדיל בין מדידת חסרונות למדידת יכולות.
הן שוות בנקודה המרכזית- ההתייחסות לתופעות לא מוכרות ולא פופולאריות שאינן דומות לדברים אחרים המוכרים לנו, והנטייה לחקור אותן או להימנע.
כבר בסוף המאה ה-19 עמלו מדענים על הבנת יכולותיו של הסוס 'הנס החכם'.
הדוגמא שהבאת מוכיחה לדעתי את ההיפך. המחשבה הרווחת היתה שיש לסוס יכולות מתמטיות גבוהות, ורק מחקר מעמיק גילה כי היכולות שלו הן רגישות גבוהה לפידבק. רבות התופעות שאין לגביהן מחשבה שניה. אגב, "אפקט הנס החכם" עצמו, יש בו מימד שיכול להסביר את התופעה המתוארת באלגוריה, ואת חוסר האמון של החווה עצמו באמיתות החוויה, כדרך הנבואות המגשימות את עצמן.
הייתי שמח לקבל מקור לדברייך
ספרות רפואית ומחקרית רבה שקראתי, ואתקשה למצוא מקורות ספציפיים. ברור שמה שיכול להיות מוכח מוכח ומשתמשים בו. הבעיה מתחילה כשאי אפשר לחקור ולהוכיח. דוגמא שעולה לי הרגע- התועלת בצום רפואי שהוכחה אינספור פעמים ומעולם לא נחקרה כי עפ"י הרפואה הקונבנציונלית, ערכים מסויימים בבדיקות דם המופיעים במהלך הצום מחייבים את הרופא לכפות על המטופל לקבל עזרה רפואית דחופה הכוללת שבירת הצום (משום שהרפואה הקונבנציונלית סוברת שהימצאות ערכים כאלו בדם מהווה סכנת חיים). עובדה זו לא מאפשרת לרופאים, גם כאלו שאפשרו למטופל להמשיך בצום, ונוכחו לראות בתוצאות המדהימות, להוכיח את הדבר כי זוהי עבירה פלילית. גם ארגון הבריאות העולמי החושש לעודד קיום 'ניסויים' כאלו ולכן לא מאפשר למטופלים ולרופאים להרצות או להביא בדרכים פורמלות אחרות את המידע הזה אל הציבור.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #18
לו יבוא אדם ויספר לך שבאופן קבוע כאשר הוא רואה עננים בשמים הוא גם שומע אותם לוחשים זה לזה, ותמיד דיבוריהם מגשימים את עצמם, היית טורח לבדוק את דבריו?
או אם היית מתוודע לקבוצה הטוענת כי בעת שהם שורפים אפר צמח המרווה, באים לבקרם אנשים אשר חיו לפני מיליוני שנה ומייעצים להם עצות פרקטיות לניהול פיננסי חכם, איפה היית מאשפז אותם?
אם הייתי רואה שבאופן קבוע הם יודעים דברים שלא היה באפשרותם לדעת אותם, הייתי בהחלט טורח לבדוק את דבריהם, ולא הייתי מאשפז אותם, כל זמן שהם לא מסוכנים לציבור.
ומה קרוב לאלגוריית עולם חירש יותר מתופעת שמיעת קולות המתוארת בפסיכיאטריה, או פיצול אישיות?
העניין הוא שאותה 'שמיעת קולות' לא הביאה מעולם תועלת כלשהי, מלבד הרס עצמי. אם היו מוצאים מישהו שמצליח לגלות עם זה משהו, אני סמוך ובטוח שהיו חוקרים את זה.
הדוגמא שהבאת מוכיחה לדעתי את ההיפך. המחשבה הרווחת היתה שיש לסוס יכולות מתמטיות גבוהות, ורק מחקר מעמיק גילה כי היכולות שלו הן רגישות גבוהה לפידבק. רבות התופעות שאין לגביהן מחשבה שניה. אגב, "אפקט הנס החכם" עצמו, יש בו מימד שיכול להסביר את התופעה המתוארת באלגוריה, ואת חוסר האמון של החווה עצמו באמיתות החוויה, כדרך הנבואות המגשימות את עצמן.
לא הצלחתי להבין איך הדוגמא שהבאתי, של סוס שמוכיח יכולות יוצאות דופן, והוקמה עבורו ועדה מיוחדת של מדענים להבין את סוד כוחותיו, מוכיחה את ההיפך מטענתי, שאם היו מגלים מישהו שמוכיח יכולות, לא היו מנסים להשתיק אותו ולבטל את יכולותיו, אלא לחקור ולהבין את מקורם. לא הבנתי איזה הסבר יש לחוסר האמון של החווה באמיתות החוויה. אני לא רואה שום סיבה שהחווה לא יאמין בעצמו. גם חולי הסכיזופרניה מרגישים שהם באמת שומעים קולות, וצריכים עמל רב כדי לשכנעם שזה רק הזיות.
ספרות רפואית ומחקרית רבה שקראתי, ואתקשה למצוא מקורות ספציפיים. ברור שמה שיכול להיות מוכח מוכח ומשתמשים בו. הבעיה מתחילה כשאי אפשר לחקור ולהוכיח. דוגמא שעולה לי הרגע- התועלת בצום רפואי שהוכחה אינספור פעמים
למה שהמדע יצטרך לחקור את כל מי שטוען שאכילת עגבניות מצילה את העולם, ולא מביא אפילו סימוך אחד לדבריו? רוב הרפואה הטבעית נסמכת על התועלת של תרופות פלצבו, ולצום רפואי יש יתרונות מסוימים, מוגבלים מאד, וגם חסרונות של הרעלת מים, שהוכחו אף הן במחקרים.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #19
בעולם מתקדם טכנולוגית כמו שלנו, גם אם כולנו היינו חרשים, היינו יכולים לגלות בעזרת מכשירים שמודדים גלי קול, שבעלי החיים משמיעים קולות שונים ומשונים

בעולם ללא קול, לא היו לנו מכשירים כאלו.
אף אחד לא מפתח מכשיר למדידת תופעות שאיננו יודעים על קיומן.
(כמו שכל עוד לא ידעו על קרינה רדיואקטיבית, לא פיתחו את מונה גייגר)
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
בעולם ללא קול, לא היו לנו מכשירים כאלו.
אף אחד לא מפתח מכשיר למדידת תופעות שאיננו יודעים על קיומן.
(כמו שכל עוד לא ידעו על קרינה רדיואקטיבית, לא פיתחו את מונה גייגר)
אם מתבוננים על העולם שללא שמיעת קול כשלעצמו - לאן הוא היה עשוי להגיע - חוששני שהוא אפילו לא היה יכול להמציא את האותיות.
אם מתעלמים מזה, ומסתכלים על אותו עולם כמו עולמנו המודרני - בעולם שלנו יש בהחלט מכשירים למדידת קול, ויש סיבה טובה לדעת על גלי הקול, כמו שיודעים על קרינה רדיואקטיבית, גלי מיקרו וגלי רדיו.

ובדרך אגב - הסופרת ב'תודות' מודה לפורום הסופרות ב'פרוג', ואף מודה לך אישית על הפרישה כמו על הדרישה... מעורר סקרנות בהחלט...
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

קראתי היום את הספר קוגניטו, ומיד התיישבתי לעבד את החוויה.
אני מצטרפת לעדות הנחתום בעצמו – מדובר במותחן אינטלגנטי, מהודק ורב עוצמה.
הוא מתזז בין בית המשפט הבינלאומי בשטוקהולם, מרכז תת קרקעי במכון למדעי המחשב באוניברסיטת אוקספורד, ביתו של מדען סהרורי וכולל תמים בבני ברק.

מדובר בספר גאוני, המהלכים בו הם חכמים מאוד ונדרשת אחיזת ראש חזקה מאוד. אני לא משפטנית או מתכנתת, ולהבדיל גם לא תלמיד חכם, ואין לי מושג אם הנתונים המשפטיים, הממוחשבים והתורניים אכן תקפים, אך בספר זה החזיק מעולה.



הספר מתנהל בשתי זירות במקביל- הזירה המשפטית והזירה הרוחנית, הפילוסופית, כששתי הזירות מעלות את השאלה: האם טכנולוגיה, אינטרנט, בינה מלאכותית – יכולה להיות ישות חיצונית בפני עצמה? האם יש לה היכולת לעמוד כגוף בפני עצמו, ללא קשר לאדם?
התשובה שהספר נותן היא חד משמעית, חתוכה ובהירה.



מהבחינה הספרותית, הספר לוקה מעט בחסר. האמירה של הספר היא השאלה הנ"ל, וכולו נסוב סביבה כשהעלילה היא סביב המסר, כך שהעלילה לא מספיק מפותחת ועומדת בפני עצמה, למרות שהיא חזקה מאוד ותפורה מעולה בדיוק מאותה סיבה.
המסר לא נועד לשרת את הדמויות, אלא הדמויות את המסר, וכתוצאה מכך הדמויות לא מספיק טובות. יונתן, גיבור הספר כביכול, היא דמות לא מאופינת מספיק ולא אמינה לחלוטין. התהליך שבו הופך מדען מחונן מאוניברסיטת אוקספורד, שהמציא את הבינה מלאכותית הכי מתקדמת בעולם לאברך כולל עם דעות קיצוניות שלרוב מובילות לעמידה בכיכר השבת עם שלט ובוקסה, הוא לא אמין. במיוחד שיונתן מוצג כאדם שמובל ע"פ הראש, ע"פ השכל הישר וכך הגיע אל היהדות, מה שעומד בסתירה אל חיבוטי הנפש הרבים וצורת העבודה שלו ע"פ הלב.
ארבעת הקודקודים, הדיקן, הרב, הנשים המסורות ושלל הניצבים בעלילה הם דמויות חסרות איפיון בסיסי, כנראה הסופר חשב שהעובדה שכל האנושות מובלת ע"פ אינטרסים של כסף, כבוד או כח מספקת בשביל כלל הגיבורים.
הדמות היחידה שמקבלת מסע גיבור אמיתי, קשת יפיפה של דמות, היא ד"ר פינץ' – שלמרות ההתחלה הלא ברורה מתייצב ועובר פשוט תהליך מרתק.

הכתיבה של הספר בסיסית, פשטנית וללא תיאורים רבים או מחשבות עמוקות. רובו פשוט התרחשויות, יותר סיפור של המתרחש. באשכול של הספרים החדשים העלה מישהו השערה שמ. ספרא משתמש בבינה מלאכותית לעריכה של ספריו, טענה שאני יכולה להסכים לה לאחר הקריאה. (למרות שיש פה משהו שגוי בלהשתמש בבינה מלאכותית בספר שמדבר נגדה, אבל באמת בסוגריים)

הסיום של הספר קיטשי מדי לטעמי, היה אפשר לכתוב אותו הרבה יותר מעודן – הספר שד"ר פינץ' מוציא יכול היה להיות פשוט הגרסה המקורית של האורגניזם התאגידי, עם הקדמה קצרה ובה הסיפור. ועקיבא פשוט מתקשר ומזמין את יונתן לאירוסין של יוסהלה עם משפחת רוזנר... בלי החזרה שוב ושוב על אותם הטענות והמסקנות.

קטע שאהבתי – המוצא של קוגניטו לחמוק מפסק בית הדין, והפתרון הגאוני להעביר לה אותו למרות התנגדותה.

סתם שאלות של חפרנית – למה קראו ליונתן כך? זה לא שם קלאסי לצעיר אמריקאי חילוני. בן כמה ד"ר פינץ'? משהו קצת מוזר עם הכושר המשפטני והדיגיטלי יחד עם העובדה שאביו היה כבר לפחות בן 20 ב1938. מה תפקידו של עקיבא בעלילה, חוץ מלהיות הקונטרה של יונתן והבר פלוגתא הקבוע שלו?



לסיכום – ספר נהדר, מומלץ לחסידי הסייבר ולאנשים בעלי חשיבה אנליטית.
קראתי כמעט את כל הספרים שלה,
שמתי לב לשני ספרים שאני אישית, לא התחברתי אליהם
1. משפט שדה
2. סוף העולם דרומה.

חשבתי עם עצמי רבות, והגעתי למסקנה מעניינת,
אנשים לא אוהבים לקרוא ספר שלום שיש בו כל כך הרבה התרחשויות, על כלום,
לדוג'.
בסוף העולם דרומה יש קטע על קבוצת חוקרים, שנתקעו במרכז מחקר שלהם ללא יכולת לתקשר, ולכן הם מפלסים את דרכם לנקודה מסוימת
יונה ספיר מתארת באריכות את הדרך שלהם, ואייך אט אט משלושה נשאר רק אחד,
מרתק, אבל לבסוף, לא יצא מהקטע הזה כלום, אותו ניצול לא עזר כלום במסעו, מיד שלחו מסוק, ושלום על ישראל,

וכן אותו ילדון שנשלח לאנטרקטיקה כדי לתעד את הפעילות הישראלית, כל הרוח יצאה מהמפרשים, כשגילנו שברגע האמת, כלומר כשהוא באמצע לתעד הכל ולצלם, מופיע מאחוריו אותו משלח, למה הוא השקיע בו כל כך הרבה כסף, ולא חשב על רעיון פשוט, לצלם לבד...

באשר למשפט שדה,
כל הספר נגמר בשום כלום אחד גדול, הוא יודע מי חיסל את אותו מפקד (שאינני זוכר את שמו) ואסור לו לספר על האירוע הזה כלום, ספר שנתקע עם שום כלום, לא כל כך נחמד לקרוא אותו


גם בסדרת מרגל להשכרה, הספר "מבוקש" הכי פחות חביב בגלל סיבה זו .
בס"ד

אני לא אדם מוצלח בויכוחים עם לקוחות. אני גם לא איש המכירות הכי טוב. הגעתי לעבודה הזאת כי פרידמן הכניס אותי והמשמרות לא מתנגשות לי עם הכולל בבוקר.
אה, וכי אני אוהב ספרים. מאוד.

אבל עם כל הכבוד לחנות ולספרים, יש לי גם משפחה ובית, ולקוחות מהססים רגע לפני שעת סגירה לא תמיד זוכרים שהמוכרים הם בני אדם.

האדון המהוסס היומי היה גבר מקריח עם זקן שפיצי מזדקר ומשקפיים קטנות. הוא התבונן בעיון באחורי הכריכה של ספר הרפתקאות צבעוני, מבטו נע בין זלזול לסקרנות מקצועית.

"צריך עזרה?" שאלתי את בקשת ה-עוף מכאן- המסורתית.

"לא כל כך" הוא המהם והפך את הספר, "תוהה מי קורא את השטויות האלו"

הבטתי בכריכה, המסע המסעיר של מויישי סער - מאת א. פרייליך, וידעתי מי קרא את השטויות האלה.
אני.
לא סתם קראתי - קראתי אותו עשרות פעמים. ביזבזתי עליו לילות על גבי לילות, וזה היה הספר האהוב עליי בגיל שתיים עשרה.

משכתי בכתפיי באדישות.
"מה כל כך נורא בו?" שאלתי.

"הכל" נשף הלקוח בביקורתיות "מדובר על גיבוב של שטויות נחותות, אוסף מילים שמוטב היה לכתוב אותם בכל צירוף אחר שאינו מביא לתוצאה כזו, הבלים עטופים בכריכה. הדבר הזה לא ראוי לדפוס"

אני כבר לא בן שתיים עשרה, כן? כהוכחה לכך לא צרחתי שזה הספר הכי טוב בהיסטוריה, לא בכיתי, לא הרבצתי לו ואפילו לא השתמשתי באבא שלי אמר כראיה.
רק הרמתי גבה:
"קראת אותו?"

"בוודאי" התקילני האדון בשיעמום "כשהייתי צעיר ותמים. אני עדיין זוכר אותו כמעט בעל-פה" הוא הוסיף בסלידה.

"גם אני זוכר אותו טוב" עניתי "ואני זוכר אותו גם לטובה" הוספתי בהיסוס.

"אפפפ" המהם האדון "ניסית להסתכל בו בעיניים בוגרות, ניסית לנתח אותו? כי ספר צריך להיות יותר מדרך להרדים ילדים"

היססתי מעט יותר, אני לא טוב בויכוחים.
"קראתי אותו גם בגיל יותר גדול" הודתי "והוא זכור לי כספר יפה ואופטימי על יהודי שנלחם כנגד כל הסיכויים, עובר חוויות מעניינות ו-"

"ומעולם לא עצרת לחשוב כמה מטופש זה שכל כך הרבה הרפתקאות עוברות על אותו אדם?"

שתקתי, אבל האדון המשיך.

"והלוואי שזו הייתה בעיה היחידה בספר הזה, ראית איך הוא ניצל מכל הקשיים שלו? כל פעם עובר אורח אחר מגיע ברגע הנכון. פעם זה שוטר, פעם זה דייג, ופעם זה קבצן זקן שבדיוק זוכר את הסיפור הספציפי מילדותו שהגיבור היה צריך!"

תיאוריהם של חבריי הדמיוניים מהילדות עברו לנגד עיני.
"זה כל היופי" ניסיתי "המפגש עם טיפוסים מעניינים ומיוחדים, היצירה של חברויות חדשות בין יהודים"
"...שלא זוכרים אחד את השני רגע לאחר מכן" השלים האדון את המשפט בדרכו "פעם אחת בכל מסעותיו של מויישי סער הוא עצר אפילו לחשוב על האנשים שעזרו לו בעיתות המצוקה שלו? קל וחומר על נסיון לשלוח מכתב. אין שום התפתחות עלילתית במערכת היחסים בין הדמויות, אין שום התפתחות עלילתית בכלל. רק אוסף התרוצצויות מנקודה א' לב' עמוסים בתיאורים משמימים וחסרי מעוף"

"דווקא הסיפור הזה לימד אותי הרבה על היהודים בתקופת הצאר" גימגמתי.

עכשיו האדון כמעט צחק בבוז. "לימד אותך? מדובר על תחקיר שטחי ועלוב שאין סיכוי שמייצג נאמנה את המקומות המתוארים בחוסר המעוף המשמים הנ"ל".

"אבל", הילד בן ה12 נפלט מפי סופית, בקול מתבייש מעט מהעובדה שהוא הרים את הקול שלי המבוגר יותר "זה עדיין כיף"

הפעם האדון לא היה קרוב לצחוק "כיף?" קולו הורם "כיף?" והורם עוד "איך אפשר למצוא במקבץ הדפים האלה את ההנאה מיצירת מופת? ישנם ספרים, לא רבים אך קיימים, שניתן להתענג על כל מילה! שכל פרק לוטש שוב ושוב עד שהתקרב לשיאה של ההבעה האפשרית! והספר הזה?" האדון החזיר את הכרך למדף "אין עומק, אין רגע שיא, אין תהליך נפשי-רגשי, אין דילמה פנימית לגיבור, אין אפילו תועלת עלילתית אמיתית לגיבור!
ספר שלם על בחור חסר אישיות עמוקה, שלא עושה כלום ושום דבר, ורק נכשל! ללא יכולת אחת, או תכונה חיובית פנימית אחת, ואפילו ללא אף כישורים חוץ מלהמשיך במסע למשך 280 עמוד".

הבטתי מעט על הספר הנזוף, אבל האדון לא הלך אלא הביט בו גם. לקחתי את הספר מהמדף, מעלעל בו. האדון המשיך לעמוד והביט בי בעייפות.

משהו במבט הזה נתן לי אומץ.
"אני לא סופר" אמרתי לו "אבל אני חושב שאם כל הידע התיאורטי שלך לא הצלחת לכתוב סיפור שנגע ללבבות כמו הספר הזה"

האדון פתח את פיו למחות אך אני המשכתי:

"נכון, אולי הוא לא הכי מוצלח, אבל הוא לא צריך להיות הכי מוצלח. כמו שהגיבור שלו לא הכי מוצלח" עצרתי רגע, "כמו שהקוראים שלו לא הכי מוצלחים. אבל הוא כיף, והדמויות בו טובות בדרכם שלהם, והגיבור שלו שמח עם מה שיש לו, והוא ממשיך כנגד כל הסיכויים, ולפעמים זה מה שאדם צריך לקרוא"

האדון הביט בי בריכוז.

"אולי אתה צריך לקרוא אותו שוב" הוספתי, שוב בהיסוס קל "בצורה פחות ביקורתית"

לרגע שררה דממה.
"אולי אתה טועה לחלוטין" הוא אמר "אבל אולי אתה צודק" הוא המשיך, והביט בספר שנית.

סוף סוף, האדון חייך, והתרחק אל פתח החנות "אני בהחלט אעשה זאת, אקרא אותו שוב. הזכרת לי קצת מה הייתה האש שבערה בי אז, כשהייתי צעיר ותמים" הוא אמר, פותח את הדלת "תודה לך מר-"
"לא מר, סתם משה" אמרתי את שמי "ומה שימך?"

גופו של האדון כבר יצא מהחנות "אברהם פרייליך" הוא אמר מעבר לגבו.

שתקתי, מביט בכריכה של הספר שאחזתי בידי, ואז בשמו של הסופר.
יצאתי מהחנות בריצה "אדון פרייליך! אפשר חתימה?"

סוף.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה