קורונה למה עשיתם לי את זה? - זעקת הילדים.

מדובר בעניין שיש לו משמעות ציבורית מובהקת. הנהגת הפרט לבדו - לא עליה מדובר במצב כזה.
זו סוגיה שקשורה להדדיות רחבה.
ואם חלק מהציבור מונחה להיזהר ביותר כי מדובר בשמירת הנפש על כל חומרתה,
וחלק מהציבור - המעורבב אתו ביחד על כל צעד ושאל - מונחה לא לשמור כלל -
יש כאן דילמה אמיתית מאין כמותה!
חשוב להיות מודעים לה.
ולא רלוונטי לדבר דיבורים שמתאימים להנהגה פרטית שאיננה נוגעת לשני.
את צודקת לחלוטין, ואני ממש מסכימה אתך.
יכולה לספר לך שגם כשקבלתי הוראה שנוגדת את כללי משרד הבריאות, ביצעתי אותה בחשאיות גמורה, לא כי הרגשתי לא בנוח עם זה אלא כי הרגשתי שזה מינימום של טקט בסיסי לכבד את הסובבים אותי.
אבל קחי בחשבון, שמרחב ציבורי, כפשוטו - ציבורי. אי אפשר לכפות על אנשים ללבוש מסיכות, ודאי אם הם לוקחים את הסיכון של קבלת קנס, ומצד שני, אי אפשר לשכנע את כל יושבי תבל שהקורונה היא מזימה עולמית והמסיכות הן לבוש ציוני נוראי. זה פשוט לא יעבוד.
ואחרי הכל, ברוב המרחבים הציבוריים - כן שומרים על ההנחיות, רוב האנשים כן מיישמים את הוראות משרד הבריאות, גם אם זה רק מהפחד מהקנס והאכיפה, ואם משתדלים לא להסתובב יתר על המידה באיזורים מסויימים, וכן, גם לא מתביישים לומר בפשטות, אני לא רוצה לארח אתכם השבת כי אני מבינה שאתם לא לוקחים את ההוראות ברצינות [הנ"ל נאמר מנסיון, כשהצד השני אולי התאכזב מהדחיה, אבל הבין לגמרי] אז אנחנו שוב מחזירים את האחריות - אלינו, ולא לוטשים כל העת עיניים לראות מי מקפיד ומי לא, מי טוב ומי רע.
הכי כיף ככה.
 
אבל אם מישהו מזיק לנו לא נלטוש עליו עינים?
(במדרגות אמונה וביטחון גבוהות זה באמת ככה, אבל זה צריך להגיע מהמדרגה ולא מזלזול).
 
אומממ..
בן ה-11 שלי רוצה לחזור לבידוד.
מתגעגע לכיף ולחוויה.
משאל בין שאר ילדי הכיתה הביא לתוצאות זהות.

הממתקים, המשחקים העבודות והארוחות המושקעות...
איכשהו במקום להרגיש שריחקו אותם הרגישו עוד יותר כמה אוהבים אותם...

ואי אפשר לומר שהשיר מדבר על ילדים קטנים משמעותית
כי אותם אין שום אופציה טכנית להכניס לבידוד ואם מישהו אומר שהוא הכניס אותם לבידוד בלי אדם נוסף - הוא פשוט משקר .
 
ואם כבר אפשר בהחלט להתלונן על מקבלי ההחלטות הנכבדים.
ששולחים ילדים לבידוד על ימין ועל שמאל
כולל במצבים הזויים של ילד שהיה בהפסקה של 10 דקות באותה חצר פתוחה שהיה בה ילד אחר שלא מוכר לו שהתגלה כנשא...
אם הילדים היו חברי כנסת או נשיא - מספר הילדים בבידוד בכל זמן נתון היה אפסי...

עזבו,
שלב ב' הוא שלא דורשים ממעסיקים לאפשר עבודה בבית בחוק - עבור מי שבבידוד.
ובכלל אין פיצוי על ימי בידוד. רק אם יש ימי מחלה ובכל מקרה מפסידים יום ראשון ו-50 אחוז מ2 הימים הבאים.

והרבה מעסיקים דווקא בגלל ריבוי הבידודים ודווקא במצב הנוכחי - מסרבים יותר מתמיד לעבודה מהבית בשום מצב.
וכמה. כמה פעמים כבר הורה יכול לקחת עוד שבועיים על חשבונו... ועוד שבועיים...
ומי ישלם את כל ההזיה הזו??

אז כן - דוחקים אנשים אל הקצה של הקצה.
וגורמים להם אולי להחליט שהאופציה היחידה שנשארה - היא לשקר בנוגע לבידוד הילד במקום לפגוע בו...
 
קיצוניות מקורה ממידות ומתבטאת במעשים.
שמירת שבת זו גם מידה?

ההיסטוריה בהונגריה למשל הוכיחה שדווקא הקיצונים הם אלו שהמשיכו בהעברת התורה והמסורת.
קהילת החת"ס הקיצונית שמבחינתה חדש היה אסור מן התורה - היא זאת שנשארה כמייצגת היהדות
ואילו מקהילות הסטטוס קוו הפחות קיצוניות, כמעט ולא נותרו שומרי תורה ומצוות.

בל מבחינת ידיעת המציאות בד"כ רב בית חולים מכיר את המציאות הרפואית יותר מרב שכונה רגיל.
והוא גם כפוף להנהלת בי"ח ואינו יכול להגיד הפוך מהלטות משה"ב
בניגוד לרב שכונה רגיל.
 
יש קהילה שרשמית מתנגדים להנחיות הבריאות
מה הבעיה להזכירם בשמם?
זו לא הוראה פרטית ולא סוד או משהו
השבוע, באירוע ציבורי גדול ברחובה של עיר, הלכו כולם בראשות רבם בצפיפות וללא מסיכות
זה אומר שכך רבם סובר

מה יש להסתיר או להיתמם?!
 
יש קהילה שרשמית מתנגדים להנחיות הבריאות
מה הבעיה להזכירם בשמם?
זו לא הוראה פרטית ולא סוד או משהו
השבוע, באירוע ציבורי גדול ברחובה של עיר, הלכו כולם בראשות רבם בצפיפות וללא מסיכות
זה אומר שכך רבם סובר

מה יש להסתיר או להיתמם?!
אם זו לא בעיה, למה לא הזכרת?
 
אבל קחי בחשבון, שמרחב ציבורי, כפשוטו - ציבורי. אי אפשר לכפות על אנשים ללבוש מסיכות, ודאי אם הם לוקחים את הסיכון של קבלת קנס
ולכפות על אנשים לסוע ולעבור רק באור ירוק זה כן אפשר?
 
כי ראיתי שכולם נמנעים, אז גמני
אפילו ב'משפחה' האריכו בהמון רמזים עבים כמו פיל אבל לא כתבו בפירוש
 
יש קהילה שרשמית מתנגדים להנחיות הבריאות
מה הבעיה להזכירם בשמם?
זו לא הוראה פרטית ולא סוד או משהו
השבוע, באירוע ציבורי גדול ברחובה של עיר, הלכו כולם בראשות רבם בצפיפות וללא מסיכות
זה אומר שכך רבם סובר

מה יש להסתיר או להיתמם?!
יש כללים בפרוג
 
את צודקת לחלוטין, ואני ממש מסכימה אתך.
יכולה לספר לך שגם כשקבלתי הוראה שנוגדת את כללי משרד הבריאות, ביצעתי אותה בחשאיות גמורה, לא כי הרגשתי לא בנוח עם זה אלא כי הרגשתי שזה מינימום של טקט בסיסי לכבד את הסובבים אותי.
אבל קחי בחשבון, שמרחב ציבורי, כפשוטו - ציבורי. אי אפשר לכפות על אנשים ללבוש מסיכות, ודאי אם הם לוקחים את הסיכון של קבלת קנס, ומצד שני, אי אפשר לשכנע את כל יושבי תבל שהקורונה היא מזימה עולמית והמסיכות הן לבוש ציוני נוראי. זה פשוט לא יעבוד.
ואחרי הכל, ברוב המרחבים הציבוריים - כן שומרים על ההנחיות, רוב האנשים כן מיישמים את הוראות משרד הבריאות, גם אם זה רק מהפחד מהקנס והאכיפה, ואם משתדלים לא להסתובב יתר על המידה באיזורים מסויימים, וכן, גם לא מתביישים לומר בפשטות, אני לא רוצה לארח אתכם השבת כי אני מבינה שאתם לא לוקחים את ההוראות ברצינות [הנ"ל נאמר מנסיון, כשהצד השני אולי התאכזב מהדחיה, אבל הבין לגמרי] אז אנחנו שוב מחזירים את האחריות - אלינו, ולא לוטשים כל העת עיניים לראות מי מקפיד ומי לא, מי טוב ומי רע.
הכי כיף ככה.
את האמת רבנים יצאו בהלכה שמי שרואה אדם שמפר את הנחיות מישרד הבריאות אז הוא מחיוב ללכת ולהלשין לגורמים הרלונטיים...............קל וחומר שזה במרחב הציבורי!!!
 
והוא גם כפוף להנהלת בי"ח ואינו יכול להגיד הפוך מהלטות משה"ב
בניגוד לרב שכונה רגיל.
לא ידוע לי שבבתי חולים קיימת משטרת מחשבות שאוסרת על אף אחד מהעובדים לומר אחרת ממשרד הבריאות.
כמה מנהלי בתי חולים גדולים בעצמם דיברו לא פעם נגד החלטות משרד הבריאות.
 
ואי אפשר לומר שהשיר מדבר על ילדים קטנים משמעותית
כי אותם אין שום אופציה טכנית להכניס לבידוד ואם מישהו אומר שהוא הכניס אותם לבידוד בלי אדם נוסף - הוא פשוט משקר .
לא. הוא לא משקר.
הקורונה הוציאה מבני אדם את השיגעונות והרוע שהיו חבויים בהם עמוק

מכירה מקרוב משפחה שהכניסו שתי ילדות קטנות, בנות 4 ו-6 לבידוד בחדר
כשהעירו להורים על כך, הם לא היו מוכנים לשמוע
ואמרו אנחנו ההורים צריכים לפרנס, אין מה לעשות, אלו הנתונים.
כבר עברו שבועיים מסיום הבידוד והקטנה בת הארבע עדיין בטראומה
לא מוכנה להתקרב לחדר ההוא...
רחמנות.
 
לא. הוא לא משקר.
הקורונה הוציאה מבני אדם את השיגעונות והרוע שהיו חבויים בהם עמוק

מכירה מקרוב משפחה שהכניסו שתי ילדות קטנות, בנות 4 ו-6 לבידוד בחדר
כשהעירו להורים על כך, הם לא היו מוכנים לשמוע
ואמרו אנחנו ההורים צריכים לפרנס, אין מה לעשות, אלו הנתונים.
כבר עברו שבועיים מסיום הבידוד והקטנה בת הארבע עדיין בטראומה
לא מוכנה להתקרב לחדר ההוא...
רחמנות.
אלו מקרי קיצון.
האנשים שאני יכולה להאמין עליהם שיתנהגו כך, הם על גבול חובת הדיווח גם בזמנים נורמלים.
 
רב בית חולים הוא עדיין לא הסמכות התורנית, בעבורי. מצטערת.
אני הולכת עם מסיכה משום שכך מורה הרב שלי. לא רב בית חולים, ולא משנה של איזה בית חולים

לא יודעת אם עליו דיברו,
אבל הרב זילברשטיין הוא רב בית חולים
(יחד עם ר׳ משה שאול קליין והרב וואזנר גם היה)
ומי שהוא לא סמכות רוחנית בעיניו-
.....
 
נערך לאחרונה ב:
הם לא בדיוק רב בית חולים. הרב בפועל זה הרב הופנר
 
ת
לא. הוא לא משקר.
הקורונה הוציאה מבני אדם את השיגעונות והרוע שהיו חבויים בהם עמוק

מכירה מקרוב משפחה שהכניסו שתי ילדות קטנות, בנות 4 ו-6 לבידוד בחדר
כשהעירו להורים על כך, הם לא היו מוכנים לשמוע
ואמרו אנחנו ההורים צריכים לפרנס, אין מה לעשות, אלו הנתונים.
כבר עברו שבועיים מסיום הבידוד והקטנה בת הארבע עדיין בטראומה
לא מוכנה להתקרב לחדר ההוא...
רחמנות.
תנחומי.......
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

סבתא שלי עלתה מפרס, איראן, הם עלו מהעיר כשאן, שמרו על המסורת: חגים וכו'.
היא מאוד אהבה תורה, אהבה דתיים, כמה שיותר צדיקים יותר טוב.
הם עלו מסורתיים, עם הזמן למדו והתחזקו בגלל ילדיהם שחזרו בתשובה.
למרות המרחק, נהגה ללכת בימי זקנתה לבית הכנסת עם הליכון, למרות הדרך שהיתה מלאה בחול.
היא ודודה שלי סיפרו לא פעם בעלבון על מקרה שקרה להן: הן עלו על אוטובוס לקברי צדיקים, ואדם אחד קפץ וצעק: "הם לא משלנו".
הן ירדו מההסעה בבושת פנים.
*
העולם בתקופות ההן היה עולם עם פחות מודעות.
היום יש יותר שיח על שיוויון, אהבת אדם וכו'.
בעבר היו אתגרים שונים, ביניהם אפשרות של אנשים לשלול או לדחות אלו את אלו.
אני זוכרת שכששמעתי את הסיפור הזה, הבנתי שלי זה לא היה קורה.
כי באופי שלי - לא הבנתי למה ללכת למקום בו יש אנשים שונים ממך, מצידי היה להשאר בבית ולא ללכת ללימודים, אני ממש מעדיפה את אזור הנוחות שלי ולא מבינה למה צריך להידחף איפה שיש סיכוי קל שידחו אותך, זו אחת הסיבות שהייתי מתרחקת מחברות, שמא ידחו אותי מתישהו, כי שהבנתי שיש סיבות לדחות אותי.
אני ממש לא מעניינת אף אחד, לפי דעתי, הכוונה שאין בי משהו שעלול לגרום לחברות תחושת ערך שהן בקרבתי, וכדי להיות חלק מחברה, צריך שיהיה לך ערך כלשהו. (זה לא רע או טוב, זו תוצאה).
*
בקיצור, רציתי לכתוב על היציאה לאור (או על כל עשיה אחרת, כמו למצוא עבודה, שידוך וכו')
שכן מחייבת את האדם פעמים לא מעטות לעמוד מול דחיה: שוב ושוב ושוב.
מה עוזר לי כיום להשתדל פה ושם, להפיץ את הכתיבה שלי, למרות הרצון לא להידחף למקומות לא-לי ולא לחוות דחיה?
זה בגלל ההבנה שאני לא העניין כאן, אלא דרישת העולם ורצון ה'.

ביציאה לאור עדיף לנטרל את החשיבה סביב ה'אני', שזו חשיבה שחוששת מדחיה ויכולה להוביל לתחושות לא טובות.
ביציאה לאור האדם מתנתק מעצמו, או אולי מתחבר לעצמו, ופונה לעבר חשיבה אחרת, חשיבה של שליחות.

הערך בחשיבה של שליחות:

האדם היוצא לאור לא חש מחויב, לא חש שהוא צריך משהו, לא רוצה לתת, לא לקחת, לפיכך גם אין פחד מדחיה, כי אם אתה לא מעורב עם ה'אני' שלך
אתה לא חש מעורבות רגשית אלא להיפך, לשיטתך אתה מגשים את שליחותך בעולם.
אתה מתנדב.
ולבוא ליציאה לאור מתוך גישה נדיבה של "אני מתנדב", זה מקסים כי אתה לא חש צורך להתלהב אם אתה מצליח, כי ההצלחה לא שלך, אבל אתה גם מצליח להיות יותר שכלי ופחות אמוציונלי, כי אתה עושה את שליחותך בעולם, ושליחות זו לא צריכה להיות מופלאה ומעוררת השראה, מספיק שתאפשר לעצמך להסכים לעצמך להגשים את עצמך ולהקשיב לרצון הפנימי שסולל את הדרך, תוך הקשבה לתורה.

אז כיום אני לא חוששת מדחיה כי למדתי להביט על זה ממבט שיכלי ולא רגשי: הרגש חושש מדחיה אבל השכל מבין שהכל בסדר, מלכתחילה אף אחד לא אמור לקרוא אותי או לקבל אותי, מספיק שאני מקבלת את עצמי וקוראת את כתיבתי ומאפשרת לעצמי להתבטא פה ושם.

אני לא צריכה שיקבלו אותי או את הרעיונות שלי או את הכתיבה שלי, להיפך, אני צריכה לשמוח ולהודות על מה שכן הצלחתי עד כה, להבין שזה לא מובן מאליו, ולשמוח שיש בעולם אנשים נוספים שמביאים הרבה אמירות עם מסרים טובים.
אנשים לא ממש צריכים אותי כי תוכן כמו שלי יש במקומות רבים (הרב פנגר, שיטת ימימה , פנימיות התורה, ועוד ועוד) ומה שאני כן משתדלת ואשתדל זה בגלל תחושת שליחות שאמורה להיות משותפת, כי כולנו ערבים זה לזה וכל אחד תורם היכן שאפשר: בתפילה למען הכלל, תרומה, חסד, אומנות, כתיבה, הפצה וכו'

*

הדרך הכי טובה להביא את עצמך לידי ביטוי היא לחיות את עצמך, להקשיב לרגשות, למצוקה, למחשבות, להבין שמה שאתה עובר זה משהו יחודי, כי אף אחד לא חושב כמוך ולא מרגיש כמוך, זווית הראיה שלך חשובה עבור העולם.
כי העולם במצב רחוק מיעודו האמיתי, כרגע, וכל אדם שיכול לצאת לאור תורם לעולם דבר מה.
התורה נותנת במה אפילו לבלעם הרשע ונותנת את האמירות של לבן הארמי, דבר שלדעתי מוכיח שגם אם אתה לא מושלם אתה יכול לומר את האמירות שלך וה' יכוון את הכל לטוב.
*
ולגבי האמירה "הם לא משלנו"
אני חושבת שמשם קורץ החרם, אותו חרם חברתי שקורה כמעט בכל מקום: החל מהמשפחה הגרעינית בה פעמים רבות יש אפליות או השונים מוצאים את עצמם קצת מחוץ לתמונה, ועד לחברה כולה.
אין לי פתרון לחרם (מלבד הספרון דובי שיר והכתר האמיתי שנותן כלים להתמודדות עם חרם)
אבל אני חושבת שהחשיבה צריכה להשתנות: במקום לעודד גאוות יחידה שגורמת לחברתיות רעילה , לעודד שוויון, עין טובה, הקשבה.
לפעמים יש פחד שאם נעודד שוויון אז חלילה הציבור יאבד מהיחודיות שלו ויטמע בעולם הכללי.
החשש הזה מוצדק, אי אפשר לעודד שיוויון בלי להבין את הערך היחודי והתרומה האדירה שיש במגזריות, כי בכל מגזר יש ערך בפני עצמו, ואין צורך לבטל את עצמך כדי להגיע לשיוויון, שיוויון לא הופך אותך לשווה, אלא מוציא את החשיבה מחשיבת פילוג לחשיבה אחדותית שמכירה בכך שבורא עולם הוא המנהיג של העולם כולו, ויש בכל דבר בעולם אלוקות.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה