קורונה למה אף אחד לא אומר כלום?

  • הוסף לסימניות
  • #21
אין ספק שנצרכות הגבלות,
אבל עריכת שמחה, בחצר גדולה ומרווחת, עם אנשים שישמרו מרחק זה מזה, עם ישיבה לצד המשפחה הגרעינית בזמן האוכל...
לא נראה לי מדבק יותר מהפגנה של אלפים צפופים זה לזה?

כרגע מותר 20 איש במקום פתוח, לא משנה איזה גודל מקום פתוח,
למה לא לאפשר אנשים לפי גודל המקום הפתוח? כמו בעסקים?
הרי תסכימו איתי שזה לא אותו דבר 20 איש בחצר ביתי ו20 איש בשטח ענק שהוסב לעריכת שמחות...
מסכימה עם כולם שהחתונות זה מקור ההדבקה
ומסכימה עם הטיעון הנ''ל
הבעיה שאנחנו ציבור וכמו בכל ציבור יהיה קשה להביא כללים שיעשו ברמה כ''כ קפדנית
אם היה פיקוח מסודר על כל חתונה לפי גודל מקום ומ'ס אנשים זה היה אולי רלוונטי
במצב עכשיו...פחות....
 
  • הוסף לסימניות
  • #22
דרך אגב לגבי ההפגנות של השמאל זה לא עשרות אלפים אלא אלפים בודדים שעושים רעש תקשורתי.
ומתוכם גם סלבס ומשפענים מהציבור החילוני. לכן זה נראה משהו גדול.
תכלס, אחרי הפגנה כל אחד חוזר לבית שלו ואין לו משפחה גדולה,לכן זה לא כ"כ משפיע על ההדבקה כמו בחתונות-
שלכל משתתף יש משפחה עניפה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #23
כנראה שההפגנות לא כאלה צפופות כמו שאנשים מתוכנו מנסים לצייר את זה כדי לפתח את תחושת האפליה
תל אביב.jpg
מי שמוצא את הרוחים שיעדכן
 
  • הוסף לסימניות
  • #25
מי שמוצא את הרוחים שיעדכן
העובדות מדברות בעד עצמם.
ואין עליה מאסיבית בתחלואה.
ולא שמעתי על תופעה של חילונים שלא נבדקים כדי ש...
או שאולי הנגיף הזה - שונא חרדים...
אז למה להאשים את הממשלה והמשטרה?
 
  • הוסף לסימניות
  • #26
העובדות מדברות בעד עצמם.
ואין עליה מאסיבית בתחלואה.
ולא שמעתי על תופעה של חילונים שלא נבדקים כדי ש...
או שאולי הנגיף הזה - שונא חרדים...
אז למה להאשים את הממשלה והמשטרה?
דווקא אני שמעתי הרבה
 
  • הוסף לסימניות
  • #27
נכון, יש פוטנציאל הדבקה ח"ו בחתונות ובאירועים גדולים.

ונכון שאפשר לומר שאולי ההפגנות הן לא כל כך צפופות (הם כן, מאוד)

ושלנו יש ב"ה משפחות גדולות.

ועדיין אפשר, עם מעט רצון טוב,
לאפשר חתונות במקום פתוח, מקום גדול מספיק ביחס למשתתפים,
אפילו אם יהיו הגבלות עם ריקודים ואוכל ולא יהיה ממש כרגיל,
אפשר לדאוג לאכיפה מספקת,
אפשר לעשות הרבה.

אז למה זה לא קורה?

היי, יכול להיות שאנחנו לא מספיק "מפחידים" את מקבלי ההחלטות?
 
  • הוסף לסימניות
  • #28
אני השתתפתי בעשרות חתונות בין ימי הספירה לבין המצרים
המסקנה שלי
יש מאות הדבקות
ואני מכיר מקרוב משפחות שלימות שנדבקו כולם כולם
החתן והכלה והמחותנים ורוב מילדיהם
(אם זה בעיה יש שיגידו כן יש שיגידו לא)

אבל מצד שני
הייתי בהרבה חתונות שנזהרו מאוד
וכ"ז ע"י נאמן קורונה
אנשים מהשפחה שהזהירו כל הזמן
והשגיחו שלא יהיה נגיעה
הייתי באירוע ממש ערב י"ז תמוז
היה שם שני בחורים חרוצים
שעמדו בדלת
הזהירו כל אחד
בקשו כל הזמן מסכות
לא נתנו להתקהל
פיזרו את הקהל בסעודה
והחליפו את הקהל כל חצי שעה (בקשו להכריז נא לעזוב לטובת אנשים בחוץ)
וכ"ז היה מיוזמת המשפחה

המסקנה
לקחת את האחריות לידיים
לא לחפש אשמים

מצד שני לעסקנים להתריע לגומרים
שהחתונות שהם מאולתרים ובמקומות שונים ומשונים
הפונטציאל להדבקה היא פי מאה או אלף
צפיפות ובלגן
אדרבה לתת הוראות מיוחדות לאולמות
ולהעמיד אנשים מתנדבים משלנו שלא יהיה התנגדות
 
  • הוסף לסימניות
  • #30
זאת באמת תופעה מרתקת למחקר, החרדים נדבקים הרבה הרבה יותר. למה?
ואל תקשקשו לי בדיקות וכו', תקזזו ותשארו עם עודף
 
  • הוסף לסימניות
  • #31
אני השתתפתי בעשרות חתונות בין ימי הספירה לבין המצרים
המסקנה שלי
יש מאות הדבקות
ואני מכיר מקרוב משפחות שלימות שנדבקו כולם כולם
החתן והכלה והמחותנים ורוב מילדיהם
(אם זה בעיה יש שיגידו כן יש שיגידו לא)

אבל מצד שני
הייתי בהרבה חתונות שנזהרו מאוד
וכ"ז ע"י נאמן קורונה
אנשים מהשפחה שהזהירו כל הזמן
והשגיחו שלא יהיה נגיעה
הייתי באירוע ממש ערב י"ז תמוז
היה שם שני בחורים חרוצים
שעמדו בדלת
הזהירו כל אחד
בקשו כל הזמן מסכות
לא נתנו להתקהל
פיזרו את הקהל בסעודה
והחליפו את הקהל כל חצי שעה (בקשו להכריז נא לעזוב לטובת אנשים בחוץ)
וכ"ז היה מיוזמת המשפחה

המסקנה
לקחת את האחריות לידיים
לא לחפש אשמים

מצד שני לעסקנים להתריע לגומרים
שהחתונות שהם מאולתרים ובמקומות שונים ומשונים
הפונטציאל להדבקה היא פי מאה או אלף
צפיפות ובלגן
אדרבה לתת הוראות מיוחדות לאולמות
ולהעמיד אנשים מתנדבים משלנו שלא יהיה התנגדות

נכון מאוד,
צריך להזהר ולהישמר,
ואל תשכחו שהחתונות הללו היו רובם בפנים
והמומחים אומרים, שבחוץ האוויר הפתוח יש הרבה הרבה פחות פוטנציאל הדבקה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #32
אני השתתפתי בעשרות חתונות בין ימי הספירה לבין המצרים
המסקנה שלי
יש מאות הדבקות
ואני מכיר מקרוב משפחות שלימות שנדבקו כולם כולם
החתן והכלה והמחותנים ורוב מילדיהם
(אם זה בעיה יש שיגידו כן יש שיגידו לא)

אבל מצד שני
הייתי בהרבה חתונות שנזהרו מאוד
וכ"ז ע"י נאמן קורונה
אנשים מהשפחה שהזהירו כל הזמן
והשגיחו שלא יהיה נגיעה
הייתי באירוע ממש ערב י"ז תמוז
היה שם שני בחורים חרוצים
שעמדו בדלת
הזהירו כל אחד
בקשו כל הזמן מסכות
לא נתנו להתקהל
פיזרו את הקהל בסעודה
והחליפו את הקהל כל חצי שעה (בקשו להכריז נא לעזוב לטובת אנשים בחוץ)
וכ"ז היה מיוזמת המשפחה

המסקנה
לקחת את האחריות לידיים
לא לחפש אשמים

מצד שני לעסקנים להתריע לגומרים
שהחתונות שהם מאולתרים ובמקומות שונים ומשונים
הפונטציאל להדבקה היא פי מאה או אלף
צפיפות ובלגן
אדרבה לתת הוראות מיוחדות לאולמות
ולהעמיד אנשים מתנדבים משלנו שלא יהיה התנגדות
הבעיה בכל הדברים האלו שלפני שפותחים כולם אומרים תפתחו תפתחו ואנחנו נשמור וכו'
וברגע שפותחים כולם שכחו שפעם היה קורונה
 
  • הוסף לסימניות
  • #33
ועכשיו באמת
חשבון קצר
בחודש אב יש לנו 20 יום, שנקראים עונת החתונות.
אם נניח שלאורך כל החודש, יתגלו כל יום רק 500 חולי קורונה חרדים (נראה לי די מינימום)
זה אומר 10,000 חולים, מתוך ציבור של קצת יותר ממליון.
אחוז אחד מהמגזר.
שוב, אחד מכל מאה!!!

מבחינה סטטיסטית זה אומר פונטציאל לאסון!

אם זה עושה לך חשק לעשות חתונות של מאה איש ויותר.

לי אישית זה אומר שללכת לחתונה בכזה מצב = סיכוי סביר לבידוד + סיכון משמעותי להדבק.
 
  • הוסף לסימניות
  • #34
צריך לשמוח שלא מתירים לנו להצטופף בבתי כנסת ולהבדיל בחתונות.
מה אתם רוצים ח"ו להידבק?
זה סה"כ לטובתינו האישית.
הבעיה היא כזו.
כשזה לא קשור אלינו אז
נכתב ע"י שמחהלה:
או שמבטלים את אירועי השמחה בחודש אב הבעל"ט
או לחייב כל משתתף באירוע שמחה בידוד לשבוע ויותר,
אבל כשלנו יש שמחה אנחנו רוצים שזה יהיה הכי יפה והכי שמח,
מסכנה הכלה/ החתן/ בחור בר מצוה/ חיכו מלא שנים וכו',ואז-
נכתב ע"י שמחהלה:
בגלל השמחת חתן רקדו ביחד בלי לשמור על הכללים,
זה כמו בעלי המסעדות/חדרי כושר/ בריכות.
מבחינתם זה MAST ובקושי נדבקים שם.
אבל מי שזה לא בבעלותו/ לא צורך זאת מבחינתו: למה פותחים?

לא היה לי שמחה לאחרונה ואין לי צפי בעתיד ,
אז לא רואה צורך בשמחות שמקדמות הדבקה המונית,
אבל בטוחה שאם היה לי ארוע בקנה היה קשה לוותר עליו...
 
  • הוסף לסימניות
  • #36
משהו לא ברור בכלל, בכלל...

ההדבקה כרגע לא ממש עולה בימים האחרונים
נשארת, אולי אפילו קצת יורדת.
מקדם ההדבקה נמוך יותר, גם מספר הנדבקים, (גם מספר הבדיקות...)
בכל מקרה, האיומים על סגר בסופ"ש וסגירת בתי הספר של החופש הגדול התנדפו להם עם הרוח, אבל לא רק הם.

ההחלטות על סגירת מסעדות, חדרי כושר, קניונים וכו' נעלמו תחת הלחץ הציבורי שנוצר,
גם מקומות בילוי פתוחים בתנאים מסויימים,
בקיצור - בינתיים מרגיש שכמעט הכל פתוח, ואם לא - יש מי שידאג ללחוץ במקומות הנכונים.

ובל נשכח את תמצית הזכות הדמוקרטית במדינה, ההפגנות המפוארות של הקבוצות השונות שמתרחשות כבר שבועיים,
בצפיפות, בלי שמירה על מרחק, כמעט בלי הגבלות, ואין פוצה פה ומצפצף---

וגם אין את העליה המטורפת בכמות הנדבקים כמו שניבאו שתהיה.

בראיון ברדיו נשאל פרופסור חגי לוין איך זה ייתכן, והשיב שזה מכיוון שההפגנות נעשות בחוץ, באוויר הפתוח, ושם אין כל כך הדבקה...

אז איך למען ה', התחום היחיד כמעט שעדיין סגור ומוגבל בלי פרופורציה לתחומים האחרים הוא תחום השמחות?

איך חתונות

בחוץ!!!

עדיין מוגבלות ל20 איש???

ואף אחד לא אומר כלום, לא שומעים אפילו דין ודברים בנושא...

עוד פחות משבוע חוזרת עונת השמחות, ובינתיים בתנאים הנוכחיים.
על מה ולמה??

אפשרו לנו לקיים שמחות באוויר הפתוח, תוך הקפדה על שמירת מרחק ומסיכות, עם כמות אורחים שמתאימה לשטח האירוע!
שוב, באוויר הפתוח שם אין כל כך הדבקה!

חייבים שמישהו בעל השפעה ירים את הכפפה ויביא את הנושא הזה לדיון,
שיעורר קצת לחץ ציבורי גם בנושא הזה, שחשוב לנו!

ואם כבר, למי יש מספר של ישי כהן מכיכר השבת \ אבי מימרן \ כל אחד שיכול לעזור להביא את הנושא לשיח הציבורי ולהפעיל קצת לחץ?
נשמח מאוד לקבל!
מי אמר שלא יפתחו את האולמות אחרי י' באב?
 
  • הוסף לסימניות
  • #37
אה, והנה תשובה בתמצות, מהודעת נשיא המדינה ממש עכשיו:

אני רוצה לפנות לאזרחי ישראל ולכלל הציבור בישראל, על רקע המחאה ברחובות והפרסומים הנלווים אליה. חופש המחאה הוא ערך עליון בתרבות הדמוקרטית שלנו, אסור לפגוע בו. זהו אחד מערכי היסוד עליהם מושתתת המדינה היהודית והדמוקרטית שיקרה כל כך לכולנו.
...
אין ולא תהיה שום סובלנות לאלימות ולהסתה. למפגינים אני פונה ואומר: אם בחרתם לצאת להפגנה, כל הפגנה, בשם כל רעיון – אני קורא לכם, אנא, הקפידו לעשות זאת תוך שמירת מרחק בטוח, שמירה על הסדר הציבורי תיאום עם משטרת ישראל, וכבוד לסמלי מדינת ישראל.



אתם לא מבינים את ההבדל בין הפגנה לחתונה???

חופש המחאה הוא ערך עליון בתרבות הדמוקרטית שלנו, אסור לפגוע בו. זהו אחד מערכי היסוד עליהם מושתתת המדינה היהודית והדמוקרטית שיקרה כל כך לכולנו!
 
  • הוסף לסימניות
  • #38
מי אמר שלא יפתחו את האולמות אחרי י' באב?
זו בדיוק הבעיה...

אף אחד לא אמר שלא,
אף אחד לא אמר שכן,

אף אחד לא אמר מתי יהיה עדכון אם כן או לא...

כמו שאומרים אצלינו...
הלילה עוד צעיר,

ולמה להחליט היום אםאפשר עוד 5 ימים?
 
  • הוסף לסימניות
  • #39
זו בדיוק הבעיה...

אף אחד לא אמר שלא,
אף אחד לא אמר שכן,

אף אחד לא אמר מתי יהיה עדכון אם כן או לא...

כמו שאומרים אצלינו...
הלילה עוד צעיר,

ולמה להחליט היום אםאפשר עוד 5 ימים?
זה הזוי. מעצבן, מכעיס ומקומם.
הקטע הזה של הרגע האחרון.
כמו עם ההחלטה של הלימודים מאתמול להיום או ליתר דיוק מהיום להיום.
מה אנחנו לא צריכים לדעת מראש כדי להתארגן??
היה את זה גם עם הסגרים:
מתי שמסתיים הסגר על שכונה ספציפית,
יושבים לדון אם להמשיך את הסגר.
בסגר הזה תלויים כ"כ הרבה פרמטרים,
בבקשה תנו לנו לדעת מראש אם הוא ממשיך או לא!
 
  • הוסף לסימניות
  • #40
לדעתי, אם היו מודיעים מראש, שעד להודעה חדשה חתונות עד 20 איש בשטח פתוח.
משפחות היו יכולות להתארגן בהתאם, לעכל, ולעשות את השמחה בלב שמח, בנחת, בלי לחץ והסטריה של הרגע האחרון.
זה מה שצריך!!!
לדעת מראש!
ולצערי, זאת הבעיה שלנו :( שהכל ברגע האחרון, כל שניה משנים את ההנחיות...
מה שתקף היום, לא רלוונטי מחר :(
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

סבתא שלי עלתה מפרס, איראן, הם עלו מהעיר כשאן, שמרו על המסורת: חגים וכו'.
היא מאוד אהבה תורה, אהבה דתיים, כמה שיותר צדיקים יותר טוב.
הם עלו מסורתיים, עם הזמן למדו והתחזקו בגלל ילדיהם שחזרו בתשובה.
למרות המרחק, נהגה ללכת בימי זקנתה לבית הכנסת עם הליכון, למרות הדרך שהיתה מלאה בחול.
היא ודודה שלי סיפרו לא פעם בעלבון על מקרה שקרה להן: הן עלו על אוטובוס לקברי צדיקים, ואדם אחד קפץ וצעק: "הם לא משלנו".
הן ירדו מההסעה בבושת פנים.
*
העולם בתקופות ההן היה עולם עם פחות מודעות.
היום יש יותר שיח על שיוויון, אהבת אדם וכו'.
בעבר היו אתגרים שונים, ביניהם אפשרות של אנשים לשלול או לדחות אלו את אלו.
אני זוכרת שכששמעתי את הסיפור הזה, הבנתי שלי זה לא היה קורה.
כי באופי שלי - לא הבנתי למה ללכת למקום בו יש אנשים שונים ממך, מצידי היה להשאר בבית ולא ללכת ללימודים, אני ממש מעדיפה את אזור הנוחות שלי ולא מבינה למה צריך להידחף איפה שיש סיכוי קל שידחו אותך, זו אחת הסיבות שהייתי מתרחקת מחברות, שמא ידחו אותי מתישהו, כי שהבנתי שיש סיבות לדחות אותי.
אני ממש לא מעניינת אף אחד, לפי דעתי, הכוונה שאין בי משהו שעלול לגרום לחברות תחושת ערך שהן בקרבתי, וכדי להיות חלק מחברה, צריך שיהיה לך ערך כלשהו. (זה לא רע או טוב, זו תוצאה).
*
בקיצור, רציתי לכתוב על היציאה לאור (או על כל עשיה אחרת, כמו למצוא עבודה, שידוך וכו')
שכן מחייבת את האדם פעמים לא מעטות לעמוד מול דחיה: שוב ושוב ושוב.
מה עוזר לי כיום להשתדל פה ושם, להפיץ את הכתיבה שלי, למרות הרצון לא להידחף למקומות לא-לי ולא לחוות דחיה?
זה בגלל ההבנה שאני לא העניין כאן, אלא דרישת העולם ורצון ה'.

ביציאה לאור עדיף לנטרל את החשיבה סביב ה'אני', שזו חשיבה שחוששת מדחיה ויכולה להוביל לתחושות לא טובות.
ביציאה לאור האדם מתנתק מעצמו, או אולי מתחבר לעצמו, ופונה לעבר חשיבה אחרת, חשיבה של שליחות.

הערך בחשיבה של שליחות:

האדם היוצא לאור לא חש מחויב, לא חש שהוא צריך משהו, לא רוצה לתת, לא לקחת, לפיכך גם אין פחד מדחיה, כי אם אתה לא מעורב עם ה'אני' שלך
אתה לא חש מעורבות רגשית אלא להיפך, לשיטתך אתה מגשים את שליחותך בעולם.
אתה מתנדב.
ולבוא ליציאה לאור מתוך גישה נדיבה של "אני מתנדב", זה מקסים כי אתה לא חש צורך להתלהב אם אתה מצליח, כי ההצלחה לא שלך, אבל אתה גם מצליח להיות יותר שכלי ופחות אמוציונלי, כי אתה עושה את שליחותך בעולם, ושליחות זו לא צריכה להיות מופלאה ומעוררת השראה, מספיק שתאפשר לעצמך להסכים לעצמך להגשים את עצמך ולהקשיב לרצון הפנימי שסולל את הדרך, תוך הקשבה לתורה.

אז כיום אני לא חוששת מדחיה כי למדתי להביט על זה ממבט שיכלי ולא רגשי: הרגש חושש מדחיה אבל השכל מבין שהכל בסדר, מלכתחילה אף אחד לא אמור לקרוא אותי או לקבל אותי, מספיק שאני מקבלת את עצמי וקוראת את כתיבתי ומאפשרת לעצמי להתבטא פה ושם.

אני לא צריכה שיקבלו אותי או את הרעיונות שלי או את הכתיבה שלי, להיפך, אני צריכה לשמוח ולהודות על מה שכן הצלחתי עד כה, להבין שזה לא מובן מאליו, ולשמוח שיש בעולם אנשים נוספים שמביאים הרבה אמירות עם מסרים טובים.
אנשים לא ממש צריכים אותי כי תוכן כמו שלי יש במקומות רבים (הרב פנגר, שיטת ימימה , פנימיות התורה, ועוד ועוד) ומה שאני כן משתדלת ואשתדל זה בגלל תחושת שליחות שאמורה להיות משותפת, כי כולנו ערבים זה לזה וכל אחד תורם היכן שאפשר: בתפילה למען הכלל, תרומה, חסד, אומנות, כתיבה, הפצה וכו'

*

הדרך הכי טובה להביא את עצמך לידי ביטוי היא לחיות את עצמך, להקשיב לרגשות, למצוקה, למחשבות, להבין שמה שאתה עובר זה משהו יחודי, כי אף אחד לא חושב כמוך ולא מרגיש כמוך, זווית הראיה שלך חשובה עבור העולם.
כי העולם במצב רחוק מיעודו האמיתי, כרגע, וכל אדם שיכול לצאת לאור תורם לעולם דבר מה.
התורה נותנת במה אפילו לבלעם הרשע ונותנת את האמירות של לבן הארמי, דבר שלדעתי מוכיח שגם אם אתה לא מושלם אתה יכול לומר את האמירות שלך וה' יכוון את הכל לטוב.
*
ולגבי האמירה "הם לא משלנו"
אני חושבת שמשם קורץ החרם, אותו חרם חברתי שקורה כמעט בכל מקום: החל מהמשפחה הגרעינית בה פעמים רבות יש אפליות או השונים מוצאים את עצמם קצת מחוץ לתמונה, ועד לחברה כולה.
אין לי פתרון לחרם (מלבד הספרון דובי שיר והכתר האמיתי שנותן כלים להתמודדות עם חרם)
אבל אני חושבת שהחשיבה צריכה להשתנות: במקום לעודד גאוות יחידה שגורמת לחברתיות רעילה , לעודד שוויון, עין טובה, הקשבה.
לפעמים יש פחד שאם נעודד שוויון אז חלילה הציבור יאבד מהיחודיות שלו ויטמע בעולם הכללי.
החשש הזה מוצדק, אי אפשר לעודד שיוויון בלי להבין את הערך היחודי והתרומה האדירה שיש במגזריות, כי בכל מגזר יש ערך בפני עצמו, ואין צורך לבטל את עצמך כדי להגיע לשיוויון, שיוויון לא הופך אותך לשווה, אלא מוציא את החשיבה מחשיבת פילוג לחשיבה אחדותית שמכירה בכך שבורא עולם הוא המנהיג של העולם כולו, ויש בכל דבר בעולם אלוקות.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה